התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי - זכאות לפיצויי פיטורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי: 1. מטעמי נוחות תקרא התובעת/הנתבעת שכנגד, להלן "התובעת", והנתבע/התובע שכנגד יקרא להלן, "הנתבע". 2. במסגרת תביעתה זו עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פיצויי פיטורים בשל התפטרותה עקב מצב בריאותי בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק"), ולחילופין בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או נסיבות אחרות ביחסי עובד מעביד אשר לפיהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה אצל הנתבע. בנוסף עתרה התובעת; לחייב את הנתבע בתשלום יתרת שכר שלא שולמה לה עבור חודש 12/06, להעביר לידיה ששת תלושי השכר האחרונים לעבודתה ולשלם לה פיצויי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ . 3. יחד עם כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד שבמסגרתו הוא עתר לחייב את התובעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת ונזקים שנגרמו למשרדו, לטענתו, עקב הפסקת עבודתה ללא התראה , בסך של 11,750 ₪. העובדות הצריכות לענייננו 4. הנתבע הינו עו"ד במקצועו והבעלים של משרד עורכי דין, ושימש כמעסיקה של התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. 5. התובעת הועסקה כפקידה במשרה חלקית במשרדו של הנתבע במשך כ- 12 שנים, מיום 12.02.95 ועד לחודש 12/2006, שאז התפטרה מעבודתה בנסיבות שנפרט להלן. 6. בנוסף למשרתה במשרדו של הנתבע עבדה התובעת, מזה מספר שנים בחנות גולף כיתן במרכז הקונגרסים בחיפה, ותפקידה האחרון היה סגנית מנהלת החנות. 7. התובעת סובלת מזה שנים מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת (לופוס- מחלת אוטואימונית קשה התוקפת את המנגנון החיסוני של הגוף), וזאת בידיעת מעבידה, הנתבע. 8. בתארה את נסיבות התפטרותה מעבודתה אצל הנתבע, הסבירה התובעת כי ביום 25.12.06, בזמן עבודתה במשרד הנתבע ועל רקע אי שביעות הרצון שלו מעבודת הדפסת מכתב שהתבקשה להדפיס, הוא התפרץ לעברה בזעם ובצרחות רמות, בנוכוחות הלקוח, וקרא לה "מטומטמת", והודיע לה כי בכוונתו לפטרה בשל חוסר יעילותה. לטענתה, התפרצות בלתי נשלטת זו מצדו פגעה בה קשות, גרמה להחמרה במצבה הבריאותי והנפשי ולהתקפי חרדה ובכי בלתי נשלטים, לעלייה בלחץ דם שלה עד כדי סיכון בריאותה על רקע מחלת הזאבת ממנה היא סובלת. בעקבות כך פנתה התובעת לטיפול רפואי ונפשי, ובין היתר, טופלה בכדורי הרגעה.( ראו, נספח' ב' לתצהיר התובעת). 9. ביום 26.12.06, פנתה התובעת לד"ר שלוסברג, רופא תעסוקתי, וזה קבע במכתב הממוען לנתבע אישית, כי התובעת אינה כשרה לעבוד עקב החמרת מצבה הבריאותי, ובלשונו: "לכבוד עו"ד ר.רויטגרונד אדון/גברת נכבד/ה, הנ"ל נבדק/ה במרפאתנו לשם בדיקת כושר עבודה לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 26.12.06 וגם לאחר עיון בחומר רפואי עדכני. נמצא כי הנ"ל: לא כשרה לעבוד עקב החמרת מצב של מחלת הזאבת. תממש זכויותיה ותפנה לועד של המ.ל.ל לקביעת נכותה." ( ראו, נספח' ג' לתצהיר התובעת) 10. ביום 28.12.06 מסרה הנתבעת את המסמך הרפואי האמור, לנתבע והודיעה לו כי בכוונתה לסיים את עבודתה אצלו לאור מצבה הבריאותי, באותו מעמד כתבה התובעת מכתב התפטרות שנוסח לפי דרישתו של הנתבע, (לטענת התובעת תחת איומים- ראו, פרוטוקול הדיון מיום 10.09.09, עמ'21 שורה 24; וכן נספח' א' לתצהיר הנתבע). 11. ביום 04.01.07, הגיע הנתבע לטענתו באקראי, למקום עבודתה הנוסף של התובעת בכיתן, ומשמצא אותה עובדת בחנות הוא צרח עליה, וכינה אותה בכינויים משפילים "חצופה, שקרנית", וגער בה לעיני לקוחות המקום וחבריה לעבודה. (ראו, פרוטוקול הדיון, מיום 10.09.09, עמ' 22, שורות 9-10). הנתבע לא הסתפק בכך, וחזר פעם נוספת למקום העבודה, התובעת שחששה מפניו, נאלצה לברוח ולהתחמק מפניו והתחבאה במחסן החנות. 12. יש לציין, שהאירוע המתואר שארע לתובעת במשרדו של הנתבע ביום 25.12.06 , הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.( ראו, תע"צ מיום 12/11/09) 13. ביום 15/01/07, שלחה התובעת, באמצעות ב"כ מכתב לנתבע ובו דרשה ממנו לשלם לה את מלוא זכויותיה עקב סיום עבודתה אצלו והתפטרה בנסיבות המזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים. (ראו, נספח ו' לכתב התביעה). 14. ביום 21/01/07, שלח הנתבע מכתב תשובה לב"כ התובעת , ובו דחה את דרישתה לתשלום פיצויי פיטורים, ואף האשים אותה בכך שלא נתנה לו הודעה מוקדמת, השאירה אותו ללא פקידה אחה"צ וללא מנקה, ולא נתנה לו מספיק זמן להיערך ולהעסיק פקידה אחרת. עוד נכתב כי לאחר ניכוי יתרת ההלוואה שהתובעת קבלה ממנו, ולאחר קיזוז הנזק שנגרם לו בגין הודעה מוקדמת, לתובעת לא נותרה לטובת התובע כל יתרת זכות אצלו. (ראו, נספח' ז' לכתב התביעה) 15. בהחלטה מיום 12/11/09, הורנו על צירוף תיק המל"ל כחלק מחומר הראיות בתיק. 16. הנתבע מצדו ובהודעתו לחוקר המל"ל מיום 26/5/09, אכן אישר שהיה מקרה בודד וחד פעמי שהוא גער בתובעת בנוכחות לקוח, ובהמשך ההודעה אף הוסיף כי ייתכן והיו גערות נוספות, אך אלו היו שגרתיות לטענתו, והתרחשו לעיתים רחוקות. באשר למערכת היחסים בינו לבין התובעת הוסיף הנתבע, הן בהודעתו לחוקר והן בתצהירו ובעדותו בפנינו, כי אלו יחסים טובים, ו כי הוא התנהג אליה בצורה נאותה, נתן לה הלוואה והתחשב בה. המסגרת המשפטית 17. סעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים קובע כי : "6. התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים...". 18. בקשר לסעיף 6 לחוק נקבע בהלכה הפסוקה: "על פי לשון הסעיף ההתפטרות הינה "לרגל" מצב בריאות של העובד, ללמדנו כי הגורם לא רק שצריך להיות קיים אלא, והוא העיקר, שאותו גורם היה הפועל, המניע והמביא לתוצאה. יש להוכיח כי הגורם הרפואי האובייקטיבי הוא זה שפעל בבחינת "המניע והמביא" להתפטרות. על העובד להציג מסמכים רפואיים המתייחסים לתקופה הרלבנטית להפסקת העבודה ותומכים בטענותיו ( דב"ע נז/57-3 סנונית בע"מ - שולמית פרץ, ניתן ביום 26/1/97), אם כי אין הכרח כי אלו יוצאו במועד שקדם להתפטרות. די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה, ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה ביכולת עבודתו של העובד ( דב"ע לא/17-3 שרה רפפורט - שולמית אסולין, פד"ע ב, 25). אין גם הכרח כי מצב הבריאות הלקוי ימנע מן העובד להמשיך בעבודתו, ואולם נדרש כי מצב זה יהווה רקע להחלטתו לפרוש מעבודתו." (ראו בפס"ד עב (י-ם) 2819/06 אלכסנדר פנקס נ' אופטיקה הלפרין פורסם מיום 04/01/10). 19. זאת ללמדך שעל מנת שתתקיים הזכות לפיצויי פיטורים, על העובד לתמוך את טענותיו בממצאים רפואיים, ולהראות כי תנאי העבודה אינם מאפשרים לו לעבוד עקב מגבלתו הרפואית, וכי בנסיבות העניין הספציפי שלו יש לראות בהתפטרותו כדין פיטורין על כל המשתמע מכך. כלל נוסף הוא כי נטל ההוכחה בעניין התמלאות התנאים הקבועים בסעיף 6 מוטל על העובד, (דב"ע נז/ 57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ - שולמית פרץ, פד"ע ל 364), שעליו להוכיח קשר סיבתי בין מצבו הבריאותי ובין ההתפטרות, וכי קשר זה היה המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה, (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות, פד"ע ד 321). כל זאת בשים לב לכלל הנוסף שאין צורך להוכיח כי סביבת העבודה היא שגרמה למצב הבריאות אשר בגללו מתפטר העובד, (דב"ע תשן / 154-3 מיכאל קרייטר - אבלין אילוז, פד"ע כב 339). 20. נקדים אחרית דבר לראשיתו נציין כי נוכח בנסיבות המקרה שהוכחו, ולאחר שקילת טענות הצדדים, עדויותיהם והמסמכים שצורפו על ידם או שהוגשו לתיק, ולאחר יישום ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה כי מצבה הרפואי היה בבחינת ה"מניע והמביא" להתפטרותה מעבודתה בשירות הנתבע, ואף כי התפטרותה היתה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או נסיבות אחרות ביחסי עובד מעביד אשר לפיהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה אצל הנתבע. וכי במצב זה היא זכאית ממנו לתשלום פיצויי פיטורין, הכל כפי שנבהיר להלן. 21. התובעת הציגה בפנינו, כאמור, מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהיא סובלת מגיל צעיר מבעיות לחץ דם וממחלת הזאבת שהיא בבחינת מחלה אוטואימונית קשה התוקפת את המנגנון החיסוני של הגוף, נספח' ב' לתצהיר התובעת, וכן החלטת הרופא התעסוקתי מיום 26.12.06 , נספח ג' לתצהיר התובעת, לפיה אין היא יכולה להמשיך בעבודתה במשרד הנתבע. המסמכים הנ"ל תומכים למעשה בטענות התובעת כי התפטרותה היתה מחמת החמרה במצבה הבריאותי, ומצביעים על כך שמצבה הבריאותי הוא שפגע ביכלתה להמשיך ולעבוד אצל הנתבע. 22. כלל הוא כי התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של עובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו ממקום העבודה, מחייב לתת את הדעת לא רק למצב בריאותו של העובד, אלא גם לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו ( ראה: ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ. סטופ אש בע"מ ( מיום 27/1/03- פורסם במאגר ממוחשב), דב"ע 48/98 גיסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130, 138- 139). בהקשר לתנאי העבודה המיוחדים במקום העבודה של התובעת, ולאירוע שגרם לה למשבר קשה, עורר את מחלת הזאבת אצלה וגרם להתדרדרות ממשית במצבה הבריאותי, העידה התובעת בזמן חקריתה הנגדית ע"י הנתבע ואמרה: "היה מסמך שהייתי צריכה להדפיס עבורך לפני הסיפור עם ההתפטרות, והדפסתי לך, וכל הזמן החזרת אותי לתקן, והכל בצעקות רמות, תיקנתי את המסמך מספר פעמים, תיקנתי אותו, החזרתי אותו כמה פעמים אליך, וכל פעם הוספת דברים, והלכתי לתקן כל פעם, הלקוח ישב בכיסא אצלך בחדר, וקראת לי לבוא לתקן עוד דברים לקחתי את המסמך מידך על מנת לתקן עוד מהר מהר, פתאום אתה קמת מהכיסא שלך, כשכולך רועד, וצעקת עליו, והאדמת, וקרא לי מטומטמת ושאני לא שווה כלום ושאתה תפטר אותי, ואז הוא יצא עם הלקוח החוצה, ואני הלכתי לתקן, והייתי חייבת להישאר במשרד עד שעה 18:00, ואז חזרת ומאותו זמן אני לא חוזרת לעצמי, התפרצויות בכי, ולחץ דם גבוה, אני מטופלת בכדורים."( ראו, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 05/04/09, שורות 14-21). (להלן: "האירוע"). באשר למחלה ממנה סובלת התובעת היא הוסיפה: "יש לי מחלת זאבת, שכוללת גם לחץ דם גבוה, זה מחלה שנרדמת ומתעוררת בלחץ, מגיל 18 גילו אצלי את המחלה. אחרי הלידה בשנת 1997 התפרץ לחץ דם שוב, אחרי זה נרגע, אבל אחרי המקרה הזה לחץ דם שוב עלה, ואני מטופלת בכדורים מזה שנתיים. אני מפחדת ממך, מספיק מה שעשית לי בעבודה, אני סגנית מנהל ברשת, והשפלת אותי ליד לקוחות וליד אנשים, הלכתי למחסן להתחבא במחסן, רעדתי מפחד והתקשרתי לרופאת המשפחה והיא אמרה לי להזמין משטרה."   ( ראו, פרוטוקול הדיון מיום 05/04/09 , בעמוד 14, שורות 4-6) 23. כאמור, בפועל הנתבע אישר בעדותו בפנינו את העובדה שהוא צעק על הנתבעת באירוע כתיבת המכתב שתואר על ידה. בנוסף, בחקירתו במוסד לביטוח הוא אמר: "גערתי בה על כך שלא הדפיסה את המכתב שבקשתי ממנה כמו שצריך" ( ראו, פרוטוקול חקירת הנתבע במל"ל, חלק מתע"צ). כאמור בעקבות האירוע פנתה התובעת לייעוץ וטיפול רפואי, ולרופא תעסוקתי שאישר שאין היא מסוגלת להמשיך ולעבוד עקב החמרה במצב מחלת הזאבת ממנה היא סובלת. כמו כן, הכיר המוסד לביטוח לאומי באירוע המתואר כנ"ל בעבודת התובעת, אשר גרם להחמרה במצבה הבריאותי היווה הגורם והמניע להתפטרותה, "כתאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח לאומי (נוסח חדש), התשנ"ה- 1995. 24. אודות מצבה הבריאותי נכתב בחוות דעתו של המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר אייל שמיר מומחה בפסיכיאטריה מיום 10/3/09, ואשר על בסיסה הכיר בהנתבע באירוע כפגיעה בעבודה, כי: " 1) הפגיעה הנפשית ממנה סובלת התובעת -הפרעת הסתגלות דכאונית לאירוע שחוותה בעבודה. 2) מעיון במסמכיה, ברצף קורות חייה, האירוע גרם להפרעה ממנה סובלת התובעת. 3) התובעת סובלת מלופוס, עברה גם תהליך גירושין סביב אותה תקופה, אך לפי התרשמותי - השפעת האירוע רבה ביותר לעומת כל גורם אחר בחייה." (ההדגשות במקור- ראו תע"צ). 25. באשר לטענת הנתבע, כי המשך עבודת התובעת במקום עבודתה הנוסף, בכיתן, משמיט את הקרקע מתחת לתביעתה כלפיו ומעיד על כך שהתפטרותה ממשרדו בטענה של מצב בריאותי מהווה טיעון שקרי, אין לנו אלא להפנות לקביעת בית הדין הארצי בהקשר זה, ולפיה: "מכאן, שייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת. כמובן, שהדבר מחייב בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו." (ראו, דבע (ארצי) 48-0/98 יפית גיסין נ' המוסד לביטוח לאומי, לב (1999) 130, פורסם מיום 10.08.98). זה המקום לציין כי בנסיבות המקרה לא יכולנו להשתחרר אף מהרושם שקבלנו במהלך שמיעת התיק בפנינו, אודות תגובת הנתבע לדברי התובעת, כאשר הוא הטיח בזעם כלפיה שהוא הולך לתת לה סטירה, משאמרה דברים שלא נעמו לו ולא מצאו חן בעיניו, ואדות מצבה של התובעת שישבה מרוחקת ונראתה חוששת ומפחדת מפני הנתבע ותגובותיו כלפיה. בהקשר זה יש לציין כי כעקרון, אין חשיבות לשאלה אם החשש של התובעת מהנתבע הינו מוצדק או לא ברמה האובייקטיבית, שכן התובעת ובאופן סובייקטיבי ראתה בנתבע כמפחיד ומאיים, נוכח התפרצותו כלפיה במשרדו, ומאוחר יותר במקום עבודתה בכיתן. בהקשר זה קבע ביה"ד הארצי לעבודה כי בבחינת תנאי סע' 6 לחוק פיצויי פיטורים יש לתת משקל לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה, אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים, ( ראו ע"ע 1214/02 ישראל שטרית לעיל). יוצא אם כן כי העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד בעבודתה הנוספת בסניף כיתן בחיפה, לאחר שהפסיקה לעבוד במשרד הנתבע עקב התנהגותו כלפיה ונסיבות האירוע המתואר, אין בה כדי לפגוע בזכותה להפסיק את עבודתה אצל הנתבע עקב ההחמרה במצב בריאותה, ולא בזכותהב לקבל מהנתבע פיצויי הפיטורין בגין תקופת עבודתה אצלו. 26. בסיכומיו, שב התובע וטען שאין לקבל את האמור במסמכים הרפואיים שהוגשו ע"י התובעת, וכי לא ניתנה לו אפשרות לבדוק אותה ע"י רופא מטעמו. למעשה טענה דומה ובקשה שהתובעת תחתום כבורו על ויתור על סודיות רפואית, כבר הועלו על ידי הנתבע במסגרת הדיון המקדמי בתיק. בהקשר זה אין לנו אלא לאמץ את קביעת כב' השופטת דלית גילה, בפניה התקיים הדיון המקדמי ואשר דחתה בהחלטתה מיום 14/10/07 את טענותיו הנ"ל של הנתבע, בין היתר, בהסתמך על פסק הדין בדיון (ארצי) 3-154/שן מיכאל קרייטר נ' אילוז , כב (1) 339, וקבעה : "גם לנקודה זו התייחס בית-הדין הארצי בפס"ד קרייטר וכך אמר: "... ואשר לויתור על סודיות רפואית - אם ביקש המעביד להוכיח כי מחלתה של העובדת היתה ידועה לה טרם תחילת עבודתה - הרי שעובדה זו לא היתה שנויה במחלוקת, ואם רצה להוכיח כי האמור באישור הרפואי אינו משקף את מצבה של העובדת, הרי, כפי שיובהר להלן, די בבית-הדין בהצגת תעודה רפואית מהימנה על מנת שתהיה ראיה מספקת למצב הבריאות. "   "בהמשך פס"ד קרייטר [עמ' 344 ] התייחס בית-הדין הארצי לדרכי הוכחת מצב רפואי והדגיש את המשקל שהמחוקק נתן לתעודות רפואיות מטעם רופא קופת-חולים, לעומת תעודות רפואיות אחרות , ואת העובדה, כי על-פי תקנות קופת-החולים הכללית, רופא תעשייתי הוא המוסמך לאשר אי-כשרות של עובד לעבודתו , והתעודה שהומצאה על-ידי העובדת היתה חתומה על-ידי רופא תעשייתי ; והכל - בשים לב לעובדה , שבתי -הדין לעבודה אינם קשורים בדיני הראיות [ סעיף 32 לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 ].   10. ומן הכלל אל הפרט - אין חולק, כי העובדה שתובעת חולה במחלת הזאבת (לופוס) היתה ידועה לנתבע מתחילת עבודתה אצלו. את התפטרותה ייחסה להחמרה במצבה הבריאותי, במכתבה מתאריך 28.12.06 [עמ' 1 לפ'], אליו צורף מסמך רפואי - "סיכום בדיקה רפואית" מתאריך 26.12.06 , עליו חתום ד"ר שלוסברג, מומחה ברפואה תעסוקתית מהמכון לרפואה תעסוקתית של שירותי בריאות כללית (להלן: התעודה הרפואית ).   11. בתעודה הרפואית סיכם ד"ר שלוסברג את ממצאיו, בקשר לתובעת, באמירה: "לא כשרה לעבודה עקב החמרת מצב של מחלת הזאבת" ; זאת - "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 26.12.2006 וגם לאחר עיון בחומר רפואי עדכני". על מצב כזה נאמר בפס"ד קרייטר, כי: "... משהוכח כי שני רופאים מוסמכים - רופא לבריאות תעסוקתית ומומחה לבריאות הציבור - קבעו כי אין העובדת מסוגלת להמשיך בעבודתה, רשאית היתה העובדת להתפטר, ודינה היה כדין מפוטרת, אף אם רופאים אחרים היו קובעים ממצאים שונים. זכותו של עובד שלא ליטול על עצמו סיכון רפואי, שעה שרופא המהימ ן עליו מזהירו בפני תוצאותיו ."   12. בנסיבות אלה, אם ניישם על המקרה שלפנינו את הלכת פס"ד קריייטר נראה, כי אין רבותא בבקשת הנתבע "להעמיד בפני הרופא מטעמו את כלל מצבה הרפואי של התובעת" , [בסעיף 4 לסיכומיו], הואיל וגם אם רופא מטעמו יגיע למסקנה אחרת מזו של ד"ר שלוסברג לא יאיין הדבר את התעודה הרפואית. בהתאם לכך, משעה שהציגה התובעת את התעודה הרפואית אין הצדקה לחייב אותה לוותר על סודיות רפואית - באופן גורף - כפי שביקש הנתבע, לפי הנוסח של "כתב ויתור על סודיות רפואית" , אותו העביר הנתבע אל ב"כ התובעת עובר לדיון המקדמי שהתק יים בבית-דין זה [הנספח לסיכום טענותיה כאן]. אשר על כן - גם הבקשה לקבל מהתובעת כתב ויתור על סודיות רפואית - נדחית ." ( ראו, החלטת בית הדין בתיק זה מיום 14/10/07) 27. אשר על כן, ועל סמך כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובעת הוכיחה כי מצב בריאותה היה המניע הממשי להתפטרותה והיווה את הגורם שפעל הלכה למעשה במעמד התפטרותה, וכי המסמכים הרפואיים החד משמעיים עליהם הסתמכה התובעת בתביעתה ובייחוד האישור מרופא התעסוקתי, לו ניתן משקל יתר בפסיקה, ( ראו, דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות נ' פרץ), מוכיחים קיומה של סביבת עבודה שהתובעת מנועה מלעבוד בה לפי המלצת הרופא התעסוקתי, ומחייבים את הקביעה, שהיא אכן התפטרה עקב מצבה הבריאותי, ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורין מכוח סע' 6 לחוק פיצויי פיטורים. 28. כאמור, התובעת טענה לחלופין שהיא זכאית לפיצויי פיטורין מכוח עזיבתה את מקום העבודה בנסיבות של הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/ או בנסיבות אחרות ביחסי עובד מעביד אשר לפיהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק. למעשה ולמרות שמצאנו כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורין מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מצאנו שאף בחינת עובדות המקרה לאור סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מובילה אף היא למסקנה שהיא זכאית לפיצויי פיטורין בדין מפוטרת. 29. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע: " התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." ההרעה המוחשית בעקבותיה התפטרה התובעת מעבודתה אצל הנתבע התבטאה לטענתה של התובעת ביחסו המחפיר של הנתבע כלפיה במועד האירוע המתואר במשרדו, ויותר מאוחר במקום עבודתה בכיתן, כפי שהובהר לעיל. על כגון דא, נפסק בדיון (ארצי) 3-49/לד יצחק אהרונוב נ' עבד אלקאדר וותד , פד"ע ה (1) 472 , מיום 30.07.04, ונקבע כי: "אין ספק, כי הדברים שייחס העובד למעביד הינם מחפירים, ואין עובד חייב לשמוע דברים כאלה ממעבידו. והכוונה במיוחד למלים מעליבות הפוגעות לא רק בעובד כפרט, אלא בעובד כבן לאום מסוים או דת מסוימת. אמירת מלים כאלה יכול ותיכנס למסגרת סעיף 11(א) סיפא לחוק פיצויי פיטורים, ויראו בנסיבות שנוצרו בעקבותן, נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד המסוים כי ימשיך בעבודתו... .. מעשה פסול, כולל דיבור פסול, אף אם באים בעידנא דריתחא, דברים פסולים הם, וצריך לשקול אותם כנסיבות לעניין סעיף 11(א) סיפא" בהתאם להלכה הפסוקה, התשובה לשאלה אם יש או אין הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות כל מקרה, בבחינה אובייקטיבית של מכלול הנסיבות. כך, נטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים עפ"י סעיף 11 הנ"ל מוטל על התובע, המעלה את הטענה. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד. (ראו: ע"א 496/67, שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1), 395; ע"א 171/66, עירית פתח תקוה נ' שלמה בן צור, פד"י כ (3), 262; ע"א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל נ' מרגלית קרני, פד"י כא (2), 255). בענייננו, סבורים אנו כי לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, לא היה מקום להתבטאות המשפילה של הנתבע כלפי התובעת וכינוייה כ"מטומטמת" בפני לקוח המשרד ולא לצעקותיו כלפיה והאיום בפיטוריה, ובוודאי לא להתפרצות כלפיה במקום עבודתה הנוסף בכיתן, כפי שתואר לעיל. מכלול זה בוודאי עולה בנסיבות העניין לכדי, נסיבות שאין לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד אצלו. לכן וגם מכוח הוראת סע' 11 לחוק פיצויי הפיטורים, נמצאה התובעת שהתפטרה, זכאית לפיצויי פיטורין . מועד סיום יחסי עובד-מעביד והתביעה לתשלום שכר 30. התובעת טענה שלא קבלה את יתרת השכר שהגיע לה עבור חודש 12/06 בסך 500 ₪, לאחר ניכוי יתרת ההלוואה ע"י התובע, וכי זו אמורה הייתה להשתלם לה לכל המאוחר עד ליום 9/1/07, ולכן היא זכאית בנוסף לסכום זה גם לפיצויי הלנה כחוק, מאז ועד מועד התשלום בפועל. הנתבע מצדו מודה כי יתרת סכום השכר המגיע לתובעת,הינו בסך 500 ₪, אך טוען שהוא קיזז אותו כנגד הנזקים שהתובעת חייבת לו כפי שנטען על ידו בתביעה שכנגד. גם ביחס למועד סיום יחסי עובד מעביד חלוקים הצדדים. התובעת ציינה בתצהירה כי יום 31/12/06 היה היום האחרון לעבודתה במשרדו של הנתבע. (ראו, פסקה 16, לתצהיר התובעת), ואילו הנתבע טועו כי ה- 25/12/06 היה יום עבודתה האחרון במשרדו. למרות זאת, אין חולק כי מכתב ההתפטרות מטעם התובעת נחתם ונמסר לנתבע במשרדו ובנוסח שהנתבע הכתיב ביום 28.12.06. על כן אנו קובעים כי במועד זה הסתיימו בפועל יחסי העבודה בין הצדדים. פיצויי פיטורים 31. משקבענו לעיל כי יש לראות ביום 28/12/06, כמועד סיום עבודת התובעת במשרדו של הנתבע, הוותק שלה לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו של 11.875 שנים, והשכר הקובע כעולה מהתלושים שצורפו לכתב התביעה הינו בסך של 2,273 ₪ ברוטו לחודש. אי לכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית מהנתבע לפיצויי פיטורין לפי החישוב כדלקמן: 11.875 (שנה) X 2,273 ₪ = 26,992 ₪ . אי מתן תלושי שכר 32. לטענת התובעת, בתקופת העסקתה במשרדו של הנתבע, היא לא קבלה תלושי שכר בצורה סדירה, וזאת בניגוד לסעיף 24 לחוק הגנת השכר טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבע. התובעת בקשה לחייב את הנתבע להעביר אליה את תלושי השכר שנמנעו ממנה משך כל תקופת עבודתה, ובפרט את ששת תלושי השכר האחרונים לעבודתה. לפי כך, אנו קובעים בזאת, שעל הנתבע להעביר לידי התובעת, באמצעות ב"כ, את תלושי השכר שלה בששת חודשי עבודתה האחרונים אצלו, תוך 30 יום, ואת תלושי השכר שלה בגין תקופות עבודתה בשבע השנים האחרונות, תוך 90 יום. פיצוי עבור עוגמת נפש 33. הלכה פסוקה היא, כי במקרים הראויים, רשאי בית הדין לפסוק פיצוי גם בגין עגמת נפש (ע"ע 300084/98 עלי בלום נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי כרך לב(1) 183. יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי פיצוי בגין עגמת נפש וכל נזק שאינו נזק ממון ייפסק רק במקרים קשים וחריגים (דב"ע נג/99-3 מצגר נ' מדינת ישראל, פד"ע כו' 563). התובעת טענה שהנתבע השפיל וביזה אותה כאדם וכעובדת במשרדו בפרהסיה, אך לא הסתפק בהשפלתה במשרדו ומול לקוחותיו, אלא רדף אותה למקום עבודתה הנוסף והשפיל אותה לעיני לקוחות המקום ועמיתיה לעבודה, ופגע קשות בעבודתה ובתפקודה ובמצבה הנפשי והבריאותי . הנתבע אמנם כפר בטענות התובעת ואף טען כי האירוע שהתרחש בעבודה, עת צעק כלפיה וכינה אותה "מטומטמת" בפני לקוח, הוא אירוע זניח שאינו ראוי להתייחסות. יחד עם זאת בעדותו בפנינו הוא תיאר את המקרה שבמסגרתו התנפל עליה בצעקות במקום עבודתה בכיתן ואמר: "התובעת באה אלי ב-28/1/07 (צ.ל 28/12/06- מ.ס.ע.) ואמרה לי שהזאבת שלה התגברה ושהיא לא יכולה לעבוד גם בכיתן. באתי יומיים או יותר אחרי זה הגעתי לחנות פלאפון מול קניון חיפה, ואני לא ידעתי שהתובעת עובדת בחנות של כיתן הסמוכה, ... וראיתי אותה עובדת, ואמרתי לה "ענת את אמרת שאת מתפטרת כי אינך יכולה לעבוד ואת חולה והזאבת שלך התגברה, אז איך את עובדת?" אני נדהמתי. אני נכנסתי קודם למספר דקות וקראתי בשמה, וחזרתי אחרי שסידרו לי את הטלפון כעבור שעתיים ואז צעקתי, אמרתי לה "את חצופה, את שקרנית, איך את אמרת לי שאת לא יכולה לעבוד ואני משלם לה פיצויי פיטורין, ואת עובדת. למה את משקרת אותי?" זה כל מה שהיה. זה היה בתוך החנות בכיתן, והיא הייתה בדלפק, אבל היא גם נעה בתוך החנות, היו עוד אנשים כאשר דיברתי אליה.אני לא יודע אם אלו עובדים או לקוחות. הפעם היחידה שאמרתי לה דבר שנשמע כמו איום זה היה בדיון בפני ביה"ד כאשר איימתי בסטירה....באירוע בכיתן היא הורידה את הראש ולא ענתה מילה, .. ש. הפעם השנייה שנכנסת לכיתן הייתה מכוונת? ת. כן. לא בטעות. רציתי לראות איך היא ממשיכה לעבוד אחרי הסיפורים שהיא סיפרה לי.... ש. מתי היה האירוע בכיתן? ת. או ב-28/12/06 או יומיים שלושה אחרי זה. בכל אופן זה היה אחרי שהיא התפטרה ושסיפרה לי שהיא מפסיקה לעבוד לא רק אצלי". 34. ההתרשמות מתיאור המקרה הנ"ל מפי אומרו, כמו גם מקבץ התיאורים בהם כינה הנתבע את התובעת במהלך ההליך המשפטי, כאשר אמר בעדותו בפנינו "אני יודע כמה "היצור" הזה קיבל ממני יחס", "איך שהגברת מתנהגת זו שפלות", "התובעת היא נוכלת קטנה", ודבריו כי בעיניו לגעור בה מול לקוחו בגלל טעות בהקלדה היא "מאורע זניח שלא הייתה לו שום משמעות", וכן גילויי הבוז שהנתבע אף לא טרח להסתיר כלפי תפקידה של התובעת, שעבדה במשרדו בתור פקידה וגם כמנקה, באומרו: "התפקיד שלה עלוב, אני יושב במשרד ומקבל אחה"צ את הלקוחות ומבקש ממנה להביא לי תיק, או פעם בכמה זמן היא מתקתקת מכתב, כי הפקידה של הבוקר היא הרצינית." בנוסף העובדה כי הנתבע לא הסתפק בהשפלתה במשרדו ומול לקוחו, אלא הגיע למקום עבודתה הנוסף בכיתן, שם היא ממלאת תפקיד סגנית מנהלת החנות, נכנס פעמיים לחנות בהפרש של שעתיים, צועק כלפיה בצורה מאיימת ומכנה אותה חצופה ושקרנית בנוכחות של אנשים ועמיתים שלה, וההצדקה כביכול שהוא נותן להתנהגותו: " למה את משקרת אותי?"- אינם מותירים מקום לספק כי התנהגותו והתייחסותו של הנתבע כלפי התובעת, אף אם שיקרה לו כטענתו, (ואיננו קובעים זאת), הינה משפילה ומעליבה ואין פלא שנחקקה בנפשה ובזכרונה של התובעת והביא להתדרדרות במצב בריאותה. 35. התובעת מצדה, הטיבה לתאר את תחושות הפחד וההשפלה בהם היתה שרויה בתקופת העסקתה אצל הנתבע: "לעבוד עם הנתבע זה מאוד קשה. אם לא הייתי זקוקה לכסף הייתי עוזבת אצלו את העבודה. עבדתי כל הזמן תחת פחד ולחץ, כל הזמן קללות וצעקות, יש לי לחץ דם גבוה כשאני לידו" (ראו, פרטוקול הדיון מיום 05.4.09, בעמ' 12, שורות 4-6) "כשחתמתי על המסמך פחדתי ממך מאוד, ובכיתי באותו מעמד, ולך לא היה איכפת"( ראו, עמ' 12, שורה 19) 36. זאת ועוד, במסגרת חקירתה הנגדית של התובעת, הביע הנתבע פליאה וטען כלפיה שהיא לא הזכירה דוגמאות להתבטאויותיו המעליבות בתצהירה , ולכך היא ענתה: "כל השנה אני מקבלת ממך קללות, מנוולת, מטומטמת וכד', אני פחדתי יותר מהתקף הזעם שלך". 37. מכל מקום, ואף אם נקבע כי האירוע בעבודה מיום 25/12/06 והאירוע בכיתן, שניהם היו האירועים היחידים בהם הועלבה התובעת ע"י הנתבע, הרי די באלו כדי לזכות אותה בפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה בעקבותיהם, בסכום הנתבע על ידה, בסך של 30,000 ₪. 38. בעניין טענתו הנוספת של הנתבע לפיה, התובעת אינה דוברת אמת משום שהיא לא תבעה פדיון חופשה, למרות טענתה שהיא לא קבלה ממנו חופשה במהלך עבודתה אצלו- הרי לטעמנו, עדיף אילו טענה זו לא היתה מועלית על ידו כלל. מכל מקום, אנו מסתפקים בתשובתה: " לא ספרתי, לא מצאתי לנכון, הייתי עובדת מסורה אליך" ( עמ' 17 לפרט', שורה 3.), ובעובדה שבתלושי השכר הנתבע לא ניהל מאזן חופשות, ובעובדה שהוא לא טרח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הראה פנקס חופשות. למעשה עובדות אלו שומטות את הקרקע מתחת לטענות הנתבע בדבר "תחמנותה" של התובעת ומטרותיה חסרות תום הלב . התביעה שכנגד אי מתן הודעה מוקדמת לנתבע ונזקים 39. לטענת הנתבע, נגרמו לו נזקים כתוצאה מכך שהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת עובר להתפטרותה, ולא נתנה בידיו שהות לחפש פקידה מחליפה. הוא העריך את נזקו בסך של- 11,750 ₪, ועל חשבונם אף קיזז את יתרת השכר בסך 500 ₪, שהגיעה לתובעת בגין חודש 12/06, לאחר קיזוז סכום ההלוואה שהתובעת חבה לנתבע. 40. מנגד טענה התובעת כי לפי האישור הרפואי שקבלה מאת הרופא התעסוקתי, מצבה הרפואי חייב הפסקת עבודתה לאלתר במשרד הנתבע, וכי בנסיבות שנוצרו ועקב התנהלותו המחפירה של הנתבע כלפיה, שאף סיכנה את מצב בריאותה, היה בלתי אפשרי מבחינתה להמשיך ולהגיע לעבודתה במשרדו של הנתבע. לטענתה התנהלות של הנתבע יצרה נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנה כי תעבוד בתקופת ההודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, אשר קובע: "הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו - (1) על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת ובהתייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעתו הם יציגים, נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מהעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת;". 41. בית הדין נתן את הדעת אודות מקרים בהם מנצלים מעבידים את מעמדם ומשפילים את עובדיהם ללא מורא, בית הדין קבע כי בנסיבות אלה דין התפטרות העובדת כפיטורים וכי אין לדרוש מעובד לעבוד במקום עבודה בו הוא זוכה ליחס מבזה ומשפיל. ((דמ 5682/01 מאור אביבה נ' גרעיני מיכאל, מיום 5/5/2002). (בענין זה ר' גם עע/ 300291 (אזורי ת"א) מתוקה נ' מרחב אבטחה, ניתן ע"י השופטת לויט ביום 18/2/2002). 42. בהקשר זה די לציין, כי משהוכרה זכותה של התובעת להתפטר לאלתר בהתאם לחוות דעת הרופא התעסוקתי, בשל החמרה במחלת הזאבת אין לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה לאחר ה- 28.12.06. בנסביות אלו ומשלא טרח הנתבע להוכיח את מהות הנזקים שנגרמו לו ולא את שיעורם, דין תביעתו הנגדית להידחות, והיא נדחית בזאת. לסיכום 43. על סמך כל האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעת התובעת, ומחייבים את הנתבע לשלם לה את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורין בסך של 26,992 ₪. ב. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪. ג. הפרשי שכר בסך של 500 ₪. ביחס לסכום זה אנו קובעים כי עקב חילוקי דעות כנים שהיו בין הצדדים, אנו דוחים את דרישת התובעת לפסוק לה פיצויי הלנת בגין יתרת שכר זו. אי לכך, אנו קובעים כי הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום סיום יחסי עובד מעביד, 28.12.06, ועד התשלום המלא בפועל. 44. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבע להמציא לתובעת את תלושי השכר כמפורט בסעיף 32 של פסק דין זה, לעיל. 45. התביעה שכנגד נדחית בזאת. 46. בנוסף ולאור תוצאת פסק הדין ובנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכו כולל של 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל לתובע. רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות