קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב דמי לידה בונוס: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה עניינו של ערעור זה בדרך הכללתן של עמלות בשכר הקובע לצורך חישובם של דמי לידה. העניין נדון בפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר רמי נחום ומר רחמים עדן; בל' 3803/08), בו נקבע כי מענק רבעוני יילקח בחשבון לצורך חישוב דמי הלידה רק לאחר חלוקתו ל - 12. התשתית העובדתית המערערת - אשר בהתאם להחלטתנו שמה נותר חסוי - עבדה בתקופה הרלוונטית כסוחרת יומית (Day Trader) במוצרים פיננסיים. במסגרת עבודתה הוקצה לה על ידי המעסיק חשבון בנק, ובאמצעותו ביצעה עסקאות קצרות טווח במוצרים פיננסיים. שכרה של המערערת, לפי הסכם העבודה, כלל שני רכיבים עיקריים: האחד, תשלום קבוע ששולם אחת לחודש, ועמד בתקופה הרלוונטית על 8,942 ש"ח (להלן - שכר היסוד). השני, תשלום רבעוני משתנה, אשר שולם אחת לשלושה חודשים, ונגזר מהיקף העסקאות שביצעה המערערת באותו רבעון (להלן - המענק הרבעוני). לשון ההוראה הרלוונטית בהסכם העבודה של המערערת, המבהירה כיצד חושב המענק הרבעוני, הינה כדלקמן: "העובד יהיה זכאי למענק רבעוני אשר ישולם לו בתום כל רבעון בשיעור 20% מהרווח אשר נוצר באופן ישיר ע"י פעלו של העובד. מסכום הבונוס ינוכו עלויות התפעול של העובד - עלות שמוש במערכות מידע ומסחר. סכום הבונוס יקבע ע"י מנכ"ל המעביד על פי הנתונים שהוצגו בפניו לשיקול דעתו הבלעדית והכרעתו תחשב מכרעת לאחר שיציג את אופן החישוב בפני העובד" (סעיף 4.5 להסכם העבודה). עוד נקבע, כי "באם העובד יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים רכיבי השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורין הם על בסיס שכר היסוד בלבד, ולא יובאו בחשבון הנ"ל תוספות מכל סוג שהוא" (סעיף 4.6). המערערת ילדה את בנה הבכור ביום 30.1.07, והגישה תביעה לדמי לידה ביום 28.3.07. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הכיר בזכאותה של המערערת לדמי לידה מיום 29.1.07 ועד יום 22.4.07 וחישב את דמי הלידה על בסיס הכנסתה ברבע השנה שקדמה ללידה, היינו בחודשים אוקטובר - דצמבר 2006. המוסד לא לקח בחשבון, בעת חישוב דמי הלידה המגיעים למערערת, את מלוא המענק הרבעוני שקיבלה בחודש דצמבר 2006 (סך של 42,203 ש"ח), אלא רק את שכר היסוד תוך הוספת החלק ה - 12 של המענק הרבעוני לכל חודש. ביום 12.7.07 הגישה המערערת למוסד מכתב השגה בדבר אופן חישוב דמי הלידה, וטענה כי יש לקחת בחשבון את מלוא המענק הרבעוני שקיבלה בחודש דצמבר 2006. התשובה שקיבלה הייתה כי "הבונוס הינו בגדר תשלום נוסף, אשר באם עולה על רבע השכר החודשי ייפרס למס' חודשי העבודה שעבדת ב- 12 החודשים שקדמו לתשלום הבונוס וכך אכן נעשה, הבונוס נפרס ל- 12 והחלק היחסי שלו התווסף לכל אחד מהחודשים: 12/06, 11, 10.". לאור תשובה זו, הגישה המערערת את תביעתה להפרשי גמלה לבית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי דן, תחילה, בטענת התיישנות שהעלה המוסד - בהתחשב בכך שההודעה על חישוב הזכאות לדמי לידה נשלחה אל המערערת ביום 1.5.07 בעוד שתביעתה לבית הדין הוגשה ביום 1.7.08. בית הדין קבע כי פניית המערערת מיום 12.7.07 בהשגה על אופן חישוב דמי הלידה הינה בגדר "תביעה" - ולכן תשובת המוסד לפנייה זו, אשר ניתנה ביום 3.3.08, מהווה "החלטה" בהתייחס לאותה תביעה. משכך, תביעת המערערת לבית הדין ביום 1.7.08 נעשתה תוך פרק הזמן הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969 ולא התיישנה. 7. לגופו של עניין, קבע בית הדין - על יסוד סעיף 4.5 להסכם העבודה של המערערת - כי המענק הרבעוני שולם לה כנגזרת של עמידה ביעדים ולכן אינו יכול להיחשב כחלק משכרה הרגיל. מסקנתו לאור זאת, בהסתמך על תקנה 5(1) לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה - 1995, הייתה כי "צדק המוסד כי יש לחלק את אותו תשלום נוסף ל - 12 חודשים שקדמו לתשלומו, וכי רק חלקו היחסי יתווסף לחישוב ההכנסה הקובעת ברבע השנה שקדמה למועד הלידה". לכן אושרה דרך החישוב שערך המוסד, והתביעה נדחתה ללא צו להוצאות. טענות הצדדים בערעור 8. המערערת טוענת כי יש להתמקד בתכלית החקיקתית של תשלום דמי הלידה, ולא להיצמד למשמעות המילולית כאשר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זו. לגישתה, יש להבחין בין שכר ידוע מראש, שדרך החישוב שלו ידועה מראש, שהינו בעל בסיס משפטי מוסכם ומשתלם במועד ידוע - לבין נורמה חד פעמית שיסודותיה אינם מוגדרים, אינה בעלת בסיס משפטי מוסכם וכל כולה בבחינת הפתעה. בהתקיים אמות מידה אלה יש להתייחס לתוספות שכר למיניהן כאל חלק מהשכר הרגיל, גם אם הן משולמות אחת לרבעון וגם אם הן מכונות על ידי המעסיק "בונוס". 9. המערערת סבורה כי יישום האמור לעיל על עניינה מלמד כי המענק הרבעוני הינו חלק משכרה הרגיל. המענק הוגדר במפורש בהסכם העבודה שלה והוא חלק מתנאי שכרם של סוחרים המועסקים באותו מקום עבודה; צורת המענק הרבעוני, דרך החישוב שלו ומועד תשלומו ידועים מראש; המענק הרבעוני צמוד לעבודתה הרגילה של המערערת ומשולם בהתאם לדיווחיה על עסקאות שבוצעו על ידה; ולא הייתה כל מניעה מעשית לבצע את התשלום אחת לחודש - כאשר בוצע אחת לרבעון משיקולי נוחות של המעסיק בלבד. המערערת מדגישה את הפער המשמעותי בין דמי הלידה ששולמו לה על ידי המוסד (לפי שכר קובע בחודשים אוקטובר - דצמבר 2006 של 38,227 ש"ח) לבין דמי הלידה המגיעים לה תוך לקיחה בחשבון של המענק הרבעוני (לפי חישוביה - לפי שכר קובע בשלושת החודשים בסך של 68,669 ש"ח). 10. המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. לטענתו, המענק הרבעוני מותנה בהתקיימותם של תנאים מסוימים ועל כן אינו חלק משכרה הרגיל של המערערת אלא מהווה "תשלום נוסף" - אותו יש להכליל כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב דמי הלידה רק לאחר חלוקה ל - 12. המוסד מתבסס בטיעוניו, בין היתר, על התייחסות המעסיק למענק הרבעוני במסגרת הסכם העבודה. דיון והכרעה חופשת לידה ותכליתם של דמי הלידה 11. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) מאפשר ליולדת שהיא עובדת או עובדת עצמאית, לשהות בחופשת לידה ולקבל בתקופה זו דמי לידה מהמוסד (דב"ע נב/0-13 לאה מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82 (1992)). מטרותיה העיקריות של חופשת הלידה בעת חקיקתה היו לאפשר לאם התאוששות לאחר הלידה יחד עם טיפוח הקשר בינה לבין הרך הנולד, תוך דאגה לצרכי הילוד בשבועות הראשונים שהינם חיוניים להתפתחותו, כמו גם ראיית צרכי המשק אשר נזקק אותה עת לידיים עובדות (דפנה הקר ומיכל פרנקל, הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה, עבודה חברה ומשפט כרך י"א (2006) 275, 287; להלן - הקר ופרנקל). עם השנים והרחבת המודעות לשוויון מגדרי, חלו חידוד והדגשה בתפיסתו של פרק ג' לחוק, העוסק ב"ביטוח אימהות" ומקנה בין היתר את הזכאות לדמי לידה; כיום מכירים בו כחלק "ממערך חקיקה של משפט העבודה המגן והביטחון הסוציאלי אשר נועד למגר אפליה מגדרית... במטרה להבטיח תעסוקת נשים ושילובן בשוק העבודה" (השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בעב"ל 165/08 המוסד לביטוח לאומי - רחל בלומנטל, מיום 10.9.09). בהתאם, וכחלק מהרצון להבטיח הורות שוויונית פעילה, החל משנת 1998 רשאי גם האב לשהות בחופשת לידה, ולקבל דמי לידה מהמוסד, בתנאים מסוימים (סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954; להלן - חוק עבודת נשים; סעיף 49(ב) לחוק; על הדילמות סביב חופשת הלידה והשלכותיה על שוויון נשים ראו אצל נויה רימלט, הפמיניזם המשפטי בישראל - מניין ולאן? הרהורים על שונות, כבוד ושוויון בין המינים, עיוני משפט כ"ז (2004) 857). 12. החל מיום 22.3.10, לאחר תיקון מס' 46 לחוק עבודת נשים, קיימת הבחנה בין ארבעה עשר השבועות הראשונים של חופשת הלידה - בגינם קיימת זכאות לדמי לידה מהמוסד מכוח החוק, לבין יתרת חופשת הלידה, בת שנים עשר שבועות נוספים, המוענקת לנשים שעבדו באותו מקום עבודה לפחות שנים עשר חודשים אך ללא זכאות לתשלום מהמדינה או מהמעסיק (סעיף 6 לחוק עבודת נשים; תקופת התשלום מתארכת בנסיבות מיוחדות, דוגמת אשפוז או לידת תאומים). תיקון זה אמנם אינו חל על עניינה של המערערת, אך מחדד ביתר שאת את תכליתם של דמי הלידה בתקופה בה הינם משולמים - תכלית שהינה "תשלום למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההיריון או הלידה נכרת מקור הכנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה... למבוטחת שכזאת משולמים דמי הלידה כתחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בתקופת חופשת הלידה" (עב"ל 1126/00 יוכבד לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 193 (2002); ההדגשה אינה במקור; כן ראו את עב"ל 1166/00 יהודית הלפרין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.11.03). 13. המחוקק ביצע לפיכך איזון אינטרסים, ובמהלך תקופה בת ארבעה עשר שבועות ראשונים בחר שלא להטיל על היולדת ובן זוגה את ספיגת עלויותיה הכלכליות של חופשת הלידה. על מנת להגשים מטרה זו, ולהבטיח שילוב מלא ושוויוני של נשים בשוק העבודה, עלינו להקפיד לפיכך כי תשלומם של דמי הלידה יהא מלא ויקיים אחר התכלית לשמור על רמת חייה של העובדת היולדת. קיומה של "גמלה ממשלתית המאפשרת שמירה על רמת החיים" הינה גם אחד התנאים הנדרשים "על מנת שחופשת הלידה תשתלב עם הרצון לאפשר לעובדים להיות הורים פעילים" (הקר ופרנקל, בעמ' 287). דרך חישוב דמי הלידה לפי הוראות החוק 14. סעיף 49 (א) לחוק קובע את זכאותה של מבוטחת לדמי לידה, "בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". סעיף 53 לחוק קובע כיצד יחושבו דמי הלידה, ומגדיר כי יחושבו באופן יומי לפי "שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב- 30". סעיף 54 לחוק מבהיר כי "שכר העבודה הרגיל" הוא "הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים", כאשר "הכנסה" מוגדרת כ"הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח...". סעיפים אלה מתווים את הדרך בה יחושבו דמי הלידה, על בסיס התכלית שפורטה לעיל. עולה מהם כי על מנת לשקף את "רמת חייה" של היולדת בתקופה הרלוונטית, יחושבו דמי הלידה על בסיס הכנסתה בשלושת החודשים שקדמו ללידה (וראו גם את תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), התשי"ד - 1954 - בהתייחס לחישוב דמי הלידה במקרים מיוחדים). 15. את המונח "הכנסה" יש לפרש, על פי סעיף 54(ב) לחוק, בהתאם לדרך בה מחושבת הכנסת מבוטח לצורך גביית דמי ביטוח. עם זאת כבר נקבע, כי "כאשר מתן משמעות טבעית ורגילה ללשון החוק מובילה את הפרשן לתוצאה אבסורדית, מותר לפרשן ליתן ללשון החוק משמעות שאינה טבעית ואינה רגילה, ובלבד שבמתן משמעות זו תוגשם מטרתו של החוק" (א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שני - פרשנות החקיקה), עמ' 282). באותו אופן נקבע, בהתייחס לדמי לידה, כי "תפקידו של השופט אינו לפרש את החוק פירוש מיכני בלבד... עליו להעמיק חקור ולשקול את טובת הכלל והפרט, את מידת הצדק והיושר וכיוצא בהן כדי להגיע להערכה נכונה של כוונת המחוקק" (דב"ע שן/0-107 יפה טוויג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 39 (1990)). בהתאם, הובהר על ידי בית דין זה בעבר כי "הביטוי 'הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח' יוצר את הזיקה בין ההכנסה לצורך החיוב בדמי ביטוח להכנסה לעניין קביעת שיעור דמי לידה. הדרך שבה קובעים את ההכנסה לעניין חיוב בדמי ביטוח על פי התקנות (שיטת הפרישה), תשמש כסימן דרך מנחה לדרך חישוב ההכנסה לעניין קביעת שיעור דמי הלידה, כל עוד תעמוד במבחן הסבירות" (פסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ בעב"ל 205/97 אילנה לייטנר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.8.99; ההדגשה אינה במקור). 16. הדרך בה קובעים את ההכנסה לעניין חיוב בדמי ביטוח נקבעה בסעיף 344 לחוק, וכן בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה - 1995 (להלן - התקנות). התקנות הותקנו מכוח סעיף 352 לחוק, המסמיך את השר לקבוע "הוראות מיוחדות בדבר תשלום או פטור מתשלום של דמי ביטוח, כולם או מקצתם, מהכנסה שמקורה בבונוסים, מהכנסה המשתלמת שלא בכסף או שלא במישרין בידי מעביד לעובדו ומתשלום שהוא נוסף לשכר החודשי הרגיל כפי שהוגדר בתקנות...". 17. התקנות מבחינות בין "שכר חודשי רגיל", המוגדר כ"שכר שנהוג לשלמו לעובד מדי חודש", לבין "תשלום נוסף" המוגדר כ"שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים". תקנה 5 קובעת כיצד ישולמו דמי ביטוח מ"תשלום נוסף", במילים הבאות: "(1) אם שיעורו 25% או יותר מהשכר החודשי הרגיל של עובד יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן - חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בעד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים. (2) אם שיעורו נמוך מ - 25% מהשכר החודשי הרגיל, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם". על בסיס פרשנותו לתקנה 5 האמורה, וכיוון שהמענק הרבעוני שקיבלה המערערת עולה על 25% משכר הבסיס שלה - ביצע המוסד חלוקה של המענק הרבעוני ל - 12, ולקח בחשבון רק רבע מהמענק הרבעוני בעת חישוב דמי הלידה המגיעים למערערת. להלן נסביר מדוע אנו סבורים כי טעה בכך. ההבחנה בין "שכר חודשי רגיל" לבין "תשלום נוסף" - מהותית ולא טכנית 18. הסיבה בשלה אנו סבורים כי המוסד טעה בדרך חישוב דמי הלידה של המערערת נעוצה במהותו של המענק הרבעוני, כפי שעולה מהראיות שהוצגו בפני בית הדין האזורי. העדויות שנשמעו בפני בית הדין מלמדות לטעמנו כי המענק הרבעוני בעניינה של המערערת היווה למעשה דרך לחישוב שכרה עבור עבודתה הרגילה כסוחרת במוצרים פיננסיים. הדבר נלמד גם מדרך ניסוחו של הסכם העבודה - הקובע "מענק" החל מהעסקה הראשונה שתבוצע על ידי המערערת, ללא "יעד מכירות" או מינימום רווחים כתנאי לעצם קבלתו של המענק. 19. ה"מענק" הרבעוני אינו מהווה לפיכך הטבה הכפופה לשיקול דעת, או תוספת המותנית בתנאי, אלא הסכמה בין המערערת למעסיקתה כי שכרה הרגיל יכלול סכום בסיסי קבוע, ובנוסף לכך עמלה המחושבת לפי אחוז מסוים מרווחי העסקאות שתבצע במסגרת מאמציה השוטפים. כבר נקבע כי העובדה כי חלק מהשכר מחושב כנגזרת של עסקאות אינה שוללת את מהותו כשכר עבור עבודה רגילה, ואף הודגש כי "אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ'מחזור', דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ'רווחים', דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות" (ע"ע 76/06 מרדכי גימלשטיין - יזמקו בע"מ, מיום 6.5.08; להלן - עניין גימלשטיין; כן ראו את ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, מיום 26.3.02; ע"ע 170/03 יוסי עזרא - יה"ב פרויקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, מיום 15.11.04). 20. חישוב דמי הלידה אמור לפיכך להתבצע על סמך אופיים של התשלומים מבחינה מהותית - וללא קשר לשם שניתן להם, לדרך הטכנית בה הינם משולמים (אחת לחודש, אחת לרבעון או בכל תדירות אחרת), או לדרך ההתייחסות אליהם בהסכם העבודה (לרבות הקביעה במקרה זה, שלא נשמטה מעינינו, כי המענק הרבעוני לא יילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים). דרך הבדיקה המהותית נכונה בעת בחינת אופיו של רכיב שכר במסגרת מערכת היחסים שבין עובד למעסיקו, ומכוח קל וחומר - גם בעת בחינתו לצורך חישוב זכאות לגמלה מהמוסד. לאור זאת, ועל סמך בדיקה מהותית כאמור, שוכנענו כי התשלום שכונה "מענק רבעוני" היווה למעשה חלק משכרה החודשי הרגיל של המערערת, גם אם שולם - מטעמי המעסיק - אחת לרבעון בלבד, ואמור היה על פי התקנות להילקח בחשבון במלואו בעת חישוב שכרה הקובע לצורך חישוב דמי הלידה. להסרת ספק נבהיר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות לגבי מהותו של המענק הרבעוני במערכת היחסים שבין המערערת למעסיקתה, משמערכת יחסים זו כלל לא נדונה בפנינו. 21. מעבר לצורך ובמאמר מוסגר נוסיף, כי דרך חישוב אחרת עלולה להביא להפלייתן לרעה של עובדות המקבלות את שכרן או חלקו בדרך של עמלות. במקרים אחרים שדנו בעובדים המקבלים את שכרם על בסיס עמלות, ננקטה על ידי בית דין זה פרשנות תכליתית על מנת להגיע לתוצאה שוויונית. כך, וכדוגמא, בהתייחס לחישוב תגמולי מילואים לעובדים המועסקים על בסיס עמלות - הותווה על ידי בית דין זה פתרון, תוך לקיחה בחשבון של סכומי העמלות, גם בהעדר תקנות מתאימות (עניין גימלשטיין). כך נעשה, טרם שהיה פתרון חקיקתי לכך, גם בעניין החלת חוק שכר מינימום על עובדים שהכנסתם נגזרת מעמלות (דב"ע שן/3-171 פלתורס נסיעות ותיירות בע"מ - יהודה פדן, פד"ע כב 356 (1990)). ודוקו: במקרה זה המענק הרבעוני התייחס לשלושת חודשי עבודתה האחרונים של המערערת טרם הלידה, ולכן אין צורך לבצע התאמה חישובית כלשהי וניתן להוסיפו במלואו לשכר הבסיס ששולם לה עבור שלושת החודשים האמורים. במקרים אחרים ייתכן ויהא צורך לבצע התאמה חישובית - על מנת לצרף רק את חלקן היחסי והרלוונטי של העמלות לשכר אשר על בסיסו יחושבו דמי הלידה. סיכום 22. סוף דבר - יש לראות בעמלות שכונו "מענק רבעוני", בנסיבותיו של מקרה זה, כחלק משכרה החודשי הרגיל של המערערת. לאור זאת, הערעור מתקבל. המערערת זכאית לחישוב דמי הלידה בגין הלידה מיום 30.1.07 בהתבסס על שכר היסוד בחודשים אוקטובר - דצמבר 2006 בצירוף המענק הרבעוני ששולם לה בחודש דצמבר 2006. המשיב יבצע את תחשיב דמי הלידה בהתאם לאמור לעיל וישלם למערערת את ההפרשים המגיעים לה תוך 30 יום. כן ישלם למערערת את הוצאות ההליך בשתי הערכאות, בסך של 5,000 ש"ח. לידהדמי לידהבונוס