קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל מצב בריאותי: 1. בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים וכן פיצויים בשל עגמת נפש. בבסיס התביעה לפיצויי פיטורים עמדה הטענה כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת בשל מצבה הבריאותי. 2. הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה כי היא היתה מוכנה להעסיק את התובעת בהתאם למגבלות הרפואיות שהתחייבו מחוות דעתו של הרופא התעסוקתי, כך שלא היתה לתובעת סיבה בריאותית להתפטר מעבודתה. על כן, טענה הנתבעת, כי היא אינה חייבת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים. 3. ישיבת גישור שנערכה בפני נציג ציבור בבית הדין - לא הביאה ליישוב המחלוקת. לאחר מכן, קויים דיון מוקדם שבו נוסחו המוסכמות והפלוגתאות, וגם בו לא הושגה הסכמה שייתרה את ההתדיינות. משכך, הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות. 4. בישיבת ההוכחות (שאותה קיימנו בלא נציג העובדים, שהוזמן ולא בא), נכשלנו בנסיונותינו להביא את הצדדים לפשרה. לפיכך, שמענו את העדויות. אלה עובדות המקרה 5. לנתבעת יש רשת חנויות בגדים. 6. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כמוכרת בחנות בגדים ביום 24/6/07. במהלך עבודתה, הועברה התובעת בין מספר חנויות (במגדל העמק, בעפולה ובחיפה). התובעת קודמה לתפקיד אחראית משמרת. (נעיר כי בין הצדדים יש מחלוקת בשאלת מידת שביעות הרצון של הנתבעת מעבודתה של התובעת, אך מחלוקת זו אינה רלוונטית לתובענה ולא נכריע בה). 7. עבודתה של התובעת היתה במשמרות; משמרת הבוקר היתה מ-9:00 עד 16:00. משמרת הערב היתה מ-16:00 עד 23:00 בערך. החנות נסגרה בשעה 22:00, אך לאחר סגירת החנות עסקה התובעת (עם העובדות האחרות) בניקוי החנות, ובסידור הסחורה על מדיפה. 8. בחלק גדול משעות העבודה היה על התובעת לעמוד. העמידה נדרשה גם בעמדת הקופה וגם בעת שירות הלקוחות. כשהיה צורך בהבאת סחורה אל הלקוחות, היה על התובעת להביא אותה מהמדפים. חלק מהמדפים היו נמוכים, והתובעת היתה אמורה להתכופף אליהם. חלק אחר - היו גבוהים והתובעת היתה אמורה לעלות אליהם בסולם. התובעת נזקקה להגיע אל המדפים גם בעת סידור הסחורה על המדפים. הסחורה הגיעה בקרטונים, היה להרים את הקרטונים, לפתוח אותם ולהניח את הבגדים במדפים המתאימים. בפעולה זו, נשאה התובעת משקל שנראה בעיניה כבד. (משקלה של התובעת עצמה הוא 48 ק"ג. לפי תחושתה של התובעת עצמה, גם משקל של ארבעה מכנסי ג'ינס הוא משקל כבד). 9. התובעת החלה לסבול מכאבי גב. התובעת ייחסה את כאבי הגב למאמצים שהיא עושה בעבודה ולכך שאין לה הפסקות בעבודה. (נבהיר כי אין אנו קובעים מאומה בשאלה אם אכן היה קשר סיבתי בין העבודה לבין כאבי הגב. ממילא אין אנו מוסמכים לקבוע דבר בשאלה זו בתובענה מסוג זה, ולא הובאו לנו ראיות בענין אותה שאלה. כל שאנו קובעים הוא שהתובעת עצמה סברה כי יש קשר סיבתי כזה. התובעת האמינה שכך המצב). 10. בשל כאבי הגב שלה, ובשל אמונתה כי הכאבים נובעים מהעבודה, ביקשה התובעת מהממונים עליה אצל הנתבעת להקל עליה, אך הנתבעת לא הנהיגה שינוי בתנאי העבודה. 11. בסופו של דבר, הפסיקה התובעת להתייצב בעבודתה, בשל כאבי הגב, ופנתה לרופא המשפחה, ד"ר איוב אבו סויד, ביום 21/2/10. התובעת התלוננה על כאבי גב, על כאבים בברכיים, על נימול בשוקיים, ועל כאבי שרירים. הרופא אישר לה תקופת מחלה מיום 21/2/10 ועד יום 23/2/10. באותו יום, הפנה רופא המשפחה את התובעת לאורתופד. התובעת חזרה לרופא, ביום 23/2/10 והוא אישר לה ימי מחלה נוספים מיום 24/2/10 ועד יום 28/2/10. כך חזר המצב על עצמו, שוב ושוב, במשך למעלה מחודשיים. התובעת קיבלה אישורי מחלה לתקופה רצופה, שנמשכה לפחות עד יום 4/5/10. מרבית אישורי המחלה ניתנו בשל אבחנה של כאבים בחלק התחתון של הגב (Low back pain). 12. ביום 28/2/10, פנתה רופאת המשפחה של התובעת, ד"ר אנה אורבך, אל רופאה תעסוקתית. בהפניה האמורה, נכתב לגבי התובעת, כך: "סובלת מכאבי גב וברכיים. עובדת בחנות בגדים ומרימה משקלים גבוהים. מעוניינת בחוות דעת והפסקת עבודה לפני רופא תעסוקה.". רופאת התעסוקה, ד"ר גלוריה סולטרסקי, השיבה, במכתבה מיום 2/3/10, כי בטרם קבלתה לבדיקה, יש צורך בחוות דעת של אורתופד. 13. ביום 10/3/10, ביקרה התובעת אצל האורתופד, ד"ר שמואל ישראלי. האורתופד הפנה את התובעת לטיפולי פיזיותרפיה, לאחר שבבדיקתו מצא כי לתובעת יש גם הגבלה בתנועות, וכי מבחן לסג היה חיובי. גם האורתופד ציין כי לתובעת יש כאבי גב עם הקרנה לרגליים מזה חודשיים. 14. ביום 25/3/10, שבה התובעת וביקרה אצל האורתופד, ד"ר ישראלי. באותו מועד המליץ האורתופד על טיפולי פיזיותרפיה, וגם על הימנעות מעבודה פיזית. הוא גם הפנה את התובעת לביצוע סריקת CT. 15. במהלך תקופת המחלה שאושרה לתובעת, היו לתובעת שיחות עם הממונים עליה אצל הנתבעת. הן עם גב' חני אמיר, מנהלת משאבי אנוש אצל הנתבעת (שתיקרא להלן: "חני"), והן עם מר גלעד יפה, מנהל רשת החנויות של הנתבעת (שייקרא להלן: "גלעד"). בשיחות האמורות, העלתה התובעת את טענותיה על כך שהיא אינה מסוגלת לעבוד אצל הנתבעת בשל מצבה הבריאותי. הממונים על התובעת ביקשו ממנה לבוא לעבודה והבטיחו כי תהיה התחשבות במצבה הבריאותי (התובעת, כזכור, היתה באותה עת בתוך תקופת המחלה שאושרה לה). מכל מקום, חני ביקשה מהתובעת לפנות לרופא תעסוקתי. 16. ביום 28/3/10, התייצבה התובעת אצל הרופאה התעסוקתית, ד"ר סולטרסקי. הרופאה התעסוקתית בדקה את התובעת, וכתבה - בין השאר - כך: "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית ... נמצא כי הנ"ל מסוגלת לעבוד ללא הרמת משאות כבדים וללא התכופפויות. תוקף המגבלה מתאריך 28/3/10 עד תאריך 26/6/10. תוקף החלטה 3 חודשים.". 17. התובעת העבירה לנתבעת את תוכן האישור האמור של ד"ר סולטרסקי. גלעד וחני הבטיחו לתובעת שהם ימצאו לה עבודה התואמת את אישור הרופאה. התובעת ביקשה לדעת באיזו עבודה מדובר. היא דיברה עם גלעד וביקשה שגלעד יגדיר לה את מהות התפקיד שבו מדובר. גלעד סרב לעשות זאת. הוא ביקש מהתובעת להגיע לסניף הנתבעת ואז - לדבריו - יימצא לה תפקיד שבו היא לא תידרש לשאת משאות כבדים ולא תידרש להתכופף. 18. התובעת, שהכירה את מגוון העבודות בחנות, לא האמינה שניתן למצוא לה תפקיד כזה. התובעת ידעה, למשל, שאם לקוח יבקש ממנה בגד המצוי במדף נמוך, והמוכרת האחרת בחנות תהיה עסוקה עם לקוח אחר, לא תוכל התובעת להימנע מלהתכופף לשם מסירת הבגד ללקוח. התובעת ידעה גם שהעיסוק בסידור סחורה - הוא עיסוק הדורש משאות שהם "כבדים" על פי ההגדרה של התובעת (כפי הנראה, ההגדרה למונח "כבד" שונה אצל התובעת מאשר אצל גלעד ואצל חני). התובעת ידעה גם שאם היא תהיה בעמדת הקופה והיא תידרש לקחת שקית פלסטיק לשם הכנסת הסחורה לשקית לשם מסירתה ללקוח, יהיה עליה להתכופף כדי לקחת שקית. בשל כל אלה, כאמור, התובעת לא סברה שניתן למצוא לה תפקיד המתאים למגבלות שהרופאה התעסוקתית קבעה לה, והיא עמדה על רצונה שגלעד יגדיר לה את התפקיד המוצע לה. גלעד - כזכור - לא הגדיר מאומה, אלא ביקש שהתובעת תבוא לסניף והבטיח כי יימצא לה תפקיד ההולם את המגבלות. 19. ביום 7/4/10, טלפנה חני אל התובעת, בעקבות אחת משיחותיה של התובעת עם גלעד, אחת השיחות שבהן התובעת ביקשה מגלעד הגדרה של התפקיד שלפי הבטחתו אמור להיות תואם את מגבלותיה. משום מה - חני הקליטה את השיחה. (נעיר כי אנו תמהים על כך שמנהלת משאבי אנוש אצל הנתבעת יוזמת הקלטת שיחה שלה עם עובדת, אך נראה שהנתבעת סבורה שזו דרך ניהולית ראויה). נביא כאן חלק מהשיחה האמורה, כפי שתוכנה משתקף מהתמליל שצורף לתצהירה של חני: "חני: ככה תראי, אנחנו בחנו את זה מבחינת ... עוד פעם לפי מה שאני דיברתי איתך לפני כן, לא ראינו איזשהו שינוי מבחינתנו לפי מה שכתוב שאת מסוגלת לעבוד במגבלות הקיימות ללא הרמת משאות כבדים וללא התכופפויות מבחינתי, אלא אם אני אקבל איזשהו מסמך אחר מרופה, רופא תעסוקתי, את מבחינתי צריכה לחזור לעבודה תחת המגבלות האלה. שני: ... אני דיברתי עם ... רופאה תעסוקתית זו ... שכתבה לי אמרה לי ש... שעם כל הכבוד ... היא יודעת שהתפקיד, אני לא הבחורה הראשונה שמוכרת בחנות בגדים היא יודעת שזה מה שהוא דורש ... ... חני, אנחנו מנקות לבד את החנות, אנחנו שוטפות, אנחנו מתכופפות לנקות סטנדים, מתכופפות להביא ללקוחות בגדים ממדפים אחרונים, בחנות שלוש מדפים אחרונים שזה התכופפויות, אנחנו מסדרת את החנות בעשר בלילה כשאנחנו סוגרות אותה, אנחנו מתכופפות כדי לסדר את המדפים האחרונים . ... חני: אנחנו מאפשרים לך לעבוד תחת המגבלות האלה אנחנו לא מבקשים שתעשי משהו שאת לא יכולה. שני: חני, חני, או.קיי. בואי ניקח סיטואציה לקוח עכשיו רוצה מידה 1, בסדר? מה אני קוראת לעובדת אחרת שתוציא לו מידה 1 מלמטה? אתם... חני: אם יש מישהו לידך שיכול בהחלט לעשות את זה במקומך במקום להתכופף אם זה בצורה שאת כן יכולה לעזור לו. ... שני: חני, חני, הרי שנינו יודעות ... ובגלל זה גם אין מצב שאני יכולה כי שנינו יודעות שהעבודה שלנו בתור אחראיות דורשת ובתור מוכרות, עזבע את האחראית ומנהלת, דורשת הרבה הרבה הרבה אם לא רק פיזיות, גם היום בקופה שאת מתכופפת להביא שקית, זאת התכופפות, ואני לא אקח את המצב הבריאותי שלי ואדרדר אותו יותר ממה שהוא מדורדר ...". מכאן ניתן ללמוד שאף שהתובעת (בניגוד לחני) לא ידעה שהשיחה מוקלטת, היא הצליחה להציג בפני חני את עמדתה על כך שלא ייתכן מצב שבו היא כלל לא תידרש להתכופף. מדבריה של חני עצמה באותה שיחה (אף שחני, כאמור, כן ידעה שהשיחה מוקלטת), עולה באופן ברור שגם חני היתה מודעת לכך שייתכנו מקרים שבהם לא תהיה לתובעת ברירה אלא להתכופף. זו המסקנה שלדעתנו מתחייבת מתשובתה של חני על הסיטואציה שהתובעת העלתה בפניה (שלקוח מבקש בגד במידה מס' 1). חני השיבה שאם יהיה מישהו על יד התובעת שיוכל לעזור לתובעת, התובעת תוכל להיעזר בו. מכאן, שגם חני ידעה שאם העובדת הנוספת בחנות תהיה עסוקה עם לקוח אחר, לא יהיה נכון להגיד ללקוח שהתובעת מטפלת בו שימתין עד אשר תהיה מוכרת אחרת שתעזור לו. מכאן ניתן ללמוד גם על כך שלא היה מדובר במציאת תפקיד לתובעת אשר לא יכלול טיפול בלקוחות. דבר נוסף שניתן ללמוד מהשיחה הוא שהתובעת אכן חששה לבריאותה במקרה שהיא תחזור לעבוד בחנות; התובעת, כפי שאמרה לחני, לא רצתה לדרדר עוד יותר את מצבה הבריאותי. 20. ביום 8/4/10, כלומר - למחרת אותה שיחה מוקלטת בין התובעת לבין חני, יצאו מכתבים מבאי כחם של שני הצדדים - אל הצד שכנגד. מכתב אחד, היה מאת בא כחה של התובעת אל הנתבעת. במכתבו העלה ב"כ התובעת את טענותיה של התובעת, וביקש מהנתבעת לשקול סיום מוסכם של יחסי העבודה תוך תשלום "מלוא זכויותיה" של התובעת, ולחלופין - ביקש כי התובעת תוצב באמת בתפקיד שיתאים למגבלותיה. המכתב השני, היה מאת בא כחה של הנתבעת אל התובעת. במכתב זה טענה הנתבעת כלפי התובעת כי התובעת התפטרה "שלא כדין", וכי היא הפרה את הסכם ההעסקה. כך, בין השאר, נאמר באותו מכתב: " הנדון: הפרת הסכם העסקה - התפטרות שלא כדין ... 2. החל מיום 21.2.10 הינת נמנעת מלהגיע לעבודה, עקב כאבים בגב תחתון לטענתך וחשש לפריצת דיסק. יצוין כי הומצאו למרשתנו על ידך אישורי מחלה עד ליום 10.4.10. 3. בהתאם לחוות דעת רופא תעסוקתי שהומצאה על ידך, הינך כשירה לביצוע עבודה ללא הרמת משאות כבדים וללא צורך בהתכופפות למשך 3 חודשים. 4. כפי שנמסר לנו על ידי מרשתנו, למרות שנציג מרשתנו הבהיר לך כי עלייך לשוב לעבודתך וכי העסקתך תבוצע בכפוף ולאור האמור בחוות דעת הרופא התעסוקתי, סירבת לשוב לעבודה. 5. הרינו להודיעך כי מרשתנו מבקשת להמשיך להעסיקך במסגרת המגבלות הרפואיות הזמניות ... וסירובך לשוב לעבודה, לאחר הודעת מרשתנו כי באפשרותה להעסיקך במסגרת המגבלות הרפואיות, דינו כהתפטרות לכל דבר ועניין. 6. המדובר בהתפטרות שלא כדין, ללא הודעה מוקדמת, בוודאי שמרשתנו תעמוד על מלוא זכויותיה שבדין, כמעסיקתך. 7. הרינו להודיעך כי ככל שתעמדי בסירובך לשוב לעבודה, הרי שהנך מתפטרת מעבודתך אצל מרשתנו, אשר הורתנו לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה לצורך מימוש זכויותיה כמעסיקתך עקב התפטרותך שלא כדין. ...". 21. בהמשך - נמשכו ההתכתבויות בין ב"כ הצדדים. כל צד חזר, למעשה, על עמדתו. 22. אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה, בסופו של דבר, ביום 29/4/10. 23. אין גם חולק כי השכר הקובע של התובעת עמד על סך של 3,344 ₪. 24. מספר חודשים לאחר ההתפטרות, ביום 12/7/10, קיבלה התובעת חוות דעת מהרופא התעסוקתי, ד"ר לאוניד מזור, אשר חיווה את דעתו על כך שהתובעת אינה מסוגלת לחזור לעבודתה הקודמת למשך חצי שנה לפחות, וכי היא מסוגלת לעבוד בעבודות פקידותיות. זכאות התובעת לפיצויי פיטורים 25. בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, נאמר: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו ... ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים. ...". 26. אנו סבורים שלאור קביעותינו העובדתיות שלעיל, בדבר נסיבות התפטרותה של התובעת, נכון לקבוע שהיא זכאית לפיצויי פיטורים. בסעיפים שלהלן נסביר את דעתנו זו. 27. ראשית נבהיר כי דעתנו היא שנוכח העובדות שנקבעו על ידינו לעיל, אכן היה קשר סיבתי בין מצב בריאותה של התובעת לבין התפטרותה. כזכור, קבענו כי התובעת האמינה שתנאי עבודתה הם אלה שגורמים לה לכאבי הגב. בנוסף, ההתפטרות לא היתה רק על רקע האמונה של התובעת, אלא גם על רקע דעתה כי המשך העבודה - יזיק לה מבחינה רפואית. דעה זו של התובעת, היתה מגובה בדעתם של הרופאים שבדקו אותה; הן הרופאה התעסוקתית והן האורתופד. על כן, אין מדובר על חששות בעלמא של התובעת, אלא על חששות מבוססים. הרופאה התעסוקתית, ד"ר סולטרסקי, סברה שהתובעת תהיה מנועה למשך 3 חודשים - מהרמת משאות כבדים ומהתכופפויות. התובעת, כפי שראינו לעיל, לא סברה שייתכן מצב שבו היא תוכל לחזור לעבודה בחנות ולהימנע מהרמת משאות שלדעתה הם "כבדים" ולהימנע מהתכופפויות. מאחר שהממונים עליה הבטיחו כי היא תועסק בהתאם למגבלות, היא ביקשה מהם להגדיר לה את התפקיד, אך הגדרה זו לא ניתנה, ובשיחה בינה לבין חני התברר כי גם חני - כאמור לעיל - אינה שוללת את האפשרות שייתכנו מצבים שבהם התובעת אכן תיאלץ להתכופף, לשם ביצוע עבודתה. על כן, לא היתה סיבה סבירה שבגינה היתה התובעת אמורה לצפות לכך שאכן תוצע לה עבודה התואמת את המגבלות שהוטלו באישור הרופאה התעסוקתית. 27. שנית, נבהיר כי לדעתנו, אף אם היה ממש בהבטחת נציגי הנתבעת כי תימצא לתובעת עבודה המתאימה למגבלות שהוטלו באישור הרופאה התעסוקתית, היתה התובעת רשאית, שלא לסמוך על כך. האורתופד, ד"ר ישראלי, כזכור, סבר כי על התובעת לא רק להימנע מהרמת משאות כבדים ומהתכופפויות, אלא כי עליה להימנע באופן כללי מעבודה פיזית. כאשר התובעת נבדקה על ידי שני רופאים ואחד מהם מחמיר יותר באמצעי הזהירות שהוא ממליץ לנקוט, היתה התובעת זכאית, כמובן, להעדיף את הזהירות המומלצת על ידי הרופא הזהיר יותר. על כן, כשהאורתופד המליץ שהתובעת תימנע כליל מעבודה פיזית (ולא רק מהרמת משאות ומהתכופפויות), היתה התובעת רשאית להישמע לדעתו, גם אם הרופאה התעסוקתית המליצה המלצה מחמירה פחות. מדובר במצב הבריאות של התובעת, והיא אינה חייבת להישמע דווקא להנחיות הרופאה הזהירה פחות. היא רשאית שלא ליטול על עצמה סיכון רפואי כלל, ולהימנע כליל מעבודה פיזית, גם אם רק האורתופד סבר שזו ההמלצה המתאימה. 28. שלישית, נוכח הימנעותו של גלעד מלהסכים להגדיר מה התפקיד המוצע ונוכח דברי חני בשיחתה המוקלטת עם התובעת, לא שוכנענו כי הנתבעת סברה בכנות שהיא תוכל להעסיק את התובעת בעבודה התואמת את המגבלות (אף את המגבלות שבהתאם לאישור הרופאה התעסוקתית בלבד, ולא רק את המגבלות החמורות יותר שהאורתופד המליץ עליהן). אולם, אף אם הנתבעת היתה משכנעת כי היא היתה מוצאת לתובעת עבודה התואמת את המגבלות הרפואיות, אין משמעות הדבר שהתובעת לא היתה זכאית לפיצויי פיטורים. גם כשיש למעסיק עבודה אחרת התואמת את המגבלות הרפואיות, עדיין יש לבחון אם כלל נסיבות הענין, מצדיקות את ההתפטרות. כך נפסק גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה. בע"ע 1214/02 שטרית - סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838, דן בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של עובד שהתפטר בגלל מצב בריאות לקוי לאחר שהמעבידה הציעה לו לעבור לתפקיד אחר, קל יותר. למרות אותה הצעה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי העובד המתפטר זכאי לפיצויי פיטורים, ואמר - בין השאר - כאמור להלן: "סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש, שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. יחד עם זאת, בית דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. ... אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות. (שם, 843-844). לדעתנו, בין הנסיבות שיש לבחון אותן, נכון להביא בחשבון את התייחסותה של הנתבעת אל התובעת, בענין מצב בריאותה. אין כוונתנו כאן לעצם ההקלטה של התובעת על ידי חני (ועל כך כבר תמהנו לעיל). כוונתנו למכתב שכפי הנראה בא בעקבות אותה הקלטה (ההקלטה, כנראה נועדה לבנות בסיס לאותו מכתב). המכתב שאנו מתכוונים אליו הוא המכתב ששלח ב"כ הנתבעת לתובעת ביום 8/4/10, ואשר ציטטנו חלק ממנו בסעיף 20 לעיל. לדעתנו, יש לראות מכתב זה בחומרה. במכתב זה מואשמת התובעת בכך שהיא התפטרה שלא כדין, והנתבעת באה עמה בטרוניה על כך שהיא אינה מתייצבת לעבודה. נזכיר כי באותה עת היתה התובעת בחופשת מחלה שאושרה לה. הנתבעת היתה מודעת לחלוטין לאישורי המחלה (ב"כ הנתבעת עצמו הזכיר בסעיף 2 למכתבו כי לתובעת יש אישורי מחלה עד יום 10/4/10, כלומר - עד תקופה שהיא לאחר מועד כתיבת המכתב). לנתבעת היה אסור להעסיק את התובעת כלל, בתקופה שבעדה ניתנו לתובעת אישורי מחלה. למרות אישורי המחלה שהנתבעת ידעה עליהם, מצאה הנתבעת לנכון לטפול על התובעת אשמה של העדרות, כביכול שלא כדין, מעבודתה. מעביד אשר מודיע לעובד שעליו לשוב לעבודה במהלך תקופת המחלה שלו, וטוען כלפיו כי הוא נהג שלא כדין בכך שהוא לא שב לעבודה בזמן שהוא היה חולה, אינו מעביד שניתן לסמוך עליו שהוא ידאג לאינטרסים הבריאותיים של העובד. בנסיבות אלה, גם אם היתה הנתבעת מוצאת לתובעת עבודה שאינה עבודה פיזית כלל, אנו סבורים שהיתה יכולה להימצא הצדקה להתפטרותה, שכן אין התובעת חייבת להפקיר את מצב בריאותה בידי מעביד שטוען כלפיה שעליה להתייצב לעבודה בזמן מחלתה. קל וחומר שכך הדבר כאשר - כאמור - לא שוכנענו שהנתבעת היתה מסוגלת למצוא לתובעת עבודה התואמת את מגבלותיה הרפואיות (ולא רק שלא שוכנענו כך, אלא שוכנענו שלא נמצאה עבודה כזו). 29. בהמשך פסק הדין בע"ע 1214/02 הנ"ל, אמר בית הדין הארצי לעבודה, כך: "לבסוף, מן הדין לשקול ולהביא בכלל חשבון גם שיקולים שעניינם המדיניות המשפטית והחברתית הראויה. חברה בריאה שואפת לכך שכוח העבודה ימשיך לעבוד, ככל שהדבר ניתן. אדם עובד תורם לחברה. כך, הוכח במחקרים הנוגעים לביטחון הסוציאלי, שתוחלת החיים של האדם העובד ארוכה מזו של מי שאינו עובד. תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת. זאת ואף זאת, בענייננו מדובר בסך הכל בפיצוי בגין תשע שנות עבודה. נוסיף, כי אי ההכרה בזכאותו של המערער לפיצויים במקרה דנן, יש בה כדי לחזק את הסתירה פנימית שבאחד מעקרונותיו הבסיסיים של חוק פיצויי פיטורים. לאמור, שעובד מוצלח המבקש לעזוב את מקום עבודתו לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים בעוד שעובד פחות מוצלח שהמעביד רוצה שיעזוב את מקום עבודתו, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים." (שם, 845). דברים אלה - יפים גם לענייננו. התובעת לא היתה חייבת לכבול את עצמה לעבודה אצל הנתבעת, אף שהעבודה אצל הנתבעת לא התיישבה כראוי עם מצבה הבריאותי של התובעת. קביעה שלפיה התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בשל כך שהנתבעת היתה, כביכול, מעוניינת להמשיך ולהעסיק אותה, וכביכול, מצאה לה עבודה מתאימה, תביא להמחשת האבסורד שהוזכר על ידי בית הדין הארצי, שלפיו אילו התובעת היתה עובדת פחות מוצלחת - היה מתברר שהיא זכאית לפיצויי פיטורים, ושלילת הפיצויים מהתובעת היא רק בשל כך שהנתבעת היתה מרוצה מעבודתה. 30. התוצאה היא שאנו קובעים כי התפטרותה של התובעת, בנסיבות שבהן היא נעשתה, מזכה אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. סכום פיצויי הפיטורים 31. תקופת העבודה היתה מיום 24/6/07 עד יום 29/4/10. כלומר, שנתיים, עשרה חודשים וששה ימים. השכר הקובע היה בסך 3,344 ₪. לפיכך, פיצויי הפיטורים שהתובעת זכאית להם, מגיעים לסך (קרן) של 9,530.40 ₪. פיצוי הלנת פיצויי פיטורים 32. התובעת לא עתרה לקבל פיצוי הלנה על פיצויי הפיטורים, כך שאנו פטורים מלדון בשאלה זו. פיצוי בעד עגמת נפש 33. בסיכומיו, לא חזר ב"כ התובעת על העתירה בענין פיצוי בשל עגמת נפש. אנו סבורים כי הוא זנח את הטענה האמורה. למקרה שהוא לא זנח אותה, נעיר כי אין אנו סבורים שנכון לפסוק פיצוי בעד עגמת נפש במקרה כזה. מדובר במחלוקת בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים, ואף שפסקנו כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, אין זו סיבה מספקת לקבוע כי התובעת זכאית גם לפיצוי בעד עגמת הנפש שלה. לסיכום 34. אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 9,530.40 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/4/10 ועד התשלום בפועל. 35. על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט (אגרת בית הדין), בסך 131 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/6/10 ועד התשלום בפועל. 36. על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,320 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/11, אם לא ישולם לפני כן. 37. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות