קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מגורים לא הולמים לעובדים זרים: הנאשם מואשם בכך שבתקופה הרלוונטית לכתב האישום הוא לא העמיד לרשות עובדיו הזרים 'מגורים הולמים'. אקדים ואציין כי החלטתי שהנאשם ביצע את העבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובדיו הזרים, אך טרם החלטתי אם להרשיעו. מסגרת הדיון הנאשם היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעל משק חקלאי. ביום 10.2.04 ערכו פקחים ביקורת יזומה במשק של הנאשם ונמצאו כי הנאשם העסיק 12 עובדים זרים תאילנדים. יובהר כבר בשלב זה כי בכל הקשור להוראות החוק האחרות הנוגעות להעסקתם של עובדיו הזרים לא נמצא כל דופי בהעסקתם. הליקויים שנמצאו היו אך ורק בתחום מגורי העובדים, אשר שוכנו במבנה שהנאשם שכר עבורם. ואלו הם הליקויים שפורטו על ידי המפקח מר קימה שמעון בדו"ח הביקורת במגורי העובדים הזרים (מ/6) (לאו דווקא לפי סדרם בדו"ח): מקלחת אחת ל- 12 עובדים. העדר מיכל אשפה מכוסה. העדרם של ארונות אישיים (0.5 מ"ק לאדם). בצד נרשמה ההערה "אין ארון לכל אחד". העדר אמצעי כיבוי אש העדר הוראות הדרכה, שימוש ובטיחות בשפת העובדים (להלן - תמצית מידע). העדר חיפוי קירות חרסינה או קרמיקה מעל הכיור. העדר ניקיון במטבח, בשירותים, במקלחת. הנאשם נחקר במעמד הביקורת (מ/4). כפי שמצויין בדו"ח הביקורת - העתק ממנו נמסר לו. כמו כן נדרש הנאשם להמציא מסמכים שונים בקשר להעסקתם של העובדים הזרים - אלה הומצאו ובהמשך כאמור לא נמצא בהם כל דופי. ביום 17.2.04 נערכה ביקורת חוזרת ונמצא כי הליקויים האמורים בדו"ח הביקורת תוקנו. ביום עריכת הביקורת החוזרת הורכבו הארונות האישיים. ביום 14.3.04 צויין ביומן החקירות (מ/9) כי התיק נבדק ונסגר ללא ממצאים. בהמשך הוחזר התיק מהמחלקה המשפטית והנאשם נחקר, ביום 26.10.04, הפעם בהתייחס למגורי העובדים הזרים (מ/5) וכך נרשם מפיו: "... בביקורת שנערכה נמצאו מספר ליקויים במגורים של 12 העובדים התאילנדים. המגורים היו במבנה שאני שכרתי ושייך לחבר מושב ובאחריותי. לגבי ארונות אישים לעובדים נכון שהיה חסר בזמן הביקורת אבל שאתם הגעתם לביקורת השניה כבר היו הארונות במקום והורכבו בדיוק שהגעתם. לגבי שאר הליקויים (ניקיון, מיכל אשפה, אמצעי כיבוי) לגבי ניקיון המקום סודר הושמו חרסינות איפה שהיה חוסר, הוספנו אמצעי כיבוי ומיכל אשפה מכוסה כמו כן בנינו מקלחת נוספת. אבקש לציין שכל הליקויים נקבעו מחוסר ידיעה ותוקנו באופן מידי לאחר שהמפקחים מיחידת הסמך, הסבו את תשומת ליבי לתקנות והיו מוכנים לביקורת החוזרת כעבור שבוע....." ביום 7.11.04 הוחלט להטיל על הנאשם קנס מנהלי בשיעור של 60,000 ש"ח (12 עובדים X 5,000 ש"ח) (מ/17). בהתאם נשלחה לנאשם ביום 21.2.05 הודעת קנס (נ/1). הנאשם ביקש להישפט. כתב אישום הוגש ביום 8.1.09. סעיף 2 (ב) (ב) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן - החוק) קובע, בין היתר, כי מי ש"העביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה" מבצע עבירה שדינה קבוע בחוק. סעיף 1ה' לחוק קובע כי אמות המידה להיות המגורים 'הולמים' יקבעו על ידי השר. השר קבע את 'אמות המידה' בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס - 2000 (להלן - התקנות). בתקנות נכללות ההוראות הנוגעות לליקויים הנטענים ולהן נדרש בהמשך. הכרעה תחילה אתייחס לטענות הסף של הנאשם ובהמשך אבחן את הליקויים הנטענים: הטענה על היות כתב האישום פגום - לטענת הנאשם כתב האישום פגום שכן המאשימה לא טרחה לפרט בכתב האישום את העובדות אשר הפכו את מגורי העובדים הזרים ללא הולמים, וכן את הוראות החוק המשלימות המפרטות את 'אמות המידה' להיות 'המגורים הולמים' (העודות והוראות החוק כמפורט בס' 8 לעיל). אשר על כן, כך לטענת הנאשם - יש לזכותו מביצוע העבירה המיוחסת לו (ס' 16 לסיכומים). דין טענת הנאשם להדחות, מן הטעמים הבאים: תחילה לגופה של טענה אודות פגם בכתב האישום - אכן כתב האישום פגום משלא פרט את כלל העובדות וכלל הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות (כמפורט בסעיף 8 לעיל), וזאת בניגוד לחובה הקבועה בסעיף 85 (4) ו- (5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ). אלא שהיה על הנאשם להעלות טענה זו בתחילת המשפט, ולחלופין לבקש את רשות בית הדין להעלות את הטענה רק בשלב זה (ס' 151 לחסד"פ). משלא עשה כן - דין ניתן היה לדחות את הטענה רק מטעם זה. אולם גם לגופו של ענין דין הטענה להדחות - תכליתן של הוראות סעיף 85 (4) ו- (5) לחסד"פ הוא להציג תמונה ברורה בפני הנאשם (וביה"ד) לגבי האישום ולגבי מסגרת הדיון. משכך, מקום בו כתב האישום אינו מפורט דיו עומדת לו הנאשם הזכות לטעון בענין זה טענה מקדמית ובית הדין רשאי (ס' 150 לחסד"פ) להורות על ביטול כתב האישום (ואז ניתן להגישו מחדש כשהוא מתוקן) או להורות על תיקונו. אולם משהטענה מועלית לראשונה בסיכומי הנאשם בית הדין יבדוק האם פגם זה יש בו כדי להצדיק מתן סעד לנאשם. בשלב זה יבדוק בית הדין האם במסגרת ראיות התביעה הושלם "החסר" והאם נותר ספק לגבי מהות המעשה בגינו מוגש כתב האישום. במקרה זה, על פני הדברים ברור כי לנאשם היה ברור מהם המעשים המקימים את העבירה - דו"ח הביקורת שפרט את הליקויים הוגש (ואף נמסר לנאשם מלכתחילה והוא אף נחקר לגביו), והנאשם הגיש את ראיותיו בהתייחס לליקויים שם. משכך, אין מקום לביטול כתב האישום וגם אין צורך ב'תיקון פורמלי' של כתב האישום. יש לזכור, שבצד זכויותיו של הנאשם ישנו אינטרס ציבורי בבירור כתב האישום ולפיכך מקום בו הפגם לא ירד לשורש הגנתו של הנאשם אין מקום ליתן לו את הכח לבטל את כתב האישום. עיון בסיכומי הנאשם מעלה כי אין שם ולוטענה אחת המסירה במה קופחה הגנת הנאשם. משכך, העלאתה של הטענה רק בשלב זה היא בבחינת 'ניצול לרעה' של הטענה. הטענה על פגם בהחלטה על נקיטת ההליכים המנהליים כנגד הנאשם - לטענת הנאשם, המפקח מר שמעון קימה, אשר נתן את ההחלטה על השתת הקנס המנהלי (כעולה ממוצג מ/16) לא היה מוסמך לעשות כן במועד השתת הקנס (7.11.04), אלא רק לאחר מכן (14.12.04 - מועד הפרסום בילקוט הפרסומים, נספח ג' לסיכומי הנאשם). לטענת הנאשם, אין המדובר בטענה על פגם בהודעת הקנס אלא על חוסר סמכות. דין הטענה להדחות מכל אחד מארבעת הטעמים הבאים: מי שחתומה על הודעת הקנס שנמסרה לנאשם (נ/1) היא המפקחת גלית חן; במועד ההחלטה על השתת הקנס (7.11.04 - מ/16) היה המפקח מר שמעון קימה מוסמך לעשות כן בהתאם לפרסום בילקוט הפרסומים מיום 14.11.02 (נספח ב' לסיכומי התשובה של המאשימה). ככל שהטענה כוונה ל'פגם בכתב האישום', הרי שהעלאתה בשלב זה טעונה כאמור רשות של בית הדין; וזה העיקר - כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי כי "משהוגש כתב אישום לאחר שהמשיב הודיע על בקשתו להישפט ומשכתב האישום הוגש כדין, אין עוד נפקות לפגמים בהודעת הקנס, ככל שנפלו כאלה". הטענה על פסלות דו"ח הביקורת (מוצג מ/6) - לפי סעיף 6 (א) (2) לחוק, סמכותו של מפקח להכנס למגורי עובד זר לשם בדיקתם טעונה הסכמה של העובד הזר. לטענת הנאשם דו"ח הביקורת פסול שכן הוא נערך מבלי שהושגה הסכמתם ה'פוזיטיבית' של 12 העובדים הזרים לכניסתם של המפקחים למגוריהם. לא זאת אף זאת טוען הנאשם - מדובר בעובדים זרים מתאילנד שאינם דוברים עברית או אנגלית ואילו ממוצג מ/1 - תאור המקרה, לא מצויין כי נכחה בביקורת מתורגמנית לשפתם של העובדים הזרים. לטענת הנאשם, לאור הלכת יששכרוב הרי שזו ראיה שהושגה בניגוד לחוק ולכן דינה להפסל. מוסיף הנאשם וטוען שבהעדר דו"ח הביקורת (מ/6) אין למאשימה כל ראיה לגבי ליקויים במגורים ולכן יש לזכות את הנאשם. דין טענה זו להדחות, מכל אחד מן הטעמים הבאים: ראשית, ממוצג מ/1 עולה כי הביקורת במגורי העובדים הזרים נערכה בנוכחות ובליווי של אחד העובדים. חזקה כי הדבר נעשה בהסכמה וללא התנגדות. בכל אופן - המפקח לא נשאל על ענין זה ומכח חזקת התקינות ניתן להסיק את קיומה של ההסכמה. קל וחומר לאור העולה מעדותו של הנאשם לגבי ההתנהלות בביקורת. "אני זוכר את הביקור של המפקחים, הם באו ואני והעובדים ישבנו בחוץ בשלב לפני המשרד שלי, עצרה מזדה לבנה ושני אנשים ירדו ממנה והציגו את עצמם כמפקחי תמ"ת שבאו לעשות ביקורת, אני הרגשתי שלם גם ביחס שלי וגם במגורים כלפי העובדים ולא היה לי חשש, הזמנו אותם לקפה ועוגיות והם ישבו ודיברו. הכל היה ברוח טובה ונאמר הכל והם ישבו אצלי למעלה משעה וחצי, אחד הלך למגורים ואלי ישב איתי במשרד כל הזמן, הם באו נתתי לו את כל הניירות". לענין שפת התקשורת עם העובדים - הרי שיש להניח כי חרף קשיי השפה הצליחו המפקחים והעובדים לתקשר ברמה הנדרש לצורך התלוות לביקור במגורים. יש לזכור כי לא הובאה ראיה מטעם הנאשם וגם לא נטען כי הוא תקשר איתם אך ורק בתאילנדית. למעלה מן הדרוש אעיר שתי הערות: האחת, לטעמי ככלל די בהסכמה של אחד העובדים הזרים ולא נדרשת הסכמתם של כל העובדים המתגוררים במגורים; השניה, רצוי כי בטופס הביקורת ייוחד מקום לציון מפורש של זהות נותן ההסכמה לביקור במגורים, ולחלופין כי הדבר יצויים בגוף טופס הביקורת או בגוף טופס 'תאור המקרה'. שנית, אפילו אניח כי 'הראיה' הושגה שלא כדין, עדיין לפי הלכת יששכרוב יש לבחון האם קבלת הראיה תפגע בזכויות החוקתיות של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במקרה זה ספק אם כך הוא הדבר. 'חומרת הפגם' במקרה זה לא פוגעת בזכותו של הנאשם ל'הליך הוגן' ולכן לא מצדיקה את פסילת הראיה. יוזכר כי הביקורת לא נערכה ב'כח' או בצורה 'כפויה', אלא בתום לב וכעולה מעדות הנאשם עצמו - מבלי שמאן דהוא סבר ובכלל זה הנאשם שיש טעם למנוע את הביקורת. קודם שאבחן את הליקויים השונים אציין כי לטעמי 'שיטת החקירה' לפיה הביקורת במגורים נערכת שלא בנוכחות המעביד (ולפחות במקרה זה לא היתה מניעה לכך) ותוך הסתפקות בסימון לקוני בטופס מבלי ליטול את תגובתו הפוזיטיבית המיידית של הנאשם לליקוי הלכאורי או לאופן בו לדעתו הוא עומד בדרישות התקנות - מעוררת קשיים לא מבוטלים כאשר עסקינן בהליך הפלילי. ודאי כאשר הביקורת אינה מלוות בתיעוד ויזואלי מסודר (תמונות או וידאו) - ולכך אדרש בהמשך. ענין המקלחות תקנה 8 (ב) - שענינה מקלחות - קובעת כי "לכל שמונה עובדים הגרים במבנה תוקצה לפחות מקלחת אחת". לפי דו"ח הביקורת במגורי העובדים הזרים (12 במספר) נמצאה רק מקלחת אחת. בחקירתו הראשונה (מ/5) ציין הנאשם כי נבנתה מקלחת נוספת. בחקירתו הראשית טען הנאשם כי באותו חדר מקלחת היו 2 מקלחות וכשהמפקחים אמרו שצריך מקלחת אחת נוספת היא נבנתה. כך שלטענתו, "היום יש 3 מקלחות". את טענת הנאשם לא ניתן לקבל משהיא לא נתמכה בשום ראיה, ולו תמונה מהמגורים המראה כי יש בהם 3 מקלחות. כך או כך, יש לזכור כי לפי הרשום בדו"ח הביקורת - העתק ממנו נמסר לנאשם בעת הביקורת. לו גרסתו דהיום נכונה, מן הסתם בעת חקירתו היה מציין כי המפקחים טעו בספירת המקלחות ובעת ביקורם היו שתיים ולא אחת. משטענה זו לא נשמעה בזמן אמת אין לנו מקום שלא לקבל את עדות המפקחים. איננו סבורים כי לטענות אודות העדרן של תמונות ו/או הסתרתן יש מקום - משלא הוכחה הטענה ולו לכאורה. לפיכך, אני קובע כי במגורי העובדים לא נמצאו מקלחות כנדרש. ענין הכיסוי לפח האשפה תקנה 5 (ב) (7) - שענינה המטבח - קובעת כי במטבח יהיו "מכלים בעלי מכסה תקין העשויים מחומר קשיח לאחסון אשפת המטבח". בדו"ח הביקורת (מ/6) בצד הדרישה למיכל אשפה מכוסה במטבח (ס' 15 לטופס) סומנו הן האפשרות של 'לא קיים' והן האפשרות של 'לא תקין'. מכאן ובצירוף עדות הנאשם עולה כי מה שהיה חסר הוא המכסה למיכל האשפה במטבח. לפיכך, אני קובע כי במטבח של מגורי העובדים לא נמצא מיכל אשפה עם כיסוי כנדרש. ענין הארונות - תקנה 4 (ג) - שענינה חדרי המגורים - קובעת כי "לכל עובד יהיה ארון בגדים או תא נפרד בארון בגדים שנפחו לא יפחת מן הקבוע בתוספת; לארון יהיה מנגנון נעילה". בתוספת מצויין כי נפח תא האחסון לא יפחת מן הקבוע בתוספת - 0.5 מ"ק. דהיינו, לפי התקנות יש להעמיד לרשות העובד הזר 'נפח' אחסון בין בארון נפרד ובין בתא נפרד בארון כללי. בדו"ח הביקורת (מ/6) סומנה בצד הדרישה לארונות אישיים האפשרות של "לא קיים" ונרשם בהערות "אין ארון לכל אחד". בחקירתו של הנאשם ביום 26.10.04 (מוצג מ/5) אמר הנאשם כך "לגבי ארונות אישיים לעובדים נכון שהיה חסר בזמן הביקורת אבל שאתם הגעתם לביקורת השניה כבר היו ארונות במקום והורכבו בדיוק שהגעתם" (הדגשה הוספה - א.א.). בחקירתו הראשית ציין הנאשם כי במבנה היו "ארונות קיר לפני שנים שפורקו מהבית שלי והועברו לשם תקינים לחלוטין, ראויים לשימוש ... כשהם אמרו לי שאני צריך ארון אישי 0.5 מטר קוב לכל עובד, לא התווכחתי בכלל, קניתי בכתר ארונות אישיים והרכבנו אותם ושמנו אותם ... רק היום לפני המשפט עוה"ד אמר לי שבכלל בתקנות לא כתוב שצריך להיות ארון אישי נפרד לכל עובד אלא צריך להיות 0.5 מטר קוב ארון לכל עובד. בעת הביקורת בפועל היה 0.5 מטר קוב לכל עובד ואפילו יותר אבל לא היו כתובים שמות הפועלים" (הדגשה הוספה - א.א.). בסיכומי הנאשם נטען שכלל לא הוכחה עבירה כיוון שהעדר ארון אישי אינו עבירה באשר אין חובה כי יהיה ארון אישי אלא די ב'נפח' אחסון אישי. מחד, נראה כי הכוונה בדו"ח הביקורת במונח 'ארון אישי' אינה לארון נפרד דווקא להבדיל מ'נפח' אחסון אישי, ולראיה בטופס הבדיקה נרשם בצד המונח 'ארון אישי' (ס' 5 לטופס) "(0.5 מ"ק לאדם)". זאת ועוד, חזקה כי דרישות החוק נהירות למפקחים ולעורכי טופס הביקורת, ובהתאם גם נרשמה ההערה בסוגריים. ואם היה ספק בכך, שומה היה על הנאשם לבררו עם המפקח בחקירה הנגדית ולעמתו עם התזה של הנאשם ולפיה היה ארון כללי להבדיל מארון אישי. ב"כ הנאשם הסתפק בלשאול את המפקחים באופן שאינו מחדד את הטענה של הנאשם, וענין זה יכול לזקוף לחובתו. מאידך, מההערה "אין ארון לכל אחד" יכולה להשתמע הטענה של הנאשם. שכן, לו לא היה ארון כלל מתבקש שההערה היתה שאין כלל נפח/ארון אחסון ובכל אופן ההערה לא היתה כוללת את התוספת 'לכל אחד', ולו הארון שהיה במגורים, כנטען ע"י הנאשם, לא ענה על דרישות החוק מתבקש שההערה היתה מתייחסת לכך. לא נעלם מעיני כי הטענה על ארונות הקיר לא מצאה את ביטויה בעת חקירתו של הנאשם מ/5. אך, מאחר והחקירה של הנאשם (מ/5) לא נערכה באופן של שאלה ותשובה לא מן הנמנע כי העדר התייחסות כאמור היא פרי טענתו של הנאשם לפיה סבר לאור דברי המפקח כי נדרשו ארונות אישיים (ולא די בארון כללי) וכאלה, כאמור, לא היו בנמצא. לאור הספק שמתעורר - ולטעמי הוא עולה כדי ספק סביר, הרי שלא ניתן לקבוע כי במגורים נעדרו ארונות כלל. המאשימה הפנתה לתמונות מ/3 שלפחות מאחת מהן (מ3ב' - בה נראים בגדים תלויים על קולב ועל חבל מעל מיטה) היא מבקשת ללמוד על העדר ארון. בכל הכבוד, לא ניתן לקבל את הטענה: ראשית, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התמונה אכן צולמה בביקורת הנוכחית. שכן, בדו"ח הפעולה אין רישום של דבר הצילום ואין סימון של התמונות. הנאשם הכחיש כי מדובר בתמונות מהמגורים המדוברים והמפקח מר קימה לא יכול היה לזכור ורק השיב שסביר להניח כי התמונות משם. בכל הכבוד, תשובתו מבלי שברור שהסיכוי ל'טעות אנוש' היא פחות מספק סביר, אינה יכולה להתקבל; שנית, בגדים תלויים אינם מלמדים בהכרח על העדרו של ארון. בהקשר לתמונות אלה יוער כי יטיבו המפקחים לו יקפידו על סימון התמונות ותיעוד דבר צילומן וכן נראה כי הגיע הזמן לשקול את צילום כלל מהלך הביקורת דבר שיאפשר הוכחה טובה יותר לגבי העדרם של דברים וכיוצ"ב טענות. בחקירתו הנגדית ציין הנאשם כי המדובר בשני ארונות קיר של 3 דלתות כל אחד. ב"כ המאשימה לא חקר את הנאשם על גודלם של הארונות ולפיכך גם לא ניתן לקבוע במידה הודאות הנדרשת להליך פלילי כי ארונות אלה לא סיפקו את נפחי האחסון הנדרשים בתקנות. לא נעלם מעיני כי הנאשם הודה כי לארונות הקיר לא היו מנעולים, אך כאמור לא בשל כך הוגש האישום, ורק בגין כך לא מצאתי לקבוע כי לא היו ארונות כנדרש בתקנות. מן המקובץ עולה כי לא ניתן לקבוע כי במגורים לא היו ארונות כנדרש. ענין אמצעי כיבוי האש - תקנה 12 (ה) - שענינה מניעת מפגעים - קובעת כי "המעביד יבטיח קיומם של אמצעים וסידורים נאותים למניעה ולכיבוי שריפות". בדו"ח הביקורת (מ/6) בצד הדרישה לאמצעי כיבוי אש (ס' 38 לטופס) סומנו הן האפשרות של 'לא קיים' והן האפשרות של 'לא תקין'. לא בתקנות ולא בכל הוראת חוק אחרת שהוצגה לנו לא פורש מהו 'אמצעי וסידור נאות למניעת ולכיבוי שריפות'. גם לא הובאה בפנינו עדות לגבי מהות המבנה, סביבתו וכיוצ"ב פרטים הנדרשים כדי לבדוק האם ננקטו 'אמצעי נאות'. מחקירת המפקח מר קימה עולה כי לשיטתו (ולשיטת המאשימה) הכוונה ב'אמצעי נאות' היא ל"מטף או צינור כיבוי". טענה זו מעוררת קושי לא מבוטל בהקשר של המשפט הפלילי, שכן מדובר בדרישה שאינה מפורשת דיה ואם לכך היתה הכוונה - תמוה מדוע לא צויין הדבר במפורש ובפשטות בתקנות. אציין כי אמנם בעקבות הביקורת ולפי המלצת המפקחים הכניס הנאשם למגורים מטף (שסוגו וגודלו לא הובררו). אך מכך לטעמי אין ללמוד - בהיקש - קיומה של 'הודיית בעל דין' על צורך במטף דווקא. כך או כך, לטענת הנאשם הצינור שנמצא מחוץ למגורים ושימש להשקיה הוא בבחינת 'אמצעי נאות' לכיבוי שריפה. הגם שטענה זו לא נטענה בחקירה הראשונה מ/5 ולא נתמכה בראיה אובייקטיבית לא שוכנעתי שיש לדחותה, שכן - לא מצאתי כי החקירה הראשונה של הנאשם היתה ממצה. במובן זה שהנאשם כלל לא נשאל מהם האמצעים שהיו, אם היו, למניעה ולכיבוי שריפות. בחקירה יש התייחסות כוללנית להוספת 'אמצעי כיבוי', ולא מן הנמנע כי התייחסותו הכוללנית של הנאשם היתה פרי הנחתו שקביעת המפקח לגבי הצורך במטף או בצינור כיבוי היא קביעה בלעדיה אין. הנאשם לא נחקר כלל על מהותו של הצינור המים, מיקומו, גודלו, אורכו וכיוצ"ב נתונים אשר עשויים היו להביא למסקנה כי צינור מים זה אינו יכול לשמש אמצעי נאות לכיבוי שריפה. לאור האמור, לטעמי לא ניתן לקבוע ברמת הודאות הנדרשת במשפט פלילי כי במגורים לא התקיימו "אמצעים וסידורים נאותים למניעה ולכיבוי שריפות". ענין תמצית המידע תקנה 14 - שענינה תמצית מידע בכתב - קובעת כי "במקום בולט לעין במבנה יוצג מידע כתוב בשפה המובנת לעובדים המתגוררים בו וכן בשפה העברית, לענין הוראות הדרכה ושימוש במבנה ובמיתקנים שבו לרבות הוראות בדבר בטיחות וכללי זהירות". תמצית המידע אמורה להתייחס לא רק להוראות ההפעלה של המטף, אלא למידע רחב יותר למשל לענין כללי הניקיון, שמירה על המכסה לפח, מה עושים למניעת שריפות ומה עושים במקרה של שריפה. אין חולק כי הוראות כאמור בהתייחס לשימוש במתקנים ולבטיחות לא נמצאו במגורים - לרבות לא בשפתם של העובדים הזרים. לפיכך, אני קובע כי במגורים לא נמצאה תמצית מידע כנדרש. לענין החיפוי מעל הכיור - תקנה 5 (ב) (3) - שענינה המטבח - קובעת כי יש להסדיר "חיפוי קירות מחרסינה או קרמיקה מעל הכיור" במטבח. בדו"ח הביקורת (מ/6) סומנו בצד הדרישה לחיפוי כאמור הן האפשרות של 'לא קיים' והן האפשרות של 'לא תקין'. הנאשם טען בעדותו בבית הדין כך: "היה שיש מעל הכיור ומעליו בזמנו היתה קרמיקה ואחרי הביקורת תיקנו את זה, עם דבק אתה מדביק בחזרה, רוב הדברים לא נכונים. הוא לא הלך איתי למגורים הוא הלך עם פועל שלא ידע עברית." לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם בעדותו, שכן בחקירתו (מ/5) טען הנאשם כך: "הושמו חרסינות איפה שהיה חוסר". צא ולמד, גם לשיטתו של התובע החיפוי לא מעל הכיור היה הלקוי. לפיכך, המגורים לקו בכל הנוגע לחיפוי מעל הכיור. לענין העדר הניקיון במטבח, בשירותים ובמקלחת - תקנה 12 - שענינה מניעת מפגעים - קובעת כך: "(א) מעביד ינקוט כל פעולה הדרושה למניעה סדירה של מפגעי תברואה במבנה ובסביבתו, לרבות מניעת מפגעי חרקים, מכרסמים ומזיקים אחרים. (ב) מעביד יבטיח באופן סדיר את תקינותה של הצנרת והאינסטלציה במבנה וידאג למניעת דליפות ונזילות. (ג) מעביד ינקוט אמצעים מתאימים להבטחת תחזוקת המבנה וסביבתו, וכן לתקינות התכולה הנדרשת על פי תקנות אלה. (ד) מעביד ידאג כי יהיו במבנה סידורים נאותים לאיסוף וסילוק אשפה. ...." בדו"ח הביקורת מ/6 סומנו לגבי ניקיון במטבח, בשירותים ובמקלחת הן האפשרות של 'לא קיים' והן האפשרות של 'לא תקין'. יאמר מיד, שספק בעיני אם העדר 'ניקיון' נופל בגדרן של הוראות תקנה 12, שהרי התקנה אינה מטילה על המעביד את חובת הניקיון אלא אך חובות - בין היתר, של מניעה סדירה של מפגעי תברואה, נקיטת אמצעים לתחזוקה ולסילוק אשפה. במקרה הנוכחי כלל לא הוכח כי הניקיון עלה כדי 'מפגע תברואה' או שלא ננקטו אמצעים ל'סילוק אשפה'. בכל אופן, מאופן מילוי הדו"ח הסיק המפקח מר קימה כי הליקוי בתחום זה לא היה חריג "לא ברמה של השתת קנס". אם כך, ודאי שלא ניתן לאמר כי הליקוי יש בו כדי לשמש בסיס להרשעה פלילית של אי מילוי דרישות התקנות. לענין זה יצויין כי בסעיפים 34, 36 ו- 37 לדו"ח שעניינם (בהתאמה): תברואה, תחזוקת המבנה וסביבתו, וסידורי איסוף וסילוק אשפה סומנה האפשרות 'קיים' ו'תקין'. משמע, הנאשם עמד בחובותיו לפי התקנות בענינים אלה. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי הנאשם הפר חובתו לפי התקנות או החוק בקשר לניקיון המגורים. סיכום הממצאים - מהאמור לעיל עולה כי מגורי העובדים הזרים לקו בהעדרה של מקלחת, בהעדר מכסה למיכל האשפה, בהעדר תמצית מידע ובהעדר חיפוי מעל הכיור. לגבי שני הליקויים האחרונים ציין המפקח מר קימה כי לא מטילים קנס בגין ליקויים אלה, אלא אם הם עוברים את השמונה. במקרה שלנו לא נמנו מעל 8 ליקויים. מה שמותיר אותנו עם שני ליקויים בענין המקלחת ובענין המכסה למיכל האשפה. ענין המכסה למיכל האשפה נראה כי הוא נופל בגדרם של 'זוטי דברים' - וספק בעיני אם הוא יכול לשמש בסיס להרשעה בפלילים. יחד עם זאת, הליקוי של העדר מקלחת הוא ליקוי שאין להקל בו ראש. משהגענו עד הלום יש לבחון את סוגיית היסוד הנפשי. לטעמי בהתייחס לליקוי של העדר מקלחת (ולמעשה גם לגבי שלושת הליקויים הנוספים שנמצאו) התקיים היסוד הנפשי הנדרש - ולו בדרך של 'עצימת עיניים'. טענתו של הנאשם לפיה לא היה לו מושג מה קובעות התקנות ולכן לא היה מודע לביצוע העבירה - אינה יכולה להתקבל. לנוכח האמור ובהתחשב בליקוי בענין המקלחות אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. יחד עם זאת, לאור מכלול נסיבות העניין: העובדה כי למעשה בכל הנוגע למגורים נמצא בסופו של יום ליקוי משמעותי אחד, ההנחה - לאור מדיניות התביעה, לפיה לו זו היתה תמונת המצב נגד עיני התביעה לא מן הנמנע כי לא היה מוטל קנס מנהלי, תיקון הליקויים הליקויים תוך שבוע אחד, השיהוי בהגשת כתב האישום, והעובדה כי למעשה בכל הנוגע להעסקתם של העובדים הזרים לא נמצא דופי (בענינים שאינם נוגעים למגורים) - אני סבור כי על אף קביעתי כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום יש מקום לשקול לנקוט בעניינו צעד של ענישה בלא הרשעה לפי סעיף 71א (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. לנוכח האמור לעיל, בשלב זה מצאתי להמנע מהרשעתו של הנאשם. עובדים זרים