בתיק פש"ר (מחוזי - ת"א-יפו) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (סניף ישראל) (ע"ר) (לא פורסם) דחתה כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשייך את הטענה שלפיה דו"ח חוקר העמותה חסר כל ערך ראייתי והוסיפה כי: "דו"ח חוקר מפורט ומבוסס, המסיק כי קיימת עילת פירוק, משנה את יחסי הכוחות בפתח הדיון בבית המשפט. אמנם, אין בדו"ח החוקר כדי להפוך את נטל הראיה כנגד העמותה... אולם יוצא מכך כי לדו"ח החוקר ישנו משקל ראייתי עצמאי ונכבד, וכוחו המדוייק נקבע בידי בית המשפט. זאת בכל מקרה לנסיבותיו, לפי התרשמותו מאופן עשיית הדו"ח, הפירוט שבו, הקוהרנטיות שבין העובדות למסקנות העולות בו - ושאר סממנים של הערכת מיומנות ומהימנות, המשפיעים על משקלו של דו"ח החוקר בעיני בית המשפט. המסקנה הינה, אם כך, כי דו"ח חוקר מטעם רשם העמותות מקבל מעין "מעמד ביניים" ראייתי. המסקנה המתחייבת מכך, כבר בנקודה זו, כי טענות העמותה כאילו דו"ח החוקר חסר כל ערך ראייתי, בהיותו מבוסס על עדויות שמיעה, דינה להידחות. דו"ח החוקר נמדד על-ידי בית המשפט במכלול, מתוך נטיה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו. אין בכך כדי לקבוע, שבית המשפט לא יתן את דעתו למשמעות היות חלק מהדו"ח מבוסס על עדויות שמיעה, אולם זאת ייעשה בבחינת המשקל, ולא בבדיקת הקבילות. בכך, עולה פסיקה זו גם בקנה אחד עם הגישה המודרנית בדיני הראיות המעבירה את הדגש ממבחני קבילות למבחני משקל - וזאת גם ובעיקר בכל שעסקינן בדוחות של גופים חוקרים, שנעשו לאחר בדיקות שטח, שמיעת הצדדים ואיסוף ראיות. די לציין, לעניין זה, כי הסקת מסקנה כאילו לדו"ח החוקר אין כח ראייתי, משל עצמו, הייתה הופכת עד מהרה למסר לעמותות נחקרות, כאילו ניתן לזלזל בחוקר, לא לשתף עמו פעולה ולהתעלם מהמלצותיו, תוך מחשבה כי יוכלו למצוא מקלט בדיון שיפוטי ארוך. כל זאת תוך אילוץ החוקר ורשם העמותות לפרק את הדו"ח לגורמיו ולהוכיח מבראשית כל פרט ופרט שבו. תוצאה כזו, לא רק שהינה בלתי רצויה מבחינה ציבורית, הייתה יוצרת כפל-הליכים, סרבול וחוסר יעילות". דו"ח חקירהפירוק חברה