קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעבר עובד לחברה מתחרה: התובעת, חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק אביזרי אינסטלציה לחנויות, העסיקה את הנתבע מיום 20/12/06 ועד ליום 25/5/09. הנתבע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. לאחר ימים ספורים החל לעבוד בחברת צוקר את מנקין בע"מ, חברה מתחרה לתובעת. התובעת הגישה נגד הנתבע בקשת צו מניעה זמני, בו התבקש בית הדין ליתן צו האוסר העסקתו של הנתבע ע"י צוקר את מנקין. כן הגישה תביעה עיקרית בה עתרה להגבלת עיסוק של הנתבע למשך שנתיים, לאסור עשיית שימוש בסודות מסחריים של התובעת וכן לפצותה בסכום של 20,000 $, סכום הפיצוי המוסכם המוגדר בהסכם העבודה. 4. בעקבות דיון שהתקיים בבקשה הזמנית, ניתנה החלטה ביום 23/7/10 הדוחה את הבקשה. 5. במסגרת הדיון בתביעה העיקרית, הוגשו תצהירי עדות ראשית. העדים נחקרו בישיבת 15/12/10. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב. 6. לאחר שמיעת העדים ועיון בחומר הראיות, להלן פסק הדין. 7. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובעת, חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק אביזרי אינסטלציה לחנויות. ב. הנתבע הועסק ע"י התובעת מיום 20/12/06 בתפקיד סוכן מכירות. ג. הנתבע התפטר מעבודתו ביום ... וסיים לעבוד ביום ... ד. התובע החל לעבוד בחברת צוקר את מנקין בע"מ, שהיא חברה מתחרה לתובעת, ביום 1/6/09. 8. ניסיון קודם של התובע הנתבע הצהיר כי לפני שהחל לעבוד בתובעת, עבד בחברת וינברג גד בע"מ, כסוכן מכירות, בתחום כלי עבודה וכן בענף החשמל. לטענתו, החל לעבוד בתובעת באופן מיידי, ללא תקופת הכשרה או חפיפה. בעדותו טען שיאיר דדון ליווה אותו לחנויות וכי השניים ניסו למכור ביחד, בשיתוף פעולה. לדבריו, לא מדובר בחודשיים של הכשרה, כטענת התובעת, אלא בפעמים ספורות. 9. נציג התובעת מר יאיר דדון, טען שליווה את התובעת במשך חודשיים. לטענתו זו לא הובאו תימוכין, ראיות, לקוחות, אסמכתאות לפעילות משותפת של השניים. 10. יש להניח שכעובד חדש, נציג של התובעת התלווה לנתבע לפחות בתחילת עבודתו. יחד עם זאת, הנתבע הוכיח שהיה בעל ניסיון בתחום המכירות ולכן בלתי סביר בענייננו שהיה הכרח ללוותו במשך חודשיים. 11. זאת ועוד, בהסכם העבודה מופיעה אבחנה בין עובד בתקופת הכשרה שזכאי לשכר מינימום, לבין עובד שעבר תקופת הכשרה וזכאי לשכר כנקוב בהסכם, בצירוף עמלות בשיעור הנקוב בהסכם. במקרה של התובע, סעיף תקופת ההכשרה מחוק ב- X. משמע - התובע החל לעבוד בנתבעת כעובד מנוסה שלא נזקק לתקופת הכשרה. 12. הסכם עבודה הנתבע חתם על הסכם עבודה בתחילת עבודתו. לטענת הנתבע, לא נמסר לו עותק מההסכם לאחר שחתם עליו. ההסכם צורף כנספח לכתב התביעה. ההסכם כולל הוראות פרטניות של אופי העבודה, העברת הזמנות לחברה, גביית כספים, אופן התשלום של הלקוחות. סעיף 10 להסכם הינו סעיף "סודיות". כך נכתב בסעיף: "10. סודיות העובד מתחייב להיות נאמן למערכת ולא למסור שום מידע הנוגע לחברת צינור וברז שיווק (1998) בע"מ ולשמור על סודיות מוחלטת הן במהלך עבודתו והן לאחר מכך. כאשר העובד מפוטר או מתפטר מעבודתו מחוייב העובד - לגבות את הכסף מהלקוחות, להמשיך לעבוד עד שהחברה תכשיר סוכן חדש, לבצע חפיפה נאמנה עם המחליף שלו. כאשר העובד מפוטר או מתפטר מעבודתו מחוייב העובד לא לעבוד במשך שנתיים בחברה אחרת המתעסקת באחד מתחומי העיסוק של חברת צינור וברז שיווק (1998) בע"מ". בסעיף 11 להסכם נכתב: "פיצויי הפרת החוזה כ- 20,000 $". 13. מעיון בהסכם עולה כי סעיף 11 - הפיצוי המוסכם, אינו מתייחס רק לסעיף ההתחייבות לסודיות כי אם להסכם כולו. קביעה זו עולה במפורש מנוסח ההסכם ומהעובדה שסעיף הפיצוי המוסכם מופיע בסעיף נפרד. העד יאיר דדון מטעם התובעת, טען תחילה שהסעיף מתייחס רק לפיצוי על מעבר לחברה אחרת. לאחר מכן אישר שעל פי לשון ההסכם, הסעיף מתייחס לכל הפרה של ההסכם. מנהל התובעת - מר אשכנזי, עמד על כך שהפיצוי המוסכם הוא להפרה של סעיף התחרות בלבד ולא של כל ההסכם. 14. עוד נשאלו העדים לגבי העובדה שהסעיף אינו נוקב בסכום מדוייק אלא נכתב "כ- 20,000 דולר". מנהל התובעת - מר אשכנזי, טען "הכוונה ליותר" וכן "מדובר בנזק שהוא פי אלף". מר דדון מאידך העיד: "אני לא יודע עד כמה אנחנו יכולים לחייב ולכן בית המשפט צריך להחליט אם אדם מפר את ההסכם, כמה הוא צריך לשלם ...". 15. סיכום האמור מעלה כי ספק רב אם יש באמור בסעיף 11 להסכם, כדי לחייב את התובע בפיצוי כלשהו אף לו תוכח הפרת הסכם מצידו. ראשית, סעיף הפיצוי אינו מתייחס רק לנושא התחרות אלא להסכם כולו, כולל סעיפים בהם מצויינת התחייבות של עובד. שנית, הסעיף אינו נוקב בסכום הפיצוי המדוייק אלא בהערכה "כ- 20,000 דולר". לאלה יש להוסיף את הוראות חוק החוזים בנוגע לפיצוי מוסכם ושיעורו ואת ההלכות שנקבעו על ידי בתי המשפט ובכללם העובדה שבית הדין יתערב בגובה הפיצוי, מקום שנקבע ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם וכתוצאה מסתברת של ההפרה. הפיצוי בעניינו נקבע בשיעור גבוה ביותר, ללא קשר לשאלה מה מהות ההפרה ומה שיעור הנזק הנגרם בגינה. בנוסף, כפי שיבואר להלן, התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו עקב פעולותיו של התובע ולכן ממילא, אין מקום להפעיל את סעיף הפיצוי המוסכם. ראו ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' אלכסנדר פסחוביץ (מיום 20/12/09). ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד נ' הדקה ה- 90 בע"מ מיום 27/12/09. 16. סודות מסחריים בהליך הזמני נקבע כי על פי חומר הראיות שהוגש באותו שלב, לא הוכח שהנתבע נחשף לתהליכי ייצור של המוצרים וכי לא עסק בכך כלל. כך נקבע בהליך הזמני: "25. נבחן להלן את שהוכח בפנינו בשלב זה, באשר למידע המצוי בידי המשיב והאם ניתן להגדירו כסוד מסחרי. א. העד מר יגאל אשכנזי אישר כי רשימת הלקוחות, כשלעצמה, אינה בגדר סוד מסחרי וכי המבקשת מתחרה עם עוד חברות ומדובר בשוק פתוח. ב. תמחור הסחורה נעשה על ידי מר אשכנזי ולא על ידי המשיב. ג. רוב הלקוחות של המשיבה עבדו ועובדים עם חברת צוקר את מנקין, עוד לפני שהמשיב החל לעבוד בחברה זו. ד. בשלב זה לא הוכחה הטענה שהמשיב הציע ללקוחות המבקשת הצעות מחיר נמוכות מההצעות שלה. ה. בשלב זה לא נסתרה טענת המשיב כי הוא פועל עפ"י המחירון של חברת צוקר את מנקין ואינו רשאי לסטות ממנו. ו. הוכח כי למשיב ניסיון קודם במכירות. עוד הוכח שהמשיב הכיר חלק מהמוצרים שהמבקשת משווקת, בתקופת עבודתו בחברת גד וינברג. ז. הוכח כי המשיב לא היה שותף לייבוא המוצרים או לתהליך יצורם. 26. ניתוח כל האמור לעיל, מעלה כי המבקשת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח כי בידי המשיב מצוי סוד מסחרי כהגדרתו בחוק. טענות המבקש נטענו באופן כללי וללא פירוט. לא הובהר איזה מידע שבידי המשיב הוא מידע סודי. לא הובאה דוגמא או ראשית ראיה להפרת חובה כלשהי על ידי המשיב". 17. נבחן להלן האם הוכחו בהליך העיקרי, סודות מסחריים, בשונה ממה שהוכח בהליך הזמני. העד יאיר דדון אמר: "לטענתך שלא הבאתי שום ראיות נוספות לגבי סוד מסחרי, לקוחות, לקוחות שהוא ניסה לשכנע אותם לקנות מוצרים אני משיב שעורך הדין הביא מס' ראיות. יש ראיות שלא הצלחנו להביא. אני לא יכול להביא לקוח שיעיד נגד". 18. מנהל הנתבעת יגאל אשכנזי הצהיר: "3. הנתבע עבד בתקופת עבודתו אצל התובעת כסוכן מכירות ומתוקף עבודתו זו היווה למעשה את איש הקשר של התובעת עם לקוחותיה. בגדר זאת נחשף התובע למידעים וסודות מסחריים שונים של התובעת הכוללים, בין היתר, רשימות לקוחות ברחבי הארץ, מחירי קניה מהספקים, מחירי מכירה סיטונאית ולא סיטונאית, איכויות המוצרים השונים, תנאי התשלום ללקוחות השונים, היקף הצריכה של הלקוחות, סוג הסחורה אותה הם צורכים, התנאים המסחריים של הלקוחות וכיוצא באלו (להלן: "מידע הפנים הסודי"). ... 10. הנתבע פנה ללקוחות התובעת ובגדר זאת תוך ידיעתו את התנאים המסחריים שבין התובעת לבין לקוחות אלו ניסה להניא את לקוחות אלו מלהמשיך ולרכוש סחורה מהתובעת תוך הבטחת מכירת אותה סחורה ו/או סחורה דומה במחירים נמוכים מאלו בהם מוכרת התובעת הסחורה ללקוחות אלו." לטענות אלה לא הובאו הוכחות כלשהן. לא צויינו שמות של לקוחות, למעט רשימה מצומצמת שבסעיף 9 לתצהיר התובעת, לגביה לא צויין מה היקף הפעילות עם לקוחות אלה והאם לקוחות אלה קונים גם ממקומות אחרים. כל שהוכח מטעם התובעת, הוא שהנתבע עבר לחברה מתחרה, בסמוך למועד סיום העבודה בתובעת. 19. הנתבע בעדותו חזר והצהיר כי לכל לקוח היו תנאי תשלום קבועים אותם הכתיבה התובעת וכי לגבי כל לקוח, היה מתייעץ עם מר אשכנזי שדרכו קיבל את המחירים. הם אלה שאישרו לו לתת הנחות ללקוח כזה או אחר. עוד העיד שלא ידע מה מחירי הקניה של החברה ומה מחירי המכירה. עדותו זו לא נסתרה. לא הובאה ולו ראיה אחת שתוכיח כי הנתבע לא אמר אמת בסוגיה זו. 20. כפי שנקבע לכאורה בהליך הזמני, כך גם בהליך העיקרי, לא הובאו ראיות כלשהן כי בידי הנתבע מצוי סוד מסחרי. וודאי שלא הובאו ראיות שמסר סודות מסחריים כלשהם למעסיקתו הנוכחית. הטענות שמעלה התובעת בכתב התביעה, הן טענות כלליות, סתמיות, טענות בעלמא שלא הוכחו. בהליך הזמני הובהר לתובעת הבהר היטב כי אין די בראיות שהציגה כדי לתת תוקף לתניית הגבלת עיסוק. התובעת לא הביאה ראיות כלשהן מעבר לאלה שהובאו בהליך הזמני. משכך , אנו קובעים שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בסוגיה זו. 21. המעבר לחברת צוקר את מנקין כפי שהובהר בהליך הזמני, פרק הזמן שחלף בין מועד סיום העבודה בתובעת לבין המעבר לחברה מתחרה - צוקר את מנקין, עורר ספק בשאלת המניעים שגרמו לנתבע לעבור לאותה חברה. הנתבע טען לאורך כל הדרך שכאשר הודיע לתובעת על עזיבת העבודה, תיכנן לעבור לעבוד בעסק של אביו, אלא שהדבר לא הסתייע ובאופן מקרי לחלוטין, ענה למודעה של צוקר את מנקין והתקבל לעבודה. התאריכים שמסר הנתבע בעדותו באשר למועד פרסום המודעה, מועד פנייתו לצוקר את מנקין והשאלה האם עבד בכלל בעסק של אביו, העלו בספק את טענותיו בדבר נסיבות המעבר לצוקר את מנקין. מסקנתנו משמיעת העדויות היא כי המעבר לצוקר את מנקין התבשל אצל הנתבע עוד בתקופת עבודתו בתובעת. 22. לטענת התובעת, נסיבות אלה מהוות חוסר תום לב קיצוני מצד הנתבע, המצדיק חיובו בפיצויי הקבוע בהסכם העבודה. 23. ואולם, התובעת לא הוכיחה מה הנזק שנגרם לה, אם בכלל, עקב המעבר של הנתבע לחברה מתחרה. מנהלה מר אשכנזי דיבר על נזק עצום של "פי אלף מ- 20,000 דולר". ואולם התובעת לא הציגה מסמך כלשהו, מאזן, דו"ח, חוו"ד חשבונאית. טענתה לנזק, נטענה בעלמא. 24. עצם המעבר לחברה מתחרה, אינו מהווה הפרה של הסכם העבודה, כל עוד לא הוכחו אינטרסים של התובעת שנפגעו עקב המעבר. ללא הוכחות פגיעה באינטרס לגיטימי של התובעת, הרי שההתחייבות שנקבעה בהסכם העבודה, אינה מצמיחה זכות תביעה לתובעת, ודאי שלא לסכומים הנתבעים על ידה בכתב התביעה. 25. משלא הוכח כי בידי הנתבע סוד מסחרי של התובעת ומשלא הוכח כי העביר סוד מסחרי כלשהו למעסיקתו הנוכחית, אין בעצם המעבר לחברה מתחרה, כדי לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו. 26. סוף דבר, נוכח כל הנימוקים שפורטו לעיל, במצטבר, התביעה נדחית. 27. בגין ההליכים בתיק, תשלם התובעת לנתבע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישלומו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. סעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות