קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות מתמחים בפרקליטות: 1. מבוא: 1.1 זהו פסק דין בשאלת זכאותם של התובעים לתשלום גמול בגין שעות נוספות ופיצויי הלנה, בגין עבודתם כמתמחים במחלקות שונות בפרקליטות מחוז ירושלים,  ובשאלת זכאותו של תובע מס' 11 לתשלום דמי כלכלה. תביעתו של תובע מס' 11 הוגשה בתחילה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א (ד"מ 3482/06). הנתבעת פנתה לבית הדין הארצי בבקשה לאיחוד התיק הנ"ל עם התיק שבפנינו ומשנעתר בית הדין הארצי לבקשה - אוחדו התיקים וההליך המשפטי התנהל במאוחד בפני בית דין זה. 1.2  יצויין, כי בית דין זה נדרש לסוגיה דומה בעבר, בהליך משפטי שהתנהל בפני כב' השופט אייל אברהמי במסגרת תיק ע"ב 1064/03 אשרת ארפי ואח' - מדינת ישראל- הנהלת בתי המשפט. בתיק שהתנהל בפני כב' השופט אברהמי, הגישו המתמחים בלשכות השופטים בבית משפט המחוזי בירושלים, תביעה, שעיקרה שעות נוספות. בפסה"ד  שניתן בעניינם, התקבלה התביעה בחלקה, ושני הצדדים  הגישו ערעורים לבית הדין הארצי, כל אחד מטעמיו הוא (ערעורים:ע"ע 508/08 ו- ע"ע 508/09). בית הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו (להלן:"פס"ד  ארפי"). 1.3 יובהר כי בשונה מהעניין שבפנינו, הרי שבפרשת ארפי הנ"ל, הוקצתה למתמחים "מכסת שעות נוספות". מדובר במכסה של שעות נוספות (קבועה ומוגבלת), אותה יכלו התובעים "לנצל" (לעבוד שעות נוספות), אם כי את תמורתן קיבלו בדרך של המרה לימי/שעות חופשה ולא בדרך של תשלום בעין (להלן:"המכסה" ו/או "מכסת השעות"). 1.4 בתיק שבפנינו, לאחר שנשמעו העדויות ואף הוגשו סיכומי הצדדים , התקבל פס"ד ארפי הנ"ל. לפיכך ביקש בית דין זה לברר האם אין בפס"ד  ארפי כדי לייתר ההליך הנדון בפנינו, לאור העובדה, שכאמור, בשני המקרים מדובר על שעות נוספות למתמחים בשירות המדינה. 1.5 בתגובה הודיעו שני הצדדים  כי יש שוני בעובדות ובמסקנות המשפטיות (כל אחד מטעמיו הוא), ועל כן  ביקשו לאבחן את פס"ד ארפי מהעניין שבפנינו, תוך המשך ניהול ההליך. לאור זאת, הגישו הצדדים סיכומים משלימים, במסגרתם התייחסו הצדדים גם לפס"ד ארפי. 1.6  משכך, במסגרת פסק דין זה, נתייחס לקביעות פס"ד ארפי, וכיצד יש בהן כדי להשפיע על העניין שבפנינו (לאור הראיות  שהוגשו בתיק שבפנינו ולאור העדויות שנשמעו). כמו"כ נשקול האם ובמה ניתן לאבחן את פס"ד ארפי מהעניין שבפנינו. 2.  השאלות העיקריות בהן נדרש בית הדין הארצי להכריע בפס"ד ארפי: 2.1 האם זכאים המתמחים (המשיבים שם) לגמול בגין עבודה בשעות נוספות מעבר למכסה שאושרה על ידי הגורם המוסמך מטעם הנהלת בתי המשפט (הנתבעת והמערערת שם). 2.2 האם זכאים הם לגמול שעות נוספות, בגובה 125% -150% במסגרת המכסה, או שמא יש לקחת בחשבון את ימי החופשה (שאין חולק שימי חופשה ניתנו להם תמורת שעות נוספות שביצעו במסגרת המכסה), 2.3  האם הם זכאים לפיצויי הלנה ולהוצאות משפט. 3. הכרעותיו של בית הדין הארצי בשאלות הנ"ל וקביעותיו בפס"ד ארפי, הרלבנטיות לעניינו: 3.1 שעות נוספות מעבר למכסה - כאמור, בעניין ארפי נקבעה למתמחים מלכתחילה, וכחלק מתנאי עבודתם,  מכסת שעות נוספות, שחלקן הומרו בימי חופשה. לעניין זה קבע בית הדין הארצי כי המתמחים אינם זכאים לתשלום בגין שעות נוספות מעבר למכסה, מאחר ולא הוכח על ידם כי הם נדרשו על ידי מאמניהם (השופטים) לבצע שעות נוספות, וכי  אין די בידיעת השופטים על ביצוע אותן שעות כדי לזכותם בתשלום האמור. 3.2 שעות נוספות במסגרת המכסה - באשר לשעות הנוספות במסגרת המכסה, אשר תמורתן הומרו בשעות חופשה ולא בתשלום בפועל -  קבע בית הדין הארצי כי מדובר ב"הסדר" בלתי חוקי. יחד עם זאת ולאור העובדה כי בפועל  קיבלו המתמחים ימי/שעות חופשה (המרה כאמור לאותן שעות נוספות שביצעו) - הרי שבית הדין לא פסק תשלום נוסף בגין שעות נוספות הנ"ל (על מנת למנוע "כפל" תשלום) אלא פסק הוצאות לטובת המתמחים כפיצוי על עצם ההתנהלות הלא חוקית של המדינה כלפיהם. 3.3 פיצויי הלנה והוצאות משפט- בית הדין הארצי  שוכנע - כפי שגם נקבע בבית הדין האזורי - כי אכן מדובר במחלוקת של ממש בין הצדדים, ולפיכך  לא נפסקו פיצויי הלנה. מאידך, נפסקו הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ (בשל התנהלותה הבלתי חוקית של המדינה, כאמור), בניגוד לבית הדין האזורי שלא פסק הוצאות. 4. העדויות: במסגרת ההוכחות בתיק שבפנינו, קבע בית הדין כי לא כל  התובעים יעידו אלא תובעים מייצגים. מטעם התובעים העידו שני נציגים מכל "קבוצת עובדים", האחת - מאלו שלא חתמו על טופס מטעם הנתבעת, לפיו חל איסור על המתמחה לעבוד שעות נוספות, והקבוצה האחרת, מאלו  שחתמו על טופס מעין זה. מטעם הקבוצה הראשונה העידו: מר אלעד לנג והגב' תמר דאר, ומטעם הקבוצה השנייה העידו: הגב' ענבל לוי-משה והגב' שולמית אבני. כמו"כ העיד מר עמית מור (תובע בתיק ד"מ 6079/06), ועו"ד דבורה חן, שהייתה בתקופה הרלוונטית מנהלת המחלקה לעניינים פליליים- ביטחוניים ועניינים מיוחדים בנתבעת (מטעם התובע מס' 11). מטעם הנתבעת העידו: עו"ד משה דיין, משמש כיועץ המשפטי של משרד המשפטים ומר זהר יעקב, אמרכ"ל בנתבעת (אחראי על נושא כח אדם בפרקליטות). 5. העובדות הרלבנטיות לענייננו: 5.1 התובעים הועסקו על ידי הנתבעת כמתמחים במשפטים בפרקליטות, בין השנים 2003-2005, בתקופות העסקה שונות (כל תובע בהתאם לתקופת התמחותו האישית - שאינה שנויה במחלוקת).  יודגש כי, כאמור, בניגוד לעניין הנדון בפס"ד ארפי -  הרי שלמתמחים שבפנינו לא הוגדרה כל מכסת שעות נוספות, ובאופן גורף לא קיבלו כלל תשלום עבור שעות נוספות. כך גם ההסדר שיושם בעניין ארפי בדבר המרת שעות נוספות בימי חופשה - אינו רלבנטי לענייננו. 5.2 הנתבעת, הינה הגורם האחראי על ענייני המנהל של הפרקליטות ובכלל זה על תנאי העסקת התובעים בתקופת התמחותם. 5.3  תנאי ההעסקה של התובעים נקבעו עם קליטתם לעבודה.  חלק מהתובעים הוחתמו על מסמכים שונים, בין היתר כללו המסמכים, מסמך בדבר שעות העבודה וכן האיסור על עבודה בשעות נוספות, בנוסח הבא (סעיף 4 למסמך, שצורף גם כנספח א' לכתב ההגנה): "לתשומת לבך: במסגרת תנאי עבודתך הנהלת המשרד לא אישרה לך עבודה בשעות נוספות, ושעות העבודה שעליך לעבוד הן 8.5 שעות עבודה ביום, בלבד. האמור חל גם במקרים של עומסי עבודה וכיוצ"ב. זכור: למאמן שלך אין את הסמכות לאשר לך העסקה בשעות נוספות. סמכות זו נתונה אך ורק למנכ"ל/סמנכ"ל המשרד או מי שהוסמך על-ידם לצורך זה". 5.4 אין חולק בין הצדדים, כי התובעים עבדו בפועל, מעבר לשעות המשרה מלאה (עובדה שהוגדרה כמוסכמה בדיון המוקדם שנערך בפני כב' הרשמת דורית פיינשטיין, כתוארה דאז), וכפי שעולה גם מכרטיסי הנוכחות שצורפו כנספחים לכתב התביעה. כמו כן, אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובעים כל תשלום תמורת עבודתם בגין שעות נוספות אלה. 5.5 בנוסף, במהלך תקופת עבודתם, השתתפו חלק מהתובעים בהשתלמויות, כפי שדרשה מהם הנתבעת, ואף קיבלו שכר עבודה בגין שעות אלו. דמי כלכלה לתובע מס' 11: תובע 11 ניהל בעבר מגעים בנוגע לתשלום דמי כלכלה וזאת בנוסף לשעות נוספות. הנתבעת הבהירה לו  כי דמי כלכלה מגיעים רק בגין עבודה מותרת בשעות נוספות ומכיוון שאלה לא הותרו לו, הוא אינו זכאי לדמי כלכלה. כאמור, מאחר שתביעתו של תובע 11 נכרכה בשאלת השעות הנוספות - אוחד עניינו עם התיק הנדון בפנינו (אף שבעניינו  הוגשה תביעה בדיון מהיר). בין התובעים 1-10 לבין נציגי הנתבעת היו חילופי מכתבים בעניין נושא השעות הנוספות (לרבות תכתובת עם משה שילה, סמנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד יוסי הרשלר מלשכת היועץ המשפטי של משרד המשפטים, מר אורי כהן מהמחלקה המשפטית בנציבות שירות המדינה ועוד). במסגרת חילופי מכתבים זו, אף הועלתה הצעה בדבר הסדר להמרת שעות נוספות בימי חופשה - אולם כיוון שהסדר זה לא מומש, הוא אינו רלוונטי לעניינו. כמו כן, ביום 7/11/05 הוציא פרקליט המדינה, מר ערן שנדר, מכתב שכותרתו "שעות נוספות למתמחים" (צורף גם כנספח ה1 לתצהירי של התובעת מס' 6, הגב' ענבל משה-לוי), בדבר מתן אישור ל"מכסת" שעות נוספות למתמחים. אולם גם נושא זה אינו רלוונטי לעניינו, לאור תקופת התמחותם של התובעים. מכל מקום ומאחר שבסופו של יום, ההסדר המוצע, כאמור, לא התממש והצדדים לא הגיעו ביניהם להבנות, הגישו התובעים תביעה, מושא פסק דין זה, בדבר תשלום גמול שעות נוספות. 6. דיון והכרעה: נקדים את המאוחר, ונאמר כבר עתה,  כי לאחר ששקלנו את מכלול הטענות מטעם שני הצדדים, והעדויות והראיות שהוצגו בפנינו - הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, וכי  העובדות שבפנינו אכן שונות מעובדות פס"ד ארפי, באופן המשליך על תוצאות פס"ד זה. יודגש כי מדובר בשוני הנוגע למספר נקודות מהותיות, המצדיקות לדידנו קבלת התביעה. השוני העיקרי בין שני המקרים בא לידי ביטוי ב"אופי העבודה" של המתמחים בבתי המשפט, כפי שהתברר ממסכת הראיות בתיק - לעומת המתמחים בפרקליטות המדינה. כך גם קיים שוני משמעותי בדבר העדר "מכסת שעות נוספות" ו/או "הסדר" בדבר המרת שעות נוספות אלו בימי חופשה (על אף שכאמור בית הדין הארצי קבע שמדובר בהסדר בלתי חוקי). מנגד, ומטבע הדברים, מצאנו גם נקודות השקה רבות בין המתמחים בעניין ארפי לבין אלו שבפנינו, כדוגמת "כפיפותם"  של המתמחים למאמנים. מכל מקום, וכפי שצויין במסגרת רשימת המוסכמות והפלוגתאות - בענייננו, אין חולק בין הצדדים, כי התובעים, בעודם מתמחים, אכן ביצעו בפועל שעות נוספות. כמו"כ בעניין זה אישר בית הדין הארצי בפס"ד ארפי את פסק דינו של בית הדין האזורי כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "החוק") חל גם על עבודתם של המתמחים,  ועל כן לא נדרשנו במסגרת פסק דין זה לשוב ולהכריע בסוגיה זו. יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי, שאין די בעצם ביצוע השעות הנוספות בפועל, כדי לקבוע זכאות המתמחה לתשלום שעות נוספות. כדי לזכות בתשלום זה יש צורך ב"דרישה" של ממש מטעם המאמנים לביצוע אותן שעות, ואין די ב"מודעות" המאמן. ( ר' לעניין זה סעיפים 24-26 לפסה"ד של בית הדין הארצי בפרשת ארפי). במקרה שבפנינו, שוכנענו כי תנאי זה של "דרישה" לביצוע שעות נוספות, התמלא, וכי אין מדובר רק ב"ידיעה" אלא ב"דרישה" של ממש, כפי שיובהר להלן. יצויין, כי גם לגישת הנתבעת עצמה, המתמחים בפרקליטות, עבדו על תיקים שקיבלו לטיפולם האישי והבלעדי, וכי עשו כן בשעות בלתי שגרתיות. ר' לעניין זה סעיף 22 לסיכומי הנתבעת וכן סעיף 24 לכתב ההגנה שם נאמר:"התמחות בפרקליטות- כמו  גם עבודת עורכי הדין בפרקליטות - כוללת בחובה השתתפות בתורנויות ועבודה בשעות לא צפויות. זאת כיון שאין לדעת באיזו שעה ובאיזה יום תתקבלנה בקשות לצווים זמניים ותביעות בהן נדרש המתמחה להכין חומר או להשתתף בדיון בשעות בלתי שגרתיות". במקרה שבפנינו, העדויות שהובאו מטעם התובעים היו אמינות עלינו, ובמיוחד דבריהם, כי במסגרת עבודתם נדרשו, כחלק מתפקידם, לבצע את השעות הנוספות שביצעו. דברים אלו נכונים גם לגבי מר עמית מור, על אף שלגביו, העיד הוא בעצמו, כי לא הופיע באופן עצמאי ו/או לא טיפל באופן עצמאי בתיקים בשל "רגישותם" הביטחונית של התיקים במחלקה בה התמחה. מסקנתנו הנ"ל תקפה גם לגביו, בין היתר (וכפי שיובא בהמשך)  גם לאור עדותה של עו"ד דבורה חן. עו"ד דבורה חן, אשר הייתה באותה עת מנהלת המחלקה לעניינים פליליים - ביטחוניים ועניינים מיוחדים בנתבעת (ומאמנת של התובע מס' 11), העידה עדות אמינה לחלוטין. וכך אמרה בעדותה:"אני רואה את עצמי כבעלת סמכות להחליט מה יהיה אופי העבודה אצלי  במשרד, על מנת למלא את המשימות שהוטלו עלי על ידי הממונים עלי. אני רוצה להגיד יותר מזה, כאשר אני ראייתי (כך במקור.צ"ל ראיינתי - י.ש.) מתמחים, כל מתמחה שבא להתראיין אצלי כשהייתי מנהלת המחלקה, אני הודעתי לכל אחד שאצלי במשרד עובדים 'מצאת החמה עד צאת הנשמה', ומי שלא מתאים לו אז זה לא יתאים לו לעבוד אצלנו." (ראה עמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.5.09 שורות 14-19. הדגשות אינן במקור - י.ש). זהו, אפוא,  אחד  המאפיינים העיקריים המלמדים על השוני באופי העבודה בין שתי "קבוצות" המתמחים (מתמחי הפרקליטות לעומת מתמחי השופטים). מדובר במאפיין בעל משמעות ונפקות לתפקוד היומיומי של המתמחים. בעוד שמתמחה של שופט, מהווה בהתנהלות היומיומית כ"כח עזר" לשופט, אשר תפקידו הינו בסמיכות לשופט ולא עומד כתפקיד "בפני עצמו" - הרי שמהעדויות שהובאו לפנינו ושהיו אמינות עלינו - עולה תמונה של "תפקיד עצמאי" של המתמחים הן ביחס להופעות בבית המשפט והן ביחס לאחריותם  האישית בתיקים (בנוסף להיותו גם "כח עזר" לפרקליטים כמובן). זאת, כחלק אינהרנטי לתפקידו של המתמחה בפרקליטות (כאמור גם לגישת הנתבעת).  במצב דברים זה - לא מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, לפיה: "התובעים עבדו  בשעות עבודה שמעבר למסגרת העסקתם הבסיסית ...בין היתר, על מנת להפיק את התועלת המירבית משנת ההתמחות ולאפשר להם לרכוש ידע מקצועי בצורה הטובה ביותר וכן מתוך מוטיבציה פנימית ורצון להרשים את מאמניהם ולזכות בהערכתם" (ראה סעיף 24 לסיכומי הנתבעת). בנקודה זו  אין שוני בין מתמחי הפרקליטות למתמחי השופטים (ולגבי שתי הקבוצות הנ"ל, חזקה כי דברים אלו נכונים). יחד עם זאת, אין בכך, כאמור בפסיקתו של בית הדין הארצי, כדי לגרוע מזכותם של המתמחים לתשלום שעות נוספות - ובלבד שנדרשו לעשות כן. לאור האמור, יש בטענת הנתבעת כאילו לא "נדרשו" לעבוד שעות נוספות משום "עצימת עיניים" שאינה ראויה. בסיכומי הנתבעת נאמר לעניין זה כי:"הוכח כי המאמנים עודדו את התובעים לעבוד בשעות נוספות, אך לא דרשו זאת מהם. התובעים בחרו על דעת עצמם ומנימוקיהם לעבוד בשעות נוספות, והם שהחליטו אם יעבדו בשעות נוספות וכמה שעות".  (סעיף 30 לסיכומים המשלימים של הנתבעת). בנסיבותיו של תיק זה, ולאור העדויות והמצב העובדתי שהוצג בפנינו, אין לקבל את הטענה כי בסה"כ דובר על "עידוד" המתמחים לעבוד שעות נוספות, כאילו הדבר נעשה רק למען קידומו של המתמחה. הוכח כי המתמחים "נדרשו" לעבוד שעות נוספות על ידי הממונים עליהם, ולא רק "עודדו" אותם לעשות כן. לטענת הנתבעת, למאמנים בפרקליטות הייתה רק סמכות מקצועית, אך לא סמכות לאשר שעות נוספות. גם אבחנה זו אינה מקובלת עלינו. האם דרישה של מאמן בשעות אחר הצהריים להגיש בקשה דחופה לבית משפט או להגיב לסעד זמני דחוף שהוגש, הינה דרישה מקצועית או דרישה מנהלית (לביצוע שעות נוספות)? ברי, כי עניין לנו במקרה בו הצורך המקצועי הביא את המאמנים לדרוש מהתובעים עבודה בשעות נוספות (בפן המנהלי). הנתבעת טוענת עוד, שאין בפעולות המאמנים די בכדי לחייב את המדינה, כפי שגם עולה מהמסמך עליו חתמו (חלקם). אך לא כך הדבר. אנו סבורים כי אילו רצתה המדינה, באמת ובתמים, למנוע מהתובעים לעבוד שעות נוספות על חשבון הקופה הציבורית, היה עליה להורות למאמנים באופן חד משמעי  שלא להעביד את המתמחים שעות נוספות, ולהגדיר את עבודת המתמחים, כך שעומס העבודה לא יצריך שעות נוספות כגון אלו. בפועל, השתכנענו כי הנתבעת הייתה מעוניינת כי התובעים יעבדו שעות נוספות, ואף דרשה זאת מהם, כחלק מתנאי התפקיד, וכי גם הדרג המנהלי ידע מכך ולא עשה דבר (כפי שיפורט בהמשך). עוד עולה  מעדויות התובעים, כי כל מתמחה בפרקליטות עובד מול מספר פרקליטים, ולא רק עם המאמן שלו (דבר השונה ממתמחים בלשכות השופטים, אשר בד"כ צמודים לשופט אחד). פועל יוצא מכך הוא שהמתמחה צריך היה "להתאים" את סדר יומו לסדר היום של  כל אחד  מהפרקליטים עמם הוא עובד, גם אם היה צורך להישאר לשם כך בשעות  אחה"צ והערב.  כך למשל, העיד מר אלעד לנג: "לגבי גדעון, הלו"ז שלו התחיל רק בצהריים עד הערב, כך הוא עבד, היינו נפגשים אחה"צ והערב. המאמן האישי היה רוב היום בבית המשפט וכשהוא חזר אז גם דיברנו...." (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול - לקראת תחתית העמוד), ובהמשך: "זה לא שאני מתכנן את הזמן מראש בבית. אני מגיע בבוקר, מנהל את היום ויש לי המון עבודה, ומתי שאני יכול אני נפגש עם גדעון, הייתי אומר לו שיתפנה שיתקשר אלי כי אי אפשר היה לתפוס אותו וזה היה בשעות אחה"צ המאוחרות או לקראת ערב."(ראה: עמ' 12 לפרוטוקול באמצע העמוד. הדגשות אינן במקור - י.ש.) טו. כך גם העידה הגב' תמר דאר: "ש. את כותבת שהממונים עליכם עודדו אתכם לעבוד בשעות נוספות. על מי מדובר? ת. אירית שהייתה מאמנת ישירה, גדעון נחום שאיתו עברנו על התיקים, והיו גם מקרים שאלי אברבנאל מנהל המחוז ביקש ממני באופן אישי לעבוד אחרי 16:00 ונשארנו על שעות הערב, והיו ימים שעבדתי עם עו"ד יודקביץ כי היה צריך להגיש כתב אישום בדחיפות לבית משפט מחוזי. נתנו לי עבודה ב 16:00 שדורשת כמה שעות, מבחינתי זה שעודדו אותי לעבוד שעות נוספות." (עמ' 19 לפרוטוקול באמצע העמוד).ראה לעניין זה גם את עדותה של הגב' לוי - משה בעמ' 23 סיפא ועמ' 24  רישא , ועדותה של הגב' אבני בעמ' 26 סיפא ובעמ' 27. טז. זאת ועוד. כפי שעולה מעדותה של עו"ד חן - דרישה זו, בדבר ביצוע עבודה, ככל שתידרש (וכלשון עו"ד חן:"מצאת החמה עד צאת הנשמה"), הוצגה בפני המתמחים עוד בשלב המוקדם מאד של קבלת להתמחות - בשלב הראיונות לעובדה. דברים אלו היו קיימים, לא רק כלפי עמית חן, אותו אימנה, אלא לגבי כלל המתמחים, כפי שהעידה. עו"ד חן הוסיפה והעידה, כי דרישה זו נשארה בתוקף גם במהלך ולאורך תקופת ההתמחות (וגם לאחר שנושא דרישת המתמחים לתשלום שעות נוספות הועלה בפני הגורמים הרלבנטיים בנתבעת). יז. כאמור, התנהלות המדינה בעניינם  של המתמחים מהווה למעשה "עצימת עיניים". דבר זה נכון גם  בהתייחס לגורמים המנהליים אשר אמונים על שמירת נהלי הנתבעת בעניין של ביצוע שעות נוספות במסגרת המכסה התקציבית -  אשר ידעו כל העת כי המתמחים עובדים שעות נוספות, לא מנעו זאת מהם, אף שידעו כי אינם מתוגמלים על כך. מבחינת הנתבעת -  לא נעשה בעניין זה דבר, ואף לא בוצע  "רענון נהלים" בדבר איסור ביצוע שעות נוספות.  מצופה היה כי לו אכן חפצה הנתבעת בלב שלם  למגר את תופעת העבודה בשעות נוספות של המתמחים ללא מתן אישור מראש, הייתה עושה כן באופן ברור, ובין השאר - מפחיתה את עומס העבודה מהמתמחים, כך שיוכלו לבצע את עבודתם באופן סביר ובחריצות הראויה - מבלי להזדקק לשעות נוספות. אמירה בעלמא כי לא יעבדו שעות נוספות - אין  בה די, כל עוד דרישות התפקיד המשיכו להיות "מצאת החמה ועד צאת הנשמה" כהגדרת עו"ד דבורה חן. לאור זאת, אין גם ממש  במסמך המאוחר מטעם הנתבעת, שהוצא במהלך המו"מ בין הצדדים, בדבר האיסור לבצע שעות נוספות ללא אישור, כפי שיפורט בהמשך. בחינת בית הדין לעניין זה, אינה טכנית בלבד, ועל בית הדין לבדוק: האם בפועל, בעקבות המסמך המשיכו לדרוש מהם עבודה בשעות נוספות, אם לאו. כאמור, גם הגורמים המנהליים, אשר בסמכותם להורות על מתן אישור או איסור ביצוע שעות נוספות, ידעו כי בפועל מבצעים המתמחים שעות נוספות, כחלק שגרתי מעבודתם. העיד מר יעקב זהר (אחד מהגורמים המנהליים בנתבעת) בעמ' 19 לפרוטוקול: "ת...אבל אני יכול להגיד שראיתי את המתמחים עובדים עד שעות מאוחרות.                    ש. באיזה תדירות ראית את זה?                    ת. כל הזמן"(ההדגשה לא במקור). גם לאחר שהתקיים דיון בין הצדדים, בנוכחות הגורמים המוסמכים הרלוונטיים - נושא איסור ביצוע שעות נוספות לא הוסדר. זאת, למרות שהינו בעל השלכה כספית-תקציבית על  תקציב המדינה. על כך העיד גם עו"ד משה דיין, בעדותו בפני בית הדין: ש. האם אתה כיועץ משפטי של המשרד, זוכר ישיבה שבם כינסתם את פרקליטות המחוז או מישהו מהגורמים המוסמכים בעניין, והראתם להם באופן חד משמעי, לא רק להודיע ולהחתים, אלא גם להגיד לאנשים שמבקשים מהם לעזוב את שערי הפרקליטות בתום שעות העבודה שלהם ולא להישאר שעות נוספות. היה דבר כזה? ת. לא זכור לי שיצאה הוראה לגרש עובדים בשלב זה או אחר. עמ' 25 למטה ועמ' 26 למעלה לפרוטוקול מיום 26.5.09 (הדגשות אינן במקור-י.ש.) בית הדין הארצי שב והבהיר בפסיקותיו, כי על צדדים ליחסי עבודה חלות חובות מוגברות של תום לב, הגינות וגילוי, לאור טיבם וטבעם של יחסי עבודה המושתתים על "חוזה יחס". בית הדין הארצי קבע עוד כי "חובת הגילוי המוגברת כוללת חובת גילוי יזום מטעם המעסיק לעובד, לרבות חובתו המוגברת להביא לידיעת העובד מידע חיוני בכל הנוגע לתנאי העבודה והשינויים בהם". (ראה: ע"ע 652/08 מדינת ישראל - משטרת ישראל ומשרד האוצר - יואל בן חמו (משיב ומערער שכנגד), (טרם פורסם - ניתן ביום 9.2.11). כאמור, בעניין שבפנינו - לא כך נהגה המדינה עם המתמחים. בשולי הדברים יוער כי לטענת התובעים, יש לראות במאמנים של המתמחים בפרקליטות, כמי שמהווים הן את הגורמים המנהליים והן הגורמים המקצועיים, במובחן מהמתמחים בבית המשפט. אינני מקבלים טענה זו. יחד עם זאת,  ניתן לומר שבמקרה של המתמחים בפרקליטות, ההבדלים בין הגורמים טושטשו עד מאד (כפי שעלה גם מהעדויות שהובאו בפנינו). עובדה זו, נשקלה אף היא, בהכרעתנו. ונקודה נוספת: כאמור, מוסכם על שני הצדדים, כי מתמחי הפרקליטות מתחלקים לשתי קבוצות: זו שחתמה על טופס זה עם תחילת העבודה, והאחרת שלא חתמה. יצויין כי לאור כל האמור לעיל, ומאחר שבשני המקרים מדובר על עובדים שנדרשו לעבוד שעות נוספות, ועבדו אותם בפועל - אין בחלוקה זו כל ממש, וגם אלו שחתמו, זכאים אף הם לגמול שעות נוספות, כיוון שבפועל התמלאו התנאים שנדרשו בפס"ד ארפי. למעלה מן הצורך יובהר, כי עצם החתימה על המסמך אינה חזות הכל, ויש, כאמור, לבדוק את  "המציאות בשטח". הנתבעת לא יצאה ידי חובתה בכך שהחתימה את התובעים על כך שלא יהיו זכאים לשעות נוספות. דומה הדבר לאדם שחתם על כתב ויתור וסילוק כאשר ברור שלא ניתנו לו הזכויות המגיעות לו. הדברים נכונים ומקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בזכויות קוגנטיות, כבעניינו. לעניין זה כבר נפסק כי:"ההלכה הפסוקה, לפיה לא יתקבל "ויתור" עובד על שכרו ועל זכויותיו הקוגנטיות, היא היסוד והתשתית לחובת המעסיק כלפי עובדו, ואין להתחמק מתחולתה. הלכה זו שרירה וקיימת בין אם "הוויתור" המיוחס לעובד נעשה לפני תחילת ההתמחות, במהלך תקופת ההתמחות, ולאחריה; בין אם היה "ויתור" במפורש במסמך בכתב, או מכללא; ובין אם "נלמד הוויתור" מנסיבות המקרה, כגון: שהעובד לא הלין על אי תשלום השכר, או הסכין עם תשלום שכר חלקי פחוּת משכר המינימום" (ר' ע"ע 252/07 אשר עמי-עד - זוהיר בכריה, (ניתן ביום 11.12.07).יודגש: הפררוגטיבה לקבוע כמה שעות נוספות - אם בכלל - יעבוד העובד, הינה של המעסיק, ועל כך אין חולק. אך מאידך, המעסיק איננו יכול לאסור על עבודה בשעות נוספות, ובה בעת - לדרוש שבפועל תבוצע העבודה בשעות נוספות, אך ללא תמורה. במקרה שבפנינו, ולמרות החתימה (של חלק מהם), נדרשו, כאמור כל התובעים לעבוד שעות נוספות, ולתת תפוקה בעבודה בשעות רבות, אחרי השעות הרגילות. מנגד, וכפי שנאמר לעיל, הנתבעת הייתה מודעת למציאות זו, אך לא דאגה למיגור התופעה: לא דאגה לרענן נהלים אלו באופן נהיר וחד משמעי (גם למתמחים וגם למאמנים), והמשיכה לדרוש מהם עבודה סביב השעון, מעבר לשעות הרגילות. בנוסף - איננו מקבלים את הטענה כי  לאלו מבין התובעים שלא חתמו על המסמך האוסר עבודה בשעות נוספות - הובהר העניין במפורש בע"פ. מכל מקום, טענה זו לא הוכחה כלל. מהעדויות בתיק עולה, כי בשלב מסויים של המו"מ עם המתמחים, וההתכתבויות ביניהם, ניתנה למתמחים הוראה, על פיה חל איסור על העסקתם בשעות נוספות. האם הוראה זו מספקת על מנת שלא ישולמו לתובעים שעות נוספות מכאן ואילך? גם לעניין זה יש לבדוק האם, מעבר לאיסור, המצב בשטח השתנה באופן מהותי מהמצב שהיה קודם לכן. מהעדויות שהובאו בפנינו מטעם שני הצדדים,  שוכנענו כי  גם לאחר ההוראה שניתנה, "מציאות שגרת העבודה" בנתבעת, לא  שונתה בפועל ולא אפשרה הפסקת ביצוע שעות נוספות. וכך העיד לעניין זה  מר לנג: "ש. אם קודם לא ידעת שאסור לך לעבוד שעות נוספות, במועד הזה כבר ידעת, נכון? ת. נכון. ש. ואז במועד הזה אתה מפסיק לעבוד שעות נוספות נכון? ת. זה מיתמם להגיד שאני ב 16:00 אני יכול לקום וללכת. ש. אז אתה יודע שאסור לך במועד הזה ואתה ממשיך לעשות? ת. כן, כי יש לי דיונים ומתמחה לחפוף, הופעות. (ראה עמ' 15 לפרוטוקול, בתחתית העמוד. הדגשות אינן במקור - י.ש.) כז.       עדות נוספת לעניין זה הינה של  גב' דאר אשר העידה: "ש. אז את יודעת ומפסיקה לעבוד שעות נוספות.נכון? ת. שעות נוספות לא היו בהכרח לפי מה שמסר מר שילה, אלא לפי מה שמסרו לנו המאמנים, ואם הייתי צריכה לעבוד והיו לי תיקי הוכחות, והיו לי 3 תיקים משמעותיים שהייתי צריכה לשבת ולהכין אותם, אז העובדה שמר שילה אמר שאני לא יכולה לעבוד שעות נוספות לא ממש עזרה לנו כשהייתי צריכה להכין את התיק להוכחות, כשגדעון אמר לי לבוא בשעה 18:00.(ההדגשות לא במקור -י.ש). ובחקירה החוזרת: ש. מתי התקבלה התשובה הסופית של מר שילה שלא ניתן לשלם לכם שעות נוספות. ת. האימייל האחרון היה בסוף פברואר. עד אז היה מו"מ"(ראה עמ' 20 לפרוטקול. באמצע העמוד ולקראת סופו". עדויות אלו עולות בקנה אחד עם עדותה של עו"ד דבורה חן כמצוטט להלן: "...ועלה נושא השעות הנוספות של המתמחים....ובסוף אותו דיון לא ניתנה לי איזה שהיא הנחיה שממחר בבוקר המתמחים לא יעבדו שעות נוספות. אם היתה ניתנת לי הוראה כזאת, הייתי אורזת את התיקים בעלי הפרופיל הגבוה שעסקתי באותה תקופה ומעבירה למנכ"ל המשרד ושהוא ימצא פתרון להופעה בו. גם כך היינו צוות מצומצם עד 12 בלילה, ככולל שישי ושבת, והנהלת המשרד ידעה שאנחנו עובדים גם בשבתות."(ראה עמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.5.09 שורות 14-19- הדגשות אינן במקור - י.ש). כח. לאור האמור - ומשאופי העבודה וכמות העבודה שנדרשו התובעים לבצע לא שונתה -  זכאים התובעים לשעות נוספות גם לאחר ההוראה שניתנה להם, כאמור. כט. לעניין   המרת שעות נוספות בימי חופשה  - איננו נדרשים להכרעה בענייננו הסדר אשר נשלל על ידי בית הדין הארצי, וממילא אינו רלבנטי ואינו מעשי  בענייננו.  ל. למען הסר ספק, ולאור טענת הנתבעת (בכתב ההגנה וכעולה מהפלוגתאות), כי יש לפצל את תקופת ההתמחות לשעות לימוד לעומת שעות עבודה - איננו מקבלים פיצול זה. שעות העבודה והלימוד כרוכים אלו באלו  ומהווים כולם ביחד את שעות העבודה של המתמחים. לא. הרחבת חזית: במסגרת סיכומיה ואף במסגרת קו חקירתה הנגדית -  העלתה הנתבעת טענות בדבר עבודתם של המתמחים בשעות עבודה "גמישות" ("שעון עבודה גמיש"), וכי כשעבדו ביום אחד שעות נוספות - קוזז הדבר מימים אחרים בהם פחות שעות . ב"כ התובעים התנגדו לקו החקירה הנ"ל וכן להעלאת טענה חדשה זו, אף בסיכומים, בנימוק של "הרחבת חזית". אנו סבורים כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, ולפיכך אין לנו להידרש לטענה זו. יצויין כי גם מרשימת הפלוגתאות שגובשה במעמד הצדדים, לא נטענה טענה מעין זו. יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, מובהר כי גם לגופם של דברים, אין לקבל את הטענה. ראשית, בפן העובדתי, דו"חות הנוכחות של התובעים מעלים כי בפועל ביצעו התובעים שעות נוספות רבות (כפי שעולה גם מהמוסכמות שבתיק), וכי, במאזן השעות הכללי, הכף מוטה לטובת "השעות הנוספות" (כשאין חולק כי אלו לא שולמו), כאשר הימים שעבדו ב"חוסר" הינם מעטים, יחסית. שנית, כבר נפסק כי אין לקזז את השעות הנוספות משעות "חוסר" - אלא יש לשלם שעות נוספות בהתאם לכל יום עבודה, כפי שאכן בא לידי ביטוי בחישובי התובעים. לב. לגבי תובע מס' 11: מאחר וקבענו כאמור כי יש לשלם לתובעים גמול שעות נוספות, הרי שבהתאם לעמדת הנתבעת עצמה, לפיה תשלום דמי הכלכלה תלוי בביצוע שעות נוספות מותרות - יש לשלם לתובע מס' 11 את דמי הכלכלה כנתבע על ידו. הטענה כי לא הוכיח את מספר השעות הנוספות שעבד, ולדמי הכלכלה שתובע - אינה מתקבלת. לתביעתו צורפו כנספחים כרטיסי העובד הממוחשבים ותלושי השכר, באופן שניתן לאמת את פרטי תביעתו לעניין דמי הכלכלה הנתבעים על ידו. הנכון היה לפרט זאת באופן מלא בכתב התביעה, אך אעפ"כ, ומשכרטיסי העבודה והתלושים מלמדים על השעות שעבד והמשכורות שקיבל - יש לראות זאת כמוכח (ואין מחלוקת לעניין אמיתות החומר הממוחשב שהומצא). לג. לעניין מס' שעות העבודה של המתמחים בפועל : לעניין תובעים 1-10, התובעים פירטו את השעות ואת אופן החישוב, ואין מחלוקת כי עבדו את השעות הנוספות הנטענות (מעבר לטענה שנדחתה, לעניין העבודה על פי שעון גמיש). המחלוקת בתיק לא הייתה, אפוא, אם עבדו שעות נוספות, אלא בשאלת עצם זכאותם לגמול שעות נוספות. למען הסר ספק ומשעדויות התובעים אמינות עלינו - מקובלת עלינו גם טענתם לעניין מס' שעות העבודה בפועל. לעניין זה יש לציין במיוחד את עדותה של גב' אבני , אשר נסמכה גם על יומנים מסודרים ואוטנטיים מאותה תקופה, בה פורטו אף המטלות שנדרשה לבצע. לד. פיצויי הלנה: למרות התוצאה אליה הגענו - אין לנו ספק כי אכן מדובר  במחלוקת אמיתית בין הצדדים,  ובמיוחד לאור העובדה שחלק מהתובעים אכן חתמו על כך שלא יקבלו שעות נוספות. לאור זאת -  פיצויי ההלנה יופחתו לכדי ריבית והצמדה בלבד. סוף דבר: א. התביעה מתקבלת במלואה, פרט לנושא הלנת השכר. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בתביעותיהם, בתוספת ריבית והצמדה מיום סיום עבודתם ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעים 1-10 סך של 20,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד (לכולם ביחד). הנתבעת תשלם לתובע 11 סך של 2,000 ₪ כשכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין  זה  ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. פרקליטות המדינההתמחות (במשפטים)פרקליטים