קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יריות בעבודה: התובע, ספר במקצועו, בעלים ומנהל של מספרה בעיר באקה אלגרבייה. ביום 23/7/05 בסמוך לשעה 22:00, ובעת שהוא בקש לנעול את דלת המספרה בסיום יום עבודתו, הוא נפגע בגופו מיריות שנורו כלפיו ע"י אדם שעטה על פניו מסכה. התובע שנפצע קשות מהיריות, הגיש לנתבע תביעה להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה, אך הנתבע דחה את תביעתו זו מהנימוק כדלקמן: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך. מדובר בירי על רקע אישי." 3. למעשה הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדות הבאות: א. התובע ספר במקצועו ובעל מספרה בעיר באקה אלגרבייה. ביום 23/7/05, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, עת בקש לנעול את דלת המספרה, ניגש אליו אדם רעול פנים וירה לעברו ממרחק קצר כמה יריות שפגעו קשות בדופן הבטן ובירך שמאל, (להלן: "האירוע"). ב. בעקבות אירוע הירי הובהל התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה שם אושפז ועבר ניתוח. ג. בעקבות אירוע הירי בצעה המשטרה חקירה במסגרתה גבתה עדויות מהתובע, מחברו שנכח בזירת האירוע, מר סאמי ביאדסה, ומעובר אורח בשם עלאא עתאמנה, ובסיומה החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות. ד. כעולה מהחומר המשטרתי שהוצג לתיק, הגיעה המשטרה כבר למחרת יום האירוע בבוקר, ביום 24/7/05, לביה"ח כדי לתשאל את התובע, אך מצאה אותו רדום ולאחר ניתוח והרופאים שטפלו בו מסרו להם שהוא יתאושש רק יותר מאוחר. משכך, הגיעו חוקרי המשטרה רק למחרת, ביום 25/7/05 שעה 9:35, וחקרו את התובע בעודו בביה"ח, אך חקירה זו הופסקה בשלב כלשהוא עקב מצבו של התובע. המסגרת הנורמטיבית 4. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ח-1995 (להלן: "החוק"), מגדיר פגיעה/ תאונת עבודה כדלקמן: "בחוק זה, במבוטח- "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע; "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;". ואילו סעיף 83 לחוק, שעיינו חזקת הסיבתיות, קובע: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים." 5. עפ"י לשון הרישא של הסעיף הנ"ל, "חזקת הסיבתיות", חלה רק לגבי "עובד", ואינה חלה לגבי "עובד עצמאי", (דב"ע שם/0-117 אברהם ישראל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 130). על כן ברי כי אין תחולה לחזקת הסיבתיות לגבי התובע שהוא עצמאי. אולם, בהקשר זה, הרחיבה הפסיקה וקבעה שאם אכן מדובר בגורם חיצוני נראה לעין, ראוי להתחשב בכך גם כשמדובר בעצמאי. בעניינו אמנם חזקת הסיבתיות לא תחול, אך נטל ההוכחה צריך להיות קטן יותר אם יתברר ממסכת העובדות שהתאונה אירעה תוך כדי העבודה, (עבל 1133/02 חג'ג' שושן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). 6. בכפוף לאמור לעיל, על התובע מוטל הנטל להוכיח את אותה זיקת חובה בין העבודה לבין הירי עליו. עובדה עיקרית שהנתבע אינו חולק עליה, הינה כי התובע נפצע בסביבת עבודתו, בעודו עושה לנעילת דלת המספרה לאחר סיום יום העבודה שלו ואף בטרם הספיק לנעול אותה באופן מלא. יוצא אם כן כי התובע נורה ונפגע עקב גורם חיצוני הנראה לעין תוך כדי עבודתו, לכן על אף היותו עצמאי, נטל הראיה המוטל עליו הינו מופחת יחסית. כלומר, בנסיבות העניין על התובע לשכנע בסבירות טענתו שלא קיים עניין או מניע אישי שאינו קשור לעבודתו, שהביא את היורה לפגוע בו במועד ובמקום שפגע בו. 7. בפנינו העידו התובע והעד מטעמו מר ביאדסה סמי. לתיק ביה"ד הוגשו הודעת התובע למשטרה מיום 25/7/05, הודעתו בפני חוקר הנתבע מיום 9/7/07, הודעת העד סמי ביאדסה לחוקר המשטרה מיום 23/7/05 וכן הודעת עד נוסף מזירת האירוע, מר עלאא עתאמנה, למשטרה מיום 23/7/05. יש לציין כי חוקרי הנתבע לא חקרו את העדים. דיון והכרעה 8. בהודעתו לחוקר המשטרה מיום 25/7/05 תיאר התובע את אירוע הירי, כדלקמן: "סיימתי את העבודה בשעה 21:45 ואני יודע את השעה המדויקת כי הסתכלתי בשעון. היה איתי במספרה חבר בשם סאמי ביאדסה שהוא הגיע למספרה בסביבות השעה 20:00. יצאתי אני וסאמי, כאשר סאמי יצא ראשון בשביל לעשן סיגריה והוא מחכה לי בחוץ ואני באותו זמן הייתי סוגר את העסק כיביתי את האורות, באתי לסגור את הדלת לציין שיש לי 2 דלתות דלת זכוכית ודלת ברזל. באתי לנעול את דלת הברזל, הסתכלתי מערבה, ראיתי אוטו, רחוק ממני 10 מטר בצבע זהב כסוף מסוג מזדה ... אני מסתכל על הרכב הזה ירד ממנו אדם גבוה עם מסיכה על הפנים והוא בא אלי בהליכה מהירה עם אקדח ביד, יד ימין. אני לרגע חשבתי שזה חבר שבא לעשות עלי דאווין, ככה צחוק אז אני אומר לו ככה בצחוק מה אתה עושה, מה אתה עושה! פתאום שמעתי יריות יריה ראשונה פגעה לי ברגל שמאל נפלתי על האדמה והתחלתי לצעוק ולהגיד ליורה לא לא ושוב ירה לי כדור נוסף שנכנס דרך הגב ועברה לכיוון הבטן אחר כך ברח לאוטו המזדה." (בעמ' 1 ש' 9-27). בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 9/7/07 חזר התובע על גרסתו ביחס לפרטי האירוע כפי שפירטם בפני חוקר המשטרה אך הוסיף כי היורה דיבר איתו בשפה הערבית ואמר לו "האט מסארי", קרי "תן כסף", (ראה עמ' 2 להודעה ש'2). התובע חזר והדגיש בשתי החקירות שאין לו אויבים וכי אינו מסוכסך עם אנשים, (בעמ' 3 ש' 13). 9. משנשאל התובע בעדותו בפנינו, מדוע הוא לא ספר לחוקר המשטרה על כך שמדובר בניסיון לשוד ושהיורה דרש ממנו כסף, הוא הסביר כי הודעתו למשטרה נגבתה ממנו למחרת הניתוח שעבר בבית החולים הלל- יפה, ובעודו נתון תחת השפעת הטשטוש והתרופות שניתנו לו, וכי סביר למדי שהוא החסיר פרטים ביחס לאירוע (בעמ' 1 ש' 21-23). התובע הוסיף שהוא החזיק עליו 2000-2005 ₪, במזומן. התובע חזר ותאר בפני חוקר הנתבע ובפני בית הדין, את נסיבות אירוע הירי שנמשך דקות מעטות, ואמר כי בעת שעסק בסגירת דלת המספרה שלו בסיום העבודה, הוא הביט לעבר הרחוב והבחין במכונית במרחק כ- 6 מטר ממנה ירד אדם שעטה על פניו מסכה של חתול, (כמו של פורים), וצעד לעברו וכי הוא סבר לרגע כי מדובר במעשה קונדס של אחד מחבריו. התובע תיאר עוד שהאדם הזה התקרב אליו כשבידו אקדח שלוף ודרש ממנו בקול נמוך לתת לו כסף, התובע הזיז את ידו ניסה להוריד את המסכה, וברגע זה ירה האדם עם המסכה ירייה שפגעה במפשעה ברגל שמאל, ואח"כ ירה פעמים ופגע במותן ימין ובגב תחתון (בעמ' 2 להודעה לחוקר המלל ש' 1-7, ועמ' 4 לפרט' ש' 22-29). 10. התובע שלל בתוקף את האופציה שהאירוע הינו על רקע אישי והעיד בעניין זה כדלקמן: "אין לי אויבים, גם אחרי המקרה חזרתי לעבוד במספרה, והיא נמצאת בכביש הראשי ליד הבנק, והקיר הפונה לכביש הוא מזכוכית, וכולם רואים אותי אפילו מהכביש ואילו רצו לפגוע בי אישית יכלו לפגוע בי בקלות. לפני המקרה, לא נדרשתי לשלם "חאואה" - פרוטקשיין. היורה רק ביקש ממני את הכסף. ....... אני אדם שכל האנשים אוהבים אותי, אני נגן מוזיקה, וגם ספר, כולם נכנסים אלי, ראש העיר, אימאם המסגד, אני מוכן להביא הרבה עדויות על השם שלי והמוניטין שלי כדי להראות שאין לי סכסוכים אישיים או משפחתיים או חמולתיים או פוליטיים." (בעמ' 5 ש' 27-33, בעמ' 6 ש' 1-2). 11. העד מטעם התובע, מר ביאדסה, הן בעדותו בפנינו והן בהודעתו בפני חוקר המשטרה, תמך בגרסת התובע, וכך העיד בעמ' 7-8 לפרט' : " אחרי שניות ספורות, שמעתי רעש הסתכלתי אחורה וראיתי שהתובע עם הידיים שלו עושה תנועת התגוננות מפני האיש, ואומר "אה, אה" האמת נבהלתי מהמראה, עמדתי וראיתי אדם עם מסכה מפחידה של קוף, מסיכה של פורים צבעונית ועם שיניים וקרניים ראיתי את זה מרחוק, בהתחלה חשבתי שזה אחד מהחברים שלנו בא להתבדח עם צעצוע של פורים, והאקדח היה כמו אקדח בסרטים של קאובוי, הסתכלתי בבהלה וראיתי את הפחד שראיתי על התובע מראה צורה אחרת, וזה לא עניין של צחוק, וקפצתי לכיוון היורה ואמרתי לו, היי, היי, והוא התחיל לירות בתובע, וראיתי שהוא כיוון למקומות שלא רצה לחסל אותו, כי האקדח היה כלפי מטה, אני פחדתי שהוא יפגע בי וברחתי מהמקום, ואז ראיתי שהיורה בורח מהמקום בזיגזג, לא יכולתי גם לראות את מספר הרכב שלו כי הוא חנה באלכסון.אני ראיתי שהוא ירד מהכיסא ליד הנהג וראיתי לפחות עוד ראש אחד ברכב. באשר לאופיו ושמו הטוב של התובע בקרב האנשים ותושבי הכפר, העיד מר ביאדסה ואמר: " אני מכיר את התובע 17 שנים, ולא שמעתי עליו מלה רעה, יש לו משפחה טובה, אישה וילדים, חברים. לא ידוע לי על סכסוכים כלשהם. הוא איש עבודה מתחיל לעבוד משעה 10:00 ועש שעה מאוחרת בערב, ואין לו זמן לדברים אלו " 12. בענייננו אין חולק כי היורה לא נתפס ע"י המשטרה, וכי המניע לירי לא נבדק על ידה, ולכן אין בפנינו דבר, מלבד גרסת התובע והעד מטעמו המסמכים שצרפו לתצהיריהם וחומר החקירה שהוגש לתיק. למעשה בחינת דברי התובע בהודעתו למשטרה שנגבתה ממנו כיממה וחצי אחרי אירוע הירי, ביום 25/7/05 שעה 9:35, מלמדת שהוא אמר לחוקר (בסוף עמ' 2 ש' 27-28), כי היורה בא ישר וירה בו וכי הוא לא דבר כלום, אך מיד אחרי דברים אלו הוא נשאל שתי שאלות קצרות, ומיד רשם החוקר את ההערה:"בשלב זה הפסקתי את החקירה מאחר ואינו חש בטוב וקשה לו לזכור". עובדה זו יחד עם העובדה הנוספת שעולה ממזכר המשטרה מיום 24/7/05 לפיו המשטרה ביקרה בבי"ח הלל יפה לתשאל את התובע אך מצאה שהוא אחרי ניתוח ומורדם ובעצת הרופאים סוכם שיגיעו בשלב מאוחר יותר, והעובדה שמדובר באירוע טרגי שהתובע לא ציפה לו (שכאמור חשב תחילה שמדובר במעשה קונדס), תומכות בטענת התובע, לפיה, בהודעתו לחוקר המשטרתי הוא החסיר דברים ובכללם העובדה שהוא נדרש ע"י היורה לתת לו כסף, עובדה שהוא מסר מאוחר יותר כשנחקר ע"י חוקר הנתבע. 13. משקבלנו את הסבר התובע לנסיבות גביית הודעתו ע"י המשטרה, הרי מה שנמצא בפנינו זו גרסה עקבית ויחידה מצד התובע אודות התקיפה, מקומה ונסיבותיה ואודות אישיותו המקובלת של התובע במקום מגוריו ואי מעורבותו בסכסוכים והעדר אויבים אישיים. גרסתו זו נתמכת למעשה גם בעדותו של העד מטעמו, מר ביאדסה. בנסיבות אלו, העדר ממצאים סותרים מחקרית המשטרה, אי גילוי זהות היורה או המניע שעמד מאחוריו על ידה, אי חקירת עדים לאירוע ע"י חוקרי הנתבע, אף לא את אלו שנחקרו ע"י המשטרה - משאירים את גרסת התובע שלמעשה שוללת כל מניע אישי, משפחתי ואחר לירי כלפיו ותומכים בסבירות גרסתו שהוא הותקף במסגרת ניסיון של היורה לשדוד ממנו כסף שהוא החזיק בכיסו בסיום יום העבודה שלו במספרה. 14. לאור זאת אנו קובעים כי בנסיבות העניין הוכח ע"י התובע בסבירות גבוהה, כי הוא נפגע מירי של אדם שבקש לשדוד ביום 23/7/05, בפחת המספרה שלו, וככזו פגיעתו הינה בגדר פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, וכי התובע זכאי לכל הזכויות העומדות לו על פי דין. 15. נוכח מהות המחלוקת בתיק שנוגעת אך לשאלה, האם הפגיעה של התובע מהירי הייתה על רקע אישי אם שמא קשורה לעבודתו ונסיבותיה וההכרעה בשאלה זו כנ"ל, יוחזר התיק לנתבע לצורך תשלום דמי הפגיעה שיגיע לתובע, בהתאם לדין. סוף דבר 16. התביעה מתקבלת כנ"ל. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 17. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. מקרי ירי