קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זימון לבדיקה מחדש בוועדה רפואית ביטוח לאומי: השאלה העומדת להכרעה בהליך זה - האם המוסד פעל כדין עת זימן את התובעת לבדיקה מחדש על יסוד תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1056 (להלן - התקנות). הרקע לתביעה: לתובעת אירעה תאונת עבודה ביום 17.4.07, והתובעת נפגעה בכתפה הימנית. בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 4.5.08 נקבע כי "המצב סופי, נכותה בשיעור 25% ..", ונקבעה לתובעת דרגת נכות יציבה בשיעור של 25%, החל מיום 1.5.08. ביום 12.5.2010 החליט רופא המוסד להעמיד את התובעת בפני וועדה רפואית לשם קביעה מחדש של דרגת הנכות, מנימוקים אלה: לדעתי, דרגת הנכות של יוליה ויינשל שונה כיום מזו שקבעה הוועדה הרפואית, מהסיבות המפורטות להלן: מצב לאחר שבר סגור ב- CT כתף ימין ללא קרע בגידים בשרוול המסובב כתף ימין. בחלוף שנתיים צפוי שיפור בטווח התנועה בכתף זו. על כן מופעלת תקנה 37 שבה ייבחן טווח התנועה בכתף ימין. התובעת טענה כי יש להפעיל את תקנה 37 משיקולים ענייניים, דהיינו שיקולים רפואיים על פי נתונים עדכניים מהם עולה כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של המבוטח; כאשר המוסד מחליט לזמן מבוטח לבדיקה רפואית נוספת בפני הוועדה, עליו לתמוך קביעתו על בסיס רפואי מתיקו הרפואי של המבוטח או כל נתון אחר, ובכלל זה עומדת למוסד אפשרות לעיין בתיק הרפואי של המבוטח או לערוך מעקבים; לו סבר המוסד כי הוועדה הרפואית טעתה בכך שקבעה לתובעת דרגת נכות יציבה לנוכח העובדה שיתכן שיפור במצבה, היה עליו להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית, ואין לאפשר למוסד לעשות שימוש בתקנה 37 כ"עוקף ערעור". ב"כ המוסד לביטוח לאומי טענה כי אין מקום לקביעת נכות זמנית במקום נכות צמיתה, תמיד יכול לחול שינוי במצב הרפואי ותיאורטית כל נכות היא לתקופה זמנית; על פי תקנה 37, המוסד אינו מחויב להמציא אישורים על ממצאים רפואיים שמעידים על הטבה במצב, אלא די בכך שרופא המוסד סבור על פי שיקול דעתו המקצועי הרפואי שמדובר בפגיעה שצפויה בה הטבה; ניתנה הנמקה מספקת בהחלטת רופא המוסד; המוסד פעל משיקולים ענייניים ולא משיקולים זרים. לאחר בחינת טענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. בתקנות נקבעו שני מצבים בהם ניתן לזמן את הנפגע לדיון מחדש בדרגת נכותו: תקנה 36 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת הנפגע", הרי לאחר שעברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של הנפגע, ורופא שאושר במיוחד לכך "אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה" הנפגע רשאי לבקש קביעת דרגתו מחדש. על פי תקנה 36(א) לתקנות "הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות". תקנה 37 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת המוסד", הרי לאחר שעברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, "רשאי רופא המוסד לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות". בעניין שליבו (דב"ע מג/98 - 0 עובדיה שליבו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 211) נפסק כי "לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששימשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי". כן נקבע כי "עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים", וכי "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים, ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה - שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם". בעניין בוכובזה (דב"ע נג/ 5 - 0 שולמית בוכובזה - המוסד לביטוח לאומי, נפסק כי "אין לעשות שימוש בכוח זה הנתון לרופא מוסמך של המוסד למטרות פסולות, כגון תחליף לערעור על קביעה רפואית (שמקומה בועדת ערר) או קביעה משפטית (שמקומה בבית דין אזורי לעבודה)" וראו גם: בל (ת"א) 2943/04 טרייגרמן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 4.6.2006). ב"ל (ת"א) 7093/05 אזולאי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 26.3.2007). העולה מן האמור הוא כי לשם הכרעה בשאלה אם המוסד פעל כדין בזמנו את התובעת לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37, יש לבחון אם ההחלטה לזמן את התובעת לבדיקה מחדש נתקבלה על בסיס שיקולים רפואיים, שמצביעים על כך שחל שינוי בנתונים ששימשו בסיס לקביעת הועדה הרפואית, ולא על בסיס שיקולים המנחים את המוסד בהגשת ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון או בהגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים. ומן הכלל אל הפרט: בהתאם לפסיקה (עניין שליבו), לצורך זימון מבוטח לבדיקה מחדש לא נדרש שיהיה בידי הרופא המוסמך נתון מוכח על השינוי המצב, אלא די בכך שעל פי שיקול דעתו המקצועי וניסיונו קיים בסיס לקביעתו שחלוף הזמן עשוי היה להביא לשינוי במצבו הרפואי של המבוטח. לפיכך, לא נפל פגם בזימון התובעת לבדיקה מחדש בשל כך שאין בידי המוסד לביטוח לאומי תיעוד רפואי או נתון רפואי מוכח בדבר שינוי שחל במצבה הרפואי של התובעת. השאלה העיקרית אותה יש לבחון היא האם התובעת זומנה משיקולים רפואיים או משיקולים אחרים. במקרה הנדון, עיון במסמכים מעלה חד משמעית שהתובעת זומנה לדיון מחדש משיקול רפואי ענייני - קביעת רופא המוסד כי בסוג הפגימה של התובעת לאחר שנתיים צפוי שיפור בטווח התנועה בכתף. הקביעה כי ייתכן שיפור בטווח התנועה היא קביעה רפואית המצויה במסגרת סמכותו של רופא המוסד, ואין מקום להתערב בה. אין בידי לקבל את הטענה כי המוסד לביטוח לאומי עשה שימוש פסול בתקנה 37 כאשר זימן את התובעת לבדיקה מחדש במקום להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. אכן, במקרה בו הזימון לבדיקה מחדש נובע מכך שהמוסד סבור כי הוועדה הרפואית שגתה בקביעתה, מדובר בשימוש בתקנה 37 כתחליף לערעור, ושימוש כזה הוא פסול. אולם, במקרה הנדון, כמובהר לעיל, התובעת זומנה לבדיקה מחדש לנוכח האפשרות כי חל שיפור בטווח התנועות בכתף מהמועד בו נבדקה על ידי הוועדה הרפואית, ולא עקב סברת רופא המוסד כי הוועדה הרפואית טעתה בהחלטתה. אין בידי לקבל גם את הטענה כי על המוסד היה להגיש ערר על קביעת הוועדה הרפואית לקבוע לתובעת נכות יציבה ולא נכות זמנית. משמעות טענתה של התובעת היא כי בכל מקרה בו על פי מהלך הדברים הטבעי עשוי לחול שיפור במצבו של המבוטח, יש לקבוע למבוטח נכות זמנית ולא נכות יציבה, והמוסד לא יוכל לעשות שימוש בתקנה 37. יש להבחין בין מצב זמני, בו הנכות טרם התגבשה כי המבוטח עדין מצוי בשלבי החלמה, לבין מצב יציב בו התגבשה הנכות נכון למועד קביעת הוועדה, אולם עשוי לחול שינוי בעתיד. קביעת דרגת נכות זמנית בכל המצבים בהם עשוי לחול שיפור במצב בעתיד תביא לפגיעה במבוטחים אשר יידרשו להתייצב בפני הוועדה הרפואית לעתים מזומנות, וכן תטיל נטל בלתי סביר על המוסד שיידרש לזמן מבוטחים רבים לוועדה רפואית שלא לצורך. יש לדחות גם את טענת התובעת כי על המוסד לעיין בתיקים הרפואיים של המבוטחים או לערוך מעקבים אחר מבוטחים, בטרם יזמן מבוטח לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות. ראשית, התנהלות כזו תביא לפגיעה לא מידתית בפרטיות של המבוטחים, שכן אין מקום כי בשל קבלת גמלת נפגעי עבודה המבוטח ותיקו הרפואי יהיו נתונים למעקב מתמיד על ידי המוסד. שנית, יש בכך כדי להטיל נטל בלתי סביר על המוסד לביטוח לאומי, הן בהיבט התקציבי והן בהיבט המינהלי. כללו של דבר: התובעת זומנה כדין לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות, לנוכח העובדה שהשיקול לזימון היה שיקול רפואי ענייני וסביר. לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור: הצדדים רשאים להגיש לבית הדין הארצי ערעור על פסק הדין, וזאת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פסק הדין. רפואהבדיקה מחדשביטוח לאומיועדה רפואית