קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לפנסיה תקציבית: בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר חב' סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ (להלן -הנתבעת) לחיוב הנתבעת בתשלום "פנסיה תקציבית" ממועד סיום העסקתו בה ועד מועד זכאותו לפנסיית זקנה מקרן הפנסיה, ולתשלום ההפרשות הנובעות מזכאותו זו לפנסיה תקציבית. לציין, כי בכתב תביעתו עתר התובע גם לתשלום הודעה מוקדמת, אולם זנח תביעתו זו בסיכומיו. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תובענה זו, הדרושות להכרעתנו: 1. התובע יליד שנת 1951, החל את עבודתו בנתבעת בחודש יוני 1968 ביותו נער בן 17, כאשר ממועד זה ועד לחודש מאי 1969 הועסק התובע כחניך בנתבעת, ואז יצא לשרות צבאי. לציין, כי בתעודת הזהות של התובע ובמרשם התושבים אין ציון של תאריך הלידה המדויק של התובע אלא רק של שנת הלידה - 1951. במסמכי קרן הפנסיה בה בוטח התובע, במסמכי הנתבעת ומסמכים נוספים מצוין תאריך הלידה של התובע - 15/5/51. 2. לאחר תום שירותו הצבאי חזר התובע לעבוד בנתבעת, כאשר החל מיום 16/6/72 ועד ליום 1/4/76 הועסק התובע בנתבעת כמכונאי ציוד כבד במוסך הנתבעת במפרץ חיפה. 3. החל מחודש אפריל 1976 ועד ליום 27/7/80, הועסק התובע בחברת "סולל בונה ארצות חוץ בע"מ" בניגריה. המדובר בחברה נפרדת מן הנתבעת, הגם שהיא שייכת לאותו קונצרן חברות עליו נמנית הנתבעת - שיכון ובינוי אחזקות בע"מ. 4. בשנת 1980 ביקש התובע לשוב ולעבוד בנתבעת, והחל את עבודתו בה כחודש לאחר שובו מחו"ל ביום 27/7/80, והועסק באותה עבודה בה הועסק קודם לצאתו לחו"ל, כאשר אין חולק בין הצדדים שהתובע המשיך לעבוד בנתבעת עד שביום 29/1/08 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו ועל סיום היחסים בין הצדדים ביום 15/2/08. 5. אין חולק כי על יחסי הצדדים חל בין היתר ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 11/1/93 שבין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית בעניין פיטורים ופרישת עובדים מן החברה במסגרת צמצום ויעול כח האדם בחברה (להלן - הסכם ז'ילוני). תוקפו של הסכם זה הוארך בשנת 2004 עד ליום 31/12/08. ההסכם כולל בחובו כמה מסלולי פרישה: מסלול פרישת פנסיית גיל, מסלול פיצויי פיטורים מוגדלים וכן מסלול פרישה ל"פנסיה תקציבית", היינו מסלול לפיו משלמת הנתבעת לפורש, קצבה חודשית ממועד הפרישה מהעבודה בפעל ועד גיל הזכאות לקצבת זקנה מקרן הפנסיה. 6. המחלוקת בתיק זה נסובה על זכאותו של התובע להכלל במסלול הפנסיה התקציבית כאמור לעיל. תנאי הזכאות לפנסיה תקציבית כפי שעודכנו בהסכם משנת 2004 נקבעו בסעיף 4 להסכם הקובע, כדלקמן: "שינויים במסלול פרישה לפנסיה תקציבית מוסכם בין הצדדים כי סעיף 4 להסכם ז'ילוני שכותרתו "מסלול פרישה לפנסיה תקציבית" יבוטל החל מיום 1.1.2004 על כל חלקיו, לרבות כל השינויים שהוכנסו בו במרוצת הזמן ובמקומו יבוא סעיף 4 בנוסח כדלקמן, שיחול על עובדי החברה הפורשים לפנסיה תקציבית החל מ- 1.1.2004 ושמתקיימים בהם תנאי הזכאות לפרישה לפנסיה תקציבית עפ"י הסכם ז'ילוני". בסעיף 4(א) שהוא הרלוונטי לענייננו נקבע כדלקמן: "4 . מסלול פרישה לפנסיה תקציבית א. הנהלת החברה רשאית להוציא עובדים לפנסיה תקציבית על חשבון החברה, במקרים מיוחדים כפי שיקבעו ע"י החברה לפי שיקול דעתה הבלעדי, מבין העובדים שמלאו להם 59 שנה לגברים ו- 54 שנה לנשים, שהשלימו לפחות 29 שנות עבודה מלאות בחברה, או מבין העובדים שמלאו להם 58 שנה לגברים ו- 53 שנה לנשים שהשלימו לפחות 32 שנות עבודה מלאות בחברה, או מבין העובדים בחברה שמלאו להם 57 שנים לגברים ו- 52 שנה לנשים שהשלימו לפחות 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה." 7. ובחזרה לעניינו של התובע, בחודש יולי 2005 או בסמוך לכך רכשה הנתבעת מוסך של חברת צמנטכל בפלמחים. בעקבות רכישה זו הוחלט על ידי הנתבעת לאחד את המוסך בו עבד התובע במפרץ חיפה עם המוסך בפלמחים. החל מחודש יולי 2005 נסגר המוסך הצפוני ובהמשך לכך עובדי הנתבעת שהועסקו בו עברו לעבוד במוסך המאוחד בפלמחים. במוסך הצפוני בחיפה נותרו לעבוד ששה עובדים, בניהם התובע. 8. ביום 14/5/06 התקיימה ישיבה אשר במהלכה הודיעה הנתבעת לעובדיה במוסך במפרץ חיפה על סגירת המוסך הצפוני ועל העברת עובדיו למוסך בפלמחים. בישיבה זו ביקש התובע להשאר לעבוד בחיפה בשל בעיות גב מהן סבל עקב פריצת דיסק בגבו. 9. בהמשך לכך, ביום 26/6/06 נערכה פגישה נוספת בעניינו של התובע, בנוכחות התובע נציג ההנהלה ויו"ר וועד העובדים. גם בפגישה זו חזר התובע על בקשתו שלא להעבירו לפלמחים ולהשאירו לעבוד בחיפה. הנתבעת הבהירה לתובע באותו מעמד כי אין אפשרות כזו וכי האפשרויות העומדות בפניו הן או המשך עבודה בפלמחים או פרישה מהנתבעת במסלול פיצויים מוגדלים בהתאם להסכם ז'ילוני. מכל מקום, אין חולק כי התובע הסכים לעבור לעבוד בפלמחים והחל מיום 9/7/06 הועסק במוסך בפלמחים. 10. לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבעת, עובר למעברו לפלמחים, הובטח לו כי בחלוף שנה וחצי לעבודה שם, הוא יהיה זכאי לפרוש מעבודתו במסלול הפנסיה התקציבית שבהסכם ז'ילוני. 11. זאת ועוד, לאחר שבמשך תקופה היתה ירידה מתמשכת ומשמעותית בהיקף העבודות של הנתבעת, החליטה הנתבעת בתחילת שנת 2008 על פיטורי צמצום נוספים וביום 29/1/08 הודיעה כאמור הנתבעת לתובע על פיטוריו שייכנסו לתוקף 15/2/08. 12. לציין, כי קודם למשלוח הודעת הפיטורים, נערכו לתובע שתי ישיבות שימוע בהשתתפות נציגות העובדים; ביום 3/12/07 וביום 14/1/08, במסגרתן נידונו בין היתר תנאי פרישתו של התובע, שכן התובע טען לזכאותו לפרוש במסלול הפנסיה התקציבית. הנתבעת לא קיבלה את טענתו זו של התובע ובסופו של יום סיים את עבודתו בנתבעת במסלול פיצויי פיטורים מוגדלים ולתובע שולמו הזכויות הנובעות ממסלול זה. ודוק, התובע החזיר לנתבעת את השיק שנשלח לו בגין השלמת פיצויי פיטורים, בטענה כי הוא זכאי לצאת לפנסיה תקציבית. 13. מכאן תביעתו של התובע בפנינו לקבוע כי הוא היה זכאי לפרוש במסלול ה"פנסיה התקציבית" ולשלם לו את כל הזכויות הנובעות מכך. 14. להשלמת התמונה, מן הראוי להוסיף עוד, כי קודם להגשת התביעה שבנדון, הגיש התובע תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בתיק 11720/08 לקביעת גיל. לטענתו, הוא נולד בבגדד ועלה לארץ בהיותו בן מספר חודשים. הואיל ולטענתו בעת לידתו לא היה נהוג לציין בעירק את יום הלידה, הרי שכאשר הגיע לארץ נרשמה רק שנת לידתו, הגם שלטענתו וחרף התאריך הרשום במסמכים שונים שלו - 15/5/51, הלכה למעשה הוא נולד ביום 1/2/51. תביעתו זו של התובע לשינוי גיל - נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה וערעור שהיגש התובע לבית המשפט המחוזי על פסק הדין - נמחק על ידו. המחלוקות 15. כמבואר לעיל, על פי הוראות סעיף 4(א) להסכם ז'ילוני, כפי שתוקן בשנת 2004, הנתבעת רשאית במקרים מיוחדים על פי שיקול דעתה להוציא עובדים לפנסיה תקציבית על חשבון החברה, אם הם עונים על תנאי הסף הבאים: גברים שמלאו להם 59 שנה והשלימו לפחות 29 שנות עבודה מלאות בחברה. גברים שמלאו להם 58 שנה והשלימו 32 שנות עבודה מלאות בחברה. גברים שמלאו להם 57 שנים והשלימו 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה. במסגרת המחלוקת בין הצדדים בשאלת עמידת התובע בתנאי הסף שנקבעו בהסכם ז'ילוני נחלקו הצדדים בשתי מחלוקות משנה כדלקמן: א. האם התובע עונה על תנאי הדן במשך תקופת העבודה המינימאלית הקבוע בהסכם ז'ילוני - היינו האם השלים התובע 34.5 שנות עבודה מלאות בנתבעת כדרישת סעיף זה להסכם. ב. האם התובע עונה על תנאי הגיל המינימאלי הקבוע בהסכם ז'ילוני - היינו האם התובע היה בן 57 במועד סיום עבודתו. 16. מחלוקת נוספת שבין הצדדים היא בשאלה, האם כטענת התובע, המוכחשת כאמור על ידי הנתבעת, התחייבה הנתבעת כלפיו שככל שיעבור לפלמחים - יהיה זכאי לפרוש בתנאי פנסיה תקציבית בחלוף שנה וחצי, והאם כטענתו החלופית של התובע, ממילא נהגה החברה להוציא גם עובדים שלא עמדו בתנאי הסף של הסכם ז'ילוני לפנסיה תקציבית, כך שגם הוא זכאי היה לפרוש במסלול הפנסיה התקציבית. 17. עוד חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה, כאם כטענת התובע, נהגה הנתבעת שלא כדין עת הציעה לתובע לנסות לקבל פנסיית נכות עובר לפרישתו, והאם כטענת התובע הצעה זו נועדה על מנת לחסוך מכספי הפנסיה התקציבית שיהא על הנתבעת לשלם כהבטחתה. דיון והכרעה 18. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וכן תצהיר עדות ראשי של מר נח ילר - אשר שימש כיו"ר ועד העובדים בנתבעת ובתפקידים נוספים בועד העובדים, ובין היתר כיו"ר ועד מפעילי ציוד מכני במועדים הרלוונטיים למחלוקת בתיק זה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשי של מר משה אנגרסט - אשר שימש כמנהל כח אדם במרחב צפון עד לחודש 1/06 והחל ממועד זה משמש כראש אגף משאבי אנוש בנתבעת, וכן תצהיר עדות ראשית משלים מטעמו. כמו כן הוגש מטעם הנתבעת תצהירו של מר חיים גוטמן שהחליף את מר ילר בתפקידו כיו"ר ועד מפעילי ציוד מכני בנתבעת. התובע, המצהיר מטעמו והמצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בפנינו בחקירה נגדית על תצהיריהם . 19. משאלו המחלוקות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון תחילה בשאלה האם כטענת התובע הוא עומד בתנאי הסף לפרישה לפנסיה תקציבית, על פי הסכם ז'ילוני. כאמור, מחלוקת זו נסובה על שאלת עמידתו של התובע בתנאי הסף של גיל ומשך תקופת עבודה מינימאליים. נפנה להלן לדון תחילה במחלוקת הנוגעת לשאלת הגיל. האם התובע עמד בתנאי הסף של הגיל המינימאלי לפי הסכם ז'ילוני 20. הואיל ואף לשיטת התובע, במועד סיום עבודתו, טרם מלאו לו 58 שנה, הרי שהפיסקה הרלוונטית לעניינו של התובע על פי הסכם ז'ילוני, היא זו הקובעת, כי: "מבין העובדים בחברה שמלאו להם 57 שנים לגברים... שהשלימו לפחות 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה". 21. כאמור, התובע יליד עירק, כאשר בתעודת הזהות שלו ובמרשם התושבים אין תאריך מדויק ליום לידתו של התובע אלא שנת הלידה בלבד. מנגד, במסמכים של קרן הפנסיה ושל הנתבעת מצוין תאריך לידה מלא של התובע - 15/5/51. תאריך זה מופיע גם במסמכים נוספים, כפי שפורטו בבקשת התובע לבית המשפט לענייני משפחה לקביעת גיל. בהתאם לגיל זה, במועד סיום עבודתו ביום 15/2/08, לא עמד התובע בתנאי הסף של מי שמלאו לו 57 שנים במועד סיום עבודתו. לטענת התובע הוא עלה לארץ בחודש 5/51 ובעת עלייתו ארצה הוא היה בן שלושה חודשים ולכן תאריך לידתו הוא ביום 1/2/51. אי לכך לטענתו, במועד סיום עבודתו מלאו לו 57 שנים. 22. נקדים ונבהיר כי הסמכות הייחודית לקביעת גילו של אדם על פי חוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963, מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. בסעיף 5 לחוק זה נקבע כי: "נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין." ואמנם, התובע הגיש את עתירתו לתיקון גיל לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בבקשתו עתר התובע למתן פס"ד הצהרתי לפיו ייקבע כי תאריך הלידה שלו הוא 1/2/51. בסעיף 36 לפסק דינה קבעה כב' הש' תמר נאות פרי: "אינני בטוחה שתאריך הלידה של המבקש הוא אכן 15/5/51 אך גם לא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת שהתאריך הוא 1/2/1951, ולכן - התוצאה הסופית היא שאני נאלצת לדחות את הבקשה, אם כי ללא צו להוצאות." התובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 6858/11/08), אולם בהמלצת בית המשפט חזר בו מהערעור. משכך הפך פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לחלוט. 23. בסיכומיו טען התובע כי מן המפורסמות הוא שאדם שנולד בשנות החמישים בבגדד שבעירק אין בידו תעודת לידה ובעת עלותם אל אנשים אלו לארץ נקבע גילם על ידי פקיד שקיבלם בשדה התעופה. עוד טוען התובע בסיכומיו כי על אף שההליך בבית משפט לענייני משפחה לא צלח, אין כל קביעה שיפוטית לעניין גילו של התובע, ואין ליתן משקל לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. מנגד לטענת הנתבעת, פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה הינו מעשה בית דין לפיו אין גילו של התובע תואם את הגיל הנדרש ליציאה לפנסיה תקציבית על פי הסכם ז'ילוני. הנתבעת טוענת כי בהתאם לשיטת התובע, הוא לא נולד ביום 15/5/51 ובהתאם לקביעת בית המשפט לענייני משפחה הוא גם לא נולד ביום 1/2/51. משכך, אין לו, לתובע, למעשה תאריך לידה אשר יש בו כדי לעמוד בתנאי הסכם ז'ילוני. 24. נראה כי הדין הוא עם הנתבעת, ונבאר. להזכיר, בקשתו של התובע לקבוע כי תאריך לידתו הוא 1/2/51 נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, וכמבואר לעיל, פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה מהווה קביעת מעמדו של התובע לכל דבר ועניין. המדובר בקביעה כלפי כולי עלמא [ראה: דברי כב' השופט ברנזון בע"א 436/59 נפתלי נחום נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד', 153], וממילא אין בית דין זה מוסמך לקבוע את גילו של אדם. אכן, צודק התובע כי בפסק הדין לא נקבעה קביעה פוזטיבית מהו גילו של התובע, ומכאן שלא ניתן לומר כי המדובר במעשה בית דין כסברת הנתבעת [ראה לעניין זה : דב"ע נה3-13/ הנרי אסלנוב - עירית טבריה, פדע כח' 231, 236]. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 3 לחוק קביעת גיל נתונה רשות לתובע להגיש בקשה חדשה לבית משפט השלום על סמך ראיות חדשות. ואולם קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי יום לידתו של התובע אינו 1/2/51 היא קביעה חלוטה ואין כל אפשרות לשנותה או סמכות לדון בה במסגרת ערכאה אחרת, לרבות לא בבית דין זה. כך או כך, נכון לעת הזו וכל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית המשפט המומסך - אין בידינו קביעה פוזיטיבית של ערכאה מוסמכת לפיה התובע נולד לפני ה-15/2/51, ועל כן אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להראות כי הוא עונה על תנאי הסף של הגיל הקבוע בהסכם ז'ילוני. 25. משזו קביעתנו, התייתר מניה וביה הצורך לדון בשאלה האם התובע עמד בתנאי השני - היינו בעניין משך תקופת עבודתו בנתבעת, ואולם לא נעשה מלאכתנו נאמנה בלתי אם נדון גם במחלוקת זו שהועלתה ונדונה באריכות על ידי הצדדים, בפנינו. אי לכך, נפנה להלן לדון במחלוקת זו בנפרד מקביעתנו לעיל. האם התובע עמד בתנאי הסף בעניין משך תקופת העבודה 26. כאמור, הפיסקה הרלוונטית בהסכם ז'ילוני קובעת כי הזכאות לפרוש במסלול פנסיה תקציבית, היא לגברים שמלאו להם 57 שנים והשלימו לפחות 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה. לטענת התובע, יש לראותו כמי שעבד בחברה משנת 72' ועד לחודש 2/08 ועל כן הוא עונה על תנאי זה. מנגד, לטענת הנתבעת התובע הפסיק את עבודתו בשנת 76' וחזר לעבוד מחדש בחברה רק בחודש 7/80 כך שאינו עונה על תנאי זה. 27. וכך, לטענת התובע יש לחשב את שנות עבודתו בנתבעת החל משנת 1972, עת החל לעבוד בנתבעת לאחר שרותו הצבאי. לטענתו, יש לכלול בשנות הוותק שלו בנתבעת גם את השנים בהן עבד בניגריה, לשיטתו כעובד מושאל של הנתבעת לחברת "סולל בונה ארצות חוץ בע"מ", ששייכת לאותו קונצרן חברות עליו נמנית הנתבעת. אי לכך לשיטתו, יש רציפות עבודה מתחילת עבודתו בנתבעת בשנת 1972 ועד לשנת 2008 כך שבסך הכל מאמצע שנת 1972 ועד מועד סיום עבודתו בתחילת שנת 2008 השלים התובע למצער 34.5 שנים בנתבעת, כנדרש בהסכם ז'ילוני. לטענתו, לאחר משא ומתן ממושך בינו לבין הנתבעת, אישרה לו הנתבעת לכלול את שנות עבודתו בחו"ל כשנות וותק בנתבעת. התובע צירף לתיק בית הדין תרשומת מיום 13/6/88 (הוגש וסומן כמוצג ת/1) בה אישרה הנתבעת את צרוף השנים שהיה בחו"ל לשנות הוותק שלו. לטענתו, אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה הוותק שהוסף לו הוא ותק מקצועי לתשלום בלבד ואינו נחשב לצורך חישוב פנסיה או לפיצויי פיטורים. עוד טוען התובע כי הנתבעת כלל לא הוכיחה שיש בהסכמים השונים החלים על הצדדים הבחנה בין ותק בעבודה לוותק בתשלום. אשר על כן, לטענתו הוא עומד בדרישת הסכם ז'ילוני לעניין וותקו בעבודה. 28. מנגד, לטענת הנתבעת, אכן היה בשעתו הסדר בין החברות של השאלת עובדים לעבודה בארצות חוץ, לפיו היו נשמרות זכויות העובדים, כולל הוותק לעובדים שיצאו לפי הסדר זה והתובע אכן ביקש לצאת במסגרת הסדר זה לחו"ל, אך סורב על ידי הנתבעת מן הטעם שהיו עובדים ותיקים ממנו אשר גם ביקשו לצאת במסגרת הסדר זה לחו"ל והיה עליו להמתין לתורו. לטענתה, התובע עשה דין לעצמו ויצא לעבודה בחו"ל בניגוד להחלטת הנתבעת. בכל הנוגע לתרשומת מיום 13/6/88, טוענת הנתבעת כי התרשומת מתייחסת להוספת ותק מקצועי לצורך תשלום שכר בלבד, ואינה מעידה על וויתקו של העובד בעבודה בפעל. לטענתה, נושא הותק לתשלום שכר מעוגן בהסכמים קיבוציים שונים בחברה ועניינו בתוספת לשכר בשיעור אחוז מסויים מהשכר המתווסף לשכר היסוד של העובד ומתעדכן מדי שנה, עד לתיקרה הקבועה באותם הסכמים. מנגד, הוותק של העובד בעבודה לצורך חישוב פיצויי פיטורים וזכויות לפנסיה הינו ויתקו בעבודה בפעל בנתבעת. הנתבעת צירפה לתצהירים מטעמה דוגמאות להסכמי שכר שונים בנתבעת וכן את תלושי שכרו של התובע ושל עובדים נוספים, מהם ניתן לראות כי קיימת הבחנה בין "וותק מקצועי" לבין "וותק בעבודה" וכי ברוב המקרים אף אין זהות בין השניים. אי לכך לטענתה, אין כל נפקות לרישום הותק המקצועי המופיע בתלושי שכרו של התובע ואשר יקבע הוא ויתקו של התובע בעבודה בפעל בנתבעת. לטענתה, הואיל והתובע והתקבל לעבוד מחדש בנתבעת רק בשנת 80', הרי שוותיקו בעבודה נחשב לו רק משנה זו, ועל כן הוא אינו עונה על תנאי הסף הקבוע בהסכם ז'ילוני. 29. בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, יש לפנות תחילה ללשונו המפורשת של ההסכם אשר מכוחו מבקש התובע לקבוע כי עמד בתנאי הסף שנקבע בו. בסעיף 4(א) להסכם נשוא דיוננו נקבע כאמור כי: "הנהלת החברה רשאית להוציא עובדים לפנסיה תקציבית על חשבון החברה, במקרים מיוחדים כפי שיקבעו ע"י החברה לפי שיקול דעתה הבלעדי, מבין העובדים שמלאו להם 59 שנה לגברים ו- 54 שנה לנשים, שהשלימו לפחות 29 שנות עבודה מלאות בחברה, או מבין העובדים שמלאו להם 58 שנה לגברים ו- 53 שנה לנשים שהשלימו לפחות 32 שנות עבודה מלאות בחברה, או מבין העובדים בחברה שמלאו להם 57 שנים לגברים ו- 52 שנה לנשים שהשלימו לפחות 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה."(ההדגשות הוספו -א.ר.ק.). הנה כי כן, ההסכם נוקט שלוש פעמים בביטוי "שהשלימו לפחות ... שנות עבודה מלאות בחברה". גם אלמלא ההסכמים הקיבוציים שצירפה הנתבעת לתצהיר מטעמה, הרי שבהסכמים קיבוציים כלליים רבים בשירות הציבורי ואף הפרטי, המצויים בידיעתו הישפוטית של בית הדין, קיימת אבחנה בין תוספת וותק לשכר לבין וותקו בפעל של העובד במקום העבודה לצורך חישוב זכויותיו לפיצויי פיטורים או לפנסיה. בענייננו, המדובר בהסכם הדן בזכויות פנסיוניות וקובע במפורש כי התנאי לזכאות לפנסיה תקציבית, הוא השלמת מינימום "שנות עבודה מלאות בחברה" ועל כן אין דרך אחרת לפרשו אלא כמתייחס לשנות עבודה בפעל בחברה. אי לכך, וכבר בפתח הדברים, נבהיר כי אין בידינו לקבל את סברת התובע כי יש לבחון את עמידתו בתנאי זה על פי תוספת הוותק כפי שצויינה בתלושי שכרו. 30. עד כאן לגבי הכלל. משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בשאר המחלוקות שנפלו בין הצדדים בעניין זה, ולבחון האם חרף הכלל כמבואר לעיל, בענייננו הכירה הנתבעת בתקופת עבודתו של התובע בסולל בונה ארצות חוץ, כחלק מתקופת עבודתו אצלה. נפנה איפוא לדון תחילה במחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמדו של התובע בשנים 1976 עד 1980. מעמדו של התובע בשנים 1980- 1976 31. בכתב תביעתו ובתצהירו טען התובע כי יצא "בהשאלה" לעבודתו בחו"ל אצל חברה אחרת המצויה באשכול החברות של סולל בונה. דא עקא שבניגוד לאמור בתביעתו ובתצהירו, כאשר נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית בפנינו, השיב באלו המילים: "אין לי מושג אם זה השאלה או לא, אני לא יודע מה זה הסיפור של השאלה" (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 16). בהמשך עדותו אף אישר התובע כי אמנם הנתבעת לא אישרה את יציאתו לחו"ל אך טען כי מינהל החוץ טיפל בנושא העברתו לסולל בונה חו"ל (ראה: עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 10-15 וש': 20-21) . בפנייתו בכתב למנכ"ל קונצרן סו"ב רוטמן מיום 17/8/82 (ראה: נספח ב לתצהיר מר אנגרסט) כתב התובע: "יצאתי אמנם לעבודת חו"ל ללא אישור הנהלת המפעל". וכאשר נחקר על דבריו אלו בחקירתו הנגדית בפנינו, השיב: "זה בדיעבד. לשאלת בית הדין, האם בזמן אמת כן היה לי אישור אני משיב שאני סמכתי על זה שמנהל חוץ דאג לכל נושא ההעברה" (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 18-21). דא עקא, שלא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שאמנם מנהל זה או אחר דאג להסדיר את נושא העברתו או השאלתו של התובע לחברת סולל בונה ארצות חוץ. הלכה למעשה בדיוק ההיפך הוא הנכון. משורת התכתובות שנערכו בזמן אמת, אותן הציגה בפנינו הנתבעת (צורפו לנספח ב' לתצהיר מר אנגרסט) עולה כי לא רק שהתובע לא הושאל לחברת סולל בונה ארצות חוץ, אלא יצא לעבוד אצלה ללא אישור הנתבעת והדבר אף היה לצנינים בעיני הנתבעת. כך, במכתבו של מר ד.טקר ממחלקת כח אדם של הנתבעת אל התובע מיום 17/8/80, נאמר: "עבודתך המחודשת אצלנו, לאחר שהתפטרת מרצונך בתאריך 1/4/1976, ללא אישורנו ונסיעתך לחו"ל במסגרת מינהל חוץ, אינה מקנה לך כל זכויות וותק." לאחר תשובה זו, פנה התובע ביום 28/10/80, למר מדרוני - מנהל מחלקת ארגון וכח אדם במחוז צפון וטען בין היתר "שחרף הצהרות מנכ"ל הקונצרן, הח' ש. רוטמן לא קיבלתי קביעות מיום עבודתי בחוץ..." על כך השיבו מר מדרוני ביום 14/11/80: "בקשתך נבדקה פעם ראשונה לפני מספר שבועות, ונבדקה שנית עם קבלת מכתבך הנ"ל. מסתבר שכאשר יצאת לניגריה בשנת 1976, נעשה הדבר בלי אישורם והתנגדותם של הממונים עליך. אי לכך אנו רואים אותך כמי שהתפטר מתפקידו ואינו זכאי לקבלת קביעות מתאריך יציאתו לחו"ל." יתרה מכך, במכתבו של מר שמיר- מנהל כח אדם בנתבעת למר מדרוני מיום 27/2/81 ביקש הלה בשם התובע להוסיף לוותקו של התובע את שנות עבודתו בניגריה. בפנייתו הנ"ל של מר שמיר מיום 27/2/81 למר מדרוני הוא כתב בעניין זה: "בתום 4 שנות עבודה חזר לעבודה במחוז הצפון בבתי המלאכה, וחרף הצהרת מנכ"ל הקונצרן לא קיבל ותק למזער מיום תחילת עבודתו בחברתנו דהיינו מאפריל 1976, מאחר והינך יודע שהרבה מהעובדים מסתמכים על הצהרת המנכ"ל לגבי שילובם בארץ אבקשך לחשב לחבר יהודה מיכאל ותק מיום צאתו לנגריה מטעמנו." על כך השיב מר מדרוני ביום 2/3/81, כדלקמן: "כעובד סו"ב ארצות חוץ לשעבר, ידועה לי רגישותם של העובדים בחו"ל לגבי מעמדם עם שובם ארצה. שמעתי את מנכ"ל הקונצרן מספר פעמים בעת ביקוריו בניגריה, וכן בחוף השנהב, ואנו מכבדים את הבטחותיו, ואתה יודע זאת יפה מעבודתנו. מקרהו של הח' יהודה מיכאל שונה בכך שהוא עבד בשעתו בסו"ב מתכת, ויצא לחו"ל למרות שלא קיבל אישור הנהלת המפעל והמחוז, ולמרות התנגדותן. הח' התפטר מעבודתו ויצא לניגריה. אני מכיר את הח' אישית מתקופת עבודתי היותי בניגריה ואני יודע כי הוא עובד חרוץ ונאמן. זאת גם הסיבה שקיבלנו אותו בחזרה לעבודה.. יחד עם זאת, אין לשכוח כי עשה בשעתו דין לעצמו ונתן בכך דוגמא רעה לכלל העובדים במפעל. בגלל סיבה זאת אין אנו רואים כאפשרי להעניק לו את הותק המבוקש." ביום 17/8/82 פנה התובע כאמור למר ש. רוטמן - מנכ"ל הקונצרן, וציין בין היתר: " עלי להזכיר כי הח' ש. רוטמן בהיותו בניגריה מספר פעמים, קבע באסיפה קהילתית בפירוש, כי כל אנשי מנהל חוץ שיחזרו לארץ לאחר סיום תקופת חוזה אחד לפחות ועם המלצות טובות ממנהל הסניף בחו"ל יתקבלו לעבד בסו"ב כעובדים מן המנין ויחשב לגביהם הוותק במלואו לתקופת שרותם. " בתשובתו לתובע מיום 1/10/82 השיב מר רוטמן לתובע: "בעת ביקורי במקומות העבודה בחו"ל ציינתי כי עובד טוב וחרוץ, לאחר סיום שני חוזים. ייעשו כל המאמצים לקלטו בחברה באץ ואכן סעיף זה קוים לגביך. אין נושא הוותק קשור להבטחותי, ולכן גם לא אוכל להתערב בהחלטות הגורמים המוסמכים לכך." 32. על אשר התרחש לאחר מועד זה, נדון להלן בהמשך, אך ככל שהדברים נוגעים לטענת התובע כי הושאל לעבודה בחברת סולל בונה ארצות חוץ וכי הנושא הוסדר ע"י מינהל חוץ - אין לנו אלא לדחות טענה זו מכל וכל. כעולה מן התכתובות בין הצדדים בזמן אמת שלאחר שובו של התובע לארץ - לא היה חולק כי התובע עזב את עבודתו בשנת 76' ללא אישור הנתבעת, וכאמור עולה כי אף בכל מועד שלאחר מכן לרבות לאחר שובו לארץ - לא הוסדר עניין השאלתו בדיעבד. גם אם מדובר בקונצרן חברות, עדיין עסקינן בשתי חברות שונות שהם מעבידים נפרדים, ועל כן, אין זאת אלא שבשנת 76' התפטר התובע מעבודתו בנתבעת וחזר לעבוד בנתבעת בשנת 1980. נפקות המזכר מיום 13/6/88 33. כמבואר לעיל, התובע נקלט לעבודה בנתבעת עם שובו לארץ בשנת 1980 על אף שיצא לחו"ל ללא אישור הנתבעת, וכי למצער, נכון לסוף שנת 82' כל פניותיו להכיר לו בותק שקדם להתפטרותו מהנתבעת - נדחו. אין חולק כי התובע לא ויתר על דרישתו והמשיך בפניותיו לנתבעת, ועניין זה מביאנו למזכר מיום 13/6/88 עליו סומך התובע את טענותיו. 34. לאחר הגשת תצהירי הצדדים, ביקש התובע לצרף מסמך נוסף שאיתר, הוא המזכר שבנדון מיום 14/6/88. על מנת לאפשר לתובע את יומו בבית הדין הותרה הגשת המזכר והוא סומן כאמור כמוצג ת/1 ובהתאמה לכך הותר לנתבעת להגיש תצהיר עדות משלים מטעמה בהתייחס למזכר זה. 35. מזכר זה הינו תרשומת מדיון שנערך בתאריך 13/6/88 במשרדו של מנהל מרחב הכבישים בנתבעת בו השתתפו מטעם הנתבעת מר מ. כץ, מר א. ויסוצקי, מר א. אקהויז, מר ד. ויסוצקי, כאשר מטעם וועד העובדים השתתף בישיבה מר ג. אשכנזי. כעולה מאותו מזכר, נדונו בו מספר עניינים בין ההנהלה לוועד העובדים, בהתאם לבקשות וועד העובדים, ובין היתר עניינו של התובע. בסעיף ד' לדרישות הוועד, נרשם בעניינו של התובע, כדלקמן: "הגדלת תוספת וותק למיכאל יהודה- תקופה שקדמה לעבודתו במינהל חוץ". בהמשך המזכר, בתגובתו של מר כץ לפניית הוועד נאמר בכל הנוגע לתובע: "תוספת ותק למיכאל יהודה - הדבר יבדק. אמנם נבדק ומפנים משורת הדין, לאחר עיון בתיקו האישי אשרנו לפנים משורת הדין הגדלת הוותק ב- 7 שנים בתחולה מיום 1.6.88." מעיון בתלושי שכרו של התובע ניתן לראות כי קיימות בו שתי רובריקות העוסקות בותק. אחת - מצויה בחלק נתוני המשרה של העובד וכותרתה: "התחלת עבודה/ותק". השניה - מצויה בחלק נתוני השכר וכותרתה: "ותק". מעיון בתלוש השכר של התובע לחודש 1/87 תחת הרובריקה של ותק צוין "10" ואולם תחת הרובריקה של "התחלת עבודה/ותק" נרשם: "27/7/80", נתון שאינו עולה בקנה אחד עם ותק בפעל של 10 שנים נכון לאותו מועד, למי שנרשם לגביו כי התחיל את עבודתו ביום 27/8/80. לעומת זאת בתלוש השכר לחודש 6/88 שצורף על ידי התובע, תחת הרובריקה של ותק צוין "18". היינו כי לאחר תוספת ותק שנצברה בחודש 1/88, אכן נוספו לתוספת הותק של התובע 7 שנים. יחד עם זאת, תחת הרובריקה של "התחלת עבודה/ותק" נותר הציון:"27/7/80", נתון אשר לית מאן דפליג כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם ותק בפעל של 11 נכון לאותו מועד, לא כל שכן וותק של 18 שנים, כמצוין באותו תלוש למי שהתחיל את עבודתו בנתבעת בחודש 7/80. לעניין זה יצויין, כי הנתבעת צירפה לתצהיר המשלים מטעמה, דוגמאות נוספות של תלושי שכר של עובדים נוספים (תוך השחרת שמותיהם) (ראה: נספח ג' לתצהיר המשלים) מהם ניתן להיווכח כי אין זהות בין הרובריקה שבחלק נתוני המשרה של העובד תחת הכותרת "התחלת עבודה/ותק" לבין הרובריקה המצויה בחלק נתוני השכר שכותרתה: "ותק". כמו כן צירפה הנתבעת לתצהיר המשלים מטעמה (ראה: נספח ד') דוגמאות לחישובי גמר החשבון שנערכו לעובדים, מהם ניתן להיווכח כי באותם מקרים ה"וותק" שצויין ברובריקת "התחלת עבודה/וותק" הוא הוותק ששימש לחישוב הזכאות לפיצויי פיטורים. 36. סיכומם של דברים לעניין המזכר מיום 13/6/88. כעולה מאותו מזכר, מלכתחילה ביקש וועד העובדים להגדיל לתובע את "תוספת הוותק" בגין התקופה שקדמה לעבודתו במינהל חוץ, וזאת במובחן מהכרה בשנות עבודתו במינהל חוץ כעבודה בנתבעת. יתרה מכך, כעולה מתלושי שכר של התובע, אכן הוגדלה תוספת הוותק של התובע לצורכי תשלום שכר מחודש 6/88 ב-7 שנים, אך כאמור ותקו בעבודה לא שונה. מכל מקום, לא נטען על ידי התובע כי לאחר מועד זה, נקבעה הוראה נוספת בכל הנוגע לוויתקו בעבודה או לעניין תוספת הותק לה הוא זכאי. משכך, הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע על סמך הראיות שבפנינו, כי הנתבעת הכירה בכל מועד שהוא בתקופת עבודתו של התובע בסולל בונה ארצות חוץ - כתקופת עבודה בנתבעת. הואיל ותנאי הסף שבהסכם ז'ילוני קובע כי הזכאות היא לעובדים "שהשלימו לפחות 34.5 שנות עבודה מלאות בחברה", אין זאת אלא שלצורך תנאי הסכם זה - אין לקחת בחשבון את תקופת עבודתו של התובע בחברת סולל בונה ארצות חוץ. משזו קביעתנו, איננו נדרשים למחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה האם לאור התפטרותו של התובע מעבודתו בנתבעת בשנת 1976 וחזרתו לעבודה אצלה בשנת 1980 - יש לקחת בחשבון לעניין סעיף זה את שנות עבודתו של התובע שקדמו לשנת 1976 כטענת התובע או שמא יש לחשב רק את שנות עבודתו החל משנת 1980 כטענת הנתבעת, וזאת מן הטעם שאף אם נוסיף את שנות עבודתו של התובע בנתבעת שקדמו לעזיבתו בשנת 1976 נגיע לסך כולל של 32 שנים ו-4.5 שנים שאינן עולות כדי 34.5 שנים כנדרש באותו סעיף להסכם ז'ילוני. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי במועד סיום עבודתו לא עמד התובע אף בתנאי הסף המינמאלי מבחינת משך עבודתו בנתבעת. 37. סיכומם של דברים לעניין עמידתו של התובע בתנאי הסכם ז'ילוני. לאור כל המבואר לעיל עד כה - אין זאת אלא שהתובע לא עמד באף לא אחד מתנאי הסף המינימאליים המזכים בפנסיה תקציבית לפי הוראות הסכם ז'ילוני ועל כן, אין לנו אלא לדחות את טענתו של התובע כי הוא זכאי לפנסיה תקציבית מכח עמידתו בתנאי הסכם ז'ילוני. האם התחייבה הנתבעת כלפי התובע שיצא לפנסיה תקציבית 38. כמבואר לעיל קבענו כי התובע לא עמד באף לא אחד מתנאי הסף המינימאליים המזכים בפנסיה תקציבית לפי הוראות הסכם ז'ילוני, אלא שטוען התובע כי בכל מקרה הנתבעת התחייבה כלפיו כי יצא לפנסיה תקציבית. וכך, לטענת התובע, הנתבעת הבטיחה לו כי כנגד הסכמתו לעבור לעבוד בפלמחים, הוא יהיה זכאי לצאת לפנסיה תקציבית לאחר שישלים שנה וחצי של עבודה בפלמחים. לטענתו, על סמך הבטחה זו הסכים לעבור לעבוד בפלמחים ועבד שם שנה וחצי, ועל כן משהפרה הנתבעת את התחייבותה זו - יש לאכוף עליה את קיום ההתחייבות ולחייבה להוציא את התובע לפנסיה תקציבית ולשלם לו את הזכויות הנובעות מכך. מנגד לטענת הנתבעת, כלל לא נתנה לתובע כל הבטחה כי הוא יוצא לפנסיה תקציבית, ומשכך אין כל יסוד לטענתו זו של התובע. 39. נקדים ונבהיר כי בעניין ההבטחה הנטענת, לא היה חולק אף, לשיטת התובע, כי לא ניתנו לו הבטחות בכתב בעניין זה, אלא המדובר על הבטחות שניתנו לו בעל פה (ראה: הודעת הצדדים לפרוטוקול הדיון המוקדם בעמ' 2 ש': 28-29). לעניין זה מסתמך התובע על דבריו של יו"ר ועד העובדים מר נח ילר בסיכום הפגישה שהתקיימה כאמור ביום 26/6/06, בנוכחות מר אנגרסט, מר ילר והתובע. בפרוטוקול הפגישה שהוצא ביום 4/7/06 נרשמו מפיו של יו"ר הוועד מר ילר הדברים הבאים: "הציע ליהודה מיכאל להמשיך ולעבוד, מוכן לבדוק בשבילו עבודה בארצות חוץ, יעבוד עוד שנה וחצי ויוכל לפרוש לפנסיה תקציבית, או לחילופין יעבור לעבוד בפלמחים עד שיוכל לפרוש לפנסיה תקציבית." להשלמת התמונה נזכיר כי לפגישה זו קדמה פגישה קודמת ביום 14/5/06 (נספח ד לתצהיר מר אנגרסט) אשר נערכה עם ששת העובדים שנותרו לעבוד במוסך הצפוני, לאחר שהנתבעת החליטה לסגור מוסך זה. באותה פגישה ביקש התובע שלא לעבור לפלמחים, ונרשם מפיו: "מכונאי צמ"ה(מתמחה במנועים) בן 55 ועובד 34 שנים בחברה. אני סובל מפריצות דיסק בגב, אריק מוסר שיקבל רכב ואיני מסוגל לבצע כל יום נסיעות מחיפה לפלמחים וחזרה. בהמלצת אריק לוי - מנכ"ל צמנטכל בעייתו תסוכם בסוף התהליך " ואמנם, בהמשך לפגישה מיום 14/5/06 התקיימה הפגישה הנדונה מיום 26/6/06 שעסקה בתובע בלבד. כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 26/6/06, בפתח הישיבה נרשם כי התובע יליד 1951 ועובד בחברה משנת 1972. התובע חזר על בקשתו לשוב ולבחון אפשרות הישארותו לעבוד בחיפה והובהר לו על ידי מר אנגרסט ומר ילר כי אין אפשרות כזו. בהמשך לכך נרשם מפיו של מר אנגרסט מטעם הנתבעת: "חוזר ומבהיר ליהודה, שהוא לא היה ברשימה של העובדים המועמדים לסיים עבודתם בחברה, האפשרות היחידה היא לעבור לפלמחים. במידה ולא יעבור לעבוד בפלמחים, יהיה זכאי לפרוש למסלול פיצויים ע"פ ההסכמים הנהוגים בחברה". בהמשך הפרוטוקול נרשם כי: "הוצגו בפני יהודה מיכאל נתונים כספיים של חשבון הפיצויים להם יהיה זכאי במידה ויחליט לפרוש, כמו כן הוצג בפני יהודה הצעה לפנסיה תקציבית בתנאים מיוחדים." לאחר מכן נרשמו דבריו לעיל של יו"ר הוועד - מר ילר, אשר להשלמת הרצף, יצוטטו להלן בשנית: "הציע ליהודה מיכאל להמשיך ולעבוד, מוכן לבדוק בשבילו עבודה בארצות חוץ, יעבוד עוד שנה וחצי ויוכל לפרוש לפנסיה תקציבית, או לחילופין יעבור לעבוד בפלמחים עד שיוכל לפרוש לפנסיה תקציבית." ובסוף הפרוטוקול נרשם: "לסיכום: יהודה קיבל נתונים כספיים לגבי הפיצויים במידה ויחליט לסיים עבודתו בחברה. במהלך השבוע יעביר החלטתו האם ממשיך לעבוד או מסיים עבודתו בחברה". זאת ועוד, בשולי הפרוטוקול, שכאמור הוצא ביום 4/7/06 נרשם: "בתאריך 3/7/06 הודיע יהודה מיכאל שהוא חוזר לעבודה במוסך צמנטכל בפלמחים. הודעה הועברה גם לבנג'ו רפאל מנהל המוסך, חל לעבוד ביום 9/7/06". 40. לביסוס טענתו לגבי אותה הבטחה שהובטחה לו, צירף התובע את תצהירו של מר ילר שנכח כאמור בפגישה. בתצהירו ציין מר ילר כי למיטב ידיעתו, במועד פרישתו מהעבודה עמד התובע בקריטריונים לפנסיה תקציבית לפי הסכם ז'ילוני. בהתייחס לאמירתו הנ"ל בפרוטוקול הישיבה מיום 26/6/06, הצהיר מר ילר בתצהירו כי דבריו אלו נאמרו מחמת כך, כי לתובע היו חסרות שנה וחצי לותק ולמיטב ידיעתו לגיל על מנת לקבל פנסיה תקציבית ולכן הוא הציע לו שיעבוד עוד שנה וחצי על מנת שיצבור את התנאים המזכים בפנסיה תקציבית. עוד ציין בתצהירו כי בפגישה שהיתה לו עם התובע במהלך שנת 2007 הוא מסר לתובע כי בדק את הנושא עם מר טראונינג מנהל משאבי אנוש של חברת שיכון ובינוי וכי הלה הבטיחו שתקופת עבודתו של התובע בחברת סולל בונה ארצות חוץ, לא תפגע בזכאותו לפנסיה תקציבית מהנתבעת. לדבריו, לקראת סוף שנת 2007 זימן אותו מר אנגרסט לפגישה וסיפר לו כי בכוונת הנתבעת לפטר את התובע והוא השיבו כי אין הוא מתנגד לפיטורים ככל שהנתבעת תעמוד בהבטחתה להוציא את התובע לפנסיה תקציבית. לטענתו, בעקבות כך זומנה פגישה בינו לבין התובע ומר אנגרסט אשר הודיעו, לטענתו במפתיע, כי יש בעיה עם מספר שנות הותק של התובע וגילו. 41. מנגד לטענת מר אנגרסט בתצהירו, הרי שבניגוד מוחלט לאמור בתצהירו של מר נח ילר, הלה מעולם לא טען בפניו או בכל ישיבה או שיחה שנערכה בקשר לפרישתו של התובע, כי התובע זכאי לפרישה במסלול של פנסיה תקציבית או כי הובטח לו כי כך יעשה. יתרה מכך, מר טראונינג הנזכר בתצהירו של מר ילר סיים עבודתו בחברה באוקטובר 2007, ומעולם לא שוחח עמו לעניין פרישתו של התובע ולא היה מעורב בפרישתו של התובע בכל צורה או אופן. מכל מקום, הדגיש מר אנגרסט בתצהירו, כי בניגוד מוחלט לנטען בכתב התביעה ותצהירי התובע, הנתבעת או מי ממנהליה מעולם לא הבטיחו לתובע כי אם יסכים לעבור לפלמחים יזכה להטבות פרישה כלשהן על אלו הקבועות בהסכמי העבודה. לדבריו, כל שנאמר לעניין פרישה לפנסיה תקציבית בפגישה מיום 26/6/06 היתה אמירתו של נח ילר (שהוא כאמור יו"ר ועד המפעילים, וממילא אינו מוסמך להבטיח או להתחייב בשם הנתבעת לתנאי פרישה כאלה או אחרים) ולפיה הוא מוכן לבדוק בשביל התובע עבודה בסולל בונה ארצות חוץ שם יוכל לעבוד או לחילופין הציע לתובע לעבור לעבוד בפלמחים עד שיוכל לפרוש לפנסיה תקציבית, דהיינו עד שיצבור ותק וגיל הדרושים לשם מימוש הזכויות המוקנות לו בהתאם להסכם ז'ילוני. לדבריו, במועד הפגישה הנ"ל הוא עצמו לא היה מודע לכל הנתונים הנוגעים לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת, אלא הסתמך על דבריו של התובע כפי שנרשמו בפרוטוקול הישיבה לפיהם הוא עובד בנתבעת משנת 1972 והוא בן 55 נכון לאותו מועד. לטענתו, רק כאשר עלה על הפרק נושא הפסקת עבודתו של התובע, נלמדו על ידי הוועד וההנהלה נתוניו האישיים של התובע, מהם התברר כי לשיטת ההנהלה הם אינם מקנים זכאות לפנסיה תקציבית. במהלך השימועים שקויימו לתובע לקראת סיום עבודתו, הובהר לתובע כי הוא אינו עונה על התנאים לפנסיה תקציבית אך התובע עמד על דעתו כי הוא עונה על התנאים, ואז טען כי רפאל בנג'ו מנהל המוסך בפלמחים הבטיח לו שיפרוש בתנאי פנסיה תקציבית, אלא שלאחר בדיקה עם מר בנג'ו התברר כי לא הובטחה כל הבטחה מסוג זה, מה גם שמר בנג'ו אינו מוסמך להבטיח זאת. ודוק, לעניין הביטוי "פנסיה תקציבית תנאים מיוחדים" שנזכר באותו פרוטוקול הצהיר מר אנגרסט כי המדובר בהסדר המכונה "פנסיה וירטואלית" ואשר על פיו פיצויי הפיטורים המוגדלים, נפרסים לתשלומים חודשיים עד הגיעו של העובד לגיל פרישת זיקנה מקרן הפנסיה. לציין, כי בסופו של יום לא היה חולק בין הצדדים לגבי מונח זו או לגבי עובדת קיומו של הסדר כאמור בנתבעת. 42. נקדים ונבהיר כי מנוסח פרוטוקול הישיבה עליו מבסס התובע את טענת ההבטחה - לא עולה כי סוכם או הובטח לתובע דבר, מעבר לכך שנציג וועד העובדים הציע לתובע שיעבוד בפלמחים עד שיוכל לפרוש לפנסיה תקציבית. ואמנם, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, נחקר מר ילר על משמעות אותה ההבטחה נטענת, והעיד באלו המילים: "ש.        אתה הבטחת לתובע איזה שהיא הבטחה שקשורה לתנאי פרישתו? ת. אני הבטחתי לתובע ברגע הגיעו לזכאות לפרישה תקציבית הוא יקבל פרישה תקציבית. ש. האם נכון שמה שהתכוונת זה שהבטחת לתובע שברגע שהוא יקיים את התנאים הקבועים בהסכם ז'ילוני לפרישה בפנסיה תקציבית, כלומר מבחינת גיל ומבחינת וותק? ת. נכון" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 23-27). בהמשך עדותו ובמענה לשאלת בית הדין, השיב מר ילר: "לשאלת בית הדין, אתה אומר שהתובע עונה על הקריטריונים של וותק וגיל לפי הסכם ז'ילוני לצורך פרישה לפנסיה תקציבית, ואם כך למה לשיטתך מישהו היה צריך להבטיח לו שיפרוש לפנסיה תקציבית, אני משיב שלא הייתה פה הבטחה אלא הבטחה שכשהוא יגיע לזכאות הוא יקבל פנסיה תקציבית ולשיטתנו הוא הגיע לזכאות לפנסיה תקציבית על פי הסכם ז'ילוני" (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 10-13). הנה כי כן, אף לשיטת "מציע ההצעה" (המכונה על ידו "הבטחה"), לא היתה כל הבטחה להעניק לתובע פנסיה תקציבית בכל מקרה שיעבור לעבוד בפלמחים תקופה של שנה וחצי, אלא כל שדובר עליו הוא "שכשהוא יגיע לזכאות הוא יקבל פנסיה תקציבית". העובדה שלשיטת מר ילר (שכמבואר לעיל, נדחתה על ידינו) בתום שנה וחצי לעבודה בפלמחים, התובע עמד בתנאים המזכים בפרישה לפנסיה תקציבית - אין פירושה כי הובטח לתובע, לא כל שכן על ידי הנתבעת, כי לאחר שנה וחצי של עבודה בפלמחים הוא יהיה זכאי לפנסיה תקציבית. למעשה ההיפך הוא הנכון, כעולה מעדותו של מר ילר - לא היתה כל כוונה להעניק לתובע הטבה כלשהי בפרישה, אלא שאף כוונתו שלו עצמו היתה כי רק לכשיגיע התובע לגיל ולוותק המזכים המזכים בפרישה לפנסיה תקציבית - הוא יפרוש לפנסיה תקציבית. מכל מקום באשר לטענתו של מר ילר בתצהירו לפיה התנה את פיטוריו של התובע בכך שהנתבעת תעמוד בהבטחתה להוציא את התובע לפנסיה תקציבית, הרי שכאשר נשאל במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו מדוע במהלך ישיבות השימוע בעניין פיטוריו של התובע לא טען לקיומה של אותה הבטחה, השיב: "ש. "אני שואלת אותך על זמן הפרישה שלו, למה אתה לא אומר תנו את מה שהבטחתם לו? ת.        מי הבטיח לו? אני לא יודע מי הבטיח לו" (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 30,31). מכל מקום ובאשר לתוקף הבטחותיו שלו כלפי התובע, אישר מר ילר כי הוא אינו מוסמך להבטיח בשמה של הנתבעת הטבות פרישה (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 21-22). 43. סיכומם של דברים לעניין טענת ההבטחה. לאור כל המבואר לעיל, אין זאת שכעולה מעדות העד מטעם התובע עצמו, לא היתה כל כוונה להעניק לתובע הטבה כלשהי בפרישה לפנסיה תקציבית, אלא כל שדובר עמו היה כי רק לכשיגיע לגיל ולוותק המזכים בפרישה לפנסיה תקציבית - הוא יפרוש לפנסיה תקציבית, ואולם משדחינו כאמור את סברת העד מר ילר, לפיה במועד סיום עבודתו התובע עמד בתנאי הסכם ז'ילוני המזכים בפנסיה תקציבית - אין זאת אלא שאף לשיטת העד מטעם התובע לא זכאי התובע לפנסיה תקציבית. משזו קיבעתנו בהתבסס על דברי העד עצמו מטעם התובע, התייתר מניה וביה הצורך להדרש לטענת התובע לפיה באותו מעמד, מר אנגרסט מטעם הנתבעת, לא התכחש כביכול להבטחה הנטענת (ושכאמור, כלל לא הובטחה). כך או כך, בכל הנוגע לזכאותו של התובע לתנאי הפנסיה התקציבית מכח הבטחה שהופרה כביכול - הוכח בפנינו כי לא הובטח לתובע דבר בעניין זה ועל כן אין התובע זכאי לתנאי הפנסיה התקציבית מכח הפרת הבטחה שלא היתה. האם נהגה הנתבעת להעניק תנאי פנסיה תקציבית גם לעובדים שלא עמדו בתנאי הסכם ז'ילוני? 44. כמבואר לעיל קבענו כי לתובע לא הובטחה כל הבטחה בקשר עם פרישתו לפנסיה תקציבית. אלא שמוסיף התובע וטוען לחילופין, כי אף ללא הבטחת מפורשת של הנתבעת, הוא זכאי לצאת לפנסיה תקציבית, שכן הנתבעת הוציאה לפנסיה תקציבית גם עובדים שלא עמדו בתנאי הסכם ז'ילוני. מנגד, לטענת הנתבעת אכן, בין השנים 2005-2006 בהתאם למדיניות הקונצרן שנקבעה על ידי מנהליה הבכירים דאז, ובהתאם לתנאים ולנסיבות של כל מקרה לגופו ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי של הנהלת החברה, אושרו מספר מקרים חריגים של הוצאת עובדים לפנסיה תקציבית על אף שלא היו זכאים לפרישה במסלול זה, ואולם משנת 2006 ובהתאם לנסיבות שחלו באותו מועד שוב לא אושרו תנאי פרישה חריגים, ופרישה במסלול של פנסיה תקציבית אושרה אך ורק לעובדים העומדים בקריטריונים הקבועים בהסכם ז'ילוני. 45. לביסוס טענתו זו צירף התובע את תצהירו של מר נח ילר, אשר העיד בתצהירו כי בשנים 2005-2006 היו 15 עובדים בנתבעת אשר לא היו זכאים לפרוש לפנסיה תקציבית לפי הסכם ז'ילוני ולמרות זאת הוציאה אותם הנתבעת לפנסיה תקציבית היות וחפצה בכך. לעניין זה צירף מר ילר את נספח 3 לתצהירו שהוא לדבריו מכתבו אל מר יורם ברק מחזיק תיק עובדי הנתבעת בהסתדרות ובו שמות של 15 עובדים שפרשו בשנים 2005-2006, תוך ציון גילם ומשך עבודתם בנתבעת, ואשר לשיטתו פרשו לפנסיה תקציבית לפי הסכם ז'ילוני למרות שלא עמדו בתנאים הנדרשים. לציין, כי בנוסף, הוסיף מר ילר לרשימה את עצמו וציין, כי היה בן 59 במועד פרישתו וצבר 28.8 שנות עבודה, במקום 29 שנות עבודה. 46. נקדים ונבהיר כי הואיל והסכם ז'ילוני, אינו מעניק לתובע את הזכות לפנסיה תקציבית אם לא ענה על תנאיו, הרי שאין לתובע זכות קנויה לקבלת הפנסיה התציבית. ככל שבמועדים כלשהם, העניקה הנתבעת לעובדים אלו או אחרים פנסיה תקציבית למרות שלא ענו על תנאי ההסכם, הרי שאין בכך כדי להקים לתובע זכות לצאת לפנסיה תקציבית [ראה לעניין זה: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר ונציב מס הכנסה, פ"ד מו(1), 191]. במילים אחרות, האפשרות הפתוחה בפני התובע לקבל פנסיה תקציבית על יסוד אותם מקרים כנטען על ידו, היא בהוכחת נוהג של הנתבעת להעניק פנסיה תקציבית לעובדים, הגם שלא ענו על תנאי הסכם ז'ילוני. בע"ע 465/03 כהן - פלסטיין פוסט בע"מ (פסה"ד מיום 20/6/05), נקבע לעניין תביעה מכוחו של נוהג: "זכויות במשפט העבודה נקבעות ברגיל בהסכמים אישיים והסכמים או הסדרים קיבוציים. עם זאת הכירה הפסיקה בנוהג כמקור לקיומן של זכויות במשפט העבודה. נוהג - מעצם טיבו - הינו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בדרך כלל בהסדרים בכתב. בשל כך נפסק כי נוהג טעון הוכחה, הן לעניין קיומו והן לעניין פרטי תוכנו (ע"א 4937/92 "אגרא" נגד שיקלר, פ"ד מח (1) 818, 828). הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, הוא התובע. רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). ובאשר לדרך ומידת ההוכחה של נוהג, הרי שבע"ע 348/99 "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ - שמשון שרעבי, (פסה"ד מיום 201//03) נקבע: "שעה שמבקשים להטיל על מעביד חבות מכוח נוהג, הרי שיש להוכיח באופן דווקני וחד משמעי כי המעביד נותן הטבה זו לכלל העובדים או לפחות לרובם המכריע, באופן שאי מתן הזכות לעובד מסויים, משמעה אפלייה פסולה שלו כלפי כלל העובדים. לפיכך נקבע כי על המבקש להוכיח קיומו של נוהג, מוטל נטל הראייה בעניין זה, וכי עליו להוכיח באופן דווקני וחד משמעי הן את היותו של הנוהג נוהג כלפי רובם המכריע של העובדים והן מהו הגדרתו המדוייקת של הנוהג" . ודוק, בהתייחס לנוהג שעניינו בתנאי פרישה נקבע בע"ע 348/99 צים לעיל, כדלקמן: "עצם קיומם של מקרים בהם שולם מענק פרישה אינו מלמד, בהכרח, על קיומו של נוהג ולהוכחת נוהג אין די בהצגת מספר מקרים. לצורך הוכחת נוהג לתשלום מענק פרישה יש להראות קיומה של שיטה המבוססת על עקרונות אחידים לתשלום המענק החלה על מספר מייצג ורחב של מקרים." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). 47. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו. בענייננו כאמור, הסתמך התובע על אותם מקרים שנזכרו בנספח 3 לתצהירו של מר ילר ועל תצהירו של מר ילר לביסוס טענתו זו בדבר נוהג שיש להחילו גם עליו. וכך, בחקירתו הנגדית בפנינו, אישר מר ילר כי אמנם קיים הסדר של חלוקת פיצויי הפיטורים המוגדלים והמענקים לתשלומים חודשיים עד להגעת העובד לגיל פרישה, ואשר אותה כינה "פנסיה חריגה" או "פנסיה בתנאים מיוחדים" (ראה: עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 29-31). הגם שלטענת מר ילר, הוא לא שמע את הביטוי "פנסיה וירטואלית" ברי מתוך הסבריו כי המדובר באותו הסדר של פריסת הפיצויים המוגדלים והמענקים הנלווים להם לתשלומים חודשיים עיתיים. מכל מקום, והגם שכלל את עצמו באותה רשימה נספח 3 לתצהירו - אישר בעדותו בפנינו כי הוא עצמו לא קיבל פנסיה תקציבית אלא הוצא ל"פנסיה חריגה" (ראה: עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 29-31). לא זו אף זו, אלא שבהמשך חקירתו הנגדית בפנינו התברר כי חלק מהעובדים הנקובים בנספח 3 לתצהירו לא יצאו בסופו של יום לפנסיה תקציבית אלא ל"פנסיה חריגה", וכך העיד: "ש. כשאתה כותב בתצהיר שלך בסעיף 10 שהרשימה הזאת, נספח ג', היא מפרטת את שמות העובדים שיצאו לפנסיה תקציבית על אף שהם לא זכאים, האם ברשימה הזו נכללים אנשים שיצאו לפנסיה חריגה כלשונך? ת.         כשאני מעיין ברשימה, יש פה לדעתי שני חבר'ה שיצא באמת לפנסיה חריגה, ק.צ. ו-כ.ש. (השמות המלאים צויינו לפרוטוקול, אך הושמטו מטעמים של צנעת הפרט של עובדים שאינם צד להליך - א.ר.ק.) ש. מה לגבי ש.מ. (השם המלא צויין לפרוטוקול - א.ר.ק.) ? ת. יכול להיות שכן, אני לא זוכר. ש. מה לגבי א.פ. (השם המלא צויין לפרוטוקול - א.ר.ק.) ? ת. אני באמת לא זוכר כל אחד אבל במקרה שלו הוא יצא לפנסיה תקציבית רגילה" (ראה עדותו: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 15-23). "ש. כשאתה כותב בתצהיר שלך בסעיף 10 שהרשימה הזאת, נספח ג', היא מפרטת את שמות העובדים שיצאו לפנסיה תקציבית על אף שהם לא זכאים, האם ברשימה הזו נכללים אנשים שיצאו לפנסיה חריגה כלשונך? ת.         כשאני מעיין ברשימה, יש פה לדעתי שני חבר'ה שיצא באמת לפנסיה חריגה, קלוסובצקי צבי וכדורי שמעון. ש. מה לגבי שמוליס מלך? ת. יכול להיות שכן, אני לא זוכר. ש. מה לגבי אפוינקרו פיקו? ת. אני באמת לא זוכר כל אחד אבל במקרה שלו הוא יצא לפנסיה תקציבית רגילה" (ראה עדותו: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 15-23). רק על מנת לסבר את האוזן, יצויין כי במובחן מן התובע שלא ענה על אף לא אחד מתנאי הסף של הסכם ז'ילוני, הרי שמר ילר לפי דבריו, ענה על תנאי הגיל וחסרה לו 0.2 שנת עבודה כדי להשלים את תנאי משך העבודה הנדרש בהסכם ז'ילוני. למרות זאת לא הוצא מר ילר לפנסיה תקציבית. לגבי העובד כ.ש. שנזכר ע"י מר ילר, הרי שכעולה מן המכתב נספח 3 לתצהיר מר ילר, הלה, במובחן מן התובע שלא ענה על אף לא אחד מתנאי הסף של הסכם ז'ילוני, ענה על תנאי הגיל, אך לא ענה על משך העבודה הנדרש ולמרות זאת לא הוצא לפנסיה תקציבית. הוא הדין לגבי העובד ש.מ. שנזכר ע"י מר ילר, וכעולה מן המכתב נספח 3 לתצהיר מר ילר, הלה, במובחן מן התובע, ענה על תנאי הגיל, אך לא ענה על משך העבודה הנדרש ולמרות זאת לא הוצא לפנסיה תקציבית. לעומת זאת העובדים ק.צ. ו- א.פ. בדומה לתובע לא ענו על אף אחד מתנאי הסף שבהסכם ז'ילוני, כאשר לשיטת מר ילר האחד יצא לפנסיה תקציבית והשני לא. 48. הנה כי כן, אם ניתן ללמוד דבר מתוך עדותו של מר ילר ומכתבו, הרי זה על כך שלא היו עקרונות אחידים כלשהם שבכוחם להצביע על נוהג כנטען על ידי התובע. למעשה ההיפך הוא הנכון. אם לשיטת מר ילר, למרות שהוא עצמו ענה על תנאי הגיל וחסרה לו רק 0.2 שנה כדי לעמוד בתנאי משך העבודה הנדרש, הוא לא הוצא לפנסיה תקציבית, הרי שנסיבה זו לכשעצמה מעידה על היפוכו של הנוהג הנטען והוא הדין לגיב העובדים כ.ש. ו- ש.מ. מנגד, לשיטת מר ילר, שני העובדים ק.צ. ו- א.פ. אשר בדומה לתובע לא ענו על אף אחד מתנאי הסף שבהסכם ז'ילוני, האחד יצא לפנסיה תקציבית והשני לא. במילים אחרות, מעבר לנקיבת מספר שמות, אשר ייתכן ויצאו לפנסיה תקציבית בשנים 2005-2006 לא הוכיח התובע ולא החל להוכיח קיומה של שיטה המבוססת על עקרונות אחידים ששימשו להוצאה לפנסיה תקציבית של מי שלא ענו על תנאי הסכם ז'ילוני, החלה על מספר מייצג ורחב של מקרים, כדרישת הפסיקה. בהינתן כי על זה התובע זכות מכח נוהג להוכיח באופן דווקני וחד משמעי הן את היותו של הנוהג, נוהג כלפי רובם המכריע של העובדים והן את תוכנו המדויק של הנוהג - אין זאת אלא שבענייננו התובע לא עמד ולא החל לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את דבר קיומו של נוהג כטענתו, להוציא לפנסיה תקציבית עובדים שלא ענו על תנאי הסכם ז'ילוני, לא כל שכן באיזה נסיבות ובאילו תנאים. 49. סיכומם של דברים לעניין טענה זו של התובע. כמבואר לעיל, גם אם במועדים כלשהם, העניקה הנתבעת לעובדים אלו או אחרים פנסיה תקציבית למרות שלא ענו על תנאי הסכם ז'ילוני - בכך בלבד אין כדי להקים לתובע זכות קנויה לצאת אף הוא לפנסיה תקציבית משהוכח כי לא עמד בתנאי ההסכם הקובעים זכות זו. מנגד וכמבואר לעיל, התובע לא עמד ולא החל לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את דבר קיומו של נוהג כטענתו, להוציא לפנסיה תקציבית עובדים שלא ענו על תנאי הסכם ז'ילוני. אי לכך, התוצאה היא שאין לתובע זכות לצאת לפנסיה תקציבית מכח הסכם ז'ילוני, גם אם היו עובדים כאלו או אחרים שבמועדים כלשהם יצאו לפנסיה תקציבית הגם שלא עמדו בתנאי הסכם ז'ילוני, ולכן, אין לנו אלא לדחות אף את טענתו זו של התובע. הצעת סולל בונה לתובע לפרישה לפנסית נכות 50. מוסיף התובע וטוען כי עובר לסיום עבודתו ובאיצטלה של ניהול מו"מ על תנאי פרישתו ניסו מר אנגרסט ונציג וועד העובדים מר חיים גוטמן, להדיחו לקבל, שלא כדין, פנסית נכות מקרן הפנסיה "נתיב" למרות שהיה אדם בריא לחלוטין, והכל כדי לחסוך בהוצאות הפנסיה התקציבית שהבטיחה לו הנתבעת. לביסוס טענתו זו צירף התובע דיסק ותמליל של שיחה שהקליט ואשר התקיימה ביום 30/1/08 בינו לבין מר אנגרסט ומר גוטמן. וכך, במסגרת סיכומיו הרחיב התובע בציטוטים מאותו תמליל שיחה, כאשר לשיטתו ניתן להיווכח מהם כי השניים הנ"ל עשו כל שלאל ידם כדי להדיחו לקבל פנסית נכות מנתיב, כאשר לשיטתו (ראה: סעיף 18 לסיכומיו), נאמר באותה שיחה ע"י מר אנגרסט כי אם מאמציו של התובע לקבל פנסית נכות, לא יעלו יפה, הוא יזכה בפנסיה תקציבית. 51. מנגד, המצהירים מטעם הנתבעת, מר אנגרסט ומר גוטמן -יו"ר ועד המפעילים, לא הכחישו שהציעו לתובע לפעול לקבלת פנסית נכות, אלא שלטענת הנתבעת היא רשאית ואף חייבת היתה לעשות כן בהתאם להסכם ז'ילוני. לדבריה, התובע סבל מכאבי גב ובעיות רפואיות בגבו ואף שהה בשנת 2006 בחופשות מחלה ארוכות. התובע שהה תקופה ארוכה באי כושר, היה מוגבל בתנועותיו וקיבל זריקות להקלה על כאביו, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהציג ואף הוצמד לו רכב של הנתבעת בשל כך, ועל כן הוצע לו לפנות למצות את האפשרות לפנסית נכות מהנתבעת. עוד טוענת הנתבעת, כי לאור עברו הרפואי של התובע, יש לתמוה על האישור הרפואי שניתן לו ביום 13/12/07 ע"י הרופא התעסוקתי, בפרט שאישור זה ניתן על ידי רופא מרמת גן בעוד התובע מתגורר בצפון. כך גם, טוענת הנתבעת, כי לא ידוע אלו מסמכים עמדו בפני הרופא התעסוקתי שעה שנתן לתובע את אותו אישור. מכל מקום, לשיטתה, על אף נתונים אלה ועל אף זכותה לעשות כן בהתאם להסכם ז'ילוני הנתבעת, היא לא חייבה את התובע לפנות ולבקש פנסיית נכות לאחר שהביע את התנגדותו לעשות כן. 52. נקדים ונבהיר כי משהגענו למסקנה לפיה הנתבעת מעולם לא הבטיחה לתובע כי יוצא לפנסיה תקציבית, אין לנו אלא לדחות את טענת התובע בסיכומיו לפיה ניסתה הנתבעת להדיחו לקבל פנסית נכות מקרן הפנסיה כדי לחסוך בהוצאות הפנסיה התקציבית שהבטיחה לו. זאת ועוד, באשר לטענת התובע לפיה, נאמר לתובע באותה שיחה ע"י מר אנגרסט כי אם מאמציו של התובע לקבל פנסית נכות, לא יעלו יפה, הוא יזכה בפנסיה תקציבית - הרי שלא רק שאין באף לא אחד מן הציטוטים שצוטטו על ידי התובע אמירה כאמור או דומה לה, אלא שההיפך הוא הנכון. כך, בעמ' 15 לסכומיו מצטט התובע את דבריו של מר אנגרסט מעמ' 8-9 לתמליל, ובין היתר את דבריו למקרה שהתובע לא יעבור את הועדה הרפואית כלדקמן: "משה: שאנחנו... שאתה לא עובר את הועדה, אומרים לך אדוני, אתה כשר לעבוד כמו שאמר לך הרופא תעסוקה ברמת גן, ברגע שאתה כשר לעבוד אמרנו אנחנו חוזרים, חוזרים, וזה מה שאני מציג לך, אנחנו חוזרים למצב הראשוני במינוס אחד, כי אנחנו לוקחים את הסכום שאני הגדרתי פחות או יותר, את הוירטואלי שאני דיברתי איתך, שאני לקחתי גם את התקופה של העובדי חוץ שאני מכיר לך ואני נותן עוד איזה מענק חודשי שאני אתן לך, ברור שהוא פחות מהתקציבית. זה בין לבין פחות או יותר איזה סכום שאני אשב איתך ואני אגדיר, שאנחנו נשב ואנחנו נגדיר בינינו, וזה גם צריך להיות סכום, סכום בכוונה נמוך מזה, למה? כי א' זה צריך לתת לך מוטיבציה לעבור את הועדה. אם המטרה זה לא, שלא תהיה מוטיבציה לעבור את הועדה אז לא עשינו שום עסק..." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). הנה כי כן, מתוך אותו ציטוט כפי שצוטט על ידי התובע עצמו בסיכומיו, עולה כי בשום אופן לא הובטח לתובע שאם יעבור את הוועדה הרפואית יקבל פנסיה תקציבית, אלא שהובהר לו כי אם יעבור את הוועדה ניתן יהיה לשלם לו פנסיה וירטואלית, אשר עליה עוד יתווסף מענק כלשהו שיסוכם בין הצדדים. ואם נותר ספק ספיקא שמא דובר בין הצדדים על הענקת פנסיה תקציבית, הרי שדבריו של מר אנגרסט, שאף הם צוטטו בעמ' 16 לסיכומי התובע, הסירו ספק זה מעל הפרק. באותו קטע, מנסה התובע (אשר היה זה שהליט את השיחה) הוציא ממר אנגרסט התחייבות לשלם לו פנסיה תקציבית, וכך נרשם אותו קטע בעמ' 11 לתמליל: "יהודה: לא, אז בשביל זה אני אומר, אז אני, אז אני מנסה, אני, אני מתחייב כאילו ללכת לקראתך, לקראת סולל בונה, כאילו. משה: לא, אתה לא הולך לקראתי, אתה הולך גם לקראתך. יהודה: בוודאי לקראתי, כדי לקבל ה, את ה, את ה, את התקציבית. משה: כן. יהודה: שזה מה שאני בעצם מבקש מההתחלה. משה: תקציבית לא יהיה, זה לא יהיה לך בשום פנים ואופן, זה לא חוזר לזה, אין סיכוי בעולם." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). 53. הנה כי כן, לא רק שמעולם לפני השיחה מיום 30/1/08 לא הבטיחה הנתבעת כי הוא יוצא לפנסיה תקציבית, אלא שגם במהלך הפגישה מיום 30/1/08 אותה טרח התובע להקליט - לא הובטח לתובע בשום אופן כי אם יעבור את הוועדה הרפואית - יקבל פנסיה תקציבית. ההיפך הוא הנכון - כל שהובטח לתובע היה שאם יעבור את הוועדה ויקבל פנסית נכות, הוא בכל מקרה יוצא למסלול הפיצויים המוגדלים, אשר יפרס לפנסיה וירטואלית בצירוף מענק נוסף שישולם לו כפי שיוסכם בין הצדדים. ודוק, מעיון בתמליל במלואו, ניתן להיווכח כי השיחה בין השלושה נסובה על נסיונם של מר אנגרסט ומר גוטמן להסביר לתובע שאם יקבל פנסית נכות, הרי שאת הפיצויים המוגדלים ניתן יהיה לפרוס לפנסיה וירטואלית, אשר בצירוף מענק נוסף שישולם לו כפי שיוסכם בין הצדדים, תביא אותו בקירוב למצב שהיה מגיע אליו אילו ניתן היה להוציאו לפנסיה תקציבית. מכאן ועד למסקנת התובע לפיה הובטח לתובע שאם יקבל שלא כדין פנסית נכות מקרן נתיב, הוא יקבל פנסיה תקציבית - רחוקה הדרך כרחוק מזרח ממערב. 54. אי לכך אין לנו אלא לדחות אף את טענתו זו של התובע לפיה כביכול הובטח לו על ידי הנתבעת שאם יתחזה ויוציא שלא כדין פנסית נכות מקרן נתיב, הוא יקבל פנסיה תקציבית מהנתבעת. משזו קביעתנו, התייתר מניה וביה הצורך לדון בשאלה האם פעלה הנתבעת כדין בהצעתה לתובע לפנות לקבלת פנסית נכות, אם לאו. יחד עם זאת, לא נוכל להותיר דברים על כנם, מבלי להעיר (הגם שלמעלה מן הצריך לעניין התביעה שבפנינו) מספר הערות כמפורט להלן. 55. ראשית, בסעיף 6 להסכם ז'לוני שכותרתו: "הוראות מיוחדות לענין פרישה לפנסיה נכות/נכות מקצועית" נקבע במפורש: "א. עובד אשר לדעת החברה ימצא מתאים לפרוש מעבודתו לפנסית נכות או נכות מקצועית ( להלן: "פנסית נכות") בהתאם לתקנות קרן הפנסיה בה הוא מבוטח, גם אם אינו נכלל ברשימת המפוטרים עפ"י הסכם זה, יהיה חייב לפנות לקרן הפנסיה, לחתום על המסמכים הנדרשים ולהתייצב בפני הוועדות הרפואיות של קרן הפנסיה ולשתף פעולה עם החברה ועם קרן הפנסיה על מנת לאפשר ביצוע כל ההליכים הקשורים או כרוכים בהוצאתו לפנסית נכות כאמור. ב. עובד אשר הוצאתו לפנסית נכות תאושר על ידי קרן הפנסיה יהיה זכאי לקבל מהחברה את מענקי הפרישה המפורטים בסעיף 3ד' לעיל בלבד. ג. עובד שלא נענה לדרישות החברה כאמור בסעיף 6 אי דלעיל - תהיה החברה רשאית לפטרו מהעבודה, ובמקרה זה ישולמו לו פיצויי פיטורין בשעורים הקבועים בחוק ובניכוי הסכומים שהצטברו בחשבונו בקרן הפנסיה הנובעים מהפרשות המעביד (חלק המעביד 12%) ולא יחול לגביו מסלול פיצויי הפיטורים המפורט בהסכם זה. ד. עובד שפרש במסלול פיצויי פיטורים, בהתאם לאמור בסעיף 5, אשר פנה לקרן הפנסיה בבקשה לאשר לו קבלת פנסית נכות תוך שנה ממועד סיום עבודתו או תוך כל מועד אחר, וקרן הפנסיה אישרה בקשתו לתשלום פנסית נכות - יהא חייב להשיב לחברה לאלתר את סכום פיצויי הפיטורים שקיבל ממנה עפ"י הסכם זה בניכוי מענקי הפרישה להם היה זכאי - לפי סעיף 3 ד". הנה כי כן, מלכתחילה זוהי חובתו של עובד, שהנתבעת סברה כי הוא מתאים לפרוש לפנסית נכות, לפנות לוועדה הרפואית של קרן הפנסיה. לא זו אף או, אלא שעובד שסירב לפנות לוועדה רשאית הנתבעת לשלול ממנו אפילו את פיצויי הפיטורים המוגדלים הקבועים בהסכם, וזאת לא נעשה בענייננו. משכך, בעצם ההצעה לפנות לוועדה הרפואית, אין כל מתום שכן כך מחייבות הוראות ההסכם הקיבוצי. אלא שבכך לא סגי. באשר לסברת התובע כי הצעה זו הוצעה שלא כדין, על רקע ידיעת הנתבעת כי הוא בריא לחלוטין, נזכיר כי בעיות הגב מהן סבל התובע לא היו דבר חדש וכי עוד בשלב הדיונים בנושא העברתו של התובע לפלמחים, היה זה התובע עצמו שטען כי בשל בעיותיו הרפואיות הוא מבקש שלא לעבור לעבוד בפלמחים. גם מאסופת המסמכים הרפואיים של התובע אצל הנתבעת (הוגש וסומן מוצג נ/1), עולה כי התובע סבל מספר שנים מכאבי גב, כי בשנת 2007 במשך מספר חודשים, לא יכול היה לעבוד בכלל מפאת הכאבים בגבו, כי אובחן על ידי אורטופד שקבע כי התובע סובל מדיסקופטיה קשה, כי טופל גם במרפאת כאב ואף הופנה לאבחון אצל רופא תעסוקתי. לאחר מספר חודשים התובע חזר לעבוד בנתבעת, וביום 21/11/07 פנתה הנתבעת לתובע והודיעה לו כי עליו להמציא לה, טרם חזרתו לעבודה, אישור על כושרו לעבוד מרופא תעסוקתי (נספח 4 לתצהיר התובע). בעקבות כך, רופאת המשפחה של התובע - ד"ר ויסמן סבטלנה, הפנתה את התובע למרפאה תעסוקתית (ראה: נספח 5 לתצהיר התובע). בהפנייתה זו מיום 22/11/07 (כחודשיים לפני מועד סיום עבודתו של התובע) תיארה ד"ר ויסמן את הטיפולים הרפואיים שקיבל התובע החל מחודש 8/07 מהם עולה כי התובע קיבל טיפול תרופתי שלא עזר, היה מועמד לביצוע בלוק אפידורלי אשר מפאת הכאבים מהם סבל אף ביקשו להקדימו, כי נכון ליום 9/9/07 עדיין סבל התובע מכאבים קשים עד שלא היה יכול לחזור לעבודה, כי נכון ליום 14/10/07 עדיין סבל מהגבלות וכאבים וכי ביום 19/11/07 היה מועמד לזריקה נוספת בגב אך זו בוטלה מפאת כאבים מהם סבל. ודוק, התובע אף צירף לתצהירו (ראה: נספח 6 לתצהיר) נוסח של תביעה לדמי מהמל"ל מיום 26/10/07 אשר לשיטתו לא הגיש בסופו של יום, ובה ציין כי: "המדובר בתביעה להכיר בכאבי גב ובהגבלה בתנועות הגב כתומאה מתנאי עבודתי ע"י המצוסד לביטוח לאומי. ראה נא תצהיר מצורף". על רקע כל אלה צירף התובע לתצהירו את אישורו של ד"ר אבי מוסקוביץ - רופא תעסוקתי (ראה: נספח 5 לתצהיר התובע), בו נקבע: "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 13/12/07 וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים שעמדו לרשותי נמצא כי הנ"ל : במצבו הנוכחי, הנ"ל כשיר להמשך עבודתו.", וזאת מבלי לציין את רשימת המסמכים הרפואיים שעמדו לרשות הרופא. אסמכתא רפואית זו שניתנה פחות מחודש לאחר הסיכום הרפואי שהוגש ע"י רופאת המשפחה, אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים האחרונים כמתואר בהפנית רופאת המשפחה. איננו נדרשים לצורך הליך זה ואיננו מתכוונים לקבוע מה הסיבה לפער לכאורי זה בין הממצאים הרפואיים לבין המסקנה של רופא התעסוקה, אך למצער, כל שנוכל לומר הוא כי על רקע מסמכים אלו - אין מתום בהצעת נציגי הנתבעת שאינם רופאים במקצועם, כי התובע יפנה לוועדה הרפואית של קרן הפנסיה על מנת שתקבע את מצבו הרפואי לאשורו, ובכל מקרה לא ניתן לומר כי בנסיבות אלו הציעה הנתבעת לתובע לפנות לוועדה הרפואית ביודעה כי הוא בריא לחלוטין. 56. כך או כך, לא רק שלא מצאנו פגם בהצעת הנתבעת לתובע לפנות לוועדה הרפואית בקרן הפנסיה, אלא שכמבואר לעיל אף לא מצאנו כל יסוד לטענת התובע לפיה כביכול הובטח לו על ידי הנתבעת שאם יתחזה ויוציא שלא כדין פנסית נכות מקרן נתיב, הוא יקבל פנסיה תקציבית מהנתבעת, ועל כן, אין לנו אלא לדחות אף את טענתו זו של התובע. 57. סוף דבר- לאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, אין זאת אלא שהתובע לא הוכיח את זכאותו לקבלת "פנסיה תקציבית" מהנתבעת ועל כן אנו מורים על דחיית התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. פנסיה תקציביתפנסיה