קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יישום חוק הזכות לעבודה בישיבה/ תביעה לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה: הנשיא סטפן אדלר בשנת 2007 חוקק המחוקק הישראלי חוק חדש, שנועד להגן על זכותם של העובדים בישראל לישיבה בעבודה, במהלך העבודה ובהפסקות בה, בכפוף לחריגים. מלכתחילה, קבע המחוקק טווח רחב של גורמים הרשאים להגיש תובענה בשל הפרה של זכויות אלה, ובהם העובד, ארגון העובדים היציג, ארגון העובדים היציג באותו ענף, ארגון עובדים שהעובד חבר בו וארגון העוסק בזכויות בעבודה. סמוך לאחר חקיקת החוק, בתאריכים שונים במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2007, פקדו נציגי תנועת הנוער העובד והלומד של ההסתדרות הכללית החדשה עשרות מקומות עסק הפזורים בקניונים במרכז הארץ וערכו רישום של הפרות החוק, על גבי טפסים שהוכנו לכך מבעוד מועד. על סמך רישומים אלה, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד 61 מעסיקים. בית הדין מחק את בקשת הצד, ומכאן הערעור שלפנינו. הערעור מעלה שאלות עקרוניות לעניין דרך הפעלתו של חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007 (להלן: חוק הזכות לעבודה בישיבה או החוק), לעניין היקפה של זכות התביעה על פי חוק זה ולעניין ההליך המתאים לניהולה של תובענה על פי חוק זה. טרם שנבוא בשעריהן של סוגיות אלה, נביא את העובדות כפי שנפרשו בפנינו. תמצית העובדות הצריכות לענייננו במסגרת הערעור על החלטת המחיקה על הסף ההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול בישראל. תנועת הנוער העובד והלומד (להלן: תנועת הנוער העובד) היא תנועת בת של ההסתדרות והארגון המקצועי היציג של הנערים העובדים בישראל. המשיבות בהליך זה הן חברות שונות בענפי שירותים ומסחר ובהם ענף הביגוד והטקסטיל, שירותי אבטחה, שירותי תקשורת וענף התרופות והתמרוקים. רוב רובם של העובדים הם מוכרים בחנויות המשיבות, ובחלקם הקטן משמשים בתפקידים אחרים. ביום 27.8.2007 וביום 3.9.2007 פקדו חברי השכבה הבוגרת של תנועת הנוער העובד, נערות ונערים שעברו את גיל 18 ועוסקים באופן שוטף בזכויות עובדים (להלן: נציגי תנועת הנוער העובד), בתי עסק בקניונים במרכז הארץ. נציגי תנועת הנוער העובד ערכו רישום של הָפַרוֹת של חוק הזכות לעבודה בישיבה (להלן: סקר הָהָפַרוֹת). סקר דומה נערך על ידי ההסתדרות גם קודם לכן, סמוך לאחר חקיקת החוק בחודש מאי 2007, במסגרת סיור פעילים חברתיים שיזמו את החוק. כבר בסקר הראשון נבחנה דרך יישום החוק בעשרות חנויות. סקר ההפרות המאוחר יותר, שנערך בחודשים אוגוסט וספטמבר 2007, נועד מלכתחילה לשם קיום הליכים משפטיים, אם וככל שיימצאו הפרות של החוק. הקניונים שבהם נערך סקר ההפרות הם: קניון חולון; קניון בת ים; קניון דיזינגוף סנטר; קניון הזהב בראשון לציון; ביל"ו סנטר; קניון רמלה. רישום ההפרות נערך על ידי נציגי תנועת הנוער העובד על גבי טופס מיוחד שנערך על פי הנחיות האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות (להלן: הטופס). הטופס נושא כותרת "הצהרה" ועל גביו פרטי נציג התנועה: שם מלא ומספר זהות; פרטי החנות הנסקרת ומיקומה; התאריך ושעת או שעות קיום הסקר; ופרטים אודות קיומם של מושבים לעובדי החנות. בנוסף, כולל הטופס פרטים במענה לשאלות אלה: האם יש למוכרים או לקופאים או לעובדים אחרים בבית העסק כיסאות ישיבה? האם יש לכיסאות משענת והדום? תיאור כללי של הכיסא. הטופס כולל גם מקום לפרטים והערות נוספות ונחתם על ידי הסוקר בחתימת ידו. התמונה שהתגלתה בסקר ההפרות היא תמונה עגומה של הפרות חוזרות ונשנות של החוק, בבתי עסק שונים. בין ההפרות: הימנעות מהצבת כסא בבית עסק; הצבת כיסא בירכתי החנות בלבד, במקום שאין מתבצעת בו עיקר העבודה; הצבת כיסא שאינו עולה בקנה אחד עם דרישות החוק, כגון כיסא ללא משענת, ללא הדום לרגלים או כיסא שצורתו אופנתית או "מעוצבת" מאוד, עד כדי כך שאינו הולם ישיבה בנוחות או אינו הולם ישיבה כלל. ההליך שנוהל בבית הדין האזורי ופסק הדין שניתן בקשת הצד שהוגשה - ביום 4.12.2007 הוגשה על ידי ההסתדרות בקשת צד לסעדים קבועים בגין הפרות של חוק הזכות לעבודה בישיבה כנגד 61 חברות שונות. בבקשה פורטו עובדות המקרה, לרבות סקר ההפרות שנוהל על ידי נציגי תנועת הבת של ההסתדרות, תנועת הנוער העובד והלומד, בשיתוף עם הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות; פירוט ההפרות בבתי העסק השונים; הבסיס הנורמטיבי לבקשה והסעדים. הסעדים שהתבקשו בבקשת הצד הם אלה: צו הצהרתי לפיו הפרה כל אחת מן המשיבות את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה; צו עשה כלפי כל אחת מהמשיבות, לתיקון ההפרות שנמצאו וכן להורות לכל אחת מהמשיבות ליישם את החוק בכל בתי העסק אשר מנוהלים או מופעלים על ידם וביחס לכל עובדיהם; תשלום פיצויים לדוגמה בגובה 200,000 ש"ח על ידי כל אחת מהמשיבות בגין כל הפרה שתועדה. בהקשר זה, צוין על ידי ההסתדרות כי אין בבקשה כדי לפגוע בזכותם של עובדים להגיש תביעה אישית וסעד כספי בצידה בגין הפרת החוק. הטעם שניתן לדרישת סעד הפיצויים בשיעור הגבוה ביותר הניתן על פי חוק היה "התמונה הקשה והעגומה שהתגלתה וההפרות הסיטונאיות והשיטתיות של החוק והוראותיו", כך בעיקר ביחס לאותם מקרים בהם התגלו הפרות במספר בתי עסק שונים של אותה חברה ובמקומות בהם התעלמו כליל מהוראות החוק. עוד ציינה ההסתדרות, כי מטרת הסעד הכספי, מעבר לעצם קיום מטרתו של החוק והענשת מעסיקים פוגעניים, היא ליתן פיצוי כספי לעובדים שהועסקו בפועל ונפגעו מהתנהלות המשיבות בתקופה שחלפה מאז נכנס החוק לתוקף. ההסתדרות הציעה, כי כספי הפיצוי יכנסו לקרן מיוחדת שתוחזק בנאמנות על ידה, ותחולק לעובדים הרלוונטיים על פי כללים שייקבעו על ידי בית הדין. הסכמי פשרה והסכמות שהושגו - במהלך ההתדיינות בפני בית הדין האזורי, הגיעה ההסתדרות להסכמי פשרה או הסכמות עם חלק ניכר מהמשיבות. הסכמים אלה כללו בדרך כלל התחייבות החברה להצבת כיסאות עם משענת כאמור בחוק והתייחסות למיקום הכיסא בבית העסק; התחייבות החברה להוציא נוהל עבודה ההולם את לשון החוק ורוחו; התחייבות החברה לאפשר לעובדיהּ לשבת בזמנים בהם אינם נדרשים לבצע עבודה בפועל; מינוי עובד הממונה על יישום החוק. בית הדין האזורי נתן תוקף של פסק דין להסכמים אלה והמשיבות הרלוונטיות נמחקו מבקשת הצד. משיבות אחרות נמחקו מטעמים אחרים, לבקשת ההסתדרות. בסופו של יום, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי ביחס ל- 22 משיבות בתיק. פסק הדין בבית הדין האזורי - בית הדין האזורי (סק 238/07; הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור מר יצחק כבדיאל ומר מרדכי כהן) קיבל את טענות המשיבות, כי יש למחוק את בקשת הצד על הסף. הטעמים לפסק דינו של בית הדין האזורי היו שניים אלה: הפרוצדורה של סדר הדין בסכסוך קיבוצי אינה מתאימה לבירור התובענה שהוגשה, שכן מדובר בתביעות הדורשות בירור עובדתי ומשפטי מקיף שאינו הולם את ההליך הקיבוצי. המסלול של סכסוך קיבוצי, בו מושם דגש על קיום דיון מזורז ועל השמעת טיעונים משפטיים, אינו המסלול המתאים לבירור תביעות שהן עובדתיות באופיין. אין זה ראוי לנהל את התובענה כמאוחדת. זאת, משום השוני הרב בין המשיבות, מבחינת המסכת העובדתית, אופי העסקים וטענות ההגנה שנטענו. המשותף היחיד לכל התובענות שהוגשו הינו המבקשת עצמה, ההסתדרות, והדיון המאוחד יפגום קשה ביעילות ההתדיינות. לפיכך, אם יש בדעת ההסתדרות להמשיך בניהול ההליכים כנגד המשיבות, עליה להגיש תובענות נפרדות נגד כל אחד מהמשיבים. על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו. הערעור הצדדים הרלוונטיים לערעור בפתחו של פרק זה יצוין, כי מבין 22 המשיבות בערעור, נותרו בשלב ההכרעה 10 משיבות בלבד. סילוקן על הסף של 12 משיבות אחרות שביחס אליהן הוגש הערעור, נובע מהטעמים הבאים: (א) משיבות שניתן פסק דין בעניינן בעקבות הסכם פשרה עם ההסתדרות. משיבה 2 - דן קסידי (1993) חברה בע"מ, פסק דין מיום 27.1.2009; משיבה 6 - מגנוליה תכשיטי כסף בע"מ, פסק דין מיום 27.1.2009; משיבה 20 - אופק מ.ב.א דיפנס בע"מ - פסק דין מיום 14.8.2008. (ב) משיבה שהושג סיכום דברים בינה לבין ההסתדרות, במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים בין השתיים. משיבה 19 - אקסלנט קופי בע"מ (קופי בין), פסק דין מיום 20.1.2011. (ג) משיבות שלא הגישו סיכומים טרם הדיון, לא הגיעו לדיון וגם לאחר ההתדיינות לא הצליחה ההסתדרות למסור להן הודעה בדבר הצורך להביא עמדתן בפני בית הדין, ולוּ בשלב זה. משיבה 3 - סריגמיש ביגוד ראשוני בע"מ; משיבה 15 - נעלי גזית ט. וינר ובניו בע"מ; משיבה 17 - נינה יצור ושיווק אופנה בע"מ. בנסיבות האמורות, אנו קובעים כי אין הצדקה להמשך ניהול ההליך נגד המשיבות 3, 15 ו- 17, והן נמחקות מהערעור. בפני ההסתדרות פתוחה הדרך, כמובן, לנהל נגדן הליך אחר, בכפוף למסירת כתבי בי-דין כדין. (ד) משיבות שטענו בפני בית הדין האזורי, וצרפו מסמכים להוכחת טענותיהן, כי אינן מפעילות את החנות בה נערך הסקר, אינן הבעלים של חנות זו ועובדי החנות אינם עובדיהן. ביחס למשיבות בקטגוריה זו הוגשו בבית הדין האזורי בקשות למחיקה על הסף, מן הטעם שהמשיבות אינן הבעלים של החנות, אינן מפעילות את החנות ואינן מעסיקות של עובדי החנות. לבקשות צורפו תצהירים המאמתים את העובדות הרלוונטיות. משיבה 11 - סופר ברנדס בע"מ, בקשה למחיקה על הסף הוגשה לבית הדין האזורי ביום 9.1.2008; משיבה 12 - סקאל ספורט בע"מ, בקשה למחיקה על הסף הוגשה לבית הדין האזורי ביום 9.1.2008; משיבה 14 - חברת אפרודיטה ייבוא ויצוא בע"מ, בקשה למחיקה על הסף הוגשה לבית הדין האזורי ביום 14.1.2008; משיבה 16 - בריל תעשיות נעלים בע"מ, בקשה למחיקה על הסף הוגשה לבית הדין האזורי ביום 9.1.2008. במענה לטענותיהן של משיבות אלה, טענה ההסתדרות, כי טענות המשיבות לא כללו הסבר מפורט בדבר הגורם שכן מפעיל את החנות, והקשר של המשיבות לחנות בה נערך הסקר. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אנו קובעים כי אין הצדקה לכרוך את המשך ניהול ההליך הקיבוצי במשיבות אלה, שלגביהן מתעוררות שאלות עובדתיות בסיסיות, המחייבות בחינה פרטנית נפרדת. יצוין, כי ההסתדרות לא צרפה תצהיר נגדי לתצהירי המשיבות כאמור לעיל. אנו מורים כי המשיבות 11, 12, 14 ו- 16 נמחקות מהערעור. בפני ההסתדרות פתוחה הדרך, כמובן, לנהל נגדן הליך אחר, בכפוף להוכחת יחסי עובד-מעסיק בין המשיבות לבין עובדי החנויות שנסקרו. (ה) משיבה שהתשתית העובדתית ביחס אליה מורכבת יותר, ההסתדרות ביקשה הפרדת הדיון ולא מוצו הליכים פריטטיים טרם פנייה לערכאות. משיבה 1 - מלון כנען ספא - קופת חולים מאוחדת. במהלך ההליך בבית הדין האזורי, הגישה ההסתדרות בקשה מטעמה להפרדת הדיון ביחס למשיבה 1. הטעם לבקשה היה, כי מתשובת המשיבה 1 עולה שהבירור העובדתי הנדרש ביחס למשיבה זו מורכב יותר ושונה מזה שנדרש ביחס למשיבות האחרות. זאת, מן הטעם שביחס למשיבה זו הועלו שאלות לגבי פיטורי עובדת, שאינן עולות ביחס לשאר המשיבות. משיבה 1 התנגדה להפרדת הדיון אולם טענה כי יש למחוק את בקשת הצד על הסף, מן הטעם שההסתדרות לא מיצתה את הליך יישוב חילוקי הדעות בין הצדדים, הכלול בהסכם הקיבוצי ביניהם. בנסיבות אלה, אנו מורים כי המשיבה 1 תמחק מההליך. לצדדים שמורה הדרך לפעול בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי ביניהם, לרבות, פנייה לערכאות לפי נסיבות העניין. המשיבות שלגביהן תובא הכרעה לגופו של עניין לאור האמור לעיל, המשיבות שביחס אליהן תובא בהמשך הכרעה לגוף הערעור הן כדלקמן: משיבה 4 - הוניגמן ובניו בע"מ; משיבה 5 - קשת היפרטוי שותפות מוגבלת (טויס אר אס); משיבה 7 - סופר פארם (ישראל) בע"מ; משיבה 8 - קסטרו מודל בע"מ; משיבה 9 - קרוקר אינטרנשיונל בע"מ; משיבה 10 - רנואר אופנה יצור ושיווק (1993) בע"מ; משיבה 13 - יופי מעצבים 99 בע"מ; משיבה 18 - פלאפון תקשורת בע"מ; משיבה 21 - חברת השמירה בע"מ; משיבה 22 - ורדינון טקסטיל בע"מ. טענות הצדדים בערעור ההסתדרות ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי ואלה הטענות שהעלתה: הפרשנות הצרה שניתנה על ידי בית הדין האזורי לסעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, שעניינו הגורמים הרשאים להגיש תובענה על פי החוק, אינה הולמת את תכליתו של החוק. בקשת הצד שהוגשה על ידי ההסתדרות נועדה למנוע פגיעה קשה בזכויות הבסיסיות של העובדים כבני אדם ולהביא לתיקון הסדרי העסקתם, תוך השבת כבודם ותחושת הערך העצמי שלהם. מחיקת ההליך והעברתו לדרך התנהלות ארוכה ומסורבלת שלא על פי הפרוצדורה של סדר הדין בסכסוך קיבוצי, תוך חיוב ההסתדרות בהגשת תביעות נפרדות כנגד כל משיבה חוטאת למטרת החוק ולתכליתו. זאת, בעוד שניהול ההליך על דרך של סכסוך קיבוצי המתייחס לכלל המשיבות יאפשר קביעת הלכה מנחה ועקרונית בסוגיה החשובה. החיוניות של מעורבות ההסתדרות בהגשת ההליך נובעת גם ממאפייניהם של העובדים במשיבות, שהם בחלק לא מבוטל עובדים עניים ("working poor") שאינם בעלי חלופות תעסוקתיות וחוששים לפנות לבית הדין לשם הגנה על זכויותיהם. כפי שניתן לראות בנתונים שנפרשו בהליך האזורי, המדובר בנגע שפשה בכל ענפי המסחר ולהסתדרות חובה ציבורית לדאוג לכלל העובדים במשק. הסכמי הפשרה שנחתמו עם חלק ניכר מהמשיבות המקוריות בבקשת הצד שהוגשה לבית הדין האזורי מוכיחים, כי רב הדמיון על השוני ביחס לכלל המשיבות. בנוסף, הבקשה מעלה שאלות משפטיות ועובדתיות דומות, אשר מן הראוי כי תידונה במאוחד. הפרוצדורה של בקשת צד בסכסוך קיבוצי הינה דרך המלך בבירור תביעות של ארגון עובדים כנגד מעסיקים. זאת, בכל הנוגע לזכויות משותפות של קבוצת עובדים אם מכוח הסכם קיבוצי או הוראות הדין. מאחר שלא ניתן למצוא בחוק מענה ברור לשאלה מהי הפרוצדורה המתאימה ליישומו של חוק הזכות לעבודה בישיבה במקרה של תביעת ארגון עובדים נגד מעסיקים, יש לנקוט בדרך הנראית לבית הדין כ"טובה ביותר לעשיית משפט צדק" (סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט, 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה)), ובמקרה זה - דרך זו היא הפרוצדורה הקיבוצית. אין הצורך בהבאת עדים נוגד את הפרוצדורה של סכסוך קיבוצי. ביחס לחלק מהמשיבות, מתקיימים בין הצדדים להליך יחסים קיבוציים, ובית הדין האזורי נתן החלטה גורפת מבלי ליתן דעתו לעניין זה. מחיקת בקשות צד בסכסוך קיבוצי מנוגדת להלכה בעניין. המשיבות טענו בפנינו, ככלל, כי צדק בית הדין האזורי לעבודה בקביעתו שאין ההליך מתאים לניהול כסכסוך קיבוצי ושלא היה מקום לניהול ההליך בצורה המאחדת את המשיבות. זאת ועוד, רוב רובן של המשיבות הוסיפו וטענו כי טיב העבודה המבוצעת בחברה אינו מאפשר יישומו של הכלל בסעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, וכי - לפיכך - הן באות בגדר החריג לכלל המוזכר בסיפא לסעיף 2 לחוק. להלן תמצית טענות פרטניות של כל אחת מהמשיבות: משיבה 4 - הוניגמן ובניו בע"מ, טענות: (א) ההסתדרות אינה באה בגדר איזה מההגדרות למי שרשאי להגיש תובענה בהוראות סעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה; (ב) ההסתדרות טענה טענות שונות שאינן עולות בקנה אחד, כגון, מחד, שראוי ליתן החלטה אחת ביחס לכלל המשיבות ומאידך שבית הדין לא נתן דעתו בצורה מספקת לכל אחד מהמשיבות בנפרד; (ג) לבקשת הצד לא צורף תצהיר ספציפי המתאר את נסיבות ההפרה בכל אחת מהמשיבות. משיבה 5 - קשת היפרטוי שותפות מוגבלת (טויס אר אס) ["היפרטוי מרכז הצעצועים בע"מ"]. טענות: (א) מדובר בערעור בעניין פרוצדוראלי ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בטענות מסוג זה; (ב) המשיבה דאגה להציב כיסאות בכל סניפיה; (ג) אין ולו עובד אחד בכל הרשת שנתן ידו להליך האמור נגד המשיבה; (ד) בקשת ההסתדרות מבוססת על נתונים שגויים וההסתדרות לא מצאה לקבל את עמדת המשיבה טרם הגשת הבקשה; (ה) ההסתדרות אינה ארגון יציג במשיבה ואין מי מעובדי המשיבה חבר בהסתדרות; (ו) לא ניתן להיבנות מהוראות סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה על מנת להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי במקרים בהם אין החוק והתקנות מתירים זאת. משיבה 7 - סופר פארם (ישראל) בע"מ. טענות: (א) ההסתדרות אינה ארגון עובדים יציג במשיבה וגם אינה ארגון ענפי, וההסתדרות גם לא טענה אחרת; (ב) על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה אם אין הסכם קיבוצי לא ניתן לנהל את התובענה כהליך קיבוצי, ובמקרה של סופר פארם אין הסכם קיבוצי; (ג) גם אם יש הצדקה לנהל הליך מהיר בעניין הזה ואף הליך באיחוד תיקים, אין הצדקה לנהל כסכסוך קיבוצי ואין סמכות לכך וההליך הקיבוצי עלול לפגוע בזכויות המשיבות להבאת ראיות; (ד) אין לבית הדין ידיעה שיפוטית בדבר תנאי העסקה בחנויות או בדבר האפשרות לשבת במהלך העבודה ויש לנהל על כך הוכחות. משיבה 8 - קסטרו מודל בע"מ. מוכרנים של בגדים. באי-כוחה של משיבה 8 שימשו גם כבאי-כוחה של משיבה 7 ולפיכך חלק מהטענות המובאות לעיל נטענו גם בשמה, במהלך הדיון. מעבר לכך, טענותיה של משיבה 8 הן כדלקמן: (א) ההסתדרות אינה רשאית לנהל הליך קיבוצי נגד מעסיקים שונים כשאינה הארגון היציג באף אחד מהם; (ב) אין בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה כדי להתגבר על בעיות של סמכות שנכרכו בהליך שהוגש על ידי ההסתדרות, משום שהסעיף מתייחס להשלמת לאקונה רק בחוק בית הדין לעבודה עצמו ולא בחוקים אחרים; משום שאין מדובר בלאקונה; ומשום שממילא סעיף 33 נוגע לטיפול מהיר וגמיש ולא למצב בו יש הבדלים עובדתיים משמעותיים; (ג) ההסתדרות אינה עומדת באיזה מהתנאים בסעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה. משיבה 9 - קרוקר אינטרנשיונל בע"מ. טענות: (א) המשיבה הלכה לקראת עובדיה כשסיפקה להם מקומות ישיבה ואינה מונעת מהם ישיבה כשהדבר מתאפשר; (ב) המשיבה מתאפיינת ביחס טוב כלפי עובדיה, ועובדי המשיבה לא הביעו תרעומת בפניה לעניין זכותם לישיבה במקום העבודה; (ג) בקשת הצד של ההסתדרות מבוססת על סקר שטחי שהביא למסקנות גורפות וכוללניות. משיבה 10 - רנואר אופנה יצור ושיווק (1993) בע"מ. טענות: (א) המשיבה מקפידה על רווחת עובדיה; (ב) במסגרת ניסיונות הפשרה, ניסתה ההסתדרות לכפות על המשיבה הסדר שאינו נדרש על פי חוק. משיבה 13 - יופי מעצבים 99 בע"מ. טענות: (א) ההסתדרות אינה ארגון יציג במשיבה, המשיבה אינה חברה בלשכת המסחר או בארגון מעסיקים אחר ואין חלים עליה הסכמים קיבוציים כלליים או ענפיים, ואף לא נטען אחרת על ידי ההסתדרות; (ב) ההסתדרות סותרת את עצמה בטיעוניה, שכן מחד היא טוענת שניתן לברר הסכסוך כקיבוצי ומאידך שמחיקת הבקשה תביא לניהול הליכים ממושכים ומסורבלים. משיבה 18 - פלאפון תקשורת בע"מ. טענות: (א) המשיבה מכחישה הטענות נגדה ובכל מקרה כל שנמצא - אם נמצא - הוא הפרה בודדת וחד-פעמית; (ב) ההסתדרות אינה ארגון עובדים יציג וגם אינה ארגון ענפי במשיבה; (ג) טענת ההסתדרות בדבר "לאקונה" בחוק המצדיקה ניהול ההליך כקיבוצי היא מוטעית: החוק והתקנות קובעים הסדר מפורט שאינו בבחינת לאקונה ולא ניתן לחרוג מהסדר זה לשם הגשת הליך קיבוצי במקרה שאינו מתאים; (ד) ככל שיש צורך בבירור מזורז של הטענות, ניתן להשיג מטרה זו באמצעות הגשת בקשה לסעד זמני דחוף. משיבה 21 - חברת השמירה בע"מ. טענות: (א) המשיבה מספקת לעובדיה מקומות ישיבה כנדרש; (ב) ההסתדרות לא פנתה למשיבה על מנת להתריע בפניה על כוונתה להגיש הליך משפטי והדבר נוגד את חובת תום הלב החלה; (ג) הסעד שהתבקש - 200,000 ש"ח, הוא הסעד המקסימאלי הקבוע בחוק ואינו הולם את נסיבות המקרה. משיבה 22 - ורדינון טקסטיל בע"מ. טענות: (א) המשיבה מספקת לעובדיה כסאות ואף הזמינה כסאות נוספים; (ב) ההסתדרות בחרה להעמיד כ"עדים" בני נוער מהנוער העובד ואין הדבר ראוי. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך בהתאם להוראות סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה. היועץ המשפטי לממשלה מצא להביע עמדתו בעניין אחד, והוא סוגיית טיב ההליך המתאים לניהול התובענה - אם הליך של בקשת צד בסכסוך קיבוצי אם לאו. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי הדרך של בקשת צד בסכסוך קיבוצי מתאימה להליך מושא הערעור. ואלה הטענות שהועלו על ידי היועץ: חשיבותה של הזכות לעבודה בישיבה וקשיי האכיפה של חוקי המגן בישראל מלמדים על חשיבות תגבורו וחיזוקו של מסלול האכיפה של חוק הזכות לעבודה בישיבה, על דרך של הענקת זכות תביעה לארגוני עובדים. חוק הזכות לעבודה בישיבה אינו מאפשר אכיפה פלילית, אולם קובע הסדר רחב לתביעה על ידי ארגון עובדים, לרבות על ידי ארגון העובדים היציג בענף. הסדר זה - המאפשר לארגון העובדים היציג בענף להגיש תובענה - הוא ייחודי וראשוני ויש לפרשו על פי תכליתו. חוק הזכות לעבודה בישיבה מגן על זכות שאינה כלכלית, ולפיכך מדובר בזכות שקשה להניח שתאכף פעמים הרבה באמצעות תביעות של עובדים. במהלך העבודה, לא יהינו עובדים להגיש תביעה נגד מעסיקתם. עם סיום יחסי העבודה הרי שמשום היותה של הזכות לא כלכלית יש פחות סיכוי ואף פחות טעם בהגשת תביעה על ידי העובד. חשיבות אכיפתה של הזכות במהלך העבודה מלמדת על חשיבות הרחבת זכות התביעה לגורמים נוספים, כאמור בסעיף 5 לחוק. שימוש בסדר הדין הקיבוצי בהליך לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה מאפשר ניהול תובענה על ידי ארגון עובדים באופן המתמרץ את ארגון העובדים להגיש תביעות, ותוצאה זו רצויה היא. ההליך הקיבוצי הולם את תכלית החוק, שכן מדיניות המעסיק בעניין כיסאות לעובדים משפיעה על כלל העובדים, באופן קיבוצי. הדבר נכון במיוחד כאשר אין ארגון עובדים יציג במפעל. בנוסף, הולם ההליך הקיבוצי את תכלית החוק, שכן המדובר בנורמה פשוטה וברורה שהבירור העובדתי הנלווה אליה אינו מסובך. ההסתדרות "יכולה להיות", בפוטנציאל, צד להסכם קיבוצי מיוחד מול המעסיקים בתובענה, ועל פי פרשנות תכליתית מרחיבה יש לראות בה ארגון יציג בענף, באופן ההולם את מעמדה על פי סעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה. זאת, גם על פי הפרשנות המרחיבה שהעניק בית הדין הארצי לעבודה לעניינים שייכנסו תחת סמכותו העניינית. הטעמים שהוצגו על ידי בית הדין האזורי למחיקת ההליך הקיבוצי רלוונטיים בעיקר לשאלה בדבר הפרדת הדיון בין מעסיקים שונים, אולם לא לשאלת ניהול ההליך כקיבוצי. דיון והכרעה חוק הזכות לעבודה בישיבה הזכות לעבודה בישיבה היא זכות שאינה כלכלית, שאינה קשורה לתמורת כסף שמקבל העובד על עבודתו, במהלכה או בסופה. עניינה של הזכות הוא תנאי העבודה, במהלך ביצוע העבודה. משך שנים ארוכות רווח בישראל הסדר יחיד לעניין ישיבה בעבודה, והוא במפעלי תעשייה לייצור בלבד כהגדרתם בסעיף 2 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה). הסדר זה קובע כדלקמן: "144. מושב לפנאי במפעל יהיו כסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין כדי לאפשר לעובדים כשיש להם במשך העבודה הזדמנות סבירה לשבת בלי שתופרע העבודה. "145. מושב לעבודה ניתן באופן סביר לבצע חלק מהעבודה בישיבה, יותקן ויקויים בשביל העובד באותה עבודה מושב בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום". ההסדר הנ"ל אינו מתייחס לזכות לעבודה בישיבה בענפי מסחר ושירותים, ובמשך שנים ארוכות לא יצר המחוקק הסדר מקביל בענפים אלה. בשנת 2006 הוגשו שתי הצעות חוק פרטיות לשינוי מצב דברים זה ולקביעת הזכות לישיבה בעבודה גם בענפי מסחר ושירותים. הצעות חוק אלה עולות בקנה אחד עם מחקרים רפואיים בדבר ההשלכות שיכולות להיות על בריאותו של העובד הנאלץ לעבוד בעמידה. וכך נקבע במחקר עדכני שנערך על ידי שלושה רופאים, מומחה לעור, מומחית לאפידמולוגיה ומומחה לכירורגיה: "ממרבית המחקרים האפידמולוגיים שדווחו עולה, כי שכיחות רבה יותר של מאפייני אי-ספיקת ורידים נמצאה בעובדים שמרבית עבודתם נעשית בעמידה לעומת אלו העושים עבודתם בישיבה... לממצאים אלה יש השלכות חברתיות-תעסוקתיות ברורות. למותר לציין, כי במקצועות מסוימים אכן נדרשת עמידה ממושכת (כמו מנתחים או אנשי אבטחה) המתחייבת מאופיים של אותם מקצועות. עם זאת, על רופאי תעסוקה להתחשב במימצאים לעיל כשהם דנים בתנאי עבודתם של אלו העובדים בעמידה שעות ארוכות... אם עבודה מסוימת יכולה להתבצע בישיבה, מעסיקים חייבים לאפשר זאת לעובדיהם כדי להימנע מעבודה בעמידה ממושכת ללא סיבה סבירה. רשויות ממשלתיות, כגון משרד הבריאות ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אמורות לאכוף הנחיות אלה במידת הצורך". הצעות חוק אלה עולות בקנה אחד גם עם התפתחויות במשפט העבודה בעולם, ההולכות ומכירות בזכות לעבודה בישיבה, בענפים שונים של תעסוקה. כך, במחקר של ארגון העבודה העולמי (ILO) משנת 2004 בדבר סביבת העבודה, בריאות ובטיחות מציינים המחברים את חשיבות הסידורים ההולמים לישיבה נוחה, על מנת למנוע סיכונים ארגונומיים (ergonomic hazards) לעובדים; כך, בסעיף 11 לתקנות העבודה (בריאות, בטיחות ורווחה), 1992 באנגליה; וכך בחוק הבטיחות והבריאות בעבודה באוסטרליה. ביסוד שתי הצעות החוק בעניין הזכות לעבודה בישיבה עמדו שיקולים מוסריים ואידיאולוגיים, שעניינם כבוד האדם העובד. וכך אמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מיוזמי החוק, בהתייחסה להצעת החוק: "מדובר בהעסקה המונית בעמידה שלא לצורך ברשתות השיווק כמו סופר-פארם ואחרות. ההנמקה שהושמעה הייתה שהלקוח זכאי לכבוד ולשירות בגובה העיניים. אנחנו אמרנו שאנחנו מוחלים על הכבוד הזה ומעדיפים את כבודן של העובדות... יש לי אינספור הנמקות אידיאולוגיות ומוסריות על כבוד האדם ועל כבוד העובד". "הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה... מעניקה לאנשים עובדים את מה שאמור להיות מוקנה להם באופן טבעי לחלוטין, בלי צורך בהתערבותו של המחוקק, אלא שאנחנו נמצאים בעידן מסוכן שבו זכויותיו של עובד היו למרמס, וכבודו והזכויות שהן מובנות מאליהן לא רק ביחסי עובד ומעביד אלא בין אדם לחברו היו למרמס.... החוק הזה, חוק הזכות לעבודה בישיבה, הוא לא חוק של בטיחות בעבודה, כפי שהיה במתכונתו הראשונית ועבר שינויים רבים ועבודה ממושכת, אלא חוק כבוד האדם העובד". חוק הזכות לעבודה בישיבה חל על כל מקום עבודה לצרכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי שאין פקודת הבטיחות בעבודה חלה עליו (סעיף 1 לחוק), לרבות העסקה מורכבת בה מוחלת החובה על המשתמש (סעיף 7 לחוק) ולרבות על המדינה כמעסיקה (סעיף 8 לחוק). החוק קובע שתי הוראות מרכזיות המסדירות את הזכות לעבודה בישיבה, במהלך העבודה ובעיתות הפסקה: "2. מעביר יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה. 3. בלי לגרוע מהוראות סעיף 2, מעביד יעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כיסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה". ההיקף הרחב של הגורמים הרשאים להגיש תביעה לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה מלכתחילה, היתה כוונת המחוקק לקבוע טווח רחב ומשמעותי של גורמים הרשאים להגיש תביעה על פי חוק הזכות לעבודה בישיבה. הרחבת טווח הגורמים הרשאים להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, מעבר לצדדים הקלאסיים שהם עובד או ארגון עובדים ומעסיק או ארגון מעסיקים (לפי העניין), מאפיינת גם חוקי מגן נוספים. כך, למשל, מאפשרים חוקים מסוימים הגשת תביעה על ידי ארגון עובדים שהעובד חבר בו, אף ללא הוכחת יציגות; הגשת תביעה על ידי ארגון העוסק בזכויות נשים; הגשה על ידי ארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי הוראות החוק; או אף הגשת תביעה על ידי הנציב הארצי לשוויון הזדמנויות בעבודה. בחלק מהמקרים האלה נדרשת הסכמת העובד להגשת התביעה על ידי הגורם האחר, ובחלקם אין נדרשת הסכמה כאמור. הרחבת טווח הגורמים הרשאים להגיש תביעה לבית הדין לעבודה עולה בקנה אחד גם עם המגמה המאפיינת את פסיקת בית דין זה, לאפשר ניהולו של הליך חרף היותו של אחד הצדדים הנדרשים שונה מהצדדים המוכרים במשפט העבודה הקיבוצי. הרחבת טווח הגורמים הרשאים להגיש תביעה לבית הדין לעבודה עולה גם בקנה אחד עם מגמה, פרי הפסיקה, שעניינה הכרה בזכות העמידה לעותר ציבורי ואף אימוץ 'מבחן העילה' על פני מבחנים אחרים לעניין זכות הגישה לבית הדין. הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה קובעות בהקשר זה טווח רחב במיוחד של גורמים הרשאים להגיש תביעה, כדלקמן: "5. זכות תביעה תובענה בשל הפרת הוראות סעיפים 2 או 3 יכול שתוגש בידי - (1) העובד; (2) ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור - ארגון העובדים היציג באותו ענף או ארגון עובדים שהעובד חבר בו; (3) ארגון העוסק בזכויות בעבודה, ובלבד שהעובד הסכים לכך". הטעם להסדר רחב זה לגבי הזכות להגיש תביעה נוגע למאפייני הזכות. בקבעו הסדר זה, עמד לנגד עיני המחוקק הצורך למנוע תת-אכיפה של הזכות. צורך זה הוא פועל יוצא של החשש, שתובענה בעניין הזכות לא תוגש במהלך העבודה, מחשש העובדים כי יבולע להם, ולא תוגש בסיום יחסי העבודה, בהיות הזכות לא-כלכלית. היטיב לבטא זאת היועץ המשפטי לממשלה בעמדה שהגיש לפנינו, כדלקמן: "28. הזכות לעבודה בישיבה אינה זכות כלכלית, וככזו, דומה כי ככלל התמריץ לתבוע בגין הפרתה יהיה קטן יותר בהשוואה לזכויות 'הכלכליות' המעוגנות בחוק המגן, ובשים לב לדברים שאמרנו אשר לקשיי התביעה דרך כלל, בענייננו, אמור מקל וחומר... 29. המחוקק היה ער לכך, ולכן גם קבע את הסמכות לפסוק פיצויים עונשיים, ופיצויים ללא הוכחת נזק, על מנת ליצור מנגנון שיתמרץ את העובד לתבוע אכיפת הזכות. ואולם, חרף זאת, דומה כי לא יהיה זה שכיח, בלשון המעטה, למצוא עובד אשר זכויותיו הכלכליות לא נפגעו, אשר יהין להגיש תביעה בגין הפרת הזכות לשבת בעבודה, בשים לב למכלול הטעמים שמנינו לעיל. 30. לא זו אף זו, הסיכוי להגשת תביעה על ידי עובד עולה ככל שהסתיימו יחסי העבודה כך שבין תביעות לזכויות כלכליות אחרות, ככל שהופרו, יתבע העובד גם בגין הזכות לעבודה בישיבה. דה עקא, אין זו הדרך להגשמה אמיתית של תכליתו של החוק, אשר, כאמור, נועד להגן על כבודו של העובד במהלך העבודה, בעת שהוא ממלא את תפקידו, ולא אך לפצותו לאחר מכן בגין הפרת הזכות לשבת, שתכליתה לדאוג לרווחתו, לבריאותו ולהגשים את כבודו כאדם. 31. על יסוד הדברים האמורים לעיל, הוסיף המחוקק וחיזק מנגנונים אלטרנטיביים ו/או חופפים לתביעת העובד נגד המעביד. על רקע זה יש לראות את המהלך החקיקתי שנעשה בחוק זה עת נקבעו ארגונים אשר רשאים להגיש תביעה נגד מעביד על הפרת החוק. ודוק, המחוקק אף הרחיב את סוגי הארגונים אשר הוענקה להם הזכות לתבוע מעביד בשל הפרת החוק מעבר לקבוע בחוקי מגן אחרים, והוסיף כי מקום בו אין ארגון עובדים יציג, קרי המדובר במקום עבודה שאינו מאורגן, יהיה לארגון היציג באותו ענף.... מעמד לצורך התביעה". הווה אומר, בהיות הזכות לא-כלכלית ונוגעת לתנאי ההעסקה במהלך העבודה, נודעת חשיבות מיוחדת להסדרי אכיפתה שעליהם להיות רחבים. משלא נקבע מסלול פלילי או מינהלי לאכיפת הזכות, מצא המחוקק להרחיב ולחזק את דרכי האכיפה באמצעות המסלול האזרחי, וזאת - על דרך של הרחבת סוגי הגורמים הרשאים להגיש תביעה בגין הפרה של החוק. בין גורמים אלה, הוענק מעמד וחשיבות לארגוני העובדים. לתפישה זו, ובעיקר למעמדם של ארגוני העובדים כחלק במערך האכיפה של זכויות מכוח משפט העבודה המגן מוצאים אנו ביטוי בפסיקה, ובין היתר בבג"ץ עמית, בו נאמר: "אם ההגנה על הזכויות שהוענקו על-ידי חוקי המגן נחלשה, מן הראוי לחזק את ההגנה על הזכויות שנרכשו במישור הקיבוצי. הגנה כזאת דורשת ארגון עובדים פעיל במישור הקיבוצי. ולא זו בלבד: ארגון כזה דרוש גם כדי להתמודד עם הבעיה שעליה הצביע בית-הדין, כלומר הבטחת הזכויות שהוענקו לעובדים על-ידי חוקי המגן". נוסיף, כי ההסתדרות מצאה להדגיש בכתבי טענותיה, את חובתה הציבורית כלפי כלל העובדים במשק, בהיותה ארגון העובדים הגדול בישראל. נפנה אם כן לבחינת מעמדה של ההסתדרות כ"ארגון העובדים היציג באותו ענף", שהוא הרלוונטי לענייננו כפי שיובהר להלן. ההסתדרות היא "ארגון העובדים היציג באותו ענף" כאמור, סעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה קובע טווח רחב, יחסית, של אפשרויות להגשת תביעה על ידי גורמים שונים, ובהם העובד, הארגון היציג במפעל, הארגון היציג באותו ענף, ארגון עובדים שהעובד חבר בו או ארגון העוסק בזכויות בעבודה. בחלק מהמקרים נדרשת הסכמת העובד או מעורבותו, ובחלקם - אין נדרשת הסכמה כאמור. בקשת הצד שהוגשה על ידי ההסתדרות לא גובתה בטענה כי היא הארגון היציג באיזה מהמשיבות שנתבעו. רוב המשיבות טענו כי אין בהן יחסים קיבוציים וככלל המשיבות שיש בהן יחסים קיבוציים עם ההסתדרות נמחקו בהסכמה, לאחר הסכם פשרה. במקרה אחד (המשיבה 1: כנען ספא), נמחקה המשיבה בערעור בפנינו מטעמים שונים וביניהם אי-מיצוי הסדרים לפתרון סכסוכים באמצעות ועדות פריטטיות. בנוסף, פרט לעניינה של המשיבה 1 שכאמור נמחקה מההליך, לא קושרה בקשת הצד לעובד מסוים. משכך, אין נפקות לאפשרויות המנויות בסעיף 5 לחוק, פרט לזו המאפשרת הגשת תביעה על ידי "ארגון העובדים היציג בענף" (סעיף 5(2) לחוק). לפיכך, ראוי לברר מה פירוש יש ליתן לביטוי זה, שאינו מוזכר בחקיקה ישראלית אחרת. יאמר מיד, טענותיהן של חלק מהמשיבות, כי אין להסתדרות מעמד כתובעת בבקשת צד כלפיהן משום שאינה ארגון יציג במפעל אין להן על מה שיסמכו. המחוקק ייחד את האפשרות להגשת תובענה או בקשת צד על ידי הארגון היציג באותו ענף לאותם מקרים בהם אין ארגון יציג באותו מפעל. ולפיכך, יש לסלק טענה זו על הסף. כך גם לגבי טענה אחרת שנשמעה מטעם מי מהמשיבות, כי באין עובד שיסמוך ידו על בקשת הצד של ההסתדרות, נשמטת הקרקע מתחת לבקשת הצד. או טענה אחרת שנטענה, כי העובדים מרוצים, יחסי העבודה טובים ואין מי מהעובדים שהלין בדבר העדרם של כיסאות הולמים במקום העבודה. על פי לשון החוק, האפשרות להגיש תובענה על ידי "ארגון עובדים יציג באותו ענף" לא הוצמדה להסכמתו של עובד, לתמיכתו בתביעה או בבקשת הצד, או לדרך אחרת של שילובו של עובד כלשהו בתובענה. ולא בכדי. שהרי, כפי שהוסבר לעיל, כוונת המחוקק היתה להרחיב את מעגל התובעים האפשריים, ובמסגרת זו נקבעה לראשונה זכות התביעה של ארגון עובדים יציג באותו ענף. לסיכום נושא זה, אין זכות התביעה של ארגון העובדים היציג בענף תלויה בהסכמת העובד, ואף אינה תלויה בהיותו של הארגון ארגון יציג במפעל. מהו, אם כן, "ארגון עובדים יציג באותו ענף"? התשובה לשאלה זו תלויה בקיומם של שני רכיבים מצטברים שצריכים לאפיין את הארגון המגיש תובענה או בקשת צד על פי מסלול זה: על הגוף המבקש להגיש תובענה או בקשת צד כארגון עובדים יציג בענף להיות ארגון עובדים כמשמעו בחוק ובפסיקה. קרי, המדובר אך ורק בארגון עובדים אותנטי ופעיל שמאפייניו עולים בקנה אחד עם דרישות הפסיקה לעניין "ארגון עובדים". בין מאפיינים אלה: הרכבו של הארגון שעליו להיות מורכב רובו ככולו מעובדים שכירים; מטרת ההתארגנות - הגנה על עובדים וזכויותיהם בדרך של משא ומתן קיבוצי וקידום השתתפותם בקבלת החלטות במקום העבודה; הצטרפות רצונית לארגון; עצמאות הארגון; חברות אישית של העובדים בארגון; ארגון של קבע; קיום הליכים דמוקרטיים בארגון וקיום תקנון המסדיר את פעילות הארגון. על הגוף המבקש להגיש תובענה או בקשת צד כארגון עובדים יציג בענף להיות בעל הסכמים קיבוציים משמעותיים באותו ענף, אף אם לא באותו מפעל. על מנת לבדוק רכיב זה, על בית הדין שהובאה בפניו תובענה או בקשת צד לפי סעיף 5 לחוק הזכות לעבודה בישיבה לבחון את ההסכמים הקיבוציים החלים בענף ולשקול את חלקו של הארגון המבקש בהסכמים אלה: אם מדובר בחלק הארי אם לאו. המדובר במאפיין סטטיסטי, הנשען על אומדנה הנעשית על ידי בית הדין ביחס לנתונים עובדתיים, על פי שיקול דעתו השיפוטי, הידע המשפטי וניסיון החיים המשפטי של השופט. פרשנות זו של "ארגון עובדים יציג באותו ענף" עולה בקנה אחד עם הדין, הפסיקה ותכלית החוק. כפי שאמרנו לעיל, פרשנות אחרת, המבססת את אפשרת התביעה על היותו של הארגון יציג במפעל או על מעורבותו של עובד בתובענה או בבקשת הצד, שמה לאל את תכלית סעיף 5 לחוק - לאפשר מנגנוני תביעה חדשים ואלטרנטיביים ועל ידי כך לחזק את מסלול האכיפה האזרחי של הזכות לעבודה בישיבה. פרשנות אחרת תביא למסקנה כי המחוקק שיחת מילותיו לריק, וציין מנגנוני תביעה שונים, המתכנסים האחד לתוך השני; ולא היא. פרשנות זו מחייבת בחינת כל מקרה ומקרה על פי חלוקה אובייקטיבית לענפי מסחר ושירותים. חלוקה אובייקטיבית כאמור לענפי מסחר ושירותים מאפשרת בחינת ההסכמים הקיבוציים על פי ענפים. עמדתנו היא, כי חלוקה כאמור נמצאת בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), על פי חלוקה לענפי משנה. השימוש בסיווג האחיד אינו זר לפסיקת בית דין זה, והוא הולם את לשון החוק ואת הצורך האמור בחלוקה אובייקטיבית, כללית ואחידה. נפנה אם כן לבחינת המקרה שלפנינו לאור העקרונות שהותוו דלעיל. האם ההסתדרות היא ארגון עובדים יציג בענפים אליהם משתייכות המשיבות? התשובה לרכיב הראשון מבין שני הרכיבים שצוינו בפסקה 22 דלעיל היא בחיוב. אין ספק שההסתדרות היא ארגון עובדים כנדרש בדין ובפסיקה. התשובה לרכיב השני מחייבת בחינה קונקרטית של ההסכמים הקיבוציים עליהם חתומה ההסתדרות בענפי המסחר והשירותים הרלוונטיים לבקשת הצד. בענייננו, רלוונטיים ענפים אלה: מסחר קמעוני בטקסטיל, במוצרי הלבשה ובנעליים - ענף משנה 522 בסיווג האחיד - משיבה 4; משיבה 8; משיבה 9; משיבה 10; משיבה 13 ומשיבה 22. מסחר קמעוני במוצרי רוקחות ורפואה, בתמרוקים ובצורכי טואלט וניקוי - ענף משנה 521 - משיבה 7. מסחר קמעוני בצעצועים - תת-ענף 5256 בענף משנה 525 - משיבה 5. פעילויות שמירה ואבטחה - תת-ענף 7500 בענף משנה 750 - משיבה 21. טלפוניה - ענף משנה 662 - משיבה 18. ההסתדרות הביאה בפנינו מספר הסכמים קיבוציים שונים עליהם היא חתומה בענפים הרלוונטיים. להלן נבחן הסכמים אלה לאור החלוקה הענפית דלעיל ובהתייחס להסכמים כלליים, החלים על כלל הענפים, ולהסכמים קיבוציים נוספים שהם בידיעתו השיפוטית של בית הדין. במישור הכללי ביותר, חתומה ההסתדרות על הסכמים קיבוציים כלליים עם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הכוללת את התאחדות הסוחרים, האיגוד הארצי למסחר בישראל והארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, בתחום הפנסיה; דמי ההבראה; החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה; ותוספת יוקר. הסכמים קיבוציים ארציים אלה הורחבו בצווי הרחבה. בנוסף, בתחום המסחר והשירותים, חתומה ההסתדרות על הסכם קיבוצי כללי מול לשכת המסחר תל אביב, הכולל בין היתר את ענפי ההלבשה, הצעצועים, התמרוקים והתרופות; ועל הסכם קיבוצי כללי בין ההסתדרות לבין הנהלת האיגוד הארצי למסחר, הכולל את ענף ההלבשה והצעצועים. כן ראוי להצביע על הסכמים קיבוציים מיוחדים בתחום השמירה; והטלפוניה, מול ענקית התקשורת בזק. רשימה זו היא רק מקצת מהתמונה הרחבה של ההסכמים הקיבוציים הכלליים והמיוחדים עליהם חתומה ההסתדרות הכללית החדשה מול מעסיקים וארגוני מעסיקים בענפי המסחר הרלוונטיים לערעור שלפנינו. לטעמנו, די בכל אלה על מנת להביא למסקנה הברורה, החד-משמעית, כי ההסתדרות היא הארגון היציג בענפים הרלוונטיים לערעור: ענף המסחר הקמעוני בטקסטיל, במוצרי הלבשה ובנעלים; ענף המסחר הקמעוני במוצרי רוקחות ורפואה, בתמרוקים ובמוצרי טואלט וניקוי; ענף המסחר הקמעוני בצעצועים; ענף השמירה והאבטחה וענף הטלפוניה. נוסיף, בבחינת למעלה מהדרוש, כי בכל הנוגע למשיבה 18, חברת פלאפון תקשורת, הרי שמדובר בחברת בת של בזק, החתומה כאמור על מספר רב של הסכמים קיבוציים עם ההסתדרות. נוסיף, כי ההכרעה, כי ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג בענפים הרלוונטיים לתובענה עולה גם בקנה אחד עם הוראת סעיף 4 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. הסעיף קובע, כי יציגות לעניין הסכם קיבוצי כללי תהא ל"ארגון עובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם". על דרך ההשאלה, ומאחר שלא הוגשה טענה נוגדת מטעם ארגון עובדים אחר כלשהו, ניתן לקבוע כי ההסתדרות היא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים בענפים הרלוונטיים לתובענה. משנמצא כי ההסתדרות היתה רשאית להגיש לבית הדין האזורי תובענה או בקשת צד, בגדר "ארגון יציג באותו ענף" כמשמעות הדבר בסעיף 5(2) לחוק הזכות לעבודה בישיבה, נפנה לשאלת ההליך הראוי. הגשת ההליך כבקשת צד בסכסוך קיבוצי - בדין יסודה חלק מהמשיבות טענו בפנינו כי ההליך שהוגש על ידי ההסתדרות אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ואינו מתאים לניהול כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. נפנה אם כן לבירור טענה זו, דבר דבור על אופניו. אימתי ינוהל הליך המוגש לבית הדין לעבודה כבקשת צד בסכסוך קיבוצי? הליכים אזרחיים בבית הדין לעבודה מתנהלים באחת מהפרוצדורות הבאות: (א) בסדר דין של תובענה אישית בסכסוך היחיד, על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991; או (ב) בסדר דין של הליך קיבוצי, על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969 (להלן: תקנות סדר הדין הקיבוצי). בהתייחס למאפייניו הייחודיים של סדר הדין הקיבוצי, נאמר על ידי בית דין זה, זה מכבר: "בכל הנוגע לסכסוכים קיבוציים הותקנה מערכת סדר דין מיוחדת... עיקרו של ההליך בסכסוך קיבוצי הוא דיון מהיר, ענייני ונטול כל התחכמות של הליכים 'פרוצדורליים'. להשגת המטרה המיוחדת חורג בית-הדין לעבודה מכל המקובל במערכת המשפט הכללית, ומעבר לכל מאמץ אפשרי המוטל על מערכת השופטים, ועושה את הכל לסיום מהיר של העניין תוך ימים ספורים". נוסיף, כי סדר הדין בסכסוך קיבוצי נפתח בבקשה ולא בכתב תביעה, הבקשה נתמכת ב"תצהיר בג"צי" וחקירת המצהירים היא ברשות בית הדין בלבד, תוך מגמה לייעול ההתדיינות וסיומה בהקדם האפשרי. הדין קובע, כי סדר הדין הקיבוצי מוחל בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה או בתובענה על פי סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה, על פי העניין (תקנה 1 לתקנות סדר הדין הקיבוצי). משעסקינן בהליך המתנהל בבית הדין האזורי, רלוונטי לענייננו סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה (להלן: סעיף 24(א)(2)). סעיף 24(א)(2) קובע כי בית הדין האזורי לעבודה הוא בעל סמכות ייחודית לדון ב: "תובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957..., בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". בענייננו, השאלה הנשאלת היא האם התובענה שהוגשה על ידי ההסתדרות באה בגדר הגדרות סעיף 24(א)(2) דלעיל. לדעתנו, ההליך שהוגש מתאים לניהול כבקשת צד בסכסוך קיבוצי בהתאם להוראות סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. להלן נבאר עמדתנו, שאלה הם הטעמים לה: ההסתדרות היא ארגון היכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957, כאמור ברישא לסעיף 24(א)(2). בעניין זה, מאמצים אנו לצורך פרשנות ההליך המתאים בהליכים לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, את מבחן הכשירות, שלפיו מוענק מעמד למי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד. זה מכבר, עמד על מבחן זה בית המשפט העליון, בפסק דין שעניינו היה פרשנותו של סעיף 24(א)(2). וכך נאמר: "לעניין זהות הצדדים, מושתתת אמת המידה, על פניה, על הכשירות. הווה אומר, אין המדובר במבחן עובדתי, לפיו מוקנה מעמד למי שחתום למעשה על ההסכם, אלא המבחן מעוגן במעמד המשפטי, שביטויו ביכולת להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד". למבחן זה התייחס בית דין זה, לא פעם, כגון בקבעו שגוף שהוא בעל כשירות לחתום על הסכם קיבוצי עם מעסיק, רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי, גם אם אינו צד להסכם קיבוצי עם אותו מעסיק. בעניין הורן את ליבוביץ, אישרתי את ניהולו של הליך קיבוצי שהוגש על ידי ההסתדרות, הגם שלא היה באותה עת הסכם קיבוצי בין הצדדים. ולענייננו. משקבע המחוקק כי בהתייחס לתובענות לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה קיימת זכות להגיש תובענה גם לארגון העובדים היציג בענף, ומשמצאנו כי ההסתדרות היא הארגון היציג בענפים הרלוונטיים לתובענה, נמצא גם כי ניתן היה להגיש את התובענה כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. ודוק: מבחן הכשירות מופעל בהקשר זה בהתייחס לשלושה רכיבים מצטברים הרלוונטיים להפעלתו של חוק הזכות לעבודה בישיבה: (א) היותה של ההסתדרות ארגון עובדים אותנטי ופעיל; (ב) היותה של ההסתדרות ארגון יציג בענף, כמבואר לעיל; (ג) כשירות ההסתדרות לחתום על הסכם קיבוצי מיוחד, וזאת במשמע של "יכולת" ולא במשמע של יציגות באיזו מהמשיבות. לענייננו, ולצורך הפעלתו של חוק הזכות לעבודה בישיבה, די בכך. המדובר בעניין הנובע מתחולתו, פירושו או ביצועו של דין, ולענייננו - חוק הזכות לעבודה בישיבה, כאמור בסיפא לסעיף 24(א)(2). משהעניק המחוקק מעמד לארגון יציג באותו ענף, משנמצאה ההסתדרות ארגון יציג בענפים הרלוונטיים למשיבות, ולאור החשיבות הנודעת לאכיפת הזכות לעבודה בישיבה, יש מקום לאפשר ניהולו של הליך בסדר דין קיבוצי, ככל שמוגשת בקשה על ידי ארגון עובדים. ראוי להוסיף, בהקשר זה, כי מסקנה זו נתמכת גם בתשתית העובדתית הפשוטה, יחסית, הנדרשת לצורך הכרעה במחלוקת. מסקנה זו נתמכת גם בפסיקה שעניינה אימתי ינוהל הליך קיבוצי במשפט העבודה. בית דין זה מצא לציין זה מכבר, בעניין התאחדות האיכרים, כי סכסוך קיבוצי מתאפיין בקיומו של "אינטרס קבוצתי" בנושא הסכסוך. אכן, סכסוך קיבוצי אין משמעו מצבור של סכסוכים אינדיבידואליים, אלא סכסוך שעניינו אינטרס של קבוצה. סכסוך קיבוצי הוא סכסוך ש"לארגון העובדים עניין בו, בשים לב לאופיו, להיקפו ולמידת חשיבותו התקדימית, העקרונית והפרשנית של הסכסוך, ואם הוא נוגע לכלל העובדים או שהוא עניינה של קבוצה מבין העובדים". אך לאחרונה, מצא בית דין להתייחס לסוגיה זו, בקבעו עקרונות כדלקמן: "הליך קיבוצי חייב לפרוש בפני בית הדין סכסוך קולקטיבי. זה טיבו של ההליך ולכך נועדה הפרוצדורה המיוחדת והפשוטה, יחסית, שנקבעה בסדרי הדין". "ככל שקיימת שאלה כללית משותפת לכלל הקבוצה, ניתן לבררה במתכונת של הליך קיבוצי". בענייננו, שאלת קיומם של מושבים לעבודה, הולמים, נוחים, מותאמים בצורתם ועומדים בדרישות חוק הזכות לעבודה בישיבה היא שאלה הכרוכה אינהרנטית באינטרס של קבוצה. אין מדובר בזכות אישית המוענקת לפרטים כפרטים, אלא בתנאי העבודה המוענקים לקבוצת העובדים, במהלך העבודה. הכסא אינו זכות השייכת לעובד מסוים, אלא לקבוצת העובדים במקום העובדים. משכך, המדובר במהותו של דבר בסכסוך קולקטיבי, שלו נועדה הפרוצדורה המיוחדת של סדר הדין הקיבוצי. אנו מוצאים להוסיף, כתמיכה להתאמת ניהול ההליך כסכסוך קיבוצי, כי על פני הדברים אין המדובר בהליך שמורכבותו העובדתית רבה וכי - בנוסף - אין ההליך הקיבוצי נוגד שמיעת ראיות או הבאת עדים, אף כי הדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה השומעת את התיק. מסקנה זו נתמכת גם בטעמים לאי-מחיקה של הליך קיבוצי. אכן, כפי שציינה ההסתדרות בפנינו, ככלל, יש להימנע ממחיקה על הסף של הליכים בסכסוך קיבוצי: "אין זה מקרה שבתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי לא תמצא זכר ל'מחיקה על הסף' ול'דחיה על הסף', באשר ברור שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי, שעניינו מימוש זכויות, יבוא לקיצו וימצא פתרונו על-ידי 'מחיקה על הסף' או על-ידי 'דחיה על הסף', מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה". "ולגופו של עניין - עניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי: המצוי ביחסי עבודה יאמר, שאותה דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא-ומתן ובשלב סופי צריך שיפסקו בו לכאן או לכאן. בסכסוך ש"מחקת על הסף", לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר. אין זה כדור שאפשר לגלגל 'תחת השטיח' כך שבמשך הזמן יתגלגל בשקט החוצה. זהו מרצע שאם תטמינו תחת השטיח יבצבץ ממנו ובסופו של דבר יצא החוצה ואולי אף יגרום חור בשטיח". מסקנה זו נתמכת גם בשיקולים שלפיהם סדרי הדין הם משרתי המשפט ואינם אדוניו. אכן, משהגענו למסקנה כי ההליך הוא, על פי מהותו, הליך קיבוצי שבליבו "אינטרס קבוצתי", ראוי לנהלו בהתאם. הוראות להמשך ניהול ההליך בבית הדין האזורי החזקה הגלומה בסעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה והסעד הראוי מסקנת הדברים עד כאן היא, כי ההסתדרות היתה רשאית להגיש הליך נגד המשיבות בהיותה ארגון העובדים היציג בענפים הרלוונטיים לתובענה וכי ראוי ונכון היה להגיש הליכים אלה כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. לאור האמור, יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית הדין האזורי שישמע את בקשת הצד ביחס למשיבות שלא נמחקו ממנו. בשולי הדברים, אנו מוצאים להוסיף הערות אחדות לעניין המשך ניהול ההליך בבית הדין האזורי: ראשית, ראוי להדגיש כי המחוקק מצא לקבוע חזקה, שלפיה ביצועהּ הרגיל של עבודה מאפשר ישיבה. טענה אחרת, הנטענת מפי מעסיק, דורשת הוכחה כשנטל ההוכחה מוטל על המעסיק. גם במקרים בהם העבודה מחייבים הליכה או עמידה חובה על המעסיקה לספק מקום ישיבה בהתאם לחוק. שנית, ככלל, הסעד הרגיל בהליכים קיבוציים הוא סעד הצהרתי הנתון לשיקול דעתו של בית הדין בהתייחס ל"מכלול רחב של שיקולים". במקרה שלפנינו, ולאור הוראות סעיף 4 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, נראה כי ראוי יהא לשקול על דרך החיוב גם את צו העשה שהתבקש על ידי ההסתדרות שהוא, לטעמנו, נובע ממהות הזכות ככל שתוכח הפרתהּ. בכל הנוגע, לפיצוי הכספי שהתבקש, החוק מאפשר פסיקת פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון מבלי לסייג סעד זה לתובענות היחיד. שלישית, משצומצם משמעותית מספר המשיבות, אין אנו רואים להכריע בשאלה לעניין ניהול ההליך במאוחד כנגד כל המשיבות שנותרו בהליך. מוצאים אנו להמליץ, כי בית הדין יכריע בסוגיה לאחר שמיעת הצדדים שנותרו בהליך, ובהתייחס לאפשרות להפריד את הדיונים על פי הסיווג הענפי המובא בפסקה 25 דלעיל. הערות אלה, אינן בבחינת הכרעה מחייבת בהליך שטרם נוהל לגופו, אלא בבחינת הדרכה לעניין המשך ניהול ההליכים בבית הדין האזורי. מובן כי הכרעת הדברים נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות והטענות שיובאו בפניו. סוף דבר סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה. המשך ניהולו יהא כדיון בסכסוך קיבוצי, ביחס למשיבות הבאות: משיבה 4 - הוניגמן ובניו בע"מ; משיבה 5 - קשת היפרטוי שותפות מוגבלת (טויס אר אס); משיבה 7 - סופר פארם (ישראל) בע"מ; משיבה 8 - קסטרו מודל בע"מ; משיבה 9 - קרוקר אינטרנשיונל בע"מ; משיבה 10 - רנואר אופנה יצור ושיווק (1993) בע"מ; משיבה 13 - יופי מעצבים 99 בע"מ; משיבה 18 - פלאפון תקשורת בע"מ; משיבה 21 - חברת השמירה בע"מ; משיבה 22 - ורדינון טקסטיל בע"מ. שאר המשיבות נמחקו מההליך, כאמור במפורט בפסקה 7 דלעיל. המשך שמיעת בקשת הצד יעשה ביחס לכלל המשיבות במאוחד, או בחלוקה לפי הסיווג הענפי או בחלוקה אחרת. החלטה בעניין תנתן לאחר שמיעת הצדדים, כמבואר בפסקה 29 דלעיל. משהמדובר בסכסוך קיבוצי, אין אנו עושים צו להוצאות. עבודה בישיבהזכויות עובדים