קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב מענק לצרכי דמי לידה: לפנינו תביעת התובעת לתשלום הפרש דמי לידה, כאשר עיקר המחלוקת בין הצדדים בתיק זה מתייחסת לרכיבים שיש לכלול במסגרת המשכורת הקובעת לדמי לידה והאם יש להכליל במסגרת שכרה של התובעת את רכיב השכר אשר שולם לה ואשר כונה "מענק" או "תוספת תמריץ". גרסת התובעת: התובעת מועסקת מ-12/02 בדפוס ידיעות תקשורת, בית הדפוס של ידיעות אחרונות בצפון. התובעת הינה מנהלת חשבונות סוג 3. מאז פברואר 2006 התווסף לתובעת תפקיד נוסף ומאז אותו מועד עובדת התובעת הן כמנהלת חשבונות והן כאחראית שיווק ומכירות לקוחות פרטיים. התובעת חתמה על הסכם עבודה אישי ביום 20.2.06 אשר התייחס גם לשכר לו היא זכאית בגין תפקידה החדש כאחראית שיווק ומכירות לקוחות פרטיים. ההסכם נוסח על ידי המעסיק. בהתאם לאותו הסכם עבודה - שכרה הבסיסי של התובעת עמד על סך של 4,900 ₪ ברוטו לחודש, בתוספת תוספת גלובאלית בסך של 500 ₪ לחודש בגין שעות נוספות. כמו כן, על פי ס' 7 להסכם העבודה, שכרה של התובעת כלל תשלום נוסף כדלקמן:- "תוספת תמריץ ה. החברה תשלם לעובד תוספת רבעונית כנגד עמידה ביעדים שיוצבו בפניו על ידי הממונה עליו בהתאם לשיעורי העמידה באותם יעדים, עפ"י טבלה המצורפת בנספח א' לחוזה זה. ו. תוספת העמידה ביעדים לא תהווה חלק מן המשכורת הבסיסית לכל דבר ועניין ולא תובא בחשבון לצורך תנאים סוציאליים כלשהם לרבות לצורך הפרשות ו/או הפקדות לקרנות השונות ו/או לפיצויי פיטורים ו/או לתגמולים ו/או לזכויות פנסיוניות מכל סוג שהוא ובכל שיעור שהוא." לחוזה העבודה צורף נספח א' לחוזה "טבלת תמריצים ליעדי הכנסות מהדפסות", כדלקמן:- הכנסות מהדפסה ללקוחות פנימיים מליוני ₪ בשנה תשלום תמריץ רבעוני הכנסות מהדפסה ללקוחות חיצוניים מליוני ₪ בשנה תשלום תמריץ רבעוני 3-3.5 300 3-3.5 600 3.5-4 200 3.5-4 400 4-4.5 300 4-4.5 600 4.5-5 400 4.5-5 800 במהלך דיון ההוכחות שהתנהל בפני בית הדין, הסבירה התובעת שהטבלה היא "מתווספת" - דהיינו - טבלה מדורגת (בדומה לתשלום מס הכנסה בישראל). כן התובעת הסבירה, כי הבדיקה היתה רבעונית, כאשר בסוף שנה נעשתה בדיקה נוספת לגבי השנה שחלפה, ולפי זה היו מחשבים את הדלתא הסופית, כך שלא ארע מצב שהעמלה השנתית הכוללת שקיבלה היתה מעבר למה שהיתה זכאית לקבל על פי ההסכם. התובעת הסבירה עוד, כי היא מסרה דו"ח מכירות חודשי ובסוף כל רבעון היא הגישה דו"ח מסכם על בסיס הדו"חות החודשיים. כך לדוגמא, אם היא עבדה בחודשים ינואר, פברואר ומרץ, בתחילת אפריל היא אספה את הנתונים של אותם חודשים ועל בסיסם שולם התמריץ. בכל מקרה, התמריץ שולם על פי מכירות בלבד, ואילולא ביצעה מכירות - לא היתה מקבלת תמריץ. בכל מקרה - על אף שמדובר בפרמיה או עמלה, הרי שהרכיב כונה בתלוש השכר "מענק". התובעת ילדה את בתה הבכורה ב-7.1.2008. דיון ההוכחות: ביום 25.11.2009 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת הדיון נחקר גם עד מטעם הנתבע -מר איתן קוה - מנכ"ל דפוס ידיעות תקשורת (המעסיק של התובעת). מר קוה הסביר ששכרה של התובעת בגין עבודת השיווק נגזר מתוך החשבוניות שהוצאו ללקוחות פרטיים (הכנסות) וחושב כנגזרת מהכנסות אלו על פי המדרגות, כפי שפורטו בנספח להסכם. מר קוה הסביר עוד כי התובעת היתה היחידה בחברה אשר תוגמלה בצורה כזאת וזאת מאחר והיא היתה היחידה שעבדה בתפקיד של שיווק ללקוחות פרטיים. מה קוה הסביר עוד, כי אחת ל-3 חודשים היה מקבל ריכוז של כל ההכנסות שהתקבלו כתוצאה ממאמצי השיווק של התובעת ובהתאם לזה - בוצע החישוב. כאשר הוא נשאל כיצד בוצע החישוב הרבעוני, כאשר הנספח הוא במונחים שנתיים, הוא הסביר שהיו לוקחים את הסכום השנתי ומחלקים ל-4 וכך מגיעים ליעד הרבעוני. כן הוא הסביר שהחישוב נעשה יחסית לרבעון כאשר נערך קיזוז סופי במסגרת החישוב השנתי המסכם. לעניין השם שניתן לתשלום זה - מר קוה הסביר שהתשלום כונה בהתחלה "מענק" ובשלב כלשהו כונה "פרמיה" וכי בכל מקרה, מדובר בתגמול ששולם לתובעת בגין עבודתה כאחראית שיווק. לגרסתו, השם שניתן לאותו רכיב נבע מחוסר אכפתיות או הבנה של המעסיק אשר לא ייחס לכך כל חשיבות ואף כאשר התובעת ביקשה לשנות את שם הרכיב לשם אחר (לרכיב "פרמיה"), לא היתה למעסיק כל התנגדות. בפועל מדובר במענק או פרמיה בגין ביצועים. מר קוה העיד עוד, שכאשר התובעת פוטרה אותו רכיב נלקח בחשבון במסגרת חישוב פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית. עיקר טענות התובעת - הנתבע בחר לראות בתשלומים ששולמו לתובעת בחודשים 10/2007 ועד 12/2007 כתשלום נוסף ולחלקם ב-12 ובכך הפחית את שכרה של התובעת. חישוב זה מוטעה מיסודו מאחר ומדובר בחישוב רבעוני ולכן יש להתייחס לרכיב זה כאל שכר חודשי רגיל. התובעת הוכיחה כי המענק הרבעוני שולם אחת לרבעון בהתאם לתלושי השכר. בהתאם לסעיפים 53 ו-54 לחוק ביטוח לאומי יש לחשב את דמי הלידה המגיעים לתובעת על פי שכר עבודתה הרגיל ב-3 החודשים הקודמים ליום הקובע, כאשר במקרה זה יש לקחת את אותו רכיב בחשבון כחלק מהשכר הרגיל. עיקר טענות הנתבע - בתלושי השכר נרשם כי בנוסף לשכר הרגיל מקבלת התובעת מענק רבעוני. יש לחשב מענק רבעוני זה כ"תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מדמי ביטוח) התשנ"ה-1995, כאשר אם שיעורו גבוה מ-25% מהשכר הרגיל, יחולק ב-12. מפנה להגדרת תשלום נוסף שהוא שכר שניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות בונוס ומענק השתתפות. במקרה דנן מדובר במענק ולא מדובר בפרמיה. בהסכם עבודה שנחתם עם התובעת נרשם כי אותו רכיב לא יכלל בבסיס לפנסיה ולא יובא בחשבון במסגרת התנאים הסוציאליים וגם עניין זה מלמד כי מדובר במענק. דיון והכרעה למעשה המחלוקת העיקרית העומדת בפני בית הדין בתיק זה הינה - מהו המהות של אותו תשלום רבעוני אשר היה משולם לתובעת. הן מגרסת התובעת והן מגרסת עד הנתבע (נציג המעסיקה של התובעת) והן מתלושי השכר והסכם העבודה אנו למדים, כי מדובר בעמלה אשר שולמה לתובעת בגין שיווק ומכירות ללקוחות פרטיים, וזאת בהתאם לסכומי ההכנסות שהתקבלו אצל המעסיקה כתוצאה ממאמציה. על אף השמות השונים שניתנו לתשלום זה, הרי שהיה ברור מהעדויות אשר היו ברורות, עיקביות ואף מגובות בהסכם עבודה, כי מדובר בתשלום שהוא עמלה. השוני היחיד בין תשלום זה לבין עמלה "רגילה" הינו שהוא שולם באופן רבעוני מטעמים הקשורים למעסיק ולא באופן חודשי. יצויין, כי לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין על ידי בית הדין הארצי בתיקים מאוד דומים לתיק שבפנינו, כאשר בכל התיקים הללו נקבע, כי יש לכלול את אותו תשלום בשכר הקובע לצורך חישוב דמי לידה. כך בעניין פלונית נפסק:- שכרה של המערערת, לפי הסכם העבודה, כלל שני רכיבים עיקריים: האחד, תשלום קבוע ששולם אחת לחודש, ועמד בתקופה הרלוונטית על 8,942 ש"ח (להלן - שכר היסוד). השני, תשלום רבעוני משתנה, אשר שולם אחת לשלושה חודשים, ונגזר מהיקף העסקאות שביצעה המערערת באותו רבעון (להלן - המענק הרבעוני) ... הסיבה בשלה אנו סבורים כי המוסד טעה בדרך חישוב דמי הלידה של המערערת נעוצה במהותו של המענק הרבעוני, כפי שעולה מהראיות שהוצגו בפני בית הדין האזורי. העדויות שנשמעו בפני בית הדין מלמדות לטעמנו כי המענק הרבעוני בעניינה של המערערת היווה למעשה דרך לחישוב שכרה עבור עבודתה הרגילה כסוחרת במוצרים פיננסיים. הדבר נלמד גם מדרך ניסוחו של הסכם העבודה - הקובע "מענק" החל מהעסקה הראשונה שתבוצע על ידי המערערת, ללא "יעד מכירות" או מינימום רווחים כתנאי לעצם קבלתו של המענק. ה"מענק" הרבעוני אינו מהווה לפיכך הטבה הכפופה לשיקול דעת, או תוספת המותנית בתנאי, אלא הסכמה בין המערערת למעסיקתה כי שכרה הרגיל יכלול סכום בסיסי קבוע, ובנוסף לכך עמלה המחושבת לפי אחוז מסוים מרווחי העסקאות שתבצע במסגרת מאמציה השוטפים. כבר נקבע כי העובדה כי חלק מהשכר מחושב כנגזרת של עסקאות אינה שוללת את מהותו כשכר עבור עבודה רגילה, ואף הודגש כי "אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ'מחזור', דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ'רווחים', דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות" (ע"ע 76/06 מרדכי גימלשטיין - יזמקו בע"מ, מיום 6.5.08; להלן - עניין גימלשטיין; כן ראו את ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, מיום 26.3.02; ע"ע 170/03 יוסי עזרא - יה"ב פרויקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, מיום 15.11.04) ... לאור זאת, ועל סמך בדיקה מהותית כאמור, שוכנענו כי התשלום שכונה "מענק רבעוני" היווה למעשה חלק משכרה החודשי הרגיל של המערערת, גם אם שולם - מטעמי המעסיק - אחת לרבעון בלבד, ואמור היה על פי התקנות להילקח בחשבון במלואו בעת חישוב שכרה הקובע לצורך חישוב דמי הלידה. פסק דין דומה ניתן גם בענין פרידמן, ובית הדין מצר על כך, שבעקבות פסקי דין אלה, המל"ל לא הודיע על שינוי עמדתו בתיק זה. סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת, כאשר יש לקחת בחשבון את רכיב ה"מענק"/"תוספת תמריץ" במסגרת שכרה הקובע לדמי לידה. המל"ל ישא בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 5,000 ₪. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לידהדמי לידהמענק