קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב גמלת שמירת הריון: השופטת עפרה ורבנר 1. בפנינו ערעורם של שני הצדדים על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ' ונציגי הציבור מר ראובן גרובר ומר יצחק אשחר, בל 1239/09) אשר קבע כיצד יש לחשב את שיעור גמלת שמירת ההריון לה הייתה זכאית המערערת, על בסיס הוראות סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"). קביעת שיעור הגמלה התייחסה למקום העבודה האחד בו הפסיקה המערערת לעבוד ואשר לגביו הוכרה זכאותה לגמלה, בעוד שבשני מקומות עבודה נוספים היא המשיכה לעבוד בעת הריונה. הרקע העובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת 2. א. המערערת הינה טכנאית רנטגן מוסמכת, בעלת תואר שני בניהול מערכות בריאות, אשר עבדה עובר להריונה ב-3 מקומות עבודה, והם: בית החולים הצרפתי בנצרת; בית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת; מכון "מאר". ב. בתאריך 16.4.07 נודע למערערת על הריונה והיא הפסיקה לעבוד כטכנאית רנטגן בכל שלושת מקומות העבודה. בשני בתי החולים נמצאה למערערת עבודה משרדית כעבודה חלופית, ללא חשיפה לקרינה. במכון "מאר" הפסיקה המערערת עבודתה באופן מוחלט, משלא נמצאה לה עבודה חלופית. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו בתיק בל 1239/09, כי זכאות המערערת לגמלה לשמירת הריון הינה מ-25.4.07 ועל הכרעה זו אין ערעור של מי מבין הצדדים, בפנינו. עצם זכאותה של המערערת לגמלה לשמירת הריון נדונה בפני בית הדין בנצרת בתיק בל 2700/07. בית הדין נתן תוקף להודעת המוסד לביטוח לאומי לאשר את תביעת התובעת שם, המערערת בפנינו, לקבלת גמלה לשמירת הריון (להלן - "התביעה הראשונה"). אין התייחסות בהודעת המוסד או בפסק הדין בתביעה הראשונה לשאלה לאילו מבין מקומות העבודה זכאית המערערת לגמלה, אולם לאור פסק הדין בעב"ל 746/08 פזית סאיג אבוקסיס, הזכאות הינה רק בהתייחס למכון מאר . ג. המערערת ילדה בתאריך 15.12.07. ד. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאות המערערת לקבלת גמלה לשמירת הריון בהתייחס להפסקת עבודתה במכון מאר. ה. הנתונים הרלוונטיים לעניין חישוב שיעור הגמלה, כפי שהם מפורטים בתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם המשיב, אינם שנויים במחלוקת, והינם: שיעור השכר היומי בהתייחס לכל אחד ממקומות העבודה בהם עבדה המערערת עובר להריון היה : בית החולים הצרפתי - 216.94 ש"ח ליום; בית החולים "המשפחה הקדושה" - 61.04 ש"ח ליום; מכון "מאר" - 34.46 ש"ח ליום. שכרה של המערערת בכל שלושת מקומות העבודה, עובר לתקופת שמירת ההריון, עמד על סך 312.45 ש"ח ליום. השכר המקסימאלי ליום בהתייחס לגמלה לשמירת הריון על בסיס תחשיב הסכום הבסיסי, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, מחולק ב-30 ובהפחתה של 4% לאור התוכנית הכלכלית, הינו - 231.68 ש"ח ליום. הסכום אותו השתכרה המערערת בפועל, בשני מקומות העבודה בהם המשיכה לעבוד, בתקופה בה נזקקה לגמלת שמירת הריון ממקום העבודה השלישי, עמד על סך של 154.73 ש"ח ליום. הבהרת המחלוקת בין הצדדים לאור הוראות החוק 3. בסעיף 58 לחוק מוגדרת "שמירת הריון" כהיעדרות מהעבודה בתקופה ההריון המתחייבת בשל אחת משתי החלופות; החלופה הראשונה הינה מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה. החלופה השנייה הינה סוג עבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה המסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, וזאת בכפוף לכך שלא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה. בענייננו, משהמערערת הינה טכנאית רנטגן, אין מחלוקת כי מהות עבודתה מצריכה שמירת הריון לאור היותה עבודה בחשיפה לקרינה. בשניים מתוך שלושת מקומות עבודתה, מצא המעסיק למערערת עבודה חלופית, ולגביהם אין היא זכאית לגמלה לשמירת הריון. במקום העבודה השלישי - מכון מאר, לא נמצאה לה עבודה חלופית, ולגבי מקום עבודה זה אין מחלוקת כי היא זכאית לגמלה לשמירת הריון. נוסיף ונציין כי הצדדים אף לא היו חלוקים על אופן התחשיב של שכר עבודתה הרגיל של המערערת, בהתייחס לכל אחד משלושת מקומות העבודה בנפרד. המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה, האם יש לחשב את שיעור הגמלה תוך התייחסות להוראות סעיף 60, בהתייחס למקום העבודה השלישי, שהוא מקום העבודה היחיד, לגביו זכאית המערערת לגמלה לשמירת הריון, בהתעלם משני מקומות העבודה האחרים אשר בהם ממשיכה המערערת לעבוד, או שמא יש לקחת בחשבון בעת ביצוע תחשיב שיעור הגמלה, גם את הכנסותיה בפועל של המערערת, במהלך תקופת שמירת ההריון, משני מקומות העבודה האחרים בהם המשיכה לעבוד ולא היתה זכאית לגמלה. 4. המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית באשר לאופן יישומן של הוראות סעיף 60 לחוק, שזו לשונו: "גמלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת, המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי מחולק ב-30. לעניין שכר העבודה הרגיל, היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון." 5. נדגיש, כי בהתייחס ליתר מקומות העבודה של המערערת, מעבר למקום העבודה שלגביו היא זקוקה לגמלה, אין בכלל זכאות לגמלה ואין גם יום קובע, שכן אלה קיימים רק בהתייחס לעבודתה במכון מאר. הגם ששכרה של המערערת בביה"ח הצרפתי, נפגע לטענתה, מאחר והועברה מעבודתה כטכנאית רנטגן לעבודה משרדית בלבד, אין מחלוקת לגבי מקום עבודה זה, כי המערערת אינה זכאית לגמלה לשמירת הריון חלקית, אשר תפצה אותה בשל הפגיעה בשכרה. המדובר בהפסקת עבודה מלאה לגבי מקום עבודה אחד בלבד, שכן אין גמלה חלקית לשמירת הריון כאמור בעבל 746/08 המל"ל נ' פזית סאיג - אבוקסיס (להלן - "עניין פזית סאיג"). פסק דינו של בית הדין האזורי 6. בית הדין האזורי סבר כי פרשנות המערערת לסעיף 60 לחוק שגויה, הגם שהיא תואמת את לשון החוק. בית הדין סבר כי אליבא דפרשנותה של המערערת יתכן מצב שמבוטחת תקבל הכנסה כוללת בגין השתכרות בפועל וגמלה לשמירת הריון, העולה על השתכרותה בטרם שמירת ההריון, הגם שבית הדין לא הבהיר כיצד יתכן מצב כאמור. נציין כי אין ספק שתכלית הגמלה הינה להחליף הכנסה ולא להוסיף הכנסה, אולם לא הובהר בפנינו באילו מקרים, אם בכלל, יתכן מצב שבו גובה הגמלה שתשולם למבוטחת הזכאית לשמירת הריון, יעלה על השכר שהשתכרה קודם לכן, וזאת כאשר הבסיס לחישוב הגמלה הינו שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, כאמור בסעיף 54 לחוק. בית הדין האזורי סבר כי יש לחשב את שכר עבודתה הרגיל של המבוטחת, לעניין סעיף 60 לחוק כשיובא בחשבון הפסד ההשתכרות בתקופה של שמירת ההריון בהשוואה לתקופה שלפני שמירת ההריון. בית הדין האזורי חישב הפסד השתכרות זה באחוזים, וכלשונו: "הזכאות לא יכולה להיות גבוהה מהסכום הבסיסי, שאם הוא יחושב באופן יחסי להפסד השתכרות התובעת במקרה זה 52.46% מהשכר, משמעותו הפסד השתכרות בשיעור של 47.54%.. טיעוני הצדדים 7. נימוקי המערערת (המשיבה בערעור המוסד) הינם כדלקמן: א. שיטת החישוב שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי, אינה תואמת את ההלכה ואת הוראות החוק. המערערת זכאית, לטענתה, לגמלה בלא שיקוזז מהסכום הבסיסי השכר אותו השתכרה בפועל במקומות עבודה אחרים. ב. המטרה של גמלת שמירת ההריון הינה הענקת פיצוי בגין אובדן ההשתכרות בפועל והעמדתה של המבוטחת באותו מצב בו הייתה אילולא נזקקה לגמלה לשמירת הריון, שכן המדובר בגמלה מחליפת שכר. ג. המערערת, בכך שהמשיכה לעבוד בשני מקומות עבודה, בהם הייתה הסכמת המעביד לשבצה בעבודה חלופית בה אינה חשופה לקרינה, הקטינה את נזקה, כמו גם את גובה הגמלה לשמירת הריון, ואין הצדקה לכך שהנתבע "מעניש" אותה על כך שהיא המשיכה לעבוד במקומות אחרים. ד. החוק קובע חישוב שיעור גמלה על בסיס יומי באופן מדויק ובלא קיזוז שכר, וסעיף 61 הדן במניעת תשלומי כפל, מתייחס למקור הכנסה מקביל לשמירת ההריון ולא למקור הכנסה אחר בגין המשך עבודה אחרת בפועל. אשר על כן יש להגביל את זכאותה של המערערת לגמלת שמירת הריון רק בסכום הבסיס מחולק ב-30 כאשר היא זכאית להפסד ההשתכרות בפועל מאותו מקום עבודה בו הפסיקה לעבוד. ה. ביה"ד האזורי בפסק דינו טעה בכך שסבר כי אין לקבל את פרשנות המערערת מאחר וקיימת אפשרות שמבוטחת תקבל הכנסה מגמלה לשמירת הריון ומהשתכרות בפועל העולה על השתכרותה בטרם שמירת הריון, כך שהמבוטחת "תרוויח" משמירת ההריון. פרשנות המערערת אינה מאפשרת מצב כזה, שכן התובעת ממשיכה לקבל את שכרה הרגיל מהמקומות בהם היא ממשיכה לעבוד, ולכל היותר היא זכאית לשכרה הרגיל מאותו מקום בו הפסיקה לעבוד עקב שמירת ההריון, ככל ששכרה ממקום עבודה זה אינו עולה על הסכום הבסיסי, כך שבכל מקרה המקסימום אשר לו תהא זכאית המבוטחת לא יעלה על שכרה הרגיל בכל מקומות עבודתה. 8. נימוקי המוסד (המערער בעבל 75/10) הינם כדלקמן: א. אין מקום לאופן החישוב כפי שבוצע על ידי בית הדין האזורי, כאשר זה חישב את "שכר העבודה הרגיל" של המערערת תוך לקיחה בחשבון של הפסד ההשתכרות בין התקופה שבה עבדה עובר לשמירת ההריון לבין תקופת שמירת ההריון, תוך חישוב אחוז הפסד ההשתכרות בין השכר הממוצע ברבע השנה שקדמה למועד הקובע לבין השכר היומי הממוצע בתקופת שמירת ההריון, תוך ניכוי אחוז הפסד ההשתכרות משכר הבסיס. המשיב טוען כי אופן עריכת החישוב על ידי בית הדין האזורי אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק. ב. לשון סעיף 60 מפנה לעניין שכר העבודה הרגיל לסעיף 54 לחוק, הקובע כי שכר העבודה הרגיל של המבוטחת הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדמה ליום הקובע, ב-90. המשיב לוקח בחשבון את מלוא שכר העבודה הרגיל בכל שלושת מקומות העבודה, וטוען כי שכר זה בכל שלושת מקומות העבודה (דהיינו השכר בשני המקומות בהם המערערת ממשיכה לעבוד וכן שווי הגמלה עבור המקום השלישי בו חדלה המערערת לעבוד) אינו יכול לעלות על הסכום הבסיסי מחולק ב-30. ג. לטענת המשיב, מבוטחת המקבלת גמלה לשמירת הריון אינה יכולה להשתכר בתקופת שמירת ההריון מעבר לסכום הבסיסי, בלא קשר לשאלה מה גובה הגמלה שתקבל מהמשיב, שכן המטרה הינה הבטחת בסיס קיום למבוטחת שאינה יכולה לעבוד, ואין מקום לשלם גמלה כאשר סך כל ההכנסה של המבוטחת תעלה על התקרה של הסכום הבסיסי. ד. אין מקום להפלות בין אישה שעבדה במקום עבודה אחד והפסיקה לעבוד בשל הצורך בשמירת הריון, והשתכרה באותו מקום סכום העולה על הסכום הבסיסי, כאשר הגמלה לגביה תחושב עד לסכום הבסיסי, לעומת אישה שעבדה במספר מקומות עבודה, ובחלקם הפסיקה בשל צורך בשמירת הריון, כאשר היא ממשיכה בחלק אחר מהמקומות להשתכר, והכנסתה הכוללת מהגמלה ומהשכר במקום בו לא נזקקה לשמירת הריון, תעלה על הסכום הבסיסי, דהיינו תעבור את התקרה הקבועה בחוק. ה. גמלה לשמירת הריון הינה גמלה מחליפת שכר ועל כן אין מקום להתעלם מהשכר שהרוויחה המערערת בפועל, בשני מקומות העבודה האחרים, בהם לא נזקקה לשמירת הריון. דיון והכרעה 9. גמלה לשמירת הריון מחושבת על בסיס יומי. תכלית תשלום גמלה לשמירת הריון הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה, בין אם המדובר בחלופה הראשונה שבהגדרת שמירת הריון, דהיינו הפסקת העבודה בגין מצב המסכן את האישה או את העובר, ובין אם המדובר בחלופה השנייה - הפסקת העבודה מאחר ומקום העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בגין היותה בהריון, או את העובר. התקנות המתייחסות לגמלה לשמירת הריון, תקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון) תשנ"א - 1991, מדברות על הפסקת עבודה בפועל, בשל שמירת הריון ולא על הפחתת שעות עבודה במהלך יום עבודה, ככל שמדובר באותו מקום עבודה. באשר לשיעור הגמלה, התכלית הינה שהשתכרות האישה הזקוקה לשמירת הריון, לא תיפגע, בכפוף לכך ששיעור הגמלה לא יעלה על המקסימום הקבוע והמוגדר בסעיף 1 לחוק כ"סכום הבסיסי". ודוק, המחוקק לא בדק ולא הגביל את גובה השתכרות האישה בהריון, לא בדק מהם מקורות הכנסותיה האחרים מנכסים, מדיבידנדים, וכד', שהרי מטרתה של גמלה זו הינה להוות תחליף להכנסה שנפגעה ולא לבחון האם לאישה בהריון ישנם מקורות קיומיים אחרים, כמו הבדיקה הנעשית לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה. אישה הזכאית לגמלה לשמירת הריון בהתאם להוראות החוק ותקנותיו, אשר לה הכנסות ממקורות שונים מעבר להכנסתה מעבודה, תהא זכאית לתשלום גמלה לשמירת הריון, בהתאם לאובדן הכנסתה בפועל ועד למקסימום שהינו הסכום הבסיסי מחולק ב-30. המחוקק לא קבע כי גובה הכנסותיה של מבוטחת הזכאית לגמלה לשמירת הריון, מכל מקור שהוא, לא יעלה על הסכום הבסיסי, אלא רק קבע ששיעור הגמלה המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי כגמלה לשמירת הריון, לא יעלה על הסכום הבסיסי. נוסיף ונציין כי כשם שלעניין אי הזכאות לתשלום גמלה חלקית לשמירת הריון, שעתית, נקבע בפסק הדין בעניין פזית סאיג, כי הדבר אינו אפשרי לאור לשון החוק וכי כאשר המחוקק רצה לעשות כן, הוא עשה זאת מפורשות בתקנו את סעיף 102 לחוק לעניין דמי פגיעה מופחתים, גם כאשר רצה המחוקק להפחית מזכאות לגמלה שהינה גמלה מחליפת שכר, את שיעור השכר שהמבוטח משתכר באותו זמן בו הוא זכאי לגמלה, הוא עשה כן מפורשות, למשל בסעיף 176 לחוק, הדן בדמי אבטלה למי שיש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, והקובע כי ההכנסה הממוצעת היומית מעבודה או ממשלח היד, תנוכה מדמי האבטלה המגיעים ליום לאותו אדם. 10. על פי הוראות החוק, שיעור הגמלה מחושב רק לגבי אותו מקום העבודה, לגביו קיימת זכאות לגמלה לשמירת הריון, שהרי לגבי יתר מקומות העבודה, אין כלל לקחתם בחשבון בהעדר זכאות לגמלה. מסיבה זו, עובדת או עובדת עצמאית אשר שכרה באותו מקום עבודה לגביו היא זכאית לגמלה לשמירת הריון, כמשמעות מונח זה בחוק, עולה על הסכום הבסיסי, הרי שווי הגמלה שתקבל לא יעלה על הסכום הבסיסי. אין בכך כדי לפגוע באפשרותה של מבוטחת זו לקבל הכנסות ממקורות אחרים שאינם שכר עבודה, אלא שהמל"ל לא ישלם לה מעבר לסכום הבסיסי. 11. גם הסיפא של סעיף 60, הקובעת כי היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון, מצביעה על כך שיש לחשב יום קובע לשכר רגיל, רק בהתייחס לאותו מקום עבודה, לגביו חלה זכאות לגמלה לשמירת הריון, שכן לגבי יתר מקומות העבודה, אין כלל יום קובע. יתר על כן, האישור הנדרש מהמעסיק כמפורט בתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון) תשנ"א - 1991, מתייחס רק לאותו מעסיק שבגין העבודה אצלו העובדת זכאית לגמלה לשמירת הריון, וכן לגובה השכר ששולם לה אצל מעסיק זה. 12. התוצאה הינה, כי הן לאור לשון החוק המגביל את גובה הגמלה לשמירת הריון בסכום הבסיסי ולא את גובה השתכרות האישה בתקופת שמירת ההריון, מכל מקור שהוא, בסכום הבסיסי, והן לאור תכלית הגמלה שהינה גמלה מחליפת הכנסה, זכאותה של המערערת הינה לקבלת גמלה בשווי שכר עבודתה הרגיל, בהתייחס לאותו מקום אשר לגביו היא זכאית לשמירת הריון ובהתייחס אליו בלבד, כאשר הסכום מוגבל בתקרה של הסכום הבסיסי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. אין מקום להביא בחשבון את שכרה של המערערת במקומות עבודה אחרים בהם לא נזקקה לשמירת הריון, ולהפחיתו מהסכום הבסיסי. 13. התוצאה היא, איפוא, שערעור המערערת מתקבל וערעור המוסד נדחה. 14. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח. השופט שמואל צור אני מסכים. סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי קובע זכויות לגמלה לשמירת הריון המתייחסת "לשכר העבודה הרגיל" ופשוטו של מקרא, כמו גם תכלית החוק, מלמדים שהכוונה היא לשכר העבודה בגינו משולמת הגמלה. אין כל אינדיקציה בחוק הקושרת את הגמלה המדוברת להכנסה ממשרות אחרות או להכנסות אחרות של המבוטחת ממקורות אחרים שבקשר אליהן לא קמה זכות לגמלה. בענייננו מדובר באישה שעבדה בשלושה עבודה אך רק בקשר לאחד מהם קמה לה זכות לגמלה לשמירת הריון. פשוטו שזכאותה של העובדת לגמלה צריכה להתייחס לאותה משרה לגביה קמה לה זכות לגמלה (בכפוף לתקרה הקביעה בחוק) ולא למשרות לגביהן לא קמה לה זכות לגמלה. השופטת רונית רוזנפלד אני מסכימה לחוות דעתה של חברתי, השופטת ורבנר. נציג עובדים מר אליהו בן גרא אני מסכים לפסק דינה של השופטת ורבנר. נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה אני מסכים לפסק דינה של השופטת ורבנר. סוף דבר ערעורה של גב' נוהא חכים מתקבל וערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה. המוסד לביטוח לאומי ישלם לגב' חכים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4500 ש"ח. הריוןגמלה לשמירת הריוןשמירת הריון