קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון השתלות איברים במדינות חוץ: 1. האם נפל פגם בהחלטת ועדת הערר של משרד הבריאות בה נקבע כי לא הוסר החשש שהשתלת האיבר שבוצעה בגופו של התובע, התבצעה על דרך סחר אסור באיברים - זו השאלה בה עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה. 2. מהלך הדיון א. בתאריך 8/6/10 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש המותב. ב. בסיום הדיון המוקדם, נענה ביה"ד לבקשת הצדדים ונתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים וכן נענה לבקשת ב"כ התובע וקצב לו מועד בכדי להודיע כיצד, אם בכלל, הוא מבקש להמשיך ולנהל את התביעה. ג. בתאריך 13/12/10, לאחר שהתובע הודיע כי הוא עומד על תביעתו, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. ד. נתבעת מס' 1 (להלן:"הקופה") הגישה בקשת רשות ערעור כנגד החלטה זו (בר"ע 557-01-11). ה. בתאריך 24/5/11, נדונה בקשת רשות הערעור הנ"ל ובסיום הדיון, נתן ביה"ד הארצי, תוקף של פסק דין, להסכמת באי כח הצדדים, לפיה:"מקבלים את המלצת בית הדין לפיה בקשת רשות הערעור תתקבל וההחלטה בדבר הגשת התצהירים על ידי בית הדין קמא תבוטל. הדיון בתיק יתקיים על דרך הגשת סיכומים בכתב. אין בהסכמה זו כדי לוותר על כל טענה של מי מהצדדים במסגרת התיק המתנהל בבית הדין קמא". ו. בהתאם לפסק הדין, נקבעו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ובתאריכים 8/9/11, 26/10/11 ו - 4/12/11 הוגשו, בהתאמה, סיכומי התובע, הקופה ונתבעת מס' 2 (להלן:"מדינת ישראל" או "משרד הבריאות"). 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. התובע, יליד 1959, היה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה חבר בקופה, בתוכנית "מאוחדת עדיף". ב. התובע סבל מאי ספיקת כליות סופנית וטופל בהמודיאליזה מה - 6/07. ג. בתאריך 29/10/07, בוצעה בתובע השתלת כליה מתורם חי. ד. הליך ההשתלה בוצע בפיליפינים והתורם היה פיליפיני. ה. בטרם עבר התובע את הליך ההשתלה הוא פנה לקופה, וביקש את אישורה לביצוע השתלת כליה בחו"ל. ו. במענה לפנייתו הנ"ל של התובע, הפנתה הקופה את התובע לביצוע הטיפול במוסד רפואי בריגה שבלטביה (נספח 2 לכתב התביעה), הפנתה אותו להוראות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 7/06 מיום 13/3/06 (להלן:"חוזר מנכ"ל 7/06") וכן הבהירה לו מה תהיינה ההשלכות אם יבחר לבצע את ההשתלה בבית חולים אשר אינו קשור עם הקופה בהסכם, בהיי לישנא:"היה ותבחר לבצע את ההשתלה בבית חולים אשר אינו קשור עם הקופה בהסכם, ואשר לא תופנה אליו על ידי הקופה, ובהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 07/06 מיום:13.3.06, בנושא "מימון השתלות איברים במדינות חוץ" ובין היתר על מנת לשלול את האפשרות כי מדובר ב"סחר איברים", תתבקש כתנאי לביצוע כל תשלום, ככל שמדובר בהשתלת איבר מן החי, להציג בפני הקופה מידע מפורט אשר יכלול, בין היתר, את כל אלה: (א) זהות התורם. (ב) הגורם באמצעותו הושגה התרומה, ודרך השגתה. (ג) תצהיר של התורם והנתרם, ערוך ע"י עו"ד, כי תרומת האיבר מן הנתרם, לא נעשתה כנגד כסף או שווה כסף. או כנגד הבטחה למתן כסף או שווה כסף מן הנתרם או אחר עבורו, לתורם או לאדם אחר. (ד) התורם והנתרם יפרטו כל נתון רלוונטי בדבר קשרים, היכרות קודמת וכדומה העושים את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ויספקו כל חומר או מסמך שיש בו לתמוך באמיתות הנתונים שנמסרו. (ה) אישור המוסד הרפואי בחו"ל או גוף רשמי אחר באשר לזהות נותן התרומה , וכל בדיקה שביצע על מנת לשלול חשש כי הפעולה בוצעה בכפיה או תוך סחר באיברים. (ו) כל נתון ו/או אישור ו/או מסמך אחר, הרלוונטים והדרושים עפ"י נסיבות העניין". ז. בתאריך 25/4/09 הגיש התובע ערר למשרד הבריאות - לוועדה למימון שירותי בריאות במדינות חוץ (להלן:"הוועדה"). ח. בתאריך 24/5/09, הגישה, הקופה את תשובתה לערר (נספח ו' לכתב הגנתה). ט. בוועדה, אשר הרכבה נקבע בהתאם לתקנות שירותי חוץ, ישבו החברים הבאים: פרופ' ג. סילבר - מנהל שירותי נפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי הדסה; ד"ר אבינועם פירוגובסקי ממשרד הבריאות וד"ר מיכל דרניצקי אלהלל - מומחית בפנימית ובנפרולוגיה במרכז הרפואי הדסה. י. בתאריך 8/12/09 התקבלה החלטת הוועדה, אשר דחתה את בקשת התובע וקבעה כי הוא אינו זכאי למימון השירות הרפואי בחו"ל מהטעם שלא ניתן לומר כי אין חשד לסחר באיברים (החלטת הוועדה, המשקפת את הדיון שנערך בה, צורפה הן כנספח 1 לכתב התביעה והן כנספח ז' לכתב ההגנה של הקופה). יא. כנגד החלטת הוועדה הגיש התובע את תביעתו לפנינו. 4. רקע ומסגרת הנורמטיבית בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן:"חוק הבריאות"), מחוייבות קופות החולים לספק למבוטחיהן את השירותים הכלולים בסל הבריאות, לרבות מימון השתלות בארץ. כחריג לסעיף 3(ד) לחוק הבריאות, הקובע כי שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות יינתנו למבוטחים בישראל ובאיכות סבירה, נקבעו במסגרת תקנות ביטוח בריאות ממלכתי שירותי בריאות חוץ (שירותי בריאות במדינת חוץ), התשנ"ה - 1995 (להלן:"תקנות שירותי חוץ"), התנאים אשר בהתקיימותם יכול שינתנו, למבוטח, שירותי בריאות במדינת חוץ וזאת יקרה, במקרים מיוחדים ונדירים, בהם אין, בין היתר, אפשרות לקבל את הטיפול בארץ וכאשר אי מתן הטיפול מעמיד את החולה בסכנת חיים. התחומים בהם יכול וינתנו שירותים בחו"ל, מנויים בתקנה 2 לתקנות שירותי חו"ל, ואלו הם: (1) מערכת העצבים והמוח; (2) מחלות לב וכלי דם; (3) שאתות (גידולים); (4) השתלת איברים; (5) מומים מולדים. מעבר לכך, קיימים בתקנה 3(א) לתקנות שירותי חו"ל, שני תנאים מצטברים נוספים: "3(א) שירותי בריאות כאמור בתקנה 2, יינתנו, אם ראתה קופת חולים כי מתקיימים שני אלה: (1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי; (2) למבוטח נשקפת סכנת אובדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסויים.. למעשה, גם זכותו של מבוטח לקבלת שירות בריאות שעניינו השתלת איברים, נעשה בהתאם לתנאים ענייניים הקבועים בתקנות, ביחס למכלול השירותים, ברם, שירותים שעניינים השתלת איברים, מעוררים סוגיה המיוחדת להם שמקורה בנושא הסחר באיברים. מבלי להאריך, יתר על המידה, יצויין כי סחר איברים נחשב לפעולה הנוגדת נורמות אתיות ומשפטיות בעולם הנאור, כאשר כמעט בכל המדינות, בהן עדיין לא נחקקו חוקים המעגנים את ההשתלות מן החי ומן המת, נקבעו הנחיות ונורמות המעגנות ומסדירות את נושא השתלת האיברים, וכאשר כמעט בכל המדינות נקבעו הוראות האוסרות, באופן מפורש, סחר באיברים (ובעניין זה ראו סעיפים 6-8 לסיכומי משרד הבריאות וכן סעיפים 8-10 לסיכומי הקופה). ובמדינת ישראל - במדינת ישראל, קובע חוזר משרד הבריאות 2/97 (אשר עודכן, לאחרונה, ביום 1/3/09), כי השתלות איבר מן החי, לא תתבצענה בישראל אלא לאחר קבלת אישורה של ועדת הערכה, אשר מתפקידה לוודא כי תרומת האיבר מן החי לא נעשתה תוך סחר באיברים ומתוך לחץ או תמורה כספיים או אחרים. במסגרת בדיקותיה של הוועדה, היא בוחנת, בין היתר, האם קיימת היכרות קודמת ומשכנעת בין התורם לנתרם, מה מצבו הכלכלי, הסוציאלי והנפשי של התורם והאם, בנסיבות הענין, עולה חשש להשפעה בלתי הוגנת על התורם. חוזר מנכ"ל 7/06, עוסק, בהרחבה, בנושא השתלות איברים בחו"ל, ובאיסור מימון קופות החולים בפעולות הכרוכות בסחר שכזה, גם אם הוא מבוצע מחוץ לגבולות הארץ. במסגרת סעיף ג(1) לחוזר המנכ"ל 7/06, נקבע כי: "קופת חולים המקבלת פניה לאשר מימון השתלה מן החי, צריכה לשלול את החשש כי מדובר בסחר איברים, על ידי קבלת מידע מפורט מן הנתרם. המידע הנדרש יכלול, בין היתר את כל אלה - (א) זהות התורם ואזרחותו. (ב) הגורם באמצעותו הושגה התרומה ודרך השגתה. (ג) תצהיר של התורם והנתרם, ערוך ע"י עו"ד, כי תרומת האיבר מן הנתרם לא נעשתה כנגד כסף או שווה כסף, או כנגד הבטחה למתן כסף או שווה כסף מן הנתרם או אחר עבורו, לתורם או לאדם אחר. (ד) התורם והנתרם יפרטו כל נתון רלוונטי בדבר קשרים, היכרות קודמת וכדומה העושים את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ויספקו כל חומר או מסמך שיש בו לתמוך באמיתות הנתונים שנמסרו. (ה) אישור המוסד הרפואי בחו"ל או גוף רשמי אחר באשר לזהות נותן התרומה, וכל בדיקה שביצע על מנת לשלול חשש כי הפעולה בוצעה בכפייה או תוך סחר באיברים". הנחיה נוספות המפורטת בהמשך חוזר המנכ"ל 7/06, קובעת כי: "כמו כן, מתעוררת השאלה, במידה שווה, במקרים בהם מבררת קופת חולים בקשה של מבוטח למימון השתלת איברים בחו"ל, בגדר זכויותיו בתוכנית לשירותי בריאות נוספים ("ביטוח משלים"). כידוע, מימוש זכויות המבוטח בביטוח משלים אינו נכלל תחת סמכות וועדות הערר, בהתאם לתקנות. גם במקרים אלה, יש חשיבות מיוחדת לבירור עצמאי של הקופה, שנועד לשלול אפשרות כי הפעולה מבוצעת, תוך סחר באיברים. בירור זה צריך להתבצע, באופן בו מתבצע הבירור לענין זכויות המבוטח, לפי התקנות". בנקודה זו יצויין כי חוזר מנכ"ל 7/06, זכה לאישור בבית משפט העליון, במסגרת בג"צ 5413/07 פלונית - מדינת ישראל (ניתן ביום 16/9/07 - להלן:"ענין פלונית"). כיום, מוסדר נושא השתלת האיברים, במישרין, בחוק השתלת איברים התשס"ח - 2008 אשר סעיף 5 בו קובע מהם התנאים אשר בהתקיימותם אין בחוק כדי לאסור השתלת איבר שנעשית מחוץ לישראל. ואלו התנאים: (1) נטילת האיבר והשתלת האיבר נעשית על פי הדין החל באותה מדינה. (2) מתקיימות הוראות חוק זה לענין סחר באיברים". הוראת החוק הנ"ל, תואמת את אמירת בית המשפט העליון בענין פלונית, באשר לצורך בהסדרת הנושא בחקיקה, אולם אין בה כדי לגרוע מהעובדה שהאיסור על מימון השתלות הכרוכות בסחר איברים, כפי שבא לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל, היה רלוונטי ותקף אף קודם להסדרת הענין בחוק בהתחשב בהיות האיסור לסחור באיברים, אחד מערכי היסוד של הסדר החברתי. (גם לענין זה ראו ענין פלונית, אשר אוזכר בסיכומיהן של שתי הנתבעות). 5. להלן תמצית טענות ב"כ התובע, כפי שנטענו בכתב תביעתו: א. החלטת הוועדה אינה סבירה. ב. גם אם התובע והתורם אינם מדברים באותה שפה ואף לא ברור כיצד נוצר הקשר ביניהם הרי שאין בכך כדי להוביל למסקנה שהוכח חשד לסחר באיברים. ג. הוועדה ביססה מסקנתה באשר לכך שמדובר בסחר באיברים על סמך הנחות והשערות בלבד ומכאן שמדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין. ד. התובע לא עסק בסחר באיברים, לא הכיר את התורם וכל ההליכים באשר להשתלה נעשו במסגרת בית החולים בפיליפינים ועפ"י הנהלים שלהם. ה. הקופה פעלה באופן לא שיויוני שכן מבוטחים רבים קבלו המגיע להם על סמך אותם מסמכים שהמציא התובע. להלן תמצית הטענות שהעלה התובע שלא במסגרת כתב תביעתו אלא במסגרת הדיון שהתקיים בפני ראש ההרכב ו/או במסגרת סיכומיו ואשר כנגדן, טענו הנתבעות, בין היתר, להרחבת חזית: א. נפל פגם בהרכב הוועדה היות ושלושת הרופאים שישבו בה, לא היו מתחום השתלת איברים. ב. הוועדה לא קיימה דיון כהלכתו ולא ניהלה פרוטוקול המתעד את אופן הילוכה ודרכי התנהלותה. ג. הוועדה לא ציינה את עיקר המסמכים שהיו לפניה ואשר עמדו בבסיס החלטתה. ד. הוועדה לא דנה בטענת האפליה שהעלה התובע. 6. להלן טענות ב"כ הקופה: א. התובע הגיש "הודעת ערעור" למרות שאין כל דין או פרוצדורה המעניקים לו זכות ערעור על החלטת הוועדה. ב. לחילופין, יש להתייחס אל ה"ערעור" שהגיש התובע כתובענה מינהלית ובפרספקטיבה זו יש לבחון אותה. ג. משניתנה החלטה ע"י הוועדה, לא ישים בית הדין את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הוועדה אלא יבחן את תקינות החלטתה על פי כללי המשפט המינהלי, ועל פיהם בלבד. ד. ביום 18/9/07 הגיעה אל הקופה פניה מאת התובע, באמצעות הסניף אליו הוא משתייך, לפיה, בכוונתו לעבור השתלה בפיליפינים. ה. הקופה הודיעה להנהלת הסניף המקומי כי ככלל, אין היא מאשרת השתלה בפיליפינים שכן הדבר עומד בניגוד להוראות משרד הבריאות. עוד הודיעה הקופה, כי בוועדה העתידה להתכנס ולדון במקרים כמו של התובע, תידון גם בקשתו. ו. בתאריך 21/10/07 דנה הקופה בבקשת התובע ולמדה מהחומר הרפואי שלו כי הוא סבל מאי ספיקת כליות סופנית וטופל בהמו דיאליזה מה - 6/07. ז. בתאריך 23/10/07, נשלחה אל התובע תשובת הקופה, במסגרתה הובהר לתובע, באופן חד משמעי כי אם יבחר לבצע השתלה שלא במרכז הרפואי בלטביה, אליו הופנה, הוא יחויב, כתנאי לביצוע כל תשלום, לשלול אפשרות כי ההשתלה בוצעה בדרך אסורה של "סחר באיברים". ח. חרף העובדה שהתובע ידע, עובר להשתלה שביצע, כי הקופה לא תאשר השתלה בפיליפינים ולא תשתתף בהוצאה, הוא בחר לבצע את ההשתלה בפיליפינים ומתורם חי. ט. הקופה מחוייבת לפעול בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל 6/07 ולשלול את החשש כי השתלה בוצעה על דרך של סחר איברים. י. הקופה פעלה בהתאם להנחיות הנ"ל, עת דרשה מהתובע להמציא לה את כל המסמכים והמידע המפורטים בחוזר מנכ"ל 6/07, אך הוא לא עשה כן. יא. התובע הגיש תביעה לביה"ד אשר נמחקה בשל כך שטרם מיצה את ההליכים ולפיכך הגיש התובע ערר על החלטת הקופה לוועדת הערר של משרד הבריאות. יב. הוועדה דחתה את הערר. יג. התובע לא הסיר את החשד שההשתלה שביצע לא בוצעה על דרך של סחר באיברים שכן הוא הודה שלא היתה בינו לבין התורם היכרות מוקדמת, לא הבהיר באיזה אופן התגבר על בעיית השפה שהיתה קיימת בינו לבין התורם, לא נתן הסבר מספק לנסיבות ההיכרות ביניהם - אותם אלמנטים אשר בהתקיימותם עולה הסבירות כי התרומה בוצעה ממניעים אלטרואיסטיים. יד. לנוכח האמור לעיל הרי שהחלטת הוועדה הינה סבירה, עומדת בקנה אחד עם הוראות משרד הבריאות ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות ביה"ד. טו. בכל הקשור לטענת האפליה ביחס למבוטחי קופות אחרות, שהעלה התובע, ציינה הקופה כי לא ניתן לקבל טענה זו, שעה שהקופה פועלת בהתאם לדין. טז. בכל הקשור לטענת האפליה שהעלה התובע ביחס למבוטחים אחרים של הקופה, טענה האחרונה כי גם אם יסתבר שהיתה טעות במקרה אחר, הרי שלא ניתן לחייבה לחזור על אותה טעות גם במקרה של התובע. בנקודה זו יצוין כי במסגרת סיכומיה התייחסה הקופה לטענות שהעלה התובע, לראשונה, בסיכומיו טענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, על כל המשתמע מכך. 7. להלן, בתמצית, טענות ב"כ משרד הבריאות: א. החלטת הוועדה, אותה מבקש התובע לתקוף בתביעתו, הינה החלטה ראויה אשר לא נפל בה כל פגם או חריגה ממתחם הסבירות. ב. בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל 6/07 ובהתאם לפסיקה, הכרה בזכאותו של מבוטח לשירות שעניינו השתלת איבר - הן מן החי והן מן המת, תוך התעלמות מהחשש כי ההשתלה נעשתה תוך סחר באיברים, אינה עולה בקנה אחד עם החובה לשקול את השיקולים הצריכים לעניין במבט רחב המתייחס גם לנורמות משפטיות ואתיות בסיסיות, המקובלות בכל ארצות העולם הנאור. ג. השתלת איבר מן החי, ניתנת, ככלל, לביצוע בישראל וככל שהתורם מוכר לנתרם ומוכן לתרום לו את האיבר ממניעים אלטרואיסטיים, לא יהיה קושי לבצעה בישראל. ביצוע השתלה חו"ל, מעורר חשש טבעי כי היא נעשית כנגד תרומה של הנתרם או מי מטעמו לתורם. חשש זה מתגבר, מקום שהקשר בין התורם לנתרם נעשה באמצעות חברות תיווך לסוגיהם והנתרם לא מצליח להוכיח קשר קודם בינו לבין התורם. ד. במקרים בהם ההשתלה לא מבוצעת באמצעות מוסדות מדינה וארגונים בינלאומיים מוכרים ובמיוחד - במקרים בהם ההשתלה נעשית במדינות עולם שלישי, אשר בחלקן קיימת "תעשייה" מפותחת של סחר איברים והשגת איברים בכפיה, קיים חשש ממשי שהאיבר הושג בדרך פסולה. ה. תקנות שירותי חוץ אינן מחייבות את הקופות לאשר את השירות הקשור להשתלת איברים ו/או למימונו, מקום שיש חשש ממשי לכך שההשתלה בוצעה תוך סחר באיברים. ו. חובתה של הקופה נבחנת במבט משולב אשר אינו נגזר רק מכללים חקיקתיים אלא גם אלו החוסים תחת המושג של "תקנת הציבור". ז. אין חולק כי במצב דברים בו יבוצעו בארץ השתלות איברים המבוססות על מעשי סחר, אינו עולה בקנה אחד עם ערכי מדינת ישראל ועם ערכיה של מערכת הרפואה הישראלית, כאשר עמדה ערכית זו אינו משתנה מקום שהדברים אמורים במעורבותה של קופת חולים בהשתלות המתבצעות בחו"ל. ח. בוועדה ישבו שלושה רופאים מיומנים, מקצועיים ובעלי שם, אשר התובע לא טען כנגדם דבר, עד למועד המאוחר של הגשת סיכומיו. ט. הוועדה בחנה את טענות התובע, עיינה בכל המסמכים (כפי שציינה במפורש בהחלטתה) ולאחר שהפעילה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין דחתה את טענת התובע כי יש לשפותו בגין ההוצאות שהוציא בקשר להשתלה בחו"ל. י. הוועדה התייחסה, במפורש, להעדר הקשר בין התובע לתורם, לכך שהם אינם מדברים באותה שפה, לכך שלא היו באותה מדינה לפני ניתוח ההשתלה ולכך שלא הובהר ולא ברור באיזה אופן נוצר הקשר ביניהם. בנסיבות אלו מצאה הוועדה כי "לא ניתן לאמור כי אין חשד לסחר באיברים". יא. מהחלטת הוועדה עולה, בבירור, כי התובע לא מילא אחר התנאים הקבועים בסעיף ג(1)לחוזר מנכ"ל 7/06, המנחים את הקופה ואת הוועדה בבואם לדון בתביעות למימון השתלות, ובכלל זה לא סיפק הסברים ומסמכים אשר יש בהם כדי לשלול את החשש לסחר באיברים, שכן התובע לא צירף תעודה מזהה, באמצעותה ניתן לאמת את זהות התורם ואזרחותו, לא סיפק פרטים אודות הקשר שבינו לבין התורם (למעשה, במסגרת כתב תביעתו הודה התובע, במפורש, כי התורם אינו מוכר לו כלל), אודות הגורם המתווך וכן, בדבר הכרות קודמת עם התורם. יב. יש לזכור כי במקרה של התובע מדובר בהשתלת איבר מן החי, אשר בוצעה במדינה זרה ואשר התורם אינו קרוב משפחה או מכר של הנתרם, התורם בנסיבות אלטרואיסטיות. יג. טענת האפליה כשלעצמה אינה מקימה לתובע זכות לקבל הטבה אם זו לא מגיעה לו מכח דין. יש לציין כי במסגרת סיכומיה, טענה המדינה, כי יש לדחות את הטענות ה"חדשות" שהעלה התובע, מאוחר למועד הגשת כתב תביעתו, הואיל ומדובר בהרחבת חזית אסורה. במקביל, ומטעמי זהירות, התייחסה המדינה גם לטענות אלו, תוך שהיא מצביעה על מומחיותם הרלוונטית של חברי הוועדה, על כך שהרכב הוועדה נקבע בהתאם לתקנות ולהוראות ועל כך שהחלטת הוועדה משקפת את הדיון שהתנהל בה ומגשימה את התכלית שלשמה נדרש ניהול הפרוטוקול. לחילופין טענה המדינה כי, אין לקבוע שבנסיבות העניין, העדרו של מסמך שכותרתו "פרוטוקול הוועדה" מהווה פגם מהותי בהתנהלותה. המדינה טענה כי יש לדחות את טענת התובע, בסיכומיו, לפיה הופלה לרעה ו/או ש"המדינה לא קיבלה את עמדת כב' בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו", שכן גם אם היה מראה התובע כי ניתנו אישורי מימון להשתלות חוץ במקרים דומים, הרי שלא היה בכך כדי לסייע לו או להקים לו זכות לקבל הטבה אם זו לא מגיעה לו. 8. הכרעה חרף טענות התובע ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בטענות הנתבעות וכן בשים לב להוראות ולנהלים הרלוונטיים ולפסיקה, כפי שאלו הובאו בסעיף 4 דלעיל (סעיף ה"רקע ומסגרת הנורמטיבית") וכן במסגרת טענות הנתבעות (סעיפים 6 ו - 7 דלעיל) הרינו קובעים כי החלטת הוועדה אשר ניתנה במסגרת סמכותה, הינה החלטה סבירה העומדת בכללי המשפט המינהלי ואשר לא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית הדין. בקצרה, נוסיף ונציין כי, מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא עיינה ב"כל המסמכים כולל התביעות של עורכי הדין של התובע ושל קופת חולים". ואף ציינה את העובדות עליהן התבססה בקביעתה לפיה לא ניתן לקבוע כי אין חשד לסחר באיברים. מדובר בעובדות אשר התובע, למעשה, אינו מכחיש אותן ולפיהן: א. לא הייתה שום הכרות בין התובע לבין התורם. ב. התובע והתורם אינם מדברים באותה שפה. ג. התורם והחולה לא חיו באותה מדינה לפני הניתוח. מעיון בעובדות הנ"ל אשר מחלישות, במידה רבה מאוד, את האפשרות שהתרומה אותה קיבל התובע מהתורם הפיליפיני, נעשתה ממניעים אלטרואיסטים. עולה כי התובע, לא מילא אחר התנאים הקבועים בסעיף ג(1)לחוזר מנכ"ל 7/06, המנחים את הקופה ואת הוועדה בבואם לדון בתביעות למימון השתלות, ובכלל זה לא סיפק הסברים ומסמכים אשר יש בהם כדי לשלול את החשש לסחר באיברים. בנסיבות אלו לא הצליח התובע לשכנע את הוועדה כי אין חשד שההשתלה שביצע הייתה נגועה בסחר איברים. בכל הקשור לטענת האפליה אותה העלה התובע, הרי, שגם בעניין זה, מקבלים, אנו את טענות הנתבעות, שהרי גם אם היו מקרים של מבוטחי קופות אחרות, אשר אושר להם מימון השתלות, במקרים דומים למקרה של התובע, הרי שאין בכך כדי לבסס את הטענה שאף הקופה הייתה צריכה לנהוג כך עם התובע, מקום שמדובר בקביעה שאינה מתיישבת עם הדין. כנ"ל לגבי מקרים, ככל שהיו, של מבוטחי הקופה. שהרי גם אם נפלה טעות במקרה של מבוטח אחר, אין בכך כדי להוות טעם משפטי המצדיק קביעה שהחלטת הוועדה, אשר פעלה כנדרש, טעתה טעות בלתי סבירה. בכל הקשור לטענות שלא העלה התובע בכתב תביעתו אלא במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 8/6/10 ו/או במסגרת סיכומיו - אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה וככאלו יש לדחותן כבר מטעם זה. מכל מקום ולמעלה מן הדרוש יצוין כי גם בעניין זה, מצאנו מענה מספק בטענות המדינה, כפי שפורטו לעיל. יש לזכור, כפי שחזרו ושנו הנתבעות, כי בתביעה שהונחה לפתחנו, לא נדרשנו לבוא בנעלי הוועדה ולשקול האם הסיר התובע את החשד של סחר באיברים, בעניינו, אלא אך לקבוע אם החלטת הוועדה הייתה סבירה ואם לא נפל בה פגם משפטי ובעניין זה וכפי שציינו קודם לכן, לא מצאנו שהחלטת הוועדה הייתה בלתי סבירה ו/או שהיא אינה עומדת בכללי המשפט המינהלי. 9. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לכתבי בי-דין, על נספחיהם, הרינו מורים על דחיית התביעה. 10. הוצאות לא בלי התלבטות, אך בשים לב לכך שעסקינן במימוש זכות מכח חוק סוציאלי, החלטנו שחרף דחיית התביעה, לא נחייב את התובע בהוצאות הנתבעות. השתלת איבריםמימון השתלותמימון