קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פועל בניין בבית הדין לעבודה / זכויות עובד בענף הבניה: בפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, וכן לתשלום תוספות שכר שונות, שלטענת התובע הוא זכאי להן בגין תקופת עבודתו בנתבעת, בהתאם להסכמים קיבוציים בענף הבניה. עיקר העובדות הצריכות לעניין התובע החל לעבוד בנתבעת, שהיא חברה קבלנית בתחום הבניה, ביום 28/8/03. התובע טען כי עבד בנתבעת כמנהל עבודה ואולם מעדותו בפנינו עולה כי סייע למנהל העבודה באתר, ולא היה מנהל העבודה בעצמו (ראה עמ' 4 לפרוטוקול). אמנם לקראת סיום עבודתו בנתבעת עבר התובע קורס מנהלי עבודה, ואולם אין בפנינו ראיה לכך כי שימש בפועל כמנהל עבודה גם לא בשנת עבודתו האחרונה. לנוכח האמור לעיל אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה התובע עבד כפועל ולא כמנהל עבודה. במהלך תקופת עבודתו שולם לתובע שכר לפי דיווח על שעות עבודה בפועל, כאשר הבסיס לחישוב השכר היה לפי 34 ₪ לשעה (תגמול עבור עבודה בשעות נוספות שולם לפי דיווח על נוכחות). בנוסף לתשלום השכר עבור שעות העבודה, שולמה לתובע עד לחודש מאי 2005 תוספת שכר בסך 688 ₪ בגין - "תמריץ אי העדרות". החל מחודש יוני 2005 חדלה הנתבעת מלשלם לתובע את התוספת הקבועה שכינויה "תמריץ אי העדרות" והחליפה אותה בתשלום דמי כלכלה לפי חישוב של 27.52 ₪ לכל יום עבודה. יאמר מיד כי אין חולק על כך שהשכר החודשי ששולם לתובע לכל אורך תקופת עבודתו היה גבוה יותר מהשכר המירבי (דרגה 8) בטבלאות שכר חודשי לעובדים בהתאם להסכמים הקיבוציים בענף הבניין. ביום 21/9/08 נמסרה לתובע הודעת פיטורים, על רקע מה שתואר במכתב הפיטורים כ- "חילוקי דעות באשר לדרך ההתנהלות באתרי החברה." עוד נאמר בהודעה כי סיום ההתקשרות יכנס לתוקף ביום 28/9/08. טענות הצדדים לטענת התובע, היה על הנתבעת ליתן לו הודעה מוקדמת בת חודש ימים ולא בת שבוע ובעניין זה עומדת תביעתו לדמי הודעה מוקדמת על סך 4,623 ₪. עוד טוען התובע כי פיצויי הפיטורים שולמו לו בחסר, וכי הוא זכאי לתשלום בגין דמי חגים, תמריץ אי העדרות דמי כלכלה ושעות קיץ. לטענת הנתבעת, נסיבות סיום עבודתו של התובע הצדיקו שלילת פיצויי פיטורים, ואלה שולמו לתובע לפנים משורת הדין (וביתר) ולפיכך התובע איננו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת התובע איננו זכאי לתמריץ אי העדרות, לדמי כלכלה באשר אלו נכללות בשכר המשולב מאז שנת 2000, כי התובע איננו זכאי ולשעות קיץ באשר מדובר בתוספת שכר שבוטלה בשנת 2004, וכי קיבל שכר בגין ימי החגים בהם לא עבד בפועל. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לכתב התביעה צורף מכתב הפיטורים מיום 21/9/08. המכתב מדבר בעד עצמו. הוא כולל טענות בדבר התנהלותו של התובע באתרי החברה ואולם אין בו, ולא ברמז, אמירה כאילו נסיבות העניין מקימות עילה לשלילת פיצויי פיטורים. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי ברקע לסיום העסקתו של התובע עומדת העובדה כי הצדדים לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמה בדבר אפשרות שילובו של התובע בתפקיד מנהל עבודה בנתבעת, לאחר שהתובע סיים קורס מנהלי עבודה (שאליו נשלח מטעמה של הנתבעת ועל חשבונה), על פי הנטען לאחר שהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה בעניין תנאי העבודה הודיע התובע כי יעזוב את החברה על מנת לעבור לעבוד בחברה אחרת. על פי הנטען, מנת להביא לסיום ההעסקה תוך הקמת זכאות לפיצויי פיטורים החל התובע לגרום לנזק מכוון בעבודתו, וכתוצאה מכך נשלח לו המכתב מיום 21/9/08. בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע לא ניתן למצוא התייחסות כלשהי לנסיבות סיום ההעסקה פרט לצירוף המכתב מיום 21/9/08. הנתבעת מטעמה, לא הביאה עדים שיעידו בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע. העדה מטעם הנתבעת, גב' גלית לוי לא העידה מידיעה אישית לעניין נסיבות סיום ההעסקה, ולפיכך הטענה לפיה התובע פוטר בנסיבות המצדיקות הפחתתה או שלילה של פיצויי פיטורים לא הוכחה. אשר על כן, התובע זכאי היה להודעה מוקדמת בת חודש ימים ולפיצויי פיטורים מלאים. מאחר שהנתבעת לא הציגה תחשיב משלה כנגד התחשיב שערך התובע אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי הודעה מוקדמת סך 4,623 ₪ ובגין הפרשי פיצויי פיטורים סך 1,481 ₪. התביעה לתשלום תמריץ אי העדרות כפי שפירטנו בפרק העובדות בראשית תקופת עבודתו שולמה לתובע תוספת שכר בסך 688 ₪ בגין "תמריץ אי העדרות". החל מחודש יוני 2004 חדלה הנתבעת לשלם אותה תוספת. יאמר מיד כי גובה שכרו של התובע לא נפגע, משום שאת מקומו של התמריץ תפסה תוספת אחרת - תוספת דמי כלכלה, ששולמה על בסיס יומי, לפי 27.52 ₪ ליום. לטענת התובע, לפי ההסכמים הקיבוציים בענף הבניה - היה על הנתבעת להמשיך ולשלם לו תמריץ אי העדרות עד לסיום עבודתו. לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין טענתו של המבקש להדחות. בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה של פסקי דין, כי מאז החתימה על ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה ביום 21/12/99 הרי ש"תמריץ אי העדרות" נכלל בטבלאות השכר החדשות של העובדים בענף הבניה. אשר על כן, מכח ההסכם הקיבוצי הנ"ל, עובד בענף הבניה זכאי לשכר בהתאם לטבלאות שפורטו בהסכם, ולא יהיה זכאי בנוסף לכך לתשלום בגין תמריץ אי העדרות. ראה ס"ק (ארצי) 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללים החדשה - הסתדרות עובדי הבניין והעץ . לכאורה, ניתן היה לטעון כי בפסק הדין בע"ע 188/06 סמי בוגו' נ' קל בניין , סוייגה ההלכה, באופן שנקבע כי מקום שהצדדים לא הסכימו במפורש, כי שכרו של העובד כולל "תמריץ אי העדרות", יהיה העובד זכאי לתמריץ גם בנסיבות בהן שכרו הכולל עולה על הסכום המפורט בטבלאות השכר. ואולם, בע"ע 72/08 מיכאלצ'ה נ' עומר הנדסה ובניה בע"מ הבהיר בית הדין הארצי כדלקמן: "הנה כי כן, לטעמנו, אין בנפסק בעניין בוג'ו כדי להשליך על העקרונות, כפי שנקבעו בפסק הדין בעניין התאחדות הקבלנים לעניין הזכאות לתמריץ אי היעדרות. ולמען הסר ספק נשוב ונבהיר, כי תמריץ אי היעדרות, כמו גם תוספת 2000, כלולים בטבלאות השכר שבהסכם 2000 ובהסכם 2004. " לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לכך ששכרו החודשי של התובע עלה על השכר המפורט בטבלאות, תביעתו של התובע לתשלום תמריץ אי העדרות נדחית. התביעה לתשלום דמי כלכלה לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום דמי כלכלה לפי 34 ₪ ליום לכל תקופת עבודתו (בניכוי סכומים ששולמו לו החל מחודש יוני 2004 בגין דמי כלכלה. גם בהקשר זה נראה כי התביעה מתעלמת מקיומו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניין מיום 21/12/99 [להלן: "הסכם 2000"] וממשמעותו. בהסכם 2000 הורחב בסיס השכר וזאת, בין היתר, לאחר שהוסכם בין הצדדים כי את דמי הכלכלה שנקבעו בהסכמים קודמים, תחליף "תוספת 2000" (שכלולה בבסיס השכר) וכן יתרת דמי כלכלה (שאיננה נכללת בבסיס השכר המפורט בטבלאות. (ראה סעיף 5.2 להסכם ופסקי הדין בס"ק 18/08 ובע"ע 72/08 שנזכרו לעיל). בהתאם להסכם 2000 דמי הכלכלה כלולים איפה בשכר המפורט בטבלאות, למעט רכיב "יתרת דמי כלכלה" בסך 257.5 ₪ לחודש. ביום 1/8/04 נחתם הסכם קיבוצי כללי נוסף בענף הבניה במסגרתו הוגדל בסיס השכר, ואילו תוספת יתרת דמי כלכלה הועמדה על סך 139 ₪. נראה כי בעת שנתבעת החליפה בחודש יוני 2004 (באופן חד צדדי) את תמריץ אי ההעדרות ששולם לתובע בסך 688 ₪ בתשלום דמי כלכלה יומיים בסך 27.52 ₪, היה הדבר מתוך שהנתבעת היתה ערה לכך שהתובע זכאי לתשלום יתרת דמי כלכלה בהתאם להסכם 2000, וביקשה לתקן בהתאם לכך את הפירוט שבתלוש השכר (ודוק, מכפלת דמי הכלכלה היומיים ששולמו ב- 25 ימי עבודה היא בדיוק 688 ש"ח). ואולם, בטיעוניה בפנינו הנתבעת לא נתנה דעתה לאבחנה בין תוספת 2000 (הכלולה בשכר הטבלאי) לבין יתרת דמי הכלכלה שאיננה כלולה בשכר הטבלאי. על רקע האמור לעיל, לא עומדת בפנינו כל טענה שלפיה התובע לא היה זכאי לתשלום יתרת דמי כלכלה בנסיבות העניין. על רקע האמור לעיל, ובשים לב לכך שמראשית עבודתו ועד חודש יוני 2004 (למשך 10 חודשים) לא שולמה לתובע תוספת שכר בגין "יתרת דמי כלכלה" זכאי התובע בגין תקופה זו לתשלום יתרת דמי כלכלה בסך כולל העומד על 2,575 ₪. החל מחודש יוני 2004 ועד לסיום עבודתו שולמו לתובע מדי חודש דמי כלכלה בשיעור העולה על "יתרת דמי כלכלה" שנקבעו בהסכם 2000 ובהסכם הקיבוצי מיום 1/8/04, לפיכך, ובשים לב לכך ששכרו החודשי של התובע על על השכר הטבלאי, בגין התקופה השניה התובע אינו זכאי לתשלום יתרת דמי כלכלה. שעות קיץ בכתב התביעה טען התובע כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, החל מיום 16 יוני ועד ערב ראש השנה יונהג בענף הבניה יום עבודה מקוצר בן 7 שעות (בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי עובד שמועסק למשך 8 שעות עבודה ביום, יהיה זכאי לתמורה בגין שעה נוספת). לטענת התובע המדובר ב 75 שעות בשנה אשר אותן הנתבעת הפסיקה לשלם לו ביום 1/8/04. הנתבעת טוענת (בתצהירה ובעמ' 6 לפרוטוקול), כי חל עליה ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה מיום 1/8/04 (נ/1) הקובע כדלקמן: 2. שעות עבודה בבניה 2.1 החל מתאריך 1/8/04 יעבוד כל עובד בענף הבניה 42 שעות שבועיות. 2.2 כל האמור בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 9/4/68 על כל תוספת לעניין שעון קיץ בטל. 2.3 למען הסר ספק מובהר בזאת כי חודש עבודה בענף הבניה פירושו 181.86 שעות. כל שעת עבודה שמעבר לכך תזכה את העובד בתשלום עבור שעות נוספות כחוק. לאור טענת הנתבעת, בסיכומיו טען התובע כי שעות הקיץ בוטלו בצו הרחבה רק בשנת 2006 ולפיכך הנתבעת היתה חייבת לשלם לתובע שעות קיץ עבור השנים 2004-2005 באופן מלא. אשר לשנים 2006-2008 טוען התובע כי הקטנת היקף המשרה שהועמד על 181,86 שעות (במקום 186 שעות) איננה מהווה פיצוי למלוא 75 שעות הקיץ השנתיות שהופחתו, ולפיכך הוא תובע הפרשים גם לשנים 2006-2008. אין בידינו לקבל את טענות התובע. טענת הנתבעת (שנתמכה בתצהיר) כי חל עליה ההסכם הקיבוצי מיום 1/8/04 לא נסתרה. טענתו של התובע כי הפחתת היקף המשרה איננה מהווה פיצוי הולם לביטול שעות הקיץ איננה נתמכת בחוות דעת מקצועית ואיננה משכנעת על פניה, ובפרט מקום שמדובר בהסכמה בין צדדים להסכם קיבוצי כללי, שהיא חלק מהסכם כולל ומקיף בענף. אשר על כן טענתו של התובע כי הוא זכאי לשעות קיץ לתקופה שאחר יום 1/8/04 נדחית. דמי חגים עיון בתלושי השכר של התובע, מעלה כי לא ניתן למצוא בהם רכיב שכר נפרד אשר יצביע על תשלום דמי חגים. אשר על כן, לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו דמי חגים לכל תקופת עבודתו. הנתבעת צירפה לתצהירה העתקים של דוחות הנוכחות של התובע ושל תלושי השכר לכל תקופת עבודתו. עיון במסמכים מעלה כי בעת שחלו ימי חג, בדוחות הנוכחות נרשמה לתובע "מנוחה בתשלום" ונזקפו לזכותו 8 שעות עבודה לכל יום חג (למעט ימי חג שחלו בשבת). כך לדוגמא, בחודש ספטמבר 2004 חלו 3 ימי חג. עיון בדווח הנוכחות של התובע מעלה כי נרשמו לו שלושה ימי "מנוחה בתשלום" בגינן כל אחד מהם נזקפו לזכותו 8 שעות עבודה, על אף שלא עבד בפועל. תלוש השכר לחודש ספטמבר 04 מעלה כי לתובע שולם שכר בגין כל השעות שפורטו בדו"ח החודשי, כוללה 24 שעות בגין ימי החגים שבהם לא עבד בפועל. לנוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא זכאי לתשלום דמי חגיד ותביעתו בהקשר זה נדחית. כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים : בגין דמי הודעה מוקדמת - 4,623 ש"ח לסכום יתווספו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 28/9/08 ועד לתשלום בפועל. בגין השלמת פיצויי פיטורים - 1,481 ₪ - לסכום יתווספו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 28/9/08 ועד לתשלום בפועל. בגין יתרת דמי כלכלה 2,575 ש"ח - לסכום יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. במכלול נסיבות העניין, על אף שמרבית תביעתו נדחתה, החלטנו לפסוק לזכות התובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וזאת, בין היתר מאחר שהתרשמנו כי התנהלותה של הנתבעת תרמה ליצירת אי וודאות לעניין תנאי השכר להם זכאי התובע. לסכום יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום. בניהענף הבנייהזכויות עובדים