קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות גנן - צו הרחבה בענף החקלאות: 1. בתביעתו זו עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו, יתרת שכר עבודה לחודשים 5-6/06, פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, בנוסף לתשלומים בגין קרן השתלמות, פנסיית יסוד, מענק שנתי, כלכלה ודמי ביגוד, שלטענתו מגיעים לו מתוקף צווי ההרחבה שהוצאו מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות, (להלן:"ההסכם הקיבוצי" ו/או "צווי ההרחבה"). 2. הנתבע עוסק בעבודות בענף החקלאות, גינון וגינות נוי, היה בתקופות הרלוונטיות לתביעה מעבידו של התובע. 3. התובע, גנן במקצועו, עבד בשירות הנתבע כגנן שכיר, החל מיום 06.10.96 ויום עבודתו האחרון היה ביום 29.05.06 . בתקופת זו הופקו לתובע תלושי משכורת והיה עובד יומי. גדר המחלוקת 4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשני נושאים עיקריים: האחד, נסיבות סיום יחסי עובד- מעביד, כאשר לטענת התובע הוא פוטר, ו/או התפטר על רקע הרעה מוחשית ופגיעה קשה בתנאי העבודה שלו מצד הנתבע שלא שילם לו את המגיע לו בהתאם לצווי ההרחבה שהוצאו מכוח ההסכם הקיבוצי, ואילו לטענת הנתבע התובע הסתלק מהעבודה מיוזמתו והתפטר. השני, תחולת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות או צווי ההרחבה שהוצאו מכוחו על הצדדים, והשלכות ההכרעה בשאלה זו, על הסעדים הנתבעים ע"י התובע מתוקפם של אלו. 5. בפנינו העיד התובע בעצמו ביחס לתצהיר עדותו הראשית והמסמכים שהגיש, ואילו מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ביחס לתצהיריו, וכן רו"ח משה אשרת אשר הגיש חוות דעת לעניין חישוב השכר והזכויות המגיעות לתובע, אילו חושב שכרו לפי השכר התעריפי בהתאם להסכם הקיבוצי ו/או לצו ההרחבה בענף החקלאות והגינון . נסיבות סיום יחסי עובד מעביד 6. גרסת התובע באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה עם הנתבע הינה כדלקמן: ביום 29.5.06 הוא עבד בגינה של לקוח של הנתבע ברמת טבעון, וגם הנתבע הגיע לעבוד יחד עמו בגינה זו, ותוך כדי העבודה ומחמת כאבי גב עזים שתקפו אותו , הוא הודיע לנתבע כי הוא איננו יכול להמשיך לעבוד, ובקש לאפשר לו לגשת לרופא. לטענת התובע, הנתבע סרב לבקשתו להפסיק את העבודה עקב כאביו והודיעו, שאם יעזוב, עבודתו מופסקת באותו רגע והוא מתבקש להחזיר את מפתחות הרכב שהנתבע העמיד לרשותו. התובע שסבל מכאב עז עזב את העבודה חרף סירוב הנתבע. למחרת, פנה התובע לרופא שבדק אותו ונתן לו אישורי מחלה תחילה למשך ארבעה ימים מיום 30.5.06 עד 2.6.06 , ותעודת המשך מחלה לתקופה של 7 ימים, מיום 4.6.06 עד ליום 10.6.06. התובע נבדק בהמשך ע"י רופא אורטופד מומחה ביום 11.6.06, אשר נתן לו אישור מחלה נוסף למשך 11 יום נוספים מיום 11.6.06 עד ליום 21.6.06, ושלח אותו לעשות בדיקת C.T. שבוצעה ביום 20.7.06. הבדיקה הראתה כי התובע סובל מפריצות דיסק בחוליות L3-L4 ו- L4-L5, שהוו את מקור הכאבים העזים מהם סבל התובע, ופגעו ביכולתו להמשיך בעבודת הגננות שדרשה הפעלת מאמץ פיזי רב. ( ראו, נספחים ח1-ח6 לתצהיר התובע). במהלך תקופת המחלה שקל התובע לעזוב בכלל את עבודת הגננות שדורשת מאמץ פיזי רב, התכופפות, נשיאת משאות, שימוש בכלים מיכניים, ועבודה בזוויות גוף קשות ולחזור לעבוד כנהג רכב הסעות, עבודה בה עבד לפני שעבד כגנן, והוא אף בדק אפשרות רכישת רכב לצורך כך, אך הדבר לא יצא אל הפועל, ולכן וביום 10.6.06 או בסמוך לכך, הוא פנה לנתבע כדי שיחזירו לעבודה, אך תגובת הנתבע היתה "שאין לו לאן לחזור" ובזאת הסתיימו יחסי עובד מעביד, לטענתו של התובע. 7. מנגד, גרסת הנתבע הינה: כי הסיבה לכך שהתובע הפסיק את עבודתו ביום 29.5.06, היתה על רקע זה שהוא לא הסכים שהנתבע יהיה נוכח בזמן שהוא מבצע את עבודתו. הנתבע מכחיש את הטענה כי התובע עזב את העבודה באותו יום, עקב כאבים עזים בגב. לטענת הנתבע התובע אף לא הודיע לו מאומה בעניין המחלה, וכי דבר המחלה נודע לו רק בשיחה הטלפונית שנהל עם התובע ביום 31.5.06, אותה הקליט והתמליל שלה הוגש לתיק בית הדין, כמוצג נ/2. עוד גורס הנתבע כי התובע עזב את מקום העבודה ברגל, תוך שהוא מסתיר את מפתחות רכב העבודה, וכי הוא נאלץ להסתייע בעובד אחר על מנת להוציא את הרכב ממקום העבודה, ואף זאת לאחר שרדף אחרי התובע שנאות לגלות לו, את מיקומם של המפתחות , שהיו ברכב "מעל השימשה בכיס". לטענת הנתבע, בשיחה שהוא ניהל עם התובע ביום 31.5.06 והוקלטה על ידו, נ/2, התברר כי למרות טענת התובע שהוא לכאורה חולה, הוא עסק בחיפוש אוטו לרכישה לצורך עיסוקו העתידי. הנתבע טען כי למעשה בשיחה זו התפטר התובע והיה מוכן לתת שבועיים הודעה מוקדמת. הנתבע מצדו הכחיש את דבר פניית התובע אליו ביום 10.6.06 בבקשה לחזור לעבודה, וטען כי ביום 17.6.06, במהלך חופשת "המחלה", התובע פנה ללקוחה של הנתבע והציע לה את שירותיו "בהנחה משמעותית". עוד גרס הנתבע, כי ביום 18.6.06 פנה התובע אליו בבקשה לסיוע כספי הואיל ואשתו ילדה, הנתבע נסע לביתו של התובע ומסר לאביו של התובע, בתור מחווה , כטענתו, שיק ע"ס 4000 ₪. הנתבע הדגיש שמדובר במחווה של רצון טוב מצדו, ולא בשכר עבודה שהגיע לתובע. בהמשך, וביום 25.6.06 נפגשו התובע והנתבע בעקבות פנייתו של התובע לנתבע בכוונה למצוא הסדר אך התובע סירב לכל ההצעות ועמד על כך שהוא זכאי לפיצויי פיטורין ושאר הזכויות כמפוטר, ואף איים בגניבת רכבי הנתבע, וסרב להחזיר את הטלפון הסלולארי שהחזיק בו מטעם הנתבע, וכי זה הוחזר מאוחר יותר ורק לאחר שהנתבע איים בהגשת תלונה למשטרה על גניבתו. בעקבות פגישה הזו בטל הנתבע את השיק ע"ס 4000 ₪. ( ראו, נספחים א' ו- ג' לתצהיר תובע). בהמשך וביום 29.6.06, שוב נפגשו התובע והנתבע, ואז התובע שטח בפניו את מצוקתו הקשה והנתבע שוב כמחווה, לטענתו, בקש לתת לתובע שיק ע"ס 2500 ₪, אך התובע סרב לקבלם, מכיוון שהנתבע סירב להגדירם כמשכורת. דיון והכרעה בסוגיית נסיבות סיום יחסי העבודה 8. יוצא אם כן כי התובע טוען כי פוטר ואילו הנתבע כי התובע התפטר, מכאן השאלה המתחייבת הינה איזה מבין שתי הגרסאות הינה הגרסה הנכונה והסבירה בעיני בית הדין לאור בחינה וניתוח של מכלול הראיות והעדויות בתיק. יחד עם זאת, וטרם בחינת הראיות והעדויות בתיק נביא להלן את עמדת הפסיקה בסוגייה. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורין, "כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, לא פורסם, ניתן ביום 25/6/97), וכי אין לראות מעשה כאקט של פיטורים או של התפטרות אלא אם כן אלו נעשו באופן מפורש וחד משמעי, "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" , (ראו, דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). עוד נקבע בהקשר לכך : "לעניין זה נשוב למושכלות ראשונים ונביא את דברי בית הדין הארצי, בראשית דרכו, כשהעמיד זה מול זה את עצם המושגים "פיטורים" ו"התפטרות", בקבעו: 'המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמרי ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן... אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד. כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות...' (דב"ע לב/58-3 רשות השידור-מאיר אשל, פד"ע ד' 298, 302)... כשם שעובד אינו יכול ל"הכתיב" למעבידו, כי במידה וינקוט, או יימנע מלנקוט בפעולה זו או אחרת, הוא יראה עצמו כמפוטר, כך אין המעביד יכול ל"יצור" מראש, מעשה התפטרות רצוני מצד העובד, במידה וינקוט העובד בפעולה מסוימת. (דב"ע (ארצי) נז/3-39 בביוב נ' גפן, 2.6.97), עוד נקבע כי כאשר עלינו להכריע, מי מבין הצדדים הביא את היחסים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ויש ללמוד ממכלול הנסיבות ומהתמונה הכוללת. (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב', 41). 9. מכאן, שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ולראות אם אמנם התכוון האומר דברי פיטורים או התפטרות, להביא גם לתוצאה המתבקשת מהדברים שנאמרו, היינו לידי סיום היחסים. הדבר הכרחי ביתר שאת, עת נאמרים דברים בעידנא דריתחא כי אז יש לבחון את הנסיבות כולן כדי לרדת לסוף דעתו של האומר, ולראות האם באמת ובתמים התכוון לדברים שאמר, וביקש להביא לסיים את היחסים". ראה דיון נד/220- 3רחל גילם נ' אבינועם לוי פד"ע כח' 377בעמ' .382 בנסיבות המקרה דנן, אמנם לא נטען כי מדובר בהתפטרות או פיטורין בעת "עידנא דרתחא", אך יש בכל מקרה לשקול ולבחון את נסיבות המקרה גם בהתאם לעולה מהתנהגות הצדדים עובר או בסמוך לניתוק יחסי העבודה. 10. בהקשר זה, נקדים אחרית דבר לראשיתו ונדגיש כי ההתרשמנו כי שני צדדים לא ממש דייקו בטענותיהם, כל צד אחז בטענות או עובדות שתומכות בגרסתו, והצניע את האחרות שלא ממש תרמו לביסוס גרסתו., יחד עם זאת ניתוח הראיות והעדויות שהיו בפנינו מטה את הכף לכיוון הקביעה כי התובע דווקא פוטר מעבודתו, הכל כפי שנבהיר להלן. 11. כאמור הנתבע מכחיש את טענת התובע שהוא עזב את העבודה ביום 26/5/06 עקב כאבי גב עזים שתקפו אותו, ונאחז בגרסה כי הסיבה שהתובע עזב את העבודה היתה חוסר שביעות הרצון של התובע מזה שהוא, הנתבע, נכח במקום בו עבד התובע. למעשה, טענה זו של הנתבע ומלבד היותה תמוהה כאשר מדובר בעבודה פיזית קשה מסוג זה שעסקו בה התובע והנתבע ,שסביר להניח חייבה לפחות לפעמים ששניהם יבצעו אותה, וזאת לאורך כעשר שנות העבודה שלהם ביחד, אינה מתיישבת עם המשך תיאור ההתרחשויות מפי הנתבע, ולפיו התובע עזב את המקום והחביא את מפתחות האוטו. ההגיון אומר שלו עזב התובע את המקום משום שכעס, הוא היה עולה על האוטו ונוסע לביתו עד יעבור זעם, ולא זורק עשר שנות עבודה בשל כעס שלא ברור מה מהותו. יתרה מזאת, הנתבע מספר כי התובע עזב את המקום, והשאיר את הרכב והחביא את המפתחות. תיאור מצב זה מתאים דווקא למצב בו הנתבע בקש מהתובע לעזוב ולהשאיר את המתפחות. גם הרדיפה הנטענת אחרי התובע כדי שיתן, את המפתחות, שהתברר ש"הוסתרו" על ידו בתוך הרכב, אף היא מצדדת במסקנה הסבירה כי התובע נדרש ע"י הנתבע לעזוב את המקום ולמסור את מפחתות הרכב של המעסיק, שהוברר כי הוא החזיק בו לפחות מזה שנתיים באופן קבוע. 12. הנתבע טען רבות בנושא השיחה שיזם וקיים עם התובע ביום 31/5/06, יומיים לאחר שהתובע עזב את העבודה. הנתבע הקליט את השיחה והגיש את תמליל שלה לתיק, מוצג נ/2. מקריאת התמליל עולה כי בתחילת השיחה מספר התובע שהוא נמצא בחופשת מחלה, הנתבע מפגין אדישות למחלתו של התובע אשר מועסק אצלו כעשר שנים, הוא מסתפק במלים "כן" , "מה" , ונראה כי הנתבע מנסה להוביל את התובע , כפי שניתן להיווכח מקטע התמליל כדלקמן: "אורי:הלו? מוחמד:כן, שומע אותך אורי:סוף סוף, ניסיתי להתקשר אליך היום מוחמד:כן? אורי:כן מוחמד: תראה, עכשיו אני לא מרגיש טוב, יש לי תעודת מחלה, אתה שומע אורי:מה? מוחמד: אני לא מרגיש טוב, אתה שומע? אורי:כן מוחמד:אש יש לי תעודת מחלה ואני צריך לשבת אתך ולגמור עם זה, וזהו אורי:לגמור עם מה? מוחמד: תשמע, את האמת, אני אם אתה רוצה אתן לך שבועיים, אני אתן לך. אם אתה יכול להסתדר- על הכיפאק. אורי: אני לא מבין מה שאתה אומר מוחמד:אני מבחינת העבודה -זהו, אמרתי לך שאני לא מעוניין להמשיך אורי:כן מוחמד: אז זה המצב אורי: אני אשמח לפגוש אותך ( ראו, נ/2) תגובת הנתבע במהלך השיחה מעוררת תמיהה, שאם התובע כבר עזב את העבודה והתפטר ביום 29/5/06, מדוע הוא היה צריך לדבר על לתת שבועיים לנתבע כדי להסתדר, והעיקר מדוע הנתבע הגיב איך שהגיב כאשר התובע אמר כי מבחינת העבודה הוא לא מעוניין להמשיך, כל אשר הנתבע אומר לתובע בתגובה זה "כן", בעוד, שאם התובע ממילא כבר עזב את העבודה מרצונו, קרי התפטר, יומיים לפני כן, כטענת הנתבע, אז היה מצופה שהנתבע ישיב לו שהוא ממילא התפטר, או כי אין חדש בעמדתו. בפועל עצם ניהול השיחה יומיים אחרי התקרית הנטענת מיום 29/5/06, ביוזמת הנתבע והקלטתה, מעוררת תהיות שמא היא נועדה לשמש כיסוי להתנהלות הנתבע. מעבר לכך, הימנעות הנתבע מלהקליט את יתר השיחות שקיים עם התובע בפגישות שלהם במהלך חודש 6/06, שהוברר מחומר הראיות שאף הן היו לא פחות משמעותיות מהשיחה הזו, אינה תורמת למסקנה אותה מבקש הנתבע להסיק מהשיחה שהוקלטה, במוצג נ/2. 13. זאת ועוד, התנהלות הצדדים וההתכתבות שניהלו אחרי מועד השיחה הנ"ל מוכיחים כי היחסים בין הצדדים לא הסתיימו בסוף חודש 5/06. כך במכתב ששלח הנתבע לתובע ביום 26.6.06, הוא מתאר את השתלשלות העניינים מנקודת הראות שלו, ובין היתר, מציין כי " לאור שיחתינו מיום 25.06.06 אני מבין שאין בכוונתך לחזור לעבודה", ( ראו, סעיף 5 לנספח א' לתצהיר תובע). יוצא אם כן , כי אף בהתעלם מהסיבה בגינה עזב התובע את מקום העבודה ביום 29.5.06, זה לא היה אקט התפטרות מצדו, ולמעשה גם הנתבע לא ראה אותה ככזה. 14. מתמליל השיחה נ/2 עולה עוד, כי התבוע אמנם ספר לנתבע כי הוא מחפש אוטו הסעות כדי לחזור לעסוק בעיסוק הקודם שלו כנהג. אך לאור המשך התנהלות הצדדים אחרי שיחה זאת, והמצב הבריאותי של התובע כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתיק עולה, אפשר להבין כי העניין אינו חורג מגדר שיתוף המעסיק במחשבה וברעיון של רכישת רכב הסעה, עקב בעייתו הבריאותית והקושי שלו להמשיך לעבוד בעבודת הגינון שדורשות מאמץ פיזי. בהקשר זה העיד התובע בתצהירו כי למעשה הייתה לו שיחה נוספת עם הנתבע ביום 30/5/06, (אותה לא הזכיר הנתבע), ממנה הוא הבין כי אין הנתבע מעוניין בחזרתו לעבודה, וכי גם הוא חשב כ בגלל כאבי הגב שלו הוא אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודת הגינון שהיא עבודה פיזית, קשה ומאומצת וטען כי זה מה שהביא אותו לשתף את הנתבע בכוונתו לשנות עיסוק בשיחתם ביום 31/5/06 שהוקלטה. זה המקום לציין כי, התובע לא העלה בפנינו את הטענה ולו באופן חליפי כי הוא התפטר לרגל מצב בריאותי, יחד עם זאת, התיאור שלו ביחס לסיטואציה, בהקשר של הנסיבות, מתגלה כסביר לעומת גרסת הנתבע. 15. כאמור, בתמיכה בגרסתו שהוא סבל מכאבי גב חזקים הציג התובע תיעוד רפואי מהתקופה הנדונה שתומך בטענתו, אישורי מחלה מיום 30/5/06 ועד 4/6/06, הפניה לאורטפד מיום 4/6/06 בה נרשם : "ביקור חוזר מתאריך 7/3/06 כאבי גב מזה מספר שבועות לסירוגין. הכאבים החמירו בשבוע האחרון", וכן אישורי מחלה ביחס לתקופה מיום 11/6/06 ועד 26/6/06. 16. בפי התובע טענה נוספת והיא כי בעקבות כך שעניין רכב ההסעות לא יצא לפועל, הוא פנה לנתבע ביום 10.06.06, כדי להסדיר את חזרתו לעבודה ולמסור לו סידור עבודה, אך הנתבע השיבו שאין לו לאן לחזור. טענה זו הוכחשה כמבן ע"י הנתבע, שאף הפנה את תשומת הלב לעובדה כי לתובע שכביכול בקש לחזור לעבודה, היה אישור מחלה גם לגבי יום 11/6/06 . לטעמנו ונוכח האמור בהפניה לאורטפד, ממנה עולה כי התובע סובל מזה שבועות לפני מועד זה מכאבי גב לסירוגין, הרי העובדה שלנתבע היה אישור מחלה ביום 11/6/06, אינה שוללת את רצון/ בקשת התובע הכן לחזור לעבודתו אצל הנתבע, למרות כאביו. סברה זו מוצאת חיזוק דווקא בהתנהגות הנתבע בכל הקשור לתשלום שכר התובע לחודש 5/06. הנתבע עצמו העיד כי הוא נאות לשלם לתובע בתור מחווה ובאמצעות אביו ביום 18/6/06 סך של 4,000 ₪, אך את השיק הזה הוא בטל לאחר שהתובע סירב להצעות הפשרה שלו בשיחה שלהם מיום 25/6/06 שאז לטענתו התובע עמד על זכותו לקבל את זכויותיו כמפוטר ואף איים לגנוב את הרכבים שלו, אך למרות זאת, הוא חזר ונפגש עם התובע ביום 29/6/06, ובאותה פגישה אף הציע לתת לתובע שיק בסך 2500 ₪, בשל מצוקתו הכלכלית, אך התובע שהתעקש כי זה בגין שכר, סירב לקבל את הסכום נוכח התעקשות הנתבע לקרוא לזה כאל מחווה מצדו. התנהלות זו מצד הנתבע מצביעה על מס' עובדות חשובות: האחת, כי עד למכתב הנתבע מיום 26/6/06, אחריו הוצא התלוש של חודש 5/06, הנתבע לא העלה את נושא ההודעה המוקדמת. השניה, שהנתבע לא טרח בשום שלב לפני כן, להסביר מדוע התובע אינו זכאי לשכר בגין ימי עבודתו בחודש 5/06. השלישית, הנתבע לא הסביר בשום שלב, מה היו הצעות הפשרה שלו, שהתובע סירב להן כאמור במכתבו מיום 26/6/06. הרביעית, לא ניתן הסבר משכנע, איך למרות התפטרות התובע הנטענת, המשיך הנתבע בפגישות וניהול שיחות עמו ואף להציע לו העצעות פשרה. לאמור לעיל יש להסיף כי על סמך האמור במכתב הנתבע מיום 26/6/06, הרי מבחינת הנתבע, רק ביום 25/6/06 הוא הבין כי אין בכוונת התובע לחזור לעבודה, למרות שבשום שלב ואף לא בפנינו הוא לא טען כי הוא הציע לתובע לחזור לעבודה.(ראו נספח א' לתצהיר התובע). 17. הנתבע חזר וטען כי ביום 17/6/06, פנה התובע ללקוחה שלו והציע לבצע עבורה את העבודה בהנחה משמעותית, אך חרף חשיבות טענה זו, היא נותרה כטענה בעלמא שהנתבע לא טרח לבססה כלל, ולכן אין להתת לה כל משקל. 18. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת התובע כי הוא פוטר תחילה ע"י הנתבע ביום 29/5/06, כך שכל השיחות שהנתבע ניהל עם התובע מאוחר יותר כמו גם עיכוב תשלום שכרו לחודש 5/06, היו לצורך תמרון בלבד וכדי שמערכת יחסי העבודה תסתיים בתנאים הנראים והרצויים לנתבע, אך משהעניין לא צלח, הודיע הנתבע לתובע במכתבו מיום 26/6/06, שהוא רואה בתובע כמי שאין בכוונתו לחזור לעבודה, על אף שלא נטען בשום שלב שזה מה שהוצע לתובע. אי לכך אנו קובעים כי המועד לניתוק יחסי העבודה בעקבות פיטורי התובע, היה ביום הוצאת מכתב זה, 26/6/07, בעקבותיו נשלח לו גמר חשבון ע"י הנתבע. 19. משקבענו כי התובע פוטר מתייתר הדיון בטענתו החלופית של מתפטר בדין מפוטר. חרף זאת, בלתי נמנע מלציין כי טענת התובע החלופית, שהוא זכאי להתפטר משום שלא שולמו לו ע"י הנתבע זכויותיו על פי ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה, לא הייתה עומדת לו בנסיבות העניין, משהוברר כי זכויות אלו נודעו לו לקראת הגשת כתב תביעתו המתוקן, ולא במעמד סיום יחסי העבודה בין הצדדים. בהמשך להכרעה בפלוגתא הראשונה, להלן נבחן את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות ואת וצווי ההרחבה שניתנו מכוחו על הצדדים, ואת הסעדים הנתבעים מכוחם ע"י התובע. חלות ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה בענף החקלאות 20. התובע טוען כי על יחסי העבודה בינו לבין הנתבע חלים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות וכן צווי ההרחבה שהוצאו מכחו ושהעתקם צורף לתצהיר התובע. לטענת התובע חרף קיומו של ההסכם הקיבוצי האמור וצווי ההרחבה מטעמו, הנתבע לא דאג ליידע אותו בדבר קיומו ולא שילם לו את זכויותיו על פיו, וכי רק בגין עובדה זו זכאי התובע להתפטר בדין כמפוטר. מנגד, טוען הנתבע כי הסכם הקובוצי וצווי ההרחבה הנ"ל אינם חלים על יחסי עבודה שבין הצדדים, שכן התובע לא הוכיח את השכלתו בתחום הגננות. 21. נוכח התכחשות הנתבע לתחולת ההסכם הקיבוצי עליו, ונוכח כך שהתובע לא הוכיח כי הנתבע הינו חבר בארגון המעבידים אשר חתום על ההסכמים. אנו קובעים כי לא הוכחה בפנינו עובדת תחולת ההסכם הקיבוצי על הנתבע . משכך יש לבחון את תחולת צווי ההרחבה מכוח ההסכם הקיבוצי, שחלים על כל המעסיקים בענף, כהגדרתם בהסכם הקיבוצי ובצווי ההרחבה עצמם. 22. צו ההרחבה בענף החקלאות הרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7018/99) שבין התאחדות האיכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי של הפועלים החקלאים מיום 27/12/1998, (הסכם זה תוקן בהסכם מס' 7012/2000 מיום 7/11/99, אשר תוקפו הוארך בהסכם מס' 7012/06, מיום 25/12/05 ושתוקפו נקבע ליום 1/1/06. אחריו נכרת הסכם נוסף מס' 7005/09, מיום 11/1/09 שבו לא נקבעה תקופת תוקף. (ראה פסטרנק, הסכמים קיבוציים חלק 4 פרק 22, 22.1). (להלן:"צו ההרחבה"). במבוא לצו ההרחבה בענף החקלאות נקבע כי "ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים, נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם", למעט חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם. סעיף 4 לצו ההרחבה קובע עוד כי הצו חל, בין היתר, גם על כל המעסיקים העוסקים בגננות נוי ומשתלות. ביחס לפרשנות סעיף זה נקבע כי הוא מתייחס לענפי החקלאות לפי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (1993, מהדורה שנייה, פרסום טכני מספר 63), שכולל גם עבודות גינון ואחזקת גינות. (ראה ע"ע 1264 אלעביד פאיז נ' פרי צח בע"מ ניתן ביום 25/12/05). עוד נקבע בפסיקה כי המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהות עיסוקו העיקרי של המעסיק. (ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, (לא פורסם)), ולא של העובד הבודד. 23. עיון בחומר הראיות שהוצג בפנינו מלמד באופן ברור כי הנתבע היה בתקופה הרלוונטית בבחינת מעביד שעיקר עיסוקו "בתחום גינון גינות נוי" (ראו, סעיף 10 לכתב ההגנה"), וכי התובע הועסק אצל הנתבע כגנן "עבד בגינת משפחת גופר..." (ראו, סעיף 12 לכתב ההגנה). לאור זאת אנו קובעים כי צווי ההרחבה שניתנו מכוחו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות, חלים על יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבע. 24. הנתבע הוסיף לחילופין, כי ככל שבית הדין יקבע כי צווי ההרחבה חלים על הצדדים, אזי הוא טוען כדלקמן: א. התובע זכאי רק לסכומים המגיעים לו לכאורה בשבע השנים שלפני מועד הגשת התביעה המתוקנת. ב. התובע קבל שכר גבוה יותר מזה הקבוע בצווי ההרחבה, לפי כך, אם נפחית את השכר שהיה צריך להינתן לו לפי צו ההרחבה, התובע יצטרך להחזיר לנתבע את הפרשי השכר ששולמו לו ביתר, כפי עולה מהחישוב שערך רו"ח משה אושרת, בחוות הדעת שלו מטעם הנתבע, ושלא נסתרה ע"י התובע. ב"כ הנתבע בקש לסתמך על מה שנקבע בפס"ד עע 1144/04 אברהם מרחיב נגד אמון סביון (1981) בע"מ, שבו נקבע כי "על מנת לבחון את הפער בין השכר שהיה אמור להשתכר המערער לבין מה שהשתכר בפועל יש להוסיף לשכר המינימום את כל התוספות המגיעות לו מכח צווי ההרחבה החלים עליו.", (להלן:"עניין מרחיב"), וכן על הקביעה הנוספת שם, לפיה ייתכנו מקרים בהם יש להחיל את הלכת גדרון, גם במקרה שלא מדובר בהכרה באדם כעובד לאחר שנים שהוגדר כעצמאי. ג. הנתבע טען כי אמנם הוא לא הגיש תביעה להחזר הפרשי השכר הנ"ל, אך הוא זכאי לקזז את סכומים אלו מכל זכות או סכום שיפסקו לטובת התובע, וככל שיפסקו. ד. צו ההרחבה בענף גננות הנוי קובע כי רקע השכר התעריפי קובע לחישוב הזכויות הסוציאליות, כעולה מהוראת סעיף 19 של הצו אשר קובע:"שכרם של העובדים לסוגיהם יהיה בהתאם לתעריפי השכר המצורפים להסכם זה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו (נספח ב')בצרוף התוספות המוסכמות בהסכם זה.". בצו ההרחבה נקבע עוד כי "תעריף שכר" הוא "טבלאות השכר המוסכמות בין הצדדים להסכם זה ". ללמדך, כי השכר התעריפי אינו מהווה "רצפה", אלא השכר הקובע לפי ההסכם הקיבוצי ושרק ממנו יש לגזור את הזכויות הסוציאליות. בעניין טענה זו ולצורך השוואה הפנה ב"כ הנתבע לפסק של בית הדין האורי לעבודה בבאר שבע, עב (ב"ש) 2186/08 דוכן רחמים נגד ס. נופיובניו בע"מ, שקבע הפוך ממה שהוא טוען, אך הוסיף כי יש לאבחן את המקרה דנן מאותו עניין, בטענה כי בהתאם לניסוח צו ההרחבה בענף גננות הנוי, השכר התעריפי, אינו מהווה את הרצפה אלא השכר הקובע. דיון והכרעה 25. בעניין ההתיישנות המועד הקובע הינו מועד הגשת כתב התביעה המקורי, וזאת מפאת הכלל כי רואים את תוספת התיקון לתביעה, כאילו הוגשה עם התובענה המקורית. 26. באשר להפניה לעניין מרחיב, ע"ע 1144/04, הרינו ציין כי עיינו וקראנו את פסק הדין ולא מצאנו בו את אשר מבקש ב"כ הנתבע למצוא. בפסק דין זה הייתה התיחסות להלכת גדרון במסגרתה נקבע כי על העובד להשיב כספים למעבידו רק אם יוכח כי התמורה שקיבל בכובעו כ"קבלן", גבוהה בהרבה מהתמורה שהיה מקבל אילו היה מועסק מלכתחילה כ"עובד" וכאשר עולה מחומר הראיות כי הוא דרש להיות מועסק כ"קבלן". בעניין מרחיב ולמרות שלא נקבע כי הלכת גדרון חלה, ערך בית הדין שם ההשוואה בין השכר התעריפי שהגיע בעניין מרחיב, לבין השכר שהשתלם בפועל למערער, וקבע כי בעלויות המעסיק יש לכלול גם את ההפרשה של 8.33% לחודש בגין פיצויי פיטורין, וכי החישוב החדש כולל רכיב זה מעלה כי החברה שם שילמה הלכה למעשה למערער כ-13% מעבר למה שהייתה מחוייבת לשלם לו על פי צו ההרחבה. לגבי הפרש זה הוסיף וקבע בית הדין כי : "לא ניתן לומר כי התמורה שקיבל המערער עולה בהרבה על התמורה שהיה מקבל לו שולם לו השכר והתוספות כמתחייב מצו ההרחבה, ולכן בהתאם להלכות שפורטו לעיל, אין לחייבו להשיב את הסכומים שקיבל לחברה". 27. למעשה ולמרות שעובדות המקרה שבתביעה דנן, אינן דומות כלל לאלו שבבסיס פרשת גדרון, אלא שגם אם נלך, למעלה מהצריך לענייננו, לפי הבדיקה שנקט בית הדין בעניין מרחיב, הרי בקלות ניתן לראות כי החישוב שערך רו"ח אושרת בחוו"ד, מוצג נ/3, אינו כולל את עלות המעסיק, הנתבע, בגין רכיב פיצויי פיטורים, וכי הכללת רכיב זה בעלויות המעסיק מביא לתוצאה כי ההפרש בעלויות המעסיק בחוו"ד רו"ח אושרת, עומד על כ- 11% במקום ה- 32% שבצע רו"ח אושרת בחוות הדעת ( 233,412 ₪ / 75,024 ₪ ). וכך מתקבלת אותה מסקנה שהגיע אליה בית הדין בעניין מרחיב ולפיה, לא ניתן לומר כי התמורה שקיבל התובע במקרה דנן, עולה בהרבה על התמורה שהיה מקבל לו שולם לו השכר והתוספות כמתחייב מצו ההרחבה. 28. כעקרון הנתבע לא הגיש ממילא תביעה נגדית ואין מה לדבר על השבה, אך לאור האמור לעיל, הרי אף לו הייתה מוגשת תביעה שכנגד בגין ההפרשים הנטענים ע"י הנתבע, דין תביעה כזו היה להידחות לגופה. מכאן, גם טענת הקיזוז שהעלה הנתבע אף היא דינה להידחות, שכן משנקבע כיי לנתבע לא קיימת זכות להשבה, ברי שאין גם ממה לקזז. בהקשר לטענת הקיזוז יש להוסיף עוד, כי לפי הלכת מרחיב עולה כי גם מקום בו ניתן להחיל את הלכת גדרון, קרי להורות על השבה, אין להביא בחשבון במאזן הכספים שיש לנכותם מהסכומים ששולמו למערער מעבר לשכר התעריפי את פיצויי הפיטורים ואת ההפרשות לקרן הפנסיה. 29. מכל מקום, ובהמשך לאמור לעיל לא נצא ידי חובה אם לא נביא הקביעה האופרטיבית בפרשת מרחיב שתקפה גם בנסיבות המקרה דנן, ובה נקבע: " משקבע בית הדין האזורי, כי השכר ששולם למערער לא היה שכר כולל ולא גילם בתוכו את התוספות השונות להן היה זכאי המערער, מן הראוי היה, לחשב את הזכויות השונות להן זכאי המערער על פי שכר זה, ולא לאמץ בסיס אחר לחישוב הזכויות. אשר על כן, הערעור שכנגד של המשיבה בעניין זה נדחה". חישוב השכר הקובע 30. בנספח א' לצו ההרחבה קיים סעיף של אי הרעת תנאים, אולם ככל שתומר כי הוראה זו מכוונת לעובדי אריזה דווקא, בא צו ההרחבה בענף החקלאות- גנני נוי ומשתלות שפורסם בשנת התשס"א וקבע בסעיף ב' שלו במפורש: "הסכם זה בא לקבוע תנאים אחידים לעבודה במשק, אולם אין האמור בו בא להרע תנאי עבודה אישיים ומיוחדים מוסכמים או נהוגים במקום עבודה כלשהו". 31. בהקשר זה ומעבר לעובדה כי טענת הנתבע כי השכר ששולם לתובע בפועל הינו שכר שכולל את כל הזכויות המגיעות לו בהתאם לצו ההרחבה ולהסכם הקיבוצי, מנוגדת לאיסור הקוגנטי שבסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, ואינה מתיישבת עם העובדה ששולמו לתובע לעיתים, כפי שמשתקף בתלושים, גם בגין ימי חג וימי חופשה, הרי ברור כי השכר ששולם לתובע לא יכל לכלול את כל התוספות או התנאים הנלווים שנקבעו בצו ההרחבה ובהסכם הקיבוצי, ולו משום שהנתבע לא ידע כלל על קיומם של אלו, כך שהוא לא יכל להסכים עם התובע ביחס לאמור בהם. בהקשר זה די להביא את דברי רו"ח אושרת, המומחה מטעם הנתבע אשר העיד בפנינו: "ש. אתה באופן אישי לא עסקת במשכורות התובע? ת.         לא. ש.         אתה גם אינך יודע מה ההוראות החודשיות שניתנו למטפל בהכנת המשכורות ביחס לתובע? ת.         אני לא קשור לכך בכלל." (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 10.09.09, עמ'18) בהמשך העיד כי תלושי השכר מוכנים עפ"י הנחיית המעסיק, הנתבע, ובלשונו: "הלקוח הוא שנותן את ההנחיות איך להכין את התלושים של העובדים שלו. ש.         אתה יוצא מנקודת הנחה כללית, שאת ההנחיות נותן הלקוח למכין התלושים, ואתה אינך יודע אישית אם במקרה הספציפי הזה מה היו ההנחיות שניתנו לגבי הכנת התלושים האמיתיים שניתנו לתובע בפועל? ת.         נכון. התלושים מוכנים תמיד לפי הנחיות הלקוח." מבחינת סכום השכר, עלות שעה, מספר שעות וכו', הלקוח הוא שמוסר את הנתונים. "(שם,עמ' 18) באשר לעובדת חישוב השכר בחוות דעת שלו על בסיס שכר מינימום, הוא העיד: "ש. אתה את החישוב החילופי שלך ערכת בהנחה שמדובר בעובד שמקבל שכר מינימום? ת.        את החישוב עשה רו"ח אורי אבנון, חוו"ד היא על החישוב שעשה אורי אבנון, ונכון הוא שחישוב השכר הבסיסי שנלקח בחשבון הינו שכר מינימום." (שם,עמ'19) "לבית הדין אני משיב, שהנתבע לא היה מודע לכך שקיים צו הרחבה ושהוא צריך לפעול על פיו, אבל שקיבל את התביעה הוא התייעץ איתי, ושאלתי הראשונה הייתה האם סיכמת עם התובע הסכם, ואמר לי שכן, וכי השכר כולל את הדברים שאמרתי קודם." (ראו, שם עמ' 20)   ודוק. בניגוד לדברים האחרונים של רו"ח אושרת, הנתבע אישר בפנינו שהוא לא ידע את החוקים (פרוטוקול הדיון מיום 01.06.09 בעמ' 16, שורה 4), ולא היה ער לקיומו של הסכם קיבוצי ולחובתו להפריש את הסכומים וההפרשות הקבועות בו, (עמ' 15,16 לפרוטוקול לעיל), ושהוא סמך על רו"ח שלו. לכן משהעיד רו"ח אושרת כי תלושי השכר מוכנים תמיד לפי הוראת הלקוח "(פרוטוקול הדיון מיום 10.09.09 בעמ'18 שורה 30), מתחייבת המסקנה כי תלושי השכר של התובע, הוכנו ע"פי הנחיית הנתבע, ומסקנה מסתברת היא כי השכר ששולם לתובע על פיהם, הווה השכר הבסיסי המוסכם על הנתבע. על סמך כל האמור לעיל אנו קובעים, כי השכר היומי שקיבל התובע בתמורה לעבודתו הוא השכר הרגיל ששולם לו, וביחס אליו יש לחשב את כל התוספות המגיעות לו על פי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי. חישובי הפיצויים 32. לטענת התובע שכרו הקובע, (זה ששולם לו בנוסף לתוספות שהם חלק מהשכר הקובע) , ׂעמד על סך של 4,628 ₪. הנתבע לא התמודד עם נכונות הסכום הנטען, ולא סתר אותו. משכך אנו קובעים התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי החישוב: 115חודשים X 4,628 ₪ = 44,352 ₪ 12 חודשים התביעה לתשלום שכר עבודה לחודשים מאי -יוני 2006 33. התובע עבד בחודש מאי 2006 18 ימים, ולכן הוא זכאי לסך של 3,470 ₪ ( ראה סע' 7 לתצהיר התובע וכן תלוש השכר לחודש 5/06). באשר לחודש יוני 2006 , משנקבע כי יחסי העבודה הסתיימו בפועל ביום 26/6/06, הרי התובע זכאי לדמי מחלה שנתבעו על ידו בסך של 1,928 ₪ . התביעה לפדיון חופשה 34. על פי סעיף 25 לצו ההרחבה מגיע לתובע בשנה השישית לעבודתו 16 ימי חופשה שנתי, ועבור השנים 7,8,9 מגיע לו 20 ימים חופש עבור כל שנה. 35. הנתבע לא ניהל פנקס חופשה שנתית, ולמרות שהעיד בפנינו שהוא רשם את ימי החופש ביומנו האישי, (ראו,, פרוטוקול הדיון מיום 01.06.09 בעמוד 16) ,יומנים אלה לא הוצגו בפנינו. לפי הפסיקה התובע זכאי לפדיון ימי חופשה החל מתום יחסי עבודה לתקופה של שלש השנים האחרונות לעבודתו מלבד ימי החופשה שלהם הוא זכאי בשנה האחרונה לעבודתו.(ראו ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, לא פורסם, ניתן ביום 8.10.07). התובע הודה בכתב תביעתו, שהוא נצל את ימי החופשה לפי הפירוט שהביא, בסע' 11 לתצהירו, ת/1, ושלא נסתר, כדלקמן: בשנת 2003 קיבל עבור 10 ימים בשנת 2004 קיבל עבור 5 ימים בשנת 2005 קיבל עבור 13 ימים בשנת 2006 קיבל עבור 6 ימים, וכן על פי תלוש 5/06 המעסיק שולם לו לכאורה פדיון חופשה בגין 20 ימים. 36. בסעיף 12 לתצהירו הצביע התובע על אי ההתאמה בין מאזן החופשות שהופיע בתלושים לבין זה שהוא טוען לו. לאור זאת ובסעיף 14 הוא ערך את המאזן הנכון לשיטתו. משניתונים אלו לא הופרכו ע"י הנתבע אני סומכים עליהם וקובעים שהתובע זכאי לפדיון יתרת ימי החופשה הנתבעים על ידו, ולסכום: 27 ימים X 193 ₪ = 5,211 ₪ קרן השתלמות 37. אין מחלוקת שהנתבע לא הפריש עבור התובע לקרן בטוח לעובדים חקלאיים או לקרן השתלמות. בהתאם לסעיף 38 לצו ההרחבה על הנתבע להפריש לקרן השתלמות 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת, אי לכך יש לחייבו בתשלום הסכום הנתבע ע"י התובע בגין רכיב זה, למשך תקופת חלות צו ההרחבה כנטען ע"י התובע, 6.5 שנים, לפי החישוב הבא: 4,628 ₪ x 6.5 שנים x 12 חודשים x 1%= 3,610 ₪ הפרשות לפנסיה 38. כפי שקבענו לעיל, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות שעל פיו קמה חובה לנתבע להפריש לתובע הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו. הנתבע לא הגיש חישוב נגדי ולכן אנו מחייבים אותו בתשלום הסכום שנתבע ע"י התובע בגין רכיב זה כדלקמן: 4,628 ₪ x6 שנים x12 חודשים x 6%= 21,660 ₪. מענק שנתי 39. התובע זכאי לתשלום בגין מענק שנתי על פי מעמדו כעובד יומי וזאת בהתאם לנספח ב' לצו הרחבה, בסך של 4 ₪ לכל יום עבודה למשך 6.5 שנות עבודה, וזאת בהתאם לפירוט שהביא התובע בסעיף 17 לתצהירו, ת/1, ושלא נסתר ע"י הנתבע (בתיקון טעות בחישוב סה"כ הסכומים), בסך של 6,512 ₪ . דמי כלכלה: 40. בהתאם לנספח ב' לצו ההרחבה , זכאי התובע כעובד יומי לדמי כלכלה בסך של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 18 לתצהירו, ת/1, ושלא נסתר ע"י הנתבע, בסך של 6,512 ₪ . דמי ביגוד: 41. דין התביעה ברכיב זה להדחות משלושה טעמים, האחד, בהתאם להלכה הפסוקה זכויות נלוות, כגון ביגוד, אינן ניתנות לפדיון עם ניתוק יחסי עובד ומעביד, אלא אם צויין אחרת במפורש. השני, התובע לא הביא כל ראיה לביסוס הסכום שטען לו, והסתפק בטענה כללית. השלישי, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא קבל לפעמים ביגוד, ובלשונו: "לפעמים אני הייתי קונה ומביא לו חשבוניות, הוא נתן לי אבל לא בצורה מסודרת" לאור זאת, אנו דוחים את התביעה לביגוד. 42. לפני סיום- יש לציין כי לתובע שולמו בתלוש חודש 5/06 את סכומים: 3,470 ₪ עבור 18 ימי עבודה בחודש 5/06, 7 ימי הבראה בסך של 2,070 ₪, ו- 20 ימי פדיון חופשה בסך של 3,846 ₪ (בסל הכול 9,388 ₪ ), מהם קוזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת סך של 4,242 ₪. כך שבפועל שולם לתובע סך של 5,145 ₪ ברוטו בלבד. אי לכך, ומאחר וחישוב פדיון החופשה בוצע כאילו נכלל בו תשלום 20 ימים בהתאם לתלוש 5/06, ומשנקבע כי הנתבע אינו זכאי להודעה מוקדמת, אזי לתובע זכאי להחזר הסכום שקוזז ממנו בתלוש השכר לחודש 5/065 בסך של 4,242 ₪ . לסיכום: 43. לאור האמור לעיל הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורין בסך 44,352 ₪ . ב. פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 21,660 ₪ ג. פדיון דמי חופשה בסך 5,211 ₪ ד. קרן השתלמות בסך 3,610 ₪ ה. מענק שנתי בסך 6,512 ₪ ו. דמי כלכלה בסך 6,512 ₪ ז. דמי מחלה בחודש 6/06 בסך 3,086 ₪ ח. החזר הקיזוז מתלוש שכר 5/06 בסך 4,242 ₪ הסכומים הנ"ל ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום סיום יחסי עובד מעביד,26/6/06, ועד ליום התשלום המלא בפועל. 44. כמו כן ולאור התוצאה, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע בנוסף את הוצאות האגרה של ההליך, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ראוי לציין כי בקביעת סכום ההוצאות הנ"ל, לקחנו בחשבון את ההוצאות שהגיעו לנתבע בגין תיקון התביעה ע"י התובע. 45. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה , תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. צו הרחבהחקלאותצווים