תאונת דרכים שארעה ביום 13.1.2010 בין שני רכבים פרטיים ברחוב גוש עציון שבקרית אתא להלן: "התאונה"). הצדדים: התובעת שהינה גם הנתבעת שכנגד, הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב מסוג פולקסווגן גולף (להלן "הרכב" או "הגולף"), ששימש כרכב ללימוד נהיגה ובעת התאונה נהג בו תלמיד (להלן "התלמיד"). הנתבעת 1 (להלן "הנתבעת" או "מיטל") הייתה הנהגת ברכב השני שהיה מעורב בתאונה (להלן "הרכב השני"). הנתבעת 2 שהינה גם התובעת שכנגד, הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב השני. נתבע נוסף בתביעה שכנגד הינו מר אחמד סאמר, שהיה הבעלים של רכב הגולף ומורה הנהיגה בעת התאונה (להלן: "הנתבע שכנגד" או "מורה הנהיגה"). רקע כללי: תאונת הדרכים ארעה כאמור ביום 13.1.2010 שהיה יום גשום. התאונה ארעה ברחוב גוש עציון בקרית אתא שהינו כביש המתפתל במעלה הדרך. התאונה ארעה באחד העיקולים כאשר ברכב התובעת נהג תלמיד לנהיגה וברכב השני נהגה הנתבעת. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת והנתבעת שכנגד: לטענת התובעת התאונה ארעה כאשר הנתבעת ירדה במורד הכביש וכשהגיעה לעיקול המקביל לעץ שסומן בת/8, סטתה לנתיב הנסיעה של רכב התובעת אשר היה במעלה הכביש בנתיב הנגדי. יצוין כי מדובר בכביש דו מסלולי בעל נתיב אחד לכל כיוון כאשר קו הפרדה רציף קיים בין הנתיבים במקום התאונה. לטענת התובעת, רכב הנתבעת נסע במהירות מבלי לשים לב לתנאי הכביש וסטה למסלול רכב התובעת וכך גרם לתאונה. לטענת התובעת, הרי שבנוסף לעדים מטעמה התומכים בגרסה זו, ניתן ללמוד על כך גם ממיקום הנזקים שנגרמו לשני הרכבים, שכן הנזק שנגרם לרכב התובעת התמקד באזור הדלתות בצד שמאל של הרכב בעוד הנזק שנגרם לרכב הנתבעת מתמקד בפינה השמאלית קדמית של הרכב באזור הפנס. כמו כן, ציינה התובעת שכנגד הנתבעת הוגש כתב אישום בגין תאונה זו, אך עדיין לא התקיים דיון. תמצית טענות הנתבעות והתובעת שכנגד: לטענת הנתבעת התאונה ארעה כאשר רכב התובעת, שהגיע ממולה במהירות סטה לנתיב נסיעתה וגרם לרכב הנתבעת להחליק בכביש הרטוב. הנתבעת ניסתה לבלום אך לאור תנאי הכביש שהיו במקום לא הצליחה בכך, אלא החליקה ומצאה את עצמה מעורבת בתאונה. לטענתה התאונה ארעה בנתיב נסיעתה כאשר רכב התובעת שנסע במהירות סטה בעיקול לנתיב בו נסעה הנתבעת. כתמיכה לגרסה זו זימנה התובעת עד ראיה אשר היה בקרבת מקום ואשר תמך בגרסתה. לטענתה מדובר בעד ניטרלי אשר אין לה אתו כל היכרות קודמת. דיון: בדיונים שהתקיימו בפניי העידו מטעם התובעת והנתבעים שכנגד התלמיד שנהג ברכב, מורה הנהיגה ותלמיד נוסף שהיה איתם ברכב. מטעם הנתבעות והתובעת שכנגד העידה הנתבעת עצמה והעד מר מיכאלוב אשר היה בקרבת מקום וראה את התאונה. כל אחד מהנהגים טען שהתאונה ארעה כתוצאה מסטיית הנהג השני לנתיב נסיעתו. יצוין כי מדובר בכביש מתפתל כאשר התאונה ארעה באחד העיקולים. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם הגעתי למסקנה שהתאונה אכן ארעה בעיקול הדרך. השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה איזה רכב סטה לנתיב הנסיעה של חברו. בעוד התובעת טוענת שהייתה זו הנתבעת שסטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת, הרי שהנתבעות טוענות שהיה זה רכב התובעת שסטה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעת. מורה הנהיגה העיד: "ת. אני ראיתי אותו פעם ראשונה כשהוא בא ממולי בתוך העקומה, לא יודע באיזה מרחק בדיוק הוא היה ממרכז העקומה, ראיתי את האוטו נוסע באמצע הכביש ואני מבין שהאוטו לא נוסע ע"פ חוק, אני לוקח את רכבי יותר ימינה לשוליים כאשר חלק מהרכב שלי היה בשול ובינתיים הרכב שבא ממול בלם ומגיע עד אליי" (פרט' עמ' 7 שורות 21-24) "ש. דווקא מכיוון נסיעתך יש שלט האט, נכון ? ת. נכון." (פרט' עמ' 8 שורות 11-12) התלמיד העיד: "ש. שדה הראיה שם מאוד מוגבל, נכון ? ת. לא רואים הרבה." (פרט' עמ' 11 שורות 20-21) "ש. ובאיזה מרחק היא הייתה ממך באותו זמן ? ת. 50-60 מטר בערך. הכביש היה רטוב, כשהיא בלמה האוטו החליק." (פרט' עמ' 12 שורות 14-15) הנתבעת העידה: "ש. אמרת שאין לך בכלל שדה ראיה, מה היה המרחק שבו ראית לראשונה את הרכב השני ? ת. אמרתי שיש שטח ששני הנהגים פתאום מגלים אחד את השני. זה היה מאוד קרוב, במרחק שהוא אילץ אותי לבלום כדי שהוא לא ימשיך וייכנס בי. לקחתי את ההגה ימינה ובלמתי תוך כדי." (פרט' עמ' 17 שורות 12-15) "ש. כשאת שוברת ימינה, איך זה שאת לא עולה על המדרכה ? ת. אני רואה אותם, אני מיד בולמת, מזיזה את ההגה ולא מפסיקה להגיע ימינה, הייתה כנראה נעילה של הברקסים כי לחצתי על הברקסים מאוד חזק, התקדמתי טיפה והסטתי אותם. זו הייתה תאונה די חלשה." (פרט' עמ' 19 שורות 2-5) העד מר מיכאלוב, שזומן ע"י הנתבעת העיד: "ש. כשאתה אומר שהוא הגיע לסיבוב במהירות ובלם, באיזה נתיב הוא היה ? ת. הוא מלמטה ב"רייס", החליק והעיף את הבחורה. ש. לאיזה כיוון הוא החליק ? ת. לכיוון של הרכב ממול. אני גם שאלתי אותו במקום איך הוא נוהג." (פרט' עמ' 22 שורות 16-19) מעדויות הצדדים עולה שהיה מדובר ביום גשום ואין מחלוקת על כי הכביש היה רטוב. התרשמתי מהעדויות כי התאונה ארעה כאמור בעיקול הדרך, מקום בו שדה הראיה לשני הרכבים מוגבל. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי קיים תמרור "האט" בכיוון רכב התובעת. בשולי הדברים יוער כי בתנאי הכביש והדרך שהיו במועד התאונה לא צריך שלט של "האט" על מנת להבין שיש לנסוע באיטיות. הן התובעת והן העד מטעמה העידו שרכב התובעת נסע במהירות. אני מקבלת את הטענה שרכב התובעת נסע במהירות אך לא במהירות שתוארה ע"י העד, אך מעבר למהירות שהיה ראוי לנסוע באותו יום. יחד עם זאת, מיקום הנזקים ברכבים מעיד על כי הנתבעת הייתה זו שסטתה לנתיב הנסיעה של רכב התובעת. לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים מטעמם ולאחר עיון בכתבי הטענות ובמוצגים שהציגו הצדדים הגעתי למסקנה כי לשני הצדדים יש אחריות לגרימת התאונה. התאונה ארעה ביום גשום בכביש מעוקל אשר חובת הזהירות על כל אחד מן הנהגים הייתה כפולה ומכופלת. לא פעם רכבים הנוסעים בכביש מעוקל סוטים קמעה, ומבלי משים לנתיב שממולם, אך גם הרכב שבא ממול אמור להיות מודע לכך ולהיזהר בעת שהוא נכנס לחלק המעוקל של הכביש. במקרה הנדון הגעתי למסקנה לאור מכלול הראיות שאף אחד מן הנהגים לא נקט במלוא אמצעי הזהירות הנדרשים ולכן אני רואה את שניהם כאחראים לקרות התאונה במידה שווה. אינני מתעלמת מכך שהוגש כתב אישום כנגד הנתבעת בגין תאונה זו, אך פסק דין שניתן בהעדרה בוטל גם לגופו של עניין ע"י ערכאת הערעור, והדבר אומר דרשנו. דו"ח חוקר המשטרה הוגש בהסכמה על ידי הצדדים שלא בקשו לזמנו, אך לא מצאתי כי ניתן ללמוד ממנו מעבר לתיאור העובדות, שכן בסעיף המסקנות (14) הוא קובע: " הנהגת מיטל נסעה בכביש גוש עציון מכיוון מזרח לכיוון מערב. הנהג אחמד נסע מכיוון מערב לכיוון מזרח" לא מצאתי בדו"ח מסקנות נוספות, ומכאן אני למדה שגם הבוחן שהגיע למקום סמוך לאירוע וחקר את הצדדים והעדים לא הגיע למסקנה פוזיטיבית על מי מהנהגים יש להטיל את האחריות לתאונה. כמו כן, העד שזומן ע"י הנתבעת, ואשר אני מאמינה לה שאין לה אתו כל היכרות קודמת העיד בצורה חד משמעית שהוא זוכר שרכב התובעת נסע במהירות רבה. אין ספק שיש לבחון את עדות העד בזהירות רבה והייתה בעדותו הגזמה מסוימת (אין ספק שמהירות הנסיעה לא הגיעה לא ל-100 קמ"ש ולא ל-160 קמ"ש) אך יחד עם זאת מצאתי שיש לתת אמון בעדותו לכך שרכב התובעת נסע במהירות. לאור האמור לעיל ולאור מכלול הראיות אני רואה את שני הצדדים כאחראים לקרות התאונה. גובה הנזק: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין גובה הנזק ולכן אני מקבלת את גובה הנזק כפי שנקבע בחוות דעת השמאים של שני הצדדים. סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבעות תשלמה לתובע , באמצעות הנתבעת 2 סך של 21,320 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. הנתבעים שכנגד באמצעות הנתבעת שכנגד (שהינה גם התובעת) תשלם לתובעת שכנגד סך של 5,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת סך של 1,500 ₪ שכ"ט עו"ד. לאור התוצאות כל צד יישא בשכר עדיו והאגרה ששולמה על ידו. רכבתאונת דרכים