קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק מכירה לעובדים: רקע עובדתי 1. הנתבעת היא חברה ליצור ושיווק תוצרת חקלאית טרייה (להלן: "הנתבעת" או "החברה" או "תנובה"). התובעים היו עובדי תנובה אשר פרשו מעבודתם במסגרת הסדרי פרישה מוקדמת בין השנים 2000-2004, כל אחד במסגרת הסכם פרישה אישי שנחתם עמו. 2. בשנת 1999 התקיימה הועידה הארצית ה- 26 של תנובה שהוציאה לדרך את תהליך המכירה של החברה. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 2.5.02 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בעניין סגירת מחלבת תל אביב של תנובה (להלן: "הסכם תל אביב"). ההסכם הסדיר, בין היתר, את תנאי סיום העסקתם של עובדי מחלבת תל אביב. 3. בהסכם זה, לראשונה, נכלל סעיף לפיו הפורשים מכוח הסכם זה יקבלו כל מה שיקבלו עובדים בתנובה במידה שתנובה תימכר לגורם פרטי (להלן: "סעיף זכאות"), ובלשון ההסכם: "43. אין בהסכם זה כדי למצות את זכותם של העובדים למניות ו/או זכויות מקבילות בתנובה, ואם וככל שבעתיד יתבצעו מהלכים בקשר לשיוך, הקצאה, העברה או הענקת מניות, ני"ע ו/או זכויות (להלן זכויות) בתנובה לעובדיה- יהיה כל עובד אשר פרש על פי הסכם זה, זכאי לאותן זכויות אשר היו מוענקות לו אלמלא פרש- ובהתאם למעמד אליו היה מגיע בעת הענקת הזכויות כאילו המשיך לעבוד בפועל עד אותו מועד ובתנאי שבמועד זה לא עבר את מועד הפרישה הסטטוטורי (עובד בפועל או גמלאי, שנות הוותק)". 4. בחודש ינואר 2008 נחתמה והוצאה לפועל עסקה אשר עיקרה העברת השליטה והבעלות בתנובה לקבוצת אייפקס. טרם השלמת העסקה נחתם ביום 2.3.07 הסכם קיבוצי מיוחד בין תנובה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "הסכם 2007"). בין השאר, הוסדר בהסכם 2007 תשלום תגמול מיוחד לעובדי קבוצת תנובה (להלן: "מענק המכירה"). שיעורו הכולל של המענק נקבע בסעיף 8 להסכם. כן הוסכם כי המענק יחולק בתוך 45 ימים ממועד ההשלמה של העסקה להעברת השליטה. 5. סעיף 8.1 להסכם קבע כי המענק יחולק בין "כל עובדי קבוצת תנובה הקבועים ביום 6.3.07, המיוצגים על ידי נציגויות העובדים, ושיהיו עובדי קבוצת תנובה גם במועד הקובע (להלן: "העובדים הזכאים")". יחד עם זאת נקבע בסעיף 8.2 להסכם כי סכום המענק יחולק גם בין אותם עובדים שפרשו אשר יתקיימו בהם כל התנאים המצטברים הבאים : "8.2.1 העובדים שפרשו מעבודתם בקבוצת תנובה על פי הסכם פרישה מוקדמת אשר נחתם עימם (להלן: "הסכם הפרישה"). בהסכם הפרישה מצויה הוראה, לפיה העובד יהיה זכאי במקרה של מהלך לשיוך, הקצאה, העברה או הענקת מניות ני"ע ו/או זכויות לעובדי תנובה, לאותן זכויות אשר היו מוענקות לו אלמלא פרש (להלן: "סעיף הזכאות"). במועד החלוקה של סכום המענק מתקיימים בעובדים שפרשו כל התנאים שבסעיף הזכאות. לרבות התנאי לפיו העובדים שפרשו טרם הגיעו לגיל פרישה, על פי הוראות חוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004". 6. הוראת סעיף 8.4 להסכם 2007 קבעה כי: "החלוקה הפנימית של סכום המענק בין העובדים הזכאים, לרבות העובדים שפרשו, תקבע על ידי ההנהלה ונציגות העובדים, על פי קריטריונים אשר יסוכמו ביניהם...". בהתאם להסכמה זו, נחתם ביום 21.10.07 נספח להסכם 2007, בין הנהלת קבוצת תנובה לבין נציגות עובדי הקבוצה, בדבר הקריטריונים לחלוקת סכום המענק (להלן: "הסכם הקריטריונים"- אשר העתק ממנו צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). 7. הליכי המכירה והעברת השליטה בתנובה הסתיימו והושלמו ב- 7.1.08 במלואם. נוכח זאת, ובהתאם להסכם 2007, קיבלו העובדים הזכאים את חלקם במענק הכולל במסגרת משכורת חודש ינואר 2008 אשר שולמה ביום 8.2.08. בנוסף, גם אותם פורשים אשר זכאים מכוח הסכם 2007 לקבלת המענק, קיבלו הודעות אישיות מפורטות במהלך חודש פברואר 2008 בדבר זכאותם לקבלת המענק, אשר שולם להם ביום 8.3.08. 8. התובעים 1 ו-2 יצאו לפרישה מוקדמת במסגרת סגירת מחלבת רחובות. בהסכם הפרישה האישי שנחתם עם כל אחד מהם בנפרד נכלל סעיף זכאות הזהה בתוכנו ובלשונו לסעיף 43 שבהסכם תל אביב. בהסכמי הפרישה של יתר התובעים לא נכלל סעיף דומה. התובע 9 סיים עבודתו בתנובה עת פוטר על ידי החברה. כל התובעים, לרבות התובעים 1 ו-2 לא נכללו במסגרת קבוצת הפורשים אשר להם שולם "מענק המכירה" בהתאם להסכם 2007, ולפיכך הוגשה התביעה דנן. טיעוני התובעים התובעים טוענים כי נאלצו לצאת לפרישה מוקדמת לאחר שנים רבות של עבודה בנתבעת וזאת תוך לחץ, כפייה ומרמה, מצד נציגי ההנהלה ואנשי הוועד, ולאחר שחתמו על הסכמי הפרישה בניגוד לרצונם האמיתי. התובעים 1 ו- 2 טוענים כי במסגרת הסכם הפרישה האישי עמם, עוגנה זכותם לקבלת "מענק המכירה", אלא שהנהלת הנתבעת מסרבת לקיים את הסכם הפרישה כלשונו. לטענתם זכותם לקבל את המענק מוקנית להם מכוח הסכם הפרישה האישי וזה גובר על כל הוראה קיבוצית אחרת אשר מקפחת אותם. 11. באשר ליתר התובעים, אלו טוענים כי בעת פרישתם דאגו נציגי ההנהלה ביחד עם הוועד, להסתיר מהם כל מידע בדבר מכירת החברה וקבלת מענק מכירה עתידי אפשרי, הונו והטעו אותם, כפו והלחיצו וגרמו להם לחתום על הסכמי הפרישה מבלי יכולת לברר, לבדוק ולהתייעץ בדבר הזכאות למענק. זאת ועוד. לטענתם גם תובעים (כמו התובע 3 והתובעת 8), אשר ידעו על נושא "מענק המכירה" ואף העלו זאת בפני נציגי ההנהלה , עת ניהלו עמם מו"מ בנוגע להסכמי הפרישה שלהם, הוטעו במפורש כאשר נאמר להם כי אין להם מה לדאוג וכי אין צורך שהדבר ייכתב בהסכם הפרישה וכי ממילא יקבלו את המענק. 12. התובע 9 טוען כי עת ישב עם נציגי כוח האדם במו"מ על תנאי פיטוריו, נאמר לו במפורש כי הוא מקבל כל מה שמגיע לו כעובד קבוע ובהתאם למצג זה חתם על הסכם הפסקת עבודה. לטענתו רק מאוחר יותר הסתבר לו כי הוטעה וכי המידע בנוגע ל"מענק המכירה" הוסתר ממנו. טיעוני הנתבעת 13. הנתבעת טוענת כי אף אחד מן התובעים אינו עונה לקריטריונים שקבע הסכם 2007 לחלוקת המענק, ולפיכך דין התביעה להידחות. הנתבעת מכחישה כל טענה הנוגעת לפגמים ברצון בעת כריתת הסכמי הפרישה האישיים עם התובעים. בנוסף, לשיטתה על מנת להישמע בטענה של פגמים ברצון היה על התובעים לבטל את הסכמי הפרישה שלהם תוך השבת כל הסכומים שקיבלו על פי ההסכמים הללו- דבר אשר לא נעשה בפועל. 14. הנתבעת מדגישה כי פרישתם המוקדמת של התובעים נערכה תוך התחשבות בשיקולים הנוגעים לכל תובע ולכל יחידה ומשיקולים ראויים וענייניים. במהלך המשא ומתן הייתה לכל תובע אפשרות להתייעץ עם גורמים שונים, הכל לפי שיקול דעתו ורצונו של כל תובע ללא שהופעלו על מי מבין התובעים לחצים. עוד לטענתה במועד סיום העבודה שולמו לכל תובע התשלומים להם הינו זכאי ע"פ דין ובנוסף קיבל כל תובע מענקים ותשלומים העולים משמעותית על אלה להם היה זכאי ע"פ דין. 15. הנתבעת מוסיפה כי עם החתימה על הסכמי הפרישה, חתמו התובעים על כתב או סעיף לוויתור ולסילוק כל הזכויות המגיעות לו מן הנתבעת בגין עבודתו וסיום עבודתו בתנובה, ובתמורה לכך שולמו להם כל זכויותיהם ואף למעלה מכך. תצהירים ועדויות 16. כל התובעים בתיק זה הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותה הראשית של גב' יעל כהן אשר בין השנים 2007-2010 שמשה בתפקיד מנהלת יחסי עבודה בקונצרן תנובה. קודם לכן, החל משנת 1989 הייתה גב' כהן עובדת הסתדרות העובדים החדשה, כאשר משנת 1996 ומתוקף תפקידה החזיקה בתיק תנובה בהסתדרות. כן הוגשו תצהיריהם של גב' רחל בן שלום אשר שימשה בשנים הרלוונטיות כמנהלת משאבי אנוש בסניף באר שבע של הנתבעת והייתה זו שטיפלה בפרישתו של מר ציון הרוש- התובע 3, וכן תצהירו של דוד שי אשר שמש כמנהל משאבי אנוש במטה תנובה והיה מי שטיפל בפרישתה של הגב' בניוביץ -התובעת 8. יצויין כי התובע 5 אברהם אביטן הגיע להסדר עם הנתבעת שקיבל תוקף של פס"ד. משכך, כל האמור להלן באשר למי מהתובעים, אינו כולל את התובע 5. דיון והכרעה הקריטריונים לחלוקת המענק 17. כאמור לעיל, ביום 7.1.08 הועברה השליטה בתנובה לקבוצת אייפקס. קודם להעברת השליטה, ביום 2.3.07, נחתם הסכם 2007 אשר במסגרתו ביקשו הצדדים להבטיח את שמירת זכויות העובדים בתנובה גם לאחר השינוי הצפוי בבעלות. כמו כן קבע ההסכם את התגמול שיינתן לעובדים לנוכח העברת השליטה בתנובה (העתק ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר גב' כהן). 18. סעיף 8 להסכם 2007, עניינו מענק המכירה, והוא הקובע את הקריטריונים לחלוקת המענק. על פי האמור בסעיף 8.1 להסכם, הזכאים למענק הינם עובדי תנובה הקבועים ביום 6.3.07 ואשר יהיו עובדי תנובה גם ב"מועד הקובע". במבוא להסכם הוגדר "המועד הקובע" כמועד העברת השליטה, הוא יום 7.1.08 (סעיף 4 לתצהיר גב' כהן). 19. כחריג לכלל זה, לפיו רק עובדים פעילים יהיו זכאים למענק נקבע בסעיף 8.2, כי גם עובדים שפרשו פרישה מוקדמת, יוכלו להיות זכאים למענק, וזאת בהתקיים מספר תנאים במצטבר: העובד פרש על פי הסכם פרישה מוקדמת. בהסכם הפרישה המוקדמת של העובד נקבעה הוראה, לפיה במקרה של הקניית זכאות לעובדי תנובה הפעילים בגין העברת השליטה בתנובה וכיוצ"ב, הוא יהיה זכאי לאותן זכויות שהיה מקבל אלמלא פרש. במועד החלוקה של סכום המענק מתקיימים בעובדים שפרשו כל התנאים שבסעיף הזכאות, לרבות התנאי לפיו העובדים שפרשו טרם הגיעו לגיל פרישה סטטוטורי. בהתאם לסעיף 8.5 להסכם, תשלום המענק צריך להתבצע בתוך 45 ימים ממועד השלמת העסקה. העסקה הושלמה, כאמור, ביום 7.1.08 ותשלום המענק לזכאים התבצע ביום 8.2.08, דהיינו לעניין התנאי השלישי- מועד החלוקה הוא יום ה- 8.2.08. קריטריונים אלה מהווים את נקודת המוצא לבחינת זכאותם של התובעים למענק המכירה, בהתאם לנסיבותיו האישיות של כל תובע ובהתאם להסכם הפרישה שנחתם עמו. התובעים 1 ו- 2 20. התובע 1 פנחס יאיר והתובע 2 אבישי מזרחי פרשו לפנסיה מוקדמת במסגרת סגירת מחלבת רחובות בה עבדו. התובע 1 ביום 1.11.02 והתובע 2 ביום 1.9.03. הסכם הפרישה של השנים כלל סעיף הקובע לאמור: "אין בהסכם זה כדי למצות את זכותו של העובד למניות ו/או זכויות מקבילות בתנובה, ואם וככל שבעתיד יתבצעו מהלכים בקשר לשיוך, הקצאה, העברה או הענקת מניות, ני"ע ו/או זכויות (להלן זכויות) בתנובה לעובדיה- יהיה העובד אשר פרש במסלול הפנסיה לפי הסכם זה, זכאי לאותן זכויות אשר היו מוענקות לו אלמלא פרש- ובהתאם למעמד אליו היה מגיע בעת הענקת הזכויות כאילו המשיך לעבוד בפועל עד אותו מועד ובתנאי שבמועד זה לא עבר את מועד הפרישה (עובד בפועל או גמלאי, שנות הוותק)". (ההדגשה אינה במקור- ש.ט) (סעיף 9 להסכם הפרישה של התובע 1 וסעיף 8 להסכם הפרישה של התובע 2). 21. אין חולק כי התובעים 1 ו-2 אינם נכללים בגדר קבוצת העובדים הפעילים הזכאים למענק. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם התובעים נכללים בקבוצת העובדים שפרשו ואשר זכאים למענק ובתוך כך האם עומדים הם בתנאי שנקבע בסיפא של הסעיף, וכן בדבר פרשנות המשפט "ובתנאי שבמועד זה לא עבר את מועד הפרישה". 22. התובע 1 הינו יליד 23.7.41. בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק גיל פרישה"), גיל הפרישה שלו הינו 66 ו-4 חודשים. המענק חולק בחודש פברואר 2008 כאשר התובע 1 היה כבן 66 ו- 7 חודשים, קרי מעל גיל הפרישה החוקי שלו. התובע 2 יליד 20.3.41. גיל הפרישה שלו על פי חוק גיל פרישה, הינו 66 ו- 4 חודשים. במועד חלוקת המענק, גילו עלה על גיל הפרישה החוקי שלו, בהיותו בן 66 ו- 11 חודשים. 23. נוכח זאת טוענת הנתבעת כי התובעים 1 ו-2 אינם עומדים בתנאי הקבוע בסיפא של סעיף הזכאות, שכן במועד חלוקת המענק עלה גילם על גיל הפרישה הקבוע בחוק. התובעים טוענים מנגד, כי יש לייחס לסיפא של הסעיף פרשנות שונה מזו שמייחסת לו הנתבעת. לטענתם הסיפא לא מסייגת את קבלת המענק, אלא רק את אופן החישוב שלו. כלומר, שלעניין הוותק לפיו יחושב המענק - הוסכם כי יספרו גם השנים שלאחר יציאתו לפרישה מוקדמת של העובד, עד להגיעו לגיל הפרישה הקבוע בחוק. לגרסתם, אף המילים "עובד בפועל או גמלאי, שנות וותק" המופיעות בסוגריים בסוף הסעיף תומכות בפרשנות זו. התובעים מוסיפים כי תכלית ההסכם הייתה להעניק לתובעים את הזכאות לקבל המענק וללא שום סייג, שהרי אילולא כך, לא היו מסכימים לצאת לפרישה מוקדמת, חרף הלחץ הרב שהופעל עליהם. לטענתם יש לפרש את ההסכם לפי אומד דעתם של הצדדים ועל רקע נסיבות החתימה על ההסכם ומצגי הנתבעת אשר נציגיה הבטיחו כי זכותם של התובעים למענק מובטחת על פי ההסכם ומעוגנת בסעיף זה .כן לשיטתם יש ליתן חשיבות לעובדה כי הנתבעת היא זו אשר ניסחה את ההסכם ומכאן שיש ליתן עדיפות לפרשנות המקיימת אותו. התובע 1 טוען כי הגב' זרקה מי ששימשה כמנהלת משאבי אנוש במחלבת רחובות באותה עת, היא שעמדה איתו עימו בקשר והייתה נציגת ההנהלה מול העובדים והיא זו שבמעמד החתימה הסבירה לו כי סייפת הסעיף נוגעת לחישוב גובה המענק ותו לא ואמרה לו כי "אין לו מה לדאוג" והוא "יקבל כמו כולם". 24. אין בידי לקבל את טענות התובעים 2-11. ראשית אף טרם אדרש לפרשנות הסיפא של הסעיף עולה כי אילו התובע 1 לא היה פורש פרישה מוקדמת, אלא היה פורש לגמלאות בגיל הפרישה הרגיל שלו, אזי היה פורש בחודש נובמבר 2007 . במקרה כזה לפי הוראות הסכם 2007, לא היה זכאי למענק כעובד פעיל, שכן רק מי שהיה עובד פעיל במעמד של עובד קבוע ביום 6.3.07 והמשיך להיות עובד פעיל ביום 7.1.08 היה זכאי למענק כעובד פעיל. במצב דברים זה שבו התובע 1 היה פורש בפרישה רגילה, כמובן שלא היה חל לגביו סעיף 8.2 להסכם 2007 אשר דן בפרישה מוקדמת לגמלאות. התוצאה הינה שגם אלמלא פרש התובע 1 פרישה מוקדמת, הוא לא היה זכאי למענק. לפיכך ולאור האמור בסעיף 9 להסכם הפרישה של התובע 1, לפיו הוא יהיה זכאי לאותן זכויות אשר היו מוענקות לו אלמלא פרש - אין התובע 1 זכאי למענק. 25. באשר למחלוקת בדבר פרשנות הסיפא לסעיף, הרי שבבואנו לפרש חוזה, יש לתת בראש ובראשונה עדיפות ללשון החוזה. יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי: "יש ליתן ללשון החוזה משמעות נכבדה וראשונה במעלה בבואנו לעמוד על אומד דעתם של הצדדים "(ע"ע 356/07 י.ב.מ ישראל נ' פלוק, מיום 14.1.10 ; כן ראה תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 במסגרתו נקבע "אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (סעיף 25(א)). בהתאם לכך לפי לשונו של הסעיף, מותנית הזכאות לתגמול בתנאי, והתנאי הוא שבמועד הענקת הזכויות לא עבר העובד את גיל הפרישה. בניגוד לנטען על ידי התובע 2 בסיכומיו (סעיף 54) המילים שבסוגרים המופיעות בסוף הסעיף ("עובד בפועל או גמלאי, שנות ותק"), אינן תומכות בפרשנותם של התובעים. אני סבור, כי תוספת זו באה להבהיר כי בכל הנוגע למי שעומד בתנאי שבסיפא, שנות הוותק שיובאו במניין לצורך חישוב זכויותיו, יכללו הן שנים שעבד כעובד פעיל והן שנים שכבר היה בגדר גמלאי לאחר שפרש פרישה מוקדמת, והכל בתנאי שבמועד החלוקה לא עבר את גיל הפרישה. פרשנות זו, הינה הפרשנות היחידה המתקבלת על הדעת אחרת - ועל כך נעמוד בהמשך - עלול להיווצר מצב בו עובד שפרש בפרישה מוקדמת יופלה לטובה לעומת עובד שפרש בפרישה רגילה בהגיעו לגיל הפרישה הסטטוטורי. 26. מעבר לכך, שוכנעתי כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, גם הנסיבות שאפפו את כריתת הסכמי הפרישה ואשר מצביעות על אומד דעת הצדדים, אינן תומכות בפרשנות אותה מבקשים התובעים לייחס לסעיף. כפי שניתן לראות סעיפים 9 ו- 8 להסכמי הפרישה של התובעים 1 ו-2, הועתקו מסעיף 43 של הסכם תל אביב. גב' כהן הסבירה בתצהירה (סעיף 19) כי במקרים מסוימים של סגירת יחידה או אגף, הסכימה תנובה, בעקבות מו"מ שהתנהל מול נציגות העובדים, לכלול בהסכם הקיבוצי שנערך או בהסכמי פרישה אישיים (במקרה שלא נעשה הסכם קיבוצי) סעיף כדוגמת סעיף 43 להסכם תל אביב. התובעים הועסקו באגף התוצרת במחלבת רחובות, שהוחלט על סגירתו. הם נמנו על קבוצת עובדים שפרשה בסמוך למועד שבו נערך הסכם תל אביב , ולפיכך הסכימה תנובה לכלול בהסכמי הפרישה שלהם סעיף דוגמת סעיף 43. גרסה זו מתחזקת אף מדברי התובע 1 בעצמו אשר הצהיר (סעיפים 8 ו-12 לתצהיר מיום 31.3.08), כי באספות ובפגישות שנערכו לפורשים מאגף תוצרת במחלבת רחובות לפני הפרישה, נאמר להם על ידי ועד העובדים ועל ידי ההנהלה כי יהיו זכאים לאותן זכויות בדיוק שנקבעו לפורשי תל אביב, לרבות המענק בו עסקינן (ראה גם עדותו בעמ' 3 ש' 16-19). הנה כי כן, מקום בו סעיף הזכאות בהסכמי הפרישה של התובעים, מקורו בסעיף 43 להסכם תל אביב הרי שבמסגרת פרשנות סעיף הזכאות יש ליתן משקל של ממש לפרושו של סעיף 43. מכיוון שכך, יש לבחון את פירושו הנכון של סעיף 43 ואת אומד דעת הצדדים בחתימתם על הסכם תל אביב. 27. על הכללים לפירושו של הסכם קיבוצי, עמד ביה"ד הארצי, לאמור: "בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת, הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שיעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו". (ע"ע 300212/97 מוהר נ' עיריית תל אביב, מיום 13.5.99). וכן - "הסכם קיבוצי יפורש על פי לשונו, על פי תכליתו, על פי הזיקות שבין הוראותיו להוראות אחרות שבו או להוראות שבדין, ועל פי אומד דעת הצדדים הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי. הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין לפרש הסכם קיבוצי בזיקה לאומד דעת הצדדים, יכול הוא לתת דעתו גם לדרך יישומו וביצועו של ההסכם במרוצת השנים ולתת לכך משקל. בקשר לכך ציינתי באחד מפסקי הדין כי - "אין מקום לפרש הסכם קיבוצי בניגוד לדרך בה יושם, הלכה למעשה, משך למעלה משני עשורים וזאת בפרט, כאשר ארגון העובדים החתום על ההסכם מבכר שלא להגיש בקשה ברוח זו, וכשניתן לפרש את ההסכם גם בדרך בה יושם הלכה למעשה". (ע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - שלמה כהן; , ניתן ביום 2.1.05).לא יכול להיות ספק שהדרך בה מיושם הסכם קיבוצי במרוצת השנים בפועל, יכולה לשקף את אומד דעתם של הצדדים לגבי תוכנו האמיתי ולגבי פרשנותו הנכונה והראויה".(ע"ע 156/07 אורי קצירי נ' חברת נמל אילת בע"מ, מיום 13.5.08). 28. במועד בו נערך הסכם תל אביב, כיהנה גב' יעל כהן בתפקיד מנהלת חטיבת עובדי מוסדות ההסתדרות ציבור ובריאות בהסתדרות המעו"ף. במסגרת תפקידה זה שמשה כמחזיקת תיק תנובה בהסתדרות (סעיף 1 לתצהירה ועדותה בעמ' 12 ש' 12). מכאן כי, בניגוד לנטען על ידי התובעים, גב' כהן בקיאה בתכליתו של ההסכם הקיבוצי הנדון ובנסיבות שליוו את כריתתו. באשר לאותן נסיבות שהובילו להוספת סעיף 43 להסכם, העידה גב' כהן כי באותה תקופה החלה להידון האפשרות של מכירת תנובה, אם כי באופן ערטילאי ובלתי מוגדר. ועד העובדים בתנובה ביקש להבטיח כבר באותו שלב מקדמי (מאי 2002), כי העובדים שנאלצו לפרוש במסגרת הסכם סגירת מחלבת תל אביב בפרישה מוקדמת, יהיו זכאים אף הם לזכויות שיוקנו - אם ובמידה שיוקנו כאלה - לעובדי תנובה הפעילים בגין המכירה, ואשר היו מוקנות להם אלמלא נכפתה עליהם הפרישה המוקדמת. תנובה שהייתה מעוניינת מאד בהשגת ההסכם עם נציגות העובדים בנוגע לסגירת המחלבה, נעתרה לדרישת הועד. על רקע זה כלל ההסכם את סעיף 43. (סעיף 11 לתצהיר). גב' כהן הבהירה כי לא הייתה כל כוונה להעניק זכות זו למי שבמועד חלוקת הזכויות הגיע כבר לגיל הפרישה הסטטוטורי, שכן אותו עובד אם היה ממשיך בעבודתו כרגיל ולא פורש בפרישה מוקדמת - לא היה מזוכה באותן זכויות. עוד עמדה העדה על הטעם שבהבחנה שבין עובדים פעילים למי שסיימו עבודתם (סעיף 10) . הראשונים צפויים להיות מושפעים באופן מהותי מהשינוי הצפוי בסביבת עבודתם, בעוד שהאחרונים, הדבר כלל אינו נוגע להם. העדה ציינה כי עקרון זה מקובל הן בנוגע לחברות ממשלתיות והן במשק הפרטי, וכראיה צורף לתצהירה כנספח ב' - עותק מהנחיות רשות החברות הממשלתיות לעניין תגמול עובדים במקרה של הפרטה, שם דובר על עובדים פעילים בלבד . מעדותה של העדה עולה אם כן, כי בסעיף 43 להסכם תל אביב, לא התכוונו הצדדים להביא לתוצאה שבו מצבו של הפורש פרישה מוקדמת ייטב לעומת המצב שבו היה נמצא אילולא פרש פרישה מוקדמת. 29. ההבחנה עליה עמדה גב' כהן בעדותה בין עובדים פעילים לבין מי שסיימו עבודתם לעניין מתן תגמול בגין הפרטה הינה הבחנה הגיונית, מוכרת ומקובלת בתחום יחסי העבודה, שכן אם לא כך, ייווצר מצב לפיו מי שפרש פרישה מוקדמת לגמלאות, יופלה לטובה לעומת מי שלא פרש פרישה מוקדמת, המשיך עבודתו כרגיל ופרש פרישה טבעית בהגיעו לגיל פרישה, טרם מועד חלוקת הזכות. 30. זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה כפי שצויין לעיל, הדרך בה מיושם ההסכם הקיבוצי במרוצת השנים יכולה לשקף את אומד דעתם של הצדדים לגבי פרשנותו הנכונה. לעניין זה העידה גב' כהן כי: "אין קיים בתנובה ולו פורש לגמלאות מוקדם אחד אשר במועד חלוקת מענק העברת השליטה (1.2.08), גילו עלה על גיל הפרישה החוקי שלו ושולם לו המענק" (סעיף 21 לתצהירה). בנוסף למדנו כי גם סעיף 8.2.3 להסכם 2007 קבע כי על העובד הפורש למלא אחר התנאים לזכאות שנקבעו בהסכם הפרישה שלו, ובכלל זה אחר התנאי לפיו במועד החלוקה טרם הגיע לגיל הפרישה הסטטוטורי שלו. 31. בסיכומיהם טוענים התובעים 1 ו-2 שהובטח להם כי לכשיחולק המענק בגין המכירה הם יזכו בתשלום, וזאת גם אם במועד החלוקה גילם יעבור את גיל הפרישה החוקי. דין טענה זו להידחות מכמה טעמים. ראשית עיון בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעמם של התובעים מעלה כי אין בהם כל טענה להבטחה או מצג שנעשו כלפיהם, מעבר להסכמי הפרישה שנעשו עימם. בנוסף, טענה זו עומדת בסתירה לגרסתו של התובע 1 כפי שבאה לביטוי בתצהירו ולפיה הובטח לו ולשאר הפורשים כי יקבל בדיוק את אותן הזכויות של פורשי מחלבת תל אביב (סעיף 8 לתצהיר). בעדותו בבית הדין חזר התובע 1 על גרסה זו: "מפנה לסעיפים 8-12 לתצהיר הראשון- הדבר נאמר במפורש. זה נכון מה שאמרתי בשני הסעיפים האלה. מה שנאמר לנו שאנחנו נקבל בדיוק כמו פורשי מחלבת תל אביב בדיוק אותו דבר. הטענה שלי במשפט הזה היא שהבטיחו לי בנושא מענק המכירה בדיוק כמו פורשי תל אביב ואני טוען שלא מקיימים את מה שהבטיחו לי כמו פורשי תל אביב. לא הבטיחו לי יותר מפורשי תל אביב" (עמ' 3 ש' 16-20). הנה כי כן, התובע 1 עצמו מודה כי מה שהובטח לו הינו כי יקבל בדיוק את מה שזכאים לו עובדי תל אביב. וכפי שהוכח אף עובד ממחלבת תל אביב שבמועד החלוקה עלה גילו על גיל הפרישה הסטטוטורי, לא קיבל את המענק. 32. כך גם איני מקבל את טענת התובע 1 ולפיה הסיבה יחידה שבשלה הסכים לפרוש פרישה מוקדמת הייתה ההבטחה שקיבל כי במועד ההפרטה יהיה זכאי למענק. ראשית, התובע 1 חתם על הסכם פרישה המגלם בחובו תנאי פרישה מיטיבים (פנסיה מוקדמת, רכישת זכויות, מענקי פרישה וכיו"ב) ועל בסיס כל תנאי הפרישה המוצעים קיבל החלטתו לפרוש. בנוסף, כל עניין המענק היה מותנה בהתרחשות אירוע ההפרטה של הנתבעת כאשר לא הייתה כלל וודאות כי יקרה. בשנת 2002, מועד פרישתו של התובע 1, עניין מכירת תנובה היה בחיתוליו, איש לא ידע מתי תתבצע המכירה, אם בכלל ומה גובה התגמול שיינתן. (ראה סעיף 11 לתצהיר גב' כהן). 33. בהקשר זה אתייחס לטענתם של התובעים 1 ו-2 בסיכומיהם כי ההבטחות והמצגים ניתנו להם על ידי עובדת תנובה לשעבר בשם עמליה זרקה, וכי העובדה שתנובה נמנעה מלהעידה עומדת לחובתה. טענה זו אין לה בסיס. לא מצאנו באף לא אחד מתצהיריהם של התובעים וגם לא בעדותם בפני בית הדין, אזכור לשמה של הגב' זרקה. שמה עלה לראשונה במסגרת חקירתה הנגדית של גב' כהן (עמ' 12 ש' 19). לפיכך משנמנעו התובעים מלאזכר את שמה של הגב' זרקה בתצהיריהם ובכתב תביעתם, אין פלא כי זו לא זומנה לעדות מטעם תנובה (ולראיה במקרים אחרים בהם אוזכר שמם של עובדים מסוימים בתנובה כמו דוד ישי ורחל בן שלום, זומנו אותם עובדים לעדות) . עוד אציין, כי נטל ההוכחה לטענה זו מוטל על התובעים 1 ו-2 כך שהם היו אלה שאמורים היו לזמן את גב' זרקה לעדות. 34. נוכח כל האמור לעיל דין תביעתם של התובעים 1 ו- 2 להידחות. טענת התובעים 3-8 לניהול מו"מ בחוסר תום לב 35. טענתם המרכזית של התובעים 3-8 הינה כי בזמנים הרלוונטיים להוצאתם לפרישה מוקדמת, ידעו כבר בהנהלת תנובה כי היא הולכת למהלך של מכירה והעברה לבעלות פרטית וכי במסגרת המכירה יקבלו העובדים מענק מכירה מיוחד בגין פועלם. הדבר היה ידוע להנהלה הבכירה (לראיה הסכם הפרישה של התובע 1 ממאי 2002), ומכאן שבעת ניהול המו"מ לפרישה מוקדמת עם התובעים, היה על ההנהלה לציין עובדה זו בפניהם ולנהל על כך מו"מ ענייני ותם לב. אלא שלטענתם הנתבעת לא פעלה בהגינות תוך שהביאה את התובעים לכדי "טעות"ו/או "הטעתה" אותם במישרין, עת הסתירה מחלקם נתון זה ובעת המו"מ, לא צוין כלל נושא מענק המכירה. בעוד שלגבי פורשים אחרים אשר ידעו על הנושא וביקשו לכלול את נושא המענק בהסכם הפרישה שלהם, הבטיחה להם הנתבעת הבטחות שווא בע"פ כי יקבלו את המענק ממילא ואין צורך לכלול נושא זה במסגרת הסכם הפרישה. 36. בטרם אעמוד על עניינו וטענותיו של כל תובע בנפרד אתייחס לתשתית הרלוונטית לגבי כלל התובעים בדבר מודעות הנתבעת למהלך המכירה בתקופה בה נחתמו הסכמי הפרישה. 37. גב' יעל כהן העידה בתצהירה, כי במועד בו נחתם הסכם תל אביב (בשנת 2002) ועוד קודם לכן, החלה להידון האפשרות של מכירת תנובה, אולם עד לשנת 2006 כל עניין המכירה היה דבר ערטילאי ובלתי מוגדר. השליטה בתנובה הייתה נתונה אז בידי כ- 1,000 מושבים וקיבוצים וגיבוש העסקה היה דבר מורכב ומסובך, כך שאיש לא ידע מתי תתבצע המכירה ומה יהיה אופייה. העדה חזרה על דברים אף בחקירתה הנגדית: "אם אתה אומר שקודם למאי 2002 ידעו שתנובה תימכר מתי שהוא והמענק לעובדים יחולק רק לא ידעו באיזה גובה ובאיזה אופן, אני אומרת שהיה ידוע שהולכים להיות שינויים בתנובה, לא היה ידוע על מתווה ולא ידוע אופי השינוי. לא ידעו מי הקונה. היו באוויר שאולי זה ילך לנושא של מניות יכול להיות שיוקצו מניות ויכול להיות שזה יימכר ואף אחד לא ידע להגיד כולל מנכ"ל תנובה לאיזה מסלול זה הולך בתקופה שנחתם ההסכם וודאי לא בתקופה שלפני חתימת ההסכם. ידעו שתנובה תימכר בעקבות השינוי ויהיה כוונה לתת איזשהו מענק לעובדים. גם לפני כמה חודשים ממאי 2002 ידעו שמתי שהוא העובדים יקבלו מענק אם וכאשר. אם אתה אומר שבמרץ 2001 כמעט יותר משנה לפני דיברו על נושא של שיוך ודיבידנדים, אני משיבה שמשנת 99 דיברו כל הזמן זה היה באוויר". (עמ' 13 לפרוט' ש' 22-31 וראה גם סעיף 11 לתצהיר). 38. מהאמור עולה כי טענת התובעים 3-8 בסיכומיהם לפיה בזמנים הרלוונטיים לסיום עבודתם ידעה הנהלת הנתבעת כי תנובה ניצבת בפני הפרטה- לא הוכחה. בניגוד לטענתם, אף הסכם הפרישה של התובע 1 אינו תומך בטענתם שכן גם שם לשון סעיף הזכאות מצביעה על חוסר וודאות ואי ידיעת הדברים לאשורם, : "אם וככל שבעתיד יתבצעו מהלכים...". אמנם, יש ממש בטענת התובעים 3-8 כי במועד בו נעשה הסכם תל אביב ואף קודם לכך "התבשל" עניין המכירה של תנובה. אלא שהוכח כי לראשונה הסכימה הנהלת תנובה לכלול סעיף זכאות לזכויות עתידיות רק במסגרת ההסכם לסגירת מחלבת תל אביב, שכן הייתה מעוניינת מאד בסגירת המחלבה ונאלצה להיעתר לדרישת נציגות העובדים בכדי למנוע זעזועים ביחסי העבודה. (סעיף 19 לתצהיר גב' כהן). 39. מאז חתימת הסכם תל אביב בין השנים 2002-2006, הוחל ההסדר שנקבע בסעיף 43 רק במקרים של סגירת יחידות גדולות (ירושלים וחיפה) וזאת מתוך אותו שיקול של רצון ההנהלה להגיע לסגירת היחידה ופרישת העובדים תוך שמירה על "שקט תעשייתי". כך היה גם במקרה של סגירת אגף תוצרת במחלבת רחובות בתקופה בה פרשו התובעים 1 ו-2 (ראה סעיפים 13 ו- 19 לתצהיר גב' כהן וכן נספח ג'2 לתצהיר, סעיף 15 שם). באשר לפרישת עובדים שלא במסגרת סגירת יחידה או אגף, הוחל ההסדר ונקבע סעיף זכאות רק במקרים קיצוניים ובודדים, ולפי עדותה של גב' כהן ב- 8 מקרים בלבד מתוך 129 פורשים שפרשו באותן שנים. (סעיף 19 לתצהירה). בענייננו, כל התובעים סיימו עבודתם לפני שנת 2006, ולמעט התובעים 1 ו-2, כל שאר התובעים לא הועסקו במסגרת יחידה שנסגרה. התובע 9 40. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע 9 אילן ועקנין פוטר מתנובה לאחר תשע שנות עבודה וכי לא פרש לפנסיה מוקדמת. גב' כהן העידה בתצהירה, ועדותה לא נסתרה, כי סעיף הזכאות נכלל בהסכמי הפרישה של עובדים שפרשו בפנסיה מוקדמת בלבד ולא נכללו במסגרת הסכמי פרישה של מי שפוטרו מתנובה (סעיף 20 לתצהיר). כן נטען על ידי הנתבעת ולא נסתר, כי רק במסגרת ההסכמים קיבוציים שהסדירו את סגירת מחלבות ירושלים ותל אביב וכן במקרה של סגירת מחלבת חיפה, נקבע חריג לכלל האמור ולפיו סעיף הזכאות יחול גם לגבי המסיימים עבודתם במסלול של פיצויי פיטורים. (ראה נספחים ג'1 ו- ג'2 לתצהיר גב' כהן וכן עמ' 11 לפרוט' ש' 17-30). 41. התובע 9 לא עבד באחת משלושת המחלבות הנזכרות לעיל, ולא חלו עליו ההסכמים שהסדירו את סגירתן של מחלבות אלו וסיום עבודתם של העובדים שהועסקו בהן. עבודתו של התובע הסתיימה בפיטורים, מטעמים הנוגעים אליו באופן אישי. בעדותו אישר התובע 9 כי אינו מכיר מקרים של מפוטרים שהסכם סיום עבודתם כלל סעיף זכאות (עמ' 8 לפרוט' ש' 5). 42. טוען התובע 9 בתצהירו כי הוטעה על ידי נציגי תנובה, בכך שאלו אמרו לו כי יקבל את כל התשלומים שמקבל עובד שעבודתו מופסקת, תוך שהוסתרה ממנו העובדה כי לא יזכה למענק המכירה. איני מקבל טענה זו. גם אם נכונה טענתו והובטח לו שיקבל את כל התשלומים שמקבל עובד קבוע שעבודתו מופסקת, הרי שיש להבחין בין תשלומים שמגיעים למי שעבודתו מסתיימת בנסיבות של פרישה מוקדמת לבין מי שעבודתו מסתיימת בדרך של פיטורים. התובע, כפי שאכן הובטח לו קיבל את כל התשלומים שמקבל עובד תנובה שפוטר, ואף זכה בפיצויים מוגדלים, וממילא אינו זכאי לזכויות הניתנות רק לעובדים שפרשו בפרישה מוקדמת ואשר ממלאים אחר קריטריונים ברורים המזכים במענק מכירה. 43. בסיכומיו מעלה התובע 9 טענה חדשה ולפיה בהיותו עובד קבוע, לא ניתן היה לסיים עבודתו בלא הסכמתו. לטענתו אם היה נאמר לו כי המענק עתיד להשתלם לעובדי תנובה כשנה לאחר סיום עבודתו, הוא לא היה מסכים לסיומה, היה ממשיך לעבוד וכך היה זוכה לקבל את המענק. אני דוחה טענה זו. ראשית יצוין כי הטענה בדבר הצורך בהסכמתו של התובע 9 לשם פיטוריו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. בנוסף, המו"מ עם התובע הסתיים במחצית חודש ספטמבר 2006, כאשר לא הוכח כי במועד זה הייתה ידיעה ברורה על תשלום מענק צפוי. עוד טוען התובע 9 בסיכומיו כי העובדה שתנובה לא זימנה את מר דורון דגני (נציג תנובה במו"מ עמו) לעדות עומדת לה לרועץ. אין לקבל טענה זו נוכח העובדה שהתובע הוא שביקש להזמין את העד לעדות ואף ניתנה החלטת בית הדין על כך (עמ' 8 לפרוט' ש' 12-20). מטעמים השמורים עמו, נמנע התובע 9 בסופו של יום, מהזמנת העד. התובע 3 44. התובע 3 ציון הרוש חתם על הסכם פרישה ופרש לפנסיה מוקדמת בחודש מאי 2004. הוא עבד במחלקת ההפצה בסניף באר שבע של הנתבעת. הסכם הפרישה האישי שנחתם עמו אינו כולל סעיף זכאות. כפי שהוכח, עד שנת 2006 נכללו סעיפי זכאות במקרים של פרישה מוקמת במסגרת סגירת יחידות וכן במקרים חריגים ספורים בלבד. הרוש לא פרש במסגרת סגירת יחידה אלא בנסיבות מיוחדות. 45. אין חולק כי בחודש מאי 2004 הוצא דו"ח ביקורת חמור בעניינו של התובע 3, שהצביע על הספקת תוצרת ללקוחות ללא חשבונית ועל חשד להפקת חשבוניות פיקטיביות. בעקבות הדו"ח הושעה הרוש (העתק הדו"ח צורף כנספח א' לתצהירה של הגב' בן שלום , כן ראה סעיף 5 לתצהירה וכן עדות התובע 3 בעמ' 6 ש' 9). לגרסת הנתבעת, נוכח גילו המתקדם של התובע 3 (65 שנים) בחרה תנובה שלא למצות עמו את הדין, והסכימה כי ייצא לפנסיה מוקדמת התובע 3 אישר בעדותו עובדה זו: "אם אתה אומר שתנובה לא רצתה למצות איתי עת הדין וניהלה עמי משא ומתן כדי שאצא בכבוד, אני משיב שנכון ". (עמ' 6 ש' 12-13) לפיכך מקובלת עלי טענת הנתבעת כי לא היה מקום לכלול במסגרת הסכם הפרישה של התובע 3 סעיף זכאות, ולא הייתה כל סיבה להעדיפו על פני עובדים אחרים. 46. התובע 3 טען כי טרם חתם על הסכם הפרישה, היה מודע לכך שישנם פורשים אשר בהסכם הפרישה שלהם הייתה התייחסות למענק המכירה. לדבריו, בפגישה שהתקיימה בינו לבין מנהלת משאבי אנוש של הסניף, הגב' בן שלום, הוא ביקש את החלת הסעיף גם לגביו, ותשובתה הייתה, שכאשר תנובה תימכר, הוא יקבל את המענק בדומה לשאר. טענה זו לא הוכחה. בתצהירה שללה גב' רחל בן שלום את טענתו של התובע 3, ולדבריה: "ברצוני לומר באופן חד משמעי כי לא היו דברים מעולם. לא אמרתי להרוש כי יקבל את מענק המכירה או כל דבר הדומה לכך. הדברים פשוט אינם אמת". (סעיף 9 לתצהיר). בהמשך הוסיפה כי בתקופה בה פרש התובע 3 לא נערך עם אף עובד הסכם שכלל התחייבות למתן מענק מכירה וכי רק בשנת 2007 כללה בהסכמי פרישה מוקדמת, סעיף מפורש בעניין זכאות העובדים למענק בגין מכירת תנובה, וגם זאת בכפוף לקריטריונים ברורים. (סעיפים 10,11 לתצהיר). עדות גב' בן שלום לא נסתרה וזאת משנמנע ב"כ התובע 3 מלחקור אותה בחקירה נגדית. בנוסף, עדותה מתיישבת עם העובדות האובייקטיביות לפיהן באותן שנים לא נכלל סעיף הזכאות בהסכמי פרישה שלא במסגרת סגירת יחידה או במקרים בודדים חריגים. 47. בסיכומיו טען התובע 3 כי סעיף 8 להסכם הפרישה שלו הקובע כי "העובד יהיה זכאי לכל הזכויות המוקנות לפנסיונרים עובדי תנובה" תומך גם הוא בטענתו. לגרסתו, הובטח לו כי תנאיו יושוו לתנאי כלל הפנסיונרים ועקב כך הוא זכאי למענק. אין לקבל טענה זו. כפי שהעידה גב' כהן, סעיף זה התייחס לתנאי רווחה בלבד (שי לחג, אירועים וכיו"ב) (עמ' 16 לפרוט' ש' 23-24). גרסה זו מקבלת משנה תוקף מעיון בהסכמי הפרישה של התובעים 1 ו-2. שם לצד סעיף הזכאות, קיים סעיף כדוגמת סעיף 8 הנדון (ראה סעיפים 11 ו- 10 לנספחים ה' ו- ו')- עובדה המלמדת כי סעיף 8 זה אינו נוגע לנושא מענק המכירה. 48. אחזור ואציין כי מעבר לכל האמור לעיל, כי גם אם הסכם הפרישה של התובע 3 היה כולל סעיף זכאות, הוא לא היה זכאי למענק, מאחר שבמועד חלוקת המענק גילו עלה על גיל הפרישה החוקי שלו. התובע 3 יליד 21.11.39 גיל הפרישה החוקי שלו הינו 65 ו-8 חודשים. במועד חלוקת המענק היה בן 69 ושלושה חודשים. התובע 4 49. התובע 4, משה יוסף חתם על הסכם פרישה ופרש לפנסיה מוקדמת בשנת 2004. בדומה לתובע 9 גם הוא עבד במחלקת ההפצה של סניף באר שבע וגם הסכם הפרישה שלו לא כלל סעיף זכאות. פרישתו, כפי שעולה ממוצג נ/2 נעשתה על רקע העובדה שנפגע בתאונת דרכים, ולא במסגרת סגירה של יחידה. לטענתו, במו"מ שהתקיים עמו קודם לפרישתו, לא גילה לו נציג תנובה על קיומו של סעיף הזכאות, אשר נכלל בהסכמי פרישה של פורשים אחרים ומשכך לא יכול היה לדרוש כי סעיף דומה ייכלל גם בהסכם הפרישה שלו עצמו. טענה זו נדחית. כפי שהוכח, גם הסכמי פרישה של פורשים אחרים שפרשו כמו התובע 4, שלא במסגרת סגירת יחידה, לא כללו סעיף זכאות, ומשכך ממילא אין רלוונטיות לטענה כי תנובה הייתה חייבת ליידע אותו בנושא. 50. בנוסף, ובדומה לעניינו של התובע 9, אף אם היה נכלל בהסכם הפרישה של התובע 4 סעיף זכאות, הוא לא היה זכאי למענק, מאחר שבמועד חלוקת המענק עלה גילו על גיל הפרישה הסטטוטורי שלו. התובע 4 יליד 25.1.40. גיל הפרישה החוקי שלו הינו 65 ו-8 חודשים. במועד חלוקת המענק היה בן 68 שנים. התובעות 7 ו- 6 51. התובעת 7 פרחיה בוקסנבאום סיימה עבודתה בתנובה ביום 1.2.01. התובעת 6 פרידה טריסטמן סיימה עבודתה בתנובה ביום 1.1.02 (ראה נספחים י' ויא' לתצהיר גב' כהן). הסכמי הפרישה של השתיים לא כללו סעיף זכאות. לטענתן בכתב התביעה, אי הכללתו של סעיף כזה בהסכמי הפרישה שלהן מהווה הפלייתן לרעה. 52. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הפעם הראשונה שבה נכלל סעיף זכאות היה בהסכם סגירת מחלבת תל אביב שנחתם ביום 2.5.02. שתי תובעות אלו פרשו קודם למועד זה וכשם שבהסכמי הפרישה של כל שאר העובדים שפרשו קודם למועד חתימת הסכם תל אביב, לא הופיע סעיף זכאות, כך היה גם בעניינן. בחקירתה הנגדית כאשר התבקשה התובעת 6 לציין שמות עובדים שלטענתה הסכם הפרישה שלהם כלל סעיף זכאות הגם שפרשו בתקופתה, הסתבר כי אותם עובדים לא קיבלו את המענק הנדון (ראה עמ' 7 ש' 18 וכן עמ' 17 ש' 29-35 ומוצגים נ/3 ו- נ/4). מכאן כי גם טענתן, שאילו ידעו כי קיים רכיב נוסף שאודותיו יש לנהל מו"מ, לא היו מסכימות לפרוש ו/או לחתום על כתב ויתור וכי תנובה הסתירה מהן מידע מהותי- אין בה להועיל להן, שכן אף אם היו יודעות על קיומו של סעיף שכזה, יותר מסביר שהוא לא היה נכלל במסגרת הסכם הפרישה שלהן, כפי שלא נכלל באף הסכם שקדם למועד חתימת הסכם תל אביב. 53. יוער כי בנוגע לתובעת 7, גם אם הסכם הפרישה שלה היה כולל את סעיף הזכאות, לא היה בכך כדי להועיל לה, היות ובמועד חלוקת המענק עלה גילה על גיל הפרישה הסטטוטורי שלה. התובעת 7 ילידת 2.12.44 גיל הפרישה החוקי שלה הינו 60 ו-8 חודשים. במועד חלוקת המענק היתה בת 63 וחודשיים. התובעת 8 54. התובעת 8 אילנה בינוביץ, פרשה לפנסיה מוקדמת בחודש ספטמבר 2001, היינו לפני שנחתם ההסכם בעניין סגירת מחלבת תל אביב. בדומה לתובעות 6 ו-7 אף הסכם הפרישה שלה לא כלל סעיף זכאות, וזאת מן הטעמים עליהם עמדתי לעיל. 55. בניגוד לשתי התובעות 6- ו-7 טוענת התובעת 8 בתצהירה כי מר דוד שי, נציג תנובה במו"מ על פרישתה, הבטיח לה קודם לפרישתה כי תקבל את מענק המכירה כשזה יחולק. מנגד העיד מר דוד שי כי דברים אלה אינם נכונים וכי לא נתן לתובעת 8 כל הבטחה כפי שטענה. עוד הוסיף שי כי בתקופת פרישתה (ספטמבר 2001) מכירת תנובה כלל לא הייתה בתודעה ולא התייחסו אליה בהסכמי הפרישה או במו"מ שקדם להן. בסיכומיה טענה התובעת 8 כי שי אינו דובר אמת באומרו כי במועד פרישתה לא הייתה מודעות למכירתה של תנובה. בעניין זה העיד שי כי שימש בתפקיד שאינו בכיר וכי ברמת תפקידו לא היה דיון בנושא. עוד הוסיף כי לא ניהל אף פעם מו"מ על הסכם קיבוצי. (עמ' 18 ש' 22-28). 56. בפנינו שתי גרסאות מנוגדות אלא שגרסתו של שי נתמכת בנתון האובייקטיבי המלמד כי טרם נחתם הסכם תל אביב לא נעשה כל הסכם פרישה שכלל סעיף זכאות. בנוסף, עיון בהסכם הפרישה של התובעת 8 (נספח יב' לתצהיר גב' כהן), מלמד כי האחרונה ידעה לעמוד על זכויותיה ודאגה לעגן בכתב ובמפורש, את זכותה לנהל מו"מ נוסף בעניין אחר, וזאת במסגרת הסתייגות שהוסיפה בסעיף 8 להסכם- הוא סעיף הוויתור. מכאן התמיהה מדוע לא דאגה התובעת לציין במפורש את זכאותה למענק, שלדבריה הובטח לה. אין לתובעת 8 תשובה לתמיהה זו. סיכום ביניים 57. הוכח כי התובעים אינם זכאים למענק מן הטעמים הבאים: התובעים 1 ו- 2, אינם עומדים בתנאי הזכאות למענק שנקבע בהסכם הפרישה שלהם, שכן במועד חלוקת המענק גילם עלה על גיל הפרישה הסטטוטורי. באשר ליתר התובעים- אין כל מקור משפטי המעגן את זכותם לקבל את המענק. התובעים פרשו כולם (למעט התובע 9 שפוטר) לפני שנת 2006, כאשר הוכח כי עד שנה זו סעיפי זכאות נכללו, ככלל רק בהסכמי פרישה של עובדים שעבדו ביחידות שנסגרו. התובע 9 פוטר. סעיף הזכאות הוחל רק על עובדים שפוטרו במסגרת סגירת שלושת המחלבות הגדולות. התובע 9 לא עבד במחלבה כזו ופיטוריו נעשו על רקע אישי. התובעות 6,7 ו-8 סיימו עבודתן טרם מועד חתימת הסכם תל אביב (2.5.02), הסכם בו הופיע לראשונה סעיף הזכאות. בכל הנוגע לתובעים 3,4 ו- 7, הוכח כי גם אילו היה הסכם הפרישה שלהם כולל סעיף זכאות, הם לא היו זכאים למענק, מאחר שבדומה לתובעים 1 ו-2, גילם במועד חלוקת המענק עלה על גיל הפרישה החוקי שלהם. באשר לתובע 5, הרי שזה הגיע להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ועניינו אין טעון הכרעה. טענת האפליה 58. בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעת הפלתה אותם לעומת עובדים אחרים. נוכח האמור לעיל אין יסוד לטענה זו. עמדתי על כך שההבחנה בין עובדים פעילים לבין מי שסיימו עבודתם לעניין זכאות לתגמול בגין שינוי בעלות הינה הבחנה מקובלת ומוכרת בתחום משפט העבודה. כך גם קבעתי כי אין פגם בכך שהנהלת תנובה החליטה, במסגרת מו"מ שניהלה עם נציגות העובדים, להחיל את הזכאות לתגמול גם על מי שפרש פרישה מוקדמת במקרים של סגירת יחידות ארגוניות. מצאתי כי אף הסייג שנקבע באשר למי שעבר את גיל הפרישה הסטטוטורי, הינו סביר. 59. מעבר לכך, טענת האפליה לא תוכל להישמע מפי התובעים 1 ו- 2 שכן הסכמי הפרישה שלהם כללו סעיפי זכאות. הסיבה לכך שלא זכו לקבל את המענק נעוצה בעובדה שלא עמדו בתנאים שנקבעו בסעיף הזכאות עצמו. בדומה, הוכח ביחס לתובעים 3, 4 ו-7, כי גם אם הסכם הפרישה שלהם היה כולל סעיף זכאות, הרי שלא היו נהנים מהמענק שכן במועד החלוקה הם עברו את גיל פרישתם הסטטוטורי. התובעים לא הביאו ולו דוגמה אחת לעובד שקיבל את המענק על אף שעבר את גיל הפרישה החוקי שלו. 60. הוכח כי הסכמי הפרישה של התובעות 6, 7 ו- 8 נחתמו קודם למועד בו הופיע לראשונה סעיף הזכאות, וזאת במסגרת ההסכם הקיבוצי לסגירת מחלבת תל אביב. תובעות אלו לא הצביעו ולו על עובד אחד אשר הסכם הפרישה שלו נחתם קודם להסכם תל אביב ושכלל סעיף זכאות ו/או שולם לו המענק. 61. התובע 9 פוטר מעבודתו. הוא לא פרש לפנסיה מוקדמת אלא פוטר מטעמים אינדיבידואליים. התובע לא הביא ולו דוגמה אחת לעובד שפוטר שלא במסגרת פיטורים קולקטיביים עקב סגירת מחלבות, ושתנאי סיום עבודתו כללו סעיף זכאות. 62. מכאן המסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענתם בדבר הפליה פסולה. תוקף כתבי הויתור- ביטולם 63. נוכח האמור עד כה, מתייתר למעשה דיון בתוקפם של כתבי הויתור. עם זאת משטענו הצדדים לענין זה מצאתי מקום להתייחס גם לטענה זו. אין חולק כי כל התובעים חתמו על סעיפי ויתור הנכללים בהסכמי הפרישה שלהם או בכתבי ויתור נפרדים, במסגרתם הם מוותרים על כל תביעה וטענה כנגד תנובה. (הסכמי הפרישה צורפו כנספחים ה'-יג' לתצהיר גב' כהן. כתבי הויתור צורפו כנספחים יד'1-יד'8 לתצהיר). הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות גם מחמת "ויתור". בניגוד לכך טוענים התובעים כי לאור הפגמים ברצון - ובעיקר ההטעיה שהטעתה הנתבעת את הפורשים לעניין מענק המכירה - הרי שיש לבטל את סעיפי הויתור שבהסכמים ואותם בלבד. 64. הפסיקה קובעת, כי בגין אי השוויון בין המעביד לעובד יורחבו הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור על תביעות. כתב ויתור שנחתם תחת אילוץ אינו תקף. ויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות היינו ויתור שלא מדעת, אינו יכול לעמוד ואין לו נפקות משפטית. (דב"ע נב/ 217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3 בעמ' 34 - 35). תנאי פרישה מפלים סותרים את תקנות הציבור ועל כן, אין תוקף לויתור של העובד במסגרת הסכם מפלה. (בג"ץ 6845/00 איתנה ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נו' (6) 663). יחד עם זאת נקבע כי שעה שמדובר "בעסקת חבילה"כשכוונתם הברורה של הצדדים הייתה לסיים את היחסים ביניהם ולמנוע התדיינות משפטית בעתיד, יש ליתן תוקף להסכמתם.   בדב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל ואח', פד"ע כח 241 נפסק: "הסכם הפרישה מהווה "עסקת חבילה"וכל אימת שלא הוכח כי הטבות השר שהוענקו בו למערער אינן גורעות או עוקפות זכויות קוגנטיות- וכזאת לא הוכח- כי אז יש נפקות מחייבת להצהרת המערער במכתב ההסכמה כי אם ימולאו תנאי הפרישה ' לא תהיינה לי תביעות מעבר להם' ". ביה"ד הארצי שב על הלכה זו בדב"ע 98/ 211-3 זיבלי נ' בנק לאומי לישראל פד"ע לד' 455 בעמ' 462: "כאמור, בין כל אחד מן המערערים לבין המשיב סוכמה עיסקת פרישה מרצון, לפיה שולמו לו תשלומי יתר מעבר למגיע על פי דין, וזאת בין השאר על מנת למנוע בעתיד התדיינות משפטית לגבי המגיע בגין תקופת העבודה וסיומה. אשר על כן הצהיר כל אחד מן המערערים בכתב הקבלה והסילוק, כי "אין לו טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו בין מכח החוק ו/או הסכמים קיבוציים ו/או מכח כל הסכם אחר, וכי קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה או טענה מכל סוג וענין". כמובן שהחתימה על כתב הקבלה והסילוק אינה מונעת פנייה לערכאות על פי זכות היסוד לתבוע בבית המשפט, אולם משנקבע במקרה שלפנינו בפסק האזורי, כי הסכם הפרישה הינו עסקת חבילה של תנאי פרישה מרצון - אין לפתוח ולהתיר אותה עסקה כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים כשם שאין להתירה לאור טענת המעביד כי הפרתו של העובד אותה עיסקה מצדיקה ביטולה". (ראו עוד: דב"ע נה/154-3 אלקטרה תעשיות נ' גורין פד"ע כט' 378. דב"ע נב/19-3 בן יפלח נ' פולגת תעשיות פד"ע כה' 489; דב"ע לה/ 3-87 יצחק זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, ניתן ביום 3.6.76; ע"ע 1505/04 סבינה קרליגנו נ' אמ"צ שיווק מוצרי חשמל בע"מ, ניתן ביום 12.05.06). 65. משמע על פי ההלכה הפסוקה, עובד אשר פורש בתנאים העולים על תנאי הפרישה הרגילים במקום העבודה, ולא נפגעו זכויותיו הקוגנטיות ואשר חתם על ויתור על תביעות עתידיות - אין לאפשר לו לחזור בו מהתחייבותו זו. בענייננו, פרשו התובעים (למעט התובע 9 שפוטר) לפנסיה מוקדמת על חשבון תנובה וזכו לתנאי פרישה מיטיבים, כמפורט בסעיף 25 לתצהירה של גב' כהן. כל התובעים קיבלו זכויות עודפות מעל ומעבר למגיע להם על פי דין, וכך גם התובע 9 שפוטר , ושזכה לפיצויים מוגדלים בשיעור 200%. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמענק הנמצא בלב המחלוקת בתביעה זו, איננו זכות קוגנטית. כמו כן, עיון בסעיפי הויתור בכתבי הויתור ובהסכמי הפרישה מלמד כי אלו נוסחו באופן ברור וחד משמעי. רובם של התובעים חתמו על סעיף ויתור אף פעמיים- הן במסגרת הסכם הפרישה והן בכתב ויתור נפרד. לפיכך אני מקבל את טענת הנתבעת ולפיה, יש ליתן תוקף לכתבי הויתור. 66. באשר לטענת התובעים בדבר פגמים ברצון שאילולא הם לא היו חותמים על סעיפי הויתור. בסיכומיהם מתייחסים התובעים לשתי עילות בלבד - ניהול מו"מ בחוסר תום לב והטעיה. כדי להוכיח את עילת ההטעיה, על התובעים להראות קיומה של טעות, שנוצרה עקב הטעייה של תנובה ואשר טעות זו גרמה להם להתקשר בחוזה. לחילופין על התובעים להצביע על ראיות המעידות כי המו"מ עמם נוהל בחוסר תום לב וכי בשל כך התקשרו בחוזה. לעיל סקרתי בהרחבה את התשתית העובדתית הרלוונטית לכלל העובדים שיש בה לדחות טענה לניהול מו"מ בחוסר תום לב, כמו גם דחיתי את טענותיהם הספציפיות של התובעים בכל הקשור להסתרת מידע או הבטחות ומצגי שווא שהוצגו כלפיהם. מכאן שדין טענה זו של התובעים - להידחות. 67. במאמר מוסגר אוסיף, כי במסגרת כתב התביעה והסיכומים מעלים התובעים טענות באשר לנסיבות פרישתם, וכי למעשה אולצו לפרוש. טענות אלו אינן רלוונטיות לתיק זה אשר עניינו בשאלת זכאותם של התובעים למענק המכירה. התובעים אף מדגישים בסיכומיהם כי אינם עותרים לביטול הסכמי הפרישה שלהם בכללותם, אלא מבקשים הם את ביטול סעיפי הויתור בלבד. לפיכך אין מקום להידרש לנסיבות פרישתם של התובעים במסגרת פסק דין זה. סיכום 68. נוכח כל האמור לעיל, נדחות התביעות. הואיל ומדובר בתובעים שהינם גמלאים, אני מחייבם בהוצאות הנתבעת בסכום מופחת. כל אחד מהתובעים (למעט התובע 5) ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מענקמענק מכירה