קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה: 1. התובע, עובד לשעבר בנתבעת, הגיש נגדה תביעה בעקבות פטוריו. התביעה התבררה במסגרת תיק עב 4557/05. על פסק הדין הוגש ערעור שנדון בתיק ע"ע 115/06 ו-ע"ע 96/06. בנוסף הוגשה עתירה לבית המשפט העליון ונדונה בתיק בג"ץ 1837/07. 2. בשלושת פסקי הדין נקבע כי התובע אינו זכאי לבטול פיטוריו ולאכיפת יחסי עבודה. 3. על רקע קביעות אלה, הוגשה התביעה בתיק זה, בה עתר התובע לפיצוי עקב פטורים שלא כדין, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב. 4. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו טענה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פיטוריו. לטענתה הליך הפיטורים נעשה כדין. עוד העלתה טענות קיזוז בשני נושאים: א. טענת קיזוז שעניינה לשון הרע שפרסם התובע, לטענתה בשלושה מועדים שונים. ב. פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין חוסר תום לב בקיום חוזה, מצד התובע. 5. ישיבת קד"מ התקיימה בפני ביום 22.11.10. בדיון הועלו מספר סוגיות והוחלט כי הצדדים יתייחסו אליהם בכתב ותינתן החלטה. אלה הסוגיות שעומדות להכרעה: א. התיישנות טענות הקיזוז שבכתב ההגנה. ב. האפשרות להעלות טענת לשון הרע או חוסר תום לב כטענת קיזוז ולא כתביעה עצמאית. ג. שאלת שמיעת ראיות בהליך או מתן פסק דין על פי סיכומים בכתב. 6. טיעונים מטעם התובע הוגשו ביום 15.2.11. אלה טענותיו: א. בית הדין שדן בבקשת התובע לפיצול סעדים, התיר פיצול סעדים בעניין "הפרת חוזה ההעסקה" בלבד ולא מעבר לכך. ההחלטה הגבילה את הצדדים לעובדות כפי שפורטו בתיק עב 4557/05. ב. כל המסמכים שמבקשת הנתבעת להגיש היום, הוגשו לבית הדין בתי עב' 4557/05 והיוו בסיס לפסק הדין. ג. הנתבעת אינה רשאית לטעון טענות שהועלו על ידה בתיק עב 4557/05, מכח מעשה בית דין. ד. לא ניתן להעלות טענת לשון הרע כעילה לקיזוז. ה. לא ניתן להעלות טענת חוסר תום לב כטענת קיזוז, משסוגיה זו הוכרעה בתיק עב 4557/05. ו. טענות קיזוז שעילתן סבה סביב הליך הפיטורים, התישנו ולא ניתן להעלותן. 7. אלה טענות הנתבעת בסיכומיה: א. דרך המלך היא שאין מוחקים תביעות על הסף. ב. אין למנוע מהנתבעת הגשת ראיות שהיו בהליך הקודם, הן מהטעם שהתובע עצמו הגיש לתיק ראיות שהוגשו בהליך הקודם והן מן הטעם שהנתבעת זקוקה למסמכים על מנת להדוף את טענת התובע לפיה הוא זכאי לפיצוי בגין אופן פיטוריו וכן לעניין גובה הפיצוי. ג. אין צורך בהוראה ספציפית בחוק המתירה העלאת טענת קיזוז בעניין לשון הרע. ד. הנתבעת טוענת כי היא רשאית להעלות טענת קיזוז שעניינה התנהלות בחוסר תום לב של התובע, נוכח קביעות הערכאות השונות בדבר התנהלותו של התובע. ה. נטען כי טענת הקיזוז בהקשר זה לא התיישנה, נוכח הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. ו. נטען עוד כי לא קיים השתק פלוגתא בעניין טענת הקיזוז. 8. התובע הגיב לתגובה. להלן טענותיו: א. הנתבעת מנועה מלהעלות טענות עובדתיות הסותרות טענות שהעלתה בעבר. ב. יש לאפשר לתובע להציג ראיות המבססות את עילת התביעה של פיצוי כספי, שכן נושא זה לא נדון כלל בהליך הקודם. 9. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי. 10. סקירת פסקי הדין במסגרת תיק עב 4557/05, התבררה תביעתו של התובע, בה עתר להכריז כי פיטוריו בטלים. בית הדין, מותב בראשות כב' השופטת דוידוב, שמע את הראיות וקבע בפסק דינו, סעיף 44: "מכל האמור לעיל עולה כי פיטורי התובע אמנם נעשו בהסכמת נציגות העובדים, אמנם נעשו מכוח הוראות הסכם השינוי הארגוני שחייב את סיום עבודתם של 200 עובדים (כך שאם לא התובע - ייאלץ לסיים את עבודתו עובד אחר), אמנם נעשו בשל צורך ענייני בביטול תפקידו (שמלכתחילה היה במעמד "כלאיים" בין המשרד הראשי ליחידת צמ"כ), ואמנם נעשו לאחר הליך שימוע מסודר מבחינה פורמלית - ועל אף זאת נפלו בהם פגמים לא מעטים כפי שפורט לעיל: הן באי התאמת מסוימת להוראות ההסכם הקיבוצי, הן בהסתרת אחד הטעמים להחלטת הפיטורים, הן באי שקילתם של שיקולים שחייבים היו להישקל טרם הפיטורים, הן בקבלת ההחלטה על ידי המשרד הראשי ולא על ידי היחידה בה הועסק מאז 1998, והן פגמים בהליך השימוע. 45. להשלמת התמונה יצויין כי לא מצאנו ממש בטענות הובע כי פוטר בניגוד לפסקי הדין הקודמים שניתנו בעניינו כמפורט לעיל, או בניגוד לחוק הגנה על עובדים. זאת, שכן תלונה שהוגשה בשנת 1997, ורצף של ביקורות בוטות מאז, אינן יכולות ליצור "חסינות" לעובד מפני פיטורים לעולם ועד, או לתת לו עדיפות בעת ההחלטה על פיטורי צמצום." 11. על יסוד קביעתו זו, חייב בית הדין את הנתבעת לפצות את התובע בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, זאת על אף שהתובע לא כלל בתביעתו תביעה לפיצוי כספי. 12. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ע"ע 115/06 ו-ע"ע 96/06. כך נקבע בפסק הדין: "ערעורו של ד"ר בוגר נדחה על דעת כל חברי המותב ואילו ערעורה של מקורות מתקבל בחלקו על דעת רוב חברי המותב וכנגד דעתם החולקת של הנשיא ונציג הציבור מר הלל דודאי באופן זה: כל המותב קובע כי קביעתו של בית הדין האזורי במסגרת פסק דינו כי ד"ר בוגר זכאי לפיצוי כספי מבוטלת וכן פסיקת ההוצאות לזכותו של ד"ר בוגר מבוטלת. על דעת רוב חברי המותב אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי באשר לפגמים שנפלו בהליך הפיטורים. לאור תוצאת הערעורים שבפנינו ד"ר בוגר ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בערעור בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"ח כחוק, שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד ל מועד התשלום." 13. התובע עתר לבית המשפט הגבוה לצדק על פסק הדין, בג"ץ 1837/07. בית המשפט העליון קבע שאין מקום להתערבות בג"ץ במסקנת בית הדין הארצי ובית הדין האזורי. כך נאמר בסעיף 9 לפסק הדין: "הוא הדין באשר לקביעתו של בית הדין הארצי כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להושיט לעותר סעד כספי חלופי. כזכור מיאן העותר לתקן את תביעתו ולהוסיף בה סעד כספי חלופי אף שבית הדין האזורי נכון היה לאפשר לו לעשות כן ובעמדתו זו דבק העותר גם במהלך הדיון בפני בית הדין הארצי. משכך לא הונחה בפני בתי הדין ואף לא בפנינו תשתית מתאימה עליה ניתן לבסס סעד כספי חלופי ובעניין זה אין למערער להלין אלא על עצמו ובכל מקום, כפי שציינה מקורות בצדק במהלך הדיון בפנינו, פתוחה הדרך בפני העותר לנקוט בהליך בקשה לפיצול סעדים בפני בית הדין על מנת לנסות ולהכשיר הגשת תביעה נוספת לסעד כספי בנדון." 14. בעקבות פסיקת בג"ץ, הגיש התובע בקשה לפיצול סעדים. בית הדין נעתר לבקשתו לבקשתו והתיר פיצול סעדים. 15. טענת לשון הרע וחוסר תום לב כטענת קיזוז לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את עמדת הנתבעת ולהתיר העלאת טענת לשון הרע וטענת חוסר תום לב, כטענות קיזוז. ב"כ הנתבעת מפנה בעניין זה להוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, סעיף 53(א) שעניינו טענת קיזוז הנובעת מחוזה וכן להוראות סעיף 61(ב) שקובעות כי הוראת סיעף 53 לחוק החוזים תחול גם על עילות משפטיות שאינן בבחינת חוזה. עוד מפנה להוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ח - 1965 הקובעת כי פרסום לשון הרע על אדם יהווה עילה אזרחית ומפנה לסעיפים בפקודת הנזיקין האזרחיים 1944, שהוחלפה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש). סעיף 2(2) לפקודת הנזיקין קובע הגדרת "תובענה" - "כל הליך אזרחי לפני בית משפט, לרבות קיזוז ותביעה שכנגד". 16. כך גם בנוגע לטענת חוסר תום לב, אשר לגביה נקבע בעניין ע"א 118/93 חיים גמרש נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פ"ד מח (4) 463, כי ניתן לעלותה כטענת קיזוז. 17. סיכום האמור מעלה כי הנתבעת רשאית להעלות טענת לשון הרע וטענת חוסר תום לב, כטענות בקיזוז. 18. התיישנות טענת הקיזוז שעניינה חוסר תום לב התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת היא התביעה המקורית משנת 2005. התביעה לא התבררה כתביעה כספית. משכך, לא היתה כל הצדקה להעלות טענת קיזוז בכתב ההגנה בתביעה הנ"ל. 19. הפעם הראשונה בה הוגשה תביעה כספית כנגד תביעתו היא בתיק הנוכחי, משנת 2009. משכך, זוהי ההזדמנות הראשונה של הנתבעת להעלות טענת קיזוז. 20. לא יעלה על הדעת לאפשר לתובע להעלות טענות כספיות בגין נושאים שעילתם קשורה בפיטוריו ומאידך, לא לאפשר לנתבעת להעלות טענה כספית באותו נושא בדיוק. 21. טענת הנתבעת לתחולת סעיף 4 לחוק ההתיישנות על המקרה הנדון, מתקבלת. כך נקבע בסעיף 4 לחוק: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות מאז קיזוז באותה תובענה, ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה, נושאו אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות." במקרה שבפנינו מדובר בתובענה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות. מדובר בטענת קיזוזו שנובעת מאותן נסיבות שמהן נובעת התביעה. 22. בשלב זה של ההליך לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה האם טענת הקיזוז עומדת בסתירה לכלל של מעשה בית דין, בהתיחס לקביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי הדין הקודמים. הסוגיה של השתק פלוגתא תתברר מן הסתם במסגרת הבירור העובדתי. אין בטענה זו כדי למנוע מהנתבעת להעלות טענה כספית, של קיזוז. בכל הנוגע לפן הכספי, לא קיים השתק פלוגתא שכן הפן הכספי כלל לא התברר בתביעה הקודמת. 23. האם יש לשמוע ראיות בתיק או להורות על הגשת סיכומים קביעת גובה הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין. שיקול הדעת אמור להיגזר מחומר הראיות המונח בפני בית הדין. הנתבעת התגוננה בהליך הקודם כנגד תביעה למתן צו של ביטול הפיטורים. בתביעה הנוכחית, נדרש פיצוי כספי בגין הפיטורים. הנתבעת זכאית להתגונן בהליך כאן מפני התביעה הכספית, כפי שתמצא לנכון. ככל שהנתבעת סבורה שלצורך התגוננות מפני התביעה הכספית, יש להגיש תצהירים ולצרף ראיות, אין למנוע אותה מלעשות כן. כאמור, לא מן הנמנע, שהגנתה מפני התביעה ההצהרתית, תהיה שונה מאשר בהגנה מפני התביעה הכספית. מובן כי אין באמור לעיל כדי להכשיר סטיה מהכלל של השתק פלוגתא. משמע - כל ראיה חדשה שתוגש, תהיה כפופה מניה וביה להכרעות עובדתית שניתנו בפסק הדין בתביעה הקודמת. אין בכך כדי לחסום, פרלימינארית, את דרכה של הנתבעת מלהגיש ראיות. 24. לטענת התובע, הנתבעת מעלה בכתבי הטענות, טענות עובדתיות הסותרות הכרעות של בית הדין בהליך הקודם. לא ניתן להכריע בסוגיה זו בשלב זה של ההליך. הסוגיה תתברר על ידי המותב שידון בתיק, בשים לב להכרעות בהליכים הקודמים. 25. סוף דבר, כתבי הטענות שהוגשו לתיק יוותרו ללא שינוי. במסגרת ההליך יישמעו ראיות. החלטה על המשך ההליכים תינתן ותשלח לצדדים. טענת קיזוזקיזוזלשון הרע / הוצאת דיבהבית הדין לעבודה