קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתח נפשי בעבודה סוכרת / סוכרת בגלל מתח בעבודה: בפנינו תביעה להכיר במחלת הסוכרת שבה לוקה התובע כפגיעה בעבודה. ביום 27/10/08 ניתנה החלטת בית הדין ולפיה הוכח לכאורה קיומו של אירוע חריג בעבודה ביום 20/3/05. בית הדין מינה את ד"ר סגל פסח כמומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין מחלתו של התובע לבין האירוע בעבודה. ואלה העובדות שהועברו לד"ר סגל פסח: התובע עבד כטכנאי מחשבים בבנק לאומי (להלן: "הבנק") במשך כ-4 שנים, מחודש מרץ 2001. ביום 20.3.05 או בסמוך לכך זומן התובע למבדקי התאמה לקבלת קביעוּת בבנק. הזימון למבחנים אלה נמסר לו בהפתעה גמורה. עם זימונו למבדקים, נגרמו לתובע מתח ולחץ נפשי קשים, חרדה ונדודי שינה, שנמשכו לאורך התקופה עד למבדקים ומעבר לכך, בהמתנה לתוצאות. באותה תקופה לאחר ה- 20.3.05 התחיל התובע להרגיש, מעבר לתחושות הנפשיות הקשות, גם בתופעות של יובש בפה, צימאון והשתנה מוגברת.  ביום 2.6.05 נמסרה לתובע הודעת פיטורים. בחודש אוגוסט 2005 התגלתה אצל התובע מחלת הסוכרת. בפרק ה"דיון" בחוות דעתו כותב ד"ר פסח סגל: "סוכרת שהתגלתה בעקבות סימפטומים אופייניים באיש צעיר בגיל 29, ללא עודף משקל עם סיפור משפחתי חיובי לסוכרת. בבדיקות רמת C-Peptide נמוכה מאד. טיפול אנטי-דיאבטי פומי נכשל באופן ראשוני, והוא מטופל מאז באינסולין ומאוזן בצורה טובה." ואלה השאלות שנשאל ד"ר סגל פסח והתשובות שנתקבלו ממנו: (1) מהי מחלת התובע "ישנם שני סוגים עיקריים של סוכרת, שהיא בבסיסה מחלה תורשתית: סוכרת תלויה באינסולין = סוכרת מסוג 1: נגרמת ע"י מחסור מוחלט באינסולין, כתוצאה מהרס של תאי באיי לנגרהנס שבלבלב, אשר תפקידם לייצר ולהפריש את הורמון האינסולין. תאי נהרסים על ידי תהליך של חיסון עצמי שבמסגרתו הגוף מפעיל את המערכת החיסונית כנגד עצמו. בדם החולים מוצאים, לרוב, נוגדנים עצמוניים (Auto Antibodies) כנגד אינסולין ומרכיבים של תאי שבלבלב. החולים בדרך כלל צעירים (מתחת לגיל 30), וללא עודף משקל. התחלת המחלה חריפה, עם רמות גבוהות מאד של סוכר בדם, והפרשת גופיפי קטון (אצטון) בשתן. תרופות, בצורת כדורים, נגד סוכרת אינן פעילות בסוג זה של סוכרת וניתן לאזן את סוכר הדם אך ורק ע"י הזרקת אינסולין. סוכרת שמופיעה בגיל הנעורים היא בעיקר מסוג זה. סוכרת לא תלויה באינסולין = סוכרת מסוג 2: נגרמת ע"י תנגודת לפעולת האינסולין, כאשר בשלביה הראשונים אין מחסור באינסולין. רמת הסוכר בדם עולה רק כאשר בנוסף לתנגודת לאינסולין מתפתחת גם פגיעה בהפרשת אינסולין על ידי תאי בלבלב. פגיעה זו אינה קשורה במנגנון החיסוני. החולים בדרך כלל מבוגרים (מעל לגיל 40), ולרובם עודף משקל, וגורמי סיכון אחרים למחלת לב טרשתית. התחלת המחלה מתונה, וכמחצית החולים כלל אינם יודעים על מחלתם. הטיפול מבוסס בעיקר על דיאטה, והגברת הפעילות הגופנית. לפי הצורך, ניתן לטפל במחלה גם בכדורים, וכאשר מתפתח מחסור ניכר באינסולין, בדרך כלל לאחר שנים של מחלה - גם בזריקות. התורשה היא גורם אטיולוגי חשוב בשני סוגי הסוכרת, אבל גם גורמים סביבתיים-חיצוניים, לא תורשתיים, משחקים תפקיד בפרוץ המחלה בשני סוגי הסוכרת. הם יכולים להביא אצל אדם עם נטייה תורשתית, להופעת סוכרת אשר, אולי לא הייתה מתפתחת כלל, או שהייתה מתפתחת במועד מאוחר יותר. במקרה שלפנינו, מדובר באיש צעיר, ללא עודף משקל, אשר בגיל 29 התגלתה אצלו סוכרת. רמות C-Peptide בדם בזמן גילוי המחלה היו נמוכות מאד, כלומר הייתה פגיעה מאד משמעותית בתפקוד תאי . החל לקבל טיפול באינסולין מייד עם גילוי המחלה. זהו מקרה ברור של סוכרת מסוג 1.  מה גרם לסוכרת של ויקטור רווח יש להנ"ל נטייה (פגיעות) תורשתית (genetic susceptibility) לסוכרת, המתבטאת בסוכרת אצל אביו. הנטייה התורשתית מתבטאת בדרך כלל בתבנית מסוימת של Human Leukocytes Antigens = HLA, שהם חלבונים הנמצאים על גבי כדוריות דם לבנות, שהרכבם נקבע גנטית, והרכבים מסוימים מהם קשורים לפגיעות (susceptibility) מוגברת לפתח סוכרת אוטואימונית (של חיסון עצמי), מסוג 1. באנשים בעלי נטייה תורשתית, הסוכרת נגרמת על ידי תהליך של חיסון עצמי שהורס בהדרגה את תאי בלבלב. הגורם המפעיל את התהליך החיסוני המביא לסוכרת האוטואימונית (מסוג 1) איננו ידוע. יחד עם זאת, ישנה הסכמה בין חוקרי המחלה כי גורמים סביבתיים לא תורשתיים משחקים תפקיד בהופעתה באנשים שיש להם "נטייה" או "פגיעות" גנטית. הגורם להפעלת התהליך החיסוני יכול להיות מורכב, ואולי אפילו שונה במקומות שונים בעולם. גורם כלשהו, ייתכן וירוס, או חלבון חלב, או גלוטן, או גורם אחר, מפעיל את התגובה החיסונית האוטואימונית באנשים פגיעים. התהליך החיסוני הורס בהדרגה ובשקט, מבחינה קלינית, את מנגנון הפרשת האינסולין עד שנוצר מחסור כזה שדורש אספקת אינסולין מבחוץ כדי שהגוף יוכל להמשיך לתפקד. סוכר הדם עולה רק כאשר 95% מתאי כבר נהרסו. מחקרים הראו כי תהליך כזה יכול להמשך זמן רב, בדרך כלל שנים רבות1, ובדיעבד אין אפשרות לברר מתי התחיל. מצבי דחק גופני (מחלות קשות, פציעות, זיהומים קשים, וכו'), או דחק נפשי משמעותי וקשה, מביאים לתגובה הורמונאלית אשר גורמת לתנגודת גבוהה לפעילות האינסולין, ויכולים ליצור מצב של -cell stress אשר מביא להקדמת פרוץ הסוכרת בעקבותיהם. הסכימה שלעיל2 מראה את השלבים השונים בהתפתחות סוכרת אוטו-אימונית מסוג 1. הנטייה הגנטית מתחילה מן הלידה, ובשלב מאוחר יותר בחיים קורה האירוע אשר מפעיל את התהליך החיסוני. עם התמשכות התהליך מתחילה ירידה במסת תאי בלבלב ובמקביל מופיעים נוגדנים לאינסולין ולמרכיבי לבלב, והפרעות במערכת החיסונית, אשר יכולות להתגלות אילו היו נערכות בדיקות מתאימות. זהו השלב הטרום-סוכרתי המוקדם, שהוא לגמרי תת-קליני. בהמשך, בשלב הטרום סוכרתי המאוחר, ישנו איבוד מתמשך של תאי , ומופיעה כבר אי-סבילות לפחמימות בדרגות שונות. כאשר מרבית התאים הושמדה על ידי התהליך מופיעה סוכרת גלויה. מן הראוי לציין כי משך הזמן של התהליכים שתיארתי נמדד בשנים. במקרה שלפנינו, אין ספק כי לויקטור רווח יש פגיעות (susceptibility) גנטית לסוכרת. איננו יודעים בוודאות מהו הגורם שהפעיל את התהליך החיסוני, ומתי בדיוק זה קרה. לא ראיתי את תשובת בדיקות הדם "התקינות" שבוצעו לפני הניתוח הארתרוסקופי, אך ייתכן שהייתה לו לכל הפחות טרום סוכרת והפרעה בסבילות לפחמימות מסוג Impaired Fasting Glucose (IFG), או IGT (Impaired Glucose Tolerance) אשר פורשה כבדיקה תקינה. מעבר לכך, מייד עם גילוי הסוכרת היו ערכי C-Peptide נמוכים מאד, מה שמראה כי מרבית תאי כבר הוכחדו בתהליך שנמשך שנים. גם הערך הגבוה מאד של רמת HbA1c מראה שרמת סוכר הדם הגבוהה שררה אצל הנ"ל לפחות מספר חודשים." (2) האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות (3) האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע   "ידוע כי מצבי דחק, כגון מחלות קשות פציעות או תאונות, מעלים את רמת סוכר הדם באנשים עם סוכרת. על כך אין חילוקי דעות. הנושא השנוי במחלוקת הוא אם מצבי דחק יכולים לגרום לפרוץ סוכרת באנשים שלא הייתה להם סוכרת לפני הופעת הגורם המדחיק. מדובר בשני מצבים שכיחים אשר יכולים לקרות במקביל מבלי שיש ביניהם קשר סיבתי. מצבי מתח בלימודים, במשפחה, בצבא, בעבודה, בפרנסה, בענייני בריאות, וכו', שכיחים מאד בחיים המודרניים. אין ספק כי לא בכל מצב דחק שבעקבותיו נמדדים ערכי סוכר דם בתחום הדיאבטי ישנו, באופן אוטומטי, קשר בין הדחק ופרוץ הסוכרת. מצב דחק, גופני או נפשי, צריך להיות בעל עוצמה בלתי רגילה כדי להביא לתגובה המעלה את סוכר הדם לרמות סוכרתיות. לכן צריך לשקול כל מקרה לגופו מבחינת המצב הרפואי לפני הדחק, הסיפור המשפחתי, עצמת הדחק, משך הדחק, ועיתוי הופעת סימני הסוכרת יחסית לעיתוי מצב הדחק. לויקטור רווח הייתה פגיעות גנטית למחלה, ולמיטב הערכתי, כבר לפני כל פרשת בדיקת תפקודו, ולבסוף פיטוריו, של הנ"ל, כבר הייתה לו טרום סוכרת, ואולי אפילו סוכרת ממש שעדיין לא התגלתה. קשה להעריך עצמת דחק באופן אובייקטיבי, אבל הערכת תפקודו על ידי הבנק, שגרמה כנראה לתקופה מסוימת של מתח, לא נשמעת כמו אירוע דחק בעל עוצמה גבוהה. הוא עצמו לא הזכיר לרופאיו, בזמן אמיתי, את המתח בו היה שרוי בהקשר לסוכרת שהתגלתה. הבדיקות מראות כי משך ההיפרגליקמיה היה ארוך למדי. איני רואה סיבה "להאשים" בפרוץ הסוכרת דווקא תקופת מתח מסוימת, אחת מיני רבות בחיים. אני עצמי השתתפתי בוועדה, שכונסה ע"י האגודה הישראלית לסוכרת וביזמת אגף השיקום במשרד הביטחון, במטרה לקבוע עמדה "מדעית" לגבי הקשר בין מצבי דחק ופרוץ סוכרת חדשה. פשרת "3 החודשים" שהושגה בוועדה הינה מחוסרת כל בסיס מחקרי-עובדתי. כמו כן אין שם כל ניסיון להגדיר מהו "אירוע קשה" כפי שהוא מופיע בהמלצות הוועדה. ומעבר לכך, המלצות הוועדה לא זכו, מאז שפורסמו לפני שנים, למעמד משפטי מחייב בדיונים של וועדות הערר נגד פסיקות משרד הביטחון. אי לכך אני בדעה שאין מקום להתייחס להמלצות הוועדה כגורם בעל משקל בקביעת קשר סיבתי בין דחק וסוכרת. האם ייתכן שמצב הדחק עצמו מפעיל את התהליך האוטואימוני בשנים האחרונות פורסמו תוצאות מחקרים שנערכו בשוודיה (שבה שכיחות גבוהה של סוכרת אוטואימונית מסוג 1), המצביעים על האפשרות כי למצבי דחק נפשי במשפחה, או לדחק נפשי באם בזמן ההיריון, יש השפעה על שכיחות הופעת נוגדנים נגד תאי בתינוקות. אבל הממצאים הללו הם בתינוקות שזה עתה נולדו, והקשר שלהם להתפתחות עתידית של סוכרת מסוג 1 בילדים אלו עדיין אינו ברור. ולסיכום נקודה זו: על רקע של נטייה גנטית לסוכרת החל אצל ויקטור רווח תהליך אוטואימוני נגד תאי שהגורם לו, והמועד המדויק של תחילתו, אינם ידועים בוודאות. המתח הנפשי הקשור בפרשה שבה עסקינן אינו מהווה מצב שונה מחוויות חיים נורמאליים. לדעתי ישנו סיכוי של למעלה מ- 50% שהייתה לו לפחות טרום סוכרת, אם לא סוכרת ממש, הרבה לפני האירועים שבהם הוא תולה את האשם של גרימת הסוכרת שהתפתחה. בזמן גילוי המחלה הראו הבדיקות כי משך ההיפרגליקמיה אז היה כבר ארוך והיא התחילה, בסבירות של למעלה מ- 50%, לפני הבדיקות של כושרו לקבל קביעות. לדעתי, אין קשר בין עבודתו, ונכותו של הנ"ל בגין מחלת הסוכרת. השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, שצוינו לעיל, אצל התובע." לסיכום כותב המומחה: "דרגת נכותו הנוכחית בגין מחלת הסוכרת מטופלת בזריקות אינסולין, עם איזון טוב אך צורך בניטור מוגבר, היא 40%, לפי סעיף 4 (5 א') לתקנות." לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, ביקש התובע למנות מומחה רפואי אחר או נוסף מאחר שהמומחה חרג ממסכת העובדות שקבע בית הדין. בית הדין נעתר לבקשה ומינה את פרופ' משה גרטי כמומחה רפואי נוסף בתיק. ביום 1.3.10 ניתנה חוות דעתו של פרופ' גרטי ובה השיב המומחה לשאלות שהופנו אליו ע"י בית הדין. במבוא לחוות הדעת נכתב ע"י המומחה: "מר רווח ויקטור, מעברו - עבר חבלה וקרע במניסקוס ורצועה צולבת בברך ימין ב- 2003, עבר ניתוח ברך ב- 2004. במרץ 2005 עבר אירוע מצב סטרסוגני - דחק, מר רווח נשלח לבחינות התאמה לעבודה. באפריל ביצע הבחינות, וביוני 2005 הודיעו לו על פיטוריו. ביוני פנה לרופא עקב תלונות של יובש בפה, שתיה מרובה, נמצאה סוכרת. רמות סוכר מעל 500 מ"ג / HbA1C - 12.3% (נורמלי עד 6%)." ואלה השאלות שהופנו לפרופ' גרטי והתשובות שנתקבלו ממנו: (1) מהי מחלת התובע "על פניו מדובר בסוכרת מסוג 1, סוכרת שבלשון העם נקראה סוכרת נעורים. בסוכרת זו חסר ההורמון אינסולין ועדות לכך הן רמות ה- C-Peptide הנמוכות המופרשות שווה בשווה לכמויות האינסולין. הגיל תומך גם הוא באבחנה. לאבחנה והיא חשובה מאוד חסרות תשובות נוגדנים לתאי לבלב. במכתבו של פרופ' ארדון רובינשטיין, נמסר שהם נשלחו לבדיקה. כדאי היה לוודא התשובות."   (2) האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות   "האירוע שתואר הוא תהליך פיטורין והוא מאוד סטרסוגני, שני בהיררכית ה- Stress - דחק לאחר מות יקיר (העומד ראשון בהיררכיה). מקובל שתהליך דחק יכול לגרום או להחמיר סוכרת מטיפוס 1 ויש לכך הוכחות לרוב. אין הדבר כך, ואין עדויות להחמרה או גרימת מחלה בסוכרת מטיפוס 2 שהיא בלשון העם סוכרת של המבוגר. (לכן כל כך חשוב להביא תשובות הנוגדנים שנלקחו בכדי לבסס סופית שמחלתו של התובע היא סוכרת מטיפוס 1)." (3) האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע "מכיוון שאין לרפואה המידע המדוייק לסיבות אחרות לסוכרת 1, אם כי יש כאלה ויש הוכחות ש- Stress - דחק מחולל ויכול להביא למחלת סוכרת מסוג 1, יש להתייחס לעבודתו ופיטוריו כסיבת מחולל למחלה." לאחר קבלת חוות הדעת, צירף התובע תוצאות בדיקת נוגדים לתאי הלבלב אשר ביצע ביום 22.3.10. המומחה העביר את חוות דעתו המשלימה נוכח הבדיקה שצורפה. ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו: (1) מהי מחלת התובע "עם קבלת תשובת הנוגדנים שביקשתי 5.9 AB GAD נתקבלו כל הקריטריונים למחלת סוכרת מטיפוס 1 (בלשון העם סוכרת נעורים). הקריטריונים: גיל צעיר אמנם גבולי, 33 חוסר של אינסולין הנמדד לפי ערכי C-Peptide כמעט אפסיות 0.180/lit נוגדנים - נוגדן ל- GAD רמות סוכר גבוהות ביותר 500מג/ד"ל HbA1C 12.3% (נורמלי עד 6%)." (2) האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות "האירוע של בחינות ולאחר מכן פיטורין מהעבודה נחשב כסטרסוגני מן המדרגה הגבוהה. באירועים סטרסוגניים נחשבים פיטורין כסיבה מס' 2 לאחר סיבה מס' 1 - מות בן זוג. קיימת ספרות ענפה ותקפה ש- Stress משמש כסיבה ומחולל ליצירה או התפרצות סוכרת מסוג 1. ברור שיש מצע גנטי מתאים למחלה וקיימות גם סיבות אחרות כמו זיהומים ויראליים כמחוללים ומציתים מנגנון אוטואימוני (חיסוני)היוצר נוגדנים כנגד תאי פנקראס המפרישים אינסולין ולהרס תאים אלה עד חוסר מוחלט של אינסולין. למען הפרוטוקול ולידע הכללי, לא זה המקרה בסוכרת מסוג 2. הנתונים ש- Stress מחולל או גורם להופעת סוכרת מסוג 2 אינם עדיין תקפים ולוטים בערפל, ולכן החשיבות הגדולה להבדיל ולאבחן סוכרת מטיפוס 1 מזו של טיפוס 2." (3) האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע   "לא תוארו בתיקו של החולה סיבות אחרות כמו זיהום ויראלי, לא נערכו כמו כן בדיקות מיוחדות כי לא היה שום חשד קליני למחוללים, ואילו אירוע ה- Stress - (בחינות התאמה ופיטורין) הן סיבה גלוייה ובולטת. האירועים הסטרסוגנים קרו במהלך אפריל יוני, בסמיכות של פחות מחודש הופיעו סימנים קליניים של סוכרת מטיפוס 1." לסיכום כותב המומחה: "לאור כל אלה ניתן לומר, שאני מקבל את ניתוח המקרה ע"י פרופ' ארדון אורבינשטיין, ומסכם שהתובע לקה בסוכרת מסוג 1 כתוצאה ממצב של עקא נפשית שקרתה אותו חודש או פחות לפני הופעת סמנים קליניים של סוכרת. בשלב הנוכחי קביעת דרגת הנכות לנפגע עבודה היא של 40%, לפי סעיף 4 (5) א', מעודכן לינואר 2009." הנתבע ביקש מהמומחה להשיב על שאלת מאזן ההשפעות, קרי האם השפעת עבודתו של התובע על מחלתו פחותה בהרבה מהשפע גורמים אחרים אצל התובע. ביום 28.12.10 השיב המומחה כדלקמן: (1) עם בא תשובת המעבדה anti GAD Ab ((normal 0-1 u/l5.9 חיובי. אנו רשאים להתייחס אל החולה כסובל מסוכרת מטיפוס 1 D.M. type (סוכרת נעורים). (2) בסוכרת מסוג 1, רבות ההודעות שאירוע טראומתי נפשי גורם להתפרצות סוכרת. (3) במקרה שלפנינו, יש סמיכות זמנים בן אירוע הדחק הקשור לעבודה לתחילת סימני הסוכרת. (4) לאור אלה, אני רשאי לקבוע שהשפעת הדחק היא הקובעת. בעל המשקל העיקרי לפרוץ המחלה. כמו כן לא הוכחו כל סיבות אחרות להופעת המחלה. לאור אלה יש לקשור את דרגת הנכות לנפגע עבודה קרי 40% לפי סעיף 4 (5) א'. טענות הצדדים: לטענת התובע, פרופ' גרטי מונה לאחר שד"ר פסח סגל חרג ממסכת העובדות. בחוות דעתו קובע פרופ' גרטי שאירוע דחק יכול לגרום או להחמיר סוכרת מטיפוס 1 ובמקרה של התובע אירוע הדחק והפיטורים הינם הסיבה לפרוץ המחלה. יש לקבל את התביעה נוכח קביעתו החד משמעית של המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה למחלתו של התובע. לטענת הנתבע, ד"ר סגל מצא שהיו גורמים שעלו בהשפעתם על השפעת העבודה, כגון נטייתו הגנטית של התובע, שגרמו להופעת הסוכרת. התובע לקה בטרום-סוכרת, שטרם התגלתה, עוד לפני האירוע. די בחוות דעתו של ד"ר סגל כדי לדחות את התביעה. עוד טוען הנתבע כי חוות דעתו של פרופ' גרטי מבוססת על קביעה מוטעית, כגון שבמשפחתו של התובע אין סוכרת, עובדה שאיננה נכונה. המומחה מתבסס על אירוע המתמשך לאורך 3 חודשים, מהזימונים למבחנים ועד הפיטורים. לפיכך התייחס המומחה באופן שגוי להשתלשלות המקרים ובניגוד לאירוע החריג שנקבע ע"י בית הדין. לכן סבור הנתבע כי מאחר שהמומחה הסתמך בחוות דעתו על עובדות שגויות, אין לקבל את חוות הדעת ויש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר סגל, המומחה הראשון שמונה בתיק. הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובע, עיינו בחוות הדעת שהוגשו לתיק ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. בפני בית הדין מונחות שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה התבססה על כך שהמתח הנפשי הקשור בתביעה אינו מהווה מצב שונה מחוויות חיים נורמליות. אולם קביעה זו אינה מתיישבת עם קביעת בית הדין בהחלטתו מיום 27.10.08 כי מבחני ההתאמה לקבלת קביעוּת בבנק שנערכו לתובע היוו אירוע חריג. פרופ' גרטי, המומחה השני שמונה על ידי בית הדין, קבע כי בחינות ההתאמה והפיטורים היוו סיבה גלויה להופעת מחלתו של התובע. בהחלטתנו מיום 27/10/08 קבענו כי בחודש 3/05 זומן התובע למבדקי התאמה וביום 2/6/05 פוטר התובע מעבודתו בבנק. ברי כי לא ניתן לנתק בין שני אירועים אלה והם מהווים אירוע אחד, למרות שחלפו כשלושה חודשים בין שני אירועים אלה. בפסיקה הקיימת על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) הוכר הקשר הסיבתי בין קרות אירוע דחק חריף להתפרצות סוכרת מסוג 1. "במסגרת דו"ח התשעה קבע פנל המומחים שתי מסקנות שעומדות, במובן מסוים, בסתירה האחת לשנייה. מסקנה אחת היתה כי: "אין הוכחה מדעית חד משמעית כי מצבי לחץ נפשי גורמים להתפתחות סוכרת מסוג 1, לא ברור אם היעדר ההוכחה נובע מחוסר קשר או מהקושי המתודולוגי להוכחת קשר כזה בבני אדם". אולם בהמשך ממשיכה הועדה וקובעת כי: "באם החייל עבר אירוע קשה רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת, וכן כגורם להאצת תהליך הרס הלבלב. מבלי לפגוע מכלליות האמור לעיל, ובמידה והסוכרת תתגלה תוך 3 חודשים מהאירוע, יש לקבוע כי יש קשר בין האירועים". .... ....לסיכום, מכל האמור עד כה נקל להבין את חוסר האחידות הקיימת בפסיקת בתי המשפט והוועדות באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות למחלת הסוכרת ואסכולה רפואית התומכת בו. המומחים למחלת הסוכרת בעולם הרפואה בישראל חלוקים בעצמם בדעותיהם, ומחלוקת זו מוצאת את ביטויה בפסיקה. יש לזכור, כי חוות הדעת העקרוניות, אליהם גם התייחסו המומחים בענייננו, נתנו כבר לפני למעלה משמונה שנים ויתכן ומאז חלו שינויים והתפתחויות בעולם הרפואה, אולם זה החומר שקיים כרגע בפנינו. סבורני, כי יש בהחלט מקום לשקול בחינה מחודשת של השאלה האמורה על ידי ועדת מומחים חדשה ועדכנית שתוקם ביוזמתו או בחסותו של בית המשפט, כפי שנעשה ברע"א 8373/96 מאיר נ' קת"ג (פ"ד נז(1)931) ע"י בית המשפט העליון בעניין מחלת הקרוהן. ועדה כזו עשויה לתרום לגיבוש ויישום מדיניות אחידה וברורה אצל המערער באשר להכרה בקשר סיבתי בין תנאי שירות למחלת הסוכרת, ובנקודה זו מצטרפת אני לקריאתו של כב' השופט גנון בעניין אלמוג לעיל." (ת.א. (ת"א) 4311/02 משרד הבטחון - אגף השיקום נ' גוטמן ורד (ניתן ביום 7.8.2005 - פורסם במאגרים האלקטרוניים; שם בעמ' 7,9). סבורים אנו כי ניתן ללמוד לענייננו אודות האסכולה הרפואית המתגבשת והתומכת בקשר שבין מחלת הסוכרת לבין דחק נפשי חריף. עינינו הרואות כי המומחים חלוקים ביניהם באשר לקשר הסיבתי הרפואי בין דחק נפשי קיצוני לבין הופעת מחלת הסוכרת. לפיכך, על פי ההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי בדב"ע נג/44- 0 - המוסד נ' טישלר פד"ע כו 199, 209, במקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המבוטח. פרופ' גרטי קבע בחוות דעתו באופן חד-משמעי כי אירוע הדחק הוא הסיבה להופעת מחלת הסוכרת. פרופ' גרטי לא התעלם מהשפעות גנטיות, אולם סבור שהדחק הוא הסיבה העיקרית להתפרצות מחלת סוכרת מסוג 1. תמיכה לחוות דעתו של פרופ' גרטי מצאנו בחוות דעתו של פרופ' ארדון רובינשטיין, מומחה לרפואה פנימית ומחלות מטבוליות, שהוגשה על ידי התובע, שקובע: "במקרה שלנו הסמיכות בין הארוע של דחק לתחילת הסימפטומים של הסוכרת מדברת בעד עצמה. מכל האמור לעיל אני מסכם שמר רווח ויקטור לקה בסוכרת סוג 1 כתוצאה ממצב של דחק נפשי שקרה אותו חודש או פחות לפני הופעת הסימפטומים של הסוכרת." נוכח האמור לעיל, סבורות אנו כי האירועים שהתרחשו בחייו של התובע מיום מבחני ההתאמה ועד פיטוריו גרמו למחלת הסוכרת. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. ערעור בזכות על פסק דין זה בתוך 30 יום ממועד המצאתו. התחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשיסוכרת