קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות עובד מושאל: 1. לפנינו תביעה כספית לקבלת הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, וכן לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. הרקע העובדתי 2. התובע, מנהל חשבונות במקצועו, החל לעבוד בנתבעת, חברת אל-על, ביום 3.11.68. בין השנים 1976-1979 שימש התובע בתפקיד מנהל חשבונות אזורי בתחנת הנתבעת בטהרן, והחל מיוני 1979 שימש בתפקיד מנהל חשבונות אזורי בסניף הנתבעת בישראל. 3. בנובמבר 1980 הושאל התובע לחברת בת של הנתבעת - חברת תש"ת - חברה למפעלי תיירות ושירותי תעופה בע"מ (להלן: "תש"ת"), בהתאם לנוהל "עובדי חברה מושאלים" של הנתבעת. לפי האמור בנוהל, השאלתו של עובד תהא לתקופה בת שלוש שנים אותה ניתן להאריך למשך שנתיים נוספות, כשרק במקרים מיוחדים ניתן להאריך את ההשאלה מעל ל-5 שנים, באישור המנכ"ל. עוד נקבע בנוהל זה, כי עובד אשר תקופת השאלתו היתה בת חמש שנים לפחות יהיה זכאי לשיבוץ בתפקיד בעל דרגה אחת גבוהה מדרגת התפקיד ממנו הוא הושאל. 4. עובר לתחילת עבודתו של התובע בתש"ת, ולאור האמור בנוהל העובדים המושאלים, ניתן בידי התובע מכתבו של ראש אגף תקציבים וחשבונות דאז בנתבעת, מר מאירוביץ' ז"ל, בו נאמר כי: "לאור דאגתך הנובעת מסעיף 4.ה. לנוהל מנגנון מס' 11-02-09, הנני מאשר שעם גמר השאלתך לתש"ת וחזרתך לתקן אגף החשבון, בכוונתי לשבצך מקביל למינוי האחרון אותו תקבל בתש"ת" (המכתב צורף כנספח לכתב התביעה). 5. התובע עבד כעובד מושאל בתש"ת עד שנת 1989, ואז שונה מעמדו והוא הפך לעובד חברת תש"ת. במכתבו של ראש אגף כוח אדם בנתבעת דאז, מיום 24.3.89 (נספח א' לתצהיר עד הנתבעת) נאמר כך: "בהתאם למוסכם בין חב' 'אל-על' לבין חב' תש"ת ומר יחזקאל פריזאט, יפרוש הנ"ל מהחברה ויועסק ע"י תש"ת בתנאים כדקלמן: מועד סיום עבודתו בחברת 'אל-על' נקבע לתאריך 13.2.89 וזאת ללא תשלום פיצויי פיטורים. החל מתאריך 14.2.89 יועסק ע"י חברת תש"ת כעובד מן המניין. חברת תש"ת תתחייב בפני 'אל-על' כי תישא בכל התשלומים והזכאויות השונות לרבות פיצויי פיטורים המגיעים למר פריזאט כפועל יוצא מתחילת עבודתו בחברה, היינו מתאריך 3.11.1968 וזאת ללא כל תמורה מחברת 'אל-על'. ... כל עוד מר פריזאט יועסק ע"י תש"ת, יהיה זכאי לתנאים ולזכויות לרבות כרטיסי טיסה כמקובל לעובדי תש"ת לפי ותקו המצטבר. זאת, בכפוף להסכם בין 'אל-על' לתש"ת בעניין מתן שירותים מיום 30.3.1986. בעת פרישתו מתש"ת יהיה זכאי לתנאי פרישה של פורש 'אל-על' בוותק המתאים לתאריך הפרישה בפועל מן החברה, היינו - 13.2.1989 ובהתאם לתנאים התקפים לתאריך זה למעט 'פיצויי פיטורין' שיהיו בהתאם לסעיף 3 לעיל. ..." 6. מכתב בעל תוכן דומה נכתב ביום 4.5.89 ע"י מנכ"ל חברת תש"ת אל ראש אגף כוח אדם בנתבעת (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). בהתאם לתכתובת זו, הוצא מכתב המאשר את סיום עבודתו של התובע בנתבעת החל מיום 13.2.89, ע"י מנהלת מחלקת קליטה ותעסוקה בנתבעת (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). 7. התובע עבד בפועל בחברת תש"ת עד יום 31.7.03, אז מוזגה תש"ת עם הנתבעת וחדלה מלהתקיים. ביום 1.8.03 חזר התובע לעבוד בנתבעת כמנהל חשבונות באגף החשבונות. 8. אין חולק כי בחברת תש"ת קודם התובע בעבודתו עד לדרגה 41. כשחזר התובע לעבוד בנתבעת בשנת 2003 ביקשה הנתבעת לשבצו בדרגה 36, אך לאחר מו"מ שנערך בין הצדדים הוסכם על שיבוצו של התובע בתפקיד בדרגה 38 שלב 4. בהסכם שנחתם בין הנתבעת והתובע ביום 27.7.03 (נספח א' לכתב ההגנה), שכותרתו "כתב מינוי והעסקה" (להלן: "הסכם ההעסקה" או "הסכם 2003"), נאמר כך: "1. ביום 31/7/03 סיימת העסקתך בחברת תש"ת - חברה למפעלי תיירות ושירותי תעופה בע"מ (תש"ת). הננו שמחים להציע לך להצטרף לאל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ('אל-על') החל מיום 1.8.03 כעובד קבוע בתפקיד א. תנאי העסקתך יהיו כאמור בהסכם הקיבוצי המיוחד לעובדים קבועים באל על. ב. משכורת - משכורתך נקבעה לפי דרגה 38 שלב 4. ותק שנות עבודתך החל מיום 1/11/68 יוכר לצורך חישוב שכרך והתנאים הסוציאליים. ג. דמי חופשה - ... ד. דמי מחלה - ... ה. פיצויי פיטורים - מוסכם בזה, כי עם סיום העסקתך באל על ישולמו לך פיצויי פיטורים שסכומם יקבע לפי תקופות העסקתך, באופן שחלק הפיצויים עבור תקופת העסקתך עד ליום 31.7.03 יחושב לפי שכרך בתש"ת וחלק הפיצויים עבור תקופת העסקתך שמיום 1.8.03 יחושב לפי שכרך באל על. 2. בחתימתך על כתב מינוי זה הנך מצהיר ומאשר בזה כי ידוע לך שתקופת העסקתך בתש"ת אינה נחשבת תקופת עבודה באל על לכל דבר ועניין (למעט לפי הקבוע במפורש בכתב מינוי זה) וכי תיקלט לעבודה באל על על פי תנאי ההעסקה המקובלים באל על ללא קשר לתקופת העסקתך בתש"ת. 3. בחתימתך על כתב מינוי זה הנך מאשר עוד כי אין לך ולא תהיינה לך כלפי אל על דרישות ו/או תביעות מכל סוג שהוא, תהא עילתן אשר תהא, בקשר עם תקופות העסקה קודמות ו/או בקשר עם רצף זכויות בין תקופת העסקה קודמות לבין תקופת עבודתך באל על (למעט לפי האמור במפורש בכתב מינוי זה)..." 9. התובע הועסק בנתבעת עד הגיעו לגיל פרישה. עם סיום העסקתו, ביום 29.3.10, קיבל התובע מהנתבעת את זכויותיו בהתאם לתנאי הסכם 2003. בסמוך לאחר מכן הגיש התובע תביעתו נשוא פסק דין זה, בה טען כי בשנת 2003 הורידה אותו הנתבעת בדרגה שלא כדין ובכך פגעה בזכויותיו, וכי היה עליה לשלם לו שכרו ולהפריש את כל ההפרשות בהן היתה מחויבת לפי דרגה 41, היא הדרגה אליה הגיע בעבודתו בחברת תש"ת. להלן - נביא טענות התובע בפירוט. טענות התובע 10. התובע לטענתו הושאל לחברת תש"ת בשנת 1980 כעובד הנתבעת לכל דבר ועניין, ועבודתו שם הוארכה עד לשנת 2003 לבקשת הממונים עליו. במהלך תקופה זו, כך לטענת התובע, הוא קודם עד לדרגה 41 בדירוג אל על. כשפסקה תש"ת לפעול בשנת 2003 זומן התובע לשיבוץ מחדש בנתבעת, ואז ביקשה הננתבעת לקבוע לו, באופן חד-צדדי, שיבוץ בדרגה 36, הנמוכה בחמש דרגות מדרגתו האחרונה בחברת תש"ת. לטענת התובע, החלטתה זו של הנתבעת היה בה כדי לפגוע באופן משמעותי בשכרו ובזכויותיו הפנסיוניות. התובע מחה על פגיעתה זו של הנתבעת, הן על רקע התחייבותו של מר מאירוביץ' משנת 1980, הן על רקע התחייבויות והבטחות נוספות שניתנו לו לפיהן מעמדו ודרגתו בתש"ת יישמרו לו בסיום העבודה בתש"ת, והן על רקע העובדה שבמקרים אחרים עברו עובדים מתש"ת לעבודה בנתבעת, תוך מניעת או מיזעור הפגיעה במעמדם ובדרגתם כפי שהיו בחברת תש"ת. 11. לטענת התובע, כשהעלה טענותיו באוזני הנתבעת נדחו הטענות, והתובע אף אוים בפיטורים אם לא יסכים לתנאי ההעסקה החדשים, איום שהיה בעל אופי חמור ביותר לאור רקעו האישי של התובע, גילו וסיכוייו בשוק העבודה. על רקע זה אולץ התובע, לאחר דין ודברים, להתחיל לעבוד בנתבעת בדרגה 38, תוך שהנתבעת מנצלת את מצוקתו ואת המצב הנפשי הקשה בו היה שרוי אותה עת. 12. התובע טען כי הורדתו בדרגה ע"י הנתבעת נעשתה תוך הפרת חוזה העבודה האישי שלו, בניגוד לדין ובניגוד להוראותיה הפנימיות של הנתבעת, תוך שהנתבעת פוגעת גם בזכויותיו החוקתיות. התובע הוסיף כי החלטת הנתבעת להורידו בדרגה נעשתה באופן חד-צדדי, האסור בפסיקה, בחוסר תום לב ותוך הפלייתו לעומת עובדים אחרים שעברו מתש"ת לנתבעת, וגם תוך הפלייתו מחמת גילו - שכן הופעל עליו לחץ, כעובד ותיק, לפנות מקומו על מנת שבפועל ייכנסו לנתבעת עובדים צעירים, זולים יותר. על כן, טען התובע כי בגין התנהלותה המפרה של הנתבעת עליה לשלם לו את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר, בגין 7 שנות עבודה, בין השכר בדרגה 41 ובין השכר בדרגה 38. ב. פיצוי בגין פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות של התובע, קרי - הפרשי סכומים שהיה על הנתבעת להפריש לקופות התגמולים של התובע, לפי דרגה 41. ג. הפרשי הפרשות לרכיב פיצויי הפיטורים. ד. הפרשי הפרשות לקרן השתלמות. ה. סך 50,000 ₪ בגין הפגיעה בתובע כתוצאה מאי-הפקדת כספים בקופות במועדים ומאי-צבירת רווחים ו/או כפיצויי הפרה בגין התנהגותה המפרה של הנתבעת. טענות הנתבעת 13. הנתבעת טענה כי התובע אכן הושאל לחברת תש"ת בשנת 1980, והשאלתו הסתיימה בתאריך 13.2.89. מיד עם סיום תקופת השאלתו של התובע הסתיימה העסקתו בנתבעת, והוא הפך לעובד תש"ת לכל דבר ועניין. הנתבעת המשיכה וטענה כי ביום 1.8.03 - לאחר שתש"ת מוזגה עמה - נקלט התובע לעבודה בנתבעת כעובד חדש, ובין הצדדים הוסכמו תנאי העסקתו והדרגה בה ישובץ בעבודתו בנתבעת. לטענת הנתבעת, התובע לא הורד על-ידיה בדרגה, אלא התקבל לעבודה מחדש - על אף שלא היתה מחויבת לקלטו שוב לעבודה לאחר סיום העסקתו בתש"ת - והתובע הסכים לדרגה החדשה בה שובץ. 14. לטענת הנתבעת, לאור ההסכם עליו חתם התובע עם תחילת עבודתו בה בשנת 2003 מנוע הוא מלהעלות את הטענות אותן טען בתביעתו, מה גם שהתובע לא כפר בהסכמותיו המעוגנות בהסכם זה לאורך כל תקופת עבודתו. הנתבעת הדגישה כי איש לא איים על התובע או כפה עליו לחתום על ההסכם האמור, וכי הנתבעת גם לא ידעה על מצב נפשי קשה בו היה מצוי התובע אותה עת, ובוודאי שלא ניצלה מצוקתו על מנת לכפות עליו את המשך העסקתו בתנאים המוסכמים. 15. הנתבעת הוסיפה, לגבי התחייבותו לכאורה של מר מאירוביץ' כי התובע ישובץ בנתבעת בדרגה אליה הגיע בתש"ת, כי במכתבו של מר מאירוביץ' נאמר רק כי התובע ישובץ במקביל ל"מינוי" האחרון שלו בתש"ת ואין בהתחייבות זו כל התייחסות לתפקיד או לדרגה. מכל מקום, הנתבעת טענה כי מר מאירוביץ' כלל לא היה מוסמך להבטיח שיבוץ כלשהו, וכי על פי הנוהל הרלוונטי שהיה בתוקף במועד השאלתו של התובע לתש"ת היה זכאי התובע, לכל היותר, לשוב לנתבעת עם תום תקופת ההשאלה לדרגתו הקודמת ולתפקיד מקביל לתפקיד בו שימש בנתבעת טרם ההשאלה. הנתבעת טענה כי בכל מקרה, בשנים 1989-2003 כלל לא היה התובע עובד מושאל, אלא עובד תש"ת, ועל כן אין כל נפקות לנוהל העובדים המושאלים לגביו. 16. הנתבעת הכחישה את כל טענות התובע באשר לכך שפעלה שלא כדין או בחוסר תום לב או באשר לכך שפעלה באופן מפלה לגבי התובע. לטענת הנתבעת, התובע עבד עבורה עד גיל פרישתו, ועם סיום עבודתו קיבל ממנה את כל הזכויות להן היה זכאי לפי ההסכם ביניהם. על כן, כך לטענת הנתבעת, אין כל בסיס לתביעתו של התובע, ויש לדחותה במלואה. 17. במסגרת ההוכחות העידו לפנינו מטעם התביעה התובע וכן מר חיים חכם, אשר שימש כמנכ"ל תש"ת בשנים 1987-2002. מטעם הנתבעת העיד מר ראובן וירובניק, סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל בנתבעת. הכרעה 18. לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, אנו מחליטים לדחות את התביעה במלואה. 19. התובע טען, כאמור, כי כשהחל לעבוד בנתבעת בשנת 2003 צריך היה להיקלט לעבודה באותה דרגה אליה הגיע עת עבד בתש"ת - דרגה 41, והנתבעת צריכה היתה לשלם לו שכרו וכל זכויותיו בהתאם לדרגה זו. זאת, בין משום שמעולם לא חדל להיות עובד הנתבעת ולכן "הורד בדרגה" שלא כדין, בין משום שהיה עובד מושאל עד שנת 2003 ואז חזר לנתבעת ככזה, ובין משום התחייבויות והסכמים שחייבו את הנתבעת להמשיך להעסיקו באותה דרגה אליה הגיע בעבודתו בתש"ת. 20. עם זאת, מחומר הראיות עולה בבירור כי התובע אכן החל לעבוד בחברת תש"ת כעובד מושאל בשנת 1980, אך בשנת 1989 תמה תקופת השאלתו לתש"ת. במועד זה, סיים התובע העסקתו בנתבעת. בשנים 1989-2003 לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע ובין הנתבעת, והתובע גם לא היה "עובד מושאל" מטעם הנתבעת, אלא עובד תש"ת לכל דבר ועניין. בשנת 2003, כשמוזגה תש"ת עם הנתבעת, נקלט התובע לעבודה מחדש בנתבעת ובמועד זה הסכימו התובע והנתבעת על תנאי העסקתו בה, ובכלל זה על דרגתו של התובע. על כן, משעבד התובע בנתבעת עד למועד פרישתו בהתאם לתנאי ההעסקה עליהם הסכימו הצדדים בשנת 2003, ומשפעלה הנתבעת לפי הסכם העבודה ושילמה לתובע את כל זכויותיו לפיו כשפרש מהעבודה, לא נמצא בסיס לקבלת טענתו של התובע לפיה היה על הנתבעת לשלם לו כל זכויותיו לפי דרגה אחרת מזו עליה הוסכם בין הצדדים בשנת 2003. 21. כאמור, התובע תמך תביעתו במספר נימוקים, במישורים שונים, אולם מצאנו לדחות את כולם. 22. בראש ובראשונה טען התובע כי מאז שנת 1968 ועד לפרישתו מהעבודה לא חדל מעולם להיות עובד הנתבעת. לטענת התובע, היה עובד הנתבעת גם בשנת 2003, עם תום השאלתו לתש"ת, ועל כן הורידה אותו הנתבעת בדרגתו שלא כדין, מדרגה 41 אותה קיבל בתש"ת, לדרגה 38. 23. לעניין טענה זו נבהיר, ראשית, כי התובע אכן היה "עובד מושאל" מטעם הנתבעת בתש"ת בשנים 1980-1989. אין חולק כי בהתאם לנוהל "עובדי חברה מושאלים" לפיו פעלה הנתבעת, הרי שעובד אשר הושאל לתקופה בת 5 שנים לפחות לחברת בת של הנתבעת זכאי היה לחזור לעבודתו בנתבעת בתפקיד בעל דרגה אחת גבוהה מדרגת התפקיד ממנו הוא הושאל, קרי - התפקיד האחרון אותו מילא בנתבעת עובר להשאלתו. במקרה שלפנינו, ביקש התובע לחזור לעבודתו בנתבעת בתפקיד בעל דרגה הזהה לזו שקיבל בתש"ת, ולא בעבודתו בנתבעת, ובקשה מעין זו כלל אינה מעוגנת בנוהל העובדים המושאלים, אף אם היה הנוהל רלוונטי במקרהו של התובע. 24. ואולם, נוהל העובדים המושאלים אינו הנוהל הרלוונטי לבחינת עניינו של התובע, שכן לפי חומר הראיות שנפרש לפנינו עולה כי תקופת השאלתו של התובע תמה בשנת 1989, והחל ממועד זה כלל לא היה התובע במעמד של "עובד מושאל" או עובד הנתבעת, אלא הפך לעובד תש"ת לכל דבר ועניין. על כך ניתן ללמוד מנספחים א'-ג' לתצהירו של מר וירובניק, עד הנתבעת, המעידים על סיום העסקתו של התובע בנתבעת ועל תחילת העסקתו בתש"ת, וגם מעדותו של התובע עצמו. בתצהירו, פירט אמנם התובע כי עובר לסיום תקופת השאלתו לתש"ת ב-1989 הוצעו לו תפקידים בנתבעת בדרגות נמוכות מדרגתו בתש"ת, והוא היה "המום" לנוכח ההצעות ולא היה מעוניין לקבלן, אולם בסופו של דבר העיד התובע כי מנכ"ל תש"ת דאז, מר חכם, "מצא דרך להמשיך להעסיק אותי בתש"ת מבלי שייפגעו תנאי עבודתי ושכרי" (ר' סעיף 38 לתצהירו של התובע; ההדגשה אינה במקור). גם בעדותו בחקירה נגדית אישר התובע כי בשנת 1989 ידע שהנתבעת רוצה להחזיר אותו לשורותיה בדרגה בה הושאל (עמ' 5 לפרוטוקול) אך הוא לא הסכים לכך, ולכן לפי עדותו-הוא - הסתיימה השאלתו לתש"ת (עמ' 4). בנסיבות אלה, לאור עדות התובע ולאור המסמכים הרלוונטיים שצורפו לתצהירו של מר וירובניק, אנו דוחים טענותיו של התובע לפיהן נמשכו יחסי העבודה בינו ובין הנתבעת ברצף משנת 1968 ועד למועד פרישתו, ושמ-1980 היה במעמד של עובד מושאל עד חזרתו לנתבעת בשנת 2003. 25. התובע טען טענות מטענות שונות בנוגע לכך שהנתבעת היא שהיתה מעסיקתו לאורך כל תקופת עבודתו, במטרה להוכיח כי צריך היה לקבל שכרו וזכויותיו לפי הדרגות אליהן התקדם בתש"ת. טענותיו של התובע הועלו החל מכתב תביעתו וכלה בסיכומיו, כשבסיכומים נכללו גם טענות שהועלו על-ידו לראשונה באותו מועד: כך, בכתב התביעה טען התובע, למעשה, כי היה עובד הנתבעת לכל דבר ועניין גם כאשר הועבר בהשאלה לתש"ת, תוך התעלמות משינוי המעמד בשנת 1989, דרך קליטתו חזרה בנתבעת בשנת 2003 ועד למועד פרישתו מהעבודה; בתצהירו (סעיף 30), טען התובע כי למעשה היה במעמד של "עובד מושאל" במשך 23 שנים, משנת 1980 ועד שנת 2003, ואז חזר לעבודה בנתבעת; ובסיכומיו, טען התובע לראשונה כי בשנים 1989-2003 הועסק במשותף ע"י תש"ת והנתבעת. 26. אנו דוחים את כל טענותיו של התובע בנושא זה. לפי קביעתנו, עבד התובע כעובד הנתבעת עד שנת 1980, כעובד מושאל בשנים 1980-1989, כעובד תש"ת בלבד בשנים 1989-2003, וכעובד הנתבעת משנת 2003 ועד לפרישתו מהעבודה. משקבענו כך, דחינו כל טענות התובע בדבר חובתה של הנתבעת, אם בכלל, לקלטו לעבודה בשנת 2003 בדרגה התואמת לדרגתו האחרונה בתש"ת. 27. באותו הקשר, אין אנו מקבלים גם את טענות התובע כפי שהועלו בשלבים שונים של הדיון, באשר לכך שהנתבעת ותש"ת היו, למעשה, גוף אחד ולא שני גופים בעלי אישיות משפטית נפרדת. טענה מעין זו, לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות, לא הועלתה ע"י התובע אלא בסיכומיו, וגם אז נכללו בסיכומים ובתגובה לסיכומי הנתבעת טענות עובדתיות חדשות לגביהם לא ניתנה כל גרסה ע"י התובע עצמו במסגרת הליך ההוכחות. 28. אנו דוחים גם את טענות התובע, שהועלו אף הן לראשונה בסיכומיו, כי יש לראותו כעובד הנתבעת בכל השנים בהן עבד בתש"ת גם מכוח הסכם 1986 והסכם 1991, שכן כאמור, בשנת 1989 שונה מעמדו של התובע מעובד מושאל של הנתבעת לעובד תש"ת. 29. מכלול טענותיו של התובע לעניין העסקתו ע"י הנתבעת ולא ע"י תש"ת אינן מקובלות עלינו על-ידינו הן משום שחלקן הגדול הועלה לראשונה רק בסיכומים, והן משום שקיבלנו פוזיטיבית את גרסת הנתבעת לפיה העסקתו של התובע כעובד מושאל הסתיימה בשנת 1989, ומאותו מועד הפך התובע לעובד תש"ת לכל דבר. נסיונותיו של התובע להוכיח, בדרכים שונות, כי המשיך להיות עובד הנתבעת גם לאחר שהסתיימה העסקתו בה, או כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת ובין תש"ת ולראות בו עובד הנתבעת מכוח זה - אין בהן ממש. 30. בנוסף לכך, אנו דוחים גם את טענת התובע לפיה צריכה היתה הנתבעת לקבלו בחזרה לעבודה בשנת 2003 בדרגה התואמת את דרגתו בתש"ת, מכוח התחייבות אותה קיבל ממר מאירוביץ' בשנת 1980. לפי עדותו של התובע בתצהירו, הרי שבשנת 1980, כשהוצע לו לעבור כעובד מושאל לתש"ת, לא הסכים להעברה בשל אותו תנאי בנוהל העובדים המושאלים של הנתבעת, לפיו בתום ההשאלה יחזור לתפקיד ולדרגה האחרונים אותם מילא בנתבעת. התובע, כך לפי עדותו, חשש ממצב - אשר לבסוף אירע, לטענתו - בו כשיחזור לנתבעת לאחר תקופת ההשאלה, יורעו תנאי עבודה והכנסתו תיפגע. על כן, התובע לדבריו לא הסכים להעברתו לתש"ת עד אשר התחייב מר מאירוביץ' בכתב כי כשיחזור לעבודה בנתבעת, יחזור בדרגה מקבילה לדרגה בה ישהה בתפקידו האחרון בתש"ת. התובע לטענתו, הסתמך על התחייבות זו הן בהסכימו לעבור לתש"ת, והן בכל השנים שחלפו מאז מתן ההתחייבות, בהן הסכים להארכת תקופת ההשאלה שלו. לטענת התובע, רק בשנת 2003 נדהם לגלות כי אין בכוונת הנתבעת לקיים את התחייבותו של מר מאירוביץ' וכי בכוונתה להורידו בדרגה ולפגוע בתנאי שכרו ובתנאי פרישתו. 31. אין לקבל גם את טענות התובע לפיהן הפרה הנתבעת הבטחה מחייבת כלשהי שנמסרה בידיו לעניין דרגתו. ראשית, באשר לנוסח התחייבותו של מר מאירוביץ', כפי שהובא לעיל - מדובר ב"התחייבות" לקונית אשר לא פורטו לצידה תנאים מהותיים לקיומה, כגון פרק הזמן במסגרתו תהיה תקפה. הרי, אין חולק כי תקופת השאלתו של התובע לתש"ת - משנת 1980 עד שנת 1989 - היתה ארוכה באופן חריג, והתובע אף טוען כי תקופה זו נמשכה עד לשנת 2003, קרי - משך 23 שנים. ספק אם ניתן לומר שנותן ההתחייבות - שניתנה ערב יציאה לתקופת השאלה בת מספר שנים בודדות - התכוון כי התחייבותו תיוותר בתוקף גם לאחר למעלה משני עשורים מה גם שכזכור- במהלך התקופה נקלט התובע בתש"ת כעובד מן המניין- ובכך למעשה פקעה אותה התחייבות כלפיו. 32. שנית, אנו מקבלים את עדותו של מר וירובניק, לפיה ראש אגף אינו מוסמך להעניק בעצמו דרגות לעובדיו וממילא אינו מוסמך להתחייב על מתן דרגה כלשהי, אלא שהדבר נעשה באמצעות מחלקת משאבי האנוש בנתבעת ובהתאם לסולם הדרגות בנתבעת (ר' תצהירו ועדותו בעמ' 7 לפרוטוקול). על כן, לא שוכנענו שמר מאירוביץ' היה הגורם המוסמך לתת התחייבות מעין זו שסבר התובע שקיבל. לא קיבלנו גם את טענתו החלופית של התובע, כפי שעלתה לראשונה בסיכומיו, לפיה היה רשאי להסתמך על התחייבותו של מר מאירוביץ' מכוח עקרון הסמכות הנחזית. 33. בנוסף לאלה, הרי שגם אם היינו קובעים כי ניתנה בידי התובע התחייבות מפורשת מגורם מוסמך, לפיה יקבל דרגה מסוימת עם תום תקופת השאלתו, הרי שמאז מתן התחייבות זו - ב-1980, ערב השאלתו של התובע לתש"ת - הסתיימה תקופת השאלתו של התובע מבלי ששב מיד לעבודה בנתבעת, ועל כן פג תוקפה של אותה התחייבות. כפי שקבענו לעיל, בשנת 1989 סיים התובע את תקופת השאלתו לתש"ת והפך להיות עובד שלה לכל דבר ועניין. שינוי מעמדו של התובע מעוגן הן במכתבו של ראש אגף כוח אדם בנתבעת והן במכתבו של מנכ"ל תש"ת (שצורפו לתצהירו של מר וירובניק). גם התובע, על אף שלל טענותיו כאילו מעולם לא חדל מלהיות עובד מושאל, או, לחלופין, תמיד היה עובד הנתבעת - אישר בעדויותיו בתצהיר ובחקירה הנגדית כי ב-1989 הוצע לו לחזור לנתבעת בדרגה שלא נשאה חן בעיניו והוא סירב לכך, ועל כן נמצא פתרון שהשביע את רצונו והוא הפך להיות עובד תש"ת בלי שנפגעו תנאי העסקתו. התובע העיד בחקירתו הנגדית ש"בשנת 89' נסתיימה ההשאלה שלי לתש"ת" (עמ' 4), ועדותו בהמשך הדברים כאילו "הבנתי מחיים חכם שזה לא בדיוק הסתיימה" (שם), כמו גם כל טענותיו בדבר מעמדו משנת 1989 ואילך - אינן אלא היתממות מצידו של התובע, שמבקש כיום להתכחש לשינוי המפורש שחל במעמדו במועד זה, שינוי שחל כתוצאה מהתנגדותו לחזור לנתבעת בדרגה נמוכה יותר. 34. לפי עדותו של התובע, בשנת 1989 מלאו לו 47 שנים. באותה שנה עבד כבר 9 שנים בתש"ת, וחלפו כבר למעלה מ-20 שנה מאז החל עבודתו בנתבעת. לפי התרשמותנו, היה התובע בקיא בנהלי הנתבעת באותו מועד, ובחר באופן מודע שלא לשוב לשורותיה בדרגה שהיתה נמוכה מדי לטעמו. הפתרון "היצירתי" שנמצא (כאמור בסעיף 54 לסיכומי התובע), לפיו תסתיים העסקתו של התובע בנתבעת והוא יהפוך להיות עובד תש"ת, היה מקובל עליו, והוא הסכים לו ובחר בו, ברצותו להמשיך בעבודתו בדרגה אליה הגיע בתש"ת ובאותם תנאי שכר. משבחר כך התובע, ומעמדו שונה בהתאם, לא ניתן לומר עוד כיום כי ישנו תוקף להתחייבותו של מר מאירוביץ' משנת 1980, אף אם היינו קובעים כי היה מוסמך לתיתה, וגם לא ניתן לומר כי התובע הסתמך על התחייבות זו ועל כן ניזוק כשהופרה. זאת, משום שאותה התחייבות התייחסה באופן מפורש (גם לפי עדות התובע), לחזרתו לנתבעת עם גמר תקופת ההשאלה, בעוד בפועל הסתיימה תקופת ההשאלה של התובע מבלי שחזר לעבוד בנתבעת, ומשום שהתובע היה מודע היטב לשינוי שחל במעמדו ולכך שהנסיבות החדשות של העסקתו אינן תואמות את הנסיבות בהן ניתנה לו אותה התחייבות. 35. מסקנתנו היא כי התובע סיים העסקתו בנתבעת כעובד מושאל בשנת 1989, והחל ממועד זה הפך לעובד תש"ת לכל דבר. לאור קביעתנו זו, הרי שבשנת 2003, עת מוזגה תש"ת עם הנתבעת, חזר התובע לעבודה בנתבעת כעובד חדש, ודוק - לא כעובד מושאל שחזר לעבודה בחברת האם; וגם לא כמי שהועסק במשותף כל אותן שנים גם ע"י הנתבעת וגם ע"י תש"ת, או כמי שהועסק ע"י הנתבעת מכוח דוקטרינת הרמת המסך. במועד זה גם לא היה תוקף להתחייבות כלשהי שניתנה לתובע ממר מאירוביץ', בנוגע לדרגה אותה יקבל כשישוב לעבודתו בנתבעת. 36. משנקלט התובע לעבודה בנתבעת כעובד חדש בשנת 2003 - וזאת מבלי שחלה על הנתבעת חובה כלשהי לקלטו לעבודה לאחר סגירתה של תש"ת - סוכמו בינו ובין הנתבעת תנאי העסקתו ועוגנו בהסכם כתוב. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בנוגע להסכם זה, אנו קובעים כי האמור בו מחייב הן את הנתבעת והן את התובע, וגובר על כל הסכם, התחייבות או נוהל קודמים וסותרים, אף אם היו קיימים כאלה לגבי התובע קודם לשנת 2003. 37. נפרט, לעניין נסיבות החתימה על הסכם 2003, כי לפי עדות התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית, הודע לו ביום 27.5.03 כי הוא חוזר לעבוד באגף החשבונות בנתבעת בדרגה 36, לאור סגירתה של תש"ת. התובע, לפי עדותו, היה "המום" בשל הפרת ההבטחה שניתנה לו כ-23 שנים קודם לכן, ועל כן שלח מכתב מחאה להנהלת הנתבעת, זומן לפגישה בנתבעת, התייעץ עם מזכיר נציגות העובדים וגם פנה לייעוץ משפטי. לבסוף, לאחר חודשיים, חתם התובע על הסכם תנאי ההעסקה, בו הוסכם כי יחזור לנתבעת בדרגה 38 שלב 4, ולא בדרגה 36 שהוצעה לו לכתחילה. 38. על אף עדותו של התובע כי חתם על ההסכם "מחוסר ברירה", הרי שמתיאורו את מהלך האירועים שהביא לגיבוש ההסכם למדנו כי הוצע לו ע"י הנתבעת לשוב לעבודה בה על אף שלא היתה מחויבת לקלטו לעבודה לאחר סגירתה של תש"ת, כי התובע לא היה מרוצה מהדרגה שהוצעה לו אך לבסוף הצליח לשנות את תנאי ההעסקה המוצעים ולקבל דרגה גבוהה יותר, כי לרשות התובע עמד זמן רב בו יכול היה לשקול את שיקוליו, כי הוא התייעץ הן עם נציגות העובדים והן עם עורך-דין אך החליט, מסיבותיו-הוא, שלא לנהל מאבק משפטי נגד הנתבעת, וכי בסופו של יום הוא ביצע בחירה מודעת לשוב לעבודתו בנתבעת בתנאי ההעסקה שעוגנו בהסכם כתוב. התנהלותו של התובע בזמן שחלף עד אשר חתם, לבסוף, על הסכם ההעסקה, מעידה על התקיימות יסוד הקיבול בכריתת החוזה בינו ובין הנתבעת, מה גם שבמקרה זה קיבל התובע על עצמו את הצעות הנתבעת בשתי הזדמנויות שונות: הן בשנת 1989, אז הסכים להפוך לעובד תש"ת משום שלא רצה לחזור לעבודה בנתבעת בדרגה נמוכה יותר, והן בשנת 2003, אז הסכים לקבל על עצמו את תנאי ההעסקה שהציעה לו הנתבעת, לאחר שקילת כל השיקולים ולאחר התייעצות עם גורמים חיצוניים לנתבעת. על כן, אף אם הבחירה שביצע התובע במועד החתימה על הסכם 2003 לא היתה קלה, עדיין מדובר בבחירה מודעת ומושכלת שביצע התובע, ובהסכם ברור, תקף ומחייב אליו הגיעו הצדדים . 39. התובע טען אמנם, בכתב תביעתו, שמצבו הנפשי עת חתם על ההסכם לא היה טוב, וכי הנתבעת ניצלה את מצוקתו ואת מצבו על מנת לאלצו לחתום על ההסכם, אולם בחקירתו הנגדית הוא הודה כי מעולם לא חשף בפני הנתבעת את מצבו הנפשי הקשה. לפי עדות התובע, גם האישור הרפואי אודות מצבו, שצורף לכתב התביעה, מעולם לא הוצג לנתבעת. על כן, לא ניתן לקבל טענה בדבר ניצול מצוקה כלשהי של התובע ע"י הנתבעת. 40. בנוסף, גם טענות התובע שהופיעו לראשונה בסיכומיו, לפיהן חתם על הסכם 2003 תוך כפיה ומחמת טעות והטעיה - נטולות בסיס: הנסיבות המקימות לכאורה את עילת הכפיה, כפי שפורטו בסיכומי התובע, כלל אינן מהוות כפיה "בכוח או באיום" להתקשר בחוזה; ואילו הנסיבות בגינן טען התובע בסיכומיו כי התקשר בהסכם מחמת טעות או הטעיה נטענו בסיכומים כעובדה מוכחת, אך מבלי שהתובע נתן גרסה עובדתית לגביהן לאורך כל ההליך המשפטי. מכל מקום, טענת התובע בסיכומים כי הטעות וההטעיה מקורן בכך שהנתבעת לא יכולה היתה לפטרו או לפגוע בדרגותיו ממילא אינה מתקבלת, לאור קביעותינו לפיהן במועד חתימת ההסכם לא היה התובע עובד הנתבעת אלא עובד תש"ת, ועל כן סוגיית "פיטוריו" כלל לא עמדה על הפרק, וכן לאור קביעתנו כי הנתבעת לא "הורידה" את התובע בדרגה אלא קלטה אותו לעבודה כעובד חדש, בעל דרגה חדשה עליה הסכימו הצדדים עובר לתחילת העסקתו. 41. בדומה, נדחית טענת התובע כי הנתבעת הפלתה אותו ביחס לעובדים אחרים של תש"ת שעברו לעבוד בנתבעת מבלי שנפגעה דרגתם, משטענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס. למעשה, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי רק עובד אחד עבר מתש"ת לנתבעת באותה דרגה -41 (עמ' 5), ואילו מר וירובניק העיד בחקירתו הנגדית כי אותה עובדת יחידה, מרים שיינפלד, עברה מתש"ת לנציגות העובדים של הנתבעת, והנציגות היא שמשלמת שכרה (עמ' 8). 42. סיכומו של דבר - אנו קובעים כי ההסכם שנחתם בין התובע ובין הנתבעת בשנת 2003 בנוגע לתנאי העסקתו של התובע, הינו הסכם תקף ומחייב, שנחתם כדין. כל טענות התובע באשר לעילות לביטולו של ההסכם, לפגיעה בזכויותיו עם החתימה על ההסכם, או להתחייבויות או הסכמים קודמים הגוברים עליו - נדחו. 43. משדחינו טענות התובע לפיהן צריכה היתה הנתבעת לשלם לו שכרו וזכויותיו לפי דרגה גבוהה יותר מזו שעוגנה בהסכם 2003, ומשפעלה הנתבעת בהתאם לאמור בהסכם 2003 ושילמה לתובע כל זכויותיו לפי הסכם זה - לא נותר עוד כל חוב לנתבעת כלפי התובע, ואין בסיס לקבלת תביעתו הכספית של התובע, להפרשים בין דרגתו בפועל ובין הדרגה הגבוהה יותר. 44. לאור כל האמור, נדחית התביעה במלואה. 45. אך ורק בשל גילו של התובע, ולפנים משורת הדין, החלטנו שלא להשית עליו הוצאות. זכויות עובדים