קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לדמי תאונה מביטוח לאומי: 1. לפנינו תביעת הגברת ישראלי פולה (להלן: "התובעת") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") אשר דחה תביעתה לתשלום דמי תאונה. העובדות הדרושות לעניין: 2. התובעת ילידת 1948, מקבלת קצבת נכות כללית מלאה. 3. ביום 27.2.09 מעדה התובעת ונחבלה בברכיה(להלן: "התאונה"). ביום 3.5.09 פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי על ידי רופא המשפחה. 4. התובעת הגישה תביעה לדמי תאונה לנתבע. ביום 22.4.09 נדחתה תביעת התובעת בנימוק כי לא הוכח כי אינה מסוגלת לבצע עבודות בית וכי התובעת לא נבדקה 72 שעות לאחר קרות התאונה. (להלן: "ההחלטה"). 5. ביום 21.5.09 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבע, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. 6. ביום 29.6.09 התקבלה החלטה מאת כבוד הש' נ.חסן לפיה לאור מקום מגורי התובעת, יועבר הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. מכאן הדיון שלפנינו. השאלות השנויות במחלוקת: 7. במסגרת קדם המשפט שנערך בפני כב' השופטת ו. סאמט נקבעו הפלוגתיות הבאות: א. האם זכאית התובעת לקבל דמי תאונה במקביל לזכאותה לתשלום קצבת נכות מלאה כפי שקיבלה במועד קרות האירוע מבחינת כפל גמלאות. ב. האם זכאית התובעת לתשלום דמי תאונה בגין אירוע נטען מיום 27.2.09 ועפ"י הוראות סעיפים 150 ו-151 לחוק ותק' 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות). טענות הצדדים: 8. לטענת התובעת אין מניעה לקבלת דמי תאונה וקצבת נכות במקביל ובתנאי שלא מדובר בתאונת עבודה. 9. אשר למועד פנייתה לטיפול רפואי טענה התובעת כי נבדקה תוך 72 שעות וממילא ניתן להיבדק גם כשבועיים לאחר מכן, מבלי שהדבר יפגע בזכאות לדמי תאונה. 10. לטענת הנתבע התובעת מקבלת קצבת נכות לפיכך אינה זכאית לקבל קצבה נוספת באותה תקופה. 11. עוד טען הנתבע כי התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי לאחר יותר מ-72 שעות מקרות התאונה על כן אינה עומדת בתנאי הקבוע בחוק בעניין זה. 12. בנוסף טען הנתבע כי התובעת אשר הינה עקרת בית לא הוכיחה כי פעילותה בעבודות הבית הוגבלה בעקבות התאונה. דיון והכרעה: 13. סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") קובע כדלקמן: "מבוטח הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק, למעט פקודת הנזיקין, הסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד תקופת אי- כושר לעבודה או לתפקוד מטעמי בריאות, לא יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה לגבי התקופה שבה הוא זכאי לתשלום כאמור". 14. לעניין זה נקבע כי: "תכליתו המוצהרת של סעיף 155 לחוק, הינה מניעת תשלום כפל גמלאות "בעד תקופת אי כושר לעבודה או לתפקוד מטעמי בריאות". שני פנים להוראה זו: יש בה הסדר של ברירת מחדל בהעדר הסדר ביטוחי אחר למבוטח. כאשר, בה במידה זהו הסדר שיורי הנכנס לתוקף בהעדר זכאות המבוטח לתשלום על פי חיקוק, או הסדר לבר - חקיקתי אחר." (עבל 332/06 המוסד לביטוח לאומי נ' שי מורד, ניתן ביום 24.9.2007). 15. אין חולק כי במועד התאונה שולמה לתובעת קצבת נכות כללית במלואה. כעולה מהוראת סעיף 155 עסקינן בתשלום על פי כל חיקוק, קרי, חוק הביטוח הלאומי. לפיכך תוצאת הדברים היא כי התובעת אינה זכאית לקבלת כפל גמלאות בגין אותה תקופה שעה שמקבלת היא מהנתבע קצבת נכות. 16. מעבר לאמור בעניין תשלום כפל גמלאות נבחן האם איבדה התובעת את כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה. סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: ""מבוטח" - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים, וטרם הגיע לגיל הפרישה; "תאונה" - אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד; "אבדן כושר התפקוד" - לפי כללים ומבחנים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, לכל המבוטחים או לסוגים מהם". 17. תקנה 1 לתקנות קובעת כדלקמן: "(1) לגבי מבוטח שהוא עובד או עובד עצמאי - שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת; (2) לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי - שהוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו; (3) לגבי מבוטחת שהיא עקרת בית - שאינה מסוגלת לעבודות משק-בית". 18. מעדות התובעת עולה כי במועד האירוע לא עבדה (עמ' 4 ש' 13-12) על כן הינה בגדר עקרת בית ולפיכך יש לבחון האם בעקבות התאונה לא היתה מסוגלת לבצע את עבודות משק הבית. 19. עיון במסמכים הרפואיים מיום 3.3.09 (נ/1 ו-נ/2) מלמד כי התובעת הייתה צולעת ומוגבלת בהליכתה אולם בטופס התייעצות מומחה (נ/4) מיום 23.3.09 ובתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בתאונה (נ/3) מיום 30.3.09, לא מצוינת הגבלה כשלהי בתנועת התובעת. 20. ממסמכים אלה לא עולה באופן מובהק וחד משמעי כי בעקבות התאונה התובעת לא יכלה לבצע את עבודות משק הבית. יתרה מכך גם אם ניתן היה לקבוע כי הוגבלה תנועת התובעת עד כי לא הייתה מסוגלת לבצע את עבודות משק הבית אין בדבר להועיל לתובעת וזאת נוכח הוראות סעיף 151 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כדלקמן: "(א) מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי. (ב) הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה, ואם המוסד אישר שתוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר 72 השעות האמורות - תוך שבועיים מיום התאונה". 21. לעניין זה נקבע כי קביעת תור לבדיקה רפואית בתוך 72 שעות משעת האירוע, אינה עונה על הדרישה הקבועה בחוק ולפיה מותנית הזכאות לדמי תאונה, בקיומה של בדיקה רפואית בתוך 72 שעות משעת האירוע. על כן באם לא הוכח כי נבצר מהמבוטח להתקבל לבדיקה רפואית בתוך המועד האמור, אין הוא זכאי לדמי תאונה (עב"ל 163/07 מירב בניטה נ' המוסד לא פורסם). 22. מטופס הבדיקה הראשונה שנערכה לתובעת (נ/1) עולה כי הבדיקה בוצעה ביום 3.3.09, בעוד התאונה ארעה ביום 27.2.09, כחמישה ימים לפני הטיפול הרפואי הראשון. אומנם, מועד התאונה ארע ביום שישי וייתכן כי היה בכך כדי להקשות על קבלת טיפול רפואי במהלך השבת, אולם משהתובעת לא הבהירה באופן המניח את הדעת מדוע לא פנתה לקבלת טיפול מיד במועד הראשון לאחר המנוחה השבועית ובהתאם להלכה הפסוקה, אין היא זכאית לקבלת דמי תאונה. סוף דבר: 23. לאחר שבחנו את חומר הראיות שעמד לפנינו ולאור הטעמים אשר פורטו לעיל, קובעים אנו כי דין התביעה להדחות. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. דמי תאונהקצבת נכותנכות כלליתנכות