קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל הרעת תנאי שכר: 1. התובע הגיש תביעתו כנגד מעסיקתו, שגרירות צ'ילה בישראל, בה טען כי לאחר כ- 10 שנות עבודה, נאלץ להתפטר בדין מפוטר בשל הרעת תנאי שכרו, ועל כן תביע פיצויי פיטורים, החזר דמי נסיעה והחזר תשלומים ששילם למל"ל ביתר. הנתבעת טענה מנגד כי דין התביעה להידחות, שכן שולמו לתובע כל זכויותיו וכי תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים בשל התפטרותו נעדרת כל עילה שבעובדה ובדין. 2. ואלה הן העובדות הנחוצות להכרעתי בתיק זה, כפי שהן עלו מכתבי הטענות, המסמכים והעדויות שנשמעו בפני: א. הנתבעת הינה הנציגות הדיפלומטית של מדינת צ'ילה בישראל. ב. התובע שימש כנהגו של שגריר צ'ילה מ- 1.12.97 ועד 25.5.08. ג. בין התובע לנתבעת נחתמו מספר הסכמי עבודה, זהים בנוסחם, בשפה הספרדית, אשר קבעו את תנאי עבודתו ושכרו. ד. הסכם העסקה האחרון עליו חתמו הצדדים מיום 1.3.2007 קבע כי שכרו החודשי של התובע הינו 1,290 $ ברוטו. השכר שולם בדולרים והתובע המיר זאת לשקלים מידי חודש. הוסכם כי שעות עבודתו הן 45 שעות לשבוע. כן הוסכם כי כל המסים וההיטלים עפ"י חוק, ינוכו ממשכורתו הנ"ל, יהיו על חשבון העובד וכי השגרירות משוחררת מכל אחריות לנושא זה. ה. התובע פנה בענין שחיקת שכרו השקלי מספר פעמים לשגרירה ולמנכ"ל הנתבעת מאז חודש ינואר 2008 ולאחר שנענה בשלילה, הודיע על התפטרותו בע"פ לשגרירה ולמנכ"ל הנתבעת, מר בן בסט, וחזר ודרש שוב עידכון שכרו בשל ירידת שער השקל אל מול הדולר. בנוסף להודעתו בע"פ, נשלח על ידי ב"כ התובע מכתב אל הנתבעת המודיע על התפטרותו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, הנובעת משחיקת שער השקל אל מול הדולר. במכתב זה ניתנה אפשרות לנתבעת לתקן את שכרו על מנת למנוע שחיקת שכרו והתפטרותו. ו. שכרו של התובע בדולרים עמד בתחילת העסקתו ב- 1998 בסך 1,010 $ ובשקלים 4,185 ₪. בשנת 2001 הועלה השכר ל- 1,100 $, ב- 2006 הועלה השכר ל- 1,210 $ כנגד 40 שעות עבודה ובש"ח קיבל כ- 4,600 ₪. במהלך השנים 2006-2007, ירד השכר השקלי בשל ירידת הדולר והגיע ל- 3,841 ₪ ב- 12/07 . ז. התובע שילם מידי חודש בעצמו את דמי הביטוח הלאומי, חלק עובד ומעביד בסך 388 ₪. ח. אין חולק כי התובע הגיע מידי בוקר לשגרירות מביתו בת"א להרצליה ברכבו הפרטי, וכך גם חזר לביתו. ההסכם שותק באשר להחזר דמי נסיעה או דלק והנתבעת בתצהירה לא נתנה כל גרסה בעניין זה. הנתבעת אפשרה לתובע לרכוש דלק מוזל במסגרת הנחות דלק שניתנו לשגרירות והתובע קיבל תלושי דלק מוזלים, בשיעורים שונים ולא קבועים. דיון והכרעה תביעת פיצויי הפיטורים 3. התובע פירט בתביעתו ובתצהירו את גרסתו המלאה לנסיבות אשר הביאו להתפטרותו, הן באשר לשיעורי שחיקת שכרו, הן באשר לשיחות שניהל עם השגרירה וכן עם מנכ"ל הנתבעת וכן הציג לבית הדין את הסכמי העבודה, שיעורי השכר שקיבל ופנייתו אף בכתב באמצעות ב"כ כשבועיים לפני סיום העסקתו, בה ביקש כי שכרו יעודכן בעקבות השחיקה הקשה עקב ירידת שער הדולר בלמעלה מ- 30%. אף מנכ"ל הנתבעת בתצהירו מפרט את שיעורי השכר השקלי לאחר המרתו מדולרים משנת 1997 ועד 2007 (סעיף 4 לתצהיר) ואף מהצהרתו עולה כי החל משנת 2005 נשחק שכרו השקלי של התובע באופן משמעותי ביותר בשיעור של למעלה מ- 30%. זאת ועוד, ב"כ הנתבעת נמנע מלחקור את התובע בנושא שחיקת השכר ובכך אימץ באופן מובהק את מלוא גרסת התובע לעניין זה. 4. הנתבעת טוענת טענה משפטית ולא עובדתית, לפיה, השכר שהוסכם עליו היה תמיד תשלום שכר בדולרים ובמהלך השנים היו אף תקופות בהן הדולר עלה באופן משמעותי יותר מאשר תוספת היוקר במשק . על כן ירידת שער הדולר בשנתיים האחרונות איזנה את עליות הדולר אל מול תוספת היוקר ובפועל לא נשחק שכרו, אם משווים את שכרו בשקלים לתחילת עבודתו עשר שנים קודם לכן. על כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את התנאי הראשון הנדרש בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, לפיו לא היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה שבהם אין לדרוש ממנו כי ימשיך לעבוד. 5. לאחר שבחנתי את העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת במהותן באשר לירידה בשכר השקלי במהלך השנתיים האחרונות בשיעור של למעלה מ- 30% וכן שקלתי את טיעוניהם המשפטיים של שני הצדדים בסיכומיהם, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, ואני סבורה כי היתה הרעה ממשית בתנאי שכרו של התובע ואנמק להלן. 6. הצדדים בהסכם העבודה, אשר הוכתב על ידי הנתבעת, הסכימו כי גובה שכרו של התובע יהיה כ- 1,200 $ ברוטו וישולם בדולרים. הנתבעת ידעה כי מידי חודש ממיר התובע את השכר ששולם לו בדולרים לשקלים ואף קבעה בהסכם כי על התובע יהיה לשלם את המסים משכר זה, כך שהיה ברור לנתבעת כי עליו לשלם מסים אלו בשקלים לרשויות המס. בנוסף בחוזה נאמר כי התובע זכאי מידי שנה לדמי חופשה, דמי מחלה ודמי הבראה עפ"י החוק בישראל. 7. עפ"י הסכם העבודה, עד לסוף שנת 2006, עבד התובע 40 שעות לשבוע ושכרו לשעה בערכים דולרים עמד על סך של 6.9 $ לשעה. אין חולק כי שערי הדולר החל משנת 2005 ירדו בשיעור ניכר, כך ולשם ההשוואה שכרו ב- 12/05 בשקלים הסתכם ב- 5,641 ₪ ואילו בסוף שנת 2007 פחת שכרו ל- 3,871 ₪. יתרה מכך, בעת סיום עבודתו בחודש מאי 2008, ירד שער הדולר עד כדי 3.22 ₪ לשעה, כך שהתובע קיבל שכר בסך של 4,153 ₪ בלבד , הגם ששכרו הדולרי עודכן ב- 80 $ בתחילת ינואר. טענת הנתבעת כי סיכמה עם התובע שכר דולרי אשר בתקופות מסוימות עלה והיטיב עמו, וכי הוסכם על שכר דולרי אשר לא פחת משמעותית - אין בה ממש. הנתבעת עפ"י החוזה קיבלה על עצמה את החוק הישראלי באשר להעסקת עובדיה. זאת ועוד, היה ברור לנתבעת כי כל סכום אותו היא משלמת בדולרים מומר לשקלים. באחריות הנתבעת היה לשמור על רמת שכרו של העובד ואין היא יכולה לצאת ידי חובתה בכך שקבעה כי שכרו משולם במטבע דולרי. הטענה כי היו תקופות בהן התובע נהנה מעליית הדולר, אין בה כדי להכשיר המצב אליו נקלע התובע של הרעה מוחשית בשכרו במהלך תקופה ארוכה של למעלה משנה והתייצבות שער הדולר על שער חליפין נמוך שלא התעדכן אף מאז סיום יחסי העבודה ועד היום. לאור כל האמור, אכן חלה הרעה מוחשית בתנאי שכרו של התובע. 8. כאמור, סעיף 11 קובע תניות נוספות להכרה בתשלום פיצויי פיטורים בעת התפטרות והן כי הרצון להתפטר אכן נבע בשל ההרעה המוחשית וכי ניתנה התראה סבירה לתיקון ההרעה. עלה מתצהיר התובע ובחקירתו הקצרה אף לא נסתר, כי פנה מספר פעמים אל השגרירה ואל מנכ"ל הנתבעת בדרישה לעדכון השכר בעקבות השחיקה. הנתבעת נמנעה מלהעלות את השכר והתובע אמר כי רק בשל כך התפטר ואני מקבלת גרסתו האמינה בעדותו בפני. הנתבעת לא הביאה לעדות את השגרירה בעניין זה, ותצהירו של מנכ"ל הנתבעת שתק אף בעניין גרסה זו, ואף בשל כך יש לקבל את גרסת התובע. בנוסף לגרסת התובע כי התריע בע"פ, התקבל בידי הנתבעת מכתב ב"כ כשבועיים לפני סיום עבודתו, זמן מספיק על מנת לאפשר לנתבעת להשיב לתובע לגופו של עניין, דבר שלא עשתה. טענת הנתבעת כי היא כפופה להנחיות משרד החוץ בצ'ילה, אשר לא אפשר העלאת שכר לכלל העובדים, רק מחזקת את טענת התובע באשר להעדר סיכוי עדכון שכרו למרות דרישתו. טענתה הנוספת של הנתבעת כי התובע מצא עבודה ורק לאחר מכן התפטר, דבר המצביע על העדר קשר בין ההרעה להתפטרות, טוב היה לו לא היתה נטענת. לאור התעלמות הנתבעת מדרישתו, כל שנותר לתובע לעשות לאחר שהתריע על התפטרות בשל ההרעה, זה לחפש לעצמו מקום פרנסה אחר ואך טבעי הוא שיעשה כן. 9. לאור כל האמור, התובע התפטר כדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי שכרו והוא זכאי לפיצויי פיטורים. על כן הנתבעת תשלם לתובע את פיצויי הפיטורים, על פי חישוב התובע בסך של 43,614 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.08 ועד לתשלום המלא בפועל. החזר דמי נסיעות 10. התובע בתצהירו מסר גרסתו באשר לאופן הגעתו לעבודה מידי יום ואף הצהיר באופן גלוי על קבלת תלושי דלק אשר כיסו באופן חלקי את הוצאותיו בהגעה לעבודה. הנתבעת בחרה בכתב ההגנה להכחיש כללית תביעתו זו. בתצהיר התעלמה מתביעת התובע ולא נתנה כל גרסה מדוע לא שולמו לתובע דמי נסיעות. על כן משנטל הראיה לעניין תשלום דמי הנסיעה מוטל על כתפי הנתבעת וזו לא מסרה כל גרסה או ראיה לעניין זה, דין התביעה להתקבל. טענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע אינו זכאי לדמי נסיעה רק בשל העובדה כי התגורר חלק מהתקופה בנתניה ולא בת"א, אין בה ממש שכן התובע על פי הדין זכאי להחזר הוצאות נסיעה בין מנתניה או מת"א. זאת ועוד, הגם שהנתבעת אימצה את הדין הישראלי באשר לזכויות סוציאליות בהסכם, ההסכם שתק לעניין החזר דמי נסיעה. מנכ"ל הנתבעת בחקירתו טען כי לחלק מהעובדים משולמים דמי נסיעה ולחלק מהעובדים דמי הנסיעה כלולים בשכר ברוטו המסוכם עמם. במקרה של התובע, ההסכם שותק לעניין זה ועל כן על הנתבעת היה לשלם לתובע בנוסף לשכרו את דמי הנסיעות. על כן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת ראיות התובע, דין תביעת התובע להחזר דמי נסיעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובע את החזר דמי הנסיעה כתביעתו בסך 19,786 ₪ כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. החזר דמי ביטוח לאומי 11. בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתם התובע, התחייב התובע לשלם את כל המסים, ההיטלים והניכויים על פי חוק, בהם חייב מעסיק על חשבונו מהשכר הכולל עליו סוכם וכי הנתבעת משוחררת מכל אחריות בעניין זה. כך בעקבות התחייבות זו, שילם התובע את דמי הביטוח הלאומי למוסד כ"עובד עצמאי" מידי חודש. כעת עם סיום העסקתו, טוען התובע כי הנתבעת נמנעה מלנכות משכרו דמי ביטוח לאומי וכן דמי ביטוח בריאות ומאחר ושילם זאת "כעובד עצמאי", נשא בנטל גבוה יותר מאשר עובד שכיר. הנתבעת טענה מנגד כי על פי המוסכם עם המוסד לביטוח לאומי, כל עובדי הנתבעת פותחים תיק עצמאי ומשלמים דמי ביטוח כעובד עצמאי, כל זאת בשל הוראות אמנת וינה 1961, אשר ישראל וצ'ילה הן צד לה, וכי השגרירות פטורה מתשלומי מסים ותשלומי חובה אחרים. על כן הוטל נושא התשלום על העובדים. זאת ועוד טענה הנתבעת כי בהתאם לעקרון תום הלב, משפעלה הנתבעת בהתאם להסכם ואף שילמה לתובע משכורת 13, העלאת טענה זו בדיעבד ובקשה לקבל ההחזרים, דינה להידחות ולו מדוקטרינת תום לב ביחסי עבודה. ב"כ התובע הפנתה בסיכומיה את בית הדין להוראות אמנת וינה וטענה כי על פי הוראות אלו ,אין כל מניעה כי השגרירות תשלם את דמי הביטוח לעובדיה ועל כן יש לדחות טענתה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכן את הוראות אמנת וינה, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות. השגרירות במקרה זה פעלה כלפי התובע כפי שהיא פועלת כלפי שאר העובדים וסיכמה איתו בכתב ומראש בהסכם, אשר התחדש מידי פעם, כי הוא זה אשר ישא וישלם את כל ההיטלים והמסים על שכרו. בנוסף, מעבר להתחייבותו של התובע בהסכם, פרשנות התובע את האמור באמנת וינה, שגויה. כעולה מהאמנה, הנתבעת כנציגות זרה, פטורה מתשלום מסים ותשלומי חובה, אולם האמנה אינה פוטרת את המתקשר עם הנציגות בכלל זה עובדיה , מתשלומי מסים וניכויים ועל כן פרשנות הנתבעת את האמנה כי היא מטילה את תשלום הביטוח הלאומי על התובע, היתה מוצדקת. כאמור, משהסכים התובע לשאת בתשלום, והנתבעת הסתמכה על כך במהלך כל השנים, אין כל מקום להיעתר לתביעת התובע בדבר החזר דמי הביטוח ששילם כעצמאי ודין תביעתו ברכיב זה להידחות. סוף דבר 12. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 43,614 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.08 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע החזר הוצאות נסיעה בסך 19,786 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לאור תוצאות פסק הדין, תישא הנתבעת בהוצאות התובע על ניהול תביעה זו בסך 8,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. הרעת תנאיםהתפטרות