קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשש לניגוד עניינים בעבודה עם בן זוג: השופט שמואל צור 1. לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 22.9.09 (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' שולמית שמש ומר יהושע ענר; תיק בש"א 2143/08 בתיק עב' 3590/08), בה התקבלה בקשת המשיבה לסעד זמני המורה למדינה להימנע מהעברתה מתפקידה הנוכחי לתפקיד אחר, בשל חשש לניגוד עניינים עם עיסוקו של בן זוגה, זאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. 2. וזו השתלשלות הדברים הצריכה לענייננו, כפי שעולה מהחלטת בית הדין האזורי ומכלל החומר שהובא בפנינו: א. המשיבה מועסקת בשירות המערערת (המדינה - משרד החינוך) החל משנת 1974. בשנת 1998 החלה המשיבה לכהן כמרכזת רישוי גני ילדים באגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך (להלן - אגף מוכש"ר). בתוקף תפקידה מטפלת המשיבה באופן בלעדי בבקשות למתן רשיון לגני ילדים לפי חוק פיקוח על בתי הספר, תשכ"ט- 1969 (להלן- חוק הפיקוח). ב. בהתאם לחוק הפיקוח, משרד החינוך מעניק רשיון למוסד חינוך מוכר שאינו רשמי (גני ילדים ובתי ספר), אשר עמד בתנאים הקבועים בחוק. הנחיות משרד החינוך קובעות כי לשם הוכחת עמידת המוסד החינוכי בדרישות הבטיחות, על המוסדות המגישים בקשה לרשיון לצרף אישור של יועץ בטיחות. ג. הבקשה לרשיון מוגשת למשרד החינוך ומועברת על ידו לגורמים שונים לשם קבלת חוות דעתם ובהם - רשות החינוך המקומית, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רשות הבריאות והפיקוח הפדגוגי. לאחר קבלת חוות דעתם של כל הגורמים הללו ובחינת כל המסמכים המצורפים לבקשת הרישוי, ממליץ אגף מוכש"ר במשרד החינוך בפני מנכ"ל משרד החינוך אם ובאילו תנאים לאשר את הבקשה לרשיון. ד. עד חודש מאי 2007 טופלו הבקשות לרישוי מוסדות חינוך על ידי עובדי אגף מוכש"ר. ממועד זה ואילך טופלו הבקשות על ידי חברה חיצונית (חברה "מרמנת"), לאחר שזכתה במכרז למתן שירות זה. ה. החל משנת 2004 החל בעלה של המשיבה, מר רחמים כהן (להלן- מר כהן) לשמש כיועץ בטיחות פרטי למוסדות חינוך, לרבות גני ילדים. במסגרת תפקידו בודק מר כהן אם מוסדות החינוך עומדים בתנאי הבטיחות הנדרשים לשמש כמוסד חינוך ולאכלס תלמידים. בסיום בדיקה עורך מר כהן חוות דעת ומקצועית המוגשת למשרד החינוך. ו. לפני שהחל מר כהן בעבודתו כיועץ בטיחות, פנתה המשיבה אל הלשכה המשפטית של משרד החינוך בבקשה לברר האם עיסוקו של בעלה כיועץ בטיחות פרטי מעמיד אותה במצב של ניגוד עניינים עם תפקידה כמרכזת רישוי גני ילדים. עו"ד מיכל סגל - חורין מהלשכה המשפטית השיבה למשיבה כי "... באופן עקרוני אין מניעה שלקוחות יפנו באופן פרטי לבעלך כבעל מקצוע פרטי לקבלת חוות דעת של יועץ בטיחות לצורך קבלת רשיונות מהמשרד. עם זאת, ברור כי חל עליך איסור להפנות לקוחות בעלי גנים לבעלך כיועץ בטיחת באופן מוחלט." (מכתב מיום 22.7.04). ז. בשנת 2005, הגיש מר יחיאל הרוש, בקר בטיחות של משרד החינוך, תלונה בקשר למקצועיותו של מר כהן. בעקבות תלונה זו הוקפאה עבודתו של מר כהן למשך שנה ונפתחה חקירה בנציבות שירות המדינה בקשר לחשש לניגוד עניינים בין עיסוקו ובין תפקידה של אשתו המשיבה. ח. פניותיו של מר כהן לאפשר לו להמשיך בעיסוקו לא נענו ועל רקע זה הוא עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לקבל אישור להמשך עיסוקו (עת"מ 517/06). ט. בעקבות הגשת העתירה ניתנה חוות דעת (מיום 10.8.06) של עו"ד לימור ברוכים ממשרד המשפטים לפיה יש לערוך למשיבה הסדר למניעת ניגוד עניינים שימנע ממנה מלטפל בבקשות של מוסדות חינוך אליהן צורפו חוות דעת מקצועיות של בעלה מר כהן. בנוסף, המליצה עו"ד ברוכים כי המשיבה תמלא שאלון לאיתור ניגוד עניינים ויערך עימה הסדר למניעת ניגוד עניינים בהתאם להנחיות היועץ המשפטי של משרד החינוך. י. ביום 28.9.06 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בתביעתו של מר כהן לפיה מבוטלת השעיית עבודתו. כמו כן הוסכם לעניין החשש לניגוד עניינים עם תפקידה של המשיבה, יפעלו הצדדים על פי חוות הדעת המשפטית של עו"ד ברוכים מיום 10.8.06 (סעיף ט' לעיל). יא. בעקבות ההסדר האמור בבית המשפט המחוזי ובטרם גובש הסדר למניעת ניגוד עניינים על פיו, קבעה גב' לבנה אברמוביץ, מנהלת אגף מוכש"ר, הממונה על המשיבה, נוהל עבודה (ביום 22.1.07). בנוהל זה נקבע כי כל התיקים לרישוי גני ילדים, הכוללים חוות דעת של בעלה של המשיבה, יועברו לבדיקתו ואישורו של מר זאב בן דוד, הממונה על חוק הפיקוח במקום למשיבה. יב. ביום 29.4.07 שלחה עו"ד דורית מורג, היועצת המשפטית של משרד החינוך אל גב' אברמוביץ מנהלת אגף מוכש"ר, חוות דעת לפיה קיים חשש למראית עין של ניגוד עניינים בין תפקידה של המשיבה לעיסוקו של בעלה והציעה כי המשיבה תפסיק לאלתר את תפקידה ברישוי גני ילדים. בנוסף לכך, הכינה עו"ד מורג לחתימת המשיבה הסדר למניעת ניגוד עניינים לפיו עליה להימנע לאלתר מעיסוק ברישוי גני ילדים. יג. בתגובה לחוות דעתה של עו"ד מורג הודיעה גב' אברמוביץ, בין היתר, כי ההסדר המוצע בנוי על מערך עובדות שגוי ועלול להביא לפגיעה משמעותית בפעילות האגף וכי ההסדר נוסח מבלי להתחשב בפעילותה של חברת "מרמנת" בהליך הרישוי. המשיבה אף היא הגיבה לחוות דעת עו"ד מורג (מכתבים מיום 6.5.07 ו-16.5.07). יד. כשנה לאחר מכן, בעקבות דו"ח מבקר המדינה בעניין אי עריכת הסדר למניעת ניגוד עניינים למשיבה, הודיע מר גד אביקסיס, סמנכ"ל בכיר למינהל ולמשאבי אנוש במשרד החינוך למשיבה, כי לא ניתן להעסיקה בכל תפקיד שהוא באגף מוכש"ר בשל חשש לניגוד עניינים שלא ניתן להתגבר עליו (מכתב מיום 30.3.08). טו. המשיבה התייחסה להודעת מר אביקסיס וביקשה לערוך לה שימוע והסדר למניעת ניגוד עניינים. ביום 16.7.08 הודיע מר אביקסיס למשיבה על העברתה מתפקידה באגף מוכש"ר, לאמור: " ... 7. יודגש כי אין רלבנטיות לכל שינוי בסדרי העבודה באגף בעקבות רכישת השירותים מחברת מרמנת. כל שינוי וכל סדרי עבודה טכניים ומנהליים, לא יסירו את אחריותך במילוי תפקידך כמרכזת רישוי גני ילדים, להפעלת שיקול דעת ולקבלת החלטות בשאלות שנזכרו בדו"ח מבקר המדינה, ובסוגיות מהותיות אחרות הנובעות מהדו"חות והנתונים המגיעים לידיך (בסופו של תהליך האיסוף). ... 8. גם כשחוות-הדעת של בן - זוגך, מר רחמים כהן, מועברת לגורם שלישי, אשר בודק אותה לגופה, לא משתנה מראית פני הדברים. ההנחה האפשרית של ציבור המבקשים הבעלויות, אינה קשורה לעצם או תוכן חוות-הדעת של מר כהן, או לסמכותך להתערב בתוכנה, אלא לאפשרות שהבקשה כולה תטופל באגף באופן שונה, בהתאם לזהות יועץ הבטיחות. כמו כן, עלול להיווצר הרושם של טיפול מפלה לכאורה, בבקשות של בעלויות שאינן שוכרות את שירותי הייעוץ של מר כהן. כל דרישה מהבעלות, מעבר לדרישות הראשוניות, וכל עיכוב בטיפול בבקשתה עלול להתפרש כנובע מאי-שכירת שירותיו של מר כהן, גם אם במציאות אין לכך שום קשר לטיפול המהותי בבקשה. .... 14. ....אין די בהימנעותך מטיפול בבקשות של מוסדות חינוך שלוו החוות דעת של בן-זוגך. כאמור במכתבנו, הימנעות זו לא תענה על הצורך להימנע ממראית עין של טיפול שונה לפי זהות יועץ הבטיחות של הבעלות הפונה. הבעלויות יוכלו לקבוע את זהות העובד המטפל בבקשתם, ועדיין תישאר מראית פני הדברים לפיה, בקשות שבהן נשכרו שירותיו של מר כהן, מסומנות באגף, ובסמכותך להשפיע לכאורה על אופן וקצב הטיפול בבקשות שעדיין בטיפולך, כיוון שהבעלויות שהגישו אותן בחרו ביועץ שאינו בן-זוגך. 15. הדברים נאמרו גם על - ידי גם מבקר המדינה בהמלצותיו בדו"ח (בעמ' 791 בסעיף 5) מאחר שההסדר שהוצע אינו מנטרל את החשש לניגוד עניינים: "יתר על כן, יש בעלויות שבבעלותן כאמור גם גני ילדים וגם בתי ספר. מכאן שהצעת ההסדר לניגוד עניינים אינה מספקת, שכן המשרד בא בקשרים עם הבעלות ולא עם מוסדות החינוך". השורה התחתונה בהמלצות המבקר היא: "לדעת משרד מבקר המדינה, על המשרד לפעול לאלתר כדי להסיר את החשש לניגוד עניינים". מאחר שלא ניתן לעשות הפרדה כאמור לעיל, ההסדר שהוצע אינו נותן מענה לנטרול החשש לניגוד עניינים..." טז. בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה תביעה בבית הדין האזורי בירושלים נגד המדינה לפסק דין הצהרתי הקובע כי ההחלטה על העברתה מתפקידה בטלה ולמתן צו המורה למדינה לערוך לה הסדר לניגוד עניינים שיאפשר לה להמשיך בעבודתה (עב' 3590/08). יחד עם התביעה הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני למניעת העברתה מתפקידה כמרכזת רישוי גני ילדים באגף מוכש"ר (בש"א 2143/08). החלטת בית הדין האזורי בבקשה לסעד זמני היא מושא הערעור בפנינו. החלטת בית הדין האזורי 3. בהחלטה מיום 22.9.09 קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה לסעד זמני והורה למדינה להימנע מהעברתה מתפקידה, עד מתן פסק דין בתביעה העיקרית. החלטת בית הדין האזורי ניתנה על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפניו, תוך בחינת סיכויי ההצלחה בהליך העיקרי ומאזן הנוחות (סעיף 8 להחלטה). 4. בית הדין האזורי בחן את סבירות ההחלטה להעביר את המשיבה מתפקידה והגיע למסקנה שלכאורה נפלו בה פגמים. בקשר לכך קבע בית הדין כי לא נערך למשיבה שימוע כדין וכי לא ניתנה לה הזדמנות אמיתית להעלות את טענותיה (סעיף 14 וסעיפים 38-36 ). בית הדין סבר כי ההסדר שנערך בזמנו על ידי גב' אברמוביץ הוא סביר וצודק בנסיבות העניין וניתן ברוח פסק דינו של בית המשפט המחוזי וחוות דעתה של עו"ד ברוכים ממשרד המשפטים (סעיף 16). 5. בית הדין האזורי בדק ומצא כי התשתית העובדתית באשר להיקף עבודתה וסמכויותיה של המשיבה במסגרת תפקידה לפני תחילת פעילותה של חברת "מרמנת" ולאחריה, כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתה של עו"ד מורג, היה שונה מהאופן בו התנהלו הדברים בפועל. בקשר לכך נקבע לכאורה, כי מאז תחילת פעילותה של חברת מרמנת חלו שינויים בדרכי העבודה באגף מוכש"ר שהקטינו את מעורבותה של המשיבה בתהליך הרישוי למוסדות החינוך. כן נקבע כי המשיבה מוגבלת בסמכותה ובשיקול דעתה וכי אין היא נדרשת לבחון את תוכנו של אישור הבטיחות או את תוקפו אלא להמליץ על הנפקת רישיונות בהתאם לסיכום התיק אותו היא מקבלת מחברת "מרמנת" (סעיפים 20, 22 ו-23). בנוסף, בחן בית הדין את חוות דעתו של מר אביקסיס והגיע למסקנה כי אף היא מבוססת על מערך עובדתי שגוי וכי לא ניתן בה משקל ראוי לטענות המשיבה (סעיפים 28- 29). עוד קבע בית הדין כי התייחסות מר אביקסיס לתפקידה וסמכויותיה של המשיבה מאז תחילת פעילותה של חברת "מרמנת" היה לקוני, חרף העובדה שבמועד הוצאת מכתבו (30.3.08) החברה כבר היתה פעילה מזה כשנים (סעיף 25). 6. בית הדין האזורי בחן את החלטת ההעברה לפי אמות המידה המקובלת בביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית, לאמור - האם ההחלטה נגועה בחוסר תום לב ובשיקולים זרים. בית הדין האזורי בחן את סבירותה של החלטת המדינה והגיע למסקנה שלכאורה נפלו בה פגמים רבים וביניהם הסתמכות על תשתית עובדתית שגויה, התעלמות מפניות המשיבה והגב' אברמוביץ, אי קיום שימוע כדין ושלילת זכות הטיעון. אשר לטענת השיהוי, קבע בית הדין האזורי כי המדינה לא הצביעה על נזק ממשי שנגרם לה כתוצאה מהגשת הבקשה בעיתוי בו הוגשה. בית הדין הדגיש כי מאחר והמדינה לא החליטה איזה תפקיד עתידה למלא המשיבה ולא מונה לה מחליף, הרי שלא ניתן לומר שנפגעו אינטרסים של המדינה בשל הסתמכותה על ההחלטה להעביר את המשיבה מתפקידה. 7. על החלטה זו הגישה המדינה בקשה לרשות ערעור (בר"ע 553/09). בהחלטה מיום 4.2.10 ניתנה רשות ערעור. הערעור 8. בערעור טוענת המדינה כי לאור תפקידה המרכזי והבכיר של המשיבה אין בנוהל שנקבע בזמנו על ידי הממונה עליה גב' אברמוביץ, מענה לחשש לניגוד העניינים שנוצר ואין בו כדי לפתור אותו ולו למראית עין. עוד מציינת המדינה, כי הטענות והקביעות בכל הנוגע להליך השימוע אינן מדויקות וכי, בכל מקרה, אין בהן כדי להביא לבטלותה של ההחלטה המנהלית שניתנה מתוקף הפררוגטיבה הניהולית ובהתאם לדו"ח מבקר המדינה ולהלכה הפסוקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. בנוסף, מציינת המדינה כי אין זה נכון שמאזן הנזק נוטה לטובת המשיבה, שכן העסקתה בתפקידה הנוכחי עלול לגרום נזק לשירות הציבורי כולו. המשיבה תומכת בהחלטתו של בית הדין האזורי ומוסיפה כי, בנסיבות העניין, ההסדר לפיו בקשות לרישיון המוגשות עם חוות דעת של בעלה מר כהן מועברות לטיפולו של ממונה עליה, הינו צודק וסביר ואין תועלת או צידוק להעבירה מתפקידה על מנת לנטרל את החשש מפני ניגוד עניינים. 9. במהלך הדיון בפנינו מיום 15.4.10, הצענו לצדדים הסדר של פשרה לו הסכימה המשיבה. לאחר מספר החלטות וארכות, הודיעה המדינה כי אין בידה להסכים להצעה. עמדת המדינה היא כי אין די בכך שהמשיבה תימנע באופן מוחלט מכל קשר לתיקים בהם קיימות חוות דעת של בעלה, אלא שעליה להימנע מלטפל בכל תיקי הבעלויות בהן מועסק מר כהן בהיקפים ניכרים. מר יהודה פינסקי, המנהל הנוכחי של אגף מוכש"ר טען כי ההסדר המוצע לא ניתן ליישום, שכן הוא יפגע בתיפקודו של האגף, הפועל במספר מצומצם של עובדים. לדעתו, בקשות בהן מצויה חוות דעת של מר כהן מטופלות על ידי עובדת הכפופה למשיבה מינהלית ומקצועית ולאחר מכן מועברות למנהל תחום רישוי מוסדות. עוד ציין מר פינסקי כי בתיקים אחרים בהם לא מצויה חוות דעתו של מר כהן, נערכת בקרה על ידי המשיבה, בשל ניסיונה בתחום ומקצועיותה (מכתבו מיום 16.9.10). מכאן הצורך לדון ולהכריע בערעור גופו. דיון והכרעה 10. לאחר שנתנו דעתנו להחלטתו של בית הדין האזורי, לטענות הצדדים ולכלל נסיבות העניין שבפנינו, אנו מוצאים כי, בעיקרו של דבר, צדק בית הדין האזורי בהחלטתו למנוע את העברתה של המשיבה מתפקידה. בית הדין האזורי ביסס את פסיקתו, בראש ובראשונה, על התשתית הראייתית שבאה בפניו. מדובר בתשתית עובדתית לכאורית שהרי מדובר בהליך ביניים. בית הדין קבע כי הוכח בפניו לכאורה שמאז תחילת פעילותה של חברת "מרמנת" חלו שינויים בדרכי העבודה באגף מוכש"ר אשר הקטינו את מעורבותה של המשיבה בהליך מתן הרישיונות. עדותה של המשיבה בעניין זה לא נסתרה ואף מצאה תימוכין בעדותו של מנהל האגף מר פינסקי (סעיף 22 להחלטה). כן נקבע כי המשיבה מוגבלת בסמכותה ובשיקול דעתה בכך שאין היא נדרשת לבחון את תוכנו של אישור הבטיחות אלא להמליץ על הנפקת הרישיון בהתאם לסיכום התיק אותו היא מקבלת מחברת "מרמנת" (סעיף 23). לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בקביעותיו של בית הדין האזורי לפיהן לא קיימת הצדקה להעביר את המשיבה מתפקידה. 11. נקודת המוצא לענייננו היא שלכאורה קיים ניגוד עניינים בפועל או ניגוד עניינים פוטנציאלי בין תפקידה של המשיבה כמרכזת רישוי גני ילדים באגף מוכש"ר לבין עיסוקו של בעלה כיועץ בטיחות למוסדות המגישים בקשות לרישוי גני ילדים. ניגוד עניינים בפועל או ניגוד עניינים פוטנציאלי אינו עולה בקנה אחד עם כללי מינהל תקינים ויש להימנע ממנו. על סוגיה זו ועל הטעמים שעומדים בבסיס הדרישה להימנע מניגוד עניינים פסק שופט (כתוארו אז) אהרון ברק, לאמור: "... מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים. תחילתו של עיקרון זה כעניין מוסרי שבין האדם לבין עצמו. לימים הוא הפך - מכוח הקונסנסוס החברתי העומד ביסודו - כעניין של משפט החל ביחסים שבין אדם לבין זולתו (ראה י' זמיר, "אתיקה בפוליטיקה" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 250)... ... ביסודם של הדינים האוסרים על ניגוד עניינים בתחום המשפט הציבורי - בין דינים חקוקים ובין דינים הלכתיים - עומד מיגוון של שיקולים (ראה בג"צ 35/82). העיקריים שבהם הם שלושה: הראשון עניינו חובת האמון שעובד הציבור חב לציבור במילוי תפקידו. מחובת אמון זו נגזרת חובתו של עובד הציבור שלא להימצא במצב שבו קיים חשש כי יהיה ניגוד בין חובתו לציבור לבין אינטרסים אחרים. "...לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד של נאמן לאינטרסים של אנשים אחרים, להעמיד את עצמו במצב שבו יהיה קיים (או עלול להיות קיים) ניגוד בין חובת הנאמנות, שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי שלו" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 254/64 [6], בעמ' 22). השיקול השני העומד ביסוד הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא שיקול שמקורו בדרישת הגינות, תום-לב וצדק טבעי. "פעולת הרשות הציבורית תוך מצב של ניגוד אינטרסים אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם חובת ההגינות ותום הלב, שקיומה חייב לא רק להתקיים אלא גם להיראות" (השופטת נתניהו בבג"צ 35/82 [3] הנ"ל, בעמ' 519). השיקול השלישי מקורו בדרישות המינהל התקין. מינהל תקין מחייב, מחד גיסא, שממלא התפקיד יעמיד לנגד עיניו את טובת התפקיד ולא טובה אחרת כלשהי. מצב של ניגוד עניינים עשוי להביא, בסופו של דבר, למצב של העדפת עניינים זרים לתפקיד ופגיעה בו. מאידך גיסא, מצב ניגוד עניינים פוגע באמון הציבור במערכת השלטונית. הציבור עשוי לחשוב ששיקולים זרים לתפקיד הציבורי מניעים את נושאי התפקיד, והדבר עשוי לפגוע באמונו במערכת השלטונית (ראה בג"צ 531/79 [1] הנ"ל, בעמ' 571). אמת, לעתים נוצר הרושם, כי על מזבח עקרונות מעורפלים נופלת קורבן היעילות המינהלית. רושם זה מוטעה הוא. מחיר היעילות נמוך הוא בהשוואה לצורך לשמור על אמון הציבור בשלטון ועל תפקידו הראוי של השלטון (ראה:בד"נ 6/86 [7], בעמ' 485; בג"צ 589/86 [5] הנ"ל, בעמ' 624). (בג"צ 595/89 משה שמעון ואח'- שלום דנינו ואח', פ"ד מד(1), 409). 12. מצב של ניגוד עניינים אסור במיוחד כשמדובר בעובד ציבור. הטעם לאיסור עומד בצורך שהחלטות של עובד ציבור יתקבלו תוך הפעלת שיקולים ענייניים ובצורך לשמור על אמון הציבור. לעניין היקפו של האיסור על ניגוד עניינים בנוגע לעובדי ציבור, נפסק כי : "... עובד ציבור אסור לו להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין האינטרס הקשור בביצוע סמכותו וכוחו, לבין אינטרס אחר כלשהו שאף עמו הוא קשור... .... טעמו של הכלל בדבר ניגוד עניינים‏ הוא כפול (ראה בג"צ 214/79); ראשית, טעם פרגמטי. עובד הציבור, שבידו הופקדה סמכות, חייב להפעיל את סמכותו מתוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלבנטיים להפעלתה של אותה סמכות, ושיקולים אלה בלבד. כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים‏ קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד. כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע. שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות, ונעשות ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים‏, פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור, ואמונו במערכת השלטונית נפגם...". (בבג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח תקווה נגד מועצת עיריית פתח-תקוה ואח', פ"ד לד(2) 566, 569) 13. האיסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים חל גם על מצב של אפשרות לניגוד עניינים. עמדתי על כך במקום אחר, לאמור: "עצם החשש לקיומו של ניגוד עניינים מצדיק להפעיל צעדים למניעתו. האפשרות לקיומו של מצב של ניגוד עניינים נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר... אמת המידה האובייקטיבית לקיומו של ניגוד עניינים מחייבת אפוא לבחון את סוגיית ניגוד העניינים גם מן ההיבט של מראית פני הדברים. היבט זה בוחן - מעבר לבחינת האפשרות הסבירה לקיומו של ניגוד עניינים - גם את השתקפותה של מציאות מסוימת בעיניו של האזרח הסביר המשקיף על פעולת המינהל. בהיבט זה יש צורך להראות לא רק שפעולת המינהל אינה נגועה בניגוד עניינים אלא גם שכלפי חוץ אין היא נראית ככזו (ראו אשר מעוז, משוא פנים: הדין בעניינו של קרוב, עיוני משפט, כרך ו', עמוד 197). מראית פני הדברים נועדה אף היא - כחגורת בטחון נוספת - לחיזוק תדמיתו של המינהל בעיני הציבור כגוף הפועל ללא דופי ולחיזוק אמון הציבור בפעולותיו והחלטותיו." (ע"ע 583/06 שני רם - מט"ב - עמותה לטיפולי שירות ורווחה והמוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 6.3.2007). 14. הנה כי - כן, אין חולק על הצורך להימנע ממצב של ניגוד עניינים, בין מראש ובין תוך כדי ביצוע התפקיד. השאלה המדוייקת היא אפוא מהו הפתרון המתאים בנסיבות כל מקרה. בקשר לכך פסקתי בפרשת שני רם הנ"ל, לאמור: " מצבים של ניגוד עניינים ניתנים לפתרון אלא שהפתרון אינו אחיד ויש להתאימו לכל מקרה. לא הרי ניגוד עניינים מובהק וברור כהרי ניגוד עניינים מרוחק ומסופק ולא הרי ניגוד עניינים נקודתי כהרי ניגוד עניינים רחב. לעתים הפתרונות ממוסדים וקבועים בחקיקה (ראו, למשל, כללי שירות המדינה (מינויים, סייגים בקרבה משפחתית) התשכ"ט-1969 או תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה) תשס"ה-2005). לעתים הפתרונות הם פרטניים ומותאמים לנסיבות המיוחדות הקיימות או לנסיבות האישיות של בעל התפקיד. כך, למשל, ניתן להעביר סמכות לקבלת החלטה מסוימת מבעל תפקיד אחד למשנהו, לעתים על בעל תפקיד להימנע מהשתתפות בקבלת החלטה, לעתים ניתן לצרף אליו בעל תפקיד נוסף לפעולה במשותף ולעתים - במקרים קיצוניים - אין מנוס מפסילת בעל התפקיד מלכהן בתפקידו (ראו, טנה שפניץ וורדה לוסטהויז, ניגוד עניינים בשירות הציבורי, ספר אורי ידין, כרך ב', 315 בעמ' 324 ואילך). הנה כך, יש להתאים את הפתרון הנכון למצב הקיים בנסיבות כל מקרה. 15. בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה מס' 1.1555; נספח יח' לבקשה לרשות ערעור) נקבעו קווים מנחים בכל הנוגע להסדר למניעת ניגוד עניינים. בקשר לכך נאמר שם, בין היתר, כי קיימים שני שלבים עיקריים בעריכת הסדר למניעת ניגוד עניינים: הראשון - איתור נושאים בהם עלול להיווצר ניגוד עניינים בין תפקידים שונים והשני - ניסיון למצוא פתרון הולם ל"נטרל" את ניגוד העניינים. אשר לשלב הראשון, יש צורך לעשות השוואה בין התפקידים, על ידי עריכת שאלון לאיתור התחומים בהם עלול להיווצר ניגוד העניינים. מעגל נוסף נוגע לקרוביו של העובד. בקשר לכך יש להתייחס לשלושה היבטים נוספים: כמות העניינים לגביהם קיים חשש לניגוד עניינים; סוג הנושאים ואינטנסיביות המגע בין התפקידים המצויים בחשש לניגוד עניינים. אשר לשלב השני, פתרונות אפשריים למניעת ניגוד עניינים יכולים להיות שונים. כך, למשל, ניתן לפסול בעל התפקיד מלכהן בתפקידו, ניתן להעביר תחום סמכות ואחריות לבעל תפקיד אחר, ניתן למנוע מעובד לקבל החלטות או לבצע אותן או ניתן לחייבו לפעול בשיתוף בעל תפקיד אחר. עקרונות אלה מובנים ונכונים וניתן לפעול על פיהם. 16. בענייננו, המשיבה מכהנת כמרכזת רישוי גני ילדים באגף מוכש"ר ובעלה עוסק כיועץ בטיחות למוסדות המגישים בקשות לרשוי לאותו אגף. על פני הדברים קיים כאן מצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי או - ליתר דיוק - חשש ממשי למשוא פנים בין תפקידה של המשיבה ובין עיסוקו של בעלה. מציאות זו דורשת שקילת צעדים שימנעו את המצב האסור. בבואנו לשרטט את דרך הפעולה המועדת למנוע מצב של ניגוד עניינים, יש צורך לנקוט גישה זהירה ומידתית. בדרך כלל ניתן לעצב מספר דרכים חלופיות להשגת המטרה, והדרך הנבחרת להשגתה צריכה להיות, ככל האפשר, פוגענית פחות בנושא המשרה בו מדובר. המטרה היא למנוע את ניגוד העניינים ואין הצדקה לעשות זאת תוך "שפיכת התינוק עם המים", כלשון הבריות. עקרונית, הדרך הפשוטה וה"יעילה" לפתרון מצב זה היא העברת המשיבה מתפקידה או איסור על בעלה לתת חוות דעת מקצועיות למוסדות המגישים בקשות לרישיון. על פני הדברים, דרך זו היא קיצונית ולא מידתית. מבחינת המשיבה, מדובר בעובדת ותיקה ומקצועית אשר אין טענות על תפקודה. אין כל צידוק להעביר את המשיבה מתפקידה כדי למנוע מצב של חשש למשוא פנים בנוגע לאותן בקשות המוגשות עם חוות דעת מקצועית של בעלה. מבחינת בעלה של המשיבה, מניעת האפשרות ממנו להגיש חוות דעת פוגעת בזכותו החוקתית לחופש עיסוק. יותר מכך, צעד זה נוגד למעשה את הסכמת הצדדים בתביעתו שקיבלה תוקף של פסק דין (סעיף 2 י' לעיל). 17. הדרך הנכונה היא למצוא הסדר מינהלי פנימי אשר ינטרל את המשיבה מבחינת אותן בקשות אליהן מצורפת חוות דעתו המקצועית של בעלה והעברת בקשות אלה לטיפולו של גורם מוסמך אחר. אין בכוונתו לשרטט במדוייק את ההוראות המנהליות הכרוכות בכך ואנו סמוכים ובטוחים שהממונים על המשיבה במשרד החינוך, בעצה אחת עם הייעוץ המשפטי, ישכילו למצוא את ההסדר המתאים. אכן, אפשר שהסדר שכזה יהיה כרוך בשינוי מסויים בסדרי העבודה ואולי אף בקושי מינהלי כלשהו, אך קשיים אלה - ככל שיהיו - אינם שקולים בחומרתם ובפגיעתם כנגד האפשרות האחרת של העברת המשיבה מתפקידה. 18. מסקנה זו שלנו עומדת בפני עצמה כנימוק יחיד המצדיק את החלטתו הזמנית של בית הדין האזורי למניעת העברתה של המשיבה מתפקידה. מעבר לכך, מקובלים עלינו נימוקיו של בית הדין האזורי אשר הביאוהו ליתן את החלטתו ועיקרם - העדר שימוע, הימנעות המשרד מליתן דעתו לשינויים המינהליים בעקבות כניסת חברת "מרמנת" לתהליך הרישוי, התעלמות מהערות המשיבה ומעמדתה של גב' אברמוביץ ועוד. 19. עלינו להעיר, כי החלטת בית הדין האזורי, כמו גם פסק דיננו בערעור, ניתנים על בסיס לכאורי בלבד ואין בהם כדי לפסוק בתביעה שטרם התבררה לגופה. יחד עם זאת, ניתן לצפות שהסדר שיושג על פי הקווים והעקרונות שהתווינו לעיל, יביא לסיום הסכסוך מבלי צורך להיזקק לתביעה העיקרית עצמה. 20. הערעור נדחה. המדינה תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. ניגוד עניינים / אינטרסים