קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת עווית הכותב תאונת עבודה: השופטת ורדה וירט ליבנה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור גב' פוגלהוט ומר כהן; ב"ל 2156-08) אשר דחה את ערעורו של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי, במסגרתו ביקש להכיר בו כמי שאירעה לו "פגיעה בעבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק). העובדות הצריכות לעניין המערער יליד 1944. במהלך כל שנות עבודתו, משנת 1966 המערער עובד בעבודות פקידותיות שעיקרן כתיבה מרובה בידו השמאלית. ידו הדומיננטית של המערער היא יד שמאל. החל משנת 2000 חלק עבודתו העיקרי בוצע על ידי הקלדה במחשב וזאת כאשר ביצע כתיבה ידנית של הטפסים. לצורך ביצוע עבודת הכתיבה, משתמש המערער בשלוש האצבעות שעיקר הלחץ עליהן בעת הכתיבה. במהלך שנת 2006 החל המערער להרגיש כאבים באגודל ובאצבע 2 ובשורש כף היד וכן להתקשות בכתיבה, ולצורך כך פנה לטיפול רפואי. הממצאים מפורטים במסמכים הרפואיים. בבית הדין האזורי הוסכם בין הצדדים שימונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הופעת מחלתו על בסיס העובדות המוסכמות. הוסכם, כי בחינת הפגיעה צריכה להיבחן גם לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי מינה את פרופ' אבינועם רכס כמומחה יועץ רפואי (להלן גם המומחה). להלן יפורטו תשובותיו של המומחה בהתאמה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו: א. האם התובע סובל ממחלה כלשהי בכף ידו השמאלית? ואם כן, מהי? תשובתו של המומחה הייתה: "התובע סובל ממחלה נוירולוגית הפוגעת בכף ידו השמאלית. המחלה נקראת writers cramps ("עווית הכותב") והיא שייכת לקבוצת מחלות גדולה יותר הנקראת focal dystonias. הגורם למחלה זו אינו ידוע. ככל הנראה ישנה הפרעה בתפקוד אותם אזורים במוח הנקראים "גרעיני הבסיס". עווית ממוקדת כזו יכולה להחמיר בפעולה מסויימת יחודית ואז היא נקראת task specific focal distonais. כזו היא גם "עווית הכותב": בניסיון לכתיבה מופיעה עווית של כף היד שאינה מופיעה בפעולות מוטוריות אחרות." ב. אם התשובה חיובית, האם ניתן לקבוע, שהמחלה ביד שמאל, נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו כמתואר בסעיף 3 לעיל והאם קיים קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתו לבין הופעת המחלה? תשובתו של המומחה הייתה: "הגורם למחלה כאמור אינו ידוע. אך תסמיני המחלה גוברים כאמור בעת נסיון כתיבה או הקלדה. מכאן, ש"קיים קשר סיבתי כלשהוא" בין המחלה ועצם העבודה בכף היד השמאלית הדומיננטית." ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם כל מאמץ פיזי שעשה התובע במסגרת עבודתו, גרם לפגיעה כלשהי (להלן: "הפגיעה") בכף ידו השמאלית? תשובתו של המומחה הייתה: "התשובה לשאלה זו ככל שניתן להשיב עליה היא שלילית. לא כל מאמץ הנעשה בגפה השמאלית העליונה מביא להופעת סימני המחלה אלא פעולה ספציפית בלבד - כתיבה או הקלדה." ד. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - ההיתה אותה פגיעה, פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות קודמות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובע או שמא, המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך? תשובתו של המומחה הייתה: "ראה א' לעיל. לא ניתן לדעתי להשיב על שאלה זו המתייחסת למנגנון יצירת המחלה שהוא כאמור לא ידוע." ה. אם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות הן שגרמו למצב הקיים בתובע) - היא חיובית - האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (לרבות גורמי הסיכון)? תשובתו של המומחה הייתה: "אין גורמי סיכון ידועים לחלות ב"עווית הכותב"." ו. במידה ולעבודתו של התובע הייתה השפעה כלשהי על המחלה בכף ידו השמאלית, האם הייתה השפעתה של העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים? תשובתו של המומחה הייתה: "בהתחשב בכל הנאמר לעיל, ומתוך חוסר הידיעה המדעית של המנגנון התחלואתי העומד ביסוד "עווית הכותב" יש להכיר בהשפעה של תנאי עבודתו של התובע הגוברת על כל השפעה ידועה אחרת." לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה הרפואי, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים להעביר למומחה את שאלות ההבהרה הבאות: מהי הפגיעה הזעירה והבלתי הפיכה שנגרמה לתובע בעת הכתיבה עם כל תנועה? כיצד כתיבה יכולה לגרום לפגיעות זעירות ובלתי הפיכות "בגרעיני הבסיס" במוחו של התובע? נא הסברך. כיצד צירוף הפגימות הזעירות והבלתי הפיכות אם קיימות, גורמות בצירופן לפגימה "עווית הכותב"? נא הסברך. המומחה השיב: "כפי שכבר כתבתי בחוות דעתי המקורית, מנגנון הפגיעה העומד ביסוד ההפרעה הנוירולוגית הידועה בשם "עווית הכותב" אינה ידועה. ידוע רק כי קיים קשר בין פעולה מוטורית מסויימת היא ולא אחרת, לבין הופעת העווית. כך לדוגמא ניתן להשתמש בכף היד לכל פעולה מוטורית שגרתית בה לא תופיע העווית בעוד שכתיבה או הקלדה ורק פעולות אלו יביאו ליצירת העווית. א' - ג' אני אינני יודע לתת תשובות לשאלות אלו משום שאין תשובות מדעיות ידועות לכך." לאחר סיכום טענות הצדדים, נתן בית הדין האזורי את פסק דינו. בפסק הדין נקבע, כי לאור קביעתו הבהירה והחד משמעית של המומחה הן בחוות הדעת והן בחוות הדעת המשלימה, כי לא ידוע על קשר סיבתי בין פעולת הכתיבה או ההקלדה לבין התפתחות המחלה, אין כל מנוס מדחיית התביעה. בפסק הדין צוין, כי מתשובותיו של המומחה הרפואי עולה ללא כל ספק שלדעתו תנועות היד בעת כתיבה או הקלדה אינן גורמות לנזק ולא ידוע שהן הגורמות למחלה ממנה סובל המערער, אלא תסמיני המחלה באים לידי ביטוי בעת ביצוע תנועות הכתיבה והקלדה. הערעור בערעורו טוען המערער, כי לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי המצביעה על קשר סיבתי כלשהוא בין המחלה והעבודה בכף ידו השמאלית, היה על בית הדין האזורי לקבל את תביעתו ולהכיר בו כמי שנפגע ב"תאונת עבודה". לטענת המערער, הפגיעה הזעירה והחוזרת שגרמה להופעת המחלה היא פעולת הכתיבה או ההקלדה, כפי שציין המומחה הרפואי בחוות דעתו המשלימה. המוסד לביטוח לאומי, מצידו, טען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי. זאת, במיוחד לאור קביעתו של המומחה כי הגורם למחלה איננו ידוע, וכי העובדה שתסמיני המחלה באים לידי ביטוי בעת כתיבה או הקלדה אינה מלמדת כי הם אלו שגרמו לפרוץ המחלה. עוד נטען, כי לא די ב"קשר סיבתי כלשהו" בין האירוע לעבודה, כדי למלא את הדרישות שנקבעו בפסיקה. משלא הוכח, כי נגרמו למערער אין ספור פגיעות זעירות מצטברות, אין מקום לקבל את תביעתו. הכרעה נקדים ונציין, כי לאחר שבחנו את כלל החומר שהיה לפנינו ואת טענות הצדדים, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל. בהתאם לכך, יש להכיר במערער כמי שאירעה לו "פגיעה בעבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. להלן נפרט את הנימוקים שביסוד קביעה זו. ראשית נבהיר, כי המערער סובל ממחלה אשר איננה נמנית על מחלות המקצוע שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד - 1954. תביעתו התבססה על תורת המיקרוטראומה, וכך נבחנה בבית הדין האזורי. נזכיר, כי בבחינתה של פגיעה בעבודה יש להראות קשר סיבתי בין מחלתו של המבוטח לבין עבודתו. קביעת קיומו של קשר סיבתי הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות והנתונה לשיקול דעתו של בית הדין. בקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה הרפואי שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי (דב"ע לו/0-8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; עב"ל 391/07 יפה הראל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם (15.6.2008) ). בחוות דעתו מציין המומחה, כי מחלתו של המערער הנקראת "עווית הכותב" (WRITERS CRAMPS) שייכת לקבוצת מחלות גדולה הנקראת FOCAL DYSTONIAS שהגורם לה איננו ידוע. בעניין זה ציין המומחה באופן מפורש, כי "אין גורמי סיכון ידועים לחלות ב"עווית הכותב" ". עם זאת, ברור מחוות הדעת שעווית ממוקדת זו יכולה להחמיר ולהתגבר בפעולה מסויימת - פעולת הכתיבה או ההקלדה שהן הפעולות העיקריות שמבצע המערער בעבודתו - מה שאין כן כאשר נעשות פעולות מוטוריות אחרות. בהתחשב באמור, ומתוך חוסר הידיעה המדעית לגבי המנגנון התחלואתי העומד ביסוד עווית זה, סבר המומחה כי יש להכיר בהשפעה של תנאי עבודתו של המערער הגוברת על כל השפעה ידועה אחרת. המומחה גם ציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי קיים קשר בין פעולה מוטורית מסוימת - "היא ולא אחרת" - לבין הופעת העווית. כלומר, הגם שלא ידוע מהו התהליך הנוירולוגי הגורם לעווית, ברור, גם לדעת המומחה, שפעולה מסוימת בדמות כתיבה או הקלדה מביאות לעווית - בתהליך כלשהו המתרחש במוח - לבוא לידי ביטוי ולהחמיר. ובלשון המומחה: "ככל הנראה ישנה הפרעה בתפקוד אותם אזורים במוח הנקראים "גרעיני הבסיס". עווית ממוקדת כזו יכולה להחמיר בפעולה מסויימת יחודית..." בעניין זה מתקיימים יסודותיו של סעיף 83 לחוק באשר לחזקת הסיבתיות, ואף נמצאנו שה?כחה הסיפא לסעיף 83 לחוק, לפיה השפעת העבודה על אירוע התאונה איננה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. יתירה מזאת, הוכח כי העבודה היא הגורם המשפיע הבלעדי על אירוע התאונה, משלא נמצאו גורמים משפיעים אחרים. במצב דברים זה, בו ברור כי פעולות הכתיבה או ההקלדה - ורק פעולות אלו - גורמות ליצירת העווית, ומשפעולות אלו הן הן עיקר עבודתו של המערער, הרי שלא ניתן לנתק הגיונית, ולדידנו אף משפטית, בין השפעת העבודה של המערער לבין מחלתו. כל זאת, על אף שלא ידוע מהו מנגנון יצירת המחלה. סוף דבר - הערעור מתקבל, באופן שהתסמינים למחלה הפורצים בזמן עבודתו של המערער יוכרו כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי. על הוועדה הרפואית שתדון בעניינו של המערער לבחון את נכותו של המערער כתוצאה מהתפרצות תסמיני המחלה בעת עבודתו בהקלדה ובכתיבה. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רפואהתאונת עבודה