קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון השתלת כליה בחו''ל: זו תביעה להחזר הוצאות בגין השתלת כליה בחו"ל. להלן עובדות המקרה: 1. התובע נפגע בתאריך 5.1.92 בתאונה שהוכרה ע"י הנתבע 2 כתאונת עבודה. 2. בעקבות התאונה נגרם לתובע כשל כלייתי סופני, והוא החל לעבור טיפולי דיאליזה. בשנת 1994 עבר התובע ניתוח השתלת כליה בארץ, כאשר בשנת 1999 הדרדר תפקודה לכשל סופני. 3. בנוסף למצבו הבריאותי של התובע כתוצאה מהכשל הכלייתי, התובע גם סבל ממחלת לב. 4. התובע נרשם להשתלת כליה מן המת בארץ, וכן ביקש בשנת 1999 לקבל תרומה מן החי, אך הוועדה לאישור השתלות מהחי דחתה את הבקשה בינואר 2000. 5. לאור האמור, החליט התובע לבצע את השתלת הכליה בחו"ל. לאחר ביצוע הברורים והתיאומים הרפואיים עלה בידי התובע לארגן ניתוח השתלת כליה בבית החולים האוניברסיטאי בברוקלין, ניו-יורק בחודש יולי 2000. 6. התובע פנה לנתבעת 1 בכתב לאישור הניתוח בחו"ל, ובתאריך 7.6.00 הודיעה הנתבעת 1 לתובע כי השתלת כליה בחו"ל לא ניתנת במסגרת החוק, אולם במסגרת הביטוח של התובע במגן כסף יוכל לקבל השתתפות בהוצאות רפואיות עבור הניתוח והאשפוז עד לתקרה של 85,000$. 7. בהתאם לאמור, בחודש אוקטובר 2000 שילמה נתבעת 1 לתובע סך של 343,400 ₪ ובחודש ינואר 2001 שילמה נתבעת 1 סכום נוסף של 3,910 ₪ בשל מחלוקת באשר לשער החליפין. סה"כ שילמה נתבעת 1 לתובע החזר הוצאות רפואיות בגין ניתוח השתלה בחו"ל בשווי של 85,000$. 8. התובע טען כי שילם בגין הניתוח סך כולל של כ- 170,000$, כאשר הנתבעת 1 השיבה לו סך של כ- 83,000$ בלבד. על כן, לטענת התובע הוא זכאי מכוח הדין להחזר הפרש הוצאותיו בגין ההשתלה בחו"ל בסך של 361,376 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק. 9. בתאריך 7.10.07 ניתן פס"ד הדוחה את תביעת התובע מאחר והתובע אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנה 3 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה - 1995 (להלן- תקנות הבריאות), ובתנאי הזכאות הקבועים בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968 (להלן - תקנות הטיפול הרפואי). 10. התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי (תיק ע"ע 618/07). בתאריך 9.2.09 דחה בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי לא נמצא טעם המצדיק התערבותו בפסק הדין של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי הוא מסכים עם מסקנותיו של בית הדין האזורי כי התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנה 3 לתקנות הבריאות ותקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי, ולפיכך אינו זכאי להחזר הוצאות ההשתלה שבוצעה בחו"ל. 11. לאור האמור, הגיש התובע עתירה לבג"צ (בתיק מס' 3848/09). בתאריך 29.8.10 הורה בג"ץ על החזרת עניינו של התובע לבית הדין האזורי אשר ידון ויכריע בשאלות הבאות - א. בחינת התשתית העובדתית-רפואית הקשורה לחולי דיאליזה בישראל, כאמור בסעיף 19 לעיל, ובחינת מצבו הפרטני של העותר, על מנת לבחון אם עובר לביצוע ההשתלה בחו"ל נתמלא התנאי לפיו "המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות...". ב. בחינת התשתית העובדתית-רפואית הקשורה בטיפול דיאליזה בכלל כאמור בסעיף 20 לעיל ובחינת מצבו של העותר בפרט, על מנת לבחון אם עובר לביצוע ההשתלה בחו"ל טיפול הדיאליזה יכול היה להוות "שירות בריאות חלופי" עבור העותר. ג. בחינת התשתית העובדתית-רפואית הקשורה בדיאליזה בכלל ובמצבו הפרטני של העותר בפרט, כאמור בסעיף 21 לעיל, על מנת לבחון אם עובר לביצוע ההשתלה בחו"ל היה בטיפול הדיאליזה כדי לשלול "סכנת אבדן חיים". ד. בחינת התשתית העובדתית-רפואית הקשורה במצבו הפרטני של העותר על מנת לבחון אם עובר לביצוע ההשתלה בחו"ל הוא נכנס לחריג הקבוע בתקנה 3(ב) של "נסיבה רפואית חריגה". על רקע התשתית העובדתית-רפואית על בית הדין לקבוע את הפרשנות הראויה לתקנות הבריאות ולתקנות המל"ל, בשים לב להערות בפסק דין זה, ולהכריע בעניינו הפרטני של העותר. נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני רואה מקום בשלב זה להידרש לטענתם של מכבי והמל"ל כי כבר שולם לעותר סכום המכסה את ההוצאות הרפואיות, ויתרת הסכום הינה בגין הוצאות נלוות. גם טענה זו תבחן בבית הדין האיזורי, לאחר הכרעה בשאלות שהוצגו לעיל." 12. בהתאם לכך, הגישו הצדדים לבית הדין את סיכומיהם בכל הנוגע לשאלות שנקבעו בבג"ץ. 13. למצער, בתאריך 16.9.11 נפטר התובע. יחד עם זאת, גב' רבקה ניצן, אלמנתו של התובע, הודיעה לבית הדין כי העיזבון נכנס לנעלי המנוח, וביקשה כי יינתן פסק דין בתיק. טענות התובע: 14. בארץ יש למעלה מ- 4,000 מטופלי דיאליזה, ורק כ- 100 השתלות כליה בשנה. מרבית החולים נפטרים תוך 3 שנים. מס' המושתלים בארץ, אשר גילם למעלה מ- 60 הינו אפס. 15. טיפול הדיאליזה אינו ריפוי ושירות רפואי כנדרש בתקנות. תוחלת ואיכות החיים של מטופלי דיאליזה ירודות ונופלות ללא השוואה מאלה של מושתלי כליה. הטיפול בדיאליזה הינו טיפול ביניים זמני עד להשתלה או פטירתו המוקדמת של החולה. 16. אין בטיפול הדיאליזה בכדי לשלול סיכון אבדן חיים מחולה כליות סופני, הדברים נכונים במיוחד לגבי מטופלים מעל גיל 60, שבריאותם רעועה מהרגיל. 17. הדיאליזה גרמה לתובע נזקים גופניים ונפשיים קשים מאוד. 18. בנוסף לתנאים בתקנה 3 לתקנות הבריאות, מתקיימות במקרה דנן גם נסיבות חריגות. לאור מצבו הלבבי של התובע המתנה נוספת להשתלת כליה הייתה עלולה לעלות לו בחייו. 19. הסכום ששולם לתובע ע"י נתבעת מס' 1 שולם שלא עפ"י דין, עפ"י עדותם הם. הסכום לא כיסה את הוצאות ההשתלה. כל הוצאות ההשתלה שנתבעו ע"י התובע הינן הכרחיות וישירות, ולא נלוות כטענת נתבעת מס' 1. 20. התקיימו במקרה דנן דרישות תקנה 5 לתקנות טיפול רפואי. כחודש לפני ההשתלה אישר בכתב ומראש ד"ר נורדן את ההשתלה בחו"ל. טענות נתבעת מס' 1: 21. התובע לא הרים את נטל ההוכחה להתקיימות הקריטריונים בתקנות הבריאות למתן השירות המבוקש בחו"ל. 22. התובע קיבל כבר סכום השווה ל- 85,000$ המכסה את עלויות הטיפול הרפואי שניתן בחו"ל. במסגרת תביעתו מבקש התובע החזר להוצאות נלוות לפרוצדורה הרפואית שבוצעה. כאשר המחוקק רצה לתת זכות לקבלת הוצאות נלוות הוא עשה כן מפורשות, כך למשל סעיף 28 לתוספת השנייה לחוק הבריאות העוסק בהחזר כספי מלא של הוצאות נסיעה של חולה אונקולוגי וחולה דיאליזה מביתו לביה"ח ובחזרה. מקום שאין הדבר כתוב מפורשות, לא קמה זכות לקבלת הוצאות שאינן עבור טיפול רפואי. לפיכך, התובע אינו זכאי להחזר הוצאות אש"ל, הוצאות טיסה, דמי תיווך לגוף שעסק בארגון ההשתלה. 23. הנתבע מס' 2 הכיר ב- 50% מן הפגיעה בכליות של התובע כנובעת מפגיעה בעבודה. התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי. 24. בארץ מתבצעות השתלות כליה. התובע יכול היה להמתין בארץ להשתלה, ובתקופת הביניים לקבל טיפולי דיאליזה. 25. מס' חולי הדיאליזה הממתינים להשתלה הינו נמוך משמעותית מסך חולי הדיאליזה בארץ, ומספרם מגיע לכדי 800 בלבד. לא כל חולה דיאליזה מתאים או מועמד לביצוע השתלה. זמן ההמתנה הממוצע להשתלה הינו בין שנתיים לשלוש שנים. 26. ספק אם ביצוע ההשתלה, בעת שבוצעה, היתה הטיפול המועדף או הרצוי במצבו של התובע, והיא זו שהעמידה את התובע בסכנת חיים, כפי שאף אירע בפועל, וזאת לאור העובדה שמדובר בהשתלה חוזרת, מחלות נלוות של התובע וגילו. לא ניתן להצביע על עדיפות משמעותית לטיפול בהשתלה אל מול טיפולי דיאליזה. 27. טיפולי דיאליזה הינם בהחלט טיפול חלופי סביר, ודאי שבתקופת הביניים עד למציאת תורם או כליה להשתלה. 28. גם אם ייתכנו תופעות לוואי שליליות כתוצאה מטיפולי הדיאליזה, אין בכך בכדי לגרוע מהגדרתו של הטיפול כטיפול שנועד לתת מענה סביר למחלה. 29. התובע לא הוכיח כי אלמלא ביצוע ההשתלה החוזרת, הוא היה נתון בסכנת חיים. התובע יכול היה לקבל טיפולי דיאליזה בארץ, כך שגם אם לא היתה מבוצעת ההשתלה החוזרת הוא לא היה בסיכון לאבדן חיים כדרישת התקנות. דווקא השתלת הכליה היא שהעמידה את התובע בפני סכנת מוות. 30. התובע לא הוכיח כי מצבו היה שונה מחולים אחרים באי ספיקת כליות סופנית, באופן שעשוי להקים במקרה זה "נסיבה רפואית חריגה". 31. חבותה של הנתבעת מס' 1 בגין תאונות עבודה מוגבלת אך ורק לפגיעות שאושרו כתאונות עבודה ובשיעור שאושרו. על כן, במקרה דנן בו אושרה מחצית הפגיעה כפגיעה בעבודה, הזכאות היא רק ל- 50% מההוצאות. התובע קיבל 50% מהוצאותיו ועל כן מוצו זכויותיו גם בעניין זה. 32. החלטת הנתבעת מס' 1 ניתנה בתום לב ואין עילה להתערבות בה. ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות. טענות הנתבע מס' 2: 33. התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי. הטיפול שניתן לתובע בחו"ל ניתן לביצוע בארץ ולא קיבל אישור מראש ובכתב. 35. אף אם היתה מתקבלת טענת התובע להחזר מלוא הוצאותיו בגין הניתוח בחו"ל, הרי שבהתאם להסכם בין הנתבעים מימון הניתוח מוטל על הנתבעת מס' 1 בלבד, ועל כן, אין לתובע כלל זכאות לתשלום כלשהו מהנתבע מס' 2. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 36. השאלה העיקרית במחלוקת בין הצדדים היא, האם התקיימו בתובע, התנאים המצטברים הכלולים בתקנה 3 (א) לתקנות הבריאות. תקנה 3(א) קובעת כדלקמן - "3. נסיבות רפואיות למתן שירותים במדינת חוץ (א) שירותי בריאות כאמור בתקנה 2 יינתנו אם ראתה קופת חולים כי מתקיימים שני אלה : (1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי; (2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסוים. " 37. היינו, תקנה 3(א) לתקנות הבריאות קובעת שני תנאים מצטברים לזכאות מתן שירותים רפואיים בחו"ל - האחד, כי המבוטח יכול לקבל את שירות הבריאות בישראל או שירות בריאות חלופי, והשני, כי למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים. 38. ממחקר שפורסם ע"י המרכז הישראלי לדיאליזה ולהשתלות כליה, הכולל מידע אודות חולים באי ספיקת כליות סופנית, שהיו בטיפולי דיאליזה בין השנים 1989 - 2004, עולים הנתונים כדלקמן - - בשנת 2004 היו בארץ כ- 4,250 חולים באי ספיקת כליות סופנית המטופלים בדיאליזה. - לאור שינויים שחלו באמצע שנות ה- 90 בקריטריונים לקבל חולים באי ספיקת כליות סופנית לטיפול בדיאליזה, החלו טיפולי הדיאליזה בשלב מוקדם יותר של הכשל הכליתי לעומת שנים קודמות, וזו אחת הסיבות העיקריות לגידול הניכר במספר החולים החל מאמצע שנות ה- 90. - מספר החולים בטיפול בדיאליזה עלה בתקופת המחקר, כך למשל - מספר החולים בגיל 65 ומעלה מכלל החולים החדשים עלה מ- 34% בשנת 1989 ל- 56% בשנת 2001. - אחוז חולי הסוכרת מכלל המטופלים בדיאליזה עלה באופן ניכר בתקופת המחקר. בשנת 1989 19% מהחולים החדשים היו חולי סוכרת לעומת 41% בשנת 2001. אחוז חולי הסוכרת הגבוה ביותר נרשם בקרב בני 55-64. - לאחר שנה מתחילת הטיפול בדיאליזה, נמצא כי בממוצע קרוב לשלושה רבעים מכלל החולים המשיכו בטיפולי דיאליזה, כחמישית נפטרו וכעשירית היו עם שתל כליה מתפקד. כמו כן, לא נמצא הבדל משמעותי במצבם של החולים בתום שנה מתחילת טיפולי הדיאליזה. - בין השנים 1989 - 2001 בוצעו 2,406 השתלות כליה, כאשר 2,000 מהן בוצעו בישראל. אחוז ההשתלות יורד עם הגיל, ואחוז השתלות הכליה שבוצעו לחולי סוכרת, נמוך בהשוואה לחולים ללא סוכרת. - בין השנים 1997 עד 2001 היו מועמדים להשתלת כליה כל שנה כ- 800 חולים. מדי שנה כרבע עד שליש מהמועמדים עברו השתלות בישראל. - חולים בגיל 45-64 - 7% מהחולים בגילאים הללו עברו השתלת כליה בתוך שנה, 18% בתוך 3 שנים ו- 27% בתוך 5 שנים. חולים עם סוכרת בגילאים הללו- עברו השתלת כליה בתוך שנה 3%, 7% בתוך 3 שנים ו- 11% בתוך 5 שנים. - לאחר שנה, כשני שליש מילדים בגיל 0-17 היו עם שתל כליה מתפקד, בהשוואה ל- 29% בקרב חולים בגיל 18-44 ופחות מעשירית בקרב חולים בני 45-64. - אחוז הפטירה של החולים עלה עם הגיל, כך למשל בתוך שנה מתחילת הטיפול נפטרו 5% מהחולים בגיל 18-44 לעומת 15% בגיל 55-64. כמו כן, נמצא כי אחוז הפטירה בקרב חולי סוכרת גבוה בהשוואה לחולים ללא סוכרת. - הישרדות בגיל 45-64 - 87% מהמטופלים בגיל 45-64 שרדו לפחות שנה, ו- 45% שרדו לפחות 5 שנים. הישרדות חולי סוכרת הייתה נמוכה יותר, 84% שרדו לפחות שנה ו- 29% שרדו לפחות 5 שנים. מהמחקר הנ"ל עולה כי אין נתונים בכל הנוגע למועמדים להשתלה חוזרת, המטופלים בדיאליזה לאחר כשלון השתלה ראשונה. ממאמרים ומחקרים שנעשו בארה"ב וקנדה, וצורפו לחוות דעתו של פרופ' יינה, המומחה מטעם הנתבעת מס' 1, עולה כי - סיכויי ההישרדות של מושתלי כליה בפעם השניה אינם שונים בהרבה מסיכויי ההישרדות של מושתלי כליה בפעם הראשונה. אחוזי ההישרדות לחולי סוכרת הינם נמוכים משמעותית בטיפולי דיאליזה לאחר כשלון השתלה ראשונה. הסיכון לתמותה דומה בין מועמדים להשתלה בפעם הראשונה, לבין מטופלי דיאליזה לאחר כשלון השתלה ראשונה. יחד עם זאת, הסיכון לתמותה לחולי סוכרת, המטופלים בדיאליזה לאחר כשלון השתלה ראשונה גבוה יותר מאשר מועמדים להשתלה ראשונה, חולי סוכרת, המטופלים בדיאליזה. הסיכון לתמותה קטן באופן משמעותי לאחר השתלה חוזרת. 39. בהתבסס על התשתית הרפואית העובדתית כמפורט לעיל, נבחן להלן אם התובע עומד בתנאים הקבועים בתקנה 3(א) לתקנות הבריאות. 40. האם התובע יכול היה לקבל את השרות הרפואי בישראל - בישראל יש כ- 4,000 מטופלי דיאליזה, אולם, צודקת הנתבעת מס' 1 בטענתה כי, רק כ- 800 מטופלי דיאליזה מועמדים להשתלת כליה. מתוך המועמדים להשתלה כרבע עד שליש מהמועמדים עברו השתלות כליה בישראל. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו של התובע במועד ההשתלה החוזרת בשנת 2000 (בן 62), ובעובדה כי התובע היה חולה סוכרת, הרי שסיכוייו להשתלת כליה בארץ נמוכים יותר באופן משמעותי לעומת חולים אחרים (3% ממטופלי דיאליזה חולי סוכרת בטווח הגילאים של התובע עברו השתלת כליה בתוך שנה, ו- 7% בתוך 3 שנים). לפיכך, לא ניתן לקבוע כי במצבו הפרטני השרות הרפואי היה נגיש לתובע בארץ. 41. האם טיפולי הדיאליזה מהווים שירות בריאות חלופי? אין ספק כי טיפולי הדיאליזה אין בהם כדי לרפא כשל כלייתי סופני. יחד עם זאת, מטופלי דיאליזה רבים, הסובלים מאי ספיקת כליות, ואינם מתאימים לביצוע השתלת כליה מסיבות רפואיות כאלה ואחרות, מטופלים בדיאליזה במשך שנים, ולעיתים אף במהלך כל חייהם. אמנם, ייתכן וכטענת התובע לטיפולי הדיאליזה ישנם, לעיתים, תופעות לוואי קשות, הפוגעות באיכות חייהם של המטופלים, אולם אין בכך בכדי להוריד או להעלות מהעובדה כי טיפולי הדיאליזה מהווים טיפול חלופי סביר לחולים הסובלים מאי ספיקת כליות. ברם, בהתחשב במצבו הפרטני של התובע, בגילו, ומחלת הסוכרת ממנה סבל הרי שסיכויי הישרדותו היו נמוכים באופן משמעותי. בהתאם למחקרים שנעשו בארה"ב ובקנדה, סיכון התמותה של התובע כמטופל בדיאליזה לאחר כשלון השתלה ראשונה, אף היו גבוהים יותר לעומת הסיכון הקיים לחולי סוכרת המטופלים בדיאליזה, בטרם ביצוע השתלה ראשונה. לפיכך, בנסיבותיו האישיות של התובע כאמור, אנו קובעים כי לא ניתן לראות בטיפולי הדיאליזה כשרות בריאות חלופי. 42. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע עמד בתנאים הקבועים בתקנה 3(א)(1) לתקנות הבריאות. 43. האם לתובע נשקפה סכנת אבדן חיים? התובע היה יליד 1938, אשר סבל ממחלות קשות שונות בנוסף לאי ספיקת כליות סופנית, וביניהן - סוכרת, לב, יתר לחץ דם, שומנים בדם, מחלת כלי דם וסרטן העור מלנומה. קיים סיכון רב בניתוח להשתלת כליה גם אצל חולה ללא מחלות נוספות, לרבות דחייה של השתל או הרעה במצב הלבבי, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בהשתלה חוזרת. לפיכך, בהתחשב במחלות הקשות הנוספות מהן סבל התובע, מקובלת עלינו חוות דעתו של פרופ' יינה, המומחה מטעם הנתבעת מס' 1, כי לא ניתן היה לצפות את תוחלת חייו של התובע לו המשיך בטיפולי הדיאליזה עד לייצוב מצבו הרפואי, ובייחוד מצבו הלבבי, בטרם ביצוע השתלה חוזרת. לפיכך, לא ניתן לומר כי מצבו הרפואי של התובע קודם להשתלה החוזרת, והממצאים הלבביים הצדיקו ביצוע השתלה, וכי התובע היה במצב של סכנת אבדן חיים, אילולא בוצעה ההשתלה, וזאת בטרם ייצבו את מצבו הרפואי של התובע באמצעות טיפולי דיאליזה וטיפולים רפואיים אחרים. כראיה לכך, בטרם בוצעה ההשתלה החוזרת בארה"ב, עבר התובע צנתור לב דחוף בשל אפשרות של קריש דם בלב. ומיד לאחר הניתוח והסיבוכים הלבביים, התובע היה בסכנת מוות מוחשית. התובע בסעיף 21 לתצהירו ציין כדלקמן - "במהלך הניתוח חדל לבי לפעום, ובמשך 10 ימים הייתי בתרדמת מלאה - קומה...מונשם מלאכותית ומחובר למכונות אשר תפקידן היה להותירני בחיים" לפיכך, נראה כי דווקא ביצוע ההשתלה החוזרת, בהתחשב במצבו הרפואי של התובע בטרם ביצוע ההשתלה והמחלות הקשות הנוספות מהן סבל, היא שהעמידה את התובע בסכנה של אבדן חיים. 44. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע לא עמד בתנאי הקבוע בתקנה 3(א)(2) לתקנות הבריאות. 45. האם קיימת במקרה דנן נסיבה רפואית חריגה? מהתשתית הרפואית העובדתית הקשורה למצבו הפרטני של התובע כמפורט לעיל, עולה כי התובע לא השכיל להצביע על קיומה של נסיבה רפואית חריגה המצדיקה מתן שירותי בריאות במדינת חוץ, בהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות הבריאות. 46. אין ספק כי לא ניתן לשלול מאדם את הבחירה בטיפול אחר, שהוא בעיניו עדיף על המוצע לו במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. ואין מחלוקת, כי בדיעבד מתברר שבחירתו של התובע לבצע ניתוח השתלת כליה חוזרת מן החי בחו"ל במקום טיפולי דיאליזה והמתנה להשתלת כליה מן המת בארץ, היתה מבחינתו בחירה מוצלחת, וטוב שכך. יחד עם זאת, השאלה שבפנינו, אינה אם החלטת התובע היתה, בנסיבות העניין סבירה ונכונה לגביו, אלא, האם בנסיבות העניין התקיימו התנאים הקבועים בדין להחזר הוצאותיו הרפואיות. כמפורט לעיל, מסקנתנו היא כי התובע אינו עומד בתנאים המצטברים בתקנה 3(א) ו/או בתנאי הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות הבריאות המצדיקים את חיוב הנתבעת מס' 1 במלוא הוצאותיו בגין עלות ההשתלה בחו"ל. 47. בין הצדדים אף נסבה מחלוקת באשר לשאלה - האם התובע זכאי להחזר מלוא עלות הניתוח מכוח ההסכם בין הנתבעים, הקובע כי נתבעת מס' 1 מתחייבת לממן לנפגע בעבודה שירותים רפואיים הכוללים, בין היתר, את השירותים המפורטים בתקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי. תקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי קובעת כדלקמן: "5. טיפול רפואי בחוץ-לארץ קיבל נפגע טיפול רפואי בחוץ-לארץ בשל פגיעה בעבודה שאירעה בישראל, יהיה הוא זכאי להחזרת ההוצאות על ידי המוסד באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא אם השירות הרפואי אישר בכתב ומראש, ולאחר התייעצות במוסד, שאין אפשרות לקבל בישראל טיפול רפואי כפי שהנפגע זקוק לו ואת הצורך במתן טיפול רפואי כאמור במקום ובתנאים כפי שנקבעו באישור." (הדגשות אינן במקור) דהיינו, התובע, כנפגע בעבודה, יכול היה להיות זכאי להחזר הוצאות בגין הטיפול הרפואי שקיבל בחו"ל במידה ונתבעת מס' 1 היתה מאשרת מראש ובכתב את הניתוח בחו"ל, לאחר התייעצות עם הנתבע 2, שאין אפשרות לקבל בארץ את הטיפול הרפואי הנדרש. 49. נתבעת מס' 1 כלל לא אישרה לתובע מראש ובכתב את ביצוע ההשתלה בחו"ל, כמו כן, לא מתקיים התנאי הנוסף הקבוע בתקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי, הקובע את הצורך למתן טיפול רפואי בחו"ל, שכן, לא הוכח כי נשקפה סכנה של אבדן חיים לתובע לולא ביצוע השתלת הכליה והמשך טיפולי הדיאליזה עד למציאת תורם מן המת וביצוע הניתוח בארץ. זאת בייחוד לאור נסיבותיו האישיות של התובע, ומצבו הרפואי. 50. לפיכך, אנו קובעים כי, התובע אינו זכאי להחזר הוצאות רפואיות בגין ניתוח השתלת הכליה בחו"ל מכוח ההסכם בין הנתבעים, בהתאם לתקנה 5 לתקנות הטיפול הרפואי. 51. ראוי לציין ולהדגיש כי, בהתאם להסכם בין הנתבעים, נתבעת מס' 1 צריכה לשאת בכל הוצאות הטיפול הרפואי לנפגע בעבודה, בכפוף לקריטריונים ולתנאים הקבועים בתקנות הטיפול הרפואי. על כן, אף אם טענת התובע להחזר מלוא הוצאותיו הרפואיות בגין הניתוח בחו"ל מכוח ההסכם בין הנתבעים, היתה מתקבלת, הרי שבהתאם להסכם הנ"ל מימון הניתוח היה מוטל על נתבעת 1 בלבד. לפיכך צודק הנתבע מס' 2 בטענתו כי אין הוא חב בתשלום כלשהו לתובע בגין ההשתלה החוזרת. 52. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי משלא התקיימו התנאים המצטברים בתקנות הבריאות ו/או תקנות הטיפול הרפואי, כמפורט לעיל, ובהתחשב בעובדה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע, לפנים משורת הדין, סך של 85,000$, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין הוצאותיו הרפואיות. 53. אשר על כן, מתייתר הצורך בדיון בטענותיהם של הנתבעים כי כבר שולמו לתובע הוצאותיו הרפואיות, ויתרת הסכום הנתבע הינו בגין הוצאות נלוות. 54. סיכומו של דבר - דין התביעה להידחות בזאת. 55. כל צד ישא בהוצאותיו. השתלת כליה