קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות מזכ''ל מפלגה: 1. האם זכאי התובע, שכיהן כמזכ"ל מפלגת המפד"ל, לשכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, כ"עובד" המפלגה? זו השאלה המרכזית הניצבת בפנינו במסגרת תובענה זו. הרקע העובדתי 2. הנתבעת היא מפלגה רשומה, בהתאם להוראות חוק המפלגות, תשנ"ב-1992. התובע, בן 63 שנים בעת הגשת התביעה, כיהן כמזכ"ל הנתבעת החל מיום 1.7.99 ועד יום 31.7.05. 3. ביום 31.7.05 סיים התובע כהונתו בתפקיד המזכ"ל, לאחר שהפסיד בבחירות פנימיות שנערכו במפלגה, ובמקומו נבחר ומונה אדם אחר לתפקיד המזכ"ל. 4. בתקופת כהונתו כמזכ"ל קיבל התובע שכר מהנתבעת, והנתבעת הנפיקה לו תלושי שכר וכן טפסי 101, בהם צוין, בין היתר, כי התובע היה "עובד" והנתבעת "מעבידתו", לצורך ניכוי מס (ר' סעיף 4 לרשימת המוסכמות בין הצדדים). בנוסף, הונפקו לתובע באמצעות מערכת השכר בה משתמשת הנתבעת דו"חות בנוגע לגובה שכרו, אם כי לטענת הנתבעת דו"חות אלה לא הומצאו לתובע לצורך קביעת יחסי עובד ומעביד (סעיף 5 לרשימת המוסכמות). 5. אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע את השכר לו היה זכאי החל מחודש מרץ 2004 ועד חודש יולי 2005, וכי הוא זכאי גם לתשלום הפרשות לקופת הגמל "קרן אור" ולקרן ההשתלמות "כינרת", אשר לא הופרשו עבורו בגין חודשים אלה (סעיף 2 לרשימת המוסכמות). 6. לפי המוסכם בין הצדדים, העוזר לגזבר הנתבעת, יוסי ניצן, ערך חישובים בנוגע לחוב השכר וההפרשות שחבה הנתבעת לתובע, אם כי לטענת הנתבעת הוא עשה כן מכוח הוראה שהתובע נתן לו, בעת שמר ניצן היה כפוף לו (סעיף 6 לרשימת המוסכמות). 7. הצדדים אינם חלוקים ביניהם גם באשר לעובדה שגזבר הנתבעת, אהרון קופולביץ', וכן יו"ר הנתבעת, זבולון אורלב, ומזכ"ל הנתבעת כיום, שר שלום ג'רבי, הבטיחו לסייע לתובע לקבל את הכספים שמגיעים לו מהנתבעת (סעיף 3 לרשימת המוסכמות). 8. לאחר שהכספים להם זכאי התובע, לכאורה, לא שולמו לו חרף הבטחות ראשי המפלגה, הוא פנה בתביעה לקבלת הכספים לבית הדין לממונות של הרבנות הראשית, אולם הנתבעת סירבה להתדיין בפני בית זה. לאור זאת, הגיש התובע תביעתו נגד הנתבעת בבית הדין לעבודה, ביום 10.1.07. להלן, נפרט את טענות התובע ואת טענות ההגנה של הנתבעת. טענות התובע 9. התובע טען, בראש ובראשונה, כי הוא לא "נבחר" לתפקידו כמזכ"ל הנתבעת ע"י הגופים הבוחרים בה, אלא מונה לתפקיד ע"י יו"ר הנתבעת דאז, הרב יצחק לוי כ"עובד" לכל דבר ועניין. לטענת התובע התקיימו יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת, ומכוח יחסי עבודה אלה תבע מהנתבעת את זכויותיו, כעובד. 10. כך, התובע טען כי עם כניסתו לתפקיד המזכ"ל סוכם עימו שיהיה זכאי לשכר ולתנאים סוציאליים כפי ששולמו לקודמיו בתפקיד, והסכם זה יושם הלכה למעשה במשך מספר שנים. עם זאת, החל מחודש מרץ 2004 - ואף הנתבעת אינה מכחישה עובדה זו - לא שולם שכרו של התובע, וזאת עד לסיום העסקתו ביולי 2005. כמו כן, הנתבעת הפסיקה להפריש כספים לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות של התובע, על אף שצוין בתלושי שכרו שההפרשות מבוצעות כסדרן. התובע הגיש לעניין זה חישוב של שכרו ושל ההפרשות, שנערך ע"י העוזר לגזבר הנתבעת, יוסי ניצן (נספח א' ונספח ה' לכתב התביעה), וכן חישוב שערך רואה החשבון של הנתבעת באמצעות מערכת השכר הממוחשבת (נספח ב'), ותבע כי הנתבעת תשלם לו את השכר וההפרשות, בתוספת פיצויי הלנת שכר. התובע טען כי פנה בעניין חוב שכרו לגזבר הנתבעת פעמים רבות במהלך תקופת עבודתו, וזה התחייב בפניו שכשיתקבל תקציב המפלגה, ייפרע החוב כלפי התובע. למרות זאת, ולמרות שלטענת התובע לא הכחישה הנתבעת מעולם את דבר החוב ואת גובהו, ואף הודתה בו, לא שולמו לו שכרו וההפרשות בגין החודשים מרץ 2004 עד יולי 2005, עד היום. 11. התובע המשיך וטען שביום 17.7.05 נערכו בחירות פנימיות במפלגה לבחירת מזכ"ל, ועל אף שהגיש מועמדותו בבחירות, הוא הפסיד ותחתיו מונה מזכ"ל חדש, מר ג'רבי. לטענת התובע, סיום עבודתו במפלגה ביום 31.7.05, כשנכנס המזכ"ל החדש לתפקידו, מהווה פיטורים מעבודתו, והוא זכאי לפיצויי פיטורים בגינם, וכן לחלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה והבראה. בנוסף לאלה, טען התובע שמכוח נוהג שהתקיים בנתבעת, הוא זכאי גם לקבל מענק פרישה, שלושה חודשי הסתגלות ופדיון ימי מחלה. לטענת התובע, קודמו בתפקיד המזכ"ל, זבולון אורלב, וכן חבר אחר במזכירות הנתבעת, קיבלו זכויות אלה מהנתבעת עם סיום העסקתם, והנתבעת מחוייבת לקיים נוהג זה גם כלפיו. 12. לטענת התובע, גם לאחר פיטוריו מעבודתו לא שילמה לו התובעת את שכרו ואת יתר הזכויות להן היה זכאי בגין תקופת עבודתו ובגין פיטוריו. התובע טען כי כל ראשי המפלגה עימם נפגש ושוחח לא הכחישו מעולם את חובה של המפלגה כלפיו, והבטיחו במספר הזדמנויות כי החוב ייפרע, אך ביקשו שיתאזר בסבלנות לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המפלגה. התובע טען כי לאור הנסיבות הכלכליות, אליהן היה מודע בעצמו, הוא אכן התאזר בסבלנות והמתין לפריעת החוב, עד אשר הודע לו, לאחר תום הבחירות לכנסת ה-17, כי לא ניתן יהיה לממש את ההבטחות וכי לא יקבל את הזכויות להן הוא זכאי מהנתבעת. בעקבות זאת פנה התובע, כמתואר לעיל, לבית הדין לממונות של הרבנות הראשית, אולם לאחר שהנתבעת סירבה להתדיין בפני בית דין זה, הגיש התובע תביעתו לבית הדין לעבודה. לטענת התובע, לאור התנהלותה של הנתבעת, שגרמה לפגיעה ממושכת בזכויותיו, לפגיעה במעמדו ובכבודו, ולעלבון לו ולבני משפחתו, יש לחייב את הנתבעת גם בפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני, לצד זכויותיו הסוציאליות מכוח חוקי המגן ומכוח נוהג. 13. תביעתו הכספית של התובע כוללת, אם כן, תשלום שכר, הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות וכן פיצויי הלנת שכר על כל אלה, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והבראה, מענק פרישה, שלושה חודשי הסתגלות, פדיון ימי מחלה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. טענות הנתבעת 14. הנתבעת טענה כי התובע כיהן כמזכ"ל המפלגה במעמד של "נבחר ציבור", ולא במעמד של "עובד". לטענת הנתבעת, התובע התמנה לתפקידו בהצבעה ובאישור של מרכז המפד"ל, כך שכלל לא התקיימו יחסי העסקה בינו ובין המפלגה, על כל הזכויות הנובעות ממעמד זה, ובנוסף, גם לא ניתן היה לפטר את התובע ככל עובד. 15. באשר לשכרו של התובע, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את שכרו ואת יתר תנאיו הסוציאליים במסגרת "שכר נבחרים", אשר נקבע והשתנה מעת לעת ע"י מזכירות המפד"ל בהתאם לנתונים, לנסיבות ולתפקיד, כמקובל לגבי נבחרי ציבור. עם התובע לא "הוסכם", כטענתו, על שכר מסוים; וכל החישובים שהציג התובע בקשר לחובות הנתבעת כלפיו אמנם נערכו ע"י בעלי תפקידים בנתבעת, אולם לטענתה - הם נערכו בהוראת התובע עצמו, כמי שהיא אחראי על בעלי התפקידים הללו. לכן, כך טענה הנתבעת, אין לתחשיבים שהגיש התובע ושנערכו עבורו משום הודאה של הנתבעת בזכויות התובע. 16. באשר לטענת התובע כי שכרו הולן על-ידה, הרי שהנתבעת הודתה בכך שהתובע לא קיבל שכר החל מחודש מרץ 2004, אולם לפי טענתה אירע הדבר לאור הקשיים הכלכליים בהם היתה נתונה הנתבעת. הנתבעת הדגישה כי התובע, במסגרת תפקידו כמזכ"ל, היה זה שהחליט אם ישולמו תשלומים כלשהם לזכאים להם, לאור אותם קשיים כלכליים, ובהתאם אף קבע בעצמו, לגבי שכרו-שלו, ששכר זה לא ישולם לו מפאת המצב הכלכלי הקשה. לאור זה, טענה הנתבעת כי אף אם חוב השכר כלפי התובע אינו שנוי במחלוקת, הוא אינו זכאי בנוסף לפיצויי הלנת שכר, שכן מקורה של הלנת השכר נעוץ בתובע עצמו, ובהחלטות שנטל בעצמו מכוח סמכותו. 17. באשר לנסיבות סיום כהונתו של התובע, טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא פוטר מעבודתו, שכן כלל לא "עבד" עבורה; אלא הוא לא נבחר לכהונה נוספת במסגרת בחירות שנערכו לבחירת מזכ"ל חדש למפלגה. על כן, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין פיטוריו, או לחלף הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובע גם אינו זכאי ליתר הזכויות שתבע בגין פיטוריו, מכוח נוהג בנתבעת, משום שבנתבעת לא קיים כל נוהג מעין זה עליו הצביע התובע. לטענת הנתבעת, החלטות מזכירות המפלגה בדבר תשלומים לבעלי תפקידים המסיימים תפקידם בה הינן החלטות המתקבלות אד-הוק ובאופן אישי לגבי כל בעל תפקיד, והן אינן מהוות תקדים מחייב לגבי מזכ"לים או נבחרים אחרים במפלגה. 18. לאור כל אלה, ביקשה הנתבעת את בית הדין לדחות את מרבית תביעותיו של התובע. יצוין, כי בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה גם משום כך שהתובע היה מחויב להביא תביעתו לשיפוט פנימי של מפלגת המפד"ל, לפי האמור בחוקתה, אולם טענה זו נזנחה על-ידה בהמשך ההליך, וגם לא הוזכרה בסיכומיה. דיון והכרעה 19. במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו העידו התובע מחד, וכן מזכ"ל הנתבעת היום, שר שלום ג'רבי, מטעם הנתבעת. 20. לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את כל טיעוני הצדדים, החלטנו לקבוע כי התובע היה "עובד" הנתבעת, וכי יש לקבל את תביעתו, אם כי באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע והנתבעת 21. בבואנו להכריע בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין התובע ובין הנתבעת, מצאנו כי המחלוקת היחידה שניטשה בין הצדדים בסוגיה זו, קשורה בשאלה האם מונה התובע לתפקיד מזכ"ל הנתבעת במעמד של "עובד", או שמא נבחר לתפקיד זה ע"י מוסדות המפלגה הרלוונטיים ועל כן מעמדו היה כשל "נבחר ציבור" אשר איננו "עובד". למעשה, הצדדים לא חלקו על כך שהתובע השתלב בעבודה בנתבעת, קיבל ממנה שכר ותלושי שכר, ודווח על-ידה כ"עובד" על גבי טפסי 101, אך בעוד התובע טען כי, עובדתית, הוא מונה לתפקיד המזכ"ל ע"י יו"ר המפלגה דאז, השר הרב יצחק לוי, כעובד לכל דבר; טענה הנתבעת, מנגד, כי מזכ"ל המפלגה הוא אחד מהמוסדות הנבחרים של המפלגה, וכי גם בפועל הובא דבר מינויו של התובע כמזכ"ל בפני מרכז המפלגה והמרכז אישר את מינויו בהצבעה. 22. במחלוקת זו בין הצדדים, החלטנו לפסוק כפי גרסת התובע. לפי חוקת מפלגת המפד"ל, אשר הוגשה לבית הדין (נ/3), הרי שמזכ"ל המפלגה אמור להיבחר לתפקידו "בהצבעה אישית, ארצית וחשאית על ידי צירי הוועידה" (סעיף 18(א) לחוקה), כאשר לצורך בחירתו יהא עליו לקבל 40% מכלל הקולות הכשרים שהשתתפו בהצבעה (סעיף 18(ד)). ה"ועידה" הינה הוועידה הארצית - המוסד העליון של המפלגה (סעיף 6 לחוקה), המתכנס, ברגיל, אחת לחמש שנים (סעיף 8). לעומתה, מרכז המפלגה הוא "המוסד העליון של המפלגה בין ועידה לוועידה" (סעיף 20). בסעיף 45 לחוק נאמר שוב, מפורשות כי "הוועידה תבחר במזכיר כללי של המפלגה אשר יכהן כיו"ר המזכירות". 23. לעניין הליך מינויו של התובע כמזכ"ל המפלגה, קיבלנו את גרסתו לפיה לא התקיים כל הליך לבחירתו לתפקיד כפי שדורשת חוקת המפלגה, וכי למעשה הוא התבקש ע"י יו"ר המפלגה דאז להתמנות לתפקיד, ומינויו הוצג כדבר מוגמר בפני מרכז המפלגה, ללא שהתקיימה בעניין הצבעה ומבלי שהתקיים הליך בחירה כלשהו (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית; עמ' 10 לפרוטוקול, חקירתו הנגדית של התובע). התובע העיד בחקירתו הנגדית, בכנות, כי במעמד הצגת מינויו לפני מרכז המפלגה, היה אדם אחד שהתנגד למינוי, למיטב זכרונו, אולם בכל מקרה לאחר שניתנה ההודעה על המינוי - המרכז התפזר (עמ' 10 לפרוטוקול), מבלי שהתקיים הליך בחירה בנוגע למינויו. עוד אישר התובע, לשאלות ב"כ הנתבעת, כי קבלת עובד למפלגה, בניגוד לבחירת נבחר ציבור, אכן דורשת אישור של ועדת המנגנון של המפלגה, אולם לפי עדות התובע כשהחל בתפקידו לא היתה ועדת מנגנון במפלגה אלא ועדת כוח אדם, אשר הסמכות המצויה מעליה היתה מזכירות המפלגה, ואילו הוא קיבל אישור להעסקתו ישירות מהמזכירות (שם). לפי עדות התובע, לאור מינויו לתפקיד המזכ"ל, להבדיל מבחירתו לתפקיד, כונה תפקידו בתחילה "מזכ"ל בפועל" אולם בהמשך, ומשלא נבחר אדם אחר לתפקיד, הושמט התואר "בפועל" מתוארו (עמ' 9). 24. מעבר לאמון שנתנו בעדותו של התובע, מצאנו לה חיזוק בדו"ח מבקר המפלגה שהוגש כראיה והתייחס, בין היתר, להליך מינויו של התובע לתפקיד המזכ"ל (הדו"ח הוגש וסומן ת/1). לאחר שנתנו דעתנו לטענות הנתבעת בעניין זה, החלטנו לייחס לדו"ח משקל כמחזק את עדותו של התובע, בה נתנו אמון מלא ממילא. מדובר במסמך רשמי וגלוי של המפלגה, שנכתב ע"י המבקר הפנימי שלה על יסוד מידע שהגיע אליו במסגרת תפקידו, וגם בהתחשב בטענת הנתבעת שאותו מידע הוא בגדר "עדות שמועה" אותה גבה מבקר המפלגה, יש לאמור בדו"ח משקל בענייננו בהביאו לפנינו מידע מוצק נוסף על זה שהתקבל במסגרת ההליך המשפטי. בדו"ח המבקר נאמר כך: "בי"ב בניסן תשנ"ט (29/3/99) התקיימה ישיבת מרכז בה הוחלט להציב את הרב חיים דרוקמן במקום השני ברשימת מועמדי המפד"ל לכנסת ה-15. לשם כך נאלצו לשנות את מיקום מועמדי המפד"ל ברשימה - מהמקום ה-2 ואילך. באותה ישיבה הודיע יו"ר המפלגה, השר הרב יצחק לוי, על מינויו של הח' שמריהו בן-צור לתפקיד מזכ"ל המפלגה במקומו של הח' זבולון אורלב שהיה חייב להתפטר מתפקידו, על פי החוקה, כיוון שהתמודד ברשימה לכנסת... בתאריך ח' בניסן תשנ"ט (25/3/99) הגיש היועץ המשפטי של המפלגה חוות-דעת בעניין מילוי תפקיד מזכ"ל המפד"ל, וקבע כדלהלן: 'בנסיבות אלה, נראה לי, כי מחובתה של לשכת המפלגה, אשר על פי חוקת המפד"ל היא הגוף המנהל של המפלגה ומפקחת על מנגנונה (סעיף 34 לחוקה), למנות מטעמה 'מזכ"ל בפועל' עליו יוטל למלא בפועל את הפונקציות השוטפות של המזכ"ל בהתאם להנחיותיה עד לבחירת מזכ"ל ו/או מ"מ מזכ"ל על ידי המרכז או הוועידה. זאת על מנת למנוע שיתוק תפקודן של המערכות הפעילות, השוטפות של המפלגה.' למרות חוות הדעת הנ"ל של היועץ המשפטי, החליט בית הדין של המפלגה... כדלהלן: 'הואיל ואין מניעה עפ"י חוקת המפלגה לכך שיו"ר המפלגה ימנה אדם לתפקיד ניהולי, ביה"ח אינו רואה עצמו מוסמך להתערב בהחלטתו של יו"ר המפלגה, להודיע על מינוי מזכ"ל בפועל בפני מרכז המפלגה...'". 25. הנתבעת הכחישה את מינויו של התובע לתפקיד מזכ"ל, וטענה אך באמצעות עד יחיד, מר ג'רבי, כי התובע נבחר בהליך של הצבעה במרכז המפד"ל. עם זאת, לאור עדותו המהימנה של התובע, בתוספת דו"ח המבקר הכולל בתוכו ציטוטים מחוות דעתו של היועץ המשפטי של המפלגה ומהחלטה של בית הדין של המפלגה, לפיהם התובע "מונה" לתפקיד ע"י יו"ר המפלגה, מבלי שקוים הליך של בחירה בפועל, ובוודאי שלא קוים הליך של "הצבעה אישית, ארצית וחשאית על ידי צירי הוועידה" כפי הוראות חוקת המפד"ל - אנו קובעים כי התובע מונה לתפקיד, ולא נבחר לכהונה. גם אם מינויו של התובע באופן זה לא היה תקין, ובכך עסק דו"ח מבקר המפלגה, וגם אם היה אמור התובע להיות ממונה כמזכ"ל בפועל, אין חולק כי בסופו של יום קיבל מינויו אף את אישור בית הדין של המפלגה, והתובע שימש כמזכ"ל המפלגה, כתפקיד ניהולי אותו מילא כעובד. 26. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שהמחלוקת היחידה בין הצדדים נבעה מסוגיית מינויו או בחירתו של התובע לתפקיד המזכ"ל, אנו קובעים כי התובע שימש בתפקיד המזכ"ל כ"עובד" ולא כ"נבחר". תביעותיו הכספיות של התובע 27. כעובד הנתבעת, זכאי התובע לכל זכויותיו הסוציאליות של "עובד", ובכלל זה שכר עבודה, הפרשה לקרנות אשר אין חולק כי הצדדים הסכימו עליה, ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים אם אכן פוטר, ודמי הודעה מוקדמת. בנוסף לזכויות אלה, תבע התובע זכויות כספיות נוספות מכוח נוהג, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. להלן, נתייחס לכל תביעותיו הכספיות של התובע. 28. התביעה לשכר עבודה ולפיצוי בגין אי-תשלום הפרשות לקרנות אין מחלוקת בין הצדדים בדבר זכאותו של התובע לשכר עבודה בגין החודשים מרץ 2004 עד יולי 2005 וכן לתשלום ההפרשות לקופת הגמל "קרן אור" ולקרן ההשתלמות "כינרת", שלא הועברו ליעדן בחודשים אלו (סעיף 2 לרשימת המוסכמות בין הצדדים). התובע הגיש תחשיב באשר לשכר שלא שולם לו (נספח א' לכתב התביעה) ולגובה ההפרשות שלא הועברו ליעדן (נספח ה'), וכן דו"ח שהופק ע"י מערכת השכר של המפלגה (נספח ב') ותלוש שכר שהנפיקה לו המפלגה (נספח ג'). הנתבעת הכחישה בהזדמנויות שונות את התחשיב שהגיש התובע, אולם לבסוף הצהיר ב"כ הנתבעת בדיון שהתקיים לפנינו ביום 12.7.09 (עמ' 22 לפרוטוקול), כי אין לנתבעת תחשיבים נגדיים מול תחשיבי התובע, וכי נושא התחשיבים עצמו אינו שנוי במחלוקת, אלא עצם הזכאות לסכומים. משהכרענו לעיל בעניין זכאותו של התובע לקבל את שכר עבודתו ואת ההפרשות ממנו, כ"עובד" הנתבעת, אנו מקבלים גם תביעתו הכספית במלואה, במיוחד לאור העובדה שהנתבעת לא העמידה באף שלב של ההליך המשפטי תחשיב נגדי משל עצמה ולא הציגה נתוני שכר או הפרשות אחרים מאלה עליהם התבסס התובע. על כן, הנתבעת תשלם לתובע שכר עבודה בסך כולל של 502,669 ₪, בתוספת פיצויי הלנת שכר כפי שייקבע להלן. בנוסף, תעביר הנתבעת הפרשות לקופת הגמל "קרן אור" בסך 265,859 ₪, וככל שלא ניתן עוד לבצע את ההפרשות, תפצה הנתבעת את התובע בסך זה. את הפיצוי תשלם הנתבעת לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו, 31.7.05, ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף לכך, תעביר הנתבעת הפרשות לקרן ההשתלמות "כינרת", בסך 151,937 ₪, וככל שלא ניתן עוד לבצע את ההפרשות, תפצה הנתבעת את התובע בסך זה. את הפיצוי תשלם הנתבעת לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו, 31.7.05, ועד ליום התשלום בפועל. יצוין כי התובע תבע, בסיכומיו בלבד, כי הנתבעת תחויב גם בגילום התשלומים הנתבעים בגין אי העברת כספים לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות, אולם סעד זה לא נכלל על-ידו בכתב התביעה. 29. פיצויי הלנת שכר הנתבעת טענה כי שכרו של התובע הולן מפאת מצבה הכלכלי הקשה, והיא ביקשה לדחות תביעתו לפיצויי הלנת שכר מסיבה זו. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע עצמו, במסגרת תפקידו כמזכ"ל, היה הגורם שהחליט למי לשלם משכורות, וככזה - בחר בעצמו להלין את שכרו על מנת להקל על המפלגה שהיתה נתונה בקשיים כלכליים. התובע הכחיש טענתה זו של הנתבעת, וטען כי כ"עובד" הנתבעת הוא ביקש שכרו פעמים רבות מגזבר הנתבעת, אולם זה השיב פניו ריקם בטענה כי אין למפלגה כסף. התובע הודה כי מצבה של המפלגה היה בכי רע, וכי בעצה אחת עם הגזבר החליטו השניים שלא לשלם כספים לנותני שירותים ולספקים, ואולם לטענתו מעולם לא היתה זו החלטתו הבלעדית (עמ' 15-16 לפרוטוקול). 30. בבואנו להכריע בתביעה לקבלת פיצויי הלנת שכר, נטלנו בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה של מפלגת המפד"ל, מצב שאף התובע לא הכחיש. עם זאת, מנגד, לא יכולנו להתעלם מכך שהנתבעת, למעשה, היתה מודעת לחוב השכר כלפי התובע במשך זמן רב; כי מדובר בשכר שלא שולם לתובע משך חודשים ארוכים; כי לתובע הובטח ע"י גזבר הנתבעת, יו"ר הנתבעת ומזכ"ל הנתבעת דהיום כי הם יסייעו לו בקבלת הכספים וכי עליו להתאזר בסבלנות נוכח המצב הכלכלי הקשה; וכי בסופו של דבר נמנעה הנתבעת מלשלם לתובע חוב שכר שכלל לא הוכחש על-ידה. לא רק שהנתבעת לא שילמה לתובע שכר שהיתה חייבת לו ללא כל ספק, בנוסף, מעדותו של מר ג'רבי עלה שעל אף שהנתבעת לא הכחישה חובה לתובע, היא לא החלה אף לשלם לו חלק מן הכספים על חשבון חובה, וזאת רק משום שהתובע לא הסכים להסדר פריסת החוב שהוצע לו (עמ' 24 לפרוטוקול), והכל - כשמר ג'רבי ממשיך לקבל את שכרו, בסך 30,000 ₪ לחודש, מדי חודש, וכשהאפשרות להפחתת שכרו על רקע הקשיים הכלכליים של המפלגה כלל לא עלתה מבחינתו על הפרק (עמ' 23 לפרוטוקול). 31. לאור מכלול הנסיבות המפורטות לעיל החלטנו להעמיד את שיעור פיצויי הלנת השכר להם יהיה זכאי התובע על 75% מהשיעור המלא כחוק, וזאת החל ממועד סיום העסקתו של התובע, יום 31.7.05, ועד ליום התשלום בפועל. 32. פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת משקבענו שהתובע היה עובד הנתבעת, החלטנו לקבל תביעתו לקבלת פיצויי פיטורים עת סיים העסקתו אצלה, על אף שסיום ההעסקה היה על רקע בחירתו של מזכ"ל חדש למפלגה. אכן, אף לפי עדותו של התובע, בחירתו של המזכ"ל החדש של המפלגה, מר ג'רבי, נערכה לאחר קיום הליך בחירות פנימיות, כמוהו לא התקיים עת מונה התובע עצמו לאותו תפקיד, בשנת 1999. עם זאת, אין בהליך בחירות זה או בעובדה שאף התובע עצמו היה מועמד באותן בחירות לתפקיד, אך לא נבחר, כדי לאיין את העובדה שהתובע עצמו לא "נבחר" בעבר לתפקיד, אלא מונה לתפקיד זה כעובד לכל דבר, ושעם מינויו של אדם חדש לתפקיד - הסתיימה תקופת העסקתו כעובד, ולא פקעה תקופת כהונתו כנבחר. על כן, החלטנו כי הנתבעת חבה לתובע פיצויי פיטורים. עם זאת, התובע חישב את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בהתבסס על שכרו בתוספת כל תוספות השכר, ודחינו תחשיבו זה. שכר היסוד של התובע עמד על 25,157 ₪ בלבד, ובהתבסס עליו - תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסך כולל של 153,038 ₪. לא סברנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ואנו קובעים כי לסכום פיצויי הפיטורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. 33. הנתבעת חבה לתובע חלף הודעה מוקדמת בגין שבועיים בלבד, ולא בגין חודש, משום שלפי גרסת התובע עצמו התקיימו הבחירות בה ביום 17.7.05, ואילו הוא סיים תפקידו רק ביום 31.7.05. הנתבעת תשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך 12,578 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. 34. פדיון הבראה הנתבעת תשלם לתובע פדיון 14 ימי הבראה בסך 4,214 ₪ כפי תחשיבו של התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 לעוד ליום התשלום בפועל. 35. פדיון חופשה לפי תלוש השכר האחרון שהונפק לתובע (מבלי ששכרו שולם לו), עמדה יתרת החופשה הבלתי מנוצלת שלו על 134.44 ימים. הנתבעת לא טענה דבר בהקשר זה, למעט טענות שהעלתה בחצי פה בסיכומיה בלבד. משקבענו כי התובע היה "עובד" הנתבעת, ולאור התיעוד בתלוש השכר של ימי החופשה שנצברו על-ידו, ובהעדר הוכחה כלשהי מטעם הנתבעת כי ניצל ימי חופשתו, אנו קובעים כי הנתבעת חבה לתובע פדיון חופשה. לאור העובדה שהתובע תבע את פדיון החופשה בהתבסס על שכרו הכולל ולא על שכר היסוד שלו, ערך בית הדין תחשיב חדש, לפיו עומד ערכו של יום חופשה אחד על 1,143.5 ₪. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך כולל של 153,732 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. 36. זכויות מכוח נוהג התובע תבע מענק פרישה בשיעור 50%, תשלום של שלושה חודשי הסתגלות וכן פדיון ימי מחלה, בטענה שבנתבעת חל נוהג מחייב המזכה את כל בעלי התפקידים שסיימו עבודתם בה בזכויות הללו. הנתבעת הכחישה קיומו של נוהג מעין זה. 37. בפסיקה נקבע כי הוכחת נוהג חייבת להיות חד משמעית וודאית (דב"ע מח/3-40 דבורה חבקין נ' גחלת - גמול חיסכון לחינוך בע"מ, פד"ע כ' 169). על עובד המבקש להטיל על מעביד חבות מכוח נוהג, מוטל הנטל להוכיח באופן דווקני וחד-משמעי הן את הגדרתו המדויקת של הנוהג, והן את היותה של אותה הטבה הניתנת במסגרת הנוהג הנטען, הטבה שניתנת ע"י המעביד לכל העובדים או לפחות לרובם המכריע, באופן שאי מתן הזכות לעובד מסוים משמעה אפליה פסולה שלו ביחס לכלל העובדים (ע"ע 348/99 צים חברה השיט הישראלית בע"מ נ' שמשון שרעבי, מיום 17.1.02). 38. במקרה שלפנינו לא עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של הנוהג לו טען, או את קיומו של נוהג כלשהו הקיים בנתבעת כלפי בעלי תפקידים שסיימו תפקידם בה. להוכחת טענתו, הגיש התובע רק שני מסמכים המתעדים שני דיונים שנערכו בוועדת כוח האדם של הנתבעת, לגבי שני בעלי תפקידים בה: במסמך האחד (נספח ז'1 לתצהיר התובע) דנה הוועדה באדם בשם ניסים מנצורה, והחליטה לגביו כי יקבל "50% פיצויים כחבר מזכירות, שלושה חודשי הסתגלות לפי המשכורת הקודמת (המלאה) ואי-ניצול מחלה חודש ימים - שישה ימים עבור כל שנת עבודה, סה"כ - 5 שנים". במסמך השני (נספח ז'2 לתצהיר) דנה הוועדה בתנאי פרישתו של זבולון אורלב, קודמו של התובע בתפקיד, וקבעה לגביו כי יחזיק ברכב למשך 3 חודשים נוספים מיום סיום עבודתו כמנכ"ל מטה הבחירות המרכזי, כי יקבל 50% מענק פרישה, אי-ניצול ימי מחלה "לפי המגיע" ופדיון חופשה "לפי המגיע". לא רק שהתובע הגיש ראיות רק לגבי שני בעלי תפקידים שונים בנתבעת, ולא לגבי כל בעלי התפקידים בה או לפחות לגבי "רובם המכריע", בנוסף, מן המסמכים שכן הגיש עולה כי קיים שוני אף בין התנאים שקיבלו שני בעלי התפקידים אליהם מתייחסים המסמכים: כך, מר מנצורה קיבל שלושה חודשי הסתגלות, בעוד מר אורלב לא קיבל הטבה זו עם סיום כהונתו כמזכ"ל בנתבעת, ואילו התובע תבע חודשי הסתגלות מכוח "נוהג", כאשר הוכח שרק אדם אחד קיבל חודשי הסתגלות עם פרישתו מהנתבעת. בכך יש משום תמיכה בגרסת הנתבעת, דווקא, לפיה תנאי הפרישה של בעלי התפקידים בה מתקבלים באופן אישי ובהתאם לנסיבות של כל אחד מהם, ולא באופן אחיד ומכוחו של נוהג כלשהו. 39. בנסיבות אלה, אם כך, לא הוכח כל נוהג מחייב בנתבעת המזכה את התובע במענק פרישה, חודשי הסתגלות או פדיון ימי מחלה, ותביעתו לקבלת סעדים אלה - נדחית. 40. פיצויים בגין עוגמת נפש התובע טען כי הנתבעת התנהלה כלפיו באופן פסול, פגעה בזכויותיו פגיעה חמורה, וגם פגעה במעמדו ובכבודו כאדם וגרמה לו תחושת עלבון ועוגמת נפש כבדה כשנמנעה מלשלם לו זכויותיו זמן כה רב לאחר סיום העסקתו אצלה ודחתה אותו שוב ושוב בהבטחות לפיהן ישולם לו כספו, אך לשווא. לטענת התובע, בגין התנהלותה זו של הנתבעת הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש ובגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו. 41. לפי ההלכה, פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בשים לב לטיב הפגיעה בעובד ולחומרתה, ולחומרת התנהלותו של המעסיק (ע"ע 194/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אליהו אליאס, מיום 23.12.10). 42. סבורים אנו כי נסיבות מקרה זה מצדיקות פסיקת פיצוי לטובת התובע, בגין עוגמת נפש. התובע שימש כמזכ"ל הנתבעת במשך למעלה משש שנים. הנתבעת לא שילמה לו שכרו במשך 17 החודשים האחרונים להעסקתו. גם כשהופסקה העסקתו של התובע בעקבות בחירתו של מזכ"ל חדש לתפקיד, לא שילמה הנתבעת את חובה לתובע, חרף פניותיו אליה, ועל אף שהמזכ"ל הנוכחי של הנתבעת השיב לפניותיו בכתב (נספח ט' לכתב התביעה) באומרו כי "נושא השכר והזכויות ככל שמגיע לך כדין מעסיק את מחשבותיי במאמץ לראות האם ואיך ניתן להסדירם בהקדם". התובע העיד, והנתבעת אישרה זאת במסגרת רשימת המוסכמות בין הצדדים, כי גם יו"ר מפלגה וגם גזבר המפלגה הבטיחו לתובע כי יסייעו בידו לקבל את הכספים להם הוא זכאי, אך זאת רק עד שבשלב מסוים הודיעו לו כי אין ביכולתם לקיים את ההבטחות שהבטיחו לתובע ולהשיב לו את חובו. 43. אף אם חלק מן הזכויות שתבע התובע במסגרת ההליך המשפטי היו שנויות במחלוקת בין הצדדים עד להכרעתו של בית דין זה, הרי שאין ולא היתה מחלוקת מעולם בדבר חובתה של הנתבעת לשלם לתובע שכר ולהפריש עבורו כספים לקופת גמל ולקרן השתלמות. למרות זאת, לא שילמה הנתבעת לתובע לכל הפחות את הסכומים המוסכמים, ולבסוף - ולאחר שביקשה ממנו להתאזר בסבלנות לנוכח מצבה הכלכלי הקשה - הודיעה לו באופן חד-משמעי ומפורש כי לא תוכל לשלם לו את חובו כלל, וזאת על אף שחוב זה אינו חוב סתמי, אלא חוב שכר שהנתבעת חבה לתובע בגין עבודה שביצע בה; ואף סירבה להופיע לדיון כשהגיש תביעה נגדה בבית הדין לממונות של הרבנות הראשית. לא זו אף זו, על אף שהנתבעת הודתה במסגרת ההליך המשפטי בבית הדין לעבודה הן בזכאותו של התובע לשכרו (ברשימת המוסכמות) והן בתחשיביו (בפרוטוקול הדיון מיום 12.7.09) - לא שילמה הנתבעת לתובע חוב מוסכם זה גם בתקופת ניהול התובענה בבית הדין. 44. התנהלותה זו של הנתבעת פסולה במיוחד לאור עדותו של מר ג'רבי, שנבחר במקום התובע לתפקיד מזכ"ל הנתבעת, לפיה מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת הוא שלא אפשר את תשלום שכרו של התובע, מחד; ומאידך - מר ג'רבי קיבל את שכרו, בסך 30,000 ₪, מדי חודש בחודשו מאז תחילת כהונתו, כשהאפשרות של הפחתת שכרו אפילו "לא עלתה על הפרק" (עמ' 23). 45. כאמור, התובע מילא תפקידו בנתבעת משך תקופה ארוכה בת 6 שנים. התנהלותה של הנתבעת כלפיו בחודשים האחרונים לעבודתו, ובמיוחד בתקופה הארוכה שחלפה מאז סיום העסקתו פסולה. פגיעתה של הנתבעת בתובע, כעובד שנאלץ לבקש ממנה את שכרו שוב ושוב בלא מענה, להתאזר בסבלנות כבקשתה ולבסוף להיתקל בסירוב לשלם לו שכר תמורת עבודה שהשקיע בה - חמורה. גם פגיעתה של הנתבעת בתובע כאדם הקרוב לגיל פרישה - חמורה ביותר. בגין אי-תשלום שכרו של התובע במועד פסקנו לזכותו פיצויי הלנת שכר, ואף אותם פסקנו בהתחשב במצבה הכלכלי של הנתבעת. עם זאת, בגין התנהלותה הפסולה של הנתבעת, אותה תיארנו לעיל, סבורים אנו כי יש לפסוק לטובת התובע פיצוי נוסף, בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני, בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר 46. תביעתו של התובע התקבלה במלואה, למעט תביעתו לזכויות כספיות מכוח נוהג, שלא הוכחה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה בסך כולל של 502,669 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר בשיעור 75% מהשיעור המלא כחוק, החל מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ב. הנתבעת תעביר לקופת הגמל "קרן אור" הפרשות בגין התובע, בסך 265,859 ₪, וככל שלא ניתן עוד לבצע את ההפרשות, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 265,859 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ג. הנתבעת תעביר לקרן ההשתלמות "כינרת" הפרשות בגין התובע, בסך 151,937 ₪, וככל שלא ניתן עוד לבצע את ההפרשות, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 151,937 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ד. פיצויי פיטורים בסך 153,038 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ה. חלף הודעה מוקדמת בסך 12,578 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ו. פדיון הבראה בסך 4,214 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 לעוד ליום התשלום בפועל. ז. פדיון חופשה בסך 153,732 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. ח. פיצויים בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.05 ועד ליום התשלום בפועל. 47. לאור קבלת חלקה הארי של תביעתו של התובע, וכן לאור התנהלותה הדיונית של הנתבעת בדיונים שהתקיימו בבית הדין ביום 6.5.09 וביום 12.7.09, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ תוך שלושים יום ממועד קבלת פסק הדין. פיצוייםמפלגותפיטוריםפיצויי פיטורים