קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיכול ניסיון התארגנות עובדים: 1. עניינה של הבקשה שלפנינו, עתירתו של ארגון מען - עמותה לסיוע לעובדים (להלן:"המבקש") למנוע מחברת המניע דרך הים בע"מ (להלן: "המשיבה") לסכל נסיון נטען להתארגנות ראשונית של עובדיה באמצעות המבקש. הצדדים 2. המבקש פועל מחודש מאי 2000 כעמותה רשומה בעלת 6 סניפים ברחבי הארץ. על פי המפורט בבקשה, החל לפעול משנת 2009, בין היתר, לקידום מצב נהגי המשאיות בישראל. המשיבה הינה חברת שינוע והובלה יבשתית אשר מועסקים בה כ- 60 עובדים וחלות עליה הוראות ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף ההובלה. המצטרף להליך, מר בן ציון דיקודקר, הינו עובד המשיבה. הרקע לבקשה ולהליך 2. ביום 5.12.10 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן סעדים זמניים וקבועים שתכליתם מניעת פיטוריו של מר ודים גקר, עובד המשיבה, מניעת פנייתה של המשיבה לעובדים במטרה להניאם מהתארגנות ו/או מחברות במבקש ו/או מהקמת ועד עובדים, מניעת פעולות של המשיבה כנגד עובדיה המאורגנים במבקש ו/או הרעת תנאי העסקתם ו/או פיטורם, התרת כניסת נציגי המבקש לחצרי המשיבה, קביעה כי מכתבי ביטול החברות שהעובדים נדרשו לחתום עליהם הינם בטלים מעיקרם, מתן אפשרות לעובדים ולנציגי המבקש לקיים בחירות לועד העובדים בחצרי המשיבה, להורות למשיבה לקיים מו"מ קיבוצי עם נציגי המבקש וועד העובדים במשיבה וכן לחייב את המשיבה בפיצויים לדוגמא בגין הפרת סעיפים 33ט' ו- 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957. 3. ביום 8.12.10 הגיש המבקש בקשה למתן סעדים ארעיים דחופים שתכליתם למנוע מהמשיבה לפעול להקמת ועד אלטרנטיבי מטעמה ולמנוע את פיטורי העובדים, מר אלכסנדר קורש ומר ודים גקר, על רקע חברותם בארגון וכן למנוע פיטורי עובדים נוספים עד לדיון בבקשה. 4. ביום 9.12.10 הגיש מר בן ציון דיקודקר, עובד המשיבה, בקשה להצטרף להליך ולאחר קבלת תגובות הצדדים הוחלט על צירופו להליך. 5. בדיון שהתקיים בבקשות ביום 16.12.10 הוחלט, בהסכמת הצדדים, על קביעת דיון בבקשה העיקרית תוך מתן קדימות דיונית. כן הוחלט כי עד להכרעה בבקשה העיקרית או החלטה אחרת של בית הדין, יהיה מר ודים גקר בתקופת הודעה מוקדמת וכי המשיבה לא תהא מנועה מלקיים הליך שימוע לפיטורים למר אלכס קורש, אולם ככל שהמשיבה תחליט לפטרו, יעוכבו פיטוריו עד להכרעה בבקשה העיקרית. בנוסף הוסכם כי נציג המבקש יוכל להכנס לחצרי המשיבה תוך תיאום מראש וכי המבקש לא יפריע בשום צורה את המהלך התקין של העבודה. 6. בדיונים שהתקיימו בפנינו נשמעו, מטעם המבקש, עדויותיהם של מר אסף אדיב ומר ניר נאדר. כמו כן, נשמעו מר ודים גקר ומר אדוארד דניאל, עובדי המשיבה. מטעם המשיבה נשמעה עדותו של מר עמיעד ליפשיץ, מנכ"ל המשיבה. מטעם המצטרף נחקרו מר דיקודקר עצמו וכן שני עובדים של המשיבה, מר שמעון אזולאי ומר שלמה נוי. טענות הצדדים 7. לטענת המבקש, ביום 16.11.10 הוא פנה להנהלת המשיבה בהודעה על היותו ארגון עובדים יציג במשיבה ובבקשה לקיים פגישה לצורך תיאום מהלך של בחירות לועד העובדים בחצרי המשיבה. לטענתו, ימים ספורים לאחר מכן החלה המשיבה במסע לחצים על העובדים שמטרתו פירוק ההתארגנות כבר בשלביה הראשונים, לרבות פיטורי מר ודים גקר ומר אלכסנדר קורש, ממובילי מהלך ההתארגנות, דרישה מהעובדים לבטל חברותם בארגון, נסיון להפחיד את העובדים על ידי הפצת שמועה שהמבקש הינו ארגון פוליטי קיצוני, איום בפיטורי צמצום ובקריסה כלכלית של המשיבה, חוסר היענות של המשיבה לאפשר לנציגי המבקש להיכנס לחצריה וכד'. לטענת המבקש, נסיונות המשיבה לפרק את התארגנות העובדים מנוגדים לחוק. כך גם פיטורי העובדים מר ודים גקר ומר אלכסנדר קורש, שכל מטרתם לפגוע בחירות ההתארגנות של העובדים ולסכל את ההתארגנות, הינם בלתי חוקיים ועל כן בטלים מעיקרם. על פי הנטען, בעת הודעת ארגון העובדים למשיבה על יציגותו, כמו גם בעת הגשת הבקשה, 28 מתוך כ- 60 עובדי המשיבה היו חברים בארגון העובדים ועל כן אין ספק בדבר יציגות הארגון. לטענת המבקש, ביטול פיטורי מר גקר ומר קורש ומתן הצווים המבוקשים הינם סעדים חיוניים למניעת סיכול התארגנות העובדים על ידי המשיבה. 8. לטענת המשיבה, המבקש אינו ארגון עובדים, לא כל שכן ארגון יציג במשיבה. לטענתה, המבקש הינו גוף בעל אופי פוליטי המקיים פעילות פוליטית האסורה על ארגון עובדים. בנוסף טענה המשיבה כי המבקש אינו כשיר להיות ארגון עובדים בכלל וארגון עובדים יציג בפרט. כעולה מן התקנון שצורף לבקשה, בין מטרות המבקש לא מצויה המטרה לשמש כארגון עובדים יציג במישור הקיבוצי, לצורך חתימת הסכמים קיבוציים. לאור האמור טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, בהיעדר כשירות של המבקש להוות ארגון עובדים יציג ובהיעדר סמכות לבית הדין לדון בבקשה. לטענת המשיבה, בפנייתו הראשונה אליה לא ציין המבקש את מספר עובדי המשיבה החברים בו, לא צירף טפסי הצטרפות חתומים ולא פירט כל נתון אחר בעניין כנדרש מארגון עובדים הטוען לראשונה כי הינו ארגון יציג. עוד טענה המשיבה כי אין שחר לטענות המבקש בדבר סרבנות והתנכלות מצדה. לטענתה, היא הסכימה להיפגש עם המבקש על אף שאין לו כל מעמד חוקי ועל אף שלא הציג בפניה כל ראיה בדבר זהות חבריו. כמו כן טענה המשיבה כי הטענות בדבר נסיונותיה למנוע התארגנות אצלה אינן נכונות, שכן המשיבה משתייכת לארגון מעבידים ופועלת בענף שבו יחסי העבודה מוסדרים בהסכם עבודה קיבוצי. בנוסף נטען כי אין כל קשר בין פיטורי העובדים מר גקר ומר קורש לבין היותם חברים במבקש וכי ההחלטה לסיים העסקתם קשורה כל כולה לצמצום בהיקף העבודה והתקבלה בהתאם לוותקם הנמוך יחסית בחברה. המשיבה טענה כי ערכה למר גקר שימוע לפני פיטורים וכי זה לא העלה ולו ברמז את הטענה כי הוא חבר במבקש ואף לא טען כי יש קשר בין הכוונה לסיים את העסקתו לבין חברותו במבקש. לגבי מר קורש נטען כי למשיבה כלל לא היתה ידיעה בדבר חברותו במבקש וכי ממילא הכוונה לסיים העסקתו קשורה היתה לצמצומים בעבודה. מכל מקום המשיבה דחתה, לבקשת המבקש, את קיום השימוע למר קורש ובסופו של יום חזרה בה מהכוונה לפטרו, אף זאת ללא כל קשר לחברותו במבקש. 9. המצטרף להליך, מר דיקודקר, טען כי הצטרף למבקש וכי משהתברר לו שהאחרון נוקט בפעולות אגרסיביות בהליכים משפטיים ויוצר תוהו ובוהו במשיבה, הוא החליט שהוא אינו מעוניין שהמבקש ייצג אותו. מר דיקודקר חתם על עצומה בדבר ביטול הצטרפותו למבקש ביחד עם עובדים נוספים, שבשם חלקם חתם הוא, לטענתו, מפאת קוצר הזמן ובאישורם הטלפוני. מר דיקודקר טען כי חלק ניכר מהעובדים שברשימה ידעו כי המבקש עתיד ליתן להם סיוע משפטי ברמה האישית ולא ידעו וממילא לא הסכימו לפעולות למען הקמת ועד. הכרעה האם המבקש כשיר להוות "ארגון עובדים"? 10. בעניין בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נא(2) 63, (פרשת עמית), נקבעו תנאים להכרה בארגון כארגון עובדים. בין היתר נקבע כי כדי שארגון ייחשב כארגון עובדים, נדרש שיהיה ארגון של קבע; ארגון עצמאי כלפי המעביד; ארגון דמוקרטי; שמטרתו העיקרית תהא קביעת תנאי העבודה בדרך של משא ומתן קיבוצי; נדרש שיהיה לארגון תקנון שיקבע את מטרותיו, מוסדותיו, התנאים לקבלת חברים וכד' וכן נדרשת חברות רצונית של העובדים (ר' סעיפים 28 - 45 לפסק הדין). 11. המשיבה טענה כאמור כי המבקש אינו כשיר לשמש כארגון עובדים. לטענתה, נפלו פגמים מהותיים בתקנונו של המבקש, בכך שההתייחסות היחידה לייצוג עובדים במשמעות הקיבוצית מופיעה בנספח לתקנון העמותה, נספח שהינו נטול מעמד משפטי על פי דין, בעוד במטרות המפורטות בסעיפי התקנון עצמו לא מצויה המטרה לשמש כארגון עובדים יציג במישור הקיבוצי. כן טענה כי המבקש הינו ארגון בעל מטרות פוליטיות ובעל זיהוי מובהק עם תנועות לא ציוניות, דבר הפוסל אותו מלשמש כארגון עובדים. המבקש טען מנגד כי הוא מהווה ארגון עובדים על פי המבחנים שנקבעו לכך בפסיקה וכי טענות המשיבה בדבר זיקתו הפוליטית אינן נכונות ונועדו להפחיד את העובדים ולמנוע מהם להצטרף לשורותיו. נדון בטענות אלו להלן. טענות הכשרות הנוגעות לתקנון המבקש 12. מעיון בתקנון העמותה המתוקן של המבקש (מב-21) עולה כי זה שונה ואושר על ידי רשם העמותות בשנת 2009 ונוספה למטרותיו העיקריות מטרה של ייצוג עובדים. בנספח לתקנון מפורטים הנהלים לייצוג עובדים ובין היתר, אופן הקמתו של ועד עובדים, משא ומתן על הסכם קיבוצי והכרזה על סכסוך עבודה. משלמטרותיו העיקריות של המבקש נוספה, בשינוי שאושר על ידי רשם העמותות, מטרה של ייצוג עובדים ובנספחו החדש, המהווה חלק בלתי נפרד מתקנון העמותה המתוקן, פורטו כל הנהלים הקשורים לייצוג עובדים במישור הקיבוצי, אין כל ספק שאחת ממטרותיו העיקריות של המבקש, לאחר השינוי בתקנון, הינה ייצוג עובדים במישור הקיבוצי. המבקש אף הציג אסמכתאות לפעילותו כארגון עובדים במישור הקיבוצי מאז שינוי התקנון ובין היתר, חתימתו על הסכם קיבוצי מיוחד בבית ספר לאמנות ע"ש נגר-מוסררה (מב-23), עריכת בחירות דמוקרטיות לוועדי עובדים בבית ספר לאמנות ובמחצבת סלעית (מב-22, מב-24) והכרזה על סכסוכי עבודה (מב- 25, מב-26, מב-27). נתונים אלו לא נסתרו על ידי המשיבה. הוכח איפוא כי המבקש פועל הלכה למעשה כארגון עובדים, לכל הפחות מאז שינוי התקנון ב- 2009. 13. לא ראינו איפוא כי יש מניעה לפעילותו של המבקש כארגון עובדים מחמת פגם בתקנונו, כנטען על ידי המשיבה. האם מנוע המבקש לפעול כארגון עובדים בשל היותו "ארגון פוליטי" כנטען על ידי המשיבה? 14. על פי הראיות שהוצגו, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר זיקה פוליטית של המבקש למפלגת דע"מ, לכל הפחות עד לשנת 2004, ואף מעבר לכך. מההודעה על הגשת בקשה לרישום מפלגה שצורפה לתיק (מש/11) עולה כי חברי המבקש וראשיה הינם בעלי רקע וזהות פוליטית מובהקת. מר אסף אדיב והגב' מיכל שוורץ, מראשי המבקש, נכללו ברשימת מייסדי מפלגת דע"מ, שהוקמה בשנת 1995 על ידי חברים ערבים ויהודים, שהיו חברים לשעבר ב"דרך הניצוץ" (מש/10). כמו כן, מהראיות שהוצגו עולה כי השניים הואשמו בסוף שנות ה-80 בהצטרפות בחברות לארגון טרור, "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", בראשות נאיף חוותמה והקמת עיתון ("דרך הניצוץ"), תוך קבלת הנחיות ומימון מארגון הטרור. השניים אף נעצרו עד תום ההליכים כנגדם (מש/8). הקשר למפלגת דע"מ מפורט באופן ברור בדף הבית באתר האינטרנט של המבקש (מש/9): "עמותת מען מאמינה שהקמת תנועה איגוד מקצועית חדשה, מחייבת שינוי פוליטי יסודי במדיניות, בחוקים ובסדרי העדיפויות של מדינת ישראל. מען רואה ביוזמה של מפלגת דע"מ להקים מפלגת פועלים, צעד חיוני לקראת שינוי זה. בבחירות לכנסת ה- 17 הצטרפו מספר פועלים ופועלות חברי מען לרשימת המועמדים של דע"מ". גם מהחלטת רשם העמותות מיום 25.10.04, שהתקבלה לאחר חקירה יסודית של פעולות העמותה מטעם משרד רו"ח שמונה על ידי רשם העמותות, עולה כי למבקש היה קשר ברור למפלגת דע"מ, לכל הפחות במועד מתן אותה החלטה: "4. מדו"ח החקירה עולים ממצאים חמורים באשר להתנהלות העמותה והפועלים מטעמה. 5. מהדו"ח עולה כי העמותה פעלה בשיתוף עם עמותות אחרות לקידום המפלגה הפוליטית דע"מ, וזאת בניגוד למטרותיה הרשומות... וכן בניגוד לחוק מימון מפלגות. ... מהחקירה עולה כי העמותה, יחד עם העמותות הנוספות האמורות לעיל, פעלו לקידום אינטרסים של מפלגת דע"מ:... ... לאור האמור לעיל, הריני לאמץ את מסקנות החוקר והמלצותיו ולקבוע כדלקמן: 1. העמותה תועבר להליכי פירוק, אלא אם כן תביע העמותה נכונות תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, לחתום על התחייבות לתיקון הליקויים..." (ההחלטה צורפה כנספח ה' לתגובה התמציתית מטעם המשיבה מיום 9.12.10). 15. המשיבה טענה כי דרכי המבקש עדיין שזורות וקשורות קשר בל ינותק לפעילות פוליטית קיצונית, של מפלגת דע"מ. המבקש מנגד טען כי הטענות בדבר זיקתו הפוליטית הינן טענות שווא של המשיבה שנועדו להפחיד את העובדים וטען כי הראיות שהוצגו וכן אתרי האינטרנט אינם מייצגים את המציאות נכון למועד הצטרפותם של עובדי המשיבה לארגון, שכן מדובר באתרים ישנים ולא פעילים. עם זאת, המבקש לא הציג כל אסמכתא לכך שאתרים אלו אינם פעילים או כל ראיה חיצונית פוזיטיבית המעידה על כך שהמידע המופיע בתדפיסים שצורפו אינו משקף את המצב נכון למועד הצטרפות עובדי המשיבה לארגון. 16. לפיכך, נוכח הראיות שהוצגו בתיק, לא יכולה להיות מחלוקת כי למבקש היתה, ועדיין קיימת, זיקה פוליטית למפלגת דע"מ. השאלה העומדת היא האם יש בזיקה פוליטית זו כדי לשלול את כשרותו של המבקש לשמש כארגון עובדים? 17. בעניין מח/1-5 ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, פ"ד כא(1), 283 נקבע כי ארגון עובדים יכול להיות פוליטי ובעל קשר למפלגה מסויימת. קביעה זו נטועה היטב בקרקע המציאות והרקע ההיסטורי לצמיחתם של ארגוני עובדים אשר הוקמו, רובם ככולם, על רקע אידאולוגי מובהק. הסתדרות העובדים הכללית עצמה, מי שהיתה משך שנים, עד להתפתחויות האחרונות ביחסי העבודה הקיבוציים ופריצת ארגוני עובדים חדשים, ארגון העובדים ההגמוני במדינת ישראל, ואף טרם הקמת המדינה, שימשה כמסגרת המבצעת של תנועת העבודה. יעדי פעולתה נקבעו בהתאם להשקפת עולמה של התנועה, שמהווה גוף פוליטי מובהק. הדברים הם בגדר ידיעת הכלל ומוצאים ביטוי אף באתר הבית של ההסתדרות החדשה, תחת "תולדות ההסתדרות". 18. פשיטא שלכל איגוד מקצועי בסיס ומעטפת אידאולוגית. ניתן אף לומר כי בעצם הצבת מטרה להגן על זכויות עובדים יש משום אמירה אידאולוגית, פוליטית. מאתר האינטרנט של המבקש עולה כי האידיאולוגיה העומדת בבסיסו הינה סוציאליסטית, בעלת כיוון חברתי פוליטי שמאלי: "מען שואפת ליצור תרבות של התארגנות איגוד מקצועית וסולידריות פועלית...". כן נכתב בדף הבית של אתר המבקש (מש/9) כי "מען הוקמה בסוף שנות ה- 90 במטרה למלא את החלל הריק שהשאירה אחריה ההסתדרות הכללית, ולהוות כתובת לעובדים בלתי מאורגנים - ובראשם העובדים הערבים. מאות עובדים יהודים וערבים, כבר הצטרפו לשורותיה של מען, ומצאו באמצעותה הגנת איגוד מקצועית, ומקומות עבודה מסודרים עם מלוא הזכויות הסוציאליות". מכאן, שהמבקש הציב בפניו מטרה לייצג עובדים וליתן הגנת איגוד מקצועי בחלל שהותירה ההסתדרות הכללית, במקומות עבודה ולעובדים בלתי מאורגנים. המבקש אף פעל לשם כך במישור הקיבוצי, לכל הפחות החל משנת 2009, כמפורט לעיל. זוהי ללא ספק פעילות לגיטימית ומותרת על פי דין. גם פעילותה של מפלגת דע"מ, שהתמודדה לבחירות בכנסת (החל משנת 1999) ואף לרשויות מקומיות (בת"א-יפו), לא הוצאה מחוץ לחוק במדינת ישראל. 19. יש לזכור, זכות ההתארגנות מהווה יישום של חופש הביטוי וממנה צומחת הזכות למשא ומתן קיבוצי - שתיהן זכויות יסוד ביחסי עבודה. זהו לב לבו של משפט העבודה הקיבוצי. (ראה גם לאחרונה: אלישבע-ברק אוסוסקין "ממרומי נבו - תובענה ייצוגית ומשפט העבודה הקיבוצי:היחיו שניהם יחדיו?" ספר גבריאל בך, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשע"א-2011, עמ' 577, 602). בית הדין מצווה איפוא לנקוט זהירות יתירה בבואו לשקול הגבלת כשרותו של ארגון עובדים בשל אידאולוגיה או השקפת עולם חברתית-פוליטית, אף ובעיקר, אם אינה נטועה בלב הקונסנזוס הלאומי. הכל, כמובן, עת מדובר בפעילות שלא הוצאה אל מחוץ לחוק במדינת ישראל. משכך, על אף זיקתו הפוליטית הברורה של המבקש למפלגת דע"מ, אין לפסול את המבקש מלשמש כארגון עובדים. 20. המשיבה טענה עוד לגבי תחולת ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף ההובלה אצלה. יוטעם כי בעצם תחולת ההסכמים כאמור אין כדי למנוע מהלך התארגנות חדשה, אף בנסיבות בהן כבר קיים ארגון עובדים יציג במקום העבודה. מקל וחומר, כאשר לא פועל ארגון יציג כאמור. בעניין סבא (ארצי) 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי (עניין האוניברסיטה הפתוחה, ניתן ביום 20.1.11), הדגישה כב' הנשיאה, השופטת ארד (אז, בתוארה כסגנית נשיא), כי המעסיק אינו הגורם הראוי להכריע במחלוקת בדבר יציגות בין ארגוני עובדים, וזאת גם בהסתמך על הכלל הנקוט כי אישור מעמדו של ארגון יציג יקבע על ידי גורם בלתי תלוי, כדי להימנע משימוש לרעה וחוסר תום-לב. כלל זה הוא פועל יוצא מעקרונות ה- ILO וממאפייניהם של היחסים הקיבוציים במקום העבודה והוראות חוק הסכמים קיבוציים ותכליתו (שם, סעיפים 6-4 לפסק דינה של כב' הנשיאה ארד). מכלל זה נובע גם כי אל לו למעסיק לשמש כ"אפוטרופוס" לעובדיו ואין לו כל מעמד לקבוע, עבורם, מיהו ארגון העובדים ה"ראוי" לייצג את עובדיו, מיהו ארגון העובדים בעל האידאולוגיה הכשרה בעיניו ומי מקומו לא יכירנו בתחומי מפעלו. מתן אפשרות כזו למעסיק ל"סיווג" ארגון פורץ וקיטלוגו תחת "מי לנו" ו"מי לצרינו", עומד כמובן בסתירה לעקרונות הבסיסיים ביותר של משפט העבודה הקיבוצי בכלל, וזכות ההתארגנות בפרט. 21. לסיכום: המבקש כשיר להיות ארגון עובדים, מבחינת תכניו וזהותו האידאולוגית. האם המבקש מהווה ארגון עובדים יציג במשיבה? 22. משקבענו כי המבקש כשיר, הן בהיבט האידאולוגי והן בהיבט התקנון לשמש כארגון עובדים, יש לבחון האם אכן היווה ארגון עובדים יציג במשיבה, נכון למועד הקובע. ארגון עובדים יציג לפי סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים הוא זה - "שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם, או שהוא מייצגם לעניין אותו הסכם, ובלבד שמספר זה אינו פחות משליש כלל העובדים שעליהם יחול ההסכם". בעניין עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע לה 145, נפסק כי "המועד הקובע" לבחינת יציגותו של ארגון עובדים הוא - "... המועד שבו ארגון העובדים מודיע למעסיק ששליש מעובדיו הם חברי הארגון, ובתנאי שבמועד ההודעה הנ"ל אכן לפחות שליש מעובדי המפעל נמנים עם חבריו". (פסקה 25 לפסק הדין). 23. "המועד הקובע" בענייננו לבחינת יציגותו של המבקש אצל עובדי המשיבה הוא ה- 16.11.10, המועד בו פנה המבקש אל המשיבה במכתב ובו הודיע לה על היותו ארגון יציג וביקש לקיים בחירות לועד העובדים בחצריה. יצויין כי במועד זה לא פירט המבקש כל נתון שהוא לגבי החברים בו או זהותם ואף לא צירף את טפסי ההצטרפות של החברים בו למכתב. רק ביום 14.12.10, לאחר שהחל כבר ההליך המשפטי, בבית הדין, הציג המבקש לראשונה את טפסי ההצטרפות של העובדים. 24. המבקש טען כי במועד הקובע לבחינת היציגות - מועד הודעתו למשיבה על יציגותו, היו בידיו 28 טפסי הצטרפות חתומים של עובדי המשיבה מתוך סה"כ 60 עובדים. אלא שמעיון בטפסי ההצטרפות (צורפו כנספח מב-30 לתגובת המבקש מיום 14.12.10) עולה כי חלק מ- 28 הטפסים שהוצגו נחתמו על ידי עובדים שאינם עובדי המשיבה. כך למשל, העובדים אולג פריידין, אלכסנדר קרז'יה, דימיטרי בוירסוב וודים איוונוב (אשר ממילא סיים עבודתו עוד ביום 12.11.10, עוד לפני ששלח המבקש את מכתבו הראשון למשיבה) - מופיעים בטפסים כעובדי חברת "לינוע", המהווה חברה נפרדת. גם לגבי העובד ישראל נחמן טענה המשיבה כי הוא עובד חברת "לינוע" על אף שבטופס ההצטרפות נרשם כי הוא עובד חברת "המניע". המבקש לא סתר טענה זו ובסיכומיו אף התייחס אל מר נחמן כאל עובד "לינוע". העובד שמעון אזולאי, על פי עדותו, הצטרף לארגון כשעבד בחברת "ליטל" (ר' עמ' 32 לפרוטוקול מיום 23.1.11, ש' 26). מעיון בטופס ההצטרפות של מר אזולאי עולה כי במקום בו צויינה חברת "ליטל" כמקום העבודה הוסף גם השם "המניע", כאשר על פי עדותו של מר אזולאי לא הוא זה שהוסיף את הכיתוב (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 23.1.11, ש' 6-10) ובכל מקרה, לעדותו, הוא הצטרף למבקש למטרות סיוע משפטי ולא למטרת הקמת ועד במשיבה (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 23.1.11, ש' 22-25). מר חיאט רימון הועסק במשיבה זמן קצר בלבד (לטענת המשיבה שבועיים בלבד בחודש נובמבר) ומכל מקום המעביד המצויין בטופס ההצטרפות שלו הינו חברה בשם "ח.ש.א" ולא המשיבה. גם בטופס ההצטרפות של מר יוסף טוקאן נרשמה במקור חברת "ח.ש.א הובלות בע"מ" כמקום העבודה, אולם שם זה נמחק ותחתיו נרשם שמה של המשיבה כמעבידה, כאשר נסיבות שינוי השם לא הובהרו. שמונת העובדים המצויינים לעיל לא היו אפוא עובדי המשיבה במועד הצטרפותם למבקש ולא הוצגה כל ראיה לכך שבמועד הודעת המבקש למשיבה על היותו ארגון יציג הפכו אלו לעובדי המשיבה. משכך, לא היה מקום למנותם לצורך בחינת יציגות המבקש במשיבה. יתרה מכך, העובד מר שלמה נוי הצהיר כי יומיים לאחר שהצטרף למען ביקש לבטל את הצטרפותו אולם נתקל בקשיים לעשות זאת, בשל לחצים של המבקש. מר נוי העיד בפנינו ונחקר גם באשר לביטול ההצטרפות. משמדובר באירועים שהתרחשו בחודש אוקטובר 2010, הרי שגם את מר נוי לא היה מקום למנות מלכתחילה במסגרת החברים במבקש. 25. לפי הנתונים שהובאו לעיל, ישנם לכל הפחות 8 עובדים שחתמו על טפסי הצטרפות למבקש, שלא ניתן היה להתייחס אליהם כאל עובדי המשיבה במועד הודעת המבקש למשיבה על היותו ארגון יציג במשיבה (יום ה- 16.11.10), ועובד נוסף שביקש זה מכבר לבטל את חברותו בארגון, כך שבמועד זה היו חברים במבקש 19 בלבד מתוך 60 עובדי המשיבה, היינו למטה משליש מכלל העובדים במשיבה. 26. המבקש טען אמנם לבלבול בקרב העובדים לגבי זהות מעסיקתם, אולם לא הציג כל ראיה פוזיטיבית המצביעה על השתייכותם של העובדים המצויינים לעיל למשיבה. המבקש אף ציין בתגובתו מיום 16.12.10 אפשרות להרחבת יחידת המיקוח כך שתיבחן במסגרת כלל קבוצת החברות אליה משתייכת המשיבה. אולם, משבקשת הצד הוגשה כנגד המשיבה בלבד ותוך התייחסות אליה בלבד, לא בוססה כל תשתית עובדתית להרחבת יחידת המיקוח. מכל מקום, כעולה מהנתונים שהוצגו על ידי המשיבה, קבוצת החברות הכוללת את המשיבה, את חברת לינוע דרך הים, את חברת ליטל וחברות נוספות מונה למעלה מ- 100 עובדים, כך שממילא אין ב- 28 הטפסים שהוצגו כדי להקנות למבקש מעמד של ארגון יציג, גם לו היתה התייחסות ליחידת מיקוח הכוללת את קבוצת החברות כולה. 27. נוכח האמור לעיל, המבקש לא חצה את הרף המחייב של שליש מהעובדים במועד הקובע לבחינת יציגותו, הוא יום ה- 16.11.10. "חברות רצונית" במבקש 28. אף שהגענו כאמור למסקנה כי לא היו בידי המבקש, נכון למועד הקובע, חתימותיהם של שליש מעובדי המשיבה, יש להתייחס ולבחון גם את שאלת החברות הרצונית של המצטרפים למבקש מקרב עובדי המשיבה. תנאי בסיסי להכרה בארגון כארגון עובדים היא "החברות הרצונית", היינו, הרצון החופשי של העובד להצטרף אליו, כמו גם הזכות לפרוש ממנו. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בפרשת עמית (שהובא בסעיף 10 לפסק הדין לעיל): "הזכות להצטרף לארגון עובדים מתוך רצון חופשי, ולא בכפייה, כמו גם הזכות לפרוש מארגון העובדים, היא פועל יוצא של חופש ההתאגדות... די בכך כדי למנוע הכרה מארגון השולל זכות זאת. יתרה מכך. זכות זאת נובעת גם מן המעמד המוקנה לארגון העובדים בחוק. שהרי החוק מקנה לארגון עובדים יציג זכות להתקשר בהסכם קיבוצי הקובע זכויות וחובות לכל העובדים שעליהם חל ההסכם, לרבות עובדים שאינם חברים באותו ארגון. מסקנה טבעית היא, שכל עובד כזה יהיה זכאי להצטרף לארגון כחבר, כדי שיוכל להשפיע על דרכו של הארגון, וכך גם על תנאי העבודה האישיים שלו. מסקנה נוספת היא, שאם לדעתו של עובד, הארגון אינו מייצג אותו כראוי, צריך שתהיה לו הזכות לפרוש מן הארגון ולהצטרף, אם ירצה בכך, לארגון עובדים אחר. "הוולונטריות של החברות היא יסוד למערכת יחסי העבודה במשטר חופשי, היא ביסודה של ההתארגנות בישראל, והיא ביסודה של התארגנות בכל אותן המדינות אשר אישרו את שתי אמנות העבודה הבינלאומיות הנוגעות לעניין... 'וולונטרי' לענייננו פירושו, שהחברות באגודה היא פרי רצונו של מי שבו מדובר, רוצה - מצטרף לאגודה, רוצה - עוזב" (פרשת העובדים הבכירים בפז [28], בעמ' 385)." (סעיף 31 לפסק הדין). 29. כאמור, ביום 9.12.10, זמן קצר בלבד לאחר הודעת המבקש למשיבה על היותו ארגון יציג בה וימים ספורים לאחר הגשת בקשת הצד, הגיש מר דיקודקר בקשה להצטרף להליך ובה טען כי הוא אינו מעוניין עוד שהמבקש ייצג אותו, משהתברר לו לטענתו כי "מען נוקטת בפעולות אגרסיביות בהליכים משפטיים ויוצרת תוהו ובוהו בחברה". לבקשה זו צורפה עצומה עליה חתם מר דיקודקר וכן 10 עובדים נוספים בחברה שביקשו לבטל את הצטרפותם למבקש, שלטענתם הושגה בהטעיה או טעות. מר דיקודקר חתם על העצומה בשם חלק מהעובדים לאחר קבלת אישורם הטלפוני, כך על פי הנטען. מאוחר יותר הציגה המשיבה טפסי ביטול חברות של עובדים שנחתמו בפני עו"ד משה בר, שותפו של בא כוחו של מר דיקודקר, ובנוכחות נציג המבקש (ר' מוצג מש/13). ביום 27.12.10 צורפה לתגובה מטעם מר דיקודקר הודעה על 6 עובדים נוספים שביקשו לבטל חברותם במבקש. 30. המבקש טען כי מר דיקודקר פעל בשיתוף פעולה פסול עם המשיבה וכי העובדים ששמם מופיע על העצומה הוחתמו תחת לחץ של המשיבה. אכן, סמיכות הזמנים שבין ההודעה על היציגות לבין בקשתו של מר דיקודקר להצטרף להליך וחתימתם ה"קולקטיבית" של העובדים על העצומה מעלה חשד באשר להפעלת לחץ על ידי המשיבה על אותם עובדים שלא להתארגן. על כך נרחיב עוד בדיוננו להלן. יחד עם זאת, שניים מהחותמים על הבקשה לביטול חברותם העידו בפנינו ונשאלו באשר לנסיבות הצטרפותם וביטול חברותם במבקש. מר שמעון אזולאי העיד כי הצטרף למבקש בהיותו עובד של חברת "ליטל" במסגרתה הועסקו 6 נהגים בלבד וכי על כן נושא הקמת הועד כלל לא היה רלוונטי וכי הצטרפותו נעשתה למטרות קבלת סיוע משפטי במחיר מוזל של 20 ש"ח לחודש (ר' פרוטוקול 23.1.11, עמ' 32, ש' 22-28), עולה ספק איפוא באם הובהרה לו, וכך גם לעובדים אחרים, מטרת ההתארגנות. כשנשאלו מר אזולאי ומר שלמה נוי אם ידעו על הזיקה הפוליטית של המבקש השיבו בשלילה. מר נוי נשאל אם היה מצטרף למבקש לו ידע על כך והשיב כי "סביר להניח שלא" (ר' פרוטוקול מיום 23.1.11 עדות מר אזולאי, עמ' 33, ש' 21-22 ועדות מר נוי, עמ' 35, ש' 29-33). מר דיקודקר העיד אף הוא בעניין זה: "ש. באיזה רגע החלטת שאתה רוצה להתנתק ממען? ת. ברגע שהתחילו להגיע אלי מידע על הזיקה של מען למפלגה לא ציונית לא יהודית. לא ידעתי זאת קודם... ש. אמרת כעת שנודעה לך הזיקה הפוליטית של מען זה גרם לך ל... ת. כן. זה לא האידיאולוגיה שלי ללכת ביחד עם עמותה כזאת. ש. מתי נודע לך? ... ת. במהלך ההליך". (פרוטוקול מיום 23.1.11, עמ' 37, ש' 42 - עמ' 38, ש' 8). מעדויות אלו עולה כי במועד הצטרפותם למבקש, ולכל הפחות שני העובדים שנשמעו בפנינו (אף לבד ממר דיקודקר), לא ידעו על זיקתו הפוליטית של המבקש למפלגת דע"מ. 31. הגם שכאמור אין בזיקה האידאולוגית - פוליטית של המבקש כדי לפסול אותו מלפעול כארגון עובדים, הרי שחלה עליו חובה להביא מידע זה באופן ברור לידיעת העובדים המבקשים להצטרף לשורותיו, תוך שקיפות מלאה, עוד בטרם ההצטרפות. כבר נפסק לא אחת כי ארגון עובדים נדרש לפעול לטובת כלל ציבור עובדי המפעל וממניעים ענייניים. בין היתר נדרש ארגון העובדים לפעול בתום לב ולייצג את העובדים נאמנה (ר' עס"ק 64/09 כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי נ' עמותת סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים (פסק דין מיום 2.7.09, פסקה 6(ד) לפסק הדין). כחלק מחובת תום-הלב והנאמנות מתבקש גם כי ארגון העובדים יפעל כלפי העובדים המבקשים להתארגן במסגרתו בשקיפות מלאה. על כל ארגון עובדים, וודאי כאשר מדובר בארגון הנטוע פוליטית-אידאולוגית בקצה הספקטרום הפוליטי, חלה חובה ליידע את העובדים שביקשו להצטרף לשורותיו בדבר זיקותיו. זאת, על מנת שהצטרפותם של העובדים לארגון תיעשה מתוך בחירה חופשית ומודעת, תוך הבנת הרקע האידיאולוגי ומטרותיו של הארגון. אי גילוי נתונים מהותיים באשר לזיקתו האידאולוגית-הפוליטית של המבקש, כמו גם באשר למטרותיו, מעורר ספק באשר לייצוג העובדים והשקפותיהם נאמנה ומכל מקום, ספק בדבר "חברות רצונית" במבקש. הדבר נכון מקל וחומר מקום בו המידע שהופיע באתרי האינטרנט של המבקש, במועד הצטרפותם של העובדים, העיד על קשר ברור בין הארגון לבין מפלגת דע"מ, כאשר לטענת המבקש מידע זה לא היה מדוייק. במצב דברים זה היה על המבקש לעשות את מירב המאמצים על מנת להביא לידיעת המבקשים להצטרף לשורותיו את מלוא המידע האמין והעדכני אודותיו. זאת בין באסיפות הסברה, בין במסירת חומר רקע על הארגון והעומדים בראשותו וכיוצ"ב. 32. נוכח כל האמור לעיל, עולה ספק באשר להצטרפותם הרצונית של העובדים המתארגנים למבקש. לפחות לגבי העובדים שהעידו בפנינו - יש לקבוע בודאות כי אין לראותם כחברים במבקש ואין להביאם במניין העובדים החברים בו, ודאי החל ממועד בקשתם לבטל את חברותם בארגון. 33. זאת ועוד, מהראיות שהוצגו עולה כי נציגי המבקש ניהלו תרשומות פולשניות לגבי שיחות שנערכו בביתם של העובדים שביקשו להצטרף לארגון (ר' למשל מש-1 שצורף לתשובת המשיבים מיום 16.12.10), תרשומות אשר יש בהן כדי לפגוע בפרטיותם של העובדים. התנהלות זו של המבקש אינה מתיישבת עם חובת תום הלב הנדרשת מארגון עובדים בפעילותו. 34. לסיכום: במועד הקובע לבחינת היציגות (16.11.10), לא מנה המבקש שליש או יותר מעובדי המשיבה. כמו כן, אף לגבי מספר העובדים הרשומים עלה ספק באשר לחברות רצונית וכן נפלו פגמים בהתנהלותו של המבקש כלפי העובדים המתארגנים. משכך, לא קנה לעצמו המבקש את המעמד של ארגון עובדים יציג במשיבה, נכון למועד הקובע. נסיונות פגיעה בהתארגנות 35. תוך שהגענו למסקנה כי המבקש לא קנה לעצמו את המעמד של ארגון עובדים יציג במשיבה, עלינו לבחון במקביל את התנהלותה של המשיבה בקשר לנסיון ההתארגנות אצלה. 36. אין ספק כי סמיכות הזמנים בין תחילת ההתארגנות של עובדי המשיבה אצל המבקש לבין פיטוריו של מר גקר והכוונה לפטר את מר קורש, שני עובדים שעל פי הראיות שהובאו היו בין הפעילים בניסיון ההתארגנות, עורר חשש כבד בדבר פעולות מכוונות לסיכולה על ידי המשיבה. חשש זה מחייב בדיקת האירועים ביתר שימת לב, על אחת כמה וכמה משמדובר ב"ארגון פורץ" ובהתארגנות חדשה במקום העבודה. 37. בתי הדין הדגישו לא אחת את החשיבות שבמתן האפשרות ל"ארגון פורץ" להתבסס מבלי להציב בפניו מכשולים ותנאי סף אשר יסכלו את האפשרות להקמתו, דבר אשר עלול לסכל הקמתם של ארגוני עובדים חדשים ולפגוע בחופש ההתאגדות של העובדים (ר' סק 504/09 ארגון כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי נ' מכון דוידסון לחינוך מדעי, פסק דין מיום 23.3.09, פסקה 18 לפסק הדין; עב 9/07 ארגון גננות חרדיות נ' הסתדרות המורים של אגודת ישראל, פסק דין מיום 15.9.08). 38. על פי הפסיקה, בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים (ר' עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אי. סי. איי. טלקום בע"מ, פד"ע ל"ו, 298). בעניין עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ נ' הסתדרות העובדים הלאומית (פסק דין מיום 16.3.10) אף נפסק כי נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד הוא נטל שכנוע מוגבר. 39. לאחר שהחלו ההליכים בבקשה בפני בית הדין, נחתם בין מר גקר לבין המשיבה הסכם בדבר סיום עבודתו והוחלט בדיון מיום 23.1.11 על מחיקתו מההליך (מר גקר היה מלכתחילה צד להליך יחד עם המבקש). הגם שאין אנו נדרשים עוד להכריע בשאלת סיום העסקתו במישור האישי, הרי שבמישור הקיבוצי, לא שוכנענו כי המשיבה הרימה את נטל ההוכחה המוגבר לבסס טענתה כי פיטוריו נעשו ממניעים ענייניים וללא קשר לחברותו במבקש. 40. המשיבה טענה כי סיבת הפיטורים של מר גקר היתה צמצומים בשל ירידה בהיקף עבודתה. בין היתר טענה המשיבה כי היתה ירידה משמעותית בכמות העבודה עקב החלטה של חברת MSC העולמית לעגון לא רק בנמל חיפה אלא גם בנמל אשדוד; כי נגרם לה אובדן הכנסה ניכר עקב הירידה בכמות ההובלות וכי נמסר לה על ידי הנהלת MSC שבחודש דצמבר 2010 תיכנס לה עבודה נוספת אולם בפועל זה לא קרה (ר' סעיפים 53-36 לתגובה התמציתית של המשיבה מיום 9.12.10 , שנתמכה בתצהירו של מר עמיעד ליפשיץ). אלא שהמשיבה לא הציגה כל ראיה חיצונית לתמיכה בטענותיה בדבר צמצומים בחברה, דבר הפועל לחובתה. למר גקר נערכה שיחת פיטורים ביום 2.12.10. המשיבה טוענת כי שיחה זו התנהלה כשימוע לכל דבר ועניין בעוד לטענת המבקש, השיחה לא ענתה על הגדרתו של שימוע כדין. פרוטוקול של השיחה לא הוצג בפנינו ואף לא כל מסמך אחר או עדות הנוגעת אליה. כמו כן לא הוצג על ידה מכתב הזמנה לשימוע, תוך פירוט הנימוקים לשקילת פיטוריו. אף נתון זה פועל לחובת המשיבה. על פי עדותו של מר גקר, בשיחת הפיטורים הוסבר לו כי הוא העובד ה"צעיר" ביותר בחברה והוסבר לו שסיום העסקתו אינו קשור לטענות כלפיו, אלא נעשה בשל צמצומים (ר' עמ' 15 לפרוטוקול מיום 10.1.11, ש' 10-14). אלא שבמכתב הפיטורים מיום 6.12.10 צויין כי יום קודם לכן נודע למשיבה על חברותו של מר גקר במבקש, כשעל פי הנטען במכתב, לא היה כל קשר בין סיום ההעסקה לבין חברותו במבקש. המשיבה ידעה, אפוא, על חברותו של מר גקר במבקש עוד לפני שהחליטה לפטרו וזאת בניגוד לטענתה, לפיה עובדת חברותו במבקש הובאה לידיעתה רק ביום 14.12.10, לאחר שהחל ההליך בפני בית הדין. הגם שמר גקר עצמו העיד כי לא סבר שיש קשר כלשהו בין פיטוריו לבין היותו חבר במבקש (ר' עדותו, פרוטוקול מיום 10.1.11, עמ' 15, ש' 17-18), לא שוכנענו כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי פיטוריו לא היו קשורים לחברותו במבקש. זאת, בעיקר בנסיבות בהן מוטל עליה נטל שכנוע מוגבר. כאמור, מר גקר היה מהחברים הפעילים יותר במבקש ולא הוכח כי המשיבה נקטה בצמצומים בחברה שהצדיקו את פיטוריו. יתרה מכך, המשיבה ידעה על קשריו של מר גקר עם המבקש עוד טרם פיטוריו. נתונים אלו, בצירוף סמיכות הזמנים שבין פיטוריו של מר גקר לבין נסיון ההתארגנות במשיבה, מצביעה לטעמנו על קיומה של זיקה בין פיטוריו לבין חברותו במבקש. 41. פיטוריו של מר קורש בוטלו בסופו של יום, כך שאף בעניינו אין אנו נדרשים להכריע בשאלת סיום העסקתו במישור האישי. עם זאת, במישור הקיבוצי, סבורים אנו כי גם במקרה זה המשיבה לא עמדה בנטל המוגבר להוכיח כי הכוונה לפטרו נבעה משיקולים עניניים. מר קורש, שהיה בעל הוותק הנמוך ביותר באתר באשדוד, אחרי מר גקר, זומן אמנם באופן מסודר לשימוע עוד ביום 6.12.10 "לאור ירידה משמעותית בהיקפי העבודה בחברה" (ר' נספח מב-14 לבקשה למתן סעד ארעי דחוף מיום 8.12.10). אולם כפי שצויין לעיל, המשיבה לא הוכיחה ירידה בהיקף העבודה ולא הוכיחה כי ננקטו בה צמצומים במועד הזמנתו לשימוע לפני פיטורים. זאת ועוד, לאחר פניית ב"כ המבקש למשיבה ביום 8.12.10 בטענה כי פעולות המשיבה, לרבות פיטורי מר קורש, פוגעות בהתארגנות המבקש, החליטה המשיבה לדחות את מועד השימוע ובסופו של דבר ביטלה את פיטוריו. המשיבה לא סיפקה כל הסבר להחלטה לבטל את פיטורי מר קורש, כשלמעשה הצורך בצמצומים נותר בעינו. התנהלות זו מעוררת ספק באשר למניעיה המקוריים של המשיבה בכוונתה לפטר את מר קורש ומעוררת חשד בדבר פעולות מכוונות מצידה לסיכול ההתארגנות בה. 42. כך גם באשר לפעולות נוספות של המשיבה שנעשו בסמוך לתחילת ההתארגנות. כפי שכבר צויין לעיל, הזמן הקצר שחלף בין תחילת ההתארגנות לבין החתימה ה"קולקטיבית" על העצומה לביטול החברות במבקש, מטה את הכף לחובת המשיבה בחשד לקיום לחצים שאינם הוגנים על העובדים. בנוסף, אף חוסר היענותה של המשיבה לאפשר לנציגי המבקש להיכנס לחצריה לצורך קיום אסיפות עובדים ובחירות, מהווה פעולה מובהקת המסכלת את ההתארגנות ואסורה באופן פוזיטיבי על פי סעיף 33.ט לחוק הסכמים קיבוציים. סעיף 33.ט לחוק קובע כי מעביד לא ימנע מנציג של ארגון עובדים להכנס למקום עבודה שבו מועסק עובד, לשם קידום הזכות כאמור בסעיף 33.ח לחוק. על פי סעיף 33.ח לחוק, נתונה לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים. לא למותר לחזור ולעמוד על חשיבותן של ההוראות שהוספו לחוק הסכמים קיבוציים בתיקון האחרון לחוק, שבא בעקבות פסיקת בתי הדין לעבודה בהקשר להתארגנות ראשונית. המחוקק הכיר בערכה של זכות ההתארגנות ואף קבע סעדים בגין פגיעה בה. 43. שוכנענו אפוא כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה, בנסיון לסכל את ההתארגנות הראשונית אצלה. על אף קביעה זו, ורק נוכח הפגמים שנפלו גם בהתנהלות המבקש עצמו כלפי העובדים שביקש לצרף לשורותיו, נמנעים אנו מלחייב את המשיבה בפיצוי בגין הפרת סעיפים 33ט' ו-33י' לחוק הסכמים קיבוציים, כפי שנתבע על ידי המבקש. 44. באשר לחיוב המשיבה בניהול מו"מ קיבוצי, הרי שנוכח קביעתנו כי המבקש לא היווה ארגון עובדים יציג במשיבה במועד הקובע - לא חלה עליו במועד הקובע חובת ניהול משא ומתן כקבוע בסעיף 33.ח1 לחוק, המחיל חובה זו על המעסיק לגבי ארגון עובדים יציג בהתארגנות ראשונית אצלו. סוף דבר 45. המבקש כשיר לשמש כארגון עובדים. 46. עם זאת, המבקש לא ענה על הגדרת ארגון יציג במשיבה נכון ל"מועד הקובע" (16.11.10), הן מהטעם שלא חצה את הרף המחייב של שליש מהעובדים במועד הקובע לבחינת יציגותו והן בשל פגמים שנפלו בהתנהלותו, לרבות אי גילוי פרטים מהותיים לעובדים שביקשו להצטרף לשורותיו, דבר המשליך גם על קיומו של רצון חופשי של העובדים להצטרף לשורותיו וכן בפגיעה בפרטיות עובדים. מנגד, בהתנהלות המשיבה נפלו פגמים בנסיון לסכל שלא כדין את ההתארגנות אצלה, הן בפיטורי עובדים בשל פעילותם בהתארגנות והן בדרכים אחרות. 47. מובן כי בכפוף למילוי התנאים שפורטו לעיל בדבר מספר המצטרפים וחובות גילוי ותום לב, אין כל מניעה למבקש לנסות ולגייס עובדים לשורותיו ולקנות מעמד של ארגון יציג אצל המשיבה. ברי כי על המשיבה חלות כל החובות על פי דין שלא למנוע או לסכל התארגנות כאמור. 48. בנסיבות אלו וכמקובל בהליכי סכסוך קיבוצי (לרבות הכרעה בשאלת היציגות), איננו עושים צו להוצאות, למי מהצדדים. ארגון עובדים