קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת סעד פסיקת פיצויים עונשיים בכתב התביעה: בפני בקשה למחיקה על הסף של התביעה נגד המבקשים 2 ו-3 מחמת היעדר יריבות וכן מחיקת סעד של פסיקת פיצויים עונשיים מכתב התביעה. ואלו בתמצית העובדות הצריכות לענייננו: המשיבה שירתה כשוטרת במשטרת ישראל במספר תפקידים, כשאחרון שבהם הינו ראש משמרת סיור בתחנת אשדוד וסגניתו של קצין הסיור, כשהיא בדרגת רס"ר. ביום 20.5.2008 עצרה המשטרה אדם במהלך ניסיון פריצה (להלן: "העצור") והלה הובא לתחנת משטרת אשדוד. שם, בנסיבות שאין צורך לפרטן במסגרת בקשה זו, הצליח העצור לשלוף את אקדחה האישי של המשיבה ונמלט מן התחנה בניידת משטרתית, כאשר המשיבה עמו. כוחות משטרה ניהלו מרדף אחר העצור עד שבסופו של דבר נורה העצור ונהרג בתום עימות בצומת גינתון. בעקבות אירועים אלה מינה סגן מפכ"ל המשטרה ועדה בודקת לבחינת התנהלות השוטרים באירוע. ביום 19.6.2008 הוגשו מסקנות הוועדה הבודקת לידי מפכ"ל המשטרה, וביום 30.3.2009 הורה ראש אגף משאבי אנוש, באישורו של המפכ"ל, על פיטוריה של העותרת מחמת חוסר התאמתה. בעקבות ההחלטה על פיטוריה הגישה המשיבה עתירה לבית הדין הגבוה לצדק נגד המבקשים 2-3 דכאן (בג"צ 3798/09 ‏אירנה גורוחוד נ' המפקח הכללי משטרת ישראל, לא פורסם (2010) (להלן: "בג"צ גורוחוד"), בה תקפה את ההחלטה על פיטוריה. בפסק דינה של כב' הנשיאה ביניש קבע בג"צ כדלקמן: "...לאחר שבחנו את מהות הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורין ואת חומרתם, כמו-גם את קיומם של אמצעים מידתיים יותר שיהיה בהם כדי לבחון מחדש את התאמתה של העותרת לתפקידים אחרים במשטרה, באנו לכלל הכרעה כי מן הדין להפוך את הצו-על-תנאי למוחלט, במובן זה שהחלטת הפיטורין, כפי שנתקבלה - אינה יכולה לעמוד. לפיכך, על המשיבים להשיב את העותרת לשירות פעיל במשטרת ישראל ולמצוא בתוך זמן סביר ובהתאם לשיקול דעתם המקצועי, תפקיד אשר יהלום את ניסיונה ויכולותיה של העותרת. יש להניח, כי במסגרת שיבוצה מחדש של העותרת במשטרה, יתנו המשיבים דעתם לניסיונה בתחנת משטרת אשדוד ולהשתלבותה בתפקיד המנהלי אותו ביצעה לאחר אירוע החטיפה". נציין כי המשיבה טרם הוחזרה לשירות פעיל במשטרת ישראל. בין היתר בגין כך הוגשה תביעתה שבכותרת, בה התבקשו סעדים כדלקמן: השבתה של המשיבה לאלתר לשירות פעיל במשטרת ישראל; תשלום שכר וזכויות סוציאליות שונות בגין התקופה שחלפה מאז פיטוריה שלא כדין, בה לא הועסקה; וחיוב המבקשים 2-3 בתשלום פיצויים עונשיים "בגין התנהלותם כלפיה במעשיהם ומחדליהם בהתנהגותם השערורייתית בביזויים בריש גלי את צו הבג"צ בהימנעותם כמי שממונים על אכיפת החוק לפעול על פיו" (להלן: "סעד הפיצוי העונשי"). הבקשה שבפני: יחד עם כתב הגנתם הגישו המבקשים ביום 10.7.2011 בקשה למחיקת המשיבים 2-3 מכתב התביעה, בטענה של היעדר יריבות בין התובעת ובין הנתבעים 2 ו-3. כמו כן נתבקשה מחיקת סעד הפיצוי העונשי מן התביעה מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת היעדר עילה. נימוקי הבקשה היו כדלקמן: המבקשים 2-3 סיימו שניהם את תפקידם ביום 30.4.2011 ויצאו לחופשת פרישה. עילות התביעה מצביעות על מעשים או מחדלים המיוחסים לנתבעים כממלאי תפקידים המהווים אורגנים רשמיים ברשות המבצעת, היא המשטרה. יש להסיק לענייננו גזרה שווה מפסיקתם העקבית של בתי הדין לעבודה ולפיה פעולותו של מנהל הפועל כאורגן החברה ובמסגרת סמכותו, תיחשב כפעולת החברה. קביעת בית המשפט בבג"צ גורוחוד היתה כי "...אין חולק כי בעניינה של העותרת (המשיבה - מ.ש.) לא נפל פגם במישור הסמכות...". כלומר, בית המשפט העליון נדרש רק לעילות הסבירות והמידתיות של הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיבים 2-3 ולא לשאלת הסמכות ויש בכך לחזק את טענת היעדר היריבות. אשר למחיקת סעד הפיצוי העונשי נטען כי מדובר בסעד שעילתו מינהלית ולפיכך חל לגביו עקרונות המשפט המינהלי, לרבות חובת מיצוי ההליכים על ידי המשיבה. נטען כי המשיבה לא מיצתה הליכים משלא פנתה כלל למשטרת ישראל בבקשה להשתבץ מחדש בשורותיה. ולא זאת אף זאת, שפניית המשטרה אל המשיבה נותרה ללא מענה. כמו כן נטען כי בית הדין אינו רשאי לפסוק סעד של פיצויים עונשיים מקום שהמחוקק לא ציין זאת מפורשות ולכן בעניננו, נעדר בית הדין סמכות לפסוק פיצויים עונשיים. המשיבה הגיבה לבקשה בציינה כדלקמן: הבקשה מעלה שאלה שבמחלוקת עובדתית ולא צורף לה כל תצהיר. עם זאת, לא צויינה המחלוקת העובדתית אליה כיוונה המשיבה. התנהלותם של המבקשים 2-3 בהפרת צו הבג"צ הינה לב ליבה של התובענה ותהיה במחיקתם ה"דיונית לכאורה" משום פגיעה בזכויותיה המהותיות של התובעת. המבקשים 2-3 חרגו מסמכותם במחדלם למלא את צו הבג"צ ובכך פעלו "בניגוד לטובת הארגון בו עבדו ופעלו ממניע זר". "מעשיהם נעשו ביודעין ומתוך כוונה לגרום לתובעת נזק", או לחילופין נעשו "מתוך שוויון נפש לאפשרות של גרימת נזק למשיבה". מקום שהמדינה מבקשת להגן על המבקשים 2-3 כאורגנים של המדינה וכעובדי ציבור היה עליה לפעול על פי ההסדר הקיים בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006. משלא פעלה כך, די בכך כדי להוות בסיס להתנגדות התובעת לבקשת המחיקה. מה גם, שהבקשה לא מבהיר מהו המנגנון לפיו תיטול המדינה אחריות על מעשי הנתבעים. לעניין סעד הפיצוי העונשי נטען כי לבתי הדין לעבודה סמכות טבועה לפסוק פיצויים עונשיים וליתן סעד מקום בו הסעד נדרש. "סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני באשר נשלל על ידו ממתדיין, יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שיהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט" (רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, לא פורסם (1997)) ולפיכך, הלכה היא כי סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני הניתן בזהירות וביד קמוצה. עוד נקבע כי היעדר עילה ויריבות הינם פגם שעליו להתגלות על פני כתב התביעה עצמו ללא חקירה ודרישה בעובדות - שכן מטבע הדברים אלה טרם נתבררו בפני בית הדין, המצוי בשלב מקדמי של הדיון. בית הדין יורה, איפוא, על סילוק תביעה בשלב מקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש. המבקשים 2 ו-3 הינם בהתאמה מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר וראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל לשעבר. לפיכך, אין חולק כי הסעד הנוגע להשבת המשיבה לשירות פעיל במשטרה אינו בסמכותם עוד. אף בנוגע לסעדים בדבר תשלום שכרה של התובעת מעתה ואילך, ובתשלום שכר בדיעבד על תקופת הרחקתה משירות במשטרת ישראל, הנתבעת הנכונה היא המבקשת 1. משכך, לא מצאנו פגם מהותי בכך שהמדינה לא מסרה לעיוננו הודעה לפי תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006. נעיר כי עילת התביעה אינה מנוסחת כעילה נזיקית. בהקשר לסעדים בדבר שכרה של התובעת נעיר גם כי המבקשים 2-3 הינם אורגנים של המבקשת 1. בעניין אורגנים של חברה כבר נקבע כי הרמת מסך התאגיד שמורה למקרים קיצוניים המצדיקים חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ובפרט שימוש לרעה במסך ההתאגדות (דב"ע (ארצי) נ"ג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 345; ע"ע (ארצי) 1201/00‏ יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות - אילת בע"מ, פד"ע לג (39), 35 (2002)), כך בעניין אורגן של חברה מסחרית, כך מקל וחומר בעניינם של אורגנים המשתייכים לרשות מרשויות המדינה, אשר מוגנים מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין ואשר בענייננו, בג"צ גורוחוד קבע לגביהם במפורש כי לא פעלו בחריגה מסמכותם. נעיר גם כי חששה של המשיבה לפי מצבה הורע עם פרישת המבקשים 2-3 ממשטרת ישראל, משצו הבג"צ הופנה כלפיהם באופן אישי נאמר אנו כי חזקה שהצו עומד בתוקפו וניתן נגד שני המבקשים 2-3 כאורגנים של משטרת ישראל. כלומר, חזקה שמי שבא בנעלי המבקשים 2-3 כפוף לצו הבג"צ. אשר לסעד הפיצוי העונשי, כבר נקבע כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לפסוק במקרים הנמצאים מתאימים לכך, פיצויים שיש להם מאפיינים עונשיים (ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים - חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ נ' יאיר חודאדי, לא פורסם, (2010)). בעניין פלוטקין עמד בית הדין הארצי על כך שבפסיקת פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, מטרות הפיצוי הן שתיים, פיצוי על נזק ממשי, ופיצוי עונשי וכן צויין כי "פסיקת פיצויים עונשיים נתונה לסמכותם של בתי המשפט כסמכות טבועה" (דב"ע נו/3-129, שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, וערעור שכנגד, פד"ע לג 481. ר' לעניין פסיקת פיצוי עונשי בקשר לפסיקת פיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 גם ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית- אלמוני לא פורסם (2008), ופסק דינה של השופטת ארד (כתוארה אז) לעניין פסיקת פיצוי עונשי במקרה של סחר בבני אדם, ע"ע (ארצי) 247/07 פלונית - סופיה קוציק (24.9.09)). אף אם לנוכח קביעת בג"צ גורוחוד עולה ספק אם אמנם המקרה שבפנינו עולה כדי אותם מקרים חמורים שבגינם מתבקשת הפעלת פיצוי עונשי כפי שהופעלה בפרשות פלוטקין, פלונית או קוצ'יק לעיל, הרי שמדובר בשאלה עובדתית שדינה להתברר בשלב ההוכחות. נזכור כי טענתה המשיבה הינה שהמשיבים 2-3 פעלו "ממניע זר" ו"ביודעין ומתוך כוונה לגרום לתובעת נזק" או "שוויון נפש" לאפשרות של גרימת נזק. לפיכך, לא מצאנו להורות על מחיקת סעד הפיצוי העונשי מטעם זה. למרות האמור, יש לשים לב לטיבו של סעד הפיצוי העונשי הנתבע. וכך נתכב בכתב התביעה: "41. בית הדין הנכבד מתבקש... ד. לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי לשלם לתובעת פיצויים עונשיים בסכום של 150,000 ₪ בגין התנהלותם עלפיה במעשיהם ומחדליהם בהתנהגותם השערורייתית בביזויים בריש גלי את צו הבג"צ בהימנעותם כמי שממונים על אכיפת החוק לפעול על פיו". עולה, כי טיב הסעד המבוקש הינו סעד של ביזיון בית המשפט, עקב אי-קיום הוראות הצו בבג"צ גורוחוד. אך מובן הוא כי סעד של ביזיון בית המשפט יש להפנות אל הערכאה אשר בגין אי קיום החלטתה מתבקש הביזיון (ר' ס' 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט, המקנה לבתי המשפט סמכות "...לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם...". לפיכך, אף שלבית הדין לעבודה סמכות טבועה לפסוק פיצוי עונשי, הרי שמניסוח הסעד בכתב התביעה עולה כי מדובר בבקשה לביזיון צו הבג"צ. סעד שכזה דינו להימחק. סוף דבר, בהיות המבקשים 2-3 אורגנים של המבקשת 1 ובהינתן קביעותינו בנוגע לסעדים שנתבעו בתביעה, הבקשה מתקבלת. המשיבים 2-3 (הנתבעים 2-3) יימחקו מכתב התביעה ואף סעד הפיצוי העונשי יימחק. שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך. כתב תביעהמסמכיםפיצויים