לאחר תיקון שנעשה בחוק עבודת נשים בשנת 2006 , רשאי בית הדין לתת פיצוי הן בגין נזק לא ממוני והן בגין נזק ממוני בגין הפרתו של חוק עבודת נשים. בעניין "סלאנגו" אשר ניתן ביום 7.07.10, דן בית הדין הארצי ביחס שבין חוק עבודת נשים ובין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ונקבע, כי תכליתו של חוק עבודת נשים היא התכלית לפיה ראוי להתפרש חוק השוויון. כב' הש' פליטמן ציין: "כאן המקום להעיר, כי כיום, לאחר תיקון חוק עבודת נשים והוספת סעיף 13א' לחוק, לפיו רשאי בית הדין ליתן צו המורה על החזרה לעבודה, בהתאם לסעיף 13א'(א)(2) לחוק, ולפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק ממון, בהתאם לסעיף 13א'(א)(1) לחוק, וכי סכום הפיצוי הכולל בגין נזק ממוני ולא ממוני לא יפחת מ- 150% מהשכר שהיה מגיע במהלך התקופה המזכה, בהתאם לסעיף 13א'(ב)(1) לחוק; אזי, תביעה כאמור על פי חוק עבודת נשים אפשר שמייתרת את עילת התביעה על פי חוק השוויון, כפי שהיה המצב בפרשת מורי." (עע (ארצי) 549/08 סלאנגו קריסטליין בע"מ נ' אינה חי) מכאן, שכאשר פוסקים אנו פיצוי בגין נזק לא ממוני מכוח חוק עבודת נשים, אין לפסוק פיצוי כאמור גם מכוחו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ור' בעניין זה קביעתה של כב' הש' קציר בעניין יוליה זייגלר: "התובעת דורשת תשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. היות וחוק עבודת נשים חל בנסיבות המקרה, אין מקום לפסוק לפיצוי כספי גם בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שיש להחילו במקרים בהם חוק עבודת נשים אינו חל, ולא כך המקרה שלפנינו. " ( (נצ') 2225/08 יוליה זייגלר נ' ש.י. אינסטלציה ותשתית שמאי בע"מ - מאגר משפטי) נזק לא ממוניעוגמת נפש / נזק לא ממוניחוק עבודת נשים