קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב פיגורים פוליסת ביטוח מנהלים:   עניינה של תביעה זו - האם יש לחייב את הנתבעת (להלן - כלל) לשלם לתובע חוב פיגורים לפוליסת ביטוח המנהלים של התובע, שלטענתו של התובע חב צד ג' 1, ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ (להלן - החברה)? ככל שתתקבל תביעתו של התובע, יהיה עלינו להכריע האם יש לחייב את החברה ומר דוד ספקטור (להלן - ספקטור) לשלם לכלל את הסכום אותו תחויב כלל לשלם לתובע. רקע: התובע עבד בחברה מיום 25.4.2000 עד יום 9.10.2003. במסגרת עבודתו בחברה הונפקו לתובע על ידי כלל שתי פוליסות ביטוח מנהלים. עם סיום עבודתו, הורתה החברה לכלל העביר לבעלותו של התובע את פוליסות ביטוח המנהלים. בתביעתו טען התובע כי כלל התרשלה בגביית חוב פיגורים של המעסיק, ולכן חייבת לפצות אותו בשיעור החוב, מכוח הוראת סעיף 19א לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. בכתב ההגנה טענה כלל כי נשלחו לתובע מכתבי התראה רבים והוא בחר שלא לפעול בעניין ו"לישון על זכויותיו", וכי כלל מילאה את כל חובותיה לפי כל דין, לא התרשלה ופעלה ככל אשר היה ביכולתה לגביית הפרמיות. במקביל, הגישה כלל הודעת צד ג' כנגד החברה, וביום 26.1.2006 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בהודעת צד ג' כנגד החברה. בדיון ביום 30.3.2006 הוסכם בין התובע לבין כלל כי הם יגישו בקשה לפירוקה של החברה, וכי כלל תשא בעלויות האגרות והפרסומים וכן בעלות בדיקת הוכחת החוב לאחר הפירוק, כך שהתובע יהיה זכאי לקבל את סכום החוב הנטען על ידו מהמוסד לביטוח לאומי. כן הוסכם כי עם קבלת סכום הגמלה מהמוסד לביטוח לאומי יסתיים ההליך התלוי ועומד בפני בית הדין. בהתאם למוסכם בין הצדדים הגישו התובע וכלל לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק של החברה. אולם, בדיון בבקשת הפירוק שהתקיים ביום 27.11.2007, לנוכח התנגדותה של החברה להליכי הפירוק, הוסכם על מחיקת הבקשה לפירוק, ביטול פסק הדין שניתן כנגד החברה בהעדר הגנה, והחזרת המחלוקת לבירור בפני בית הדין לעבודה. בהחלטה מיום 20.3.2008 התיר בית הדין לכלל להגיש כתב הגנה מתוקן והודעת צד ג' מתוקנת. בכתב ההגנה המתוקן טענה כלל, בנוסף לטענותיה בכתב ההגנה המקורי, כי על פי הסדר חוב בין החברה לבין כלל (להלן - הסדר החוב) הועמד שכרו של התובע על סך של 6,000 ₪, וכפועל יוצא מכך חוב המעסיקה בפיגור עומד לכל היותר על סך של 1,597 ₪. בהודעת צד ג' המתוקנת טענה כלל כי יש לחייב את החברה ואת מר דוד ספקטור (להלן - ספקטור) ועופרה בן חמו בתשלום כל סכום שתחויב לשלם לתובע. בהחלטה מיום 26.1.2009 נמחקה הודעת צד ג' כנגד גב' בן חמו. מטעם התובע העיד התובע עצמו; מטעם כלל העידו מר חוזז, סוכן הביטוח של החברה וגב' דפנה לוין, עורכת דין במחלקת גבייה ארצית של כלל; מטעם החברה ומר ספקטור העיד מר ספקטור. נציין, כי צד ג' לא הגיש סיכומי טענות מטעמו, ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 14.6.2010 פסק הדין ניתן על יסוד החומר שבתיק ללא סיכומי צד ג'. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: כעולה מטענות הצדדים, המחלוקת בדבר שיעור חוב הפיגורים של החברה יסודו במחלוקת בדבר תוקפו של הסדר החוב שנערך בין החברה לבין כלל בחודש יולי 2003. לגרסת כלל, הסדר החוב שנערך בין החברה לבין כלל, בו הועמד שכרו של התובע לצורך הפרשות לביטוח מנהלים על סך של 6,000 ₪ תקף ומחייב את התובע, וכפועל יוצא מכך חוב הפיגורים בפוליסה עומד לכל היותר על סך של 1,597 ₪. לטענת התובע, הסדר החוב אינו תקף ואינו מחייב אותו, ולכן חוב הפיגורים בפוליסה עמד בחודש יולי 2003 על סך של 59,356 ₪, בהתאם לאמור בהודעות כלל מיום 16.7.2003 ומיום 31.7.2003. לפיכך, השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה היא האם הסדר החוב שנערך בין החברה לבין כלל מחייב את התובע. האם התובע זכאי לפיצוי מכלל על פי הוראת סעיף 19א לחוק הגנת השכר? אם כן, מה שיעור הפיצוי? ככל שכלל תחויב בתשלום סכום כלשהו לתובע - האם יש לחייב את החברה ומר ספקטור לשפות את כלל על הסכום שתחויב לשלם לתובע? האם הסדר החוב מחייב את התובע? התשתית העובדתית: התובע החל לעבוד בחברה ביום 25.4.2000 וסיים לעבוד בה ביום 9.10.2003. במסגרת עבודתו נרכשו עבור התובע שתי פוליסות בחברת כלל (נספח ב' לתצהיר עו"ד לוין): פוליסה מס' 932748-7 לתוכנית ביטוח מיטב הון 2000, אשר המבוטח בה הוא התובע והבעלים שלה היא החברה. פוליסה מס' 93753-7 לתוכנית מיטב, אשר המבוטח בה הוא התובע והבעלים שלה היא החברה. כפי שעולה מהצעת הביטוח (נספח א' לתצהיר עו"ד לוין) הפוליסות שנרכשו עבור התובע היו "פוליסה על פי תקבול", דהיינו פוליסה בה הפרמיה החודשית נקבעת בהתאם לנתוני השכר של העובד, עליהם מדווחת המעסיקה לחברת כלל (סעיף 6 לתצהיר עו"ד לוין). כן הוסכם במפורש בהצעת הביטוח כי - מוסכם על המבוטח וחברת הביטוח כי בעל הפוליסה תהיה זכאית להגדיל או להקטין את גובה סכום הפוליסה או התקבול הכול על פי שיקול דעתה והחלטתה הבלעדית מבלי הצורך לקבל אישור ו/או הסכמה מכל גורם שהוא. כפי העולה מהפוליסות תחילת הביטוח על פי הפוליסות היא ביום 1.1.2001. כפי העולה מהפוליסות, שיעור התשלום החודשי מהשכר הוא כמפורט להלן: ע"ח פיצויים 8.33% ישולם ע"י בעל הפוליסה [=החברה- ל.ג.]. ע"ח תגמולים 5% ישולם ע"י בעל הפוליסה. ע"ח חלף הכנסה 2.18% ישולם ע"י בעל הפוליסה. סה"כ בעל הפוליסה 15.51%. ע"ח תגמולים 5% ישולם ע"י המבוטח [=התובע] לפי סעיף 45. סה"כ מבוטח 5%. סה"כ תשלום - 20.51%. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי: במשכורתו של התובע נכללו רכיבים אלה: משכורת, ש.נ. גלובלי, אש"ל. במשכורת חודש מרץ 2001 רכיב "משכורת" עמד על סך של 10,000 ₪, ומשכרו של התובע נוכה סך של 1,000 ₪ לחברת הביטוח כלל. במשכורת חודש אפריל 2001 רכיב "משכורת" עמד על סך של 10,000 ₪, ומשכרו של התובע נוכה סך של 1,000 ₪ לחברת הביטוח כלל. בחודשים מאי 2001 עד דצמבר 2002 רכיב "משכורת" עמד על סך של 10,000 ₪, ונוכה משכרו של התובע סך של 500 ₪ לחברת הביטוח כלל. החל מחודש ינואר 2003 עד ספטמבר 2003 רכיב "משכורת" בתלושי השכר של התובע עמד על סך של 10,068 ₪, ונוכה משכרו של התובע סך של 503.40 ₪ לחברת הביטוח כלל. בחודש אוקטובר 2003 רכיב "משכורת" עמד על סך של 1,750.96 ₪, ונוכה משכרו של התובע סך של 87.55 ₪ לחברת הביטוח כלל. מנתונים אלה בתלושי השכר של התובע עולה כי משכרו של התובע מאז חודש ינואר 2001 נוכה בגין תגמולי עובד לפוליסת הביטוח סך של 5% מרכיב "משכורת". בחודשים מרץ 2001 ואפריל 2001 נוכה בכל חודש סך של 10%, וזאת גם בעד החודשים ינואר 2001 ופברואר 2001, שכן תחילת הביטוח הייתה ביום 1.1.2001. מכאן, במהלך כל התקופה מחודש ינואר 2001 עד למועד סיום עבודתו של התובע נוכה משכרו בגין חלקו בביטוח מנהלים סכום השווה ל- 5% מרכיב "משכורת". כפי העולה מ"ריכוז תקבולי פרמיות שנתי" החברה פיגרה בתשלומי הפרמיות החודשיות (סעיף 14 לתצהירה של דפנה לוין; נספח ט לתצהירה של דפנה לוין). כפי העולה מנספח ט' החברה לא העבירה לחברת הביטוח כלל את מלוא הכספים שנוכו משכרו של התובע וכן לא העבירה באופן סדיר את חלקה. ביום 16.7.2003 שלחה כלל לתובע מכתב שכותרתו "הודעה על אי תשלום פוליסה מס' 9327537 ומס' 9327487 על שם כב", בו הודיעה לתובע כי הפרמיה לפוליסה טרם שולמה במלואה וחוב הפיגורים הוא בסך של 59,356 ₪ (נספח ת/3 לתצהיר התובע). ביום 31.7.2003 שלחה כלל לתובע מכתב נוסף שכותרתו "התראה לפני ביטול פוליסה מס' 9327537 ומס' 9327487 ע"ש רון סגל" ובו הודיעה כי חוב הפיגורים בסך של 59,356 ₪ טרם שולם וכי "באם לא תשולם הפרמיה תוך 21 יום מיום תאריך מכתבינו זה תבוטל הפוליסה בהתאם לתנאיה" (נספח ת/4 לתצהיר התובע). כפי העולה ממכתב מר ספקטור לגב' רות וייס מיום 27.7.2004 (כלל/1 בתיק המוצגים) מכתב התראה נשלח גם לחברה. ביום 28.7.2003 כתב מר פנחס חוזז, סוכן הביטוח לגב' רות וייס מחברת ביטוח מכתב (נספח ב' לתצהיר מר חוזז), לפיו בפגישה שהתקיימה בינו לבין מר ספקטור ביום 27.7.2003 סוכם כי "החברה תעביר תשלומים בגין החוב ותפרוס אותו למספר תשלומים. גובה השכר יעמוד על כ- 6,000 ₪ ברוטו". על גבי המכתב כתבה גב' רות וייס מחברת כלל בכתב ידה כי "שולמו צ'קים דחויים לפי שכר 6,000 ₪ ב- 10.8.03 לתקופת הפיגורים". תכתובת זו היא "הסדר החוב" עליו מסתמכת כלל בהגנתה בפני תביעתו של התובע. ביום 12.8.03 כתב מר חוזז מכתב נוסף לגב' רות וייס מחברת כלל (נספח ב' (העמוד השני) לתצהיר מר חוזז), בו נכתב כי במהלך המו"מ עם מר ספקטור "נדרשנו לקבוע כי המעביד יהיה רשאי לקבוע את גובה השכר והפרמיה בפוליסה" וצוטט הקטע הרלוונטי מהצעת הביטוח המצוטט בסעיף 16 לעיל. כן כתב מר חוזז כי "הדברים מדברים בעד עצמם ועלינו לכבד את בקשתו של המעביד לקבוע את גובה הפרמיה כפי שסוכם. אבקש את אישורך כי הצ'קים שהועברו סוגרים את הפיגור בפוליסות הנ"ל". התובע לא היה שותף לעריכת הסדר החוב ולא הסכים לו: השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא האם התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו. לעניין זה טענה חברת כלל, כי התובע היה שותף להסדר החוב וידע עליו, וזאת בהסתמך על עדותו של מר חוזז (ע' 17, ש' 9 - 24; ע' 22 ש' 7 - 9; ע' 22 ש' 15 - 16) ועל עדותו של מר ספקטור (ע' 13, ש' 14 - 23; ע' 14, ש' 1 - 6). התובע הכחיש כי השתתף בפגישה בחודש יולי 2003 בה סוכם על הסדר החוב (ע' 14, ש' 22 - 25; ע' 15, ש' 2 - 4). אנו סבורים כי יש לדחות את הטענה כי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו הן מטעם דיוני והן לגופה, כמפורט להלן. הטעם הדיוני - הטענה מהווה שינוי חזית: הטענה כי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו לא הועלתה על ידי כלל בכתב ההגנה מטעמה. בכתב ההגנה נטען כי המעסיקה קבעה את שכרו של התובע לאחר התראות בדבר קיום חוב פיגורים על סך של 6,000 ₪ (סעיף 4.5 לכתב ההגנה) וכי "בחתימתו על הצעת הביטוח כאמור בסעיף 4.5 לעיל אישר התובע את הסדר החוב". הטענה כי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו היא טענה מהותית, שהיה על כלל להעלות בכתב ההגנה, ואין להתיר לה לערוך שינוי חזית. הטעם הענייני - העדפת גרסת התובע: על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל חומר הראיות אנו מעדיפים את גרסת התובע כי הוא לא היה שותף לעריכת הסדר החוב ולא הסכים לו, מנימוקים שיפורטו להלן. מדובר בגרסה כבושה, שהועלתה רק בחקירה נגדית של מר חוזז: בתצהירו העיד מר חוזז כי ביום 27.7.03 קיים פגישה עם מר ספקטור, ולמיטב זכרונו ביוזמתו של מר ספקטור, וכי בפגישה זו ציין בפניו מר ספקטור כי ברצונו להפחית את גובה המשכורת של התובע כך שזו תעמוד על סך של 6,000 ₪. אין זכר בתצהיר מר חוזז לגרסה שביום 27.7.03 נפגש גם עם התובע וכי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב. לא יכול להיות ספק שהעובדה שהתובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו היא עובדה מהותית ביותר, והיה מקום לפרט אותה בתצהיר. יתר על כן. מר חוזז העיד כי תצהירו הוכן לאחר ש"נעשתה עבודה יסודית .. הסברתי את העמדה שלי ואחרי זה הכינו תצהיר והעבירו לי וחתמתי. היו לי הערות ואחרי שתוקן חתמתי" (ע' 24, ש' 1 - 3). לאור האמור, אנו סבורים כי אילו גרסה זו הייתה אמת היא הייתה מועלית בתצהירו של מר חוזז. נוסיף, כי לדעתנו אין לייחס משקל לעדותו של מר ספקטור בעניין, לנוכח העובדה שהוא נכח בעת עדותו של מר חוזז והעיד אחריו, ועל כן יכול היה להתאים את עדותו לגרסת מר חוזז שהועלתה בחקירה נגדית. הגרסה כי התובע היה שותף לעריכת ההסכם אינה מתיישבת עם המכתבים מזמן אמת: במכתב מיום 27.7.2003 שכתב מר חוזז לגב' וייס מחברת כלל הוא כתב: "אתמול נפגשתי עם דוד ספקטור מנכ"ל ספקיוריטי בע"מ. בשיחתנו הבהרתי לו שהתשלומים לפוליסה צמודים לשכר. מר ספקטור הפנה את תשומת לבי..."; ובהמשך כתב מר חוזז כי "בסיום הפגישה סיכמנו כדלקמן: ספקיוריטי תעביר תשלומים בגין החוב ותפרוס אותו למספר תשלומים; גובה השכר הכולל בפוליסות יעמוד על כ- 6,000 ₪ ברוטו". ממכתב זה עולה חד משמעית כי הפגישה התקיימה בין מר חוזז לבין מר ספקטור בלבד והסיכום היה בין מר חוזז לבין מר ספקטור. במכתב זה אין זכר לכך שהתובע השתתף בפגישה או היה שותף לסיכום שהושג. זאת ועוד. מר חוזז שלח העתק מהמכתב רק למר ספקטור. סביר להניח, שאילו התובע אכן היה נוכח בפגישה ושותף לעריכת הסדר החוב היה נשלח גם אליו העתק מהמכתב. ביום 12.8.03 כתב מר חוזז מכתב נוסף לגב' וייס, בו ביקש ממנה לאשר כי "הצ'קים שהועברו סוגרים את הפיגור בפוליסות הנ"ל", וכן נאמר בו כי "עלינו לכבד את בקשתו של המעביד ולקבוע את גובה הפרמיה כפי שסוכם". גם במכתב זה אין זכר לטענה כי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו, למרות שמדובר בעובדה מהותית לצורך שכנוע כלל לקבל את ההסדר. זאת ועוד. גם העתק ממכתב זה נשלח רק למר ספקטור ולא נשלח העתק ממנו לתובע. במכתב מיום 27.7.03 שכתב מר ספקטור לחברת כלל (כלל/1) ציין מר ספקטור כי הוא נפגש עם סוכן הביטוח וכי הוא סיכם עם סוכן הביטוח שיוציא מכתב לחברת כלל, ולא מאוזכר בו כי התובע היה שותף לפגישה או להסדר. זאת ועוד. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי גם ממשכורות החודשים יולי 2003 עד ספטמבר 2003, דהיינו משכורות ששולמו לאחר עריכת הסדר החוב, נוכה משכרו של התובע סכום השווה ל 5% מרכיב "משכורת" (דהיינו 10,068 ₪) ולא סכום השווה ל- 5% מסך של 6,000 ₪. אילו התובע היה אכן שותף להסדר החוב כנטען, חזקה כי היה דואג לכך שהסכום שינוכה משכרו יהיה תואם לשכר המוסכם על פי הסדר החוב. בהקשר זה יש לציין כי לטענת מר ספקטור התובע הוא זה שנתן הנחיות בעניין תלושי השכר (ע' 4, ש' 21 - 22). בכל מקרה, על החברה היה לתת הוראה מתאימה לרואה החשבון להתאים את ניכוי חלקו של העובד לשכר בסך של 6,000 ₪. לדעתנו, העובדה שלא עשתה כן מעידה כי הסתירה מהעובד את הסדר החוב והחלטתה להעמיד את שכרו לצורך פוליסת ביטוח מנהלים על סך של 6,000 ₪. הגרסה כי התובע היה שותף לעריכת הסדר החוב והסכים לו אינה סבירה: כעולה מתלושי השכר של התובע, מדי חודש נוכה משכרו בגין תגמולים לפוליסת הביטוח סך של כ- 500 ₪, דהיינו על בסיס שכר בשיעור של כ- 10,000 ₪ ברוטו. ככל שהוסכם כי השכר לצורך הפרשות לפוליסה עומד על סך של 6,000 ₪, הניכוי משכרו של התובע צריך לעמוד על סך של 300 ₪ במקום על סך של כ- 500 ₪, דהיינו הפרש בסך של 200 ₪ לחודש ו- 2,400 ₪ לשנה. אין זה סביר שהתובע הסכים כי השכר לצורך הפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים יועמד רטרואקטיבית על סך של 6,000 ₪, ולא יושב לו הסכום שנוכה ביתר משכרו, העומד על סך של כ - 6,000 ₪ לתקופה ינואר 2001 עד יולי 2003. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי כלל לא זימנה לעדות את גב' רות וייס, שעדין עובדת בכלל בתפקיד ראש צוות במחלקת קשרי לקוחות. גב' וייס היא זו שפעלה מטעם כלל בעניין הסדר החוב, ויכלה להעיד על נסיבות עריכת הסדר החוב, לרבות מעורבותו של התובע, ככל שהייתה. בהיותה עובדת כלל וכפועל יוצא מכך עדה בשליטת כלל, אי זימונה לעדות פועל לחובת כלל. נבהיר, כי לא נעלמה מעיננו הסתירה בין עדותו של התובע לפיו ידע על הסדר החוב רק בשנת 2004 או בשנת 2005 (ע' 7, ש' 14 - 19) לבין האמור במכתבו לחברה מיום 17.2.2004 (כלל/2 בתיק המוצגים), בו כותב התובע כי "נודע לי לקראת תום העסקתי כחברה, כי מטעם בלתי מובן, ללא ידיעתי וממילא גם ללא אישורי, שונתה החל מחודש אפריל 2002 הצהרת המעביד לצורף הפרשה לביטוח מנהלים, באופן שהשכר שדווח לצורך ביצוע ההפרשות היה 6,000 ₪ בלבד". יחד עם זאת, גם מהאמור במכתב כלל/2 עולה כי התובע לא היה שותף לעריכת הסדר החוב ולא הסכים לו. כללו של דבר: אנו קובעים כי הסדר החוב נערך בין החברה באמצעות סוכן הביטוח מר חוזז לבין כלל בלבד, והתובע לא היה שותף לעריכתו ולא הסכים לתוכנו. בהעדר הסכמה, הסדר החוב אינו מחייב את התובע: משהגענו למסקנה כי התובע לא היה שותף לעריכת הסדר החוב ולא הסכים לתוכנו, עלינו לבחון אם הסדר החוב תקף ומחייב את התובע, על אף שלא היה שותף לעריכתו ולא נתן לו את הסכמתו. נקדים ונאמר כי הגענו למסקנה כי בהעדר הסכמה של התובע הסדר החוב אינו תקף ואינו מחייב אותו. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. מעבר לטענתה כי התובע ידע על הסדר החוב והסכים לו, טענה כלל כי הסדר החוב מחייב את התובע מעצם הסכמתו לכך שהפוליסה היא פוליסה על פי תקבול ומעצם הסכמתו לפסקה בהצעה (שצוטטה בסעיף 16 לעיל) לפיה החברה תהיה רשאית לשנות את השכר לעניין הפוליסה על פי שיקול דעתה. אין בידינו לקבל טענה זו, מנימוקים אלה: כעולה מהעדויות ומחומר הראיות, הסדר החוב נערך לאחר שנשלחו מכתבי התראה לחברה בחודש יולי 2003 ובעקבותיהם, והפחתת השכר על פי הפוליסה ל- 6,000 ₪ נעשתה רטרואקטיבית. יתר על כן. הפחתת השכר ל- 6,000 ₪ רטרואקטיבית נעשתה לאחר שמחודש ינואר 2001 נוכו משכרו של התובע דמי גמולים על יסוד שכר בסך של 10,000 ₪ (והחל מחודש ינואר 2003 על יסוד שכר בסך של 10,068 ₪), וללא שהושבו לתובע דמי הגמולים שנוכו משכרו ביתר, ככל שהשכר הועמד על סך של 6,000 ₪. אנו סבורים, כי פרשנותה הנכונה של הפסקה המופיעה בהצעת הביטוח היא כי החברה רשאית לשנות את גובה השכר לעניין הפוליסה לעתיד, אולם אין היא רשאית לשנות את גובה השכר לעניין הפוליסה בדיעבד, לאחר שנוכה משכרו של העובד חלקו על בסיס שכר גבוה יותר. למעשה, גם העדה מטעם כלל אישרה זאת בעדותה, בתשובה לשאלת בית הדין אם הפסקה מאפשרת לשנות את גבוה השכר רטרואקטיבית לאחר שהועברו תקבולים על יסוד שכר אחר העדה השיבה כי "רטרואקטיבית לא. אבל זה משאיר למעביד את הזכות לשנות את הפרמיה לעתיד" (ע' 27, ש' 16 - 18). זאת ועוד. כאמור, משכרו של התובע נוכה חלקו, בשיעור של 5% מרכיב "משכורת". אנו סבורים, כי מתלושי השכר עולה כי ההסכמה בין התובע לבין החברה הייתה כי שיעור ה"שכר" לצורך הפרשות לביטוח מנהלים הוא רכיב "משכורת" בשכרו של התובע. נציין, כי הסכמה זו משקפת מתכונת מקובלת במשק, שכן במקרים רבים לא נכללים בשכר לצורך תנאים סוציאליים תשלומים בגין "שעות נוספות" ו"אש"ל". לפיכך, ככל שהחברה ביקשה לשנות הסכמה זו בנוגע לעבר, נדרשה הסכמת התובע לכך. יתר על כן. לא יעלה על הדעת כי מעביד יוכל להפחית את השכר רטרואקטיבית לאחר שנוכה משכרו של העובד חלקו על בסיס שכר גבוה יותר, וזאת אף ללא שיושבו לעובד דמי הגמולים ששולמו ביתר. כללו של דבר: אנו דוחים את טענת כלל כי לנוכח הסכמתו של העובד לכך שהפוליסה תהיה על פי תקבול והחברה תהיה רשאית לשנות את גובה השכר, הסדר החוב שנערך בין החברה לבין כלל מחייב את התובע. הפסקה בהצעת הביטוח מאפשרת לחברה לשנות את שיעור השכר לעתיד, אולם אינה מתירה לה להפחית את שיעור השכר רטרואקטיבית. טענה נוספת שהועלתה על ידי כלל היא כי במועד סיום עבודתו היה התובע מודע לכך שלא הועברו כל הכספים לפוליסת ביטוח המנהלים וכי בשלב מסוים דווח על שכר בסך של 6,000 ₪, ולמרות האמור פדה את הפוליסות ולא העלה כל טענה בקשר לכך. גם טענה זו אין בידינו לקבל, מנימוקים שיפורטו להלן. ראשית, הטענה כי התובע הסכים לקבל את הכספים שהופקדו בפוליסה וכי לא היו לו טענות ותביעות בנוגע לכך לא הוכחה. בכלל זה, לא הוצג כל מסמך בו אישר התובע כי אין לו תביעות וטענות בנוגע לתשלומים ששילמה לו החברה בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו. שנית, ממכתבו של התובע מיום 17.2.2004 (כלל/2) עולה כי לתובע היו טענות ותביעות בנוגע לכספים ששולמו לו בקשר לעבודתו ולסיום עבודתו. העובדה שהתובע החליט שלא לנקוט הליכים משפטיים כנגד החברה משיקולים שונים, לרבות האפשרות שגם החברה תעלה כנגדו תביעות (כעולה ממכתבו של ספקטור מיום 18.2.04, צד ג/1), אינה שוללת את העובדה כי לתובע היו טענות בנוגע לתשלומים המגיעים לו מהחברה. שלישית, התובע לא הצהיר כלפי כלל כי עם פדיון הפוליסה אין לו תביעות וטענות כלפי כלל בכל הנוגע לחובותיה סעיף 19א לחוק הגנת השכר. עצם פדיון כספי הצבירה שבפוליסת ביטוח המנהלים אינו מהווה אישור העדר תביעות ואינו מהווה הסכמה להפרשות המעסיקה או להסדר החוב. כללו של דבר: מכל הנימוקים כמפורט לעיל, אנו סבורים כי הסדר החוב שנערך בין החברה לבין כלל אינו מחייב את התובע, הן במערכת היחסים בינו לבין החברה והן במערכת היחסים בינו לבין כלל. האם כלל חייבת לפצות את התובע על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר? ההסדר החוקי: בסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר נקבע כי יראו כשכר מולן גם סכום שהמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד. בסעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר נקבע כי "סכום שהמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א) יראו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו". בסעיפים קטנים (ח ) ו- (ט) נקבעו הוראות המאפשרות לקופת גמל להשתחרר מחבותה על פי הוראת סעיף קטן (ד) כמפורט להלן: (ח) עברו שישה חודשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו שישה חודשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל. (ט) נוצרה הזכות לתשלום או לשירות בעין מקופת גמל לעובד או לחליפו בתקופה שבין המועד שנקבע בסעיף קטן (א) לבין תום ששת החודשים הנוספים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף קטן (ח), לא תהא קופת הגמל זכאית להשתחרר מחבותה על פי סעיף קטן (ד) אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותו". בעניין מסירת הודעה על פי סעיף 19א(ח) נקבע בתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות) תשל"ו - 1976 (להלן - תקנות ההודעות) הסדר כמפורט להלן: 3. (א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו. (ב) ההודעה לפי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה. 4. אישור למשלוח בדואר רשום עם העתק מההודעה, יראו אותם כהוכחה לכאורה על מסירת ההודעה לנמען. כלל חייבת בתשלום פיצוי על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר: אין מחלוקת כי כלל שלחה לתובע הודעות ביום 16.7.2003 וביום 31.7.2003. לטענת כלל בסיכומים היא שלחה התראות למעסיקה גם במועדים מוקדמים יותר, כמפורט בנספח י' לתצהירה של גב' לוין (סעיפים 28.1 עד 28.3 לסיכומים). גם אם נשלחו התראות לחברה כנטען על ידי כלל, אין בכך כדי לבטל את חבותה כלפי התובע על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר. זאת, כיון שעל פי הוראת סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר תנאי להשתחררות קופת הגמל מחבותה על פי סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר הוא משלוח הודעה לעובד. מכל מקום, אנו קובעים כי כלל לא הוכיחה מסירת הודעות לתובע קודם לחודש יולי 2003, שכן לא הגישה, כמתחייב מתקנה 4 לתקנות ההודעות, אישור למשלוח בדואר רשום עם העתק מההודעה. לאור האמור, הוכח כי ההודעות הראשונות שנשלחו לתובע הן ההודעות מיום 16.7.2003 ומיום 31.7.2003 (נספחים ת/3 ות/4 לתצהיר התובע). זכותו של התובע לקבלת הכספים מפוליסת ביטוח המנהלים קמה לכל המאוחר ביום 5.12.2003, המועד בו הודיעה החברה לכלל על הסכמתה להעביר לבעלות התובע את כל הכספים שבפוליסה (נספח ת/2 לתצהיר התובע). מהאמור לעיל עולה כי במועד בו קמה לתובע הזכות לתשלום מכלל טרם חלפו שישה חודשים ממועד משלוח ההודעה לתובע. לאור האמור, בהתאם לסעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר כלל אינה יכולה להשתחרר מחבותה כלפי התובע אפילו אם הפיגור בגביית חוב הפיגורים חל שלא עקב רשלנותה. מעבר לאמור, אנו סבורים כי במקרה הנדון לא ניתן לקבל את טענת כלל כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה. בהתאם לפסיקה [דב"ע (ארצי) נו/10 - 6 איילון חברה לביטוח בע"מ - אנוך, פד"ע לב 629] - ככלל, משלוח מכתבי התראה נוספים מעבר להודעות המתחייבות על פי החוק, אין בו די כדי להוות פעולה לגביית החוב. גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, היינו להגיש תובענה ועמה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית הכספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד ובין אם לאו. במיוחד יש חשיבות לפעולות אלה כאשר, כבענייננו, המעביד מנכה כספים משכרו של העובד ונמנע מהעברתם לקופה (בנוסף לאי העברת חלקו הוא). מעשה זה של המעביד חמור הוא במיוחד, וראוי על כן לתגובה ממשית של הקופה לשם הגנה על העובד. במקרה הנדון, כלל בחרה שלא להגיש תביעה כנגד החברה אלא להגיע עמה להסדר חוב לפיו שכרו של התובע יועמד על סך של 6,000 ₪ רטרואקטיבית, וכי על בסיס זה ישולמו הפרמיות. כאמור לעיל קבענו כי הפסקה בהצעת הביטוח אינה מתירה למעסיק לשנות את גובה השכר רטרואקטיבית אלא רק לעתיד, וקביעה זו מקובלת אף על העדה מטעם כלל (עדות לוין, ע' 27, ש' 16 - 18). לאור האמור, כלל לא הייתה רשאית להגיע להסדר חוב בעל תוקף רטרואקטיבי ללא שפנתה לתובע, ביררה עמו את העובדות (כגון - מה שיעור השכר ששימש בסיס לניכוי חלקו של התובע בתשלום הפרמיה), העמידה אותו על כוונתה להגיע עם החברה להסדר חוב וקיבלה את הסכמתו להסדר החוב. אנו סבורים, כי האופן בו התנהלה כלל, עת הגיעה להסדר חוב עם החברה מאחורי גבו של התובע, ללא שהביאה לידיעתו את כוונתה להגיע להסדר חוב ואת תוכנו, אינו ראוי ואינו תואם את רמת ההתנהגות הנדרשת ממנה כקופת גמל. בהקשר זה יש להוסיף כי לקופת גמל חובת תום לב וחובת גילוי מוגברות כלפי המבוטחים בה [עע (ארצי) 1341/01 עע 1341/01 רחל רפפורט - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630], וכלל הפרה חובות אלה כלפי התובע. כללו של דבר: אנו קובעים כי בהתאם להוראת סעיף 19א (ד) לחוק הגנת השכר יש לראות את הפרמיות שהיו בפיגור בחודש יולי 2003 בסך של 59,356 ₪ כאילו שולמו במועדן, וכפועל יוצא מכך היה התובע זכאי לקבל פדיון סכומים אלה במועד בו פדה את הפוליסות. שיעור הפיצוי המגיע לתובע: בתצהירו ערך התובע תחשיב לפיו על החברה היה להעביר פרמיות על בסיס שכר של 13,000 ₪, כאשר מתוכן 8.33% הם על סך פיצויי פיטורים, המגיעים לו במלואם. לעניין הפרשות המעסיק לדמי גמולים אישר התובע כי 15% מתוכם נזקפים למימון הריסק (ביטוח חיים) ולא נצברים לחיסכון. על יסוד תחשיב זה טען התובע כי סכום הפיצוי המגיע לו עומד על סך של 51,968 ₪. עו"ד לוין טענה בתצהירה כי גם אלמלא הסדר החוב "אין לקבל את טענות התובע לזכאותו לסכומים הנתבעים על ידו, באשר ישנה הבחנה בין חובות שבפיגור לבין ערכי פדיון של פוליסה אשר אמורה להיות משולמת למבוטח". יחד עם זאת, עו"ד לוין לא פירטה בתצהירה את נוסחת ערכי הפדיון ומה הסכום הנוסף שהיה נצבר בפוליסה אילו נגבה חוב הפיגורים. בסיכומי הטענות מטעמה טענה כלל כי "יש לראות את התובע כמי שהעמיד את תביעתו על סך של 51,968 ₪ בלבד" ולא חזרה על טענתה בדבר ערכי פדיון של הפוליסה. אנו סבורים, כי משנקבע שנצבר חוב פיגורים בפוליסה מוטל על כלל הנטל להוכיח מה סכום הפדיון שהיה משולם לתובע אילו הועבר סכום חוב הפיגורים במועדו. עם זאת, אין לפסוק לתובע מעבר לסכום שדרש בתצהיר העדות מטעמו. אשר על כן, יש לחייב את כלל לשלם לתובע סך של 51,968 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.04, המועד בו נפדתה הפוליסה (נספח ת/40 לתצהיר התובע). האם כלל זכאית לשיפוי מהחברה וממר ספקטור? כפי העולה מעדותה של עו"ד לוין, כלל הסכימה להסדר החוב (ע' 27, ש' 21 - 22; ע' 29, ש' 6 - 7). הדברים אף עולים מנספח ב' לתצהירו של מר חוזז. מכאן, כי במישור היחסים בין כלל לבין החברה נכרת הסכם מחייב לפיו תשלום פרמיות על בסיס שכר בסך של 6,000 ₪ לתקופת הפיגור יהווה את חיסול חוב הפיגורים. בהודעת צד ג' טענה כלל כי "ככל שבית הדין יקבע כי הסדר החוב, הנסמך על הצעת הביטוח, אינו תקף ו/או במידה והמודיעה תחויב לשלם לתובע סכום כלשהו על אף הסדר החוב הרי שקמה למודיעה העילה כנגד צדדי ג' בגובה סכומי הפרמיה שלא שולמו על ידה בגין פוליסות הביטוח". אין בידינו לקבל טענה זו. העובדה כי הסדר החוב אינו תקף כלפי התובע אינה מביאה לתוצאה לפיה אין תוקף להסדר החוב במישור היחסים שבין כלל לבין החברה, ביניהן נכרת הסכם מחייב. כלל גם לא פירטה מה היא העילה שקמה לה כנגד צדדי ג', למרות ההסכם המחייב בינה לבין החברה. לדעתנו, על מנת שכלל תהיה זכאית לתשלום כספים מהחברה בניגוד להסדר החוב היה על כלל להגיש תביעה לביטול הסדר החוב, ככל שקיימת עילה לביטול הסדר החוב על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (טעות, הטעייה, וכו'). תביעה כזו לא הוגשה, ולכן יש לדחות את הודעת צד ג' שהגישה כלל כנגד החברה ומר ספקטור. סוף דבר: תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, ואנו מחייבים את כלל לשלם לתובע סך של 51,968 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.04. כן תשלם כלל לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לכלל פסק הדין ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הודעת צד ג' שהגישה כלל כנגד החברה ומר ספקטור נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון לחייב את כלל בתשלום הוצאות לחברה ולמר ספקטור. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. חובפוליסהביטוח מנהלים