קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק יובל בפנסיה: זוהי תביעתן של התובעות בתביעות המאוחדות שבנדון (הלן- התובעות) שש עובדות לשעבר של קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן - קג"מ או הנתבעת, לפי העניין) אשר פרשו בשנים 2004 ו- 2005 לפנסיה מוקדמת על חשבון המעביד עד הגעתן לגיל פרישה לפי תקנות קרן הפנסיה (להלן - פנסיה תקציבית מוקדמת) מכח ההסכם הקיבוצי משנת 98', לקבל מענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית הנ"ל עד צאתן לפנסית זיקנה, וזאת לאחר שבשנת 2005 החליטה הנתבעת להפסיק את תשלום המענק לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת, למעט כאלו שעד למועד קבלת ההחלטה קיבלו את המענק במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת יותר מפעם אחת, וזאת לאור טענת הנתבעת כי לא היתה קיימת כל זכות לקבלת המענק בפנסיה תקציבית מוקדמת, ומשהתגלה כי תשלום המענק נעשה ככל הנראה עקב טעות ושלא כדין, הופסק התשלום בנסיבות שאינן מקנות לתובעות זכות למענק. מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד כלפי התובעת פופול ציפורה, להשבת המענק ששולם לה, אך חזרה בה מתביעה זו. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו, הדרושות לצורך הכרעתנו: 1. הנתבעת הינה חברה מוגבלת בערבות המנהלת קרן פנסיה מקיפה ותיקה, והיא אחת מקרנות הפנסיה הגירעוניות כהגדרתן בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) -התשמ"א-1981 (להלן חוק הפיקוח). 2. לציין, כי הנתבעת נכללה בנספח ד' לחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות (להלן - חוקת העבודה) בהיותה מוסד הסתדרותי. מכל מקום, אין חולק כי על תנאי העבודה של העובדים בנתבעת חלו תנאי חוקת העבודה שהיא הסדר קיבוצי. ודוק, חוקת העבודה דנה בתנאי העבודה של העובדים הפעילים ואף בזכאותם של העובדים לצאת לפנסית זיקנה בהגיעם לגיל פרישה. אין חולק כי חוקת העבודה אינה מסדירה את סוגית הפרישה המוקדמת לפנסיה תקציבית על חשבון המעביד, כאשר סוגיה זו הוסדרה בעבר בהסכמים קיבוציים מיוחדים לצמצום כח אדם לרבות פרישה מוקדמת, בין אם בהסתדרות ובין אם בק"מ. לציין, כי לא הובאו בפנינו ראיות להראות האם לפני הסכם 98' נשוא דיוננו חלו הסכמים קיבוציים בנושא פרישה מוקדמת בקג"מ ומה תנאיהם, ואף לא הובאו בפנינו ראיות אילו הסכמים קיבוציים שעסקו בפרישה מוקדמת חלו בהסתדרות או במוסדות הסתדרותיים אחרים, למעט נספח י' לתצהיר התובעת 4 שהוא הסכם קיבוצי מיוחד מיום 12/8/98 בין ההסתדרות למבטחים שדן בין היתר בפרישה מוקדמת, ולמעט טענת הנתבעת כי בהסתדרות עצמה נחתמו הסכמים קיבוציים מיוחדים לפרישה מוקדמת ביום 6/11/94 וביום 4/3/03 הגם שאלו לא הוצגו בפנינו. 3. מענק היובל נשוא המחלוקת אשר מקורו בהסכמים קיבוציים לעובדי השירות הציבורי, הינו מענק מיוחד בגובה של 60% מהשכר המשולב המשולם אחת לשנה לעובדים ותיקים שהשלימו 25 שנות עבודה, בשירות הציבורי משולם המענק בדרך כלל בחודש ספטמבר של כל שנה. ודוק, הגם שחוקת העבודה אינה כוללת הוראות לגבי תשלום מענק יובל, לא היה חולק בסופו של יום בין הצדדים כי במשך השנים הוחל המענק על עובדים פעילים של הנתבעת מכח חוזרי כח האדם של ההסתדרות הכללית, המוצאים מעת לעת, ולעניין זה הפנו התובעות לשני חוזרים (ראה: נספחים ב-ב1 לכתב התביעה), האחד מיום 8/10/02 והשני מיום 13/9/05 שהוצאו על ידי הגב' יעל נחמני - ראש חטיבת עובדי מוסדות ציבור בריאות והסתדרות בהסתדרות המעו"ף, ואשר דנים בתנאי מענק היובל לדירוגים השונים. נקדים את המאוחר ונציין, כי בשני החוזרים הנ"ל נכללה הוראה דומה, עליה מבססות התובעות את זכאותן למענק יובל במהלך הפנסיה התקציבית המוקדמת, כדלקמן: "זכאים נוספים (תזכורת) מענק יובל משולם גם לעובדים בפנסיה מוקדמת, אם קיבלו את המענק טרם פרישתם לפנסיה מוקדמת. כמו כן, חל המענק על עובדים המועסקים בחוזה מיוחד, או עובדים הממשיכים לעבוד כפנסיונרים (בהתאם לחלקיות משרה)" (ראה: חוזר מיום 8/10/02). וכן: "זכאים נוספים (תזכורת) מענק יובל משולם גם לעובדים בפנסיה מוקדמת, אם קיבלו את המענק טרם פרישתם לפנסיה מוקדמת. כמו כן, חל המענק על עובדים המועסקים המועסקים בחוזה מיוחד, שבו מופיעה זכאותו למענק יובל, או מקבל שכרו לפי דירוג דרגה או עובדים הממשיכים לעבוד כפנסיונרים (בהתאם לחלקיות משרה)" (ראה: חוזר מיום 13/9/05). מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, כי מענק היובל אינו רכיב המשולם לעובדים במסגרת פנסית זיקנה רגילה ומכאן אף דרישתן של התובעות לזכותן במענק היובל במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת עד הגיעם לגיל פרישת זיקנה. 4. כאמור, ביום 27/8/98 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות הכללית לבין קג"מ בעניין צמצום מצבת כח האדם בנתבעת (להלן - הסכם 98'), במסגרתו נקבעו בין היתר התנאים לפרישה מוקדמת של עובדים לפנסיה תקציבית. לציין, כי מכח הסכם זה ועל פי תנאיו המשיכו עובדים במשך השנים גם לאחר שנת 98' לפרוש מהעבודה, לרבות לפנסיה תקציבית מוקדמת, במסגרת הליכי צמצום כח האדם בנתבעת. לציין, כי הסכם 98' קבע תנאי פרישה מועדפים למי שסיים את עבודתו על פיו, כאשר לגבי עובדים שעונים על התנאים לפרישה מוקדמת לפנסיה תקציבית, נקבע כי יהיו זכאים ל: - קבלת פנסיה תקציבית מהנתבעת עד גיל 65, ודוק לעובדות ניתנה הזכות להפסיק את תשלומי הפנסיה התקציבית לפני גיל 65 וקבלת מענק חד פעמי עקב ההפסקה. - המשך ביטוח פנסיוני בקרן הפנסיה בתקופת הפנסיה המוקדמת. - המשך תשלומים לקרן ההשתלמות בתקופת הפרישה המוקדמת. - מענק פרישה בשיעור 2.33% מהמשכורת הקובעת. - פיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים. - פדיון חופשה. - מענק פרישה חד פעמי בשיעור שנע בין 15% ל-22% מהשכר לכל שנת עבודה. - מענק חד פעמי בגובה 2-4 משכורות. - שי פרישה, וכן חלק יחסי של דמי הבראה, ביגוד ומענק אי היעדרות עד מועד הפרישה. עם זאת, אין חולק כי מענק הפרישה אינו אחד התנאים הנקובים בהסכם 98'. זאת ועוד, על פי הסכם 98' נקבע כי עובד יוכל לבקש בכתב לפרוש מרצון מעבודתו בנתבעת כפוף להסכמת הנהלת הנתבעת ואישורה, וכי עובד כאמור יחתום על הסכם פרישה אישי" (ראה: סעיף 11 להסכם). להשלמת התמונה בכל הנוגע למערך ההסכמי שחל בנתבעת, נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה כי ביום 19/4/05 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות וועד עובדי הנתבעת לבין הנתבעת בניהולו של המנהל המיוחד (להלן - הסכם 2005) המסדיר את תאני העבודה של עובדי הקרן, ואשר על נסיבות חתימתו ידובר להלן בהמשך. מכל מקום במסגרת הסכם 2005 הוסכם בין היתר על ביטול הצמדה של שכר העובדים לכל מקור חיצוני, לרבות הסכמים קיבוציים, הסדרים קיבוציים, חוזרים והוראות נוהל מכל מקור חיצוני, החל מיום 1/4/04 (ראה: סעיף 5.14 להסכם). בנוסף, נכלל באותו הסכם סעיף 3 שדן ב"הסכם הפרישה". על פי הוראות סעיף זה עובד שיפוטר או יפרוש בתקופת הסכם זה ואשר אילו פוטר בתקופת תוקפו של הסכם 98' היה זכאי לתנאי פרישה על פי הסכם 98', יחולו עליו תנאים אלו, אך זאת לאחר יישום "נוסחת הפחתה" שפורטה בגוף הסעיפים הקטנים לסעיף זה. מנגד נקבע, כי עובדים שיפרשו עד 31/12/05 יחולו עליהם הוראות הסכם 98' ללא שינוי. 5. התובעות הינן שש עובדות ותיקות בנתבעת אשר פרשו מרצון, בתקופה שבין 30/6/04 ל-31/12/05 לפנסיה תקציבית, כדלקמן: התובעת בתיק עב 1959/08 - ציפורה פופול (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 1). התובעת בתיק עב 1960/08- אילנה כהן ז"ל (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 2). התובעת בתיק עב 1961/08 - נחמה פייגה (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 3). התובעת בתיק עב 1962/08 - שרה ברדנפלד (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 4). התובעת בתיק עב 1963/08 - דליה מטיאס (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 5). התובעת בתיק עב 1964/08 - ננה ארליך (אשר תיקרא להלן לשם הנוחות - התובעת 6). כל התובעות קיבלו מענק יובל בתקופת היותן עובדות פעילות של הנתבעת. התובעות 1 ו-2 פרשו לפני חודש 9/04 והספיקו לקבל מענק יובל פעם אחת בחודש 9/04 במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת, עד שהופסק תשלום המענק בחודש 9/05. התובעת 3 פרשה בסוף חודש 9/04 כך שלא קיבלה כלל מענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת (ראה לעניין זה עדותה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 20-23, שם היא מאשרת כי לא קיבלה מענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת). התובעות 4-6 פרשו בסוף שנת 2005 לאחר שהוחלט להפסיק את תשלום המענק, כך שאף הן לא קיבלו כלל מענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת. 6. להלן יפורטו הנתונים הרלוונטיים לכל תובעת: א. התובעת 1 - הועסקה בנתבעת החל מיום 11/3/76 ועד ליום 30/6/04 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.2 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 60, כאשר בגין פער השנים עד גיל 65 קיבלה מענק חד פעמי. לאור גילה, תובעת זו קיבלה פנסיה תקציבית עד 31/5/07. ב. התובעת 2 - הועסקה בנתבעת החל מיום 1/12/68 ועד ליום 31/8/04 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן שזיכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר, אלא שלמרבה הצער ביום 31/3/07 נפטרה הגב' כהן ועל כן ממילא הופסק תשלום הפנסיה התקציבית. ג. התובעת 3, הועסקה בנתבעת החל מיום 24/11/74 ועד ליום 30/9/04 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. לאור גילה, תובעת זו תקבל פנסיה תקציבית עד 31/5/12. ד. התובעת 4, הועסקה בנתבעת החל מיום 5/9/79 ועד ליום 31/12/05 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. לאור גילה, תובעת זו תקבל פנסיה תקציבית עד 30/6/12. ה. התובעת 5, הועסקה בנתבעת החל מיום 2/3/79 ועד ליום 31/12/05 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. לאור גילה, תובעת זו תקבל פנסיה תקציבית עד 30/8/12. ו. התובעת 6, הועסקה בנתבעת החל מיום 29/8/83 ועד ליום 31/12/05 מועד בו כאמור פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת. תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.3 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 60 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. לאור גילה, תובעת זו תקבל פנסיה תקציבית עד 30/12/11. 7. עד כאן בכל הנוגע לתובעות, ובכל הנוגע לתשלום מענק היובל לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת, אין חולק בין הצדדים כי עד שנת 2005 שילמה הנתבעת את מענק היובל גם לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת מכח הסכם 98', אשר קיבלו את המענק בתקופת היותם עובדים פעילים, כפוף למחלוקת כאמור בין הצדדים, האם המדובר בזכות מוקנית של אותם פורשים כטענת התובעות, או שמא כטענת הנתבעת המדובר בתשלום שמקורו כנראה (כך במקור - א.ר.ק.) בטעות, באשר הלכה למעשה אין ולא היתה לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת כל זכות לקבלתו במסגרת הפנסיה המוקדמת התקציבית. 8. על מנת לסבר את האוזן בכל הנוגע להיקף ותמהיל האוכלוסיה בה מדובר, הגישה הנתבעת, מכח החלטת בית הדין שחייבה אותה לעשות כן, רשימה (תוך השחרת שמות העובדים וציון מס' עובד בלבד) של העובדים שפרשו פנסיה תקציבית מוקדמת עד שנת 2008 מכח הסכם 98' ומאוחר מכח הסכם 2005 (שיידון להלן בהמשך) אשר אימץ את תנאי הפרישה שנקבעו בהסכם 98' אחד לאחד, תוך החלת "נוסחת הפחתה" על שיעורם של התנאים, תוך ציון אם הם קיבלו או לא קיבלו מענק יובל. 9. וכך, מעיון ברשימה שצירפה הנתבעת ביום 1/5/09, עולה כי: א. עד שנת 2008 פרשו לפנסיה תקציבית מוקדמת מהנתבעת מכח הסכם 98' והסכם 2005 שאימץ את תנאיו תוך החלת "נוסחת הפחתה" - 32 עובדים (כולל התובעות). ב. מתוך 32 העובדים הנ"ל, 26 עובדים (כולל התובעות 1-6) פרשו עד ליום 31/12/05 לפי הסכם 98' המקורי ו-6 עובדים פרשו החל מיום 1/1/06 מכח הסכם 2005 תוך החלת "נוסחת הפחתה" על תנאי פרישתם. ג. מתוך 26 העובדים הנ"ל שפרשו עד ליום 31/12/05, 17 עובדים החלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לפני חודש 9/03 ו-3 עובדים (כולל התובעות 1-2) החלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/03 ולפני חודש 9/04. ד. יתרת 6 העובדים (כולל התובעות 3-6) החלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/04. ובכל הנוגע לתשלום המענק, הרי שמעיון ברשימה עולה כי: א. כל ששת העובדים (כולל התובעות 3-6) שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/04 לא קיבלו מעולם ואינם מקבלים את המענק במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת (הגם שקיבלו אותו בתקופת היותם עובדים פעילים), והוא הדין גם לגבי ששת העובדים שפרשו לפנסיה תקציבית מוקדמת החל מיום 1/1/06. ב. באשר ל-17 העובדים שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לפני חודש 9/03 - 12 עובדים קיבלו או ממשיכים לקבל את המענק, לפיה העניין, במשך תקופת הפנסיה התקציבית המוקדמת. חמשת העובדים הנותרים לא קיבלו מעולם את המענק מן הטעם שלא היו זכאים למענק במשך תקופת עבודתם כעובדים פעילים או שלא הספיקו לקבלו במשך תקופת הפנסיה התקציבית המוקדמת שהיתה קצרה ביותר. ג. לגבי 3 העובדים (כולל התובעות 1-2) שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/03 ולפני חודש 9/04, הרי שרק התובעות 1-2 קיבלו את המענק וזאת כאמור פעם אחת בחודש 9/04 ואילו העובדת הנוספת שפרשה בתקופה זו לא קיבלה את המענק הואיל ולא היתה זכאית למענק במשך תקופת עבודתה כעובדת פעיליה. 10. ניתן איפוא לסכם כי מתוך 32 עובדי הנתבעת שפרשו לפנסיה תקציבית מוקדמת מכח הסכם 98' והסכם 2005 עד לשנת 2008, 26 עובדים ענו על הקריטריון לפיו קיבלו את המענק בתקופת עבודתם כעובדים פעילים (להלן - העובדים הזכאים), כאשר מתוך אותם 26 עובדים זכאים: א. 12 עובדים שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לפני חודש 9/3 קיבלו ומקבלים את המענק. ב. 2 עובדות (הן התובעות 1-2) שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/03 ולפני חודש 9/04 קיבלו את המענק פעם אחת בלבד בחודש 9/04. ג. יתרת 12 העובדים (כולל התובעות 3-6) שהחלו לקבל פנסיה תקציבית מוקדמת לאחר חודש 9/04 - לא קיבלו מעולם ואינם מקבלים את המענק במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת. 11. להשלמת התמונה בכל הנוגע לנסיבות הרלוונטיות לנתבעת במועדים נשוא המחלוקת יצוין, כי עקב גרעונות אקטואריים כבדים, אשר איימו על יכולתן של קרנות הפסניה הותיקות לשלם גמלאות לעמיתיהן, תוקן בשנת 2003 חוק הפיקוח במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003, והוסף לו פרק ז1 (סעיפים 78א - 78יט) שעניינם במינוי מנהל מיוחד לקרנות וביצוע תכניות הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות הגירעוניות, במטרה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות ולהביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן. עפ"י סעיפים 70, 78ו' ז' לחוק הפיקוח, הוקנו למנהל המיוחד כל סמכויות הניהול של הקרן. כאשר כנגד יישום התקנון האחיד שנקבע לכל הקרנות ותכנית התייעלות הובטח לקרנות סיוע ממשלתי (ראה: סעיף 78יד' לחוק הפיקוח). בחודש 10/03 הוחל על קג"מ התקנון האחיד כהגדרתו בחוק הפיקוח ועוד בחודש 5/03 מונה לה מנהל מיוחד כהגדרתו בחוק. 12. במחצית השניה של שנת 2003 בסמוך לאחר מינויו כמנהל מיוחד לנתבעת, הורה המנהל המיוחד לנתבעת לבחון את הוצאות התפעול של הקרן, לרבות התשלומים השונים לעובדי הקרן והמקורות מכוחם משולמים רכיבי השכר וההטבות השונות לעובדי הנתבעת וזאת על רקע חובתה של הנתבעת להתייעל לפי סעיף 78יד לחוק הפיקוח. בעקבות ממצאי הבדיקה פנה המנהל המיוחד אל נציגות העובדים בנתבעת על מנת לבצע שינויים בחלק מן ההטבות ששולמו לעובדים. אין חולק בין הצדדים, כי פנייתו זו של המנהל המיוחד נתקלה בהתנגדות עזה מצד נציגות העובדים ובעקבותיה לשביתה ממושכת בנתבעת ולהליכים משפטיים קיבוציים בבית הדין לעבודה, כאשר בסופו של דבר נחתם ביום 19/4/05 הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות וועד עובדי הנתבעת לבין הנתבעת בניהולו של המנהל המיוחד (להלן - הסכם 2005), במסגרתו הוסכם בין היתר כאמור על בטלות כל הצמדה של שכר העובדים לכל מקור חיצוני, לרבות הסכמים קיבוציים, הסדרים קיבוציים, חוזרים והוראות נוהל מכל מקור חיצוני החל מיום 1/4/04, ונקבע כאמור, כי ההסדרים על פי הסכם 98' מסתיימים ביום 31/12/05 וכי פרישה לאחר מועד זה תהיה לפי ההוראות שבהסכם 2005 הנ"ל, כפי שנזכרו לעיל. 13. וכך, לטענת הנתבעת לאחר חתימת הסכם 2005 ערכה הנהלת הנתבעת בדיקה של התשלום המכונה מענק יובל וזכאות עובדים שפרשו לפנסיה תקציבית לקבלו. לדבריה, משהתברר כי אין מקור חוזי תקף, המחייב את הנתבעת לשלם את מענק יובל לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת, וכי זה שולם לפורשים אלו (כנראה) עקב טעות בלא שהייתה להם זכות לקבלו, החליט המנהל המיוחד בחודש 9/05 או בסמוך לכך לבטל את התשלום בתנאים כדלקמן: א. באשר לפורשים שקיבלו את המענק יותר מפעם אחת לאחר פרישתם, הוחלט לפנים משורת הדין להמשיך לשלמו בלא שיהא בכך משום הודאה בקיומה של זכות לקבלו. ב. באשר לפורשים אשר קיבלו את המענק פעם אחת בלבד לאחר פרישתם אף שלא היו זכאים לקבלו (לשיטת הנתבעת) הוחלט להפסיק את התשלום, ולפנים משורת הדין בחרה הנתבעת שלא לדרוש מהם את השבת הסכום ששולם להם בטעות לשיטת הנתבעת. ג. באשר לפורשים לפנסיה תקציבית ממועד ההחלטה ואיך הוחלט שלא לשלם להם את המענק. את תוקפה של החלטה זו, תוקפות התובעות בענייננו כאמור, באשר לטענתן המדובר בהחלטה חד צדדית שכלל לא הוצגה בפנינו ולא ברורו מה היו השיקולים שהנחו בקבלתה, החלטה שמבחינת תוכנה פוגעת שלא כדין בזכות מוקנית של התובעות, תוך הפליתן לרעה ולטענתן בסיכומיהן החלטה "מופרכת". 14. ובחזרה לעניינן של התובעות, כמבואר לעיל לפי הסכם 98' נדרש כל עובד שעומד בתנאי הפרישה לפנסיה תקציבית מוקדמת ומעוניין לפרוש כאמור, להגיש בקשה לפרישה מוקדמת, אשר אם תאושר על ידי הנתבעת, יהיה זכאי לפרוש לפרישה מוקדמת לפי הסכם 98'. התובעות פנו בבקשה לפרישה מוקדמת שאושרה על ידי הנתבעת (ראה: נספחים נ/8א, נ/9א,נ/10א, נ/11א, נ/12א,נ/13א,לתצהיר הנתבעת). כמו כן, לכל תובעת שאושרה בקשתה לפרישה מוקדמת, ערכה הנתבעת מכתב סיום עבודה בקרן, שבו פירטה אחד לאחד את הזכויות הכרוכות בסיום עבודתה לרבות הפנסיה החודשית המוקדמת שתקבל, כיצד חושבה ופירוט הזכויות הנלוות לאותה פנסיה ושיעורן (ראה: נספחים נ/8ד', נ/9ג', נ/10ג', נ/11ד', נ/12ד', נ/13ד' לתצהיר הנתבעת). ודוק, בכל הנוגע לתובעות 3-6, אף צורפה טבלת חישוב מענקים חתומה על ידי נציגת הנתבעת שערכה את החישובים (ראה: נספחים נ/11ג', נ/12ג', נ/13ג' לתצהיר הנתבעת). כמו כן, וכמתחייב מהסכם 98' חתמה כל אחת מהתובעות על כתב ויתור וסילוק קודם לפרישתה בו הצהירה כי הבינה את התנאים המוקנים לה על פי מסלול הפרישה בו בחרה וכי בכפוף לתשלום אותם תנאים לא יהיו לה דרישות או תביעות או טענות כנגד הנתבעת (ראה: נספחים נ/8ב', נ/9ב', נ/10ב', נ/11ב', נ/12ב', נ/13ב' לתצהיר הנתבעת). לציין, כי למרות הפירוט הרב של זכויות הפרישה במכתבי גמר החשבון שקיבלו התובעות (לרבות התובעות 1-2 שקיבלו את מענק היובל), לא היה כל אזכור לזכאות למענק היובל. מכל מקום, ולאור המבואר לעיל עד כה, ברי כי אין זהות בין נסיבותיהן של התובעות 1-2 לבין נסיבותיהן של התובעות 3-6. כך, הנתבעות 1-2 שפרשו לפנסיה תקציבית לפני חודש 9/04 הספיקו כאמור לקבל פעם אחת בחודש 9/04 מענק יובל אך לא קיבלו אותו לאחר מועד זה. לעומת זאת הנתבעות 4-6 שפרשו בסוף שנת 2005 לא קיבלו את המענק כלל ועיקר. ודוק, הנתבעת 3 שפרשה ביום 30/9/04 לא הספיקה לקבל את המענק לשנת 2004 וכאמור בשנת 2005 כבר לא קיבלה אף אחת מן התובעות את המענק, כך שאף היא לא קיבלה את המענק מעולם. זאת ועוד, בכתבי הויתור עליהם חתמו התובעות 4-6 אשר פרשו בסוף שנת 2005 לאחר שהוחלט על הפסקת תשלום המענק, נכללה פיסקה שלא נכללה בכתבי הויתור של התובעות 1-3 ולפיה צוין: "חתימתי על מסמך זה מותנית בהסכמתכם כי במידה ותחליטו לשלם מענק היובל לפורשים לפנסיה תקציבית עד ליום פרישתי, שעמדו בקריטריונים לקבלת המענק בהיותם עובדים, ישולם מענק זה גם לי היות ועמדתי בתנאים לקבלתו בהיותי עובדת בקג"מ". לעומת זאת בכתבי הויתור עליהם חתמו התובעות 1-3 לא היה כל אזכור למענק היובל, ואף במסמכי פירוט הזכויות ששלחה להם הנתבעת עובר לפרישתו, לא נכלל מענק היובל כחלק מן הזכויות שישולמו להן בפרישתם לפנסיה מוקדמת. 12. ביום 30/10/05 פנתה הגב' יעל נחמני - ראש חטיבת מוסדות ציבור בריאות והסתדרות בהסתדרות המעו"ף, אל מר אפי רוזנברג שכיהן נכון לאותה עת כמנהל התפעול של הנתבעת והלינה על ביטול מענק היובל לפורשים לפנסיה מוקדמת, ודרשה כי הנתבעת תחזור לשלמו לפורשים (ראה: נספח נ/4 לתצהיר הנתבעת; נספח ג' לכתב התביעה). על פנייתה זו השיב מר רוזנברג ביום 7/11/05 כי המנהל המיוחד החליט להפסיק את תשלום מענק יובל לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת בהעדר כל מקור, הסכמי, או אחר, אשר חייב את הנתבעת לשלמו ו ם מענק יובל, לרבות לא הסכמי הפרישה האישיים שנחתמו עם כל פורש. עוד ציין, כי לפנים משורת הדין, החליטה הנתבעת להמשיך לשלם את המענק לפורשים אשר קיבלו את מענק יותר מפעם אחת לאחר סיום עבודתם ושלא לגבות בחזרה מענקים ששילמה לפורשים לגביהם הוחלט להפסיק תשלומם ואשר קיבלו אותו פעם אחת בלבד לפורשים (ראה: נספח נ/5 לתצהיר הנתבעת; נספח ד' לכתב התביעה). לאחר תכתובת זו, פרשו התובעות 3-6 לפנסיה מוקדמת, אך הואיל ולא השלימו עם החלטת הנתבעת שלא לשלם להם את המענק, פנו ביום 22/2/06 באמצעות באת כוחן אז במכתב אל הנתבעת בו דרשו את תשלום המענק (ראה: נספח נ/6 לתצהיר הנתבעת; נספח ה' לכתב התביעה), אך פנייתן זו נדחתה בתשובת ב"כ הנתבעת מיום 27/3/07 שחזר על נימוקי מכתבו של מר רוזנברג (ראה: נספח נ/7 לתצהיר הנתבעת; נספח ה' לכתב התביעה). 13. משנדחו דרישותיהן לקבלת מענק היובל, הגישו התובעות את תביעתן שבנדון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בהמשך, הועבר הדיון בתביעה לבית דין זה משהתברר כי התובעת מס' 3 היא נציגת ציבור בבית הדין בתל אביב. 14. במסגרת תביעתן שבנדון עתרו התובע למתן הצהרה לפיה התובעות כולן זכאיות למענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת, מידי שנה, מיום פרישתן לפנסיה תקציבית מוקדמת ועד צאתן לפנסית זקנה. כמו כן וכפעל יוצא מאותה הצהרה, עתרו לחיוב הנתבעת בתשלום הסכומים כפי שיפורטו להלן: א. לתובעת 1 - בגין שני מענקי יובל נוספים (על זה שקיבלה) עד למועד פרישתה לפנסית זיקנה, סה"כ 8,258 ₪ לפי 4,129 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. ב. לתובעת 2 - בגין שני מענקי יובל נוספים (על זה שקיבלה) עד למועד פטירתה ב- 31/3/07, סה"כ 8,456 ₪, לפי 4,228 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. ג. לתובעת 3 - בגין 7 מענקי יובל עד למועד פרישתה לפנסית זקנה, סה"כ 31,332 ₪, לפי 4,476 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. ד. לתובעת 4 - בגין 6 מענקי יובל עד למועד פרישתה לפנסית זקנה, סה"כ 28,116 ₪, לפי 4,686 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. ה. לתובעת 5 - בגין 7 מענקי יובל עד למועד פרישתה לפנסית זקנה, סה"כ 35,126 ₪, לפי 5,018 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. ו. לתובעת 6 - בגין 6 מענקי יובל עד למועד פרישתה לפנסית זקנה, סה"כ 25,206 ₪, לפי 4,201 ₪ לכל מענק יובל, מחושב לפי 60% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. לחילופין עתרו התובעות, לחיוב הנתבעת לשלם לאותן תובעות שמועד פרישתן לפנסית זיקנה טרם הגיע, את המענק שהצטבר לזכותן עד למועד מתן פסק הדין, תוך חיוב הנתבעת להמשיך ולשלמו לאותן תובעות מדי שנה עד צאתן לפנסית זיקנה. כן עתרו התובעות לכך שהסכומים כאמור לעיל, יעודכנו בהתאם לשכר המשולב של כל אחת מן התובעות בכל תקופה בה אמור היה המענק להשתלם. לציין, כי למעט לעניין התובעת מס' 5 אישרה הנתבעת בסיכומיה (כפוף להכחשתה את עצם הזכות לקבלת המענק) את החישוב שערכו התובעות בכל הנוגע לסכומי המענק שהגיעו/יגיעו להן עד צאתן לפנסית זיקנה ואת מספר המענקים שהגיעו/יגיעו לתובעות. בכל הנוגע לתובעת מס' 5 טענה הנתבעת כי אילו היתה תובעת זו זכאית למענק היובל, הרי שהיתה זכאית לקבלו במשך 6 פעמים ממועד פרישתה לפנסיה תקציבית ועד למועד פרישתה לפנסית זיקנה, הגם שלא חלקה על סכום המענק כפי שחושב לתובעת זו. בכל הנוגע להצמדת סכומי המענק לשכר המשולב, טענה הנתבעת כי לא הובאו כל ראיות בדבר עדכון השכר המשולב, מה גם שהפנסיה התקציבית עצמה, אינה צמודה למדד אלא בהתאם לאמור בסעיף 4.5 להסכם 98', בלבד. על מנת להסיר מחלוקות מזעריות אלו מעל הפרק, נקדים ונבהיר כדלקמן: א. בכל הנוגע למספר מענקי היובל לתובעת 5, הרי שעל פי המסמכים שבתיק, תאריך לידתה של תובעת זו הוא 20/8/47. תובעת זו יצאה לפנסיה תקציבית מוקדמת ביום 1/1/06 על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר, כך שלאור גילה, תובעת זו תקבל פנסיה תקציבית עד לא יאוחר מ-30/8/12. אם וככל שיפסק כי תובעת זו זכאית למענק יובל ממועד פרישתה לפנסיה תקציבית, הרי שתהיה זכאית למענק יובל בגין המענקים ששולמו או ישולמו בחודש 9/06, 9/07, 9/08, 9/09, 9/10 ו-9/11 שכן בחודש 8/12 כבר תהיה בפנסית זקנה. אי לכך, הדין הוא עם הנתבעת, כך שככל שיפסק כי תובעת זו זכאית למענק יובל ממועד פרישתה לפנסיה תקציבית ועד צאתה לפנסית זיקנה, משמעות הדבר כי תהיה זכאית ל-6 מענקים X לפי 5,018 ₪ לכל מענק, ובסה"כ תהיה זכאית ל- 30,108 ₪. ב. בכל הנוגע להצמדת הסכומים ככל שיפסק כי התובעות זכאיות למענק יובל ממועד פרישתן לפנסיה תקציבית ועד צאתן לפנסית זיקנה, הרי שצודקת הנתבעת כי לא הובאו בפנינו ראיות שעל פיהן נוכל לקבוע כיצד השתנה, אם השתנה השכר המשולב של הפורשים. בנסיבות אלו ובהינתן כי ככל שיפסק כי התובעות זכאיות למענק יובל, המדובר בחיוב מכח פסק הדין - הנכון הוא שיהיה מקום להוסיף על כל סכום שייפסק, אם ייפסק הפרשי הצמדה וריבית כחוק בהתאם למועד היווצרותו, על יסוד השכר המשולב האחרון הידוע לנו. 15. ניתן איפוא לסכם לעניין זה, שאם וככל שיקבע שהתובעות זכאיות למענק יובל ממועד פרישתן לפנסיה תקציבית ועד צאתן לפנסית זיקנה, הרי שיהא זה בסכומים כנתבע על ידן כמבואר לעיל, בכפוף לכך שהסכום המגיע לתובעת 5 הוא 30,108 ₪ ולא 35,126 ₪ כנתבע על ידה, כאשר סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בהתאם למועד היווצרותו של כל חוב, על יסוד השכר המשולב האחרון הידוע לנו. עיקרי טענות הצדדים 16. בסיכומיהם (לרבות סיכומי התשובה מטעם התובעות), פרסו הצדדים בהרחבה רבה את טענותיהם ותקצר היריעה מלפרט את כולן, ועל כן יפורטו להלן בתמצית, עיקרי הטענות שהן רלוונטיות לטעמנו לצורך הכרעתנו, בלבד, הגם שלא נעלמו מעינינו כל יתר טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה. 17. וכך לטענת התובעות בקצירת האומר: מלכתחילה, הנתבעת מבססת את טענותיה על "החלטה" שנטען כי התקבלה ע"י המנהל המיוחד, מבלי שהובאה כל ראיה לקיומה של אותה החלטה או ראיה לשיקולים שהנחו את הנתבעת בקבלתה. אף לגופם של דברים, המדובר באקט חד-צדדי ובלתי מוסכם, אשר שינה את תנאי פרישתן של התובעות בעניין מענק היובל, מענק שכפי שהוכח, שולם עד אותו מועד לכל הפורשים לפי הסכם 98', לרבות לתובעות 1-3 שקיבלו את המענק פעם אחת. מענק היובל לפורשים בפרישה מוקדמת, היה חלק מתנאי העבודה והפרישה המעוגנים והמוסכמים בנתבעת מזה שנים, בין אם מכח חוזרי ההסתדרות המהווים חלק מחוקת העבודה ובין אם מכח נוהג. הוכח, כי הנתבעת המשיכה וממשיכה לשלם את המענק לעובדיה הפעילים, ואף המשיכה לשלמו לרוב הפורשים על פי הסכם 98' שקיבלו את המענק יותר מפעם אחת, למעט לתובעות, שהן הפורשות היחידות לפי הסכם 98' שעמדו בתנאים לקבלתו ולא קיבלו את המענק או שתשלומו הופסק להן. שינוי תנאי הפרישה כאמור על ידי הנתבעת, מהווה הפרת חוזה ופגיעה בזכויות מוקנות של התובעות 1-3 שפרשו קודם לביטול והוא עולה כדי פגיעה שלא כדין בתנאי העבודה שהתובעות כולן לא הסכימו לו ואפליה לרעה של כל התובעות לעומת הפורשים האחרים בתקופתן. טענות הנתבעת לקיומה של "טעות" ו"העדר מקור נורמטיבי" הוכחו כעורבא פרח, וכהמצאות משפטיות שאין בהן קמצוץ של יושר, אמת או בסיס משפטי. יתרה מכך, הסתרת העדים הרלוונטיים והסתרת העובדות הרלוונטיות בהליך זה פועלים כנגד הנתבעת בנסיונה לחסוך כספים על חשבון זכויות מובהקות של התובעות. 18. מנגד, לטענת הנתבעת, בקצירת האומר: לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבעת להפסיק את תשלום מענק היובל, שלא היתה למי מפורשיה כל זכות לקבלו מלכתחילה, והיתה זו חובתו של המנהל המיוחד לבטל הטבות ותנאים חריגים שלא היתה זכות לקבלם. הסכם 98' הוא המקור המשפטי היחיד הבלעדי המקנה לתובעות זכות לקבלת המענק בפרישתן לפנסיה מוקדמת. הסכם זה אינו כולל כל זכות למענק יובל ומנגד, התובעות לא הצביעו על כל מקור משפטי מחייב המקנה להן את הזכות לקבלת המענק. טענותיהן לפיהן המענק ממשיך להשתלם לעובדים פעילים של הנתבעת, לא יצלח, שכן אין כל קשר בין זכויותיהם של עובדים פעילים לזכויותיהם של עובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת, מכח הסכם שקבע באופן ממצה את זכויותיהם בפרישה המוקדמת. מה גם שאין כל יסוד לסברת התובעות לפיה כביכול עובד שהיה זכאי למענק יובל בעת עבודתו הפעילה, זכאי כביכול באופן אוטומטי להמשיך ולקבלו גם במהלך תקופת הפרישה המוקדמת. התובעות מנסות להסיט את הדיון מן העיקר ולבלבל, בטענתן החוזרת בסיכומיהן לפי הסכם 2005 לא חל עליה ועל כן כביכול נסיבה זו מניבה להן זכות למענק יובל בעת קבלת פנסיה מוקדמת, שעה שלהסכם זה אין כל נפקות לגבי התובעות ובכל מקרה הוא אינו מבטל זכות שממילא לא היתה קיימת, היינו הזכות למענק יובל בפרישה מוקדמת. מכל מקום, טענתן זו של התובעות מתעלמת מהוראת סעיף 5.14 להסכם 2005, אשר קובעת ממילא כי החל מיום 1/4/04 בטלה כל הצמדה לחוזרי ההסתדרות. ניסיונן של התובעות לבדל עצמן מהעובדים שפרשו אחרי דצמבר 2005, חסר תוחלת שכן הסכם 2005 לא שינה את מהות וסוגי התשלומים המשולמים לעובדים אשר פורשים במסגרת הסכם 98 אלא את הכמות בלבד של אותם תנאים, ודוק, הוראות הסכם 98' מסדירות את תנאי הפרישה של העובדים שפרשו במסגרתו לפני הסכם 2005 ואף לאחריו הן העובדים שפרשו עד ליום 31/12/05 והן אלה שפרשו לאחריו. השוני בין הראשונים לאחרונים הינו כמותי בלבד. אלא גם אלה זכאים לאותם סוגי זכויות והטבות. הסכמי הפרישה האישיים של התובעות מפרטים, דבר דבור על אופניו, את כל הסכומים המגיעים להן עם פרישתן ומענק היובל אינו נמנה עליהם. התובעות כולן, מקל וחומר שהתובעות 4-6 מנועות ומושתקות מלטעון לזכאות למענק זה ותביעתן מהווה הפרת התחייבות מפורשת שהתחייבו כלפי הנתבעת ולוקה בחוסר תום לב בולט. לטענת הנתבעת, התובעות מכסות לצייר תמונה מעוותת, בה הנתבעת גוזלת מהן כביכול את "כבשת הרש" שעה שפרשו מרצונן לאחר שהבינו את תנאי פרישתן, בתנאי פרישה מפליגים שווי עלותם הכוללת, על פי חישוביה, מגיע ל- 672,596 ₪ לתובעת 1, ל-522,984 ₪ לתובעת 2, ל- 904,703 ₪ לתובעת 3, ל-1,117,703 לתובעת 4, ל-1,055,481 לתובעת 5 ול-677,397 ₪ לתובעת 6. לטענתה, העלאת טענות כאלו במקרה זה אינה אלא "דמגוגיה מניפולטיבית" שאין להסכין עימה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעות מרחיקות לכת בטענות מופרכות כאילו הנתבעת הסתירה עדים, חוות דעת משפטיות והתנהלה בחוסר תום לב - טענות שאין להן כל יסוד או הגיון וראוי היה להן לא להישמע כלל, על אחת כמה מפי עובדות הנתבעת שקיימו עמה יחסי עבודה טובים לאורך שנים רבות. הנכון הוא לטענת הנתבעת, כי המחלוקת העומדת בבסיס תביעה זו היא מחלוקת משפטית ואין כל מקום לכל "קישוטי התפאורה" וה"אוירה" ו"לסיסמאות ריקות מתוכן" בדבר "הסתרה", "גזל" "אפליה" ו"פגיעה בעיקרון השוויון" בהן נוקטות התובעות, שעה שאין בידן לבסס לעצמן זכות משפטית שאינה קיימת להן. 19. מבלי לגרוע מטענותיהן כאמור לעיל, מוסיפות התובעות בסיכומי התשובה מטעמן כי במסגרת סיכומיה מודה הנתבעת לראשונה, לשיטתן, כי העובדים הפעילים זכאים לקבלת מענק יובל וכי מדובר בזכות שהיתה מעוגנת בהסכמי העבודה החלים על הנתבעת ועל עובדיה ובכלל זאת גם חוקת העבודה של עובדי מוסדות ההסתדרות והחוזרים שהוצאו מכחה, אלא שלשיטתה, חל דין שונה על העובדים הפעילים הזכאים לקבלת מענק יובל לעומת הפורשים לרישה מוקדמת שאינם זכאים לקבלו. לטענתן, כמפורט בסיכומי התשובה מטעמן, אין כל יסוד לטענתה זו של הנתבעת המהווה הרחבת חזית לכשעצמה, לפיה קיים כביכול הבדל בין העובדים הפעילים לעובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת, וכי בכל מקרה הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל להראות כי תשלום המענק לפורשים מכח הסכם 98' היה בטעות. לחילופין ומבלי לגרוע מטענתן זו, טוענות התובעות כי אפילו תתקבל טענתה זו של הנתבעת לפיה לא קיים מקור משפטי המזכה את התובעות במענק יובל (טענה המוכחשת על ידן), הרי שמעצם העובדה שמענק זה שולם לכל הפורשים לפי הסכם 98' למעט לתובעות במשך 7 שנים לפחות, מצביעה על כך שמדובר בנוהג מחייב כהגדרתו בפסיקה. הואיל ורק מן התובעות מבין כלל פורשי הסכם 98' שהיו זכאים למענק, נשלל המענק, אין זאת אלא שלמצער קמה לתובעות הזכות לקבל את המענק מכח נוהג שהוכח קיומו. דיון והכרעה 20. מטעם התובעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעות 1, 3-6 והן נחקרו על תצהיריהן בחקירה נגדית בפנינו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של עו"ד אילן אושעיה, אשר שימש כמזכיר החברה בנתבעת מחודש 11/01, עד 12/07 וכן ניהל פרוייקטים שונים שהוטלו עליו מעת לעת, כאשר החל מיום 26/11/06 ועד 12/07 שימש בנוסף גם כאחראי על התפעול השוטף, משאבי אנוש ושרות לקוחות בנתבעת, והחל מ-1/08 ואילך משמש כמנהל תחום קופות גמל בנתבעת, ואף הוא נחקר על תצהירו בפנינו. 21. משהובהרו עיקרי טענות הצדדים נפנה להלן לדון במחלוקת שהונחה לפתחנו ולעניין זה נקדים את המאוחר ונציין, כי בסופו של יום ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בכל הנוגע לתובעות 1-3 להתקבל ואילו דין התביעה בכל הנוגע לתובעות 4-6 להדחות, והכל כפי שיבואר להלן בפסק דיננו. ההחלטה על ביטול המענק 22. צודקות התובעות בטענן, כי יש טעם לפגם בכך שהנתבעת לא צירפה כל אסמכתא כתובה בדבר קבלת אותה החלטה המיוחסת למנהל המיוחד או השיקולים שהביאו לקבלתה. לעניין זה אף לא תרמה עדותו של העד מר אושיעה מטעם הנתבעת, אשר אישר בחקירתו הנגדית בפנינו, בכנות יש לומר, כי בכל הקשור להחלטות הקשורות במשאבי אנוש, לרבות הסכסוך עם עובדי הקרן, הוא לא היה מעורב ולא היה במעגל מקבלי ההחלטות, ורק שמע על הדברים כחבר הנהלה (ראה: עדותו בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 3-5) וכי אף לא ביקש לברר פרטים בעניין מול מר רוזנברג שפוטר בינתיים מעבודתו בנתבעת (ראה: עדותו בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 11-12). מכל מקום מר אושעיה אישר כי מבדיקה שערך לקראת הכנת תצהירו התברר כי אין החלטה בכתב בעניין הפסקת תשלום מענק היובל לפורשים התקציביים (ראה: עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 1-5). מנגד, לא היה חולק כי זו אכן ההחלטה שהתקבלה על ידי הנתבעת (ראה: לעניין זה מכתבה של הגב נחמני- נספח נ/4 לתצהיר הנתבעת; נספח ג' לכתב התביעה, ותשובתו של מר רוזנברג לפניה - נספח נ/5 לתצהיר הנתבעת; נספח ד' לכתב התביעה). יתרה מכך גם לגבי עיתוי ההחלטה ותוכנה לא היה חולק, כעולה מעדותה של התובעת 4, (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 10-11 וש': 1-7) אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו שימשה כחברת וועד עובדי הנתבעת. 23. ניתן לסכם איפוא בעניין זה, כי החלטה כאמור אכן התקבלה על ידי הנתבעת, ואולם, גם אם אין חובה לעגן בכתב את עצם קבלתה, ברי כי בהעדר כל ראיה לשיקולים שהנחו בקבלתה, אף לא בעל פה מגורם שהשתתף בקבלתה, אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת המתייחסות לשיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה, לא כל שכן את הטענה כי הוחלט לבטל את התשלום מן הטעם ששולם עד אז ב"טעות". ואמנם, לעניין זה הסתפקה הנתבעת בטענה כי "ככל הנראה", המדובר היה בטעות ומכאן ההחלטה. בנסיבות אלו, בהן לא הוכחו השיקולים שביסוד קבלת אותה החלטה לא כל שכן טענת ה"טעות" - אין לנו אלא את שעינינו רואות, היינו החלטה אופרטיבית, אשר את הלגיטימיות שלה יהא צורך לבחון על פי הראיות האובייקטיביות והתוצאה האובייקטיבית שנבעה מקבלתה. מקור הזכות לקבלת מענק היובל בפרישה מוקדמת לפנסיה תקציבית 24. נקודת המוצא לצורך הכרעה, ודוק אף לצורך הבנת המחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין זה, היא בהבהרת וחידוד מאפייניה המיוחדים של הפרישה המוקדמת לפנסיה תקציבית, נשוא דיוננו. וכך, מערכת יחסי העבודה ככלל, מסדירה שתי תקופות בחיי העובד; האחת - את תקופת העבודה של העובד במשך תקופת היותו עובד פעיל אצל מעבידו ולעניין זה קיימים רבדים שונים של הוראות חוק, הסכמים והסדרים קיבוציים, הסכמים אישיים או נוהג, שעניינם בתנאי העבודה וזכויות וחובות העובד בתקופה זו. והשניה - התקופה שלאחר פרישתו של העובד מעבודתו ולעניין זה קיים המערך הפנסיוני, אשר נועד להבטיח לעובד לעת פרישתו מהעבודה בגיל הפרישה כהגדרתו בחוק, לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מעבידו, תשלום פנסיה/גמלה שתבטיח לו ולמשפחתו להתקיים בכבוד, לעת זקנה. מערך זה אף הוא מוצא את ביטויו בהוראות חוק (ראה: חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, ולאחרונה אף צו ההרחבה הכללי במשק בדבר חובת ביטוח בפנסיה מקיפה) או אף הסכמים/הסדרים כאלה ואחרים דוגמת חוקת העבודה (וייתכן שגם חוזרי ההסתדרות, הגם שכאלו לא הוצגו בפנינו) המפנים להסדרי פנסיה צוברת בקרנות הפנסיה הצוברות, שהן גופים חיצוניים למעביד. עד כאן הכלל. חריג לכלל זה המבחין בין תנאי העבודה בזמן היות העובד, עובד פעיל לבין הסדרת תנאי פרישתו לפנסיה עם הגיעו לגיל פרישה, הוא הסדר הפנסיה המוקדמת על חשבון המעביד נשוא דיוננו, שהוא מעין בן כלאיים בין תנאי העבודה בתקופת העבודה הרגילה לבין תנאי הפרישה לפנסיה רגילה, והוא בדרך כלל תוצאה של הסכם בעניין צמצום כח אדם אצל המעביד ולא הסדר עצמאי בפני עצמו. מכל מקום המאפיין הסדרי פרישה מוקדמת על חשבון המעביד למיניהם הוא שבתקופה זו מסתיימים יחסי העבודה שבין העובד למעבידו, אך הואיל והעובד עדיין לא הגיע לגיל הפרישה המזכה אותו בקבלת פנסית זיקנה כהגדרתה בחוק או בתקנוני קרנות הפנסיה החיצוניות, משלם לו מעבידו עד למועד זה, תשלום חודשי אשר נועד לספק לו הכנסה ולגשר על התקופה עד אשר יגיע העובד לגיל המזכה בפרישה לפנסית זקנה רגילה ויקבל פנסית מקרן הפנסיה. במהלך תקופה זו, יש והצדדים מסכימים על המשך תשלום ההפרשות והניכויים לקרן פנסיה צוברת וקופות גמל נוספות על ידי המעביד ויש שמסכימים על הטבות אחרות. יש והצדדים מסכימים על הטבות נוספות לתשלום החודשי ויש שלא, כאשר בכל הסכם פרישה מוקדמת כאמור, קובעים הצדדים את הרכב התשלום החודשי, היינו ה"פנסיה התקציבית" שתשולם לעובד ע"י המעביד בתקופת הגישור הנ"ל. כך או כך, עינינו הרואות כי המדובר בהסדר ספציפי, יציר הסכמת הצדדים בכל מקרה ומקרה. כפעל יוצא מכך, אין הוראת בדין הכללי העוסקות בפרישה מוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד ואף לא קיימים הסדרים או הסכמי עבודה כלליים שעוסקים בפרישה מוקדמת לפנסיה מוקדמת על חשבון המעביד. לא זו אף זו, אלא שככלל אף קשה לדבר על נוהג המסדיר פרישה מוקדמת כאמור, שכן מטבע הדברים שהסדרים אלו הם בהגדרתם תוצאה של מו"מ בעניין צמצום כח אדם והם כוללים הסדרים קונקרטיים, כל אחד לפי תקופתו כריתתו. 25. ובענייננו, לאור המבואר לעיל לגבי מאפייניו המיוחדים של הסדר הפרישה המוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד - אין תמה על כך שחוקת העבודה שהיא הסדר העבודה הכללי החל על עובדי ההסתדרות ומוסדותיה אינה כוללת הסדר לפרישה מוקדמת על חשבון המעביד, אלא מסדירה את תנאי העבודה הכלליים של העובדים הפעילים ואף את תנאי פרישתם הכלליים לפנסית זיקנה רגילה עם הגיעם לגיל הפרישה על פי דין. ואגב, לעניין זה כאמור לא היה חולק בין הצדדים כי חוקת העבודה אינה כוללת הסדר לתשלום מענק יובל לעובדים פעילים, ואף לא היה חולק בין הצדדים כי אין ולא היה הסדר בכלל (מכל מקור שהוא) לתשלום מענק יובל לעובדים לאחר שפרשו לפנסית זקנה רגילה. יתרה מכך, לאור המבואר לעיל לגבי מאפייניו המיוחדים של הסדר הפרישה המוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד - אין תמה על כך שחוקת העבודה ואף חוזרי ההסדרות אינם כוללים הסדרי פרישה מוקדמת על חשבון המעביד, אלא עוסקים בתנאי העבודה הכלליים של העובדים. הנכון הוא, כפי שאף עולה מן המקרה שבנדון, כי הסדרי הפרישה לפנסיה מוקדמת על חשבון המעביד, נקבעים מעת לעת בגופים השונים הנכללים בנספח ד לחוקת ההסתדרות במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד (ראה: הסכם 98' והסכם 2005 בנתבעת, כמו גם ההסכם הקיבוצי המיוחד במבטחים - נספח י לתצהיר התובעת 4). בדרך כלל, גם אם לא בהכרח, הסכמים קיבוציים מיוחדים אלו נכרתים בקשר עם צמצום כח אדם ופרישה מסיבית של עובדים (בין אם בדרך של קבלת פיצויי פיטורים ובין אם בדרך של פרישה מוקדמת כאמור על חשבון המעביד), והם רלוונטיים לפרישה מוקדמת בתקופת תוקפם. זאת ועוד, לאור המבואר לעיל, ברי כי אף אין יסוד להסתמכות התובעות על חוזרי הסתדרות המעו"ף - נספחים ב-ב1 לכתב התביעה, שכן ממה נפשך, כעולה מאותם חוזרים עניינם של חוזרים אלו הוא באחד מתנאי העבודה הכלליים החלים על העובדים הפעילים, היינו, מענק היובל ואין הם קובעים או יוצרים את הזכאות לפרישה מוקדמת על חשבון המעביד, או את תנאיה. עצם הציון באותם חוזרים בדרך של "(תזכורת)" לפיה: "מענק יובל משולם גם לעובדים בפנסיה מוקדמת, אם קיבלו את המענק טרם פרישתם לפנסיה מוקדמת", אין בו כדי ליצור לעובדי הנתבעת זכות לקבלת מענק היובל בעת פרישתם המוקדמת לפנסיה על חשבון המעביד, אלא כשמו כן הוא נועד להזכיר שבאותם הסכמים קונקרטיים לפרישה מוקדמת בהם הוסכם על תשלום מענק יובל לפורשים לפנסיה מוקדמת, יש לשלם להם גם את מענק היובל. הואיל ולא היה חולק כי הסכם 98' לא קבע את הזכות לקבלת מענק יובל במסגרת הפנסיה התקציבית והואיל ומעבר לאותו אזכור בדרך של תזכורות לא נטען ואף לא הוכח כי קיים מקור נורמטיבי אחר המעניק לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת לפי הסכם 98' זכות למענק יובל - אין זאת אלא שלא הוכח קיומו של הסכם או הסדר המעניק לעובדי הנתבעת המוסימת שבנדון, ובכלל זה לתובעות, זכות קנויה לקבלת מענק היובל בעת פרישתם לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד. ודוק, עצם העובדה שעובדים פעילים בנתבעת מקבלים מענק יובל מכח חוזרי ההסתדרות ואפילו היה מוכח כי גם פורשים לפנסיה זקנה רגילה מקבלים את המענק (וזאת כאמור לא נטען ומקל וחומר שלא הוכח) - עדיין לא היה בכך כדי ללמד על תחולתו של תנאי זה על הפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד שבנדון, אשר כפי שהובהר לעיל, היא יציר מיוחד פרי הסכמה מפורשת של הצדדים. 26. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שצודקת הנתבעת כי הסכם 98' מעצם מהותו הוא המקור הבלעדי לקביעת תנאי הפרישה המוקדמת על חשבון המעביד נשוא דיוננו, וכאמור הסכם זה, על אף הפירוט הרב שבו, אינו כולל בין תנאיו את הזכאות של הפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת על פיו, למענק יובל. משדחינו כמבואר לעיל את טענות התובעות לפיהן חוזרי הסתדרות המעו"ף - נספחים ב-ב1 לכתב התביעה, הקימו להן את הזכות לקבלת מענק יובל בעת פרישתן המוקדמת לפנסיה תקציבית על חשבון המעביד - אנו קובעים כי לא הוכח קיומו של הסכם או הסדר המעניק לעובדי הנתבעת ובכלל זה לתובעות זכות קנויה לקבלת מענק היובל כחלק מתנאי פרישתם לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד לפי הסכם 98'. 27. אלא מאי, שבכך לא מסתיים דיוננו, שכן כמבואר לעיל, לא היה חולק בין הצדדים שלמרות העדרו של הסכם או הסדר המעניק לעובדי הנתבעת זכות לקבלת מענק היובל כחלק מתנאי פרישתם לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד לפי הסכם 98', בפעל שילמה הנתבעת לעובדים שפרשו לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד מכח הסכם 98', מענק יובל, וזה אף שולם לתובעות 1-2 שפרשו לפנסיה מוקדמת עד לחודש 9/04. בטרם נפנה להלן לדון בזכאותן של התובעות 4-6 למענק, נקדים ונבהיר כי לאור מהותו של הסדר הפרישה המוקדמת כפי שתואר לעיל, די לנו בנסיבה זו, לפיה בפעל שולם מענק היובל לתובעות 1-2 לאחר פרישתן, כדי לקבוע שהתובעות 1-2 זכאיות היו להמשיך ולקבל את המענק עד הגעתן לפנסית זקנה, ונבאר טעמינו להלן. זכאות התובעות 1-2 להמשיך לקבל את מענק היובל עד הגעתן לפנסית זקנה 28. כפי שבואר לעיל, הסדר הפרישה המוקדמת לפנסיה תקציבית על חשבון המעביד, הוא מעין בן כלאיים בין תקופת העבודה הרגילה לבין תקופת הפרישה לגמלאות. וכך, מבחינת מיהותו, נושא הסדר זה כאמור מאפיינים מובהקים של פרישה לפנסיה רגילה, בכמה היבטים: כך, ובדומה לפרישה לפרישה לפנסיה רגילה, מסתיימים במסגרתו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים והעובד אינו זכאי עוד לקבל את שכרו הרגיל שניתן לו כנגד עבודתו בתקופת עבודתו, מהמעביד. מנגד, החל מאותו מועד בו פרש העובד לפנסיה מוקדמת, וגם אם אינו זכאי לשכר רגיל ואינו מחוייב לעבוד עבור המעביד, הוא זכאי מאת המעביד לתשלום חודשי וזכויות נלוות לו, אשר נועדו לספק לו הכנסה בתקופה זו בה אינו עובד וטרם בשלה זכותו לקבל פנסיה על פי החוק או מקרן הפנסיה החיצונית. יתרה מכך, ובדומה לתקנוני קרנות הפנסיה או אף חוק הגמלאות, תוכנו של התשלום החודשי הנ"ל והתנאים הנלווים לו, מוסדרים עם צאתו של העובד לפרישה מוקדמת ולא מושארים לשיקול דעתו של המעביד או קרן הפנסיה החיצונית לאחר הפרישה, כך שיוכלו להחליט מעת לעת לאחר צאתו של העובד לגמלאות או פרישה מוקדמת לפי העניין, אילו תנאים להעניק לעובד ואילו תנאים לא להעניק. ואמנם, לעניין זה הלכה הלכה פסוקה מימים ימימה שאין מהרהרים אחריה עוד קובעת כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת הפרישה, היינו ביום שבו מתגבשת הזכות לגמלה [ראה: דב"ע שנ/3-60 עמיקם ברקן ואח' - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258; בג"צ 7691/95 שגיא ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב(5) 577; ע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, ]. מנגד, ועל יסוד אותו רציונאל, קמה לעמית זכות קנויה שהחישוב לגביו לא ישתנה לאחר שיצא לפנסיה [ראה: בג"צ 3406/08 מנחם חבה נ' משרד האוצר - הממונה על הביטוח (פסה"ד מיום 30/11/09) וההפניה שם לבג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י ס(4) 411]. 29. הוא הדין אף בענייננו. מששינו התובעות 1-2 את מצבן לרעה והפסיקו את עבודתן הרגילה, לא יעלה על הדעת כי לאחר שעשו כן, ישנה המעביד את תנאי הפנסיה המוקדמת ששולמה להן בפעל, יותר משנה לאחר פרישתן לפנסיה מוקדמת. אמת הדבר, כפי שקבענו לעיל התובעות לא הוכיחו קיומו של הסכם או הסדר המעניק לעובדי הנתבעת זכות קנויה לקבלת מענק היובל כחלק מתנאי פרישתם לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד לפי הסכם 98', ואולם מעת שמענק זה שולם לתובעת 1-2 בפעל, במסגרת הפנסיה המוקדמת שקיבלו מהמעביד, הפך הוא ככזה לחלק מתנאי הפנסיה התקציבית המוקדמת של אותן תובעות וזכות קנויה של התובעות 1-2 שהתגבשה להן עד למועד פרישתן לפנסיה מוקדמת, ואין המעביד יכול לבטל או לשנות את אותם תנאים כחלוף יותר משנה לאחר פרישתן. מכל מקום, על מנת להצדיק ביטול של זכות קנויה כאמור לאחר מעשה, נדרשים נימוקים כבדי משקל ביותר, ואלו כאמור לא הוצגו בפנינו, למעט השערת באי כח הנתבעת כי תשלום המענק כאמור, יסודו "כנראה בטעות". ובכן, השערה זו, אין בה די כדי לבטל בדיעבד זכות קנויה של התובעות 1-2 לקבלת אותו מענק במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת עד למועד הגיען לגיל זיקנה. 30. אי לכך ובכל הנוגע לתובעות 1-2 - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת 1 ולשאירי התובעת 2 את שווי מענק היובל בגין התקופה שהחל ממענק חודש 5/09 ועד לצאת התובעת 1 לפנסיה זקנה ופטירת התובעת 2. 31. עד כאן דיוננו בעניינן של התובעות 1-2. שונים הם עם זאת פני הדברים בכל הנוגע לתובעות 4-6 שפרשו בסוף שנת 2005 ועל כן נפנה להלן לדון בעניינן של תובעות אלו, ולאחר מכן נדון בתביעתה של התובעת 4. זכאותן של התובעות 4-6 להמשיך לקבל את מענק היובל עד הגעתן לפנסית זקנה 32. כפי שציינו לעיל, שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לתובעות 4-6. כך, ובמובחן מהתובעות 1-2 שקיבלו את המענק במסגרת בתנאים הנלווים לנסיה המוקדמת ששולמה להן, התובעות 4-6 מעולם לא קיבלו את המענק. יתרה מכך, במובחן מהתובעות 1-2 שההחלטה לבטל את המענק התקבלה כשנה ויותר לאחר שפרשו לפנסיה מוקדמת ואף כמעט שנה לאחר שקיבלו את המענק בפעל - התובעות 4-6 פרשו לפנסיה מוקדמת לאחר שהתקבלה ההחלטה על ביטול המענק. לא זו אף זו, כפי שהתברר התובעות אף ידעו על ההחלטה לביטול המענק בטרם פרשו ואף בטרם חתמו על מסמכי הפרישה. לעניין זה אישרו התובעות 4-6 בעדותן בפנינו, כל אחת בדרכה, כי ידעו על ביטול המענק בטרם פרשו מעבודתן (ראה לעניין זה: עדות הת' 4 בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 10-11 וש': 21; עדות הת' 5 בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 21-26 אשר אישרה כי ידעה על הביטול אך האמינה שהעניין יוסדר ועדות הת' 6 בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 1-10, אשר אישרה כי למצער ידעה שהופסק תשלום המענק לתובעות 1-2). מכל מקום, הת' 4 אישרה בעדותה בפנינו (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 30 עד עמ' 10 ש': 7), שכחברת וועד ידעה על מכתבה של גב' נחמני מיום 30/10/05 ועל תשובת מר רוזנברג וכי בשבתה כחברת וועד ניתן לראות בה כאחד מיוזמי המכתב של גב' נחמני, ואף אישרה כי "ייתכן" שכבר בחודש 11/05 ידעה על כך שביטלו לתובעות 1-2 את המענק (ראה עדותה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 20). לא זו אף זו, אלא שבמובחן מהתובעות 1-2 שחתמו על תנאי ויתור כללים שלא כללו כל התייחסות למענק היובל (שאף שולם להן בפעל, כאמור) התובעות 4-6 חתמו על נוסח כתב ויתור שונה שבו נכללה הפיסקה כדלקמן: "חתימתי על מסמך זה מותנית בהסכמתכם כי במידה ותחליטו לשלם מענק היובל לפורשים לפנסיה תקציבית עד ליום פרישתי, שעמדו בקריטריונים לקבלת המענק בהיותם עובדים, ישולם מענק זה גם לי היות ועמדתי בתנאים לקבלתו בהיותי עובדת בקג"מ". 33. הנה כי כן, במובחן מהתובעות 1-2, עובר למועד פרישתן של התובעות לפנסיה מוקדמת, בוטלה הזכאות למענק יובל במסגרת הפנסיה המוקדמת, והתובעות אף אישרו כי ידעו על הביטול עובר לפרישתן וחרף זאת ביכרו לפרוש, בין אם מתוך אמונה שהעניין עדיין לא סופי ובין אם מתוך תקווה שעניין יוסדר בהמשך. כפי שנזכר לעיל, ביציאה לפנסיה רגילה, זכויות הפרישה מתגבשות במועד היציאה לפרישה על פי התקנון שהיה בתוקף באותו מועד, וזאת גם בנסיבות בהן לא ידע העובד על השינוי בתקנון. הוא הדין אף בענייננו, במועד יציאתן של התובעות 4-6 לפנסיה מוקדמת, כבר בוטל המענק (במובחן מנסיבותיהן של התובעות 1-2) והתובעות כאמור לעיל, אף ידעו על כך, ועל כן כלל לא התגבשה זכאותן במועד זה לקבלת המענק במסגרת הפסניה התקציבית המוקדמת וכלל לא ניתן לדבר על פגיעה בזכויות מוקנות שכלל לא הוקנו, כפי שהוכח בעניינן של התובעות 1-2. 34. משקבענו כאמור לעיל כי התובעות לא הוכיחו קיומו של הסכם או הסדר המעניק להן זכות קנויה לקבלת מענק היובל כחלק מתנאי פרישתן לפנסיה תקציבית מוקדמת על חשבון המעביד לפי הסכם 98', ומשהוכח כי במובחן מהתובעות 1-2 מענק זה לא שולם לתובעות 4-6 בפעל ואף בוטל לפני שהתגבשה זכותן לפנסיה מוקדמת - אין זאת אלא שבמובחן מהתובעות 1-2 - לא קמה לתובעות 4-6 כל זכות קנויה לקבל, וליתר דיוק, להתחיל לקבל את המענק, במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת. אלא שלעניין זה טוענות התובעות כאמור, כי הנתבעת היתה מנועה מלבטל תנאי זה הואיל והוא הפך לנוהג מכח התנהגות הנתבעת במשך 7 שנים ממועד כריתתו של הסכם 98', כי הנתבעת מנועה מלבטל תנאי זה הואיל והוא מהווה הפליה פסולה של התובעות ביחס לשאר פורשי הסכם 98' וכי בכל מקרה הנתבעת מנועה מלבטל תנאי זה הואיל ומדובר בתנאי במערכת יחסי העבודה הקיבוציים שאין לבטלו ללא הסכמת נציגות העובדים. עוד טוענות התובעות, כי אין ליחס כל נפקות לכתב הויתור עליו חתמו, שכן המדובר בנוסח מעורפל שלא הובן על ידן ועל כן ברי כי לא ניתן לייחס להן ויתור על מה שלא הבינו כי הן מוותרות עליו. נפנה איפוא לבחון, האם יש בטענות אלו כדי לזכות את התובעות 4-6 במענק, על אף המבואר לעיל. 35. לטענת הנוהג - כמבואר לעיל לרבות מתוך הרשימה שהגישה הנתבעת עצמה, עולה כי עד לחודש 9/04 ועד בכלל, והגם שלא הוכח קיומו של כל הסכם או הסדר המחייב אותה לעשות כן, שילמה הנתבעת בפעל לכל מי שפרש לפנסיה תקציבית מוקדמת וקיבל מענק יובל בתקופת עבודתו, את מענק היובל עד הגעתו לגיל פנסית זיקנה או התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. בנסיבות אלו, משדחינו את טענת הנתבעת כי מדובר בטעות, הרי שגם אם המדובר בתקופה קצרה לכאורה של 6 שנים, וגם אם לא הוכח קיומו של הסכם או הסדר המחייב את הנתבעת לעשות כן - למצער, ניתן לומר כי הוכח קיומו של נוהג בהתנהגות מצד הנתבעת לשלם את המענק לפורשים שפרשו לפנסיה מוקדמת עד לאותו מועד לפי הסכם 98', נוהג שגם אם אינו עולה כדי זכות מוקנית בהסכם בין הצדדים, הרי שלמצער עולה הוא כדי תנאי מכללא ביחסי הצדדים. דא עקא שבכך לא סגי, שכן ככל תנאי מכללא בהתנהגות, גם תנאי זה ניתן לביטול, ולא זו אף זו, אלא שבענייננו יש לזכור שכמבואר לעיל, הזכות לפנסיה התקציבית המוקדמת ותנאיה התגבשה רק במועד סיום עבודתן של התובעת 4-6. בע"ע 465/03 שמחה כהן - פלסטין פוסט בע"מ (פסה"ד מיום 20/6/10) נפסק על ידי בית הדין הארצי בנסיבות דומות להפליא לענייננו, כי: "מקובל לראות בנוהג מוכח במקום העבודה משום תנאי מכללא בחוזה העבודה (דב"ע מח/40-3 חבקין - "גחלת", עבודה ארצי, כרך כא(1), 381; דב"ע מה/109-3 אורדן תעשיות בע"מ - צביקל אריה, פד"ע יז, 428). בענייננו, גם אם היה קיים במשיבה נוהג לשלם פיצויי פיטורים בשיעור מוגדל של 180% - עובדה שלא הובררה די צרכה - הרי אין ספק שנוהג זה שונה החל מ-1.1.94. שינויו של תנאי מכללא בחוזה העבודה הוא אפשרי, בין אם הוא נעשה במפורש ובין אם במשתמע: "לעתים, מעצם התנהגותם של הצדדים על פי ההסדר החדש, ניתן להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה". (בג"צ 239/03 מילפלדר ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210, 216 ד'). בענייננו, מדובר בנוהג - ככל שהיה קיים - שהיה קיבוצי והעניק זכות לציבור העובדים במשיבה לפיצויים מוגדלים. נוהג זה בוטל בראשית שנת 1994. ההודעה על ביטול הנוהג נתקלה אמנם בהסתייגות ציבור העובדים (מכתב עו"ד טוינה מיום 1.6.94), אלא שהסתייגות זו הסתיימה בהסכמת העובדים, הסכמה משתמעת שניתנה בשתיקה (עדות גב' פינמן בעמ' 10 לפרוטוקול). עובדה היא שמאז 1994 חדל להתקיים הנוהג לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים ורובם המכריע של העובדים שפרשו מאז קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור הקבוע בחוק. עובדה זו משקפת הסכמה משתמעת של העובדים לשינוי המצב הקודם". הוא הדין אף בענייננו, המדובר בנוהג בהתנהגות שעל פיו הוענק לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת לפי הסכם 98' שקיבלו מענק יובל בתקופת עבודתם, מענק היובל עד הגעתם לגיל פנסית זיקנה או התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר, הגם שלא היה כל הסכם או הסדר המחייב את הנתבעת לעשות כן. דא עקא, שנוהג זה בוטל על ידי הנתבעת בחודש 9/05 או בסמוך לכך. כמו בעניין כהן הנ"ל נראה כי ביטול זה נתקל אמנם בהסתייגות ציבור העובדים (ראה: מכתבה של הגב' נחמני מיום 30/10/05), אלא שלאחר קבלת תגובתו של מר רוזנברג לפניה, לא באה כל מחאה או תגובה מצד נציגות העובדים להודעה, לא בסמוך לאותו מועד ולא בכל מועד שלאחריו, באופן העולה כדי למצער הסכמה משתמעת מצד העובדים בשתיקה, לביטול אותו נוהג שמלכתחילה כאמור לא עוגן בהסכם או הסכם מחייב בין הצדדים, ואף אין חולק כי החל מאותו מועד ואילך לא שולם המענק לאף פורש, לא מכח הסכם 98' ולא מכח הסכם 2005 שאימץ את תנאיו. בענייננו וכמבואר לעיל, התובעות פרשו לפנסיה מוקדמת מעל חודשיים לאחר אותו מועד בו הודעה על הביטול, ואף בידיעה כי הנוהג בוטל (גם אם בתקווה כי יחודש בהמשך) שאף היא לא התאמתה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו. משכך הם פני הדברים, והואיל וזכאותן של התובעות לפנסיה התקציבית המוקדמת ותנאיה, התגבשה רק לאחר ביטול הנוהג המדובר - אין זאת אלא שהתובעות אינן זכאיות לתשלום המענק מכח נוהג ואין לנו אלא לדחות את טענתן זו. לא למותר יהיה לציין, כי משדחינו את טענתן זו של התובעות, אין לנו אלא לדחות בבחינת קל וחומר אף את טענתן של התובעות לפיה בכל מקרה הנתבעת מנועה מלבטל תנאי זה הואיל ומדובר בתנאי במערכת יחסי העבודה הקיבוציים שאין לבטלו ללא הסכמת נציגות העובדים. 36. לטענת האפליה - כאמור לשיטת התובעות ביטול המענק מהווה הפליה פסולה של התובעות ביחס לשאר פורשי הסכם 98' בנסיבות בהן לא הצביעה הנתבעת על כל שוני בינן לבין העובדים האחרים שפרשו על פי הסכם 98' ומכאן שהביטול נגוע בהפליה שרירותית ופסולה המצדיקה את בטלותו. אין בידינו לקבל את טענתן זו של התובעות ונבאר טעמינו להלן. הפליה פסולה אינה אלא צדו השני של המטבע בדוננו בעיקרון השוויון, אשר על תכליתו, נפסק: "עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת. לא השוויון ה'טכני' או 'הפורמאלי' הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים. בני-האדם, או קבוצות בני אדם, שונים לא אחת זה מזה [220] או זו מזו בתנאיהם, בתכונותיהם ובצורכיהם, ולעתים יש צורך להפלות בין מי שאינם שווים כדי להגן על החלש או הנזקק, לעודדו ולקדמו. שוויון בין מי שאינם שווים אינו, לעתים, אלא לעג לרש. לפיכך, השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת. דהיינו, האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה". [ראה: בג"צ 1703, ק.א.ל קווי אויר נ' ראש הממשלה, פ"ד נב(4) 220]. ועל כן נפסק, כי: "עקרון השוויון מחייב התייחסות שווה לאנשים בעלי מאפיינים דומים. קיומה של שונות עשוי להצדיק התייחסות שונה: "רק אי הגינות שבנהיגת אי שוויון בשווים, להפליה פסולה תחשב" (בג"צ 30/55 ועדה להגנה על אדמות נצרת המופקעות ואח' נגד שר האוצר, פ"ד ט' 1265, 1261)" [ראה: ע"ע 1219/01 רפאל עמירן ואח' - רשות הדואר ואח' פד"ע ל"ט, 245]. הנה כי כן, השאלה הרלוונטית לצורך יישומו של עקרון השוויון ובחינת האפליה שהיא צידו האחר של אותו עקרון, איננה השוויון ה'טכני' או 'הפורמאלי' אלא השוויון המהותי, היינו כי יש לנהוג בשוויון לצורך המטרה הנדונה, ולהעניק יחס שווה אל בני אדם אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. ומן הכלל אל הפרט. אמת הדבר, מעיון ברשימה שצירפה הנתבעת עולה כי מבחינה טכנית, התובעות (וליתר דיוק התובעות 3-6), הן העובדות היחידות שפרשו לפי הסכם 98', קיבלו מענק יובל בתקופת היותן פעילות ולא קיבלו אותו במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת. דא עקא, שלאור כל המבואר לעיל עד כה, ברי כי שוני זה בין התובעות לבין שאר עובדי הנתבעת, אינו השוני המהותי הרלוונטי. אם בשוני מהותי עסקינן, הרי שמן המבואר לעיל עד כה, עולה כי התובעות 4-6 פרשו לפנסיה תקציבית מוקדמת, לאחר שבוטל התנאי מכללא בדבר הענקת אותו מענק יובל לפורשים לפנסיה תקציבית מוקדמת. החל ממועד זה ואילך, כל עובדי הנתבעת שפרשו לפנסיה מוקדמת לפי הסכם 98' או לפי הסכם 2005 שאימץ את הוראותיו - לא קיבלו (בדומה לתובעות) את המענק במסגרת הפנסיה התקציבית המוקדמת, הגם שקיבלו אותו בתקופת היותם עובדים פעילים, וזאת במובחן מעובדי הנתבעת שפרשו לפנסיה מוקדמת לפני ביטול התנאי (למעט התובעות 1-2 שעניין נדון והוכרע כאמור לעיל). הנה כי כן, מבחינה מהותית לא הוכחה כל הפליה בין התובעות לבין שאר עובדי הנתבעת שפרשו לאחר ביטול התנאי, לא כל שכן הפליה פסולה, ומשכך, אין לנו אלא לדחות אף את טענתן זו של התובעות 4-6. 38. באשר לחתימת התובעות 4-6 על כתב הויתור - לעניין זה כאמור, טוענות התובעות, כי אין ליחס כל נפקות לכתב הויתור עליו חתמו, שכן המדובר בנוסח מעורפל שלא הובן על ידן ועל כן ברי כי לא ניתן לייחס להן ויתור על מה שלא הבינו כי הן מוותרות עליו. ובכן, משקבענו כאמור לעיל, כי עוד עובר לפרישתן של התובעות 4-6 לפנסיה מוקדמת בוטל התנאי מכללא בדבר תשלום מענק יובל לפורשים לפנסיה מוקדמת, אין זאת אלא שבחתימתן על כתב הויתור - לא ויתרו התובעות על שום זכות שהגיעה להן במועד זה, ומכאן שאין כל רלוונטיות לשאלת נפקותו או אי נפקותו של כתב הויתור עליו חתמו. ובאשר לטענתן של התובעות לפיה כביכול הוטעו לחשוב שיקבלו את המענק בהמשך, הרי שבניגוד לסברת התובעות, לא שוכנענו כי מן הנוסח עליו חתמו התובעות 4-6 ניתן ללמוד ללמוד על התחייבות של הנתבעת לשלם לתובעות את המענק. להזכיר, בכתב הויתור עליו חתמו התובעות 4-6 נאמר: "חתימתי על מסמך זה מותנית בהסכמתכם כי במידה ותחליטו לשלם מענק היובל לפורשים לפנסיה תקציבית עד ליום פרישתי, שעמדו בקריטריונים לקבלת המענק בהיותם עובדים, ישולם מענק זה גם לי היות ועמדתי בתנאים לקבלתו בהיותי עובדת בקג"מ". גם אם ניתן היה לנסח את אותו סעיף בצורה "מוצלחת יותר" הרי שמכאן ועד למסקנה כי בנוסח זה יש כדי להטעות את התובעות לחשוב כי הן זכאיות לקבל את המענק - רחוקה הדרך. אין שום ביטוי באותו נוסח המלמד על התחייבות לשלם את המענק בכל מועד שהוא, כי אם ההיפך הוא הנכון בנוסח הסעיף נאמר בפירוש "במידה ותחליטו לשלם את המענק", ללמדך כי נכון למועד החתימה על המסמך, אין החלטה לשלם את המענק. התובעות חתמו על כתב הויתור הואיל ורצו לפרוש לפנסיה מוקדמת גם לאחר שידעו על ביטול המענק, מתוך תקווה או צפיה שהעניינים יסתדרו בהמשך, אך ברי כי במועד החתימה לא רק שלא הוטעו לחשוב כי יקבלו את המענק, אלא שאף לא ניתן לקרוא לתוך הסעיף נוסח מטעה כאמור. אי לכך, אין לנו אלא לדחות, אף את טענותיהן אלו של התובעות בכל הנוגע לתקפות כתב הויתור. 39. סיכומם של דברים, בכל הנוגע לתובעות 4-6. משדחינו כמבואר לעיל את טענותיהן של התובעות 4-6 בכל הנוגע לזכאותן למענק, אין זאת אלא שבמובחן מהתובעות 1-2 לא זכאיות התובעות 4-6 לקבלת המענק ועל כן אנו דוחים את תביעותיהן לקבלת המענק. זכאותה של התובעת 3 לקבלת המענק. 40. משאלו קביעותינו עד כה ולאורן, נפנה להלן לבחון את זכאותה של התובעת 3 לקבלת המענק. המאפיין את נסיבותיה של התובעת 3, הוא שמחד וכמו התובעות 1-2 היא פרשה לפנסיה מוקדמת בתקופה בה טרם התקבלה ההחלטה על ביטול המענק, ואף בעניינה, לא היתה כל התייחסות בכתב הויתור עליו חתמה לשלילת אותו מענק. מנגד, ובמובחן מהתובעות 1-2 היא לא קיבלה, או ליתר דיוק, לא הספיקה לקבל את מענק היובל בתקופה שבה עדיין היה התנאי מכללא הנ"ל בתוקפו, כך שלא ניתן לדבר בעניינה על פגיעה בזכות מוקנית שהפכה בפעל לחלק מתנאי הפנסיה המוקדמת שלה כמו בעניינן של התובעות 1-2. 41. בשוותנו לנגד עינינו נסיבות אלו, הגענו לכלל מסקנה כי חרף ההבדל בין נסיבותיה של תובעת זו לבין נסיבותיהן של התובעות 1-2, זכאית התובעת 3 לקבלת המענק ונבאר טעמינו להלן. הגם שהתובעת 3 לא הספיקה לקבל את המענק בפעל, הרי שלית מאן דפליג כי היא פרשה לפנסיה מוקדמת, בתקופה שתנאי מכללא זה ביחסי הצדדים עמד בתוקפו והנתבעת עדיין לא חשבה על האפשרות לבטלו, ומקל וחומר שהתובעת 3 (במובחן מהתובעות 3-6) לא ידעה ולא יכלה לדעת על אפשרות ביטולו בעתיד ועל כן גם לא ויתרה ולמעשה לא יכלה יכלה לוותר על קבלתו. יתרה מכך, כמבואר לעיל הכלל ביציאה לפנסיה בכלל הוא שזכויות הפרישה של הזכאי לקצבה, מתגבשות במועד היציאה לפנסיה על פי פי התקנון שהיה בתוקף באותו מועד, והוא הדין אף בענייננו, במועד פרישתה של התובעת 3 לפנסיה מוקדמת ובמובחן ממועד יציאתן של התובעות 4-6 לפנסיה מוקדמת, הזכאות למענק יובל עדיין היתה חלק מתנאי הפרישה שהוקנו לפורשי הסכם 98', כך שאף מטעם זה, הפך תנאי זה לחלק מתנאי פרישתה לפנסיה מוקדמת של התובעת 3, גם אם לא בבחינת תנאי מפורש, הרי שלמצער בבחינת תנאי מכללא מכח נוהג. בשולי הדברים, נוסיף כי בכל מקרה ובמובחן מהתובעות 4-6, אפילו הסכם 2005 נחתם לאחר שתובעת זו פרשה לפנסיה מוקדמת, מה גם שבסופו של יום לא היה חולק בין הצדדים, כי סעיף 5.14 המבטל את ההצמדה לנורמות חיצוניות החל מחודש 4/04, התייחס לתנאי העבודה של העובדים הפעילים במובחן מתנאי הפרישה המוקדמת, ובכל מקרה דן בניתוק ההצמדה החל מאותו מועד ולא בביטול בדיעבד של נורמות שמקורן בהצמדה שקדמה לחודש 4/04. 42. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל, נחה דעתנו כי במובחן מהתובעות 4-6, וגם אם לא בהכרח מאותם טעמים בדיוק בגינם זכאיות התובעות 1-2 למענק, זכאית אף התובעת 3 לקבלת המענק במסגרת תנאי הפנסיה התקציבית המוקדמת, ועל כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת 3 את שווי מענק היובל בגין התקופה שהחל ממענק חודש 5/09 ועד צאתה לפנסית זיקנה בגיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. אחרית דבר 43. לאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שתביעות התובעות 4-6 לקבלת מענק היובל - נדחות. תביעותיהן של התובעות 1-3 לקבלת מענק היובל מתקבלות ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעות אלו את מענק היובל, כל אחת על פי נסיבותיה וכמפורט להלן: א. לתובעת 1 - כאמור, תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.2 להסכם, באופן המזכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 60, כאשר לאור גילה, תובעת זו קיבלה פנסיה תקציבית עד 31/5/07. הואיל ולא היה חולק כי תובעת זו קיבלה מענק יובל אחד בחודש 9/04, הרי שעד ליום 31/5/07 היתה זכאית לקבל עוד שני מענקים בחודש 9/05 ובחודש 9/06. משלא היה חולק כי לאור גובה המשכורת הקובעת לפנסיה של תובעת זו נכון למועד פרישתה, עמד מענק היובל של תובעת זו על 4,129 ₪ - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת זו את הסך הכולל של 8,258 ₪ברוטו, בגין שווי שני מענקי יובל שהיתה זכאית לקבל ולא קיבלה. לאור קביעתנו לעיל בכל הנוגע להצמדת הסכום - אנו קובעים כי מתוך הסכום הכולל הנ"ל, ישא הסך של 4,129 ₪ הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/05 היינו החל מיום 1/10/05 ועד לתשלום המלא בפעל. הסכום הנוסף של הסך של 4,129 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/06, היינו החל מיום 1/10/06 ועד לתשלום המלא בפעל. ב. לתובעת 2 - תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן שזיכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר, אלא שלמרבה הצער ביום 31/3/07 נפטרה התובעת ועל כן ממילא הופסק תשלום הפנסיה התקציבית. הואיל ולא היה חולק כי תובעת זו קיבלה מענק יובל אחד בחודש 9/04, הרי שעד ליום 31/3/07 היתה זכאית לקבל עוד שני מענקים בחודש 9/05 ובחודש 9/06. משלא היה חולק כי לאור גובה המשכורת הקובעת לפנסיה של תובעת זו נכון למועד פרישתה, עמד מענק היובל של תובעת זו על 4,228 ₪ - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם ליורשיה של תובעת זו כמפורט בכותרת לעיל ובהתאם לחלקו של כל אחד מהם בעזבון, את הסך הכולל של 8,456 ₪ ברוטו, בגין שווי שני מענקי יובל שהיתה זכאית תובעת זו לקבל עד מועד פטירתה ולא קיבלה. לאור קביעתנו לעיל בכל הנוגע להצמדת הסכום - אנו קובעים כי מתוך הסכום הכולל הנ"ל, ישא הסך של 4,228 ₪ הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/05 היינו החל מיום 1/10/05 ועד לתשלום המלא בפעל. הסכום הנוסף של הסך של 4,228 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/06, היינו החל מיום 1/10/06 ועד לתשלום המלא בפעל. ב. לתובעת 3 - תובעת זו פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת החל מחודש 10/04, על פי המסלול שבסעיף 4.1 להסכם, באופן שזיכה אותה בפנסיה תקציבית עד גיל 65, היינו עד 31/5/12 או עד התרחשות אירוע פנסיוני מזכה אחר. הואיל ולא היה חולק כי תובעת זו לא קיבלה אף לא מענק יובל אחד, הרי שעד למועד פסק דיננו היתה זכאית לקבל 6 מענקי יובל בחודשים 9/05, 9/06, 9/07 9/08 9/09 ו- 9/10, כאשר במועד תשלום הפנסיה התקציבית המוקדמת לחודש 9/11 תהיה זכאית לקבל את המענק האחרון. משלא היה חולק כי לאור גובה המשכורת הקובעת לפנסיה של תובעת זו נכון למועד פרישתה, עמד מענק היובל של תובעת זו על 4,476 ₪ - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת זו את הסך הכולל של 26,856 ₪ ברוטו, בגין שווי שישה מענקי יובל עד למועד פסק דיננו זה. כמו כן ובנוסף, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת זו במועד תשלום הפנסיה התקציבית המוקדמת לחודש 9/11 ובכפוף לכך שלא יתרחש עד למועד זה אירוע פנסיוני מזכה אחר - מענק יובל בשווי של 60% ממשכורתה הקובעת נכון לחודש זה. לאור קביעתנו לעיל בכל הנוגע להצמדת הסכום - אנו קובעים כי מתוך הסכום הכולל של 26,856 ₪ כאמור לעיל, ישא הסך של 4,476 ₪ הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/05 היינו החל מיום 1/10/05 ועד לתשלום המלא בפעל, הסכום הנוסף בסך 4,476 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/06, היינו החל מיום 1/10/06 ועד לתשלום המלא בפעל, הסכום הנוסף בסך 4,476 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/07, היינו החל מיום 1/10/07 ועד לתשלום המלא בפעל, הסכום הנוסף בסך 4,476 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/08, היינו החל מיום 1/10/08 ועד לתשלום המלא בפעל, הסכום הנוסף בסך 4,476 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/09, היינו החל מיום 1/10/09 ועד לתשלום המלא בפעל, ואילו הסכום האחרון בסך 4,476 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלום הפנסיה המוקדמת לחודש 9/10, היינו החל מיום 1/10/10 ועד לתשלום המלא בפעל. 44. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו לעיל, התוצאה היא שתביעות התובעות 4-6 לקבלת מענק היובל - נדחות. תביעותיהן של התובעות 1-3 מתקבלות ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעות 1 ו-3 וליורשי התובעת 2 כמפורט לעיל בכותרת לפסק הדין ובהתאם לחלקו של כל אחד מהם בעזבון, את הסכומים כדלקמן: א. לתובעת 1 את הסך הכולל של 8,258 ₪ ברוטו. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט בסעיף קטן 42(א). ב. ליורשי התובעת 2 את הסך הכולל של 8,456 ₪ ברוטו. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט בסעיף קטן 42(ב). ג. לתובעת 3 את הסך הכולל של 26,856 ₪ ברוטו. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט בסעיף קטן 42(א). כמו כן ובנוסף לאמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת 3, במועד תשלום הפנסיה התקציבית המוקדמת לחודש 9/11 ובכפוף לכך שלא יתרחש עד למועד זה אירוע פנסיוני מזכה אחר - מענק יובל בשווי של 60% ממשכורתה הקובעת נכון לחודש זה. ובאשר להוצאות ההליך - לאור התוצאה אליה הגענו ובהינתן ההלכה לפיה ככלל אין מקום להשית הוצאות בתביעה למימוש זכות פנסיונית, שנדחית, איננו עושים צו להוצאות כנגד התובעות 4-6 בשל דחיית תביעתן, אך מנגד מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעות 1-3 בסכום אחיד של 3,500 ₪ בגין כל תובעת, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. מענק יובלמענקפנסיה