קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בדוח כספי של קופת גמל: רקע כללי 1. התובעת הועסקה ע"י קואופרטיב "עגור" (להלן "עגור") בשתי תקופות: משנת 1969 ועד לשנת 1979 (להלן "התקופה הראשונה") ומשנת 1984 עד לשנת 2000 (להלן "התקופה השנייה"). במהלך שתי תקופות עבודתה הפרישה עגור עבור התובעת הפרשות לפיצויים ולתגמולים לקרן מקפת (להלן "הקרן"). 2. התובעת קיבלה מהקרן במהלך השנים דוחות ובהם פירוט הכספים המופקדים לזכותה. על פי דוח שהופק על ידי הקרן בחודש 2/06, הסכומים הצבורים בחשבונה של התובעת הגיעו לסך של למעלה מ-130,000 ₪. 3. בשנת 2006, נמכרה קופת הגמל של מקפת לחברת "איילון, חברה לניהול קופות גמל" (להלן "איילון"). 4. בחודש 3/06 או בסמוך לכך, פנתה התובעת לקרן וביקשה לפדות את כספי התגמולים שהופקדו לזכותה. איילון שלחה לתובעת מצב חשבון עדכני ממנו עלה, כי לתובעת יתרה בסך של 63,994.17 ₪ בלבד. בתגובה, פנתה התובעת לקרן וביקשה לברר להיכן "נעלמו" 70,000 ₪. 5. בתשובתה, ציינה הקרן, כי מקורם של הדיווחים הקודמים בטעות, כי בעבר לא כל הנתונים בתיק האישי באו לידי ביטוי במערך הנתונים הממוחשב וסכומים שנמשכו על ידי התובעת ועל ידי המעסיק לא עודכנו. כך קרה, כי הנתונים שנשלחו לתובעת לא היו מדוייקים. 6. עיקרה של התביעה שבפנינו היא דרישת התובעת לקבל מהקרן הסך של 130,338 ₪ שצבורים בקרן על פי הדוחות שהפיקה, בצרוף הצמדה וריבית ממרץ 2006. כמו כן תבעה התובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה עקב ההסתמכות על מצגי הקרן. התובעת אף טוענת כי לאורך השנים גבתה ממנה הקרן דמי ניהול בהתאם לסך הצבירה בקופה, כך, שלאורך השנים גבו הנתבעות מהתובעת דמי ניהול על פי ערכים להם הם מתכחשים כיום. 7. לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, עלינו לדון בשאלות הבאות: א. האם הדווחים ששלחה הקרן לתובעת עד שנת 2006 מקורם בטעות, ומהי הטעות. ב. ככל שהדווחים היו שגויים, מהן זכויותיה של התובעת קרי, האם זכאית היא לפדיון תגמולים כמופיע בדווחים השגויים או לפיצויים בשל הסתמכות? ג. האם זכאית התובעת להחזר דמי ניהול ובאיזה שיעור. ד. חבותה של הנתבעת 1- איילון, ככל שיפסקו סכומים לתובעת. השתלשלות צבירת ופדיון הסכומים בקרן במהלך השנים 8. לטענת הקרן, ביום 3.02.80, בתום תקופת העבודה הראשונה, הודיעה "עגור" לקרן על הפסקת עבודתה של התובעת ודרשה להשיב לה את כספי הפיצויים שהפקידה בקרן עבור התובעת בגין תקופה זו. גם התובעת חתומה על ההודעה (נספח א' לכתב ההגנה). בהתאם, ביום 26.02.80, הועבר לעגור צ'ק על סך 127,295 ל"י ו-50 אג' בגין רכיב הפיצויים כולל הצמדה וריבית (התחשיב וההמחאה צורפו כנספח ב' לכתב ההגנה). לאחר כחצי שנה מסיום עבודתה פנתה התובעת לקרן וביקשה לקבל לידיה את כספי התגמולים שנצברו לזכותה בגין תקופת עבודתה הראשונה. לבקשת התובעת, שוחררו לזכותה כספי התגמולים בסך 78,494 ל"י. סך זה מהווה את היתרה שנותרה לאחר שנוכתה מכספי התגמולים יתרת הלוואה בסך של 20,900 ל"י שקיבלה התובעת מהקרן וטרם נפרעה עד לאותו המועד (התחשיב וההמחאה לזכות התובעת צורפו כנספח ג' לכתב ההגנה). 9. על פי רישומי הקרן, בשנת 84' חזרה התובעת לעבוד בעגור וביום 8.2.00, הודיעה עגור לקרן כי התובעת הפסיקה את עבודתה אצלה ביום 31.1.00 וכי הסיבה להפסקת העבודה היא פיטורים. לפיכך, שיחררה הקרן לתובעת את כספי הפיצויים בסך 27,180 ₪ ולבקשתה, השאירה בקרן את כספי התגמולים. 10. לטענת הקרן, עקב טעות, הדיווחים שנשלחו לתובעת לא כללו את משיכות הכספים שבוצעו במהלך השנים. 11. הקרן ציינה, כי התובעת ידעה את מצב החשבון שלה בקרן, שכן בשנת 94' פנתה לקרן וביקשה לקבל את ערכי הצבירה ונערך עבורה חשבון ידני ממנו עלה כי ערך הכספים הצבורים לזכותה עומד על 33,323 ₪. 12. התובעת מודה כי בשנת 2000 קיבלה מהקרן את רכיב הפיצויים בסך 27,180 ₪ . כמו כן מודה התובעת כי בשנת 80 קיבלה סך של 78,494 ₪ אולם, לטענתה, היו אלה כספי פיצויים ולא תגמולים. התובעת טוענת, כי לא ידעה על כך שעגור ביקשה מהקרן להחזיר אליה את כספי הפיצויים בגין התקופה הראשונה. עוד ציינה, כי את כספי התגמולים לא יכלה לשחרר. 13. המסמכים שהוצגו בפנינו תומכים בגרסת הקרן כי עם סיום עבודת התובעת בשנת 80 שוחררו והוחזרו למעסיק- עגור- פיצויי פיטורים, ובחלוף כחצי שנה, בעת שניתן היה למשוך את התגמולים, שוחררו אלה, בסך של 78,494 ל"י, לתובעת. 14. התובעת לא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה בסוף שנת 79' או כי הייתה זכאית לפיצויי פיטורים. התובעת לא הציגה בפנינו מכתב פיטורים או הודעה על הפסקת עבודתה שקיבלה מעגור. מאידך, הקרן הציגה בפנינו הודעה על הפסקת עבודה שהוגשה מטעם המעסיק עגור ביום 3.02.80 בה צוין, כי עגור מבקשת להחזיר לה את כספי הפיצויים שהפרישה עבור התובעת והתובעת חתומה על הבקשה (נספח א' לכתב ההגנה של הקרן). הוכח במסמכים כי הכספים הועברו לעגור. הוצגה בפנינו ההמחאה שנשלחה לעגור וכן, על גבי חשבון שערכה הקרן ביום 12/8/80 , בסמוך לשחרור הכספים לתובעת, נרשם כי סך של 127,295.5 " שולם לקואופרטיב". שוכנענו על כן, כי הקרן שילמה לעגור החזר כספי הפיצויים בשנת 80. 15. באשר לשחרור הכספים לתובעת, העובדה שהכסף ששוחרר לתובעת שוחרר רק כעבור כ-8 חודשים מסיום עבודתה, תומכת אף היא בטענת הקרן כי מדובר בכספי תגמולים. בטופס הבקשה מיום 3.2.80 נרשם כי "לפי תקנות מס הכנסה - כספי תגמולים (פרט לפיצויים) משוחררים לאחר 6 חודשים". 16. יתרה מכך, מהסכום שהוחזר לעגור (127.295.50 ל"י) למדים אנו על גובה פיצויי הפיטורים של התובעת. ככל שהתובעת סברה בזמן אמת, כי הסכום שקיבלה הינו כספי פיצויים, היתה פונה מן הסתם להשלמת מלוא זכויותיה בגין פיצויים. פניה כזו לא הוכחה ואף לא נטענה. 17. לנוכח האמור קובעים אנו כי בשנת 80 שוחררו הן רכיב הפיצויים והן רכיב התגמולים שהיו צבורים בקרן בגין תקופת עבודתה הראשונה של התובעת. האם הקרן הוכיחה כי הדיווחים שנשלחו לתובעת שגויים? 18. לאחר שבחנו את החומר והעדויות שבאו בפנינו, שוכנענו כי אכן נפלה טעות בדיווחי הקרן לפיהם עמדה לזכות התובעת בחודש 2/06 יתרת תגמולים בסך של 130,000 ₪. 19. מהימנה עלינו גרסת הנתבעות כי רק בשנת 2006, לאחר מכירת הקרן לאיילון, הוזנו למערכת הנתונים הממוחשבת הסכומים ששולמו לעגור ולתובעת בשנת 80, טרם קיומה של המערכת הממוחשבת, כפי שעולה גם מהמסמכים שבפנינו. דבר זה הביא להקטנה לכאורה בסכומים הצבורים לזכות התובעת בדיווחים המאוחרים יותר משנת 2006. 20. קביעה זו נתמכת גם בעובדות הבאות: אין חולק, כי בשנת 2000 קיבלה התובעת מהקרן פיצויי פיטורים בגובה 27,180 ₪ בגין 16 שנות עבודתה החל משנת 84' ועד לשנת 00'. התובעת לא טענה כי סכום פיצויי הפיטורים ששולם לה נמוך מהסכום שהיה עליה לקבל בפועל. על פי הדוחות השנתיים שצרפה התובעת, שיעור התשואה הריאלית בשנת 2000 היה 1.7%, בשנת 2001 1.7%, והתשואה השנתית הממוצעת לשנים 2002-2005 היתה 9.92%. מאחר שקבענו כי צבירת הזכויות של התובעת בקרן התחילה למעשה מחדש משנת 84, בשים לב לגובה פיצויי הפיטורים ששוחררו לתובעת בשנת 2000 והנגזרים מגובה שכרה, כמו גם התגמולים, ולשיעורי התשואה שציינו לעיל, בלתי סביר לחלוטין כי סכום התגמולים אותו צברה התובעת בגין אותה תקופת עבודה שבין השנים 1984 עד 2000 יעמוד על 130,000 ₪ בשנת 2006. תוצאה זו מתיישבת עם קביעתנו כי נתון זה היה שגוי עקב אי הזנת נתוני פדיון הכספים משנת 80 . נפקותה של הטעות לעניין הסעד המגיע לתובעת 21. אין ולא יכול להיות חולק, כי הטעות שנפלה ברישומי הקרן מן הראוי שלא היתה מתרחשת או, לכל הפחות, ראוי היה לה להתגלות בשלב מוקדם יותר. טעות זו הביאה את התובעת לחשוב כי עומדים לזכותה פי שניים לערך מן הכספים הצבורים לזכותה בפועל. 22. יחד עם זאת, טעויות בדו"חות שנשלחים לעמיתים בקרן, אינן יכולות להצמיח לעמיתים זכויות מהותיות יש מאין. הטעות אינה תופסת אפילו אם מדובר היה בסכומים ששולמו עקב הטעות ולא רק במקרים שנשלח בגינם דיווח שגוי. (ר' ע"ע 39/99 ד"ר יהושוע אסרף- מדינת ישראל, פד"ע לז 179). (ר' עב' (ת"א) 9982/02 רפאל פירוטין נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים בע"מ, פס"ד מיום 24/11/2005 והאסמכתאות המובאות בו) 23. עם זאת אנו סבורים, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין מצג השווא שנטעה בה הקרן (משלוח דיווחים שגויים משך שנים), ובגין הפרת חובותיה כלפיה כקופת גמל. יש לקחת בחשבון בקביעת הפיצוי, כי חובת הקרן להעביר לעמיתיה דיווחים שוטפים על מצב חשבונם אצלה הינה חובה שבחוק ומעוגנת בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשנ"ד - 1964. בשים לב לכלל נסיבות העניין ולגובה הסכום "החסר" בקופה, משהתובעת לא הוכיחה נזק ממוני כלשהו שנגרם לה מההסתמכות על אותם כספים אותם היא מבקשת כעת, אנו קובעים כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת כפיצוי כללי בשל הסתמכותה על מצגי הקרן ועגמת הנפש שנגרמה לה עם גילוי הטעות לאחר מספר שנים, סך גלובלי של 15,000 ₪. דמי ניהול 24. באשר לטענותיה של התובעת, כי היא זכאית להחזר דמי הניהול אותם שילמה לאורך השנים על הסכומים ה"עודפים", אנו סבורים, כי טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין וללא כימות ודינה להידחות. 25. יתר על כן, מעדות מר עבודי מטעם הנתבעת 2 עולה, כי הסכומים המופיעים בחשבון העמית בקרן הינם לאחר ניכוי דמי הניהול כך, שהסכום בו זוכתה בטעות התובעת, ואשר הופחת אח"כ משנתגלתה הטעות, היה לאחר שנוכו דמי הניהול מאותו חלק יחסי, והתובעת לא נפגעה מכך: "כאשר גוזרים את דמי הניהול, גוזרים אותם מהכספים עוד לפני שהם נוחתים בחשבון ומה שרשום בדוח לעמית זה מידע איזה דמי ניהול נגזרו מהכספים האלה. כאשר הכספים נמצאים בתוך חשבון העמית הם משויכים - לדוגמא תגמולי עובדי לעומת תגמולי מעביד - כל אחד בנפרד ועם הסכום שלו. ברגע שנעשה תיקון בחשבון כלשהו ולדוגמא כספים יוצאים מתוך החשבון ונמחקים וכבר לא שייכים לחשבון, כמו במקרה זה, וממילא גם העמית מזוכה בהם ואני מסביר - אם לעמית יש 100 ₪ וזה מתחלק לשני חשבונות - תגמולים עובד ותגמולים מעביד - ומתוך המאה ₪ הקרן גזרה דמי ניהול - אז יהיה בתגמולי העובד 49 ₪ וכך גם בתגמולי המעביד. כשרואים שנעשתה טעות ותגמולי המעביד שולמו ולא צריכים להיות בחשבון, אז הם לא צריכים להיות שם ואז מה שנשאר זה רק ה-49 ₪ ולעומת זאת ה-49 שנמשכו מהחשבון וכבר לא נמצאים בו, דמי הניהול לא מחויבים במה שנשאר בחשבון. מה שנשאר זה רק היתרה עם דמי הניהול - שזה 2%. זה שהעמית מקבל אינדיקציה בתוך הדוח לעמית שלקחו מדמי הניהול שניים זה רק כאשר היתרה היא 100, אבל אם היתרה היא 49 אז דמי הניהול שנלקחו זה רק אחד, שהם 2% מתוך אותו חלק." חבותה של הנתבעת 1 26. הסתבר בפנינו, כי מקורה של הטעות והופעתה בדוחות לאורך השנים עד 2006 היו באחריותה של הנתבעת 2. הנתבעת 1 חיה מפיה של הנתבעת 2 בכל הנוגע לנתונים הרלוונטיים טרם הרכישה בשנת 2006. אף התובעת לא ידעה להסביר מהי עילת תביעתה את הנתבעת 1 ובעניין זה העידה: "מישהו מכם צריך לשלם לי ומי אני לא יודעת. תסתדרו ביניכם, אני רוצה הכסף שלי...איילון רכשה את מקפת...כשם שאני דורשת ממקפת אני דורשת מכם תסתדרו ביניכם, מי שמכם יחליט לשלם שישלם..." לנוכח האמור, איננו מוצאים לחייב את הנתבעת 1 באיזה מן הסכומים שנפסקים לתובעת. סיכום 27. תביעתה של התובעת לקבלת הפרש הכספים בין הדוחות המעודכנים לדוחות הישנים- נדחית. הנתבעת 2 תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 15,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3000 ₪ תוך 30 יום מהיום. בפסיקת סך זה נלקחה בחשבון העובדה כי ב"כ התובעת חרג באופן ניכר מהיקף הסיכומים עליו הורה בית הדין, וגם את סיכומי התשובה, שהוגבלו לעמוד אחד, הגיש בחריגה מהנחיית בית הדין ותוך התחכמות- בהגשת התגובה ללא שוליים, ללא רווחים, ובפורמט המקשה על הקריאה בהם. אם לא ישולמו הסכומים במועד ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 28. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קופות גמלדוחות כספיים