קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לנכות כללית לאחר היוון גמלת נכות מעבודה: התביעה שבפנינו עניינה זכאות התובע לגמלת נכות כללית. רקע עובדתי התובע, יליד 1958, נפגע בעבודה ביום 31.7.95 ונקבעה לו דרגת נכות מעבודה בשיעור 63% מיום 1.3.97. גמלת הנכות מעבודה, לפי ערכה כיום, לו היתה משולמת לתובע, היתה עומדת על סך של 3119 ש"ח לחודש. התובע ביקש לערוך היוון לגמלת הנכות מעבודה. הנתבע קיבל בקשתו של התובע וערך היוון מדורג, בשלוש פעמים. ההיוון הראשון נעשה ביום 1.7.01, ביחס ל- 12.4% מגמלת נכות מעבודה, והתובע קיבל מענק בסך של כ-100,000 ש"ח. ההיוון השני נעשה ביום 1.10.05, ביחס ל-9.8% נוספים מגמלת הנכות מעבודה, והתובע קיבל מענק בסך של כ-80,000 ש"ח. ההיוון השלישי נעשה ביום 13.7.08 בגין יתרת הגמלה, 40.8%, ולתובע שולם מענק של כ-285,000 ש"ח. התובע פנה לנתבע בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית. הועדה לעררים מיום 1.6.09 קבעה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור 40% בגין הפרעה דכאונית, מיום 1.6.08 ועד 31.5.10, וכן דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75% מיום הפסקת עבודתו, יום 1.11.08, ועד תום הנכות הזמנית. גמלת הנכות הכללית, לו היתה משולמת לתובע, היתה עומדת על 2913 ש"ח לחודש. תביעת התובע לקצבת נכות כללית נדחתה לאור המענק המהוון שקיבל, בשל כפל גמלאות. התובע הגיש תביעתו זו לבית הדין כנגד דחיית תביעתו לקצבת נכות כללית ושיעור הנכות הכללית שנקבע לו. בדיון מיום 18.10.10 נשמעו בפנינו טיעונים בעל פה. מאחר שמדובר בשאלה משפטית בעיקרה, לא התנהלו הוכחות ושני הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות הצדדים השאלה שבפנינו היא, האם לתובע זכאות לקצבת נכות כללית, לאחר שקיבל מענק בגין נכותו מעבודה. זאת בשים לב לחבות הנתבע לפי סעיף 320 לחוק להפעיל שיקול דעת בעת ביצוע ההיוון לבקשת מבוטח. לטענת התובע, שגה הנתבע עת ביצע ההיוון בהתאם לבקשת התובע, חרף היות התובע חולה במניה דפרסיה במועד ביצוע ההיוון בשנת 2008, בהתאם להחלטת הועדה לעררים. לטענת התובע, הנתבע לא הפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו בחוק בצורה הראויה, בכך שהעביר המענק לידי התובע. עוד לטענת התובע, כל הכספים שקיבל במסגרת המענק ירדו לטמיון בשל מחלתו, הואיל וזו פגעה בשיקול דעתו וגרמה לו לשיקול דעת כלכלי שגוי ותחושת בטחון מופרזת ביכולותיו העסקיות. לטענת התובע אפוא דין החלטת הנתבע מיום 13.7.08 בדבר היוון גמלת הנכות הכללית - בטלות. התובע טוען כי משההיוון הינו בגדר VOID, זכאי הוא לקצבת נכות כללית. לטענת הנתבע, אין התובע זכאי לקצבת נכות כללית אחר שקיבל המענק בגין קצבת נכות מעבודה, היות שיש בכך משום כפל גמלאות, בהתאם לחוק ולפסיקה בנדון. לטענת הנתבע, שקל את בקשת התובע לבצע היוון ומהראיות שהיו בפניו הגיע למסקנה כי אין מניעה לבצע היוון מדורג כמבוקש, ושיקול דעתו באותה עת היה סביר. הנתבע טוען כי הואיל וסכום קצבת הנכות הכללית לחודש נמוך מהסכום החודשי של גמלת הנכות מעבודה, לו היתה משולמת לתובע כיום, לא עולה בענייננו שאלה של תשלום יתרת קצבת הנכות הכללית. הנתבע טוען כי טענות התובע נזיקיות הן במהותן, ואינן מצויות בגדרי סמכותו של בית דין זה. דיון והכרעה שקלנו טענות הצדדים ומסקנתנו היא כי התובע אינו זכאי לקצבת הנכות הכללית אותה תבע, ודין התביעה להדחות. סעיף 320 (ט) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון: קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי כללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקצבת נכות לפי פרק ט') התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כך: נכה עבודה שקיבל מענק, ותוך התקופה שלגביה חושב המענק נעשה זכאי לקבלת קיצבת נכות, תשולם לו הקיצבה בתקופה האמורה, אם סכום קיצבת הנכות המגיע לו בעד החודש הקובע (להלן - קיצבת נכות מלאה) עולה על סכום המענק בערכו החודשי. תקנה 3 לתקנות קובעת כי התשלום יהיה בערך ההפרש בין הקצבאות: עלתה קיצבת הנכות המלאה על סכום המענק בערכו החדשי, תשולם קיצבת נכות חלקית בשיעור השווה ליחס שבין הפרש הסכומים האמורים לבין קיצבת הנכות המלאה. דין המענק כדין גמלת נכות מעבודה, היות שבא להחליפה. מכלל הן אתה שומע לאו, כאשר ערך גמלת הנכות מעבודה לחודש עולה על גובה קצבת הנכות הכללית לחודש, ואין פער בין הקצבאות לטובת הנכה, אין מקום לתשלום כפל גמלאות. בעב"ל (ארצי) 88/98 המוסד לביטוח לאומי נ' גדעון נאמן (ניתן ביום 11.5.06) נדונה הסוגיה של כפל גמלאות כבענייננו, ונקבע שם מפורשות כי לשון הסעיף ברורה ואינה מאפשרת תשלום קצבת נכות כללית למי שקיבל מענק בגין גמלת נכות מעבודה, בנסיבות דומות לנסיבות דנן: "חוק הביטוח הלאומי אינו מאפשר תשלום כפל גמלאות. קביעה זו נוגדת את הרעיון הביטוחי ואת הרעיון הטמון בתכליתו של הביטוח הסוציאלי. מטרתה של קצבה הוא להחזיר את מצבו של הניזוק לקדמותו. ... ברי כי אין אדם יכול לקבל פיצוי כפול בגין אותה עילה, נכות או פגיעה. עמד על כך השופט י' אנגלרד בעניין הילה וייס (ע"א 1162/96 הילה וייס, קטינה, באמצעות הוריה ואחרים נ. אביעד יוסף מאק ואחרים פ"ד נג(2), 79). " ראו גם: בל (ת"א) 6386/04 אלוני יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.1.07) נמצא אפוא כי אין התובע זכאי לקצבת נכות כללית לנוכח המענק שקיבל עם היוון גמלת הנכות מעבודה, לבקשתו, ובשים לב לכך שגמלת הנכות מעבודה לחודש בערכה היום, לו היתה מתקבלת, היתה עולה על קצבת הנכות הכללית החודשית לה זכאי. התובע טוען, כי חרף הוראת החוק והפסיקה בעניין כפל הגמלאות, זכאי הוא לקצבת נכות כללית הואיל וההיוון מיום 13.7.08 הינו בטל ומבוטל, הואיל והנתבע לא הפעיל שיקול דעתו בעת עריכת ההיוון, באופן ראוי כמתחייב על פי דין, בשים לב לכך שהתובע (בהתאם להחלטת ועדת העררים מיום 1.6.09, רטרואקטיבית ליום 1.6.08) לקה אותה עת בהפרעה דו-קוטבית, מניה דפרסיה. סעיף 113 לחוק שכותרתו "מענק במקום קצבה", מורה באילו נסיבות ניתן להוון את קצבת הנכות מעבודה, כדלקמן: (א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע. (ב) הסכים המוסד לשלם לנכה עבודה מענק לפי סעיף זה בתנאי שהמענק ישמש לו להשגת מקור פרנסה, ולדעת המוסד קיים צורך בפיקוח על הוצאת הכסף, רשאי בית הדין לעבודה, לפי בקשת המוסד, למנות אדם שלידיו יינתן המענק, כולו או מקצתו, וליתן לאותו אדם הוראות בדבר השימוש במענק. השאלה בה חלוקים הצדדים היא האם יישם הנתבע הוראות סעיף זה כראוי. כעולה מפניית עובדת השיקום של הנתבע אל ועדת ההיוונים העליונה של הנתבע, שצורפה לסיכומי הנתבע, הנתבע שקל את בקשת התובע להיוון מלא, והפעיל שיקול דעת סביר במסגרת מכלול הנתונים שהיו בפניו. מעיון במכתב זה עולה כי הנתבע שקל את הכנסת התובע וכן הכנסת אשתו, את אי התנגדות רופא הנתבע ביחס להיוון, את נימוקי בקשתו של התובע לקבלת ההיוון המלא - ביניהם בקשתו להשקיע את הכסף בעסקו לרכישת רכב טוב יותר כך שלא יזקק להשקיע בתיקונים רבים, את היות התובע אב לבת קטינה בת 14, את הרקע ההשכלתי והתעסוקתי של התובע וכן את הצלחת שני ההיוונים הקודמים שנערכו באופן מדורג. למכתב צורפו תשעה נספחים התומכים באמור בו, ביניהם בקשת התובע עצמו שצורפה לסיכומי הנתבע. כך נאמר בין היתר במכתב זה: "שמעון מוכר במחלקת השיקום משנת 2001, למד בתכנית שיקום וכאמור קיבל בעבר שני הוונים. ... כיום מבקש הוון מלא על מנת שיוכל לרכוש רכב חדש וכך לא יצטרך להשקיע בתיקונים ובהוצאות החזקה גדולות. בבעלותו כיום רכב פורד אקונוליין שערכו על פי המחירון 35,000 ₪. מבקש לרכוש מרצדס ל-16 נוסעים דגם 515, על פי הצעת מחיר הסוכנות מחיר הרכב 214,415 ₪ וכן יש תוספת התקנת מושבים בסך שבין 80,000 ל 100,000 ₪. רופא המוסד אישר שמצבו הרפואי יציב ואין לו התנגדות להוון מלא. כאמור שמעון מבקש הוון מלא שמסתכם כיום ב 287,740 ₪. ההכנסות של שמעון ושל אשתו: קצבת נכות: 1933 ₪ עבודה כנהג הסעות 4637 ₪ הצהיר במח' עצמאיים על הכנסה שנתית של 55644 ₪ משכורת של אשתו 8296 ₪ סה"כ ההכנסות לחודש 14,866 ₪ במידה שיאושר ההוון המלא ותקוזז הקצבה יישאר עם הכנסה חודשית של 12933 ₪. לשמעון כאמור עוד בת צעירה בגיל 14 הוא צריך להשאר עם הכנסה קבועה ובטוחה של 6360 ₪ על פי לוח ט'. יש לזכור שמדובר באיש עבודה שעובד בתחום ההסעות מזה 7 שנים ולדבריו כל השנים היו בבעלותו מכוניות מיושנות עם הוצאות תחזוקה גבוהות. במידה וירכוש רכב חדיש לא יהיו הוצאות על תיקונים, לדבריו הוא רוכש רכב שעובד על דיזל והוצאות התחזוקה יותר נמוכות וכך גם יגדלו הכנסותיו. (ההדגשות במקור, א.א.) זאת ועוד, כעולה מפרוטוקול הועדה לעררים מיום 1.6.09, (צורף לכתב ההגנה) התובע עבד כנהג עד ליום 31.10.08, ומאז אינו עובד. דהיינו, במועד בו נשקלו השיקולים לעניין עריכת ההיוון, עדיין עבד התובע עבודה מסודרת כנהג משאית. התובע עצמו כתב בכתב התביעה כך: "את הכסף שקבלתי עבור נכות מעבודה קבלתי לפני שתבעתי על הנכות הכללית מאחר ובאותה תקופה עבדתי ותפקדתי (לצערי עקב המחלה לא נשאר ברשותי הכסף)." (ההדגשה שלי, א.א.). עניינו של התובע דנן עונה אפוא על סעיף 113 (א) לחוק. ראשית, דרגת נכותו מעבודה העולה על 20%. שנית, הדרישה המופיעה בחוק ביחס להסכמת נכה העבודה, ודאי שהתקיימה במקרה שבפנינו, שכן התובע הוא זה שביקש עריכת ההיוון (מספר פעמים). כמו כן, בהתאם להוראות החוק על הנתבע היה לבחון האם יש לתובע "הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור", ואלה התקיימו לנוכח עבודת אשת התובע ומשהתובע עבד עבודה קבועה מספר שנים, וביקש להשתמש בכספים לשם ייעול אמצעי עבודתו, בקניית רכב טוב יותר כך שייחסכו התיקונים הרבים שנדרש לבצע ברכב הקודם. שיקול דעתו של הנתבע באותו מועד היה אפוא סביר, ואין לזקוף לחובתו את העובדה שלתובע נקבעה ביום 1.6.09 דרגת נכות בשל ההפרעה הדיכאונית, גם אם זו נקבעה שנה אחורנית, למועד שקודם עריכת ההיוון. בנסיבות שפורטו לעיל, אנו סבורים כי הנתבע הפעיל שיקול דעתו כראוי בעת עריכת ההיוון, ואין מדובר בפעולה שדינה בטלות. אין לקבל טענת התובע לפיה ההיוון שנעשה דינו בטלות, וזאת לאחר שכילה את כל הכספים שקיבל במסגרת המענק. התובע לא הוכיח כי בזבוז כספי המענק היה קשור בהכרח למחלתו. העובדה שהתובע כשל בביצוע עסקיו ולא ניצל נכון את כספי המענק, אין בה כדי לחייב את הנתבע בתשלום כפל גמלאות לתובע. החוק לא דורש מהנתבע בכל מקרה ומקרה להעמיד פיקוח על השימוש בכספי המענק, על מנת לוודא כי הנכה ישתמש בכספים בצורה המיטבית, אלא רק במקרים המצדיקים זאת, ובמקרה זה סבר הנתבע לאור הנתונים שהונחו בפניו, כי אין צורך בפיקוח כזה. טיעוני התובע הם בבחינת חכמה שלאחר מעשה, ואין בהם כדי להצביע על פגם בשיקול דעתו של הנתבע באותה עת. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום שיקבלו פסק הדין. נכות כלליתנכות מעבודההיווןהיוון קצבאותנכות