קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טיפולי פוריות פיטורים: עניינה של התובענה שלפנינו הוא בטענת התובעת לפיה פוטרה בשל טיפולי פוריות שעברה בתקופת העסקתה אצל הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת). לפיכך טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. עוד טוענת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים, ליתרת הודעה מוקדמת וליתרת פדיון חופשה. המסגרת העובדתית הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום הדפוס והשילוט הדיגיטלי. הנתבע 2 (להלן - הנתבע) הינו בעליה ומנהלה של הנתבעת. התובעת עבדה בנתבעת כסוכנת מכירות, בתפקיד גיוס ושימור לקוחות, מיום 5.6.06 ועד ליום 28.6.07. שכרה החודשי של התובעת עמד על שכר יסוד קבוע בסך 5,000 ₪ (ברוטו) בתוספת עמלות מכירה. ביום 7.5.07 בבוקר התייצבה התובעת בסניף קופת החולים ולבקשתה קיבלה אישור רפואי בחתימתו של ד"ר אלכסנדר מצ'ניק בו נכתב: "הנ"ל נמצאת בטיפולי פוריות כעת". התובעת לא הציגה מסמך זה בפני מי מטעם הנתבעת. ביום 13.6.07 זימן הנתבע את התובעת לשיחה (להלן - שיחת הפיטורים) שבמהלכה מסר לה מכתב פיטורים הקובע כי עבודתה בפועל תסתיים בתאריך 28.6.07. במכתב הפיטורים לא פורטה סיבת הפיטורים. במהלך שיחת הפיטורים שאל הנתבע את התובעת האם היא בהריון והיא השיבה בשלילה. לשיחה מיום 13.6.07 קדמה 'שיחת הבהרה' (שמועדה שנוי במחלוקת בין הצדדים) שבה הביע הנתבע בפני התובעת חוסר שביעות רצון מעבודתה. באותה שיחת הבהרה הסבירה התובעת לנתבע כי הפלה שעברה בחודש האחרון פגעה באיכות עבודתה. בשכר חודש 6/07 שולמו לתובעת, בין היתר, הרכיבים: שכר יסוד בסך 2,250 ₪; פיצויי פיטורים בסך 5,329 ₪; הודעה מוקדמת בסך 2,500 ₪; פדיון חופשה בסך 132 ₪. בחודש 9/07 הרתה התובעת. בין לבין, ביום 26.7.07 הגישה התובעת תלונה לממונה על פי חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. בעקבות תלונה זו זומנו לחקירה במשרד התמ"ת הנתבע, בתו של הנתבע - גב' ג'ולי מזרחי, מר חיליק ברעם - שהיה הממונה הישיר על התובעת, והתובעת. בתאריך 4.11.07 שלחו ב"כ התובעת לב"כ הנתבעים (באותה עת) הודעת פקס אליה צורפה טיוטת כתב תביעה ובהודעה נכתב: "מצ"ב לעיונך העתק מטיוטת כתב התביעה אשר יוגש בימים הקרובים לביה"ד לעבודה". כתגובה שלחו ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת הודעת פקס בה כתבו בין היתר "בניגוד להבטחתך לא שלחת לי את האישורים הרפואיים ו/או כל נספח אחר לכתב התביעה". ביום 11.11.2007 פנה ב"כ הנתבעים (באותה עת) אל ב"כ התובעת כדלהלן: "1. עד היום וחרף פניותי אלייך, בכתב ובעל פה, טרם שלחת לי אישור כלשהו, לגבי היותה של מרשתך בטיפול פוריות בעת סיום עבודתה אצל מרשתי. 2. הנני שב ומדגיש, כי למרשתי לא היה ידוע בעת סיום יחסי העבודה עם מרשתך, על היותה של מרשתך בטיפולי פוריות... ... 4. הנני עומד בתוקף על כך, כי מרשתך תמסור למרשתי לאלתר את כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידיה, על מנת שמרשתי תוכל לכלכל את צעדיה בהתאם, לרבות שקילת האפשרות להחזיר את מרשתך לעבודה. ..." ביום 10.8.08 הוחלט במשרד התמ"ת לסגור את תיק החקירה בעניינה של התובעת. הודעה על סגירת התיק בשל "חוסר ראיות" נשלחה לתובעת ולנתבע בתאריך 23.9.08. ביום 2.11.08 הגישה התובעת ערר ליועמ"ש על החלטת משרד התמ"ת. ביום 1.10.09 התקבלה החלטת היועץ המשפטי לממשלה על דחיית הערר שהגישה התובעת. גרסאות הצדדים התובעת הגדירה את תפקידה בנתבעת כ"מנהלת תיקי לקוחות" ולגרסתה, שירתה את הנתבעים נאמנה תוך הפגנת מקצועיות ומוסר עבודה גבוה והיא אף זכתה להערכה רבה ממנהליה. לגרסתה היא פוטרה לאחר שהודיעה למעסיקיה על כוונתה להתחיל בטיפולי פוריות. לגרסת התובעת, ביום 7.5.07, כשבוע לפני שהחלה בטיפולי הפוריות, פנתה אל מנהלה הישיר בנתבעת, מר חיליק ברעם (להלן: "מר ברעם") שהיה סמנכ"ל השיווק בנתבעת באותה תקופה ושיתפה אותו בדבר טיפולי הפוריות המתוכננים. לגרסתה, מר ברעם שאל אותה האם תידרש לשמירת הריון והיא השיבה כי אין לדעת אולם תעשה ככל שביכולה על מנת לא להיעדר מהעבודה. לגרסתה, החל מאותו יום חל שינוי לרעה בייחסם של מנהליה כלפיה. לגרסת התובעת, 'שיחת ההבהרה' התקיימה עמה לאחר ששיתפה את מר ברעם בכך שהיא צפויה לעבור טיפולי פוריות. עוד טענה התובעת, כי באותה שיחת הבהרה שבמהלכה הביע בפניה הנתבע חוסר שביעות רצון מעבודתה, התייחס הוא רק לחודש עבודתה האחרון. באשר לתוכן שיחת הפיטורים מיום 13.6.07 טענה התובעת, כי לפני שהודיע לה הנתבע על פיטוריה ולאחר שנשאלה אם היא בהריון והשיבה בשלילה, הוסיפה וסיפרה לנתבע כי היא מצויה בטיפולי פוריות ותשתדל שלא להיעדר מעבודתה. בתגובה, כך לגרסת התובעת, הודיע לה הנתבע, כי כל עוד אינה בהריון אין מניעה לפטרה. לטענת התובעת זכאית היא לפיצויים בשיעור של 150% מהשכר שהיה מגיע לה בתקופה המזכה, כהגדרתה בסעיף 13א(ב)(2)(א) לחוק עבודת נשים - הינו תקופה של 17.5 חודשים הכוללים 3 חודשי פוריות, 9 חודשי הריון, 14 שבועות חופשת לידה ו - 60 ימים מוגנים שלאחר חופשת הלידה, וזאת לפי שכר חודשי ממוצע בסך 6,942 ₪, הכולל את עמלות המכירה. מכאן תבעה התובעת פיצויים בסך 182,227 ₪ (6,942 ₪ X 150% X 17.5 חודשים). כן תבעה התובעת הפרשי פיצויי פיטורים 2,191 ₪; יתרת הודעה מוקדמת בסך 4,442 ₪, ויתרת פדיון חופשה בגין 7 ימי חופשה בסך 1,589 ₪. לגרסת הנתבעים, התובעת פוטרה מעבודתה מאחר שלא עמדה ביעדי המכירות שנדרשו ממנה. לגרסת הנתבעים, 'שיחת ההבהרה' עם התובעת נערכה לא במועד לו טענה התובעת, אלא כשלושה חודשים בטרם נמסרה לה הודעת הפיטורים ובטרם החלה התובעת, אף לגרסתה, בטיפולי הפוריות. כבר באותו מועד, כך לגרסת הנתבעים, שקלו הם לסיים את העסקתה של התובעת בנתבעת והנתבע ניהל עמה שיחת הבהרה שבה הבהיר לה כי הנהלת הנתבעת אינה מרוצה מעבודתה. אולם, לאחר שהתובעת הסבירה לנתבע כי הפלה שעברה גרמה לה לבעיות נפשיות ופגעה באיכות עבודתה החליט הנתבע ליתן לתובעת הזדמנות לשפר את איכות עבודתה. כשלושה חודשים לאחר מועד אותה שיחה ומשלא חל שיפור באיכות עבודתה של התובעת, זומנה התובעת לשיחה אשר במהלכה פוטרה כאמור. לגרסת הנתבע, בטרם מסר לתובעת את מכתב הפיטורים, שאל אותה אם היא בהריון וזאת אך על מנת להימנע ממצב של פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, תש"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים). לגרסת הנתבע, בשום שלב במהלך אותה שיחה - לא לפני שקיבלה את מכתב הפיטורים לידיה ולא לאחר מכן, לא סיפרה לו התובעת על טיפולי פוריות והנתבע לא ידע על כך. ראיות ומסמכים שהוגשו בתיק תצהיר התובעת הוגש ביום 27.4.08 ותצהיר הנתבע - ביום 29.5.08. לבקשת הנתבעים התיר בית הדין, מפי כב' השופטת יהלום, לזמן לעדות את ד"ר מצ'ניק החתום על האישור הרפואי של התובעת וכן על הגשת תיק החקירה בתמ"ת. ביום 10.12.09 נשמעו בפנינו עדויותיהם של התובעת ושל הנתבע. ביום 5.1.10 הוגשה לבית הדין תעודת עובד הציבור מר יעקב סוויד אליה צורפו כל המסמכים מתיק החקירה בעניינה של התובעת. בסופו של דבר לא הועד ד"ר מצ'ניק משהצדדים קיבלו את הצעת בית הדין מיום 17.2.10 ולפיה תחת עדותו יסתפקו הצדדים במענה כתוב "לשאלה האם טיפולי הפוריות נשוא התובענה היה באמצעות הפריה חוץ גופית". ביום 26.4.10 התקבלה תשובתו של ד"ר מצ'ניק לפיה טיפולי הפוריות של התובעת לא כללו הפריה חוץ גופית. דיון והכרעה האם פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים? סעיף 9 (ה) לחוק עבודת נשים קובע תקופת 'הגנה' מפני פיטורי עובד או עובדת שעוברים או עברו טיפולי הפריה. וכך קבע הסעיף בתקופה הרלוונטית לפיטורי התובעת: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור; הוראת סעיף קטן זה לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הסעיף האמור." (הדגשה הוספה - א.א.) סעיף 7 (ג) (4) לחוק עבודת נשים מתייחס להיעדרויות של עובדת לצורכי טיפולי פוריות, וכך נקבע בסעיף זה: (ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ...... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה; ......." סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים פורש על ידי בית המשפט העליון כך שהוא חל רק במקרה בו נעדרה העובדת מהעבודה עקב טיפולי פוריות. כן נדרש אישור רפואי הקובע כי הטיפול מחייב היעדרות מהעבודה והודעת העובדת מראש על ההיעדרות הצפויה. במקרה שמתקיימות הוראות הסעיפים הנ"ל, מוטל תחילה על המעביד הנטל להוכיח (לשר) כי הפיטורים אינם קשורים להיעדרות בשל טיפולי הפוריות, וככל שנטל זה הורם, מתאפשר האיזון (שיתבצע ע"י השר) בין אינטרס המעביד בפיטורים והפררוגטיבה הניהולית שלו לבין אינטרס העובדת או העובד אשר עוברים טיפולי פוריות בהמשך שילובם בעבודה ובזכות האדם שלהם להורות. דהיינו, גם אם עומדת העובדת בדרישות הסעיף, אין זה מוביל בהכרח לחוסר יכולת לפטרה. המשמעות היחידה היא הצורך בקבלת היתר מהממונה בהתאם לשלבים הנ"ל - תחילה, בחינת העדרו של קשר בין הפיטורים לבין ההיעדרות עקב הטיפולים, ולאחר מכן ובהעדר קשר - איזון בין האינטרסים של הצדדים. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי התובעת לא נעדרה מעבודתה במסגרת טיפולי הפוריות. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי מדו"ח הנוכחות של התובעת לחודש 5/07 עולה כי התובעת לא נעדרה מהעבודה במהלך אותו חודש ומדו"ח נוכחותה לחודש 6/07 עולה כי נעדרה בתאריכים 17/6 ו - 26/6 - היינו לאחר שכבר נמסרה לה הודעה על פיטוריה. מעיוננו אנו בדו"ח הנוכחות של התובעת לחודש 5/07 עולה דווקא כי התובעת נעדרה מעבודתה פעמיים במהלך אותו חודש - ביום 24/5, כשלצד ההיעדרות נרשם "חופשה שנתית" וביום 29/5, כשלצד ההיעדרות נרשם "מחלה". עם זאת, דווקא מגרסת התובעת עולה כי היעדרויות אלו לא היו עקב טיפולי הפוריות. בהודעתה לחוקר התמ"ת, מיום 17.10.07, מסרה: "התחלתי בטיפולים, נטילת כדורים וזריקה, לא החסרתי אף יום כולל הטיפולים למיטב זכרוני". ערים אנו לכך שבחקירתה הנגדית העידה התובעת תחילה כי נעדרה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות: "משהו כמו שבוע אחרי (האישור הרפואי - א.א.) התחלתי לקחת ההורמונים. ואז אחרי זה היה לנו גם תהליך של הזרעה שעליו ידעו בסער. אגב, מי שהחליף את חיליק ידע שיש לי טיפול, טיפולים באותם יומיים ולכן לא הייתי באותם יומיים בכלל בעבודה. אמרתי לו שיש לי טיפול באותו יום. הוא אמר לי 'אין בעיה' " (עמודים 7-8) וכן ערים אנו לגרסתו של מר ברעם בהודעה שמסר ביום 3.1.08 בחקירתו במשרד התמ"ת: "הדבר לא נודע לי ממנה. מאחר והיא החלה להרבות בחיסורים והיעדרויות, שאלתי את איילת מה קורה עם ענת ואז נאמר לי כי היא בשלבי טיפולי פוריות ו/או הריון". עם זאת, בהמשך חקירתה הנגדית העידה התובעת כך (עמוד 9): "ש: נשאלת במשרד התמ"ת האם נעדרת מן העבודה בשל טיפולי הפוריות. ת: ואמרתי שלא. ש: וזו אמת? ת: נכון. אם אמרתי את זה שם, כן. אז הזכרון שלי היה מאד מאד טרי. ש: תראי. ת: השתדלתי שכל הבדיקות והטיפולים יהיו או לפי תחילת העבודה או בסוף היום, כדי לא לפגוע." בהמשך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי התחילה ליטול הורמונים לאחר יום 7.5.07 וכן (עמוד 10): "בירורים היו לפני. בירורים לקראת היו לפני. תמיד יש בירורים לקראת, רופא לא ייתן לך הורמונים סתם כי בא לו. ש. ההורמונים שקיבלת זה איקקלומין? ת. נכון. התחלנו ברמה הכי נמוכה. ש. כדור? ת. כדור? ש. כדור? ת. כדור! ש. לא נעדרת מן העבודה בגלל הכדור? ת. לא" נציין בהקשר זה את דברי כב' השופטת חיות בבג"ץ אשכנזי: "יש לפרש את סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים כך שאיסור הפיטורין הקבוע בו אינו חל על עובדים דוגמת העותרת הנוטלת כדורים להגברת הביוץ, אך אינה נדרשת להיעדר מעבודתה לצורך כך". עולה איפוא מגרסתה של התובעת היא עצמה, כמו גם מאופי הטיפול הרפואי שקיבלה, שלא נעדרה מעבודתה לצורך טיפולי הפוריות. יצוין עוד כי בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא הועלתה כל טענה עובדתית לפיה נעדרה התובעת מעבודתה במסגרת טיפולי הפוריות וכל שטענה התובעת הוא שסיפרה למר ברעם כי ייתכן ותיאלץ להיעדר בעתיד עקב טיפולי הפוריות הצפויים. מעבר לכך, ואפילו כן נעדרה התובעת מעבודתה לצורך טיפולי פוריות, היא לא הציגה כל אישור רפואי לפיו היה צורך בהיעדרות לצורך הטיפולים כנדרש בסעיף 7(ג)(4) לחוק. להשלמת התמונה נציין כי מאז פיטורי התובעת תוקן פעמיים חוק עבודת נשים וכיום קובע סעיף 9(ה) לחוק כך: "(1) לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול גם לגבי עובד או עובדת שהם הורים לילדים מבני זוג קודמים, העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת ילדם הראשון או השני מבן הזוג הנוכחי; (2) הוראת פסקה (1) לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה; (3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעביד על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים - ממועד הפיטורים, ומסרו למעביד אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם." (הדגשה הוספה - א.א.) כיום הצורך בקבלת היתר אינו מותנה עוד בהיעדרות מהעבודה בפועל. אלא שהוראה זו לא היתה בתוקף בתקופת פיטורי התובעת ולפיכך אינה רלוונטית לענייננו. בענייננו כאמור נקבע בחוק כי דרושה היעדרות בפועל. לנוכח כל האמור לעיל - משלא הוכח בפנינו כי התובעת נעדרה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות ומשלא היה בידיה אישור רפואי המאשר צורך בהיעדרות - הרי שפיטורי התובעת לא היו טעונים היתר והתביעה לפיצויים מכוח חוק עבודת נשים נדחית. האם פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה? ביום 31.5.10, במסגרת תגובה שהגישה התובעת בנוגע לבקשת הנתבעים לזמן את ד"ר מצ'ניק לעדות, התייחסה התובעת לראשונה לסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ביום 13.6.10 הגישו הנתבעים הודעה על התנגדותם להרחבת חזית בטענה שבכתב התביעה ובתצהיר התובעת אין כל עילה הנשענת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן מהטעם שבתקופה הרלוונטית לא כלל סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות את התיבה "טיפולי פוריות". בסיכומיה טענה התובעת כי אין מדובר בהרחבת חזית שכן כבר בכתב התביעה טענה כי פיטוריה היו עקב טיפולי הפוריות וגדר המחלוקת לא שונתה. הנתבעים חזרו בסיכומיהם על התנגדותם להרחבת חזית. אנו סבורים כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה וזאת משני הטעמים הבאים: ראשית, כבר בכתב התביעה נטען כי "ישנו קשר ישיר וחד משמעי בין פיטוריה לבין היותה במהלכם של טיפולי פוריות וזאת ניתן להסיק משאלתו הראשונה של מר מזרחי אל התובעת, מתפקודה חסר הדופי של התובעת במהלך כל תקופת העסקתה..." (סעיף 14 לכתב התביעה). כמו כן בפרוטוקול הדיון מיום 10.12.09 נכתבה הערת בית הדין: "לעניין עילות התביעה נרשמה הודעת ב"כ התובעת לפיה עילות התביעה הן כדלקמן: 1. פיטורים על רקע של טיפולי פוריות. זו טענה ראשונה וטענה נוספת - פיטורים ללא קבלת היתר כנדרש" (עמודים 9,10 לפרוטוקול). שנית, נקבע בפסיקה כי לצורך הכרעה בהליך "מה שקובע, הן הנסיבות כפי שעולות מחומר הראיות ('חזית הדיון')" ובית הדין אינו מוגבל לאופן הצגת הדברים בכתב התביעה. בענייננו, במהלך שמיעת העדויות בתיק, עלתה מפורשות טענת התובעת לפיה פוטרה עקב טיפולי הפוריות. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - תשתית משפטית סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - החוק) (כנוסחו במועד הרלוונטי) קבע: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה." בתיקון מס' 11 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שנכנס לתוקף ביום 5.7.07 הוסיף המחוקק איסור על אפליית עובד/ת גם מחמת טיפולי פוריות. התובעת פוטרה טרם כניסת התיקון לתוקף אולם כבר בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב במפורש: "הצעת החוק מושתת על העקרונות הבאים: ... ד. החוק שומר על זכויות נשים הנובעות מהשוני הביולוגי הקיים בין שני המינים. זכויות אלה מתייחסות להריון, שמירת הריון, פריון, לידה או הנקה". גם בבג"צ 554/05 בעניין אשכנזי, שניתן בטרם תוקן החוק, נכתב: "הריון במובנו הרחב ועל פי פירוש תכליתי של מונח זה, עשוי לכלול גם טיפולי פוריות. על כן ככל שיהיה בידי עובד או עובדת להראות כי פוטרו בשל טיפולים כאמור, גם אם הדבר לא היה כרוך בהיעדרות מן העבודה, נראה כי אין להוציא מכלל אפשרות את המסקנה כי מדובר בהפליה מחמת הריון ואף מחמת מינה של העובדת כאישה. ככל שרצונה להרות הוא לצנינים בעיני המעביד..." לעניין נטל ההוכחה בדבר הפליה לפי החוק קובע סעיף 9(א) לאמור: "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו." מכאן שהמחוקק מצא לנכון להעביר את נטל הראיה, בכל מקום בו עולה טענה על הפליה ובתנאים מסוימים אל כתפי המעביד, כך שעל המעביד להוכיח כי החלטתו הייתה נקייה משיקולים זרים. הוראתו של המחוקק בדבר "היפוך" הנטל הראיה היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו. להשלמת התמונה המשפטית לעניין נטל ההוכחה ראוי לציין כי ביום 28.10.10 (לאחר תקופת עבודתה של התובעת) התקבל תיקון לסעיף 9 לחוק והוספה הוראת ס"ק (ג) הקובעת: "בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א)." הכרעה כאמור, התובעת טענה כי בשיחת הפיטורים מיום 13.6.07 סיפרה לנתבע כי החלה בטיפולי פוריות אולם הוא טען בפניה "שזה לא מעניין אותו", בעוד שלטענת הנתבע לא סיפרה לו התובעת על טיפולי הפוריות. במחלוקת האמורה מעדיפים אנו את גרסת התובעת על פני זו של הנתבע וקובעים כי ביום 13.6.07 סיפרה התובעת לנתבע על טיפולי הפוריות, וזאת מן הטעמים הבאים: התובעת היתה עקבית בגרסתה לפיה סיפרה לנתבע על טיפולי הפוריות וחזרה על גרסה זו הן בחקירתה במשרד התמ"ת (עמוד שני, שורה 31), הן בתצהירה (סעיפים 10, 11) והן בחקירתה הנגדית (עמוד 7). כאשר נשאלה במהלך חקירתה הנגדית מדוע לא הציגה בפני הנתבע את האישור הרפואי במהלך שיחת הפיטורים ואף לא במהלך תקופת עבודתה עד לסיום בפועל ביום 28.6.07, הסבירה כי סיפרה לנתבע על טיפולי הפוריות ו"הוא אומר לי שזה לא מעניין אותו, הוא לא ביקש מסמך שיאשר או משהו בסגנון" (עמוד 7). לעומת גרסת התובעת, היתה גרסתו של הנתבע בכל הנוגע לתוכן שיחת הפיטורים מיום 13.6.07 בלתי עקבית וזאת כמפורט להלן: בתשובה שהגישו הנתבעים בכתב למשרד התמ"ת, בתגובה לתלונת התובעת נכתב בין היתר: "בתחילת חודש יוני נערכה שיחה נוספת עם הגב' אהרוני בנוכחותה של הגב' ג'ולי מזרחי. בשיחה זו הובעה אי שביעות רצון החברה מתוצאות עבודתה של גב' אהרוני ובאופן מפורש היא נשאלה לגבי מצבה בנושא הריון או טיפולי פוריות או ניסיון להיכנס להריון. תשובתה היתה שלילית לכל השאלות הללו" (הדגשה הוספה - א.א.). גם בחקירתו במשרד התמ"ת טען הנתבע כי במהלך שיחת הפיטורים שאל את התובעת במפורש בנוגע לטיפולי פוריות. לעומת זאת, בתצהירו לא טען הנתבע כי שאל את התובעת במפורש בנוגע לטיפולי פוריות אלא כי שאל את התובעת "מספר שאלות ביחס למצבה הבריאותי, בין היתר, האם היא בהריון" (סעיף 11). בתחילת חקירתו הנגדית ניסה הנתבע לחזור לגרסתו הראשונה כשהעיד "אני שאלתי אותה מה המצב הביולוגי שלה. לא שאלתי אותה אם היא בהריון...שאלתי אותה אם יש לה מניעה כלשהי לפיטורים..." (עמוד 34) אולם בהמשך עדותו אישר: "ש. ואתה חידדת את השאלה ושאלת 'האם את בהריון?' ת. נכון. זה לגיטימי. לא?" (עמוד 36) ואף הסביר (עמוד 36): "ש. אז יש לי שאלה. אם ידעת שאסור לפטר עובדת בטיפולי פוריות, מדוע שאלת אותה רק על הריון ולא על פוריות?" ת. שאלתי אותה על מצבה הבריאותי. ש. לא לא. ת. מבחינתי. ש. זאת נקודה מאד חשובה לך. בשבילך. תן לי לסיים אבל. אתה חידדת את השאלה של המצב הביולוגי ושאלת, החידוד היה 'האם את בהריון'. ת. אני רוצה להגיד לך שאני אענה לך. לא צריך להיות אינטליגנט גדול בשביל לענות לך על השאלה הזאת. אם באה בחורה ואומרת שהיא עשתה הפלה לפני שלושה חודשים, אני יוצא מתוך הנחה שהמערכת אצלה עובדת כמו שצריך..." בתו של הנתבע, גב' ג'ולי, לא זומנה לעדות בתמיכה לגרסתו. בתגובת הנתבעים בכתב למשרד התמ"ת נטען כי שיחת הפיטורים נערכה "בנוכחותה של הגב' ג'ולי מזרחי". גם בהודעתו לחוקר משרד התמ"ת מסר הנתבע: "הבת שלי היתה נוכחת בשיחה ושמעה את כל הדוח-שיח" וגם בחקירתו הנגדית העיד כי בתו נכחה בשיחת הפיטורים (עמוד 28). העובדה שבתו של הנתבע, גב' ג'ולי, לא העידה בפנינו על מנת לתמוך בגרסתו מחלישה את גרסתו. הוא הדין בשים לב לעובדה כי בחקירתה על ידי חוקר משרד התמ"ת מיום 14.1.07 מסרה הגב' ג'ולי כי נכחה בשיחה רק "חלקית, יעקב קרא לי לקראת סוף השיחה". כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית אם תיעד את שיחת הפיטורין השיב: "לא. הקלטנו את השיחה. אבל בטלפון, אבל לא הצלחתי להוציא את זה... אני מקליט את כל השיחות האלה בדרך כלל בטלפון, אבל במקרה שלה נעלם...אני תמיד בשיחת פיטורים מקליט" (עמודים 27 ו-28). העובדה שהנתבע נוהג להקליט שיחות פיטורים ודווקא הקלטת שיחת הפיטורים עם התובעת "נעלמה" מבלי שענין זה התברר או 'הוצף' קודם - אף היא מעוררת תמיהות. משקבענו כאמור כי התובעת סיפרה לנתבע בשיחת הפיטורים על טיפולי הפוריות ומשאין חולק כי הנתבע ידע על ההפלה שעברה התובעת ומכאן על תכניותיה להרות - סבורים אנו כי יש בכך ראשית ראיה שיש בה כדי להעביר את הנטל לנתבעים להוכיח כי לא היה קשר בין תכניותיה של התובעת להרות וטיפולי הפוריות לבין הפיטורים. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי שיקוליהם בפיטורי התובעת לא היו נגועים באפליה פסולה על רקע כוונות והליכי הפריון של התובעת, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן: לגרסת הנתבע, התובעת לא עמדה ביעדי המכירות שנדרשו ממנה ולא נראתה כמי שמתאמצת להגיע ליעדים ולא חל שיפור בעבודתה גם לאחר שיחת ההבהרה. אנו סבורים כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי התובעת לא עמדה ביעדי המכירות שנדרשו ממנה, וזאת כמפורט להלן: גרסת הנתבע לפיה נדרשו סוכני המכירות להיקף מכירות של 250,000 ₪ בחודש (סעיף 20 לתצהירו) לא הוכחה בפנינו ולא נתמכה בראיות כלשהן. הנתבע לא הציג בפנינו כל מסמך בכתב התומך בגרסתו זו ולא זימן לעדות עובד אחר מטעם הנתבעת כתמיכה בגרסה זו ומכאן שגרסתו נשארה בגדר טענה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה אובייקטיבית. נציין שגם במכתב הפיטורים לא נטען דבר לגבי אי עמידה ביעדים. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הציפייה מסוכן מכירות הינה "להגיע אחרי חצי שנה ל - 200 אלף ₪, אחרת הוא לא כלכלי למפעל" (עמוד 23). עם זאת, התובעת שלא עמדה ביעדי המכירות הנדרשים (לגרסת הנתבע) לא פוטרה לאחר חצי שנת עבודה וגם לא בחודשים לאחר מכן. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לא פוטרה כשהבין, כבר לאחר חצי שנה, מהן יכולותיה, השיב בצורה בלתי משכנעת: "הדבר האחרון שמפעל רוצה זה לפטר איש מכירות..אנחנו משקיעים הרבה כסף...משקיעים חצי שנה באיש הזה...האמנתי שאני אעזור לה ואתן לה לקוחות של המפעל.." (עמודים 23,24). העובדה שהתובעת לא פוטרה לאחר חצי שנת עבודה, כאשר כבר אז לגרסת הנתבע התברר שאינה עומדת ביעדי המכירות, אלא פוטרה חודשים רבים לאחר מכן ובסמוך למועד בו החלה בטיפולי פוריות ונודעה כוונתה להרות - אומרת דרשני. לשם השוואה, הציג הנתבע בתצהירו "ריכוז משכורות" של שני סוכני מכירות נוספים בנתבעת, מר אופמן וגב' עקיבא (נספחים ג1 ו-ג2 לתצהיר הנתבע) מהם ניתן ללמוד על עמלות המכירה ששולמו להם (נספח ג'). כעולה מנתונים אלו - סכומי העמלות ששולמו לשני סוכני מכירות אלו היו גבוהים באופן משמעותי מסכומי העמלות ששולמו לתובעת ומכאן, כך לטענת הנתבעים, ששני סוכנים אלו מכרו בסכומים גבוהים באופן משמעותי מסכומי המכירות של התובעת. כעולה מחקירתו הנגדית של הנתבע, השניים היו עובדים בעלי וותק גדול יותר משל התובעת ובחקירתו הנגדית אף אישר הנתבע כי נתוני השכר של שני סוכני מכירות אלו שונים מנתוני שכרה של התובעת (עמוד 27). מכאן, שאין ללמוד משני סוכני מכירות אלו על איכות עבודתה של התובעת. יחד עם זאת, מהפער בין העמלות שהרוויחו לבין הפער מהעמלות שהרוויחה התובעת ניתן ללמוד על הבדל מהותי בכדאיות העסקתה לעומת השניים האחרים. ולכן, לא מן הנמנע כי ענין זה אכן היה שיקול בפיטורי התובעת, ולכך גם נתייחס בהמשך. אך השאלה היא האם היה זה השיקול היחיד. לענין זה כבר נקבע כי די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול, כדי ל"הכתימה", כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין, בגינם תהא העובדת זכאית לפיצוי. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי מר ברעם פנה אליו בטענה שהתובעת אינה עומדת ביעדים וכי מר ברעם אף שוחח איתה בדבר אי עמידתה ביעדים. דא עקא, גרסה זו של הנתבע לא נטענה בתצהיר והועלתה לראשונה בחקירה הנגדית ומכאן נדחית על ידנו. כן לא נערך כל רישום או תיעוד של שיחה בין מר ברעם לבין הנתבע בנוגע ליעדי המכירות של התובעת או אי עמידתה ביעדים אלו. מעבר לכך, כאמור, לא זימן הנתבע את מר ברעם לעדות כתמיכה בגרסה זו ובהודעתו של מר ברעם במשרד התמ"ת טען כי לא היה ידוע לו על כוונה כלשהי לפטר את התובעת (שורה 20 להודעתו). זאת ועוד: הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למועד בו התקיימה שיחת ההבהרה. לגרסת הנתבעים, שיחה זו התקיימה כשלושה חודשים לפני שיחת הפיטורים בעוד שלגרסת התובעת שיחת ההבהרה התקיימה לאחר תאריך 7.5.07 שבו שיתפה את מר ברעם בנוגע לטיפולי הפוריות המתוכננים לה. אין חולק כי בשיחת ההבהרה סיפרה התובעת לנתבע על ההפלה שעברה (סעיף 7 לתצהיר הנתבע, חקירתה הנגדית של התובעת בעמוד 2). כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית בנוגע למועד ההפלה השיבה "ההפלה היתה בסביבות סוף אפריל תחילת מאי. אם אני לא טועה. סוף אפריל." (עמוד 2). גרסתה זו של התובעת בנוגע למועד ההפלה שעברה לא נסתרה על ידי הנתבעים. מכאן, ששיחת ההבהרה, שכאמור התקיימה לאחר ההפלה, התקיימה לכל המוקדם בסוף חודש אפריל - תחילת חודש מאי. לפיכך אנו דוחים את גרסת הנתבעים לפיה שיחת ההבהרה התקיימה שלושה חודשים לפני הפיטורים (שכן אז - בחודש מרץ טרם הגיעה ההפלה לעולם) ומקבלים את גרסת התובעת לפיה שיחת ההבהרה התקיימה בחודש 5/07. ערים אנו לעובדה שהתובעת לא היתה עקבית ביותר בגרסתה באשר למועד המדויק שבו נערכה שיחת ההבהרה (בהודעתה בתמ"ת מסרה ששיחת ההבהרה התקיימה יומיים לאחר שסיפרה למר ברעם על טיפולי הפוריות וכך עולה גם מתצהירה, בעוד שבחקירתה הנגדית העידה שהשיחה התקיימה בסוף חודש 5/07) אולם היא היתה עקבית בגרסה לפיה ביום 7.5.07 סיפרה למר ברעם על טיפולי הפוריות המתוכננים לה, וכי שיחת ההבהרה התקיימה עמה לאחר מכן (סעיף 17 לתצהירה).לנוכח האמור אנו מקבלים את גרסת התובעת וקובעים כי שיחת ההבהרה התקיימה בחודש 5/07. משקבענו כאמור כי שיחת ההבהרה התקיימה בחודש 5/07, הרי שכחודש לאחר מכן כבר הודיע הנתבע לתובעת על פיטוריה ומכאן שלא נתן לה הזדמנות של ממש לשפר את היקף מכירותיה. יצויין עוד בהקשר זה כי לגרסת התובעת, לאחר שיחת ההבהרה אף נמסר לטיפולה פרוייקט חדש. גרסה זו לא נסתרה על ידי הנתבע (עדותו עמוד 31) ומכאן שגם בנוגע לפרוייקט החדש - לא ניתנה לתובעת הזדמנות של ממש להוכיח את יכולותיה. אלה מעוררים את החשש כי 'ההזדמנות שניתנה' נועדה להרחיק את האפשרות לזיהוי קשר סיבתי בין הפיטורים לבין הכוונה להרות ו/או טיפול הפוריות. לא זאת אף זאת: כעולה מדו"ח המכירות של התובעת (שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע) במהלך חודש 5/07 מכרה התובעת בסכומים גבוהים יותר בהשוואה לחודשים קודמים, כמפורט בטבלה להלן: חודש היקף מכירות 1/07 58,053 ₪ 2/07 59,058 ₪ 3/07 28,411 ₪ 4/07 45,411 ₪ 5/07 86,732 ₪ אפילו קיבלנו את גרסת הנתבע לפיה שיחת ההבהרה התקיימה בחודש 3/07 - הרי שעולה מדו"ח המכירות של התובעת שכבר בחודש 4/07 חל שיפור בהיקף המכירות שבוצעו על ידה, שיפור שהמשיך כאמור גם בחודש 5/07. הנתבע התייחס בחקירתו הנגדית לחלוקה בין עמלות המכירה שקיבלה התובעת בגין לקוח קיים (2.5%) לבין עמלות המכירה שקיבלה בגין לקוח חדש (5%) וטען: "אם נסתכל בדף העמלות שלה נראה שה- 2.5% הוא 90 אחוז מהעבודה שלה, שזאת לא הכוונה. אף אחד לא מביא אנשי מכירות כדי שיטפלו בלקוחות שלו. בשביל זה יש מערכת אחרת שמטפלת." (עמודים 22-23). עיון בדו"ח המכירות של התובעת מלמד כי אכן ברוב חודשי עבודתה סכום העמלות בשיעור 5% ששולמו לה היה נמוך יותר מסכום העמלות בשיעור 2.5% ששולמו לה, אולם דווקא במהלך החודשים 3/07-5/07 חלה מגמת עלייה כלשהי בכל הנוגע לעמלות בשיעור 5% ששולמו לתובעת: חודש עמלות בשיעור 5% עמלות בשיעור נמוך יותר 1/07 9,853 ₪ 48,200 ₪ 2/07 15,900 ₪ 43,158 ₪ 3/07 15,329 ₪ 12,684 ₪ 4/07 20,499 ₪ 24,912 ₪ 5/07 19,718 ₪ 67,014 ₪ מהמקובץ לעיל עולה כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי סיבה עניינית עמדה מאחורי ההחלטה לפטר את התובעת והתרשמנו כי חוסר שביעות הרצון מאיכות עבודתה של התובעת "נולד" בסמוך למועדי ההפלה וטיפולי הפוריות. לפיכך אנו קובעים כי ההפלה וטיפולי הפוריות היוו שיקול בהחלטה לפטר את התובעת ולמצער היוו שיקול בנוגע למועד בו התקבלה ההחלטה על פיטוריה. הערות נוספות מקבלים אנו כמהימנה אף את גרסת התובעת לפיה סיפרה למר ברעם כבר ביום 7.5.07 על טיפולי הפוריות המתוכננים לה (סעיפים 6,7 לתצהירה). לא נעלמה מעיננו הודעתו של מר ברעם בפני חוקר משרד התמ"ת שבה הכחיש כי התובעת סיפרה לו על טיפולי הפוריות המתוכננים, אולם כאמור מר ברעם לא העיד בפנינו בעוד שהתובעת עשתה רושם מהימן בעדותה. כך או כך, מר ברעם אישר בפני חוקר משרד התמ"ת, כי ידע על טיפולי הפוריות של התובעת, אם כי לא מפיה. הגם שלא הובאה בפנינו כל ראיה ברורה לכך שמר ברעם סיפר לנתבע על טיפולי הפוריות (וערים אנו לכך שבהודעתו בתמ"ת מסר שלא סיפר על כך לנתבע) - הדעת נותנת שבמקום עבודה קטן כמו הנתבעת, עדכן ברעם את הנתבע בנוגע לטיפולי הפוריות של התובעת. לפיכך, ומשכאמור קיבלנו כמהימנה את גרסת התובעת לפיה שיחת ההבהרה עמה נערכה לאחר שסיפרה לברעם על טיפולי הפוריות ומשהנתבעת נמנעה מלהעיד את מר ברעם, הרי שלא מן הנמנע שכבר כאשר קיים הנתבע עם התובעת את שיחת ההבהרה, ידע על תכניותיה להתחיל בטיפולי פוריות. כך או כך, הנתבע ידע על כוונותיה של התובעת להרות - כך גם לפי הודאתו בחקירה הנגדית. בסיכומיהם הפנו הנתבעים לכך שהתובעת שינתה את גרסתה בכל הנוגע למועד בו החלה בטיפולי הפוריות. לדוגמה הפנו לכך שבסעיף 7 לתצהירה מסרה התובעת כי ביום 7.5.07 הודיעה למר ברעם כי "אתחיל בטיפולי פוריות בעוד כשבוע מאותו היום" בעוד שכאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מדוע לא הציגה בפני הנתבע את האישור הרפואי כאשר פוטרה, השיבה: "הוא אמר לי 'זה לא מעניין אותי, זה ממש לא מעניין אותי' ואז נכנסתי שבוע אחרי זה, נכנסתי כבר, הייתי כבר בתוך הטיפולים, הראש שלי לא עבד ככה" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 24-25) ומגרסתה זו עולה, כך לטענת הנתבעים, כי רק שבוע לאחר שקיבלה את הודעת הפיטורים החלה התובעת בטיפולים הפוריות. משנדחתה התביעה לפי חוק עבודת נשים, הרי שאין חשיבות לשאלה מתי החלה התובעת בטיפולי הפוריות, אם בכלל. משעסקינן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הרי שדי בכך שתכניותיה של התובעת להתחיל בטיפולי פוריות ולהרות הובאו לידיעת הנתבע ושהדבר היווה שיקול בהחלטה לפטרה. עולה מהראיות כי בעבר פיטר הנתבע עובדת במהלך התקופה שבה עברה טיפולי פוריות (עדותו בעמוד 24) אולם כעולה מחקירתו הנגדית, הוא השיב את העובדת לעבודה כשהתברר לו כי פעל בניגוד לחוק. מעבר לכך העובדה שבעבר, באופן חד פעמי, פיטר הנתבע עובדת בניגוד לחוק - אין בה כדי להעיד על ענייננו. בסעיף 21 לחוק שוויון הזדמנויות נקבע היקף תחולתו, ובין השאר נקבע: "21(ג) הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, יימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם." בענין ארביב נקבע כי "בבחינת השאלה בדבר תחולת החוק, ונוכח הפרשנות המרחיבה המתבקשת מתכליתו, נכון למנות את מספר העובדים בחברה בכל אחד משני המועדים- מועד ההודעה על הפיטורים, כמו גם המועד שבו נכנסו לתוקף. די יהיה בכך שבאחד משני המועדים הועסקו באותו מקום עבודה שישה עובדים כדי לקבוע כי הוראותיו של חוק שוויון ההזדמנויות חלות על מעשה הפיטורים מושא הדיון". מחומר הראיות עולה כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת הועסקו בנתבעת שישה עובדים לפחות מלבד הנתבע: התובעת; 2 סוכני המכירות האחרים שהוזכרו בתיק; מר חיליק ברעם; המנכ"ל מר נמרוד לב ארי (כעולה מהודעתה של התובעת בפני חוקר משרד התמ"ת) ובתו של הנתבע, הגב' ג'ולי. מהודעתה של התובעת במשרד התמ"ת עולה, כי המנכ"ל ומר ברעם פוטרו לפני שהנתבע הודיע לה על פיטוריה אך אין ראיה כי במועד פיטוריה כבר לא עבדו בנתבעת. לפיכך, על פני הדברים וודאי משסביר להניח כי הועסקו מזכיר/מזכירה הרי שבנתבעת הועסקו לפחות 6 עובדים במועד הפיטורים. כך או כך, אין בפנינו כל טענה כי החוק לא חל על הנתבעת במועד פיטורי התובעת או כניסתם לתוקף. לא זאת אף זאת, האיסור על הפליית אישה בפיטורים מטעמי היריון, הורות או מין איננו תולדה של הוראות חוק שוויון ההזדמנויות, ואין בית הדין נזקק להוראות חוק שוויון ההזדמנויות, כדי לקבוע את הפסול שבמעשה ההפליה, שכן הפליה מחמת הריון או מין הינה בבחינת קיום חוזה עבודה שלא בתום לב והפרה של 'עקרון העל' בדבר השוויון. בהקשר זה נציין כי אנו סבורים כי בתביעות שעילתן הפלייה, גם כשאינה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות, מוצדק, בהתקיים תנאים מסוימים, להעביר את נטל הראיה אל כתפי המעביד להוכיח כי החלטתו היתה עניינית ונקייה משיקולים זרים, שכן ללא העברת הנטל כאמור לא יוכלו עובדים מופלים להוכיח תביעתם. לנוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי בהחלטה על פיטורי התובעת, ולכל הפחות בעיתוי הפיטורים, היה מעורב גם ענין טיפולי הפוריות שבהם החלה התובעת או שהיו מתוכננים לה וענין תכניותיה להרות, ובכך מהווים פיטורי התובעת פיטורים שלא כדין. גובה הפיצוי המגיע לתובעת כאמור קבענו כי הנסיבות הקשורות בטיפולי הפוריות של התובעת או בתכניותיה להרות היוו שיקול בהחלטה לפטרה, ולכל הפחות היוו שיקול מרכזי בכל הנוגע לעיתוי שבו נתקבלה החלטה זו. הפסיקה קובעת כי לצורך קביעת הסעד המגיע לעובדת, אין להתעלם משיקולים נוספים, אם היו, בפיטוריה. וכך נקבע בענין ארביב: "בצד כל אלה, ואף שמקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי שאימץ את "מודל ההכתמה", אנו סבורים כי ככל שהדבר אפשרי, ראוי הדבר כי הערכאה הדיונית תכריע פוזיטיבית בשאלה, אם בכלל עמד ביסוד ההחלטה לפטר את העובדת שיקול נוסף, לבד מן השיקול הפסול. הכרעה בשאלה זו נחוצה במקרים רבים ולו לשם קביעת הסעד וסוג הפיצוי שבו יש לחייב את האחראי לקבלת ההחלטה. יפים בהקשר זה דבריה של שרון רבין מרגליות, כפי שנמצא במאמרה "על המקרה החמקמק של אפליה בעבודה", ואלו הדברים: "לדעתי יש חשיבות רבה לנושא הסיבתיות. בשלב הדיון בסעדים יש לחלק מושגית, את התביעה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה לשני שלבים נפרדים, השלב הראשון עוסק באחריות המעביד. אכן, בשלב זה אין רלבנטיות למרכזיותו של הטעם הפסול בהליך קבלת ההחלטות. די שהוכח קיומו. עם זאת, בשלב הדיון בסעדים לאחר שהוכרעה שאלת האחריות בחיוב, יתכן ויינתן משקל לעובדה שהמעביד הצביע על טעמים ענייניים אחרים שיש בהם כדי להצדיק את ההחלטה הסופית..." במסגרת השיקולים בדבר גובה הפיצוי המגיע לתובעת, אנו סבורים כי יש להתחשב במספר גורמים: ראשית, סבורים אנו כי יש להתחשב בעדותה של התובעת עצמה שאישרה בחקירתה הנגדית, כי כאשר פנה אליה הנתבע בשיחת ההבהרה והביע חוסר שביעות רצון מעבודתה, היא מצדה לא הביעה בפניו פליאה אלא הסבירה (עמוד 3): ""ש. ואת אמרת שיש לך סיבה כבדת משקל למה הביצועים היו ירודים וזו ההפלה שעברת. ת. אחת מהסיבות, נכון. אחת מהן. ש. אז ספרי לנו על יתר הסיבות. ת. יתר הסיבות? שבחודש לפני כן החלפתי מנהלת תיקי לקוחות שטסה, ועשיתי את העבודה שלה בעצם, לא התפניתי כל כך לשלי. אוקי? דבר נוסף, חוסר שיתוף פעולה של המערכת בהוצאת עבודות ואישורן, שזה גם אמרתי באותה שיחה." מכאן שהתובעת אישרה למעשה בפני הנתבע וגם בעדותה בפנינו כי "ביצועיה היו ירודים". שנית, סבורים אנו כי יש להתחשב בעובדה שלאחר פיטוריה לא הציגו ב"כ של התובעת את האישור הרפואי בפני מי מטעם הנתבעת. מתכתובות בין הצדדים (שכנראה לא כולן הוצגו בפנינו) עולה כי ב"כ הנתבעים (באותה עת) פנו אל ב"כ התובעת וביקשו לקבל לידיהם אישור רפואי לכך שהתובעת נמצאת בטיפולי פוריות, וזאת על מנת לשקול להציע לה לחזור לעבודה, אולם ב"כ התובעת לא הציגו בפניהם את האישור כאמור. שלישית, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי לא היתה מעוניינת לחזור לעבודה: "עמדתי היתה שכבר הייתי בהריון, הייתי כבר בהריון בשלב הזה וידעתי שכשאני אחזור סביבת העבודה שלי לא תהיה הכי תומכת וחברותית ואמרתי שאני לא רוצה. כי ההריון היה חשוב לי טיפה יותר מהעבודה. טיפה." (עמוד 15 לפרוטוקול). בהקשר זה נציין כי התובעת לא שללה בתצהירה את גרסת הנתבע, שהועלתה כבר בכתב ההגנה, לפיה כאשר הודע לה על פיטוריה, ביקשה לסיים את עבודתה בתוך פחות מ- 30 ימים. בהקשר זה אנו אף מקבלים את גרסת הנתבע לפיה הביעה התובעת "התלהבות מעצם פיטוריה" (סעיף 16 לתצהיר הנתבע והודעותיהם של גב'ב ג'ולי ושל מר ברעם בפני חוקר משרד התמ"ת). לסיכום: מחד גיסא שקלנו את העובדה שטיפולי הפוריות של התובעת או כוונתה להרות היוו שיקול בהחלטה לפטרה ובמיוחד שיקול בכל הנוגע למועד בו התקבלה ההחלטה לפטרה. מאידך גיסא שקלנו את העובדות הבאות: הנתבעים לא היו שבעי רצון מעבודתה של התובעת בחודש שקדם לשיחת ההבהרה והתובעת אף היתה מודעת לכך; התובעת לא היתה מעוניינת לחזור לעבוד בנתבעת לאחר שהרתה; ב"כ התובעת לא הציגו בפני הנתבעים אישור רפואי בנוגע לטיפולי הפוריות למרות שנדרשו לכך. לאחר ששקלנו את כל השיקולים המפורטים לעיל, אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 30,000 ₪. בפיצוי האמור יש כדי לשקף הן את הנזק הממוני שנגרם לתובעת והן את הנזק הלא ממוני שנגרם לה. בכל הנוגע לנזק הממוני, אין חולק כי התובעת לא היתה מעוניינת לחזור לעבוד בנתבעת לאחר שהרתה (בחודש 9/07) גם כשנודע לה שהנתבעת שוקלת להציע לה כאמור אם יוצגו בפניה אישורים רפואיים מתאימים. אשר על כן, במסגרת הנזק הממוני לקחנו בחשבון הפסד עבודה של חודשיים לכל היותר (בגין החודשים 7/07 ו- 8/07). האם זכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים? לטענת התובעת, בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לה יש לקחת בחשבון גם את עמלות המכירה ששולמו לה ומכאן שזכאית היא לפיצויי פיטורים לפי שכר חודשי ממוצע בסך6,942 ₪. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "פיצויי הפיטורים שהוענקו לתובעת הינם בגדר המוסכם בין הנהלת החברה לבין התובעת" ובסיכומיהם טענו לעניין זה כי על התובעת להוכיח מה היו תנאי תשלום העמלות ששולמו לה. באשר לאופי העמלות ששולמו לתובעת - אלו התבררו במהלך שמיעת הראיות בתיק: בגין כל מכירה ללקוח חדש קיבלה התובעת עמלה בשיעור 5% ובגין מכירות ללקוחות קיימים קיבלה עמלה בשיעור 2.5% (עדות הנתבע בעמודים 22,23). משעולה מהראיות כי מדובר בעמלות בגין מכירות, הרי שיש לכלול סכומי עמלות אלו בחישוב שכרה הממוצע של התובעת לצורך חישוב סכום פיצויי הפיטורים המגיע לה (בהתאם להוראת סעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964). בהיעדר כל תחשיב נגדי מטעם הנתבעים, אנו קובעים כי יש לחשב את סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובעת לפי שכר חודשי ממוצע בסך 6,942 ₪ ולפיכך זכאית היא בגין תקופת עבודתה לפיצויי פיטורים בסך 7,520 ₪, כנתבע על ידה. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך 5,329 ₪ ולפיכך זכאית היא להשלמת פיצויי פיטורים בסך 2,191 ₪. פיצויי הפיטורים בגין שכר היסוד שולמו לתובעת מייד עם סיום עבודתה בנתבעת. הסכום המגיע לתובעת כהשלמת פיצויי פיטורים הינו בגין עמלות המכירה בלבד. אף כי מדובר בטעות משפטית נראה כי היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים בנוגע לעצם החבות. לפיכך לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אלא בהפרשי הצמדה וריבית בלבד ממועד סיום יחסי העבודה, 28.6.07, ועד למועד התשלום בפועל. האם זכאית התובעת להפרשי הודעה מוקדמת? לגרסת הנתבע, כאשר הודיע לתובעת בעל פה על פיטוריה היא הודיעה לו "כי לא דרושים לה מלוא 30 הימים טרם סיום העסקתה בחברה.. וכי מטעמים אישיים מעדיפה היא לסיים את מועד עבודתה בחברה טרם סיום מניין 30 הימים כאמור" (סעיף 30 לתצהירו). גם בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גרסה זו והעיד כי התובעת ביקשה לסיים את עבודתה בתוך שבועיים ימים ולפיכך, בהתאם לבקשתה, מייד בסיום שיחת הפיטורים הדפיסה בתו מכתב פיטורים שבה מצוינת תקופת ההודעה המוקדמת בת שבועיים בהתאם לבקשת התובעת (עדותו בעמודים 37,38). טענה זו של הנתבעים נטענה כבר בכתב ההגנה והתובעת לא הכחישה גרסה זו בתצהירה ואף בסיכומיה לא התייחסה לטענה זו של הנתבעים. לפיכך אנו מקבלים את גרסת הנתבעים, שלא הוכחשה, לפיה התובעת ביקשה לסיים את עבודתה ביום 28.6.07 ולפיכך אינה זכאית ליתרת הודעה מוקדמת. האם זכאית התובעת להפרשי פדיון חופשה? לטענת התובעת נותרו לזכותה 7 ימי חופשה שלא ניצלה בעוד שלגרסת הנתבעים לתובעת שולם פדיון החופשה שהגיע לה עם סיום עבודתה. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התש"יא - 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. כמו כן, הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנטל העובד מוטל על המעביד. עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי בתקופת עבודתה ניצלה ימי חופשה (בחודש 10/06 - 3 ימים, בחודש 1/07 - 3.25 ימים, בחודש 2/07 - יום אחד, בחודש 3/07 - 1.5 ימים, בחודש 4/07 - 0.5 ימים, בחודש 5/07 - יום אחד). בתלוש שכרה האחרון של התובעת שולם לה פדיון חופשה בסך 132 ₪ בגין 0.58 ימי חופשה שנותרו לזכותה. התובעת לא טענה כי הרישום בתלושי השכר בנוגע לניצול ימי החופשה אינו נכון ולא העלתה כל טענה אחרת נגד נכונותם של תלושי שכרה ולפיכך נדחית התביעה לפדיון חופשה. התביעה נגד נתבע 2 לטענת התובעת, הנתבע הוא "הרוח החיה" מאחורי מעשיה ומחדליה של הנתבעת, הוא נהג בחוסר תום לב כלפי התובעת ולפיכך יש לחייבו אישית בחובות הנתבעת. על מנת שתתקבל טענת התובעת לחייב אישית את הנתבע 2 בחובות הנתבעת, על התובעת להוכיח כי התקיימו העילות להרמת מסך. כידוע, העילה המובהקת להרמת המסך הינה אותה "קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי מניות בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג 'שימוש לרעה' כולל מצבים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד". בענייננו לא הוכיחה התובעת כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך - היא לא הוכיחה כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת; הקים את הנתבעת למטרה פסולה; עירב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת; הבריח נכסים של הנתבעת ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית. העובדה שקבענו כי היה פסול בהתנהגות הנתבע כשפיטר את התובעת שלא כדין עקב טיפולי פוריות, אין בה כדי להוכיח נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות וחיובו אישית בחובות הנתבעת. אשר על כן נדחית התביעה נגד הנתבע 2. נציין כי לטעמינו, מלכתחילה, התביעה האישית כלפי הנתבע היתה חסרת יסוד ולא היה בה טעם משפטי של ממש, והדבר יקבל את ביטויו בהוצאות המשפט. סוף דבר התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית. התובעת תשלם לנתבע, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. לא ישולמו סכומים אלה במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה. התביעה להפרשי הודעה מוקדמת ולהפרשי פדיון חופשה נדחות. לגבי יתר הרכיבים, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 30,000 ₪. השלמת פיצויי פיטורים בסך של 2,191 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. לא ישולמו סכומים אלה במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות