קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפניה לעבודה לשכת התעסוקה - חובת מאמץ סביר: 1. בפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959, על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בנצרת עלית אשר החליטה ביום 03.07.11 , לדחות את עררו של המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב" עקב סירובו לקבל עבודה בעורב מערכות אלקטרוניות בע"מ בעפולה (להלן:"המפעל"), אליה הופנה ביום 09.06.11. 2. עיון בפרוטוקול ועדת הערר מושא דיוננו, מראה כי החלטתה היתה בזו הלשון: "העורר הופנה לעבודה במשמרות, ולפי גרסתו הבהיר לפקיד ההשמה כי לא יוכל לשלב את העבודה עם לימודיו. לטענתו לומד העורר שירה בתל אביב, בימים ובשעות שהוא קובע, ומשחק בימי חמישי בשעה 17:00. לימודים בחלוקת זמן כזו ניתן לדעתנו לשלב עם עבודה, לרבות עבודה במשמרות. העורר לא פנה כלל למעסיק לבדוק אפשרות לשלב את העבודה עם לימודיו, ולא עשה כל מאמץ שהוא להתקבל לעבודה. העורר מתייצב במדובר הבטחת הכנסה, ועליו להיות זמין ופנוי לכל עבודה שתוצע לו, לרבות עבודה במשמרות. משפסל את ההצעה בפני הפקידה, בצדק נרשם הסירוב". 3. טענות המערער - אין חולק, למעשה, כי המערער התייצב ביום 09.06.11 לראיון עבודה במפעל, הסביר לפקידת החברה את לוח הזמנים המיוחד שלו, ושאיננו יכול לעבוד יותר משמונה שעות ביום עקב לימודי השירה והמשחק שבהם הוא משתתף ואשר מתקיימים בתל-אביב ובחיפה, וכי הפקידה, מצדה, רשמה שהמערער מסרב לקבל את העבודה מהסיבה שהוא לומד. למרות זאת, הרי שלטענת המערער אין לראותו כמי שסירב לעבוד במפעל, וזאת מהנימוקים העיקריים כפי שהובאו בכתב הערעור שהוגש לבית הדין כדלקמן - פקידת המפעל רשמה למערער כי הוא מסרב לעבוד בכלל, למרות שכוונתו ורצונו של המערער היתה לעבוד שמונה שעות בכדי להמשיך בלימודיו. וועדת הערר התעלמה מטענותיו הכנות שהוא מעוניין לעבוד, ודחתה את עררו שלא בצדק, ובכך שללה ממנו זכותו היסודית לעבודה מתאימה שתתחשב בלוחות הזמנים שלו. שגתה וועדת הערר בהחלטתה, שהתקבלה ללא כל בסיס משפטי ומטרתה היחידה לשלול ממנו את הזכות החוקית לקבל את הבטחת ההכנסה. 4. עמדת המשיב - מטעם המשיב הופיע בפנינו גם מנהל לשכת התעסוקה בנצרת עלית, מר משה בן עמי, והדגיש שמדובר בצעיר בן 25, אדם בריא, שהוצעו לו עשרות הצעות עבודה והוא דוחה את כולן בטענה שאינו יכול לשלב בין לימודים לעבודה, יתרה מכך, ב-03/11 הוצעה לו עבודה במשמרות כך שישנה אפשרות לשלב את לימודיו לאחר העבודה, אך גם לראיון שם לא התייצב, הוא הסביר שהמערער לא עשה את המאמץ המינימלי להגיע לראיון עבודה וכשהוא מגיע לראיונות הוא מכשיל את עצמו. ב"כ המשיב הוסיפה וציינה בפנינו, כי במפעל אליו הופנה המערער קיימות אפשרויות של 8 שעות עבודה ו-12 שעות עבודה, אלא שהמערער לא בדק אפשרות זאת ומיד אמר שזמני העבודה אינם מתאימים לו, דבר המעיד על חוסר כוונה אמיתית להשתלב בעבודה. 5. הדין החל - בסעיף 27 לתקנון שירות התעסוקה, מוגדר המושג "סירוב עבודה", ולפיו נמנע מחוסר עבודה מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לשכת שירות התעסוקה או קיבל העבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם עברו 12 יום מאז התחיל לעבוד, הכל ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלשכה סביר, רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה.   הלכה פסוקה היא כי : " הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד " (ר' דב"ע 91-3/נג מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פד"ע כה 297). "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה ". ( ר' דבע 7-91/נז משייב בנימין - שירות התעסוקה , מיום 6.2.97). "סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב". (ר' תב"ע 91-5/מא יחיאל נדף - שירות התעסוקה , יג (1) 107, מיום 10.01.81). לשאלה, "מהו "סירוב"? כבר נפסק בדב"ע 91-3/מא אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה , יג (1) 061, מיום 23.11.81, כדלקמן: "יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" לשאלה מהו הקריטריון הקובע אם בפנינו "סירוב" נקבע שם: "כבר נפסק כי הקריטריון לקביעה אם בפנינו "סירוב" לקבל עבודה אם לאו הוא - כי "יש להציג את השאלה אם עת ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה "עבודה מתאימה" מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה". 6. מן הכלל אל הפרט - בעניינו, המערער הופנה לעבודה במפעל כעובד מחסן, עבודה שמתאימה לכישורים שרשם בקורות חייו (מכונאי רכב, שומר, מרכיב מעגלים מודפסים), העבודה מבוצעת במשמרות שבה יכול היה לשלב את לימודיו ולו במאמץ קל, במיוחד בשים לב לכך שהמערער הוא זה אשר קובע את ימי ושעות הלימוד. בנסיבות אלה אין לראות את המערער כמי שעשה מאמצים להשתלב בשוק העבודה, אלא כמי שהכשיל השתלבותו זו. יתרה מכך, עיון ברישום ההתייצבות של המערער בשירות התעסוקה מראה שבמהלך התקופה בה רשום המערער כדורש עבודה (החל מסוף שנת 2005)הופנה לכ-50 מקומות עבודה (!), ומשום מה ברובם דווח כי "אינו מתאים למעסיק", דבר אשר תומך בהתרשמות האמורה. למערער, כמי שמבקש להיסמך על הקופה הציבורית, אין מוקנה שיקול הדעת וחופש הפעולה לדרוש שיופנה לעבודה בהיקף מצומצם או כזה שתואם את שעות הלימוד בהן הוא בוחר, ועליו להתאים את לימודיו לעבודה אליה הוא מופנה (מה גם שאין חולק שהדבר אפשרי בעניינו של המערער). לאור האמור לעיל, אנו קובעים שהסירוב שנרשם למערער נרשם כדין, ולא מצאנו פגם בהחלטת ועדת הערר שדחתה את הערר בעניין זה. משכך - אנו דוחים גם את הערעור שבפנינו. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. דמי אבטלה