קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טופס 22 לשכת התעסוקה: ערעור זה סב על על סירובו של שירות התעסוקה לתת למערערת טופס הפנייה לקורס (טופס 22). הרקע לערעור: המערערת בעלת תואר אקדמי במדעי המחשב ועבדה בחברת הייטק. בעקבות פרסומים מטעם משרד החינוך בנוגע לקורס הסבת עובדי הייטק להוראה במערכת החינוך, נרשמה המערערת לקורס הסבה. המערערת החלה את לימודיה בקורס בחודש דצמבר 2009. המערערת קיבלה מדי חודש ממשרד התמ"ת - אגף בכיר להכשרה ולפיתוח כוח אדם אישור המופנה למוסד לביטוח לאומי, ובו אישור על ימי השתתפותה בקורס המערערת לא הייתה זכאית לדמי אבטלה לפני חודש מאי 2010. המערערת פנתה לשירות התעסוקה ביום 11.5.2010 ונמסר לה כרטיס התייצבות. המערערת לא הוסיפה להתייצב בלשכה לאחר מועד זה. המערערת פנתה למוסד לביטוח לאומי לממש את זכותה לדמי אבטלה. לאחר מספר שבועות נודע למערערת כי עליה להמציא למוסד לביטוח לאומי טופס הפנייה לקורס משירות התעסוקה (טופס 22) כדי לממש את זכאותה לדמי אבטלה. שירות התעסוקה סירב למסור לה טופס 22. המערערת הגישה ערר לוועדת הערר שליד מועצת שירות התעסוקה. הערר נדחה, ומכאן ערעורה בפני בית דין זה. החלטת ועדת הערר מושא הליך זה: בפני ועדת הערר טענה המערערת כי היא עוברת הכשרה מקצועית באמצעות שירות התעסוקה ומשרד החינוך (הסבה להוראה), והתחילה את הקורס בחודש דצמבר 2009, והיא זכאית לקבל דמי אבטלה מחודש מאי 2010; יש לה אישורים על השתתפותה בקורס והיא זכאית ל- 70% דמי אבטלה; לא נאמר לה בחודש מאי 2010 כי עליה להתייצב בלשכה כדי לקבל דמי אבטלה או כי לא ניתן לקבל את טופס 22. נציגות שירות התעסוקה טענו בפני ועדת הערר כי המערערת התפטרה מעבודתה ולכן לא הייתה זכאית לדמי אבטלה עד חודש מאי 2010; המערערת נרשמה לקורס באמצעות אתר האינטרנט של משרד החינוך ולא באמצעות שירות התעסוקה; ביום 22.2.2010 נסגרה ההרשמה לקורס; ביום 11.5.2010 לא ניתן היה להנפיק טופס 22; המערערת לא הופנתה לעבודה כי אמרה שאינה זמינה לעבודה עקב השתתפותה בקורס. ועדת הערר קבעה כי: המערערת התייצבה לראשונה בשירות התעסוקה ביום 11.5.2010. המועד האחרון להירשם לקורס ולקבל הפנייה משירות התעסוקה (טופס 22) לצורך תשלום דמי אבטלה, למי שזכאי, היה יום 22.2.2010, מועד סגירת ההרשמה לקורס. ככל שהמערערת הייתה מתייצבת עד יום 22.2.2010 לקבלת טופס 22 ניתן היה להנפיק לה אותו, ועניין תשלום דמי האבטלה היה בכפוף לזכאותה על פי החוק. יש לדחות את טענת המערערת כי לא נאמר לה שעליה להמשיך להתייצב בלשכה לאחר יום 11.5.2010, כי אין זה סביר שדברי המערערת כי היא משתתפת בקורס והגיעה לקבל דמי אבטלה לא זכו לתגובה והסבר מהפקידה, לפיה עליה להיות זמינה לעבודה וכן להתייצב לפחות פעם בשבוע בלשכה. למערערת אף נמסר כרטיס קשר ועליו נרשמו יום ושעות ההתייצבות שלה. לאור העובדה כי המערערת לא התייצבה בלשכה לקבלת טופס 22 עד יום 22.2.2010, והתייצבה רק ביום 11.5.2010, שירות התעסוקה נהג כדין. המערערת טענה כי מדברי הפקידה דפנה בפני ועדת הערר עולה כי לא הוסבר לה על טופס 22 ומשמעותו ומדוע לא נמסר לה הטופס, ולא הוסבר לה כי השתתפותה בקורס לא תוכר כ"הכשרה מקצועית" בשל אי קבלת טופס הפניה משירות התעסוקה; הפקידה דפנה לא הציעה למערערת עבודה כלשהי ולא אמרה לה כי על מנת להיות זכאית לדמי אבטלה עליה להתייצב בלשכה מדי שבוע ולהיות זמינה לעבודה שתוצע לה. ההיפך הוא הנכון. דפנה אמרה לה כי כרטיס ההתייצבות ניתן לה פורמאלית, וכי אינה צריכה להתייצב בלשכה בשל השתתפותה בקורס ההכשרה; שירות התעסוקה סיפק לה מדי חודש אישור על השתתפותה בקורס, והיה עליו לספק לה את טופס 22 או ליידע אותה בתחילת הקורס כי נדרש טופס 22 לצורך זכאות לדמי אבטלה; לא הייתה כל מניעה להנפיק את הטופס בחודש מאי 2010, שכן משמעותו היא אישור השתתפות בקורס ממועד ההתייצבות; אם ניתן היה לתת טופס הפנייה רטרואקטיבית עד יום 22.2.2010, לא הייתה כל מניעה לתת טופס הפנייה רטרואקטיבית בחודש מאי 2010; אי מתן הסברים הכשיל את המערערת ומנע ממנה לממש את זכאותה לדמי אבטלה; אם היה ניתן למערערת הסבר היא הייתה יכולה לבחור בין להמשיך להשתתף בקורס ובין להמשיך להתייצב בלשכה, שכן למדה רק שלושה ימים בשבוע ויכלה לקבל עבודה לימי השבוע הנוספים; ככל שניתן למערערת הסבר, היה על שירות התעסוקה להחתים אותה כי קיבלה את ההסבר, כפי שנעשה במקרה של סירוב. שירות התעסוקה טען כי הפנייה לקורס נעשתה רק למי שנמצא מתאים לאחר ראיון עם יועצת תעסוקתית, ולקורס בו השתתפה המערערת עד יום 22.2010; המערערת לא הגיעה לשירות לפני מועד זה ולכן לא קיבלה הפנייה לקורס; תהליך ההפניה לקורס אינו טכני, אלא נתון לשיקול דעתו של יועץ תעסוקה, ולכן לא ניתן לתת הפנייה רטרואקטיבית; שירות התעסוקה חייב לשקף את המציאות בדיווחיו למוסד לביטוח לאומי, ואינו יכול להנפיק אישורים רטרואקטיבית; שירות התעסוקה אינו אגף במשרד התמ"ת אלא תאגיד הפועל על פי חוק. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני קובעת כי דין הערעור על החלטת שירות התעסוקה שלא ליתן למערערת טופס 22 להידחות. בטרם נתייחס לטענות המערערת לגופן, יש להבהיר כי בעניינה של המערערת מעורבים למעשה שלושה גופים: האחד: משרד התמ"ת - אגף בכיר להכשרה ולפיתוח כח אדם, אשר במסגרתו התקיים קורס ההכשרה. בניגוד לנטען על ידי המערערת (סעיף 4 להודעת הערעור) האישורים שניתנו על ידי משרד התמ"ת אינם אישורי שירות התעסוקה. שירות התעסוקה אינו אגף במשרד התמ"ת, אלא תאגיד הפועל על פי חוק. השני: שירות התעסוקה, אשר מקיים את תפקידיו על פי החוק. תפקידו של שירות התעסוקה הוא, בין היתר, לסייע לדורשי עבודה למצוא עבודה, בין באמצעות הפנייה למקומות עבודה ובין באמצעות הפנייה לקורסי הכשרה. במסגרת פעילותו, מנפיק שירות התעסוקה דיווחים על התייצבות בלשכה, סירוב לקבלת עבודה או הפנייה לקורס הכשרה, המשמשים את המוסד לביטוח לאומי בהחלטותיו אם לשלם דמי אבטלה. אולם, הנפקת אישורים אלה היא פעילות נלווית לפעילותו העיקרית של שירות התעסוקה - סיוע לדורשי עבודה למצוא עבודה. השלישי: המוסד לביטוח לאומי, המשלם דמי אבטלה על פי כללי הזכאות הקבועים בחוק ועל פי נהליו. ככל שבתחילת הקורס לא קיבלה המערערת מידע על ההליכים אותם עליה לנקוט כדי להיות זכאית לדמי אבטלה, ובכלל זה קבלת טופס הפנייה לקורס (טופס 22) משירות התעסוקה, שירות התעסוקה אינו אחראי לכך. כאמור, קורס ההכשרה הוא קורס שנערך על ידי משרד התמ"ת, אגף להכשרה ופיתוח כוח אדם, והוא זה שאחראי להסברים שניתנו או שלא ניתנו למערערת. אין מחלוקת כי המערערת התייצבה בלשכת שירות התעסוקה ביום 11.5.2010, למעלה מחמישה חודשים לאחר שכבר למדה בקורס, וכי ביקשה הפנייה לקורס מספר שבועות לאחר מכן, לאחר שהתברר לה כי נדרש טופס 22 לצורך זכאות לדמי אבטלה. אנו סבורים, כי אין פגם בסירובו של שירות התעסוקה ליתן למערערת טופס הפנייה לקורס בו למדה כחצי שנה לפני שהתייצבה. בעניין זה מקובלת עלינו טענת שירות התעסוקה כי הדיווחים והאישורים שניתנים על ידו צריכים לשקף את המציאות. לנוכח העובדה שביום 22.2.2010 נסגר הקורס להפניות מטעם שירות התעסוקה, סירובו של שירות התעסוקה להנפיק הפנייה לקורס היה כדין. לטענת המערערת, אין שוני מהותי בין מתן הפנייה בחודש פברואר 2010 לבין מתן הפניה בחודש מאי 2010, שכן בשני המקרים מדובר במתן הפנייה רטרואקטיבית, לאחר תחילת הקורס. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, כלל לא ברור כי מי שקיבל הפנייה בחודש פברואר 2010 השתתף בקורס מחודש דצמבר 2009, או שמדובר במי שהצטרף לקורס עד חודש פברואר 2010, כחודשיים לאחר פתיחת הקורס. שנית, אין כל פגם בקביעת מסגרת זמן שעד אליה ניתן להצטרף לקורס באמצעות הפנייה משירות התעסוקה, אשר ניתנת לאחר הפעלת שיקול דעת של יועץ תעסוקתי. בהתייחס לטענת המערערת כי לא הוסבר לה בחודש מאי 2010 משמעותו של טופס 22 וכי עליה להתייצב בלשכה על מנת להיות זכאית לדמי אבטלה: אנו סבורים, כי גם אם נקבל את גרסת המערערת אין בכך כדי להועיל, שכן תביעתה היא לחייב את שירות התעסוקה להנפיק לה טופס 22 לצורך תשלום דמי אבטלה, וטופס כזה לא היה השירות חייב להנפיק במועד בו התייצבה, 11.5.2010. אין בידינו גם לקבל את טענת המערערת כי אם היה ניתן לה הסבר הייתה מתייצבת בלשכה ואף שוקלת לקבל עבודות שיוצעו לה, שכן על המערערת הייתה להיות זמינה לעבודה במשרה מלאה, עבודה שלא יכלה לקבל על עצמה כל עוד למדה בקורס. מהודעת הערעור עצמה (סעיף 38) משתמע כי המערערת לא הייתה זמינה לעבודה במשרה מלאה, שכן היא הייתה מוכנה לשקול קבלת עבודה לימי השבוע בהם לא למדה. למען הסר ספק , מובהר כי בפסק דין זה לא נדונה זכאות התובעת לדמי אבטלה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, ואין באמור לעיל משום קביעה כי המערערת אינה זכאית לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ללא הצגת טופס 22, או למנוע מהמערערת לתבוע דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. סוף דבר: הערעור נדחה, אין צו להוצאות. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. טפסים משפטייםמסמכיםדמי אבטלה