קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לטענת פורום לא נאות שהתקבלה: 1. בפניינו בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף, בטענה של פורום לא נאות. במסגרת הבקשה התקיימו שני דיונים. אחד מהם התקיים בבית משפט השלום בתל אביב, לצורך עריכת ועידת וידאו. בדיון זה נכח נציג הציבור מר גז'בין. עקב טעות, שמו לא נכלל בפרוטוקול ברשימת הנוכחים. כמו כן לא ניתנה החלטה על קיום הדיון במותב חסר על מנת שלא לגרום לצדדים הוצאות מיותרות בשל דחיית הדיון. לפיכך ניתנת בזאת החלטה כנ"ל. רקע עובדתי: 2. נתבעות 1 ו-2 הינן חברות המאוגדות בארה"ב. נתבעת 1 היא חברה העוסקת בפיתוח טכנולוגיות להחדרת פרסומות לשידורי טלוויזיה, אשר התאגדה בחודש 5/03 (נספח 1 לבקשה). נתבעת 2 שימשה, במועדים הרלוונטים, כחברת האם של הנתבעת 1. 3. על פי כתב התביעה, החל מיום 26/2/01 הועסק התובע בחברה ישראלית בשם "סאידל טכנולוגיות בע"מ", ולאחר מספר חודשי עבודה בישראל, לבקשת החברה, עבר לעבוד בהונג קונג. בשנת 2002 נמכרה חברת סאידל הישראלית לחברה בשם Prinseton Video Image Inc. )להלן: ("PVI Inc"אשר העסיקה את התובע בטרם התקשרותו עם הנתבעת 1. בשנת 2003 הוכרזה חברת PVI Inc. כפושטת רגל (על פי דיני פשיטת רגל החלים בארה"ב) ונכסיה, לרבות הטכנולוגיה להחדרת פרסומות לשידורי טלוויזיה, נרכשו על ידי נתבעת 1. בעקבות רכישת נכסי חברת PVI Inc. על ידי נתבעת 1 עבר התובע להיות עובד הנתבעת 1 בהתאם לתנאי העסקה כפי שפורט ב"מכתב הצעה" מיום 19/8/03 (נספח 4 לבקשה). 4. במסגרת עבודתו עבור נתבעת 1 היה התובע אחראי על מכירות באזור אסיה ועיקר עבודתו התבצעה בתכתובת בדואר אלקטרוני ובטלפון. 5. התובע עבד עבור הנתבעת 1 כמנהל מכירות באזור אסיה החל מיום 19/8/03 ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים ביום 5/12/08. בין השנים 2003 - 2007 ביצע התובע את העבודה בהונג קונג, שם התגורר באותה תקופה. במהלך תקופה זו אין חולק כי התובע הועסק כעובד הנתבעת 1. בשנת 2007 עבר התובע לישראל, והמשיך לעבוד עבור הנתבעת 1 בניהול מכירות באזור אסיה. 6. טיעוני הנתבעות: א. בית הדין לעבודה בישראל איננו הפורום הנאות לדון בתביעה, כאשר מירב הזיקות קושרות את התביעה לדין הזר (של מדינת דנוור בארה"ב) ולא לדין הישראלי. הנתבעות הינן חברות זרות. במועד ההתקשרות בין התובע לנתבעת 1, מרכז חייו של התובע היה בהונג קונג ולא בישראל. ההתקשרות בין הצדדים נערכה במדינה זרה ובשפה האנגלית בהתאם לדיני הדין הזר. עבודתו של התובע התבצעה במדינה זרה. ב. בהסכם ההתקשרות בין הצדדים נכללה תניית שיפוט מפורשת המפנה לדין החל במדינה דנוור שבארה"ב. ג. המעבר לישראל נעשה מיוזמת התובע. ד. התובע לא הועסק בחברת הבת של הנתבעת 1 בישראל והיא אף אינה נמנית על הנתבעות בתיק. ה. תנאי העסקתו של התובע, עם המעבר לישראל, נותרו כפי שהיו בעת שהותו בהונג קונג ולא נחתם עימו הסכם העסקה חדש בישראל. ו. לתובע לא היה מעסיק ישראלי, הוא לא קיבל תלושי שכר בישראל, לא היה זכאי לזכויות סוציאליות בישראל ושכרו המשיך להשתלם לחשבון בנק בהונג קונג. 7. טיעוני התובע: א. לא עלה בידי הנתבעות לבסס את טענתם לפיה בית הדין אינו הפורום המתאים לבירור התובענה. ב. בניגוד לטענת הנתבעות, לא קיימת תניית שיפוט זרה בהסכמי העבודה של התובע. ג. קיים יתרון מובהק לבירור התובענה שעניינה יחסי עבודה, בבית הדין בישראל, בשל מומחיותו של בית הדין לעבודה בתחום סמכותו במיוחד, בניגוד לארה"ב, שם תתברר התובענה בבית משפט כללי. המסגרת הנורמאטיבית 8. לעניין התייחסותם של בתי משפט בישראל, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לטענת פורום לא נאות, נקבע: "לאחר שערכאה בישראל "קונה" סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתון לה שיקול דעת שלא להיזקק לתביעה, מקום שבו קיים פורום זר אחר שהינו "הפורום הנאות" אשר בפניו ראוי לברר את התביעה. יובהר, כי נקודת המוצא היא שנתונה לערכאה בישראל סמכות, ושאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול דעתה של הערכאה, והיא מפעילה אותו על פי קריטריונים מקובלים." ע"ע 723/07 עו"ד מחאג'נה מחמד קאסם נ' עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים. בפסק הדין שניתן ברע"א 2737/08 אורי ארבל נ. TUI AG ואח', סיכם בית המשפט העליון את המבחנים לבחינת השאלה בדבר היותו של הפורום הישראלי "פורום לא נאות" כדלקמן: "שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה...". עוד נפסק כי: "...בית הדין בישראל יגיע למסקנה כי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה במקרים חריגים בלבד, כאשר מוכח בעליל כי קיים פורום אחר אשר זיקת הצדדים אליו רבה יותר. לאחרונה, לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, גוברת הנטייה לצמצם את היענותן של הערכאות בישראל לטענת פורום לא נאות המועלית בפניהן. עוד חשוב לציין, כי נטל השכנוע בדבר קיומו של פורום נאות זר מוטל על הטוען לקיומו של פורום כזה. בבחינת שאלת הפורום הנאות קיים יתרון ראשוני לתובע שפנה לערכאה מוסמכת" (ר' פסה"ד בעניין מחאג'נה לעיל וההפניות שם). באשר לתוקפה של תניית שיפוט המפנה לדין זר, נפסק: "על-מנת שניתן יהיה לאכוף תניית שיפוט... דרוש, כי תניית השיפוט תהיה על-פי חיוב מפורש וכן, כי תניית השיפוט עצמה תהיה מפורשת, ו"אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא" (ע"א 724/85[4] בע' 327). על אחת כמה וכמה, דרוש, כי תניית השיפוט תהיה ברת-תוקף, דהיינו - היא כלולה בהסכם שהוא עדיין בר-תוקף בין הצדדים דב"ע נו/3-161 Duclos International s.a נ' אלברט בן סימון כט(1) 440. 9. תניית השיפוט - תנאי ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת 1 מפורטים במכתב ההצעה לתובע מיום 19/8/03 (נספח 4 לבקשה). התובע אישר מסמך זה כהסכם העסקה שנערך בינו לבין הנתבעת 1. בהסכם ההעסקה לא מצויה תניית שיפוט לעניין הפורום המוסכם לבירור תביעות הצדדים בנוגע להסכם. תניית שיפוט כזו מצויה ב"הסכם הסודיות, בעלות על המצאות ואי תחרות", עליו חתם התובע במקביל להסכם ההעסקה (נספח א'5 לכתב התביעה). בסע' 12 להסכם הסודיות נקבע: "Governing Law. This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the State of New Jersey without regard to conflict of law rules. All suits and claims shall be made only in state of federal courts located in New Jersey." מדובר בתניית שיפוט ייחודית, המקנה סמכות שיפוט לבית משפט שבמדינת ניו ג'רסי בארה"ב. 10. מהחומר שהוגש עד כה עולה שהסכם הסודיות נערך במקביל להסכם ההעסקה וכחלק מההתקשרות בין הצדדים לשם העסקתו של התובע על ידי הנתבעת 1. על פי הסכם ההעסקה - הצעת הנתבעת 1 להעסיק את התובע אף הותנתה בחתימתו על הסכם הסודיות. 11. נוכח דרישת הפסיקה כי תניית השיפוט תהיה מפורשת ותיכלל בהסכם בר תוקף בין הצדדים - ספק אם ניתן לראות בתניית השיפוט הכלולה בסע' 12 להסכם הסודיות בלבד, והמתייחסת במפורש ל"הסכם זה", כתניית שיפוט החלה על כלל ההיבטים והנושאים ביחסי העבודה בין הצדדים. 12. יחד עם זאת, קיומה של תניית שיפוט בהסכם הסודיות יש בה כדי להשליך על סוגית מירב הזיקות ועל הציפיות הסבירה של הצדדים, נושאים שיפורטו להלן. 13. מבחן מירב הזיקות - התובע, אזרח ישראלי שהתגורר בהונג קונג, התקשר עם נתבעת 1, שהינה חברה אמריקאית אשר התאגדה על פי חוקי ארה"ב. ההתקשרות נערכה בשפה האנגלית. מכתב ההצעה שהועבר לתובע על ידי הנתבעת 1 מוען אל משרדו של התובע בהונג קונג. 14. לטענת התובע, חברת סאידל, חברת PVI Inc. ונתבעת 1, הן חברות באותו קונצרן ויש לראות בהעסקתו על ידן כרצף אחד של העסקה. טענה זו נטענה באופן סתמי מבלי שהוצגה לה כל ראיה לתמוך. מחומר הראיות עולה שנתבעת 1 הוקמה בשנת 2003, כשנתיים לאחר תחילת העסקתו של התובע בחברת סאידל. נתבעת 1 חתומה עם התובע על הסכם עבודה נפרד ומובחן מהסכם קודם שלו עם חברת סאידל. 15. טענת התובע כאמור, אף אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו לתיק. ההסכם המשקף את תנאי העסקתו של התובע בחברת סאידל, הוא הסכם עבודה אישי מחודש 5/01 (נספח א'1 לכתב התביעה). הסכם זה נערך בהתאם לדיני העבודה בחלים בישראל, כעולה בין היתר מסעיפים 10 ו-11 להסכם. התובע אינו טוען כי הסכם זה והתנאים שנקבעו בו חלים על תנאי ההתקשרות בינו לבין הנתבעת 1. התובע מודה בסע' 9 לכתב התביעה כי עם שינויי המעבידים חלו שינויים בתנאי העסקתו. 16. הסכם ההעסקה שנכרת בחודש 4/02 בין התובע לבין חברת PVI Inc., קובע תנאי העסקה חדשים, ואינו מזכיר את תנאי העסקתו "המקוריים" של התובע בחברת סאידל. בהסכם עם PVI Inc. אין הוראה בדבר שמירת רצף העסקתו של התובע מתחילת עבודתו בחברת סאידל. מאידך מצויין בו כי מכיל את מלוא ההסכמות שבין הצדדים בהתייחס להעסקת התובע על ידי חברת PVI Inc.. על פי ההסכם, חלים עליו דיני מדינת ניו ג'רסי שבארה"ב. למעשה, מדובר בהסכם חדש שנערך בין התובע לבין חברה זרה (אמריקאית), שעה שהתגורר במדינה זרה (הונג קונג). 17. בהסכם ההעסקה שנכרת בין התובע לבין הנתבעת 1 מחודש 8/03, אכן קיימת הוראה בדבר שמירת רצף זכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו הקודמת, אך זאת בהתייחס לתקופת העסקתו של התובע בחברת PVI Inc. בלבד, ולא ביחס לתקופת עבודתו בחברת סאידל: "As an employee of PVI, you will get credit for your years of service, and accrued PTO (paid time off), sick days and vacation days from your tenure as an employee of Princeton Video Image, based on your original hire date of 3/27/2002." 18. ככל שנתבעת 1 מצאה להכיר ברצף הזכויות של התובע לגבי תקופה שקדמה לתקופת ההתקשרות בין הצדדים - הרי שמדובר בתקופה בה הועסק התובע על ידי חברה אמריקאית בהתאם לדיני מדינת ניו ג'רסי, ולא בתקופת העבודה בחברה הישראלית. 19. נתבעת 1 היא חברה אמריקאית, הפועלת בשוק בינלאומי. התובע הועסק על ידי נתבעת 1 כאחראי על מכירות נתבעת 1 באזור אסיה. במרבית תקופת ההתקשרות בין הצדדים התובע התגורר ועבד בהונג קונג. 20. תוכן ההסכם בין התובע לנתבעת 1 אינו תואם לדיני העבודה החלים בישראל, אלא לדין המקובל בארה"ב. כך נקבע בהסכם בין היתר כי העסקתו של התובע תהיה על בסיס "at-will". משמעות מונח זה פורטה במפורש בהסכם העבודה: "PVI shall have absolutely no liability to you in the event of termination of your employment for any reason other than to pay you the compensation which you earned prior to your termination." 21. לטענת ב"כ התובע בסיכומים, על פי הדין החל בישראל, אין התובע יכול לוותר על זכויותיו הקוגנטיות. טענה זו נכונה בהנחה ויקבע שחלים על התובע דיני העבודה בישראל. במקרה שבפנינו איננו סבורים שכך יש לקבוע. מהראיות כפי שהוצגו עד כה עולה כי קביעת תנאי העסקתו של התובע בהתאם לדין החל בארה"ב נעשה בהסכמת התובע וללא השגות כלשהן מצידו. תוכנם של שני ההסכמים שנערכו עם התובע מאוחר יותר (בשנת 2002 עם PVI Inc. ובשנת 2003 עם הנתבעת ) מלמד כי תנאי ההתקשרות בהסכמים נקבעו בהתאם לדין החל בארה"ב. בהסכם עם חברת PVI Inc. אף צויין במפורש כי חלים עליו דיני מדינת ניו ג'רסי. 22. התובע, תושב הונג-קונג העובד בהונג-קונג עבור חברה אמריקאית, הסכים במפורש להתקשר עם החברה האמריקאית בהסכם שתנאיו הם תנאים אמריקאיים. בעת ההתקשרות בין הצדדים, בשנת 2003, העובדה שהתובע היה בעל אזרחות ישראלית, הייתה אינסידנטלית להתקשרות. 23. שכרו של התובע שולם במטבע זר לחשבון בנק המתנהל בהונג קונג. זאת גם לאחר שהתובע חזר להתגורר בישראל וביצע את עבודתו מישראל (ר' חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול). 24. מי יזם את המעבר לעבוד בישראל הראיות שהוצגו בשלב זה תומכות בגירסת הנתבעות, לפיה התובע הוא זה שביקש לעבור לעבוד בישראל לזמן קצר ונתבעת 1 נענתה לבקשתו. כך כותב התובע במכתב למנהלו הישיר מטעם הנתבעת 1, מר גיימס פאהי, שנשלח בדואר אלקטרוני ביום 25/4/06 (מב/1): "On my visit to Israel I met with an accountant regarding the possibility that Meyond and I will relocate back for a short time, if PVI will accept my request I will not need to Change anything in the way my … salary is paid… and PVI will not need to cover any local requirements with regard to tax, health and mutual funds. Our salaries should simply keep on going to HK… there will be no change as far as PVI is concerned." 25. עוד עולה מהראיות בשלב זה כי במסגרת ההידברות בין הצדדים לקראת מעבר של התובע לישראל, העביר התובע לנתבעת 1 חוות דעת של רו"ח באשר לאפשרויות ההתקשרות בין הצדדים בעקבות המעבר (מב/2). בין היתר הועלתה האפשרות של העסקת התובע באמצעות חברה בהונג קונג, כאשר התשלומים המגיעים לו מאת נתבעת 1 ישולמו לחשבונה של חברה זו בהונג קונג. בחקירה נגדית טען התובע כי הצעה זו נדחתה על ידי הנתבעת 1 מאחר ו"...הם אמרו כאשר אני עובד בישראל הם יהיו חייבים לכסות את כל העלויות של עובד בישראל" (עמ' 3 לפרוטוקול). מכאן כי גם לשיטת התובע, נתבעת 1 לא היתה מעוניינת כי בעקבות המעבר לישראל יוכר התובע כעובד ישראלי המועסק בהתאם לדיני העבודה בישראל. 26. התובע טוען כי בעקבות המעבר לישראל, הובטח לו על ידי נתבעת 1 כי ישולמו לו תנאים של "עובד בישראל". לטענה זו לא הוצגה כל ראיה לתמוך. הטענה אף לא נטענה על ידו בתצהיר והועלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית (עמ' 4 לפרוטוקול). מהמסמכים שהוצגו ואף מעדותו של התובע עולה כי בעקבות המעבר לישראל למעשה לא חל שינוי כלשהו בתנאי התקשרותו עם הנתבעת 1, למעט מקום ביצוע העבודה. בחקירה נגדית מציין התובע לעניין זה כי בסופו של דבר "... לא נחתם שום חוזה ולא השתנה דבר" (עמ' 3 לפרוטוקול). 27. נתבעת 1 אישרה כי יש לה חברת בת בישראל (אותה מכנה התובע PVI ישראל), אולם חברה זו לא צורפה על ידי התובע כנתבעת בתיק. התובע העלה בעניין זה טענות סותרות. בסע' 26 לתצהיר תגובה לבקשה טען התובע כי "החברה בה עבד היא חברת בת בישראל וסניפה של חברת האם אמריקאית". מאידך, בסיכומים טען: "בפברואר 2007 הועבר שטיינפלד על ידי הנתבעת 1 לישראל, תוך שהוא ממשיך בעבודתו כעובד הנתבעת 1..." וכי בסופו של דבר "הוא נותר עובד של הנתבעות, לא נחתם כל הסכם נוסף בין הצדדים והנתבעות המשיכו לשלם לו את תנאי עבודתו הקודמים". 28. מחומר הראיות בשלב זה עולה שהתובע לא התקשר בהסכם עבודה עם חברת הבת הישראלית של הנתבעת 1. עוד הובהר השלב זה כי במהלך עבודתו של התובע בשנתיים האחרונות לא היה כל פיקוח על עבודתו מצד מנהלי חברת הבת הישראלית, כאשר כל הפיקוח נעשה על ידי נציגי הנתבעת 1 מחו"ל (עמ' 4 לפרוטוקול). גם הפסקת ההתקשרות עם התובע נעשתה על ידי נציגי הנתבעת 1 מארה"ב ולא על ידי נציגי החברה הישראלית. 29. בתקופת העבודה בישראל, לתובע לא הונפקו תלושי שכר בישראל. טענתו כי הוא דרש להנפיק לו תלושי שכר אך דרישתו לא נענתה, לא נטענה בתצהיר והועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. טענת התובע לפיה "דובר בפרטים על שינוי התנאים שלי שאני אגיע לישראל כעובד ישראלי וביניהם הובטח לי רכב ועוד תנאים...." (עמ' 4 לפרוטוקול) הועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית מבלי שנטענה בתצהיר ומבלי שהוצגה לה כל ראיה לתמוך. יתירה מזו, עצם העלאת הטענה מצביעה כי אף לשיטת התובע, לכל הפחות עד למועד המעבר לישראל, לא היה זכאי לתנאי העסקה של "עובד ישראלי" מכח דיני העבודה בישראל. כעולה ממכתבו של התובע למר ג'יימס פאהי מחודש 4/06, התובע ביקש להבטיח כי לא יחול שינוי בתנאי התשלום ובחבויות של הנתבעת 1 בעקבות המעבר, וזו ככל הנראה היתה אחת הסיבות להסכמת הנתבעת 1 למעבר. 30. יש לציין כי על אף העובדה כי החל משנת 2007 עבודתו של התובע התבצעה מישראל - הרי שנוכח אופיה של הנתבעת 1 כחברה הפועלת בשוק בינלאומי ונוכח אופי התפקיד אותו מילא התובע כמנהל מכירות שעיקר עבודתו מתבצעת באמצעות האינטרנט והטלפון, הרי שבנסיבות העניין הנושא של מקום ביצוע העבודה לא היה בעל משמעות מכרעת לצורך ההתקשרות בין הצדדים. 31. הובהר כי הפסקת ההתקשרות בין הצדדים נעשתה ביוזמת נתבעת 1 עת שהה התובע בישראל. 32. מירב הזיקות - סיכום חומר הראיות כפי שהובא בשלב זה מעלה : א. התובע אזרח ישראלי. ב. התובע היה תושב הונג קונג בעת שהתקשר בהסכם עבודה עם נתבעת 1. ג. הסכם העבודה נחתם בשפה האנגלית, השכר שולם במטבע אמריקאי, לחשבון בנק בהונג קונג. ד. ההסכם אמנם אינו כולל תניית שיפוט ייחודית אולם תוכנו מבוסס על הדין האמריקאי ואינו מתייחס כלל לדין הישראלי. ה. בנספח להסכם, תניית סודיות ואי תחרות, שנחתם במעמד חתימת הסכם העבודה, מופיע סעיף שיפוט ייחודי לבתי המשפט בניו ג'רזי. ו. בשנתיים האחרונות לעבודה, בוצעה העבודה בישראל, לאור בקשה של התובע. בתקופה זו לא היה כל שינוי בתנאי ההתקשרות והשכר המשיך להשתלם לחשבון בנק בהונג קונג, במטבע זר. ז. מקום ביצוע העבודה - הונג קונג או ישראל, היה בלתי משמעותי, לאור העובדה שהעבודה התבצעה בטלפון ובאינטרנט. מבחן מירב הזיקות מביא למסקנה כי הזיקה היחידה הקושרת את התובע לבתי המשפט בישראל, היא העובדה שבשנתיים האחרונות עבד בפועל בישראל. כל העובדות האחרות מבהירות באופן חד משמעי שאין כל זיקה לבתי המשפט בישראל וודאי שלא לדין הישראלי, וכי על התובע להתדיין מול הנתבעות במקום מושבן - בארה"ב. 33. שיקולי נוחות בהיות נתבעת 1 חברה זרה, הרשומה בארה"ב ומנהלת עסקים בארה"ב, הרי שמרבית העדים הרלוונטים נמצאים בחו"ל. אמנם, כפי שכבר נפסק, בעידן הטכנולוגי חשיבותו של שיקול זה פחתה עם השנים, ואולם בהצטרף למכלול הזיקות האחרות יש גם בו כדי להטות את הכף לטובת הפורום הזר. 34. מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים - הנתבעת הוכיחה באופן מפורש שמבחינתה, מקום השיפוט הבלעדי והיחידי הוא בבתי המשפט בארה"ב. בעת שהתקשרה עם התובע בהסכם, לא העלתה בדעתה שלתובע תהיה בעתיד זיקה כלשהי לבתי המשפט בישראל או לדין הישראלי. אף התובע לא סבר כן שכן באותה עת היה תושב הונג קונג שעבד בהונג קונג. התובע אף חתם ביודעין על הסכם עבודה המתייחס לדין האמריקאי וכן על תניית אי תחרות הקובעת סעיף שיפוט ייחודי לבתי המשפט בארה"ב. בעת המעבר של התובע לישראל, הסוגיה עלתה על הפרק ואף כאן הבהירה נתבעת 1 הבהר היטב שאינה מסכימה ולא תסכים לנהל עם התובע הליכים בבתי הדין לעבודה בישראל או על פי הדין הישראלי. לפיכך הובהר כי מבחינת הציפיות הסבירה של הנתבעת, ובהסכמה לכך מצד התובע, ברור היה שהסמכות היא לבתי המשפט בארה"ב ולא לבתי הדין לעבודה בישראל. 35. על אף שקבענו כי ספק אם ניתן לראות בתניית השיפוט שבהסכם הסודיות כתניית שיפוט החלה במפורש על הסכם ההעסקה, הרי שיש בקיומה כדי להצביע על ציפיות סבירות של שני הצדדים באשר לדין החל על הסכם ההתקשרות ביניהם. 36. אף אם נקבל את טענת התובע כי תחילה הועסק על ידי חברה ישראלית (חברת סאידל) בהתאם להסכם שנחתם בישראל, הרי שחתימתו על הסכמי העסקה חדשים והתנהגותו בהתאם להסכמים אלה, מלמדת כי הסכים לשינוי תנאי ההעסקה והתאמתם לדין החל בארה"ב. התנהגות זו יש בה כדי ליצור ציפיה סבירה מצד הנתבעת 1 לתחולת הדין הארה"ב על תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ומעידה על הסכמתו של התובע לכך. 37. התובע טוען כי במסמך הצעה לסיום ההתקשרות מחודש 1/09 (נספח 8 לבקשה) נכללה תניית שיפוט המפנה למדינת ניו יורק ולא למדינת ניו ג'רסי. בעניין זה יצויין כי מדובר במסמך הצעה בלבד, אשר לא נחתם על ידי הצדדים ומשכך לא התגבש לכדי הסכם מחייב. מכל מקום, גם במסמך זה ההפניה היא לדין החל בארה"ב ולא לדין הישראלי. 38. ניתן ללמוד על הציפיות שנוצרו אצל הצדדים באשר לדין החל, גם מהמשא ומתן שהתנהל ביניהם לקראת המעבר של התובע לישראל. במכתב של רוה"ח של נתבעת 1 למר ג'יימס פאהי, לגבי אפשרויות ההתקשרות עם התובע לאחר המעבר לישראל, מתייחס רוה"ח לאפשרות שהתובע יתקשר כנותן שירותים עצמאי עם חברת הבת של נתבעת 1 בישראל. בתוך כך מציין כי קיימת אפשרות שבית הדין לעבודה בישראל יכיר בהתקשרות מסוג זה כהתקשרות ביחסי עובד ומעביד, מה שעלול להטיל על נתבעת 1 או על חברת הבת שלה בישראל חבויות שונות בקשר להתקשרות עם התובע, לרבות פיצויי פיטורים. מתוכן המכתב עולה שנתבעת 1 ביקשה להימנע מלקבל על עצמה חיובים נוספים בקשר להעסקת התובע, בהתאם לדיני העבודה בישראל. מכתב זה מלמד כי לפני המעבר של התובע לישראל, היה ברור לנתבעת 1 וגם לתובע כי דיני העבודה הנהוגים בישראל אינם חלים על תנאי ההתקשרות בין הצדדים, וכי הנתבעת 1 לא היתה מעוניינת בהחלתם גם לאחר המעבר, וככל הנראה התנתה בכך את הסכמתה למעבר. התובע מצידו, בפניותיו לנציגי נתבעת 1 לפני המעבר, אינו דורש להתאים את תנאי העסקתו לדיני העבודה בישראל אלא להיפך, מבקש להבטיח כי לא יהיה כל שינוי בתנאי ההתקשרות, ומכאן שהדבר היה מקובל גם עליו. 39. סיכום מירב הזיקות וציפיותיהם הסבירות של הצדדים, מטים את הכף לטובת הכרה בפורום שיפוטי אחר, בארה"ב, כפורום הנאות לדון בסכסוך שהתגלע בין הצדדים. 40. בירור התובענה בישראל, בניגוד לתנאי ההתקשרות שנקבעו בהסכם ההעסקה, על פי דיני העבודה בישראל, יהווה בנסיבות העניין פגיעה בציפיותיהן הסבירות של הנתבעות באשר למקום השיפוט והדין החל. 41. במאמר מוסגר יצויין כי חלק ניכר מן התביעה עוסק בשאלת זכאותו של התובע לעמלה בגין עסקה שסגר, לטענתו, העומדת לשיטתו על הסך של כ-4,000,000$. עניין זה יש לברר בין היתר תוך פרשנות הוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים, שנערך כאמור על פי הדין הנהוג בארה"ב, ולפיכך מן הראוי כי בית המשפט שידון בעניין זה הוא בית משפט בארה"ב. 42. בנסיבות המתוארות, עלה בידי הנתבעות להרים את הנטל המוטל עליהן ולהצביע על פורום שיפוטי נאות יותר לדון בתובענה, מאשר בפורום הישראלי. אשר על כן יש להיעתר לבקשתן למחיקת התובענה על הסף מן הטעם כי בית הדין לעבודה בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. 43. סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת. 44. התובע ישלם לנתבעות ביחד, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הפורום הנאותמשפט בינלאומיפורום לא נאות