קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות הבית בדרך לעבודה: 1. זוהי תביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובעת ביום 3.7.06 כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") משנפגעה, לטענתה, בדרכה ממעונה למקום עבודתה. 2. המל"ל דחה את התביעה מן הנימוק, כי "מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי התאונה אירעה בהיותך עדיין בחצר ביתך הפרטי ובטרם התחלת את דרכך לעבודה" (ר' מכתב הדחייה מתאריך 11.3.07). החלטה זו היא מושא התביעה דנן. רקע עובדתי כללי: 3. התובעת, תושבת אום אל פחם, עבדה במועדים הרלבנטיים כאחות במרכז לבריאות המשפחה וטיפת חלב בעירה. 4. התובעת מתגוררת ביחד עם בעלה ו- 7 ילדיהם בדירה העליונה בבית דו קומתי (להלן: "דירת התובעת"). בדירה אשר בקומה הראשונה (מתחת לדירת התובעת) מתגורר גיסה של התובעת עם ב"ב (להלן: "דירת הגיס"). 5. הורי בעלה של התובעת מתגוררים בבית נפרד, הצמוד לביתה של התובעת (להלן: "בית ההורים"). בצמוד לבית ההורים מתגורר גיס נוסף של התובעת עם ב"ב (להלן: "בית הגיס הנוסף"). 6. כל הבתים הנ"ל מוקפים גדר אבן. למתחם זה, של כל הבתים, ייקרא להלן: "המתחם הסגור"). 7. מדלת דירתה של התובעת יורדות מדרגות חיצוניות משיש (להלן: "המדרגות") והן מובילות אל שער ברזל, המשמש לכניסה/יציאה לרחוב וממנו (להלן: "השער"). בין מדרגת השיש האחרונה בגרם מדרגות זה ,לבין השער, מפריד משטח בטון של כחצי מטר. (ר' להמחשה תמונות, אשר צולמו בשטח ע"י חוקר המל"ל: ת/1, ת/4,ת/8, ת/10, ת/3,ת/11 ו - ת/12). 8. בפנייה חדה ימינה, מיד עם המעבר בעד השער (מן הרחוב) למשטח הבטון, ניתן להגיע לדירות הורי הבעל והגיס הנוסף, דרך מעבר צר, מאד לא מסודר , בין אבנים, כמתועד בתמונה מס' ת/7. הבהיר לעניין זה חוקר המל"ל בעדותו: " מדובר במעבר צר ולא במעבר מסודר, זה מין קיצור דרך למי שנכנס בשער בו מדובר אל חצר המשפחה, החמולה......לא מדובר במשהו מסודר שדרכו עוברים אנשים , אלא זה כמו קיצור דרך ואני נותן לדוגמא דילוגים שאני מדלג על מסלעה בביתי על מנת להגיע לפתח....אני מפנה לתמונה ת/7 ולתיאור המילולי שמופיע לצד התמונה, שם רשמתי במפורש: "יש מעבר לא סדיר או מוסדר בין העץ לחומה". 9. לדירת הגיס (בקומה התחתונה בבית הדו קומתי, שבקומתו העליונה - דירת התובעת) קיים מעבר נפרד, דרך שער ברזל נוסף, המוביל אל הרחוב המקביל, בצידו השני של הבית. 10. בסמוך לבתיהם של ההורים והגיס הנוסף קיים שער ברזל נוסף, שלישי במספר במתחם (ת/9- מסומן בחץ ירוק) , דרכו ניתן לעבור מן הרחוב לכל הדירות במתחם. עפ"י עדות התובעת, בשער זה "משתמשים על מנת להכניס ולהוציא את עגלת הנכים של חמותי ופרט לזה שער זה נעול כל הזמן והמפתח אצל חמי". 11. ביום 3.7.06, בשעה 6:40 לערך, יצאה התובעת את פתח דירתה בקומה השנייה וירדה בגרם מדרגות השיש, אל עבר שער הברז, על מנת לצאת לרחוב ולעשות דרכה לעבודה. התובעת נפלה ונחבלה בראשה עת החליקה על מדרגת השיש האחרונה (ר' המדרגה המסומנת X בתמונה ת/6), בטרם צאתה את החצר דרך שער הברזל. התובעת נפלה אחרונית, כשגבה וראשה על המדרגות , וכדבריה: "... אני יצאתי מהבית, זה קומה שנייה, ירדתי במדרגות מהבית, הלכתי בחצר לשער בשביל לצאת, פתחתי את השער של החצר, רציתי לצאת ובמדרגה האחרונה בירידה מהחצר התחלקתי וקיבלתי מכה בראש מאחורה. אני התחלקתי על הגב... ..... זה מדרגות שלנו על הקצה של החצר בשער יציאה יש 10-15 מדרגות זה בסוף המדרגות כי פתחתי את השער, השער פתוח כל הזמן...מה שאני זוכרת זה שירדתי במדרגות ביציאה מהחצר שמתי את היד על הידית של השער ואז נפלתי ולא הספקתי לצאת מהחצר שמתי את היד על השער נפלתי ולא הספקתי לצאת מהחצר שמתי את היד על השער ונפלתי על המדרגות...". (ראה הודעתה לחוקר המל"ל , נ/4). 12. עוד אישרה התובעת, בהודעתה לחוקר, כי המדרגות בהן נפלה הן מדרגות פרטיות שלה ושל משפחתה, המצויות בשטח חצרה הפרטית. להלן עדותה לעניין זה: "ש. של מי המדרגות אשר נפלת עליהן? ת. כן זה מדרגות שלנו על הקצה של החצר יש 10-15 מדרגות... ש. של מי המדרגות, מי בנה אותם? ת. זה מדרגות שלנו , משיש, זה חלק. ש. האם נפלת בתוך החצר הפרטית שלכם או מחוץ לחצר? ת. בתוך החצר, לא הספקתי לצאת מהחצר.... ש. את מי משמשות המדרגות אשר עליהן נפלת? ת. זה פרטי שלנו בחצר בכניסה לחצר. ש.מה לדעתך גרם לנפילה? ת. מה שאני זוכרת הנעליים שלי לא היו בסדר הם היו חלקות ובגלל שיש שיש ואני ממהרת ללכת ובגלל זה החלקתי, אני לבשתי סנדל. ש. לאיפה נפלת כאשר החלקת , האם מחוץ לחצר או בתוך החצר? ת. מה שאני זוכרת זה ששמתי יד על השער בשביל לפתוח אותו ולצאת ואז התחלקתי אחורה נפלתי על הגב וקיבלתי מכה בראש מהמדרגה האחרונה ונפלתי בתוך החצר שלנו. .... ש. את מי משמש השער והמדרגות בהן נפלת? ת. רק את בני המשפחה שלנו." (ר' עמ' 3 למסמך נ/4, שורות 80- 95; עמ' 4 שורה 115. ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.). 13. מנגד, בכתב תביעתה לביה"ד, כמו גם בתצהיר עדותה הראשית (ת/13) ולאחר מכן בחקירתה הנגדית בביה"ד טענה התובעת, כי השער, המדרגות והשביל הסמוך משמשים את כל דיירי הבתים המתגוררים ב"מתחם הסגור" (קרי - בני "החמולה" בלשונה) , כמו גם "את תושבי האזור", אשר "הללו נוהגים להיכנס דרך השער ולחתוך דרך חצרי המתחם וזאת על מנת לקצר דרכם לרחובות הנמצאים מאחורי ביתה של הנפגעת". 14. במהלך חקירתה הנגדית, עת הוסבה תשומת ליבה להודעתה לחוקר, בה מסרה כי השער והמדרגות משמשים "רק את בני המשפחה שלנו" טענה התובעת, כי "בני המשפחה" משמע - "החמולה". בד בבד אישרה, כי על מנת להגיע לדירתה , פותחים את השער, עולים על המדרגה המסומנת X (בת/6) ובהמשך המדרגות עד דלת דירתה (ראה במענה לשאלת ביה"ד, בעמ' 3 לפרוטוקול). התובעת הודתה לבסוף, כי בעוד ש"על מנת להגיע לבתים של החמולה, למשל - לדירת הורי בעלי או הגיסים, פותחים אם כן את השער ופונים מיד ימינה ואני מצביעה שוב על השער המסומן בתמונות למשל ת/5 ו ת/8. המעבר ימינה לשטחם הוא עוד לפני המדרגה עליה נפלתי ואין כל צורך לעלות על מדרגה זאת לע מנת להגיע אליהם". (ההדגשות- אינן במקור,ע.ק). הוא הדין לגבי המעבר לביתו של הגיס (בקומה מתחת לדירת התובעת) - לו יש למעשה שני מעברים: האחד - מאחורי הבית לרחוב המקביל/האחורי והשני - דרך השער ופנייה ישירה ומיידית (שמאלה) לביתו, שוב - ללא צורך בעלייה על המדרגה X. בסיכומו של דבר חזרה והודתה: . "לעומת זאת, אם מישהו רוצה לבוא אלי, לדירתי, הוא חייב לעלות על אותה מדרגה המסומנת ב X גם בת/8, לפנות שמאלה ומיד לעלות על המדרגות שמובילות ישר לדירתי ועליהם דיברתי קודם" (ר' סיפא עדותה בחקירה הנגדית, עמ' 6 לפרוטוקול). 15. המחלוקת היא בשאלה, האם נפגעה התובעת בתחום מעונה הפרטי או בהיותה בדרכה לעבודה. לטענת ב"כ התובעת, היא נפגעה ברשות הרבים, שכן השער, המדרגות, משטח הבטון והשביל הסמוך (בפנייה ימינה מיד עם המעבר בשער) משמשים את כל דיירי הבתים (החמולה) המתגוררים במתחם; בנוסף, משמש השער את כל תושבי השכונה המבקשים "לחתוך" דרך חצר הבית על מנת להגיע אל הרחוב המקביל הנמצא בצידו השני של המתחם ובכך "לחסוך" הליכה מסביב לחצר המשותפת. משנפלה התובעת ברשות הרבים, בדרכה ממעונה למקום עבודתה, מדובר בתאונת עבודה. לטענת ב"כ המל"ל מנגד, אירעה התאונה עת היתה התובעת עדיין בחצר ביתה הפרטי, בטרם יצאה לרשות הרבים אל "הדרך (לעבודה)". ב"כ המל"ל ביקש להעדיף לעניין זה את עדות התובעת בפני חוקר המל"ל , בה הבהירה כי נפלה במדרגה האחרונה בגרם המדרגות אשר נמצא בשטח הפרטי ומוביל לדירת מגוריה בלבד, מה גם נוכח עדותה בדבר הגורם לנפילה בשטח זה. ב"כ המל"ל ביקש, אפוא, לדחות את התביעה, משאין מדובר בתאונת עבודה כהגדרתה בחוק ובהלכה הפסוקה. הכרעה 16. בפסק דינו המנחה של ביה"ד הארצי בסוגיה,אשר ניתן בעב"ל 00019/99 - המל"ל נגד משה רונן נקבע, מפי כב' השופטת ארד (כתוארה אז), דלקמן: "כאמור, אין חלוק על כך שהתחום הגרעיני, הראשוני, הברור והמוגדר של רשות היחיד הוא מדלת ביתו של המבוטח פנימה בו "שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים", זהו מעונו של המבוטח. מנגד, אליבא דכולי עלמא כביש או מדרכה, רשות הרבים הם, בהיותם פתוחים ופרוצים לכל ומחוץ לשליטתו של היחיד. זו הדרך בה חשוף המבוטח לסיכונים ההולכים ונמשכים על דרך החזקה המוקמת בסעיף 80 לחוק, ממקום העבודה ואליו. בין רשות היחיד הברורה שהיא, כאמור, מדלת המעון פנימה, לבין רשות הרבים הפרוצה לסיכוני הדרך, ישנם מקרים בהם קיים התחום האפור. זהו תחום החצרים שמחוץ לדלת המעון והסמוכים אליו. או אז מתעוררת השאלה להיכן נשייך תחום זה. האם נראה בו, ככלל, את רשות הרבים, או שמא ייספח לרשות היחיד של המבוטח, למעונו - ואם כן, באילו מקרים. התשובה לשאלה זו כרוכה בתשובה לשאלה "למי והיכן, אם בכלל, השלטה על סיכוני הדרך שבתחום האפור הזה. תנאי השליטה המלאה בו מדובר הוא ממין השליטה שיש למבוטח בביתו פנימה בו "שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים" . אלה המקרים היוצאים מן הכלל בהם ניתן לראות את תנאי חייו הפרטיים של המבוטח כהולכים ומתמשכים גם אל התחום שמעבר לדלת הבית. המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע, כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם או את פתיחת השער ונעילתו כדרך שעושה הוא בדלת ביתו. בה במידה, נראה דירה בבית דירות שמעלית מובילה היישר אל דלת הדירה והיא נתונה לשיטתם המלאה והיחידה של בלעי הדירה מי ייכנס בה ומי יבוא אליה; כמוה כדירת גג בבית דירות, שהגג הסובב את הדירה או המדרגות המובילות אליה פתוחים אך לשימושם של בעליה ובאחריותם; כמוהם כבית פרטי ובו שתי דירות בלבד. ככל שניתן לקבוע כי הכניסה לכל אחת מן הדירות או המדרגות המובילות לכל אחת מן הדירות היא אוטונומית למתגוררים בה והן בשליטתו. במקרים כגון אלה, נעתיק, באופן מושגי, את דלת הדירה או דלת הבית אל גבולותיו החיצוניים של התחום האפור שמעבר להם אין ניתן עוד לייחס למבוטח שליטה על הנעשה. זה הגבול בו תוצב דלת המעון שממנו ואילך נמצא המבוטח בדרכו לעבודה, ברשות הרבים. מנגד, יהיו אותם מקרים, בהם ניתן לייחס למבוטח בלבד את השליטה המלאה על התחום האפור הגובל בדלת הדירה או הבית, כגון החצר הפרוצה לרבים עליה עמד הבית בעניין דרדור, בה אין ניתן לייחס למבוטח שליטה על התנהלות הרבים בחצרו. בולט הדבר ביתר שאת בבית דירות, או בבית פרטי בן שתי קומות, או בבניין דירות אשר לו כניסות אחדות. במקרים אלה, השליטה על החצרים המשותפים אינה ניתנת לייחסו למבוטח כזו שיש לו על שליטתו בדירתו או בביתו פנימה. על כן, נראה בחצרים הגובלים בדלת הדירה, מדרגות, חצר, שביל כרשות הרבים. בדומה, אם המדובר הוא במקרה בו על אותה חלקת אדמה עומד בניין דירות ולצדו בית פרטי, ככל שאין ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה בשטח, ממין זו הנתונה לו בביתו, שליטה מוגדרת ומגודרת תרתי משמע, נראה בחלקת קרקע זו את רשות הרבים המצוייה מחוץ למעונו של המובטח, בין אם אותו מעון פרטי הוא או בית דירות". (ההדגשה - לא במקור, ע.ק). 17. בבחינת מכלול נסיבות העניין ובבואנו ליישם את הוראות החוק וההלכה הפסוקה, הגענו למסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לגבי טענתה כי נפגעה ברשות הרבים ומשכך - אין מדובר, אפוא, בתאונת עבודה, כפי שיובהר להלן. א. אין מחלוקת, כי התובעת מעדה בתחום החצר לאחר שיצאה מפתח דלת דירתה, תוך כדי ירידה במדרגות השיש המובילות אל השער המפריד בין החצר לרחוב, זאת - עוד בטרם יצאה אל הרחוב, משהחליקה על המדרגה האחרונה ונפלה אחורנית, על המדרגה. מעדות התובע בפני חוקר המל"ל כמו גם מהבהרתה בפני ביה"ד (במענה לשאלת ביה"ד ובחקירה הנגדית) עולה בבירור , כי גרם המדרגות ובכלל זה - המדרגה האחרונה, עליה מעדה ונפלה, הוא בפועל בשליטתה הבלעדית של התובעת, בהינתן כי המדרגות הללו מובילות אך ורק לדירתה, שהיא בלבד נמצאת בקומה השנייה בבית הדו קומתי בו מדובר וזוהי הדירה האחרונה בבית. דרך המדרגות הללו נכנסה לדירתה ויצאה ממנה, לכל מטרותיה. דיירי הקומה הראשונה (הגיס וב"ב), כמו גם בני החמולה האחרים (כך בלשון התובעת) המתגוררים בבתים הסמוכים במתחם הסגור, אינם נזקקים להשתמש במדרגות הללו על מנת להגיע לבתיהם, או לצורך אחר כלשהו, אף לא לצורך מעבר , משאין המדרגות מובילות אלא לדירתה של התובעת ואליה בלבד. ודאי שאין "לרבים" צורך לעשות שימוש כלשהו במדרגות הללו, מן הטעמים הנ"ל. הבהרתה לעניין זה בפני ביה"ד ("לעומת זאת, אם מישהו רוצה לבוא אלי לדירתי הוא חייב לעלות על אותה מדרגה...ומיד לעלות על המדרגות שמובילות ישר לדירתי...") מתיישבת עם עדותה בפני החוקר, לפיה "המדרגות שלנו, על הקצה של החצר...זה מדרגות שלנו, משיש...זה פרטי שלנו ....". גרסת התובעת בכתב תביעתה ובתצהיר עדותה הראשית לפיה מדובר ב"רשות הרבים" ולמצער - כי המדרגות משמשות את כל "החמולה" אינה מקובלת עלינו, משאין היא מתיישבת עם הבהרתה המפורשת בפני ביה"ד (ר' לעיל), אף לא עם הודעתה לחוקר, אותה אני מעדיפים על פני הגרסה המאוחרת, משנמסרה העדות ספונטאנית, בטרם ידעה התובעת כי תביעתה תדחה (בטרם עוד התקבלה ההחלטה לעניין זה) , ממילא בטרם ידעה את הסיבה לדחייה. עפ"י התרשמותנו מדובר בגרסה "משופצת" אשר התקבלה לאחר הדחייה ולאורה, לצרכי ההליך דנן, עת לוותה התובעת בייעוץ משפטי. זאת ועוד. הבהרתה הנ"ל בפני ביה"ד נתמכת גם בתמונות אשר הוצגו בפנינו, אשר אף מהן עולה באופן חד משמעי, כי מדובר בגרם מדרגות פרטי (כולל את המדרגה האחרונה - X)ׂ, המשמש אך ורק למעבר לדירת התובעת ונמצא בשליטתה הבלעדית. נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי מבנה המדרגות, העשויות כולן שיש, שלא בדומה לסביבה המיידית (עפ"י המתועד בתמונות), יש בו גם כן כדי להעיד על כך כי מדובר ביחידה נפרדת ועצמאית, בשליטתה הבלעדית של התובעת וב"ב, זאת - אף במסגרת המתחם עצמו. ב. ודוק, לא נעלמה מאתנו טענת ב"כ התובעת, כי בהחליקה במדרגה האחרונה נפלה התובעת כאשר ראשה על המדרגה ורגליה פונות אל המשטח וכי משכך מדובר בתאונה שאירעה ב"רשות הרבים", שכן המשטח משמש למעבר בני החמולה דרך השביל ה"צר ולא מסודר" (כהגדרת החוקר ותיאורו) אל הבתים האחרים במתחם ומשמש גם למעבר "תושבי האזור" לרחוב האחורי. דא עקא, שגם בכך אין כדי לשנות מסקנתנו דלעיל, בשים לב להלכה הפסוקה כפי שנקבעה עוד בדב"ע נג 66 - 0 אסתר גלולה נגד המל"ל, גם שם נפלה המערערת על מדרגות המחוברות אל דירת מגוריה אשר היו בשליטתה הבלעדית ותביעתה נדחתה בקביעה, בין היתר, כי "אין כל ייחוד במדרגות האמורות הקושר אותן לתנאי עבודתה". בעניין גלולה הנ"ל קבע ביה"ד הארצי ,בהתייחס לטענה זהה: "אין כל חשיבות לשאלה, האם הנפילה אירעה לתוך תחומי החצר או החוצה ממנה. החשיבות הינה בשאלה היכן מצוי הגורם לנפילה. כאשר הגורם לנפילה, המדרגות, נמצא בתחום החצר הפרטית של המערערת , גם נפילה מהמדרגות החוצה לא תחשב לתאונה בדרך לעבודה. לפי אותו עקרון פסקנו גם במקרה ההפוך, כאשר אדם שב מעבודתו, נתקל במדרגה חיצונית לפני פתח חצרו ונפל פנימה, לתוך החצר, נפסק שסיכון הדרך היה מחוץ לתחום ביתו ולכן ההיתקלות במכשול אירעה בדרך מהעבודה ....... גם מדברים אלה ברור כי במקרה ההפוך, כאשר המכשול הינו בתחום המעון (וכך בענייננו) אין מדובר בתאונת עבודה." כל שנאמר לעיל יפה לענייננו על נסיבותיו כמתואר לעיל וחל עליו, בשים לב לקביעותינו דלעיל. ג. מעבר לכך נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי הגרסה לפיה משטח הבטון מהווה "רשות הרבים" מש"תושבי השכונה" עוברים בעדו לרחוב האחורי על דרך "קיצור דרך" - אף היא לא מקובלת עלינו, משמדובר בגרסה חדשה , שצצה לראשונה בכתב התביעה במסגרת ההליך דנן, לאחר שנדחתה תביעת התובעת, אף לא הובאו לה תימוכין אוביקטיביים כלשהם ובהינתן, כי מדובר ככלות הכל במתחם סגור, מוקף מכל עבריו בגדר אבן ובו שלושה שערי ברזל, מבנה שיש בו כדי להעיד דווקא על ההיפך, קרי - "איתות" כלפי כולי עלמא כי מדובר בשטח פרטי. טענת התובעת כי השער בו מדובר פתוח תדיר אף היא תמוהה בשים לב לעדותה מנגד, כי הספיקה "ללחוץ על הידית ולפתוח את השער... (בטרם החליקה על המדרגה ומעדה ). אם השער פתוח תמיד, מה היה לה לפתחו ? ובאשר לבני החמולה האחרים, הוכח כי קיימים שני שערים נוספים , שהמעבר דרכם מוביל בנוחות ובמישרין לבתים האחרים, מבלי להזדקק ל"מעבר צר, בין אבנים, עם ירידה מאד לא מסודרת", עפ"י עדות החוקר וכעולה מן התמונות שצולמו על ידו. ד. הגם שדי באמור לעיל לדחיית התביעה נוסיף, כי עדות התובעת באשר לגורם לנפילתה - מדרגות הבנויות שיש חלק (במשולב עם נעליים לא הולמות, שנעלה התובעת עובר למעידה), תומכת אף היא בנסיבות בדחיית התביעה בהינתן כי מדובר בגורמי סיכון שהם בשליטתה הבלעדית של התובעת, כמובהר לעיל. ה. בטרם סיום נעיר, בהתייחס לפסיקה אליה הפנתה ב"כ התובעת בסיכומיה: (1) באשר לפסק הדין בתיק עב"ל 1018/04 מרים ברוורמן נ' המל"ל (פס"ד מיום 18.4.05), הרי שבשונה מענייננו , שם דובר במבוטחת שמעדה בתחומה של חלקה לא מגודרת בשטח 5 דונמים, אשר הייתה משותפת ל- 3 בתים (ביתה של המבוטחת ובתיהם של אביה ובנה) והיתה אכן פתוחה למעבר חופשי של עוברים ושבים. (2) באשר לציטוט מתוך פסק דינו של כב' השופט צור בתיק עב"ל 324/03 אליהו מרצ'י נ' המל"ל (ניתן ביום 21/2/2005), שם הביע דעתו, כי משעה שיצא אדם מפתח דירתו והוא בדרכו לעבודה, יחול עליו הכיסוי הביטוחי שבחוק, אף אם טרם הגיע לרשות הרבים, תשומת לב ב"כ התובעת מוסבת לכך, כי בפסיקה מאוחרת יותר (עב"ל 1515/04 המל"ל נ' עטיה, ניתן ביום 6/6/2006) ציין כב' השופט צור, כי דעתו הנ"ל היא בבחינת דעת מיעוט בקרב שופטי בית הדין הארצי ולמען יציבות ההלכה וחיזוקה , מצטרף הוא לדעת הרוב, כפי שניתן לה ביטוי בפסק דינו של כב' השופט פליטמן שם, אשר הלכה בעקבות פסק הדין בפרשת רונן, שעיקריו צוטטו לעיל. כאמור, יישומה של הלכה זו בעניינה של התובעת על נסיבותיו כמתואר לעיל, מוביל למסקנה, כי אין להכיר בתאונה מיום 3.7.06 כ"תאונת עבודה", משאירעה בתחום השטח הפרטי של התובעת, בו הייתה לה שליטה מלאה על "סיכוני הדרך" הגלומים בו. 18. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל - אנו קובעים, כי התאונה אירעה בתחום מעונה של התובעת ולא בדרך מן המעון לעבודה ועל כן אין במדובר בחזקת תאונת עבודה מכח סעיף 80(1 לחוק. התביעה נדחית אפוא. 19. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 20. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותנפילה