קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעויות משפטיות של ועדה רפואית: 1. ביום 26/6/03, נפגעה המערערת בתאונת דרכים ונחבלה בצווארה ובגבה. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה ושילם למערערת דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 30/11/03. 2. לאחר מכן, נקבעו למערערת דרגות שונות של נכות מעבודה לתקופה זמנית (האחרונה בהן היתה נכות זמנית בשיעור 15% לתקופה שעד יום 30/4/05). בהמשך, ביום 30/6/05, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/5/05, דרגת הנכות היציבה של המערערת עקב התאונה מיום 26/6/03, היא בשיעור 0%. 3. ביום 28/11/10, אישר רופא תעסוקתי כי מצבה של המערערת חמור יותר מאשר זה שהיה ביום 30/6/05. באישור האמור נכתב, בין השאר, כי למערערת יש הגבלה בתנועות הצוואר, וכי הממצים שבסריקת ה-MRI מיום 31/8/10 מלמדים על החמרה במצבה. בממצאים אלה דובר, בין השאר, על כך שבדיסק שבין החוליות C5-C6 נמצא בקע מרכזי-ימני עם לחץ בינוני על השק, ודחיקה מעטה של החוט. כן דובר באישור ההחמרה על ממצאי בדיקה שבה צמאה הגבלה ניכרת בתנועות, וירידה בכח הגס של יד ימין. 4. על סמך האישור האמור, ביקשה המערערת לבדוק אותה מחדש, על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקראנה להלן: "התקנות"). המשיב קיבל את הבקשה והעמיד את המערערת לבדיקה מחודשת בפני פוסק רפואי, ביום 11/1/11. הפוסק בדק את המערערת וקבע כי אין החמרה במצבה. 5. המערערת עררה על החלטת הפוסק הרפואי. הערר נדון ביום 31/3/11 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, וכנגד ההחלטה האמורה, הוגש הערעור שבפני. סקירת החלטת הועדה 6. הועדה שמעה את תלונות המערערת ובדקה אותה. הועדה ציטטה מממצאי ה-MRI, ומצאה שהכח הגס והתחושה - שמורים בגפיים וכי ההחזרים תקינים. הועדה לא מצאה הגבלה בתנועות החלק הצווארי של עמוד השדרה. הועדה ציינה שיש "קושי" בהפעלת החלק המותני של עמוד השדרה, אך היא ייחסה זאת לעודף משקל. מכל מקום, הועדה לא מצאה גרוי עצבי בחלק המותני של עמוד השדרה. לאחר מכן כתבה הועדה במסקנותיה, כך: "על סמך בדיקה גופנים ללא עדות להגבלה בתנועות בעמ"ש צווארי. בבדיקות דימות שינויים נווניים כרונים ללא עדות לסימני של פגיעה במע' העצבית. הועדה דוחה את הערר. ... לדעת הועדה עודף המשקל ... הוא המרכיב העיקרי האחראי לתלונותיה ומגבלותיה.". גורל הערעור 7. לדעתי, נפלו בהחלטתה של הועדה טעויות משפטיות, המצדיקות את קבלת הערעור. להלן אפרט מעט יותר בענין זה. העדר הנמקה מספקת למסקנה בדבר העדר פגיעה במערכת העצבית 8. כאמור לעיל, בפני הועדה היו ממצאים של בדיקת MRI, שלפיהם יש אצל המערערת בקע דיסק בין החוליות C5-C6. הועדה עצמה ציטטה מהממצאים, לגבי אותו בקע, בסעיף 21 לפרוטוקול שערכה, כך: "בקע מרכזי ימני מלווה אוסטיאופיטים עם דחיקה בינונית של שק עם מרכיב ממוקם על שוליים ימנים ועל פתחו הימני של הנקב.". באישור ההחמרה נאמר על אותם ממצאים, בנוסף לכך, כי הם גורמים ל"דחיקה מעטה של החוט". מי שאינו רופא וקורא ממצאים אלה, יכול להבין מהם כי למערערת יש בקע דיסק שלוחץ על שק העצבים ועל חוט השדרה. בנסיבות אלה, מי שאינו רופא אינו יכול להבין כיצד הגיעה הועדה למסקנתה כי אין סימנים לפגיעה במערכת העצבית. מאחר שעל הועדה לנמק את מסקנותיה כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבין אותם, הרי שהיא לא יצאה ידי חובה זו בכתיבת מסקנתה כי אין סימנים לפגיעה במערכת העצבית, מאחר שהממצאים נראים כאילו הם "פגיעה במערכת העצבית". 9. אשר על כן, נכון להחזיר את עניינה של המערערת אל הועדה, על מנת שהועדה תשקול מחדש את מסקנתה בדבר העדר סימנים לפגיעה במערכת העצבית של המערערת, ואם היא תעמוד על מסקנה זו - תסביר הועדה, באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא, כיצד המסקנה מתיישבת עם ממצאי ה-MRI מיום 31/8/10. העדר התייחסות מספקת לשאלת הנכות הנוירולוגית 10. הועדה, כאמור לעיל, היתה מודעת לקיומו של בקע דיסק בעמוד השדרה של המערערת. בקע זה, אף הביא ללחץ על השק ועל חוט השדרה. 11. בנסיבות אלה, ראוי היה שהועדה תתן את דעתה על שאלת קיומה של נכות נוירולוגית על פי פריט 37(10) למבחנים שבתוספת לתקנות (שייקראו להלן: "המבחנים"). בפריט 37(10)(א) למבחנים נקבע כי כאשר תסמונת בקע הדיסק התרפאה, הנכות המתאימה היא בשיעור 0%. בפריט 37(10)(ב) למבחנים נקבע כך: "כשקיימות הפרעות:ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות קטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי". הועדה לא ציינה שתסמונת בקע הדיסק "התרפאה", כך שלא ניתן ללמוד שמצבה של המערערת מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 0% על פי פריט 37(10)(א) למבחנים. הועדה גם לא קבעה שלא קיימות "הפרעות" מבחינה נוירולוגית. הועדה ציינה אמנם שאין סימנים לפגיעה במערכת העצבית, אך קביעה זו, שאליה כבר התייחסתי לעיל, אינה זהה, בהכרח, לקביעה שאין "הפרעות" מבחינה נוירולוגית. על כן - לא ניתן גם לדעת מדוע הועדה לא קבעה דרגת נכות לפי פריט 37(10)(ב) למבחנים. בענין זה ראוי להדגיש שקביעת דרגת נכות בשל הפרעות נוירולוגיות, על פי פריט 37(10)(ב) למבחנים, עשויה להיות הן כאשר נמצאה הגבלה בתנועות והן כאשר לא נמצאה הגבלה כזו. (ראו בענין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1634/09 פנקס נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פסק דין מיום 7/3/11)). 12. אשר על כן, משיוחזר עניינה של המערערת אל הועדה, תתבקש הועדה לשקול אם נוכח הממצאים של בדיקת ה-MRI נכון לקבוע למערערת דרגת נכות כלשהי לפי פריט 37(10)(ב) למבחנים. העדר בהירות בקביעה בדבר העדר הגבלה בתנועות 13. הועדה, כאמור, לא ציינה שהיא מצאה הגבלה בתנועות המערערת. עם זאת, כמצוטט לעיל, בסוף מסקנתה, ציינה הועדה כי עודף המשקל הוא "המרכיב העיקרי" האחראי לא רק לתלונותיה של המערערת, אלא גם ל"מגבלותיה". אזכור המגבלות במסקנת הועדה, מותיר את הקורא בספק אם הועדה אכן סברה שלמערערת אין מגבלות (כפי שניתן להבין מסעיף 21 לפרוטוקול), או שמא סברה כי למערערת יש מגבלות כלשהן, אך הן אינן נובעות מן התאונה, אלא מעודף המשקל (כפי שאולי ניתן להבין מסוף 23 לפרוטוקול). ספק זה, משמעותו שהחלטת הועדה אינה ברורה. 14. אשר על כן, משיוחזר עניינה של המערערת אל הועדה, יהיה על הועדה להסביר (באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא), אם לדעת הועדה למערערת אין כל הגבלות או שמא יש לה כאלה. אם הועדה תסביר כי למערערת אין הגבלות - יהיה עליה להסביר גם מה היתה כוונתה באמירה שעודף המשקל הוא המרכיב העיקרי האחראי למגבלותיה. אם הועדה תסביר כי למערערת יש הגבלות - יהיה על הועדה לפרט את ההגבלות ולשקול אם הן נובעות מן התאונה ובאיזו מידה. הרכב הועדה 15. בפסקה השניה של כותרת כתב הערעור, ביקש ב"כ המערערת להעביר את עניינה של המערערת אל ועדה "בהרכב חדש ומורחב". את העתירה לגבי הרכב "מורחב" של הועדה - יש לדחות מייד. הועדה היתה בת 3 חברים, והדין אינו מאפשר הרכב של ועדה בהרכב "מורחב". 16. גם את העתירה להרכב חדש של הועדה איני מקבל. העברת ענין אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אמור להיות רק במקרים יוצאי דופן. אמנם, מצאתי טעויות משפטיות בעבודתה של הועדה, כמפורט לעיל, אך טעויות אלה, אינן כאלה שאינן ניתנות לתיקון על ידי ההרכב הנוכחי של הועדה. על כן, אין מקום להעביר את עניינה של המערערת אל ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. 17. עם זאת, חלק ניכר מההוראות לועדה כאמור לעיל, הן במישור הנוירולוגי, והועדה לא כללה נוירולוג בהרכבה (היא מורכבת ממומחים בתחום האורתופדיה, הכירורגיה הפלסטית והרפואה הפנימית). בנסיבות אלה, אני סבור שראוי יהיה שהועדה תשקול אם נכון להתייעץ עם נוירולוג חיצוני לועדה, בטרם תתן את החלטתה הסופית. 18. על כן, אף שאני דוחה את בקשת ב"כ המערערת בענין "הרכב חדש" של הועדה, מתבקשת הועדה לשקול אם בטרם תגיע למסקנה סופית בעניינה של המערערת, נכון להתייעץ עם מומחה בתחום הנוירולוגיה. אם הועדה תסבור שאכן נכון לעשות זאת, יהיה עליה לבקש חוות דעת של נוירולוג שייעץ לה. אם הועדה תסבור שאין לעשות זאת - יהיה עליה לנמק את קביעתה זו. לסיכום 19. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל הועדה. משיוחזר עניינה של המערערת אל הועדה, מתבקשת הועדה לפעול כאמור בסעיפים 9, 12, 14 ו-18 לעיל. 20. על המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ), שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/11, אם לא ישולמו לפני כן. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהועדה רפואית