התובעת טוענת כי הועסקה על ידי המועצה, המסמך "משכורת חודשים: 10-11-12/2008". המסמך חתום בידי ראש המועצה וגזבר המועצה, אולם חסרה בו חתימת חשב מלווה לרשות מקומית. לטענת התובעת, סירוב חשב מלווה לרשות מקומית לחתום על המסמך הוא שרירותי, ובהעדר חתימתו לא שולם שכרה של התובעת עד היום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימת חשב מלווה לרשות מקומית: 1. בתביעתה זו התובעת תובעת מהמועצה המקומית ראמה ("המועצה") וממדינת ישראל-משרד הפנים ("המדינה"), תשלום שכר עבודה בסך 5,760 ש"ח.   טענות הצדדים   2. התובעת טוענת כי הועסקה על ידי המועצה בעבודות ניקיון במסגד בכפר ראמה, בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2008 ("התקופה הרלוונטית"). התובעת מבססת תביעתה על מסמך, שכותרתו "העברה בנקאית מח-ן 3735", והוא נושא תאריך 17/7/09 ("המסמך"). המסמך נושא את חותמת המועצה; הוא מופנה אל הבנק הערבי, וצוין בו סכום של 5,760 ש"ח אותם מתבקש הבנק להעביר מחשבון הבנק של המועצה לחשבונה של התובעת. עוד צוין על גבי המסמך "משכורת חודשים: 10-11-12/2008". המסמך חתום בידי ראש המועצה וגזבר המועצה, אולם חסרה בו חתימת החשב המלווה. לטענת התובעת, סירוב החשב המלווה לחתום על המסמך הוא שרירותי, ובהעדר חתימתו לא שולם שכרה של התובעת עד היום.   3. המועצה טוענת בכתב ההגנה, כי מעולם לא העסיקה את התובעת בשירותיה ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים; התובעת לא פנתה לגורם כלשהו במועצה בדרישה לתשלום שכרה. לחילופין נטען כי אין למסמך כל נפקות משפטית כיוון שלא נערך בהתאם לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950.   4. המדינה, המייצגת את משרד הפנים, שהוא הגוף האמון על פיקוח התנהלותה הכספית והמנהלית של המועצה, טוענת כי המסגד אינו מתקן של המועצה ועובדי המסגד אינם נחשבים כעובדי המועצה; התובעת התקבלה לעבודתה ללא נקיטת ההליכים הקבועים בדין לקליטת עובדי רשות מקומית; העסקת התובעת לא הובאה לאישורו של החשב המלווה. משכך, נטען, כי ככל שהמועצה קיבלה את התובעת לעבודה ו/או העסיקה אותה, היה הדבר שלא כדין.   העובדות   5. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם המועצה העיד גזבר המועצה, מר נסיף מואיס ("הגזבר"), ומטעם המדינה העיד החשב המלווה לשעבר של המועצה, מר צבי אפרת ("מר אפרת").   6. העובדות הצריכות לענייננו בהליך זה, אותן אני קובעת על יסוד חומר הראיות שבתיק, ולאחר שקילת העדויות שנשמעו לפני, הן אלה:   א. התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית (מחודש 10/08 עד 12/08) כעובדת ניקיון במסגד בכפר ראמה (פ: 4, ש: 18). בחקירה הנגדית נשאלה התובעת על מתכונת עבודתה, והעידה שעבדה ארבעה ימים בשבוע, 4 שעות בכל יום עבודה (פ: 4, ש: 23- 24; פ: 5, 28- 29). אני נותנת אמון בעדותה זו.   ב. התובעת פנתה אל ראש המועצה וביקשה את עזרתו במציאת עבודה עבורה. מעדותה של התובעת עולה כי ראש המועצה סיפק לה עבודה במסגד בכפר ראמה, אשר ממוקם קרוב למקום מגוריה, למשך שלושה חודשים (פ: 4, ש: 20, 22, 28). גם בעניין זה מצאתי את עדותה של התובעת אמינה.   ג. למועצה מונה חשב מלווה מטעם משרד הפנים, החל מחודש 09/04 (סעיף 16 לכתב ההגנה מטעם המדינה).   ד. התובעת לא נקלטה לעבודה בדרך של מכרז, ולא מדובר במשרה פנויה בתקן. כמו כן, בטרם העסקת התובעת לא ניתן אישורו של גזבר המועצה להעסקתה (ראו עדותו של הגזבר, פ: 10, ש: 8- 9; פ: 11, ש: 26). זאת ועוד: העסקת התובעת אף לא הובאה לאישורו של החשב המלווה (ראו עדותו של מר אפרת, פ: 7, ש: 3- 5).   ה. כפועל יוצא, התובעת לא נכללת בדיווחי השכר של המועצה. לתובעת גם לא הונפקו תלושי שכר (ראו עדותו של מר אפרת, פ: 7, ש: 20- 21; עדות התובעת, פ: 6, ש: 9)).   המסגרת המשפטית   7. המסגרת הנורמטיבית לבירור תביעתה של התובעת הינה בסעיף 142ג לפקודת העיריות [נוסח חדש], התשכ"ד-1964 ("פקודת העיריות"), הקובע את סמכויות החשב המלווה ופעולות הטעונות אישורו, לרבות קליטת עובדים וקביעת תנאי שכרם. הוראה זו חלה על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], התשכ"ה-1965.   סעיף 142ג(א)(6) לפקודת העיריות קובע:   "142ג.  סמכויות החשב המלווה ופעולות הטעונות אישורו (א) מונה לעיריה חשב מלווה, יחולו הוראות אלה, כולן או חלקן, כפי שיקבע השר: (1) ... (6) לא יתמנה אדם לעובד העיריה אלא אם כן אישר החשב המלווה, מראש ובכתב, את העסקתו ואת תנאי העסקתו; ... מונה אדם בלא אישור החשב כאמור - בטל המינוי, ואולם אותו אדם יהא זכאי לגמול ראוי בשל תקופת העסקתו, אלא אם כן הוכח כי ידע שהעסקתו טעונה אישור החשב המלווה כאמור בפסקה זו, וכי לא ניתן אישור כאמור" (ההדגשה הוספה).   8. הוראת חוק נוספת הרלוונטית למקרה דנן מצויה בסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, המתייחס לחתימה על מסמכים מסוימים:   "193. (א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. (ב) ..." (ההדגשה הוספה).   דיון והכרעה   9. בענייננו, אין כאמור מחלוקת, שלא ניתן אישור החשב המלווה להעסקתה של התובעת בעבודות ניקיון במסגד בכפר ראמה, ומכאן, שלכאורה העסקת התובעת בטלה מעיקרה. יתר על כן: המסמך לא נחתם על ידי החשב המלווה, ולכן אף הוא לכאורה בטל.   לאור האמור, השאלה העובדתית הדרושה הכרעה היא האם הוכח שהתובעת ידעה שהעסקתה ותנאי שכרה טעונים אישור מראש ובכתב של החשב המלווה, וכי אישור כזה לא ניתן, כמצוות סעיף 142ג(א)(6) סיפא לפקודת העיריות.   לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות, לעדויות שנשמעו ולסיכומי הצדדים, ושקלתי את מכלול נסיבות העניין, מצאתי שדין התביעה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.   10. אקדים ואומר, כי התובעת הותירה רושם של עדה מהימנה, המעידה על עובדות לאשורן, כפי שנראו בעיניה. לפיכך, מקובלת עלי גרסת התובעת לפיה עבדה בפועל כעובדת ניקיון במסגד בכפר ראמה. עוד שוכנעתי כי התובעת פנתה אל ראש המועצה, ולבקשתה סופקה לה העבודה למשך שלושה חודשים. משהתקבלה גרסתה לגבי עצם עבודתה עבור המועצה, אזי גם אם הועסקה שלא כדין, היא זכאית לסכומים הנתבעים על ידה, שכן לא הוכח שהתובעת ידעה שהעסקתה טעונה אישור מראש ובכתב של החשב המלווה. 11. מדובר אמנם בכספי ציבור והדרישות האמורות בסעיף 142ג לפקודת העיריות נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בקופה הציבורית, קל וחומר כשמדובר ברשות מקומית שמונה לה חשב מלווה. לאינטרס של הגנה על הקופה הציבורית מצטרף האינטרס בדבר שלטון החוק וחוקיות המנהל. אולם, לצד האינטרס הציבורי במניעת קיומו של הסכם בלתי חוקי, יש לשקול שיקולי צדק ויושר, לרבות התנהגות הצדדים להסכם, תום הלב שלהם, קיומו של "מעשה עשוי" והסתמכות הצד שביצע את חיוביו על פי ההסכם (ראו והשוו: ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 22/01/09).   במישור החוזי, הלכה זו מעוגנת בסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המקנה לבית המשפט שיקול דעת, בנסיבות מסוימות, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, לפטור את הצד שכנגד מחובת ההשבה, או לחייב את הצד האחר לקיים את חיוביו על פי החוזה הפסול, כולם או מקצתם, מקום שהצד השני ביצע את חיוביו על פי החוזה. במישור המנהלי, ניתן להורות על סעד דומה לפי דוקטרינת הבטלות היחסית [ראו, למשל: רע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל המועצה המקומית עוספיה נ' עו"ד זכי כמאל (ניתן ביום 17/02/09); תא"מ (שלום חי') 5309/08 תיאטרון אלמידאן נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל (ניתן ביום 23/12/09); עת"מ (ת"א) 1021/08 ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (ניתן ביום 08/06/09); עת"מ (ת"א) 2030/07 סעד יעקב נ' עיריית אור יהודה (ניתן ביום 21/06/09)]. 12. בנסיבות המקרה דנן, נחה דעתי כי ישנם שיקולי צדק בגינם יש להורות למועצה לשלם לתובעת שכר עבור עבודתה נשוא תביעה זו.   ראשית, העבודה סופקה לתובעת על ידי ראש המועצה - בעל התפקיד הבכיר ביותר במועצה שנתפס כבר-סמכא. מכאן, שלא מדובר בהתחייבות בעלמא שניתנה על ידי פקיד זוטר כלשהו. שנית, בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת והשיבה כי לא קיבלה חוזה העסקה בכתב או הודעה על תנאי עבודה (פ: 5, ש: 4, 8, 12). לא מצופה מהתובעת לחקור ולדרוש בענין זה, שעה שהמועצה היא העוסקת בקליטת עובדים כדבר שבשגרה, וחזקה עליה שהיא בקיאה בעניינים אלה, בוודאי יותר מהאזרח הפשוט. שלישית, לדברי התובעת, לא סוכם עמה על משכורת חודשית, אלא סכום כולל של 5,760 ש"ח עבור כל תקופת העבודה (עדות התובעת, פ: 5, ש: 14, 18- 19). לפיכך, לא סביר שיתעוררו בתובעת תהיות לאחר שלא שולם לה שכר החודש הראשון. אלא שלאחר שחלף פרק זמן, ולא שולם שכר עבודתה, פנתה התובעת למועצה וקיבלה את המסמך מיום 17/07/09.   לאור כל האמור, אני קובעת כי במהלך הדיון בתביעה הן המועצה והן המדינה לא הרימו את הנטל להוכיח כי התובעת ידעה על כך שהעסקתה טעונה אישור החשב המלווה וכי לא ניתן האישור כנדרש.   13. משכך, אין בידי לקבל את טענת המדינה בסיכומיה, כי משעה שלא ניתן לתובעת אישור בכתב המאשר את העסקתה, לא שולם לה שכר בתום חודש העבודה הראשון ואף לא קיבלה תלוש שכר, הרי ש"אדם סביר בנסיבותיה של התובעת היה שואל ותוהה כיצד ומדוע הוא לא מקבל משכורת אחרי שעבד חודש".   דין טענת המדינה כי מדובר בעצימת עיניים, להידחות. התובעת פנתה לראש המועצה, והוא נעתר לבקשתה ואפשר לה לעבוד במסגד. האם על אדם סביר במצבה של התובעת לתהות על תקינות הליך העסקתו? אני סבורה, כי לאור כל האמור לעיל, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. יתרה מזאת: שאלת היותו של המסגד מתקן של המועצה אינה רלוונטית לתביעה, כיוון שהוכח בפני שהתובעת קיבלה הוראה לבצע עבודות ניקיון במסגד, ולא ניתן לדרוש מהעובד שיבדוק למי שייכות הזכויות בנכס המקרקעין בו הוא מבצע את העבודה. 14. לסיום אוסיף, כי לא נעלמו מעיני הטענות שהועלו מטעם המועצה והמדינה בדבר פגמים במסמך עצמו. ראשית, נטען שמדובר במסמך פנימי שלא אמור לעבור לידי המוטב עצמו (עדותו של מר אפרת, פ: 7, ש: 23; עדותו של הגזבר, פ: 10, ש: 14). שנית, נטען שמספר חשבון הבנק שצוין במסמך שייך לחשבון הבנק של המועצה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, ולא בבנק הערבי, אליו מופנה המסמך (עדותו של מר אפרת, פ: 8, ש: 24; עדותו של הגזבר, פ: 10, ש: 13- 14). שלישית, נטען שבחשבון הבנק של המועצה בבנק הערבי מתנהל חשבון החינוך של המועצה, משמע שההוצאות המשולמות מחשבון זה הן למטרות חינוך בלבד (עדותו של מר אפרת, פ: 8, ש: 22- 23; עדותו של הגזבר, פ: 11, ש: 18). לבסוף נטען, כי משמונה למועצה חשב מלווה, על כל התחייבות כספית של המועצה יצוין בכתב כי מונה למועצה חשב מלווה וכי זו תחייב את המועצה רק אם נחתמה על ידו, וכי התחייבות כספית שלא נחתמה כנדרש בטלה. במקרה דנן, הערה כאמור לא מופיעה על גבי המסמך (עדותו של הגזבר, פ: 10, ש: 16- 17).   כל הטענות הללו כוחן יפה כנגד המסמך עצמו, אך משקבעתי כי בנסיבות העניין יש לאכוף את התחייבות המועצה להעסיק את התובעת, גם ללא המסמך ועל אף הפגמים שנפלו בו - אין עוד מקום לדון ולהכריע בטענות אלה.   סוף דבר   15. התביעה מתקבלת. המועצה תשלם לתובעת סך 5,760 ש"ח עבור שכר עבודה לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2008. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/11/08.   16. המועצה והמדינה תשלמנה לתובעת, כל אחת, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 700 ש"ח.   17. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.   מסמכיםרשויות מקומיות