קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק על הסף של ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות: 1. ביום 18.4.10 הוגש ערעור החלטת הממונה על הגמלאות מיום 8.2.10, על פי סעיף 43 (א) לחוק שרות המדינה (גמלאים) (נוסח משולב) התש"ל - 1970. 2. ביום 1.7.10 הגישה המשיבה - המדינה, בקשה לסילוק על הסף. אלה טענות המדינה: א. התביעה הינה תביעה נזיקית, התוקפת את החלטת השר לבטחון פנים בדבר פיטוריו של המבקש מהמשטרה והעברתו לשירות בתי הסוהר. ב. תקיפת החלטת השר לבטחון פנים או מנכ"ל המשטרה, אמורה להעשות בבית המשפט הגבוה לצדק ולא באמצעות תביעת הממונה על הגמלאות. ג. העילה הנטענת בתביעה, אינה בסמכות בית הדין לעבודה. ד. המערער איחר לבקש הגדלת קצבה מכח סעיף 100 (ב) לחוק הגמלאות, שכן היה עליו להגיש בקשה זו לפני שפרש. ה. טענה נוספת - מחיקת המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מהבקשה. 3. המערער הגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף. בתגובה העלה מספר טענות אשר בגינן, לטענתו, אין מקום לסלק על הסף. עוד טען לכך שאין מדובר בתביעה נזיקית כי אם תביעה להגדלת אחוזי גמלה. 4. לאחר מכן הוגשו לתיק בקשות שונות מטעם ב"כ הצדדים. 5. להלן אפרט את הרקע להגשת תביעה, כפי שעולה מעלה מכתבי הטענות ומטענות המבקש (אשר חלקן טעונות הוכחה): א. המערער הועסק במשטרת ישראל מיום 4/9/89 ועד ליום 28/4/07. ב. המערער חלה בסוכרת במהלך שירותו. ג. המערער הועבר לשרות בתי הסוהר, ביום 25/4/07, בעקבות הסכם הבנות בין משטרת ישראל לשירות בתי הסוהר, להעברת מערך הכליאה לשירות בתי הסוהר. ד. המערער לא הסכים להעברה, לכן זומן לפגישה בה הובהר לו שככל שלא יסכים להעברה, יפוטר מהשירות. ה. בלית ברירה, עבר המערער לשירות בתי הסוהר, שירת שם במשך שנתיים וחצי כולל עבודה בלילות ובמשמרות בנות 24 שעות. ו. בעקבות הרעה במצבו הבריאותי, קיבל אישור לפיו הוא אינו יכול לעבוד בלילות וכן הגבלה של מס' שעות העבודה. ז. בעקבות כך הוחלט להמליץ על פיטוריו. 6. בפרק הטענות המשפטיות שבכתב הערעור, טען המערער כדלקמן: א. מעמדו וזכויותיו מעוגנות בפקודת המשטרה (נוסח חדש) תשל"א - 1970. ב. ההחלטה הקולקטיבית על העברה ממשטרת ישראל לשב"ס, היתה פגומה מיסודה, בהעדר הוועצות עם המערער, כנדרש בפקודת המשטרה. ג. זאת במיוחד שעה שחל איסור על השוטרים להתאגד ולכן חובת המעביד לדאוג לזכויותיהם היא חובה מוגברת. ד. נאסר על המשטרה לבצע פיטורים קולקטיביים. משלוח מכתב פיטורים למערער היה בבחינת פיטורים קולקטיביים. ה. לו המערער לא היה מועבר לשב"ס, היה ממשיך בעבודתו עד לגיל הפרישה ואזי אחוזי הגמלה שלו היו עומדים על % 68.4. 7. עוד טען לפגיעה בזכות קניינית שלו, לפעולה בחוסר תום לב, הפרת חובת שימוע. 8. באשר לעילת תביעה - הגדלת אחוזי הגמלה, נטען כי על פי חוק, יש לחשב את אחוזי הגמלה לפי מספר חודשי השירות, ואולם סעיף 100 לחוק הגמלאות, מסמיך את מפכ"ל המשטרה להגדיל את תקופת השרות לצורך הזכאות לגמלה, וזאת עד לגיל הפרישה הנהוג בשרות הבטחון. נטען כי על בית הדין להפעיל טענה זו ולהגדיל אחוזי הפרישה, כאילו עבד עד גיל הפרישה. 9. ביום 25/11/10 ניתנה החלטתי, המורה למערער להבהיר האם פנה לממונה בבקשה להגדיל את אחוזי הגמלה לאור מצב רפואי, בין לפני פרישתו ובין לאחריה. 10. בתגובה הוגשה הודעת המערער, לפיה פנה באמצעות שב"ס אל הממונה, הן בעל פה והן בכתב, ביום 29/10/09. בפניה בכתב נכתב: "הנידון: קיצור פז"מ עקב פרישה כפויה ... אני שוטר שהועבר לשב"ס בניגוד לרצוני. גוייסתי למשטרה ללא הדירוג הצבאי שלי כי זה היה הנוהל בזמנו. כמו כן התגייסתי בגיל מאוחר יחסית (גיל 30). בזמן שירותי גם בממשלה וגם בשב"ס לא קיבלתי קיצור פז"מ. ... הנוכחות רס"מ הפז"מ, שלי לדרגת רס"ב בערך כשנה. בתאריך 31/12/09 אני יוצא לגמלאות עקב החלטת ועדה רפואית ונגד רצוני. אבקש לקבל אותי לראיון". כמו כן צורפו תשובות הממונה: א. מיום 4/1/10 בה נכתב: "1. בתוקף הסמכות שהוענקה לי עפ"י הוראות סעיף 102(א) לחוק שירות המדינה, (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל 1970, (להלן החוק), ובמענה לתביעתך לגמלה בגין פרישתך מן השירות ביום 31/12/2009, הריני מאשרת את זכאותך לגמלה החל מחודש ינואר 2010, לפי החוק וכמפורט להלן: א. לקצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור של 46.67% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 להלן. ב. למענק עפ"י סעיפים 22 ו- 77 לחוק אשר יחושב ע"י חשבות שב"ס. 2. תקופת שרותך הנושאת זכות לגמלה מסתכמת ב- 23 שנים ו- 4 חודשים. 3. בהתאם לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (הגשת תביעות, הצהרות והודעות) (תיקון) תשכ"ח 1968, חייב כל מקבל גמלה להודיע לממונה על תשלום הגמלאות, על המאורעות העשויים להשפיע על הזכות לקבלת קיצבה, או על שיעור הקיצבה, לרבות המשך השתכרותך כגמלאי וזאת תוך 30 יום מקרות האירוע, כמפורט בנספח המצורף. 4. תשלומי הגמלה המפורטים לעיל יבוצעו על-ידי משרדך. 5. על החלטה זו ניתן לערער בפני בית דין אזורי לעבודה, תוך 60 יום מיום הגיע אליך הודעה זו, וכמפורט בנספח המצורף". ב. מיום 8/2/10 בה נכתב: 1. בתוקף הסמכות שהוענקה לי עפ"י הוראות סעיף 102(א) ו- 44 לחוק שירות המדינה, (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל 1970, (להלן החוק), ובמענה לתביעתך לגמלה בגין פרישתך מן השירות ביום 31/12/2009, הריני מאשרת את זכאותך לגמלה החל מחודש ינואר 2010, לפי החוק וכמפורט להלן: א. לקצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור של 51.83% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 להלן. ב. למענק עפ"י סעיפים 22 ו- 77 לחוק אשר יחושב ע"י חשבות שב"ס. 2. תקופת שרותך הנושאת זכות לגמלה מסתכמת ב- 25 שנים ו- 11 חודשים. 3. בהתאם לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (הגשת תביעות, הצהרות והודעות) (תיקון) תשכ"ח 1968, חייב כל מקבל גמלה להודיע לממונה על תשלום הגמלאות, על המאורעות העשויים להשפיע על הזכות לקבלת קיצבה, או על שיעור הקיצבה, לרבות המשך השתכרותך כגמלאי וזאת תוך 30 יום מקרות האירוע, כמפורט בנספח המצורף. 4. תשלומי הגמלה המפורטים לעיל יבוצעו על-ידי משרדך. 5. על החלטה זו ניתן לערער בפני בית דין אזורי לעבודה, תוך 60 יום מיום הגיע אליך הודעה זו, וכמפורט בנספח המצורף. 6. בשינוי לאישורינו מיום 41/1/10". 11. לאחר עיון בכתב הערעור ובטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשת המדינה. 12. סמכות הממונה על הגמלאות להגדיל אחוזי גמלה עקב מצב רפואי, קבועה בסעיף 100 לחוק הגמלאות. כך נקבע בסעיף : "(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים לענין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, ובשיעור שקבעה הממשלה. (ב) לגבי עובד שסעיף קטן (א) אינו חל עליו רשאי נציב השירות להורות, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת, כי לצורך קביעת זכויותיו של העובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, בשיעור שקבעה הממשלה." 13. הסמכות על פי חוק, מוקנית לממונה על הגמלאות ולא לבית הדין לעבודה. ראו לעניין זה את שנקבע בבית הדין ע"ע 239/07 גילה בר-נר נ' נציב שירות המדינה (מיום 13.11.08). 14. סמכות בית הדין לעבודה נקבעה בסעיף 43 לחוק הגמלאות, ולפיה מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הממונה, רשאי לערער עליה לבית הדין לעבודה. עוד נקבע בסעיף 43 (ג) כי בית הדין לעבודה רשאי לאשר את החלטת הממונה או לשנותה, או להחליט החלטה אחרת במקומה. 15. המסמך שצירף המערער, ספק אם יש בו כדי לענות על האמור בסעיף 100 (ב) לחוק, באשר אין בו בקשה להגדלת אחוזי הגמלה, כאמור בסעיף הנ"ל. 16. יחד עם זאת, סוגיה זו טעונה בירור ואינה מצדיקה סילוק על הסף של ההליך, כבר בשלב זה. בעת מתן פסק הדין, יתייחס בית הדין לשאלה האם יש לראות במכתב שצורף, משום פניה בהתאם להוראות סעיף 100 (ב) לחוק. ככל שהתשובה תהיה שלילית, לא יהיה מנוס אלא לדחות את הערעור בשל סיבה זו. 17. ככל שיקבע בסוף ההליך, שיש במכתב שצורף משום פניה בהתאם לסעיף 100 (ב) וכי במכתבי המשיבה יש לראות משום החלטה של הממונה, הרי שההליך בתיק זה הינו ערעור על החלטת הממונה ואינו בגדר תביעה נזיקית כפי שטוענת הממונה. 18. במסגרת ערעור על החלטת הממונה, שוקל בית הדין האם פעל הממונה בשרירות לב או בהשפעת שיקול זר. ראו לעניין זה דבע' לא/701 שמואל הניג נ' נציבות שירות המדינה, פדע' ב 255. וכן בעניין ע"ע הממונה על הגמלאות נ' שרה בלו, פד"ע לז' 625 שם נקבע: "שיקול דעתו של הממונה על הגמלאות נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה, ועליו מוטלת החובה לבחון האם הממונה עשה שימוש בשיקול דעתו בסבירות ובאופן ענייני". 19. בהקשר זה טוענת המדינה כי על פי החלטת הממשלה (שצורפה לתגובה) לא ניתן להעניק הגדלת אחוזי גמלה הן לפי סעיף 100 (א) והן לפי סעיף 100 (ב) ולפיכך, משהוגדלו אחוזי הגמלה של התובע לפי סעיף 100 (א), אין הוא זכאי להגדלה נוספת. טענה זו היא טענת הגנה ודינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. כך גם הטענה ששיקולים רפואיים אינם מהווים סיבה להפעלת סעיף 100 (ב) אלא רק השיקולים שנמנו בבקשת המדינה. 20. שעה שסמכות ההתערבות של בית הדין בהחלטת הממונה על השכר היא סמכות מנהלית, שקולי סבירות ובחינת אי הפעלת שיקולים זרים, הרי שכל המסכת העובדתית שהובאה על ידי המערער בהרחבה ניכרת בכתב הערעור, לא נועדה אלא להבהיר את הרקע לפרישתו לגמלאות, על מנת לבחון האם החלטת הממונה בעניינו ניתנה כדין. 21. במתווה שהציב המערער בכתב הערעור, "ערעור על החלטת הממונה בהתאם לסעיף 43 לחוק הגמלאות", הרי שאין מקום להותיר כמשיבים את משטרת ישראל, שירותי בתי הסוהר, השר לביטחון פנים. המשיב הנכון על פי כתב הערעור, הוא משרד האוצר - הממונה על הגמלאות, באשר את החלטתו שלו תוקף המערער. אין כל סעד בכתב הערעור, כלפי המשיבים האחרים. יתכן שיהיה צורך לשמוע את עדותם במסגרת ההליכים בתיק, אך אין בכך משום הצדקה להותירם כמשיבים. 22. בנוסף, בכתב הערעור מועלות טענות כנגד המשיבים, לשיקולים פסולים בהעברה לשב"ס, העדר שימוע, פגיעה בזכות קניינית וכל כיו"ב. טענות אלה יכולות לכל היותר להוות רקע לטיעוני המערער אך לא מעבר לכך. משמע - ככל שהמערער ישכנע בנכונות הטענות, יהיה בכך כדי לסייע לבית הדין להכריע האם נפל פגם בהחלטת הממונה שלא להגדיל את אחוזי הגמלה מעבר להגדלה שבוצעה. הא ותו לא. ככל שיוכח שנגרם למערער עוול בקבלת ההחלטות בעניינו, לא יהיה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לזכות את המערער בסעדים הנתבעים על ידו, אלא לכל היותר כדי להוות שיקול במסגרת השיקולים שיבחן בית הדין, האם להתערב בהחלטת הממונה אם לאו. 23. סוף דבר, בקשת המדינה לסילוק על הסף, מתקבלת באופן חלקי בלבד. משיבים 2, 3, 4, נמחקים מכתב הערעור. הערעור עומד על כנו כנגד משיב 1 בלבד, וגדריו הם סבירות החלטת הממונה על הגמלאות שלא להגדיל את אחוזי הגמלה של המערער. כל הטענות העובדתיות בכתב הערעור, יתבהרו כרקע לבחינת סבירות ההחלטה. סילוק על הסףערעור