קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכרז למינוי גזבר מועצה מקומית: ההליכים 1. התובענה שבפנינו נפתחה במקורה כנגד נתבעת מס' 1 בלבד (שתיקרא להלן: "המועצה"), ביחד עם בקשה למתן צו זמני (בש"א 1563/10) כנגד המועצה. בכתב התביעה עתר התובע להצהיר כי הוא הזוכה במכרז לאיוש משרת גזבר המועצה וכי יש למנותו לתפקיד זה ולשלם לו שכר בהתאם. בבקשתו למתן סעד זמני, עתר התובע למנוע פרסום מכרז פומבי לאיוש המשרה ולמנוע את איושה על ידי אחרים - עד למתן פסק דין בתובענה. בבסיס התביעה והבקשה עמדה טענת התובע על כך שהוא הגיש מועמדות לאיוש המשרה, על פי מכרז פנימי שהמועצה פרסמה, וכי אכן נבחר על ידי ועדת הבחינה לכהן במשרת הגזבר, אלא שבמכתב מאת משרד הפנים אל ראש המועצה - נטען כי התובע אינו עומד בדרישות המשרה כפי שפורסמו במכרז הפנימי, וכי לפיכך, על המועצה לפרסם מכרז פומבי לאיוש המשרה. 2. הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים (התובע והמועצה) ביום 4/3/10, אך בהחלטה שבה נקבע הדיון נאמר כי ייתכן שיש לצרף את משרד הפנים כמשיב נוסף בבקשה, וכי הצדדים יוכלו להביע את עמדתם בענין זה בעת הדיון. 3. בדיון שנקבע, הודיע בא כחה של המועצה כי הוא משאיר את הבקשה לשיקול דעת בית הדין. ב"כ התובע חזר על בקשתו, והביע התנגדות לצרוף משרד הפנים כצד לתובענה. בהחלטה שניתנה בעת הדיון נקבע כי מסמכי התובענה יועברו אל פרקליטות המחוז, וניתנה למדינת ישראל - משרד הפנים ההזדמנות להודיע אם היא מבקשת להצטאף כמשיבה לבקשה וכנתבעת בתביעה. 4. המדינה אכן הודיעה על רצונה להצטרף כצד להתדיינות. בהחלטה מיום 6/4/10, נקבע כי למרות התנגדותו של התובע, המדינה אכן תצורף כנתבעת נוספת בתביעה וכמשיבה נוספת לבקשה, וזאת בשל כך שהמחלוקת האמיתית בענין מינויו של התובע למשרת הגזבר, היא מחלוקת בינו לבין אנשי משרד הפנים, ולא מחלוקת בינו לבין המועצה. על כן, נקבע שהבקשה למתן סעד זמני תידון - לאחר צירוף המדינה - ביום 18/4/10. 5. בעת הדיון ביום 18/4/10, הגיעו באי כחם של הצדדים להסכמה דיונית על כך שלא יתקיים דיון נפרד בבקשה למתן סעד זמני. באותה עת התנהל בבית הדין הליך נפרד בעניינו של הגזבר הקודם של המועצה, מר עטאללה סבאג, אשר עתר לביטול הפסקת ההתקשרות בינו לבין המועצה, אשר לגביה הוא טען שמדובר בפיטורים. בקשתו של הגזבר הקודם נדונה בפני השופטת עדית איצקוביץ בתיק בש"א 1306/10, והתובע שבפנינו צורף לאותה בקשה כמשיב. בנוסף, הוגשה שם בקשה לאחד את הדיון בין בקשתו של הגזבר הקודם לבין תובענתו של התובע שבפנינו. מאחר שגורל תביעת התובע היה אמור להיות תלוי, בהכרח, גם בגורל עתירתו של הגזבר הקודם, וביום 18/4/10 טרם הוברר מה יעלה בגורל אותה תביעה וכן לא הוברר אם אכן יהיה איחוד בין התובענות, סוכם בין הצדדים שבינתיים - יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית בענין המחלוקת העובדתית ביניהם. מחלוקת זו - היתה המחלוקת בשאלה אם נסיונו התעסוקתי של התובע עונה על הנדרש במכרז הפנימי שהתובע הגיש אליו את מועמדותו. 6. אכן, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית (אם כי תצהירי המדינה הוגשו לאחר המועד המקורי שנקבע להם). בינתיים - נמחקה בקשתו של הגזבר הקודם, בתיק בש"א 1306/10, כך שכבר לא היה צריך להמתין לברר את גורלה, והתובענה שבפנינו נקבעה לישיבת הוכחות. הישיבה שנקבעה נדחתה לבקשת מי מהצדדים, וישיבות נוספות שנקבעו, נדחו שוב ושוב (חלק מהדחיות היו בשל שביתת הפרקליטים), עד שבסופו של דבר שמענו את ההוכחות ביום 5/1/11 (בהעדר נציג המעבידים שהוזמן ולא בא). גדר המחלוקות 7. בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית המתייחסת - כאמור כבר לעיל - לשאלת נסיונו התעסוקתי של התובע. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלות משפטיות שונות; הפרשנות הנכונה של דרישת הנסיון במכרז שפורסם ושאלת סמכותו של משרד הפנים להתערב בהחלטת ועדת הבחינה. להלן נקבע תחילה את העובדות, ולאחר מכן - נדון במחלוקות המשפטיות. אלה העובדות 8. התובע החל לעבוד במועצה בשנת 1991, תחילה הוא עבד כפקיד במחלקת החשבונות, ולאחר מכן - כפקיד במחלקת הגביה. 9. כששה חודשים לאחר תחילת עבודתו של התובע במועצה, הוא מונה להיות "קופאי ראשי" של המועצה. 10. תפקיד הקופאי הראשי (שהתובע ממשיך למלא גם היום, במקביל לתפקידיו האחרים), כולל את ביצוע הפעולות הבאות: א. תשלומים לספקים של המועצה. ב. מו"מ עם הבנקים, גם בקשר למסגרת אשראי ובקשר לגובה העמלות. ג. מעקב אחר חשבון הבנק של המועצה. 11. החל משנת 1992, בנוסף להיותו קופאי ראשי, ובמשך כשלוש שנים, תפקד התובע גם כחשב שכר. בתפקיד זה, התובע הנפיק תלושים לעובדי המועצה, היה בקשר עם העובדים (כולל עובדי חינוך) בענייני השכר, דרגות, השתלמויות ובכל ענין הכרוך לרכיבי השכר. 12. מאז שנת 1996, בנוסף לתפקיד הקופאי הראשי, התובע הוא גם מנהל החשבונות של המועצה. כל תשלומי המועצה לגורמי חוץ - מועברים באמצעות התובע. 13. מאז שנת 1999, אין למועצה גזבר קבוע. מאז - התמנה כל פעם גזבר זמני (בדרך כלל מי שהיה גזבר גם של רשות מקומית אחרת). הגזברים הזמניים נהגו להגיע אל המועצה אחת לשבוע, ובאותה פעם - לחתום על המסמכים שדרשו חתימות של גזבר. אולם, מי שתפקד באופן מעשי כגזבר של המועצה (למעט החתימות), היה התובע. בשל כך, התובע עסק גם בכל האמור להלן: א. השתתפות בהכנת צווי ארנונה. ב. השתתפות בישיבות ועדת ההנחות של המועצה בענייני ארנונה (לעתים ביחד עם הגזבר הזמני, ולעתים - במקומו). ג. הכנת טיוטת הצעת תקציב שנתי לביקורת רו"ח חיצוני. ד. הכנת טיוטות דו"חות רבעוניים. ה. השתתפות בישיבות מליאת המועצה בענייני תקציב שנתי ודו"חות רבעוניים (לעתים ביחד עם הגזבר הזמני, ולעתים - בלעדיו). התובע היה זה שהציג בפני חברי המליאה את עיקרי ההצעה או את הדו"חות, ועונה לשאלותיהם, אם היו. ו. טיפול בתב"רים (תקציבים בלתי רגילים), והקשר עם אנשי מחוז הצפון של משרד הפנים בענייני התב"רים. ז. קשר עם אנשי מחלקת התקציבים של משרד הפנים בירושלים בענייני תקציב, לרבות בענייני תוכנית ההבראה של המועצה ובענייני מענקים (ביחד עם ראש המועצה). ז. קשר עם בנק דקסיה (לשעבר - בנק אוצר השלטון המקומי) ועם מפעל הפיס, לרבות ישיבות עם אנשי מוסדות אלה בתל אביב. 14. במקביל לעבודתו, התובע גם עבר השתלמויות שונות והשלים לימודים. - בשנת 1992, הוסמך התובע כמנהל חשבונות סוג 3. - בשנת 1995 סיים התובע קורס חשבי שכר (בהיקף של 120 שעות) של המכללה למינהל. - בשנת 1999 סיים התובע תוכנית לימודים דו-שנתית (בת 420 שעות) בלימודי מינהל בשלטו מקומי, ביחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת חיפה. - בשנת 2000 סיים התובע לימודי תעודה להכשרת גזבר רשות מקומית (400 שעות לימוד במשך שנתיים), בבית הספר הגבוה למנהל כספי לרשויות המקומיות בישראל. - בשנת 2003 השלים התובע לימודים לתואר ראשון (B.A.) בחוג למדע המדינה וללימודים רב תחומיים במדעי החברה, של המכללה האקדמית עמק יזרעאל. 15. בנוסף לעבודתו במועצה, התובע משמש - בשעות אחה"צ, כמנהל מקצועי של בית ספר לנהיגה. בבית הספר לומדים באופן שוטף כ-600 תלמידים ומלמדים בו 19 מורים. 16. מצבה הכלכלי של המועצה - גרוע מאד. היא בגרעון כספי של עשרות מיליוני ₪. 17. בהתערבותו של מר סיאח חמוד, קצין מחוז וממונה רשויות במשרד הפנים, אשר המועצה מצויה תחת אחריותו, מאז שנת 2009 או סמוך לכך, אישר ראש מינהל שירות העובדים במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר, במכתבו לראש המועצה מיום 24/11/09, את נחיצות מילוי משרת גזבר המועצה, בהיקף של חצי משרה. במכתב האמור נאמר כי ניתן למועצה היתר לפרסם מכרז פנימי על המשרה האמורה, ובמקרה שלא יימצא מועמד מתאים מבין עובדי המועצה - יפורסם מכרז פומבי. עוד נאמר כי איוש המשרה ייעשה מתוך מסגרת כח האדם המאושרת למועצה. במכתב נקבע הרכב ועדת הבחינה, ונקבע כי יו"ר הועדה יהיה מר סיאח חמוד. 18. אכן, המועצה פרסמה מכרז פנימי לאיוש משרת הגזבר. בחלק של "דרישות התפקיד" במכרז האמור, נכתב כך: "השכלה: בעל תואר אקדמאי (B.A) לפחות בתחום כלכלה, חשבונאות, מינהל עסקים, מדי מדינה, מינהל ציבורי, ראיית חשבון. קורס גזברים יתרון. נסיון מקצועי: הנסיון הנדרש הינו בתחום המקצועי הספציפי ובתפקידי ניהול: בדרג הבכיר במנהל ציבורי ו/או במנהל כללי. בניהול, הנחיה והובלה של צוות עובדים גדול. נדרש נסיון מוכח של 7 שנים בעבודה. ...". 19. בענין הדרישות שציטטנו לעיל מהמכרז הפנימי שפורסם, ראוי להעיר מספר הערות: א. הדרישות מועתקות (תוך שינויים קלים), ממכתב שיצא ביום 26/12/02 על ידי האגף לכח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים. ב. המכתב האמור ציין את הדרישות הנדרשות לא רק מאת מועמדים למשרת גזבר, אלא גם למועמדים לתפקידים נוספים: מנכ"ל או מזכיר, מהנדס, ויועץ משפטי, והתייחס לאלה מביניהם שאמורים לעבוד באופן של "דירוג/דרגה" (כלומר - לא בדרך של העסקה על פי "חוזה בכירים"). ג. לדעתנו, בשל כך שהמכתב התייחס למספר בעלי תפקידים, נכתב בו כי יש צורך בכך שהנסיון הנדרש הוא: "בתחום המקצועי הספציפי" ולא נרשם מה התחום האמור. ד. בחינת האופן שבו נכתב אותו מכתב, מעלה שרמת הפיסוק בו לא היתה מעולה. גם בשל כך, אנו סבורים, שלאחר המונח: "בתחום המקצועי הספציפי", היתה אמורה לבוא נקודה. המילים שבאו לאחר מכן; "ובתפקידי ניהול ...", היו אמורות, לדעתנו, להיות תחילתו של משפט חדש, שמהמשכו ניתן ללמוד שהנסיון הנדרש בתפקידי ניהול - הוא נסיון "בדרג הבכיר במינהל ציבורי ו/או במינהל כללי ...". ה. דעתנו האמורה בס"ק ג' ו-ד' לעיל, מביאה אותנו למסקנה שהפרשנות הנכונה של המכתב, לגבי הדרישות שצוטטו לעיל, היא כזו: המכתב, כאמור, מתייחס הן למשרות מקצועיות (גזבר, מהנדס ויועץ משפטי), והן למשרות ניהוליות (מנכ"ל או מזכיר). הכוונה במכתב היתה שכאשר מדובר במשרה מקצועית, יידרש נסיון "בתחום המקצועי הספציפי" (כספים, הנדסה ומשפטים). כאשר מדובר במשרה ניהולית - יידרש נסיון של ניהול בדרג הבכיר במנהל ציבורי או במנהל כללי, ונסיון בהנחיה והובלה של צוות עובדים גדול. פרשנות זו, היא הפרשנות הסבירה ביותר בעינינו לאמור במכתב, והיא נובעת מכך שהוא מתייחס באופן כוללני לדרישות לגבי משרות שונות. פרשנות אחרת, תביא למצב שבו לא יהיה ניתן להבין את המכתב, שכן לא ברור מהו "התחום המקצועי הספציפי" של מנכ"ל מועצה או מזכיר מועצה. כמו כן, לא ברור מדוע, למשל, ויעץ משפטי שאינו אמור להיות ממונה על עובדים, יידרש להוכיח נסיון בניהול, הנחיה והובלה של צוות עובדים גדול. ו. בנוסף לחלק המצוטט לעיל של הדרישות שפורסמו במכרז והועתקו מהמכתב מיום 26/12/02, נכתב באותו מכתב סעיף נוסף ובו דרישות נוספות: "נסיון בניהול משא ומתן בדרג הבכיר. כושר לשכנע ולהדריך, כושר הבעה בכתב ובעל פה, הכרת המערכת הציבורית ויכולת מוכחת בניהול ואירגון בתחום המקצועי.". הדרישות האמורות בסעיף זה לא הועתקו אל המכרז. ייתכן שבשל כך היה פגם במכרז, אך אין בפנינו טענה של המדינה בדבר פגם במכרז עצמו, כך שאין אנו צריכים להידרש לשאלה זו. ז. בנוסף לכל האמור לעיל בסעיף זה, נעיר כי באותו יום שבו יצא המכתב שאליו התייחסנו לעיל, כלומר - ביום 26/12/02, פורסם גם חוזר מנכ"ל משרד הפנים, ביחד עם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, אשר התייחס להעסקת עובדים סטטוטוריים ברשויות מקומיות על פי חוזה מיוחד (חוזה בכירים). החוזר האמור התייחס לכל בעלי התפקידים שהמכתב שעליו דובר לעיל התייחס אליהם, ובנוסף - גם למשרה של מבקר הרשות המקומית. בחוזר המנכ"ל אין התייחסות לדרישות המשרה, אלא רק לתנאי השכר והתנאים לחתימת חוזה מיוחד. 20. כעת, נחזור לפירוט העובדות הנוגעות באופן ישיר יותר למכרז הנדון. 21. התובע הגיש את מועמדותו למכרז האמור. התובע היה המועמד היחיד מבין עובדי המועצה אשר הגיש את מועמדותו. 22. ביום 17/1/10, התכנסה ועדת הבחינה. יו"ר הועדה, היה - כאמור - מר סיאח חמוד. בנוסף אליו חברי הועדה היו אלה: - מר עומר נסאר, ראש המועצה המקומית עראבה, שהיה נציג ועדת מנהל שירות העובדים. - מר וג'יה סלימאן, ראש המועצה (הנתבעת), שהיה נציג הרשות המקומית. - מר אחמד סלימאן, שהיה נציג הציבור המקומי. - מר נאיף זידאן, שהיה נציג ההסתדרות. 23. ועדת הבחינה התכנסה במשרדו של מר חמוד. 24. לגרסתו של מר חמוד, הוא שוחח עם ראש המועצה בטרם תחילת הישיבה, ואמר לו כי לדעתו התובע אינו עונה על דרישות הסף של המכרז, כי "יש לו בעיה עם הנסיון" וכי עדיף לבטל את המכרז. (ראו את עדותו של מר חמוד בשורות 3-6, וכן 14-15 לעמ' 11 לפרוטוקול). גרסה זו - אינה מקובלת עלינו, וזאת בשל כל הטעמים הבאים: א. בניגוד לאותה גרסה של מר חמוד, הרי שהוא עצמו, בחלק קודם של חקירתו הנגדית, מסר גרסה אחרת. בשורה 30 לעמ' 8 לפרוטוקול, נרשמה עדותו של מר חמוד, כך: "לפני כינוס הועדה לא דיברתי על אף אחד". גרסה זו, אינה מתיישבת עם גרסתו שבטרם הישיבה אמר מר חמוד לראש המועצה כי התובע אינו עונה על תנאי הסף של המכרז. ב. מר חמוד הוא קצין מחוז בעל ותק. יש לו נסיון בישיבה בראשות ועדות בחינה. אם בטרם תחילת ראיון עם מועמד מגיע מר חמוד למסקנה שהמועמד אינו עונה על תנאי הסף, סביר יותר בעינינו שלאור נסיונו של מר חמוד - הוא כלל אינו מראיין אותו, אלא מנפה את המועמד האמור בטרם תחילת הראיון. אין טעם לראיין מועמד, ולשאול אותו שאלות בתחום המקצועי של המשרה המיועדת, אם הוא ממילא אינו עונה על תנאי הסף של המשרה. ג. ההסבר שנתן מר חמוד לכך שלמרות דעתו בדבר אי-עמידת התובע בתנאי הסף, הוחלט לראיין אותו בועדת הבחינה - אינו מספיק סביר בעינינו. על פי הסברו של מר חמוד, מאחר שראש המועצה אמר למר חמוד שהתובע כבר הוזמן, ומאחר שמר חמוד מעריך את התובע ולא רצה לפגוע בו - הוא החליט להכניס אותו לראיון. לדעתנו, אם אכן סבר מר חמוד שהתובע אינו עונה על תנאי הסף במכרז, כך שהיה לו ברור שמועמדותו של התובע תיפסל, בלי קשר למה שיהיה בראיון, הרי שאמירת דברים אלה לתובע בטרם הראיון, היתה מביאה לפגיעה הרבה פחות חמורה בתובע מאשר לאפשר לתובע להתראיין על ידי הועדה, תוך יצירת מצג שווא שהתובע עומד על תנאי הסף, ולאחר מכן - לומר לתובע שהוא לא התקבל, כך שהתובע יוכל להבין שלמרות שהוא היה המועמד היחיד - הראיון עמו הביא את חברי ועדת הבחינה למסקנה שהוא אינו מתאים לתפקיד. אם אכן מטרתו של מר חמוד בהתנהגותו היתה למזער את הפגיעה בתובע, הרי שהדרך שהוא פעל בה - היתה הפוכה למטרתו. שאלנו את מר חמוד שאלות בענין זה, והוא לא נתן כל הסבר היכול להניח את הדעת. כל מה שהוא השיב היה "זה לא פסול שאמרנו שנבחן במכרז" (שורה 10 בעמ' 11 לפרוטוקול). ד. בהמשך חקירתו הנגדית, מסר מר חמוד גרסה שאינה עקבית בשאלה על מה התבססה עמדתו בענין אי-התאמת התובע לתפקיד הגזבר. מצד אחד הוא אמר שהחלטתו היתה "לא רק על בסיס השאלות" (ההדגשה - לא במקור), ומייד לאחר מכן, הוא העיד שהחלטתו היתה "לא על בסיס השאלות". (ראו שורות 16 ו-17 בעמ' 11 לפרוטוקול). מאחר שגרסתו לא היתה עקבית, חזרנו ושאלנו את מר חמוד שאלות מיוזמתנו, כדי להבין אם עמדתו נובעת מדעתו על כך שהתובע לא עמד בתנאי הסף או שמא עמדתו נובעת מתוכן תשובותיו של התובע בעת הראיון. מר חמוד לא הצליח להסביר את עצמו, ומשהתייאש מנסיונותיו, הגיע למסקנה ש"זה לא חשוב" (שורה 23 בעמ' 11 לפרוטוקול). ה. אילו גרסתו של מר חמוד בענין הדברים שאמר לראש המועצה בטרם תחילת הישיבה היתה נכונה, סביר להניח שהיה נמצא לכך ביטוי בתצהירו או בעדותו של ראש המועצה. אולם - לא מצאנו ביטוי כזה. ו. גם תצהירו של מר חמוד עצמו אינו כולל אזכור לגרסתו האמורה, שהועלתה רק בעת חקירתו הנגדית. התוצאה היא, כאמור, שאין אנו מקבלים את גרסתו של מר חמוד על הדברים שלטענתו אמר לראש המועצה בטרם תחילת הישיבה של ועדת הבחינה, בענין דעתו שהתובע אינו עומד בתנאי הסף של המשרה. לדעתנו, גרסה זו באה רק בשל כך שמר חמוד היה מודע לכך שביה"ד אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת של ועדת הבחינה. לכן, רצה מר חמוד להדגיש בפנינו את העובדה שכלל לא היה מקום לראיין את התובע בועדת הבחינה, והעיד כי הוא הגיע למסקנה כזו עוד לפני תחילת ישיבת ועדת הבחינה וכביכול אמר זאת לראש המועצה. מעצם העובדה שמר חמוד בחר למסור גרסה בלתי נכונה בענין זה, אנו מעריכים שיש סבירות גבוהה לכך שלא זו בלבד שהוא לא אמר לראש המועצה את אשר טען שאמר, אלא שהוא אף לא הגיע למסקנה זאת בעצמו, בטרם תחילת ישיבת ועדת הבחינה. כפי הנראה, עמדתו בענין אי-התאמת התובע לתפקיד ואי-עמידה בתנאי הסף של הנסיון, גובשה רק במהלך הראיון עם התובע (ואכן, מר חמוד העיד כי תשובותיו של התובע בעניינים המקצועיים - לא הניחו את דעתו של מר חמוד). 25. כאמור לעיל, התובע נכנס לראיון בפני ועדת הבחינה. מר חמוד הציג לו שאלות, והתובע השיב עליהן. מר חמוד לא היה מרוצה ממקצועיותו של התובע על פי תוכן תשובותיו. 26. לאחר הראיון, כתב מר חמוד את סיכום המכרז, מפי חברי ועדת הבחינה. מר עומר נסאר, התבטא ראשון מבין החברים. הוא אמר שהוא לא השתכנע שהתובע מתאים לתפקיד, וכי הוא מציע לקבל את התובע לתקופה מוגבלת, או - לצאת למכרז חיצוני. מר נאיף זידאן, נציג ההסתדרות, אמר שלדעתו התובע עונה על הקריטריונים ומתאים להיות גזבר. מר אחמד סלימאן, נציג הציבור המקומי, אמר שהוא בוחר בתובע. ראש המועצה אמר כך: "הוא עומד מבחינת הקריטריונים. בשנה האחרונה עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אדם שקול [במקור נכתב 'שכול', אך הכוונה ברורה] יש לו ראש, והוא יכול לשפר. יכול להיות גזבר ולהבריא את המועצה.". מפי עצמו, רשם מר חמוד את הדברים הבאים: "לדעתי, במצב הנוכחי של מועצה מקומית משהד, אמנם המועמד לא עונה על הקריטריונים, ללא שאלת הנסיון של שבע שנים שאין לדעתי לנ"ל שום נסוין מוכח בתחום זה, הנושא של הנסיון ישלח לבחינה משפטית. במהלך הראיון בועדת הבחינה להערכתי הנ"ל לא ענה על אף שאלה בסיסית בנושא חשבונות וגזברות. אני חושב שהוא לא מתאים והוא יוסיף למצב העגום של המועצה המקומית.". אחר הדברים האלה נרשמה החלטת ועדת הבחינה באופן הבא: "הועדה החליטה ברוב של שלושה חברים לבחור בנ"ל כגזבר מועצה. מר עומר נסאר לא השתכנע מהנ"ל ולמרות הכל במידה ויתקבל לתקופה מוגבלת. עקב זה שחברי הועדה סברו שהנושא הנסיון המוכח של שבע שנים המועמד עונה על הקריטריון וממונה הרשות חושב שמבחינה הנסיון הוא לא עונה על הדרישה החומר ישלח למחלקה המשפטית להכריע בנושא הנסיון. במידה ויוכרע שכן הנ"ל ימונה כגזבר. ובמידה ולא הנ"ל לא יתקבל והמועצה תצא למכרז פומבי. כל זה יתבצע במהלך עשרה ימים מהיום באחריות הח"מ, עקב מצב הרשות.". 27. בהמשך, מילא מר חמוד טופס של "זכרון דברים" של ועדת הבחינה. בטופס זה סומן X ליד המשפט שבו נאמר כי הועדה החליטה לבחור את התובע למשרה. מתחת לסימון זה, באו חתימות חברי הועדה. מתחת לחתימות, נכתב על ידי מר חמוד, כך: "החלטת הועדה כפוף לאשור הלשכה המשפטית ומר שפיצר בנושא נסיון ומקצועיות.". משפט זה - חורג באופן ברור מהאמור בהחלטת הועדה כפי שנרשמה וצוטטה בסעיף 26 לעיל. החריגות הן בעניינים הבאים: א. בעוד שבהחלטה עצמה נאמר כי שאלת מינויו של התובע למשרה תהיה תלויה רק בהכרעה חיצונית לועדה בענין הנסיון, הרי שבמשפט שנרשם בזכרון הדברים מתחת לחתימותיהם של חברי הועדה, נאמר כי ההחלטה, כביכול, כפופה גם להכרעה חיצונית גם בנושא "מקצועיות". ב. בעוד שבהחלטה עצמה נאמר שהגורם החיצוני לועדה אשר יכריע בענין הנסיון יהיה "המחלקה המשפטית", הרי שבמשפט שנרשם בזכרון הדברים נאמר כי ההכרעה החיצונית תהיה הן של הלשכה המשפטית והן של מר שפיצר. ג. בנוסף לאמור לעיל, בעוד שבהחלטה עצמה נאמר שהכרעת המחלקה המשפטית בענין הנסיון של התובע, תהיה תוך 10 ימים מיום ישיבת הועדה, הרי שהמשפט שנרשם בזכרון הדברים אינו כולל הגבלת זמן כלשהי. נעיר כי מר חמוד לא התייחס בתצהירו לדברים אלה שהוא כתב בחריגה מהחלטת הועדה, ואף לא נחקר על אותן חריגות בחקירתו הנגדית. אולם, ההגיון מחייב להניח כי קודם נכתבה ההחלטה של חברי הועדה, כפי שצוטטה בסעיף 26 לעיל, ואשר נחתמה על ידיהם, ורק לאחר מכן נכתב המשפט המסכם בזכרון הדברים, כמצוטט לעיל בסעיף זה. מכאן, שברור שמדובר במשפט שמשקף את עמדת מר חמוד אישית, ולא בחלק מההחלטה של חברי ועדת הבחינה (ונזכיר שוב, כי חברי ועדת הבחינה חתמו על זכרון הדברים מעל אותו משפט שנכתב ב"הערות", כך שאין לראות את המשפט האמור, כאילו הוא משקף את עמדת כלל חברי הועדה. עמדתם - נרשמה בהחלטה שצוטטה בסעיף 26 לעיל. 28. לאחר ישיבת הועדה, פנה מר חמוד אל מר שפיצר ודיווח לו על המכרז, וכן על דעתו שהתובע אינו עומד בתנאי הנסיון הנדרשים. מר שפיצר פנה אל הייעוץ המשפטי במשרד הפנים (כנראה אל מחלקתה של עו"ד מרגלית בוטרמן). על סמך הייעוץ המשפטי שמר שפיצר קיבל, ועל סמך שיחתו עם מר חמוד, הוא הגיע למסקנה כי התובע אינו עומד בתנאי הסף בדבר הנסיון הנדרש. כיון שכך, שלח מר שפיצר, ביום 26/1/10, מכתב אל ראש המועצה. כך נאמר במכתב: "במשרדנו נתקבלו פרוטוקול מישיבת ועדת הבחינה למשרת הגזבר כולל המסמכים הנלווים למכרז. בהתאם להחלטת הועדה שבו מצויינים השכלתו ונסיונו. מבדיקת הנתונים בדבר נסיונו הקודם עולה שלמר סלאח גסאן אין נסיון בתחום הכספי בנושאים נוספים כמו הכנת תקציב טיפול בנושא הארנונה וכד'. לאור הנ"ל ולאחר הוועצות עם גורמים מקצועיים ומשפטיים במשרדנו עולה שמר גסאן אינו עומד בדרישות המשרה כפי שפורסמו בכמרז הפנימי. על המועצה לפרסם בהקדם מכרז פומבי לאיוש משרת הגזבר.". 29. המכתב האמור הגיע אל המועצה רק ביום 8/2/10. 30. עוד לפני כן, ביום 3/2/10, לבקשת ראש המועצה, כתב היועץ המשפטי של המועצה (שהוא גם בא כחה בתובענה זו), חוות דעת בענין המכרז. נעיר כי ראש המועצה, בסעיף 9 לתצהירו, מציין כי הוא ביקש את חוות הדעת דווקא לאחר שקיבל את המכתב. אם הצהרה זו נכונה, הרי שאו שחוות הדעת נכתבה לאחר המועד הנקוב בה, או שהמכתב של מר שפיצר הגיע אל המועצה לפני המועד שצויין בחותמת המועצה שהוטבעה עליו. מאחר שחוות דעתו של ב"כ המועצה, מיום 3/2/10, אינה כוללת כל התייחסות למכתבו של מר שפיצר מיום 26/1/10, ואילו המכתב היה מגיע אל המועצה לפני כתיבת חוות הדעת, סביר להניח שהיה זוכה לאזכור כזה, אנו מניחים שהאמור בסעיף 9 לתצהירו של ראש המועצה, בדבר הכרונולוגיה של הדברים - אינו נכון. נראה לנו כי ראש המועצה פנה לקבלת חוות הדעת, עוד טרם קבלת מכתבו של מר שפיצר. אמנם, אין אנו מייחסים לראש המועצה כישורי נבואה, אך ניתן להניח שהוא ידע (אולי ממר חמוד) שמכתבו של מר שפיצר עתיד להגיע. ייתכן שראש המועצה ביקש את חוות הדעת גם בלא קשר למכתב, אלא רק מחמת העובדה שכבר חלפו עשרת הימים שנקבעו בהחלטת ועדת הבחינה מיום 17/1/10. בחוות דעתו של ב"כ המועצה הובעה עמדתו כי התובע עונה על תנאי הסף וכי יש לתת נפקות להחלטת ועדת הבחינה בדבר מינויו של התובע לתפקיד. 31. לאחר שמכתבו של מר שפיצר מיום 26/1/10, הגיע אל המועצה, ביום 8/2/10, הועבר מכתב זה אל ב"כ המועצה, אשר הגיב עליו במכתב למר שפיצר, מיום 13/2/10. במכתבו זה (שאליו הוא צירף את חוות דעתו מיום 3/2/10), חזר ב"כ המועצה על עמדתו, ציין כי המועצה טרם השיבה על פניות התובע בענין מינויו, וביקש כי מר שפיצר יעיין מחדש בהחלטתו ויעדכן את המועצה בהקדם האפשרי. (לא הוברר אם המועצה זכתה לקבל תשובה על כך ממר שפיצר או מגורם אחר במשרד הפנים). 32. משהתובע לא מונה לתפקיד עד יום 2/3/10 - הוא פנה לבית דין זה. הוראות חיקוק רלוונטיות 33. סעיף 139 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 (שייקרא להלן: "צו המועצות המקומיות"), קובע: "מועצה רשאית - ולפי דרישת הממונה על המחוז חייבת להעסיק מזכיר, גזבר ומהנדס, אך אפשר למנות אדם אחד ליותר ממשרה אחת מן המשרות המפורטות.". 34. פרק אחד עשר לצו המועצות המקומיות, עוסק בכספים ובנכסים של מועצה מקומית. הוא כולל, בין השאר, את סעיף 180, המורה כי הגזבר יהיה אחראי על קופת המועצה. הוא כולל גם את סעיף 182 הקובע, ככלל, שכל הוראת תשלום של המועצה, תהיה חתומה בידי ראש המועצה ובידי הגזבר. 35. פרק שנים עשר לצו המועצות המקומיות, מורה כי ראש המועצה הוא זה שאמור להכין את התקציב השנתי ולהביאו לאישור המועצה. תפקידו של הגזבר בענין התקציב, על פי סעיף 188(א) לצו המועצות המקומיות, הוא להכין דו"ח בדבר ההוצאות וההכנסות של המועצה בשנת הכספים הקודמת. הפרק כולל גם את סעיף 193, שלפיו גם התחייבות כספית של המועצה אמורה להיות חתומה בידי הגזבר (בנוסף לחתימת ראש המועצה). 36. צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז-1977 (שייקרא להלן: "צו הנוהל"), קובע את הדרכים לאיוש משרות במועצות מקומיות. נביא כאן הוראות מסויימות מצו הנוהל. "2. לא יתמנה אדם כעובד במשכורת ברשות מקומית ולא יועבר ממשרה אחרת באותה רשות מקומית אלא למשרה פניה בתקן. 3. משרה פנויה בתקן של רשות מקומית ניתן למלא באחת מאלה: (1) העברת עובד קבוע ממשרה למשרה באותה רשות מקומית; (2) מכרז פנימי; (3) פנייה לשירות התעסוקה; (4) מכרז פומבי; (5) העסקה לפי חוזה מיוחד. ... 8. התפנתה משרה ברשות מקומית ולא הועבר אליה עובד קבוע המועסק באותה רשות, יפורסם עליה מכרז פנימי. ... 14. (א) הרשות המקומית רשאית לחייב את המועמדים למשרה מוכרזת להיבחן בבחינה בכתב לפני הופעתם בפני ועדת בחינה. (ב) היקף הבחינה תקבע הרשות המקומית. 15. (א) כל רשות מקומית תציע לראש מינהל השירות רשימה של שמות נציגים לועדות בחינה. (ב) הרשימה תכלול את שמות הנציגים של הרשות המקומית, את שמות הנציגים של ועד העובדים של הרשות המקומית ואת שמות נציגי הציבור. (ג) הרשימה טעונה אישור ועדת מינהל השירות. ... 29. מועמדים למשרה פנויה שעליה הוכרז במכרז פנימי ואשר נתוניהם האישיים אינם עונים לתנאי המכרז, לא יוזמנו לראיון בפני ועדת הבחינה; הודעה על כך תישלח להם על ידי המועצה. ... 31. (א) מועמדים למשרה פנויה שעליה הוכרז מכרז פנימי ואשר נתוניהם האישיים עונים לתנאי המכרז יוזמנו לראיון בפני ועדת בחינה, על ידי המועצה, לפחות שבעה ימים לפני מועד הראיון. ... 32. (א) החלטות ועדת הבחינה יתקבלו בקולות יושב ראש הועדה ושניים מחבריה לפחות. (ב) במקרה של מספר קולות שקול בועדת בחינה, יכריע היושב ראש. 33. (א) הועדה תערוך פרוטוקול אשר יירשם על טופס 'ד' שבתוספת וייחתם בידי חברי ועדת הבחינה הנוכחים בעת ההחלטה. (ב) יושב ראש ועדת הבחינה יציין בפרוטוקול את שמו של המועמד או המועמדים הנראים לועדה ככשרים למשרה המוכרזת לפי סדר עדיפותם, ובלבד שמספרם לא יעלה על שלושה. 34. (א) מצאה ועדת הבחינה מועמד יחיד כשיר ימונה הוא למשרה הפנויה. (ב) מצאה ועדת הבחינה כמה מועמדים כשירים, יתמנה למשרה המועמד הכשיר הראשון בסדר העדיפות שקבעה הועדה; ויתר אחד המועמדים על המשרה או לא נמצא מתאים לה בתקופת הניסיון, יתמנה למשרה המועמד הכשיר הבא אחריו לפי סדר העדיפות שקבעה הועדה וכן הלאה, ובלבד שלא עברו ששה חדשים מיום החלטת ועדת הבחינה בענין זה. 35. ועדת הבחינה רשאית להחליט שאף אחד מהמועמדים אינו מתאים להיבחר למשרה המוכרזת. ... 84. ראש מינהל השירות רשאי לדרוש ביטול מינוי למשרה פנויה שלא נעשה בהתאם לצו זה.". 37. כהמשך למה שנאמר על ידינו לעיל, בסעיף 27 לפסק דין זה, על חלק ה"הערות" שנרשם על ידי מר חמוד מתחת לחתימותיהם של חברי ועדת הבחינה, על גבי טופס "זכרון הדברים" שערכה ועדת הבחינה, נעיר כי אף שלפי סעיף 33(א) לצו הנוהל, היה על ועדת הבחינה להשתמש בטופס "זכרון דברים" בנוסח המתואר בטופס "ד'" שבתוספת לצו הנוהל, הרי שהטופס שהיה בשימוש חברי ועדת הבחינה שדנה בעניינו של התובע, היה שונה מטופס ד' שבתוספת לצו הנוהל, בדיוק בענין זה. כלומר - בטופס "ד" בתוספת לצו, החלק של ה"הערות" מצוי מעל למקום המיועד לחתימותיהם של חברי ועדת הבחינה, כך שברור שחתימותיהם מתחת לחלק זה, אמורות לשקף הסכמה לכאורה לרישום גם בחלק ה"הערות". לעומת זאת, בטופס שחברי הועדה השתמשו בו, בעניינו של התובע, חלק ה"הערות" צויין מתחת לחתימות, וכפי שהראינו בסעיף 27 לעיל, ההערות שנרשמו בטופס "זכרון הדברים" על ידי מר חמוד, חרגו במספר עניינים מההחלטה של ועדת הבחינה, החלטה שנחתמה על ידי חבריה. האם התובע צבר את הנסיון הנדרש ? 38. המחלוקת העובדתית בין הצדדים, כפי שסוכם בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, היא בשאלה אם התובע הוא בעל נסיון כנדרש בתנאי הסף שפורסמו במכרז. 39. אנו מזכירים את הערתנו לעיל, בסעיף 19ו' לפסק דין זה, שבו צויין על ידינו שהדרישות שהמועצה פרסמה במכרז, לא כללו את מלוא הדרישות האמורות במכתב מיום 26/12/02, שאליו התייחסנו בסעיף 19 לעיל, בענין נסיון במו"מ וכד'. אין אנו צריכים להיזקק כאן לשאלות העולות מכך, וזאת הן בשל העובדה שלא נטען בפנינו שהמכרז עצמו היה פגום בשל כך, והן בשל כך שממילא, מהעובדות שקבענו לעיל בדבר עבודתו בפועל של התובע, בתקופה שמאז 1999 ואילך - ניתן לקבוע שהוא עמד בתנאים האמורים במכתב ואשר לא פורסמו במכרז עצמו. 40. על כן, עלינו לבדוק אם התובע הוא בעל נסיון כנדרש במכרז שפורסם. בענין זה חשוב להדגיש כי גם החלטת ועדת הבחינה, כפי שצוטטה על ידינו לעיל בסעיף 26 לפסק דין זה, היתה להכפיף את זכיית התובע במכרז, רק לשאלת הנסיון בן 7 השנים, כפי שיוכרע על ידי "המחלקה המשפטית". 41. את הדרישות שפורסמו במכרז נכון לבדוק על פי הפרשנות שניתנה על ידינו לאותן דרישות, כאמור בסעיף 19ה' לעיל. כלומר, הנסיון הנדרש מאת התובע (שהתמודד על תפקיד מקצועי של גזבר, ולא על תפקיד ניהולי של מנכ"ל או מזכיר, הוא נסיון "בתחום המקצועי הספציפי". מאחר שקבענו - עובדתית - כי התובע תפקד בפועל כגזבר במשך כל התקופה שמאז 1999, למעט ענין החתימה, הרי שברור שהתובע צבר נסיון בן למעלה מ-7 שנים, "בתחום המקצועי הספציפי", כלומר - בעבודת הגזברות. 42. היינו יכולים לסיים את הדיון בשאלת הנסיון של התובע באמור לעיל, אלא שחשוב להבהיר עוד מספר עניינים, ונעשה זאת כאן: א. לדעתנו, היה רצוי שמשרד הפנים ינחה את הרשויות המקומיות באופן ספציפי יותר ובאופן מעורפל פחות, מה הנסיון הנדרש מכל אחד מבעלי התפקידים הסטטוטוריים. המצב שבו משרד הפנים הוציא מכתב אחד המתייחס לכלל התפקידים, והרשויות המקומיות מעתיקות אותו למכרזים שהן מפרסמות, אינו רצוי. הדבר משאיר פתח להתדיינויות משפטיות שהיו יכולות להיחסך אילו היה משרד הפנים מפעיל באופן סביר יותר את סמכותו כרגולטור, ומנחה את הרשויות המקומיות באופן מפורט יותר, ברור יותר ומעורפל פחות. אולם, פסק הדין ניתן על בסיס המצב המצוי. המצב המצוי הוא שהמועצה פרסמה מכרז שאליו היא העתיקה חלק מהדרישות הכלליות האמורות במכתב משרד הפנים מיום 26/12/02, ואין ברירה אלא להיזקק לכללי פרשנות כדי להגיע להתאמה רבה ככל האפשר, בין הפרסום לבין ההגיון. ב. אף אם טעינו בפרשנות שניתנה על ידינו לדרישות הנסיון, ואף אם היינו סבורים שגם אל התובע, כמתמודד על משרת הגזבר, יש להתייחס כאל מי שמתמודד על משרת מנכ"ל המועצה או מזכיר המועצה, היינו סבורים שהתובע עמד בתנאי הנסיון הנדרשים, שכן חובת הנסיון ב"ניהול" אינה דווקא ב"מנהל ציבורי" אלא גם ב"מנהל כללי". ניהול מקצועי של בית ספר לנהיגה, שבו 19 מורים וכ-600 תלמידים, יכול לענות על הדרישה בענין ניהול בדרג הבכיר. בנוסף, המונח של "צוות עובדים גדול", גם הוא אינו מוגדר די צרכו. "גדול" הוא מונח יחסי, והפרשנות הסבירה שלו, אמורה להיות תואמת את המשרה שאליה מתמודדים. אין סבירות בכך שגזבר של רשות מקומית קטנה, שאמור להיות ממונה על 2-3 עובדים, יידרש להוכיח נסיון בניהול של צוות עובדים בן עשרות עובדים. על כן, כאמור, אנו סבורים שאף אם הפרשנות הנכונה של תנאי הנסיון שפורסמו במכרז, אינה הפרשנות שניתנה על ידינו כאמור בסעיף 19ה' לעיל, הרי שבהתאם לעובדות שאותן קבענו לעיל, יש לראות את התובע כמי שעמד בתנאי הנסיון. 43. התוצאה מהאמור עד כה, היא שאנו קובעים שהתובע עמד בתנאי הנסיון כפי שנדרשו במכרז הנדון בתובענה זו. תוצאת הקביעה האמורה לעיל בענין הנסיון 44. משהתברר שהתובע עמד בתנאי הנסיון, הרי שבהתאם להחלטת ועדת הבחינה, שהתקבלה לפחות ברוב של 3 מבין 5 חברי הועדה - התובע אמור להתמנות למשרת הגזבר. שאלת מקצועיותו של התובע 45. מאחר שהועלתה בפנינו גם הטענה כי התובע אינו איש מקצוע טוב מספיק, נתייחס להלן גם לענין זה. 46. אין לנו הכלים ואף אין לנו הסמכות לבחון את ענין כישוריו המקצועיים של התובע. בחינת מקצועיותו של התובע היתה בסמכות ועדת הבחינה. אמנם, יו"ר הועדה סבר שהתובע אינו מקצועי מספיק, אך עמדתו נותרה במיעוט. (נעיר כי גם ב"כ המדינה, בעת שחקר את התובע בחקירה נגדית, ניסה להביא למצב שבו התובע ייראה כמי שאינו מקצועי מספיק. אין אנו סבורים שהדבר עלה בידיו, אך גם אם ב"כ המדינה היה מצליח להביא לכך שנתרשם שהתובע אינו מקצועי דיו - לא היה בסמכותנו להחליט החלטה בענין זה, כנגד החלטתה של ועדת הבחינה). 47. על האמור לעיל נוסיף כי על פי החלטת ועדת הבחינה, החלטתה בענין מינויו של התובע לתפקיד הגזבר, היתה כפופה להכרעה חיצונית, רק בענין הנסיון, ולא בענין המקצועיות (זו - כזכור - היתה אחת החריגות שבהן מר חמוד חרג ב"הערות" שרשם בטופס "זכרון הדברים" מההחלטה של הועדה עצמה, כפי שנחתמה על ידי חבריה). משכך, ומאחר שמצאנו שהתובע עמד בתנאי הנסיון, התוצאה אמורה להיות שהתובע אכן הוא זה שאמור להתמנות למשרה. 48. בהתאם לסעיף 14 לצו הנוהל, היתה המועצה רשאית להפנות את התובע למבחן בכתב, כדי לבחון את מקצועיותו. היא לא עשתה כך. משכך, היתה ועדת הבחינה רשאית לקבוע שבטרם החלטה סופית בעניינו, על התובע לעבור מבחן בכתב. ועדת הבחינה לא עשתה גם כך. ועדת הבחינה, ברוב דעות, החליטה כי התובע מקצועי מספיק. 49. משנקבע כי התובע עבר את תנאי הסף בענין הנסיון, ומשועדת הבחינה מצאה שהתובע כשיר למלא את המשרה - הרי שהדין מחייב כי התובע ימונה לתפקיד הגזבר. כל תוצאה אחרת, תהיה מנוגדת לאופן שבו המחוקק קבע את סמכויותיה של ועדת הבחינה, ולמשקל שאותו יש לתת להחלטתה. לסיכום 50. בשל המוסבר לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובע זכאי להתמנות לגזבר המועצה, בהתאם להחלטת ועדת הבחינה מיום 17/1/10, ומשנמצא כי הוא צבר את הנסיון הנדרש כתנאי סף. 51. בענין הוצאות המשפט, אנו מביאים בחשבון את העובדה שכאשר המועצה נמנעה מלמנות את התובע כגזבר, הדבר היה - למעשה - בניגוד לדעתה, ועל פי הנחיית משרד הפנים, כך שאין סיבה להטיל עליה הוצאות משפט לזכות התובע. אדרבא; למועצה נגרמו הוצאות משפט בעטיו של משרד הפנים, והיא זכאית לשיפוי על כך. בשקילת גובה ההוצאות, אנו מביאים בחשבון גם את העובדה שמצאנו - כאמור לעיל בסעיף 24 לפסק דין זה - שעדותו של אחד מעדי משרד הפנים לא היתה נקיה מבעייתיות במהימנות. בהתאם לשיקולים האמורים, אנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,700 ₪ (כולל מע"מ). אנו מחייבים את המדינה לשלם למועצה שכ"ט עו"ד בסך 5,800 ₪ (כולל מע"מ). סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/11, אם לא ישולמו לפני כן. 52. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. מכרזגזברותמועצות מקומיות