קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ותק לצורך חופשה: התובע הינו חשמלאי שעבד אצל הנתבעת החל מפברואר 2006, מועד שבו זכתה במכרז לביצוע עבודות חשמל בבסיס צה"ל בצריפין, ועד פברואר 2010. בפנינו התבררה בדיון מהיר תביעתו לזכויות סוציאליות שונות שהנתבעת נותרה לטענתו חייבת לו. נדון בהן אחת לאחת. פדיון חופשה לטענת התובע, מאחר שהתחיל לעבוד כחשמלאי כבר בשנת 2002 באותו מקום עבודה בבסיס צריפין, ו"הועבר" מקבלן קודם אל הנתבעת עם זכייתה של האחרונה במכרז, היה זכאי לכך שהוותק שלו לצרכי חופשה שנתית יישמר. במילים אחרות, לטענתו היה זכאי לכך ששנת עבודתו הראשונה אצל הנתבעת תחשב, לצרכי חישוב אורך החופשה השנתית, כ"שנה חמישית" לפי החוק. מבחינה עובדתית, הוכח בפנינו שהתובע, עם תחילת העסקתו על ידי הנתבעת, אכן המשיך לעבוד באותו מקום בו עבד קודם לכן. כך העיד בפנינו התובע (עמ' 7 ש' 7 לפרוטוקול): "ש. כשנפרדת מ-י. סופר הוא פיטר אותך? ת. היה יום אחד שבו ב- 16:15 הדפסתי כרטיס והפסקתי לעבוד אצל סופר ולמחרת בבוקר התחלתי לעבוד באותו מקום עבודה והדפסתי את אותו הכרטיס אצל מישהו אחר. התחלפו המעסיקים אך לא היה בזבוז של שעה אחת". עובד נוסף שהעיד בפנינו מטעם התובע, מר שי ניסני, אישר אף הוא את העסקתו הרצופה של התובע באותו מקום עבודה. בנוסף, לפי אישור מיום 25.2.10 אותו צירף התובע, אישור שניתן על ידי מר שלמה אמינוב, עובד צה"ל שהיה אחראי עליו לאורך כל השנים, התובע עבד "בצורה קבועה בתור חשמלאי בבסיס תל השומר למרות שהוחלפו קבלני מכרז". למעשה, אף הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע עבד באותו מקום עבודה קודם שהחלה להעסיק אותו. וכך העיד בפנינו נציג הנתבעת מר אמנון קשת (עמ' 11 ש' 7): "ש. תסביר איך התקבלו העובדים למחנה 564 בו עבד התובע? ת. המכרז הזה מי שזוכה בו בד"כ החברה שמפסידה מפטרת את העובדים שלה, אנו ניגשנו לעובדים של י. סופר וביקשנו מהם להמשיך, מי שהסכים להמשיך המשיך ומי שלא לא. ביררנו אצל י. סופר אם הם קיבלו את כל הפיצויים התנאים שהם מגיעים להם ואנו קלטנו אותם בתור עובדים". על אף האמור לעיל, הנתבעת דבקה גם בסיכומיה בטענתה לפיה אין כל משמעות לעובדה שהתובע עבד קודם לכן באותו מקום עבודה. לטענתה, על פי הלכת אנצילביץ (דיון מא/127-3 (ארצי) ווהל נ' אנצלביץ, פ''ד יג(1) 248 (1982)) "אם נסתיימו טענות עובד כנגד המעביד הקודם שלו מסתיימת הרציפות בעבודה" (עמ' 17 ש' 5 לפרוטוקול) ויש להתייחס אל התובע כאל עובד חדש, ללא ותק צבור לצרכי חופשה שנתית. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת. חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 כולל הוראה מפורשת לפיה את אורכה של החופשה השנתית לכל שנת עבודה יש לחשב לפי הוותק "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד" (סעיף 3(א) לחוק). בהינתן ששנת עבודתו הראשונה של התובע אצל הנתבעת היתה שנת עבודתו החמישית באותו מקום עבודה, הוא צודק בטענתו לגבי זכותו לקבל הפרשים בגין ימי חופשה שלא קיבל. על פי תחשיבו של התובע לעניין מספר ימי החופשה החסרים ועלותם, תחשיב שלא נסתר, אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה במלואה וקובעים שעל הנתבעת לשלם לו סך 5,800 ₪. הדרישה לתוספת שכר עבור רשיון חשמל מסוג הנדסאי התובע קיבל ביום 27.7.09 רישיון חשמל מסוג הנדסאי. לטענתו, על פי תנאי המכרז הנתבעת קיבלה ממשרד הביטחון תוספת תשלום עבורו בשל רישיונו המשודרג, והוא היה זכאי לתוספת מסוימת למשכורתו עקב כך. לתביעתו הוא צירף העתקים של מכתבים שונים ששלח לנתבעת ולמפקדיו בצה"ל ובהם העלה את דרישתו זו. במהלך עדותו של נציג הנתבעת ביקשנו לברר עימו האם בתנאי המכרז ישנה איזושהי התחייבות לתשלום שכר מסוים לעובדים, על פי הכשרתם, כטענת התובע. נענינו בשלילה (עמ' 11 ש' 25 וכן עמ' 12 ש' 5). למען הסר ספק, קיבלנו בסוף ישיבת ההוכחות החלטה לפיה על הנתבעת להגיש לתיק בית הדין את מסמכי המכרז עצמם (עמ' 18 ש' 16). ואכן, עיון במסמכי המכרז שהוגשו לנו מלמד שאין בהם כל דרישה מצד המדינה לכך שהחשמלאים עובדי הפרויקט יקבלו שכר כזה או אחר כתלות בהכשרתם. בתנאי החוזה לביצוע מצאנו רק התחייבות של הקבלן "להעסיק עובדים, מקצועיים ואחרים, במספר הדרוש [...] בעבודה שלביצועה יש צורך ברישום, רשיון או היתר לפי כל דין, חייב הקבלן להעסיק רק מי שרשום או בעל רשיון או היתר כאמור..." (סעיף 32(2) לחוזה), וכן התחייבות לשלם "שכר עבודה ו[ל]קיים את תנאי העבודה, הכל בהתאם לקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים עליהם (סעיף 32(3) לחוזה). עוד נציין, שנציג הנתבעת הכחיש בצורה קטגורית, שהייתה אמינה בעינינו, את טענת התובע לפיה היא קיבלה תוספת תשלום בעקבות כך שהתובע קיבל רישיון הנדסאי. נציג הנתבעת הודה בהגינותו שאם היתה הנתבעת מצליחה לקבל תוספת, היה גם התובע נהנה ממנו: " ...חשבנו שנוכל לקבל פעמיים הנדסאים ולא קיבלנו פעמיים, אם היו נותנים לי פעמיים אז היה מגיע לתובע תוספת...." (עמ' 15 ש' 22). מכל מקום, העובדה שנעשו על ידי הנתבעת מאמצים לקבל תשלום נוסף ממשרד הביטחון בגין רישיון ההנדסאי אותו קיבל התובע, והעובדה שהייתה כוונה להוסיף למשכורתו אם אכן הייתה מתקבלת אותה התוספת, אינה מקימה לתובע זכות לקבלת אותה התוספת. בהעדר נורמה חיצונית כדוגמת תנאי במכרז שחייב אותה לתשלום זה או אחר לעובד עם הכשרה מסויימת, שאלת גובה שכרו של התובע היתה בגדר הפררוגטיבה של הנתבעת כמעבידה. התביעה ברכיב זה נדחית. ימי מחלה בגין מחלת הילד התובע תבע 770 ₪ בגין ימי היעדרות שנוכו משכרו, על אף שנעדר בשל מחלת בנו. אנו דוחים את תביעתו זו, תוך שאנו מקבלים את טענת ההגנה של הנתבעת. לפיה, התובע לא עמד בתנאים הנדרשים לפי סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), תשנ"ג-1993 לצורך זקיפת מחלת ילד על חשבון חופשת המחלה הצבורה שלו, שהם אחד משני אלה: בן זוגו הוא עובד ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור, או שבן זוגו הוא עובד עצמאי שלא נעדר מעסקו או שעסק במשלח ידו בימי היעדרות העובד.. הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית של העובד, או שהעובד הוא הורה יחיד של הילד". שי לחג התובע טען בכתב התביעה שלא קיבל מהנתבעת שי לחג פעמיים, למרות שכלל העובדים קיבלו באותם שני מועדים את השי. הנתבעת הכחישה וטענה שהתובע קיבל שי לחג כמו כל שאר העובדים, וכן נשלח עם שאר העובדים לנופש בבתי מלון, כנהוג אצלה. עיון בכתב התביעה מגלה שטענת התובע לגבי רכיב זה נטענה באופן כללי, בלא פירוט מועדים בהם לא קיבל לפי הטענה אותו "שי לחג", ואפילו בלי פירוט שוויו הנטען של אותו השי. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה ברכיב זה. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך 5,800 ₪ פדיון ימי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו (28.2.10) ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל (פסיקת ההוצאות בשיעור נמוך יחסית נעשתה בשים לב לכך שחלק לא מבוטל מרכיבי התביעה נדחו). על פסק דין זה ניתן לבקש לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשה רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. ותק בעבודהדמי חופשה שנתית