קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה אצל האבא דמי לידה / דמי לידה לעובדת בעסק משפחתי:   עניינה של תביעה זו - החלטת הנתבע מיום 3.7.2008 לדחות את תביעת התובעת לתשלום דמי לידה בטענה כי אינה עונה על הקריטריונים להיותו של מבוטח בגדר "עובד" על פי ההגדרה המרחיבה שבס' 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. התובעת ילדה ביום 19.7.2007 והגישה תביעה למוסד לתשלום דמי לידה במסגרתה טענה כי הועסקה בתקופה החל מיום 1.11.2006 עד יום 12.7.2007 בעסק הנמצא בבעלות אביה, מר סימן טוב חיים, בשם "ס.ט כלבו לרכב רעננה" (להלן: העסק או החנות). כאמור, המוסד דחה את תביעתה וקבע שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין אביה מנימוקים אלה: "לא הוכחה עבודה בפועל; לא הוכח תשלום שכר; לא הוכחה נחיצות העסקה - לפנייך אביך ביצע את העבודה". המסגרת המשפטית: בפסיקה נקבע כי - קירבה משפחתית, לרבות קירבה בין הורים לילדים, אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לענין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר, מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב. נקבע עוד כי הנטל להוכיח כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית וולונטרית ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטל על מי שטוען לקיומם של יחסי עובד מעביד.... בשים לב לכל האמור נקבע עוד כי כרגיל, העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה.... עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה יעקב - המוסד לביטוח לאומי (מיום 8.4.2008) והאסמכתאות שם. במקרה הנדון, שאלת מעמדה של התובעת העונה על הגדרת "בן משפחה" שבסעיף 1 לחוק, נבחנת לפי ההגדרה המרחיבה שבסעיף זה הקובעת כי "עובד" הוא: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד". על פי הפסיקה סעיף זה דורש קיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שבן המשפחה ייחשב "עובד" אף אם לא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד: האחד, עבודה בפועל באופן סדיר; והשני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד מבצעה [עב"ל 20105/96 (ארצי) יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 103; עב"ל (ארצי) 679/07 גלדיס בלנק - המוסד לביטוח לאומי מיום 3.2.08]. גרסת התובעת בתצהירה: לאחר שסיימה את לימודיה האקדמאים בתחום החינוך המיוחד היא מצאה עבודה במשרה חלקית בלבד בת 26 שעות חודשיות החל מחודש ספטמבר 2006, בשעות אחר הצהריים ובימים לא קבועים, כסייעת למשפחה עם שני ילדים מוגבלים; על כן, ומאחר שלאביה שהוא בעל עסק לאביזרי רכב והתקנות ברכב היה חסר עובד באותה עת, היא עבדה אצלו כפקידה בחנות. התובעת הבהירה כי מאחר שהיה חסר לאביה עובד שיבצע התקנות אביזרי רכב עבור הלקוחות, הוא נאלץ לבצען בעצמו, ועל כן הייתה נשארת במשרד במקומו ובכלל זה משרתת לקוחות, מנפיקה חשבוניות, ועונה לטלפונים; היא הועסקה בחנות החל משעות הבוקר הלא מוקדמות עד שעות הצהריים או אחר הצהריים, לא היו לה שעות עבודה קבועות ואף לא נערך עבורה חישוב של שעות וימי עבודה, כאשר להערכתה הועסקה בחנות חמש או שש שעות ביום; השכר ששולם היה שכר עבודה גלובלי בגובה שכר המינימום ששולם במזומן ולא הופקד על ידה בבנק; התובעת עבדה בחנות עד אמצע חודש יולי וילדה ביום 19.7.2007; בחודש ספטמבר 2007 אביה החל להעסיק מתקין, דבר שאפשר לו להישאר לעבוד בחנות והוא לא היה זקוק לה עוד; בכל מקרה, התקופה בה הועסקה בחנות הוגדרה מלכתחילה כתקופה זמנית ומוגדרת בלבד, שכן התכוונה להתחיל לעבוד בחינוך מיוחד לאחר הלידה, ואכן לאחר חופשת הלידה היא החלה לעסוק בתחום זה. לגרסת אבי התובעת בתצהירו: התובעת הועסקה כפקידה בחנותו מחודש נובמבר 2006 עד חודש יולי 2007; התובעת החלה לעבודה כי הוא לא מצא עובד ולתובעת לא הייתה עבודה בהיקף גדול, ולכן החליט להעסיקה באופן זמני; לתובעת לא היו זמני עבודה קבועים, אך היא הקפידה להגיע בשעות היותר פעילות של ההתקנות כדי שהחנות לא תישאר ריקה; בתקופה שהתובעת עבדה הוא לא העסיק עובד נוסף. בדרך כלל, הוא עצמו עושה את עבודת הפקידות ומעסיק מתקין שעובד בחוץ; הוא העסיק עובד כמתקין לפני ואחרי תקופת עבודתה של התובעת; לתובעת שולם שכר במזומן, בסכום של 3,500 ₪ עד 3,700 ₪. על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל חומר הראיות אנו קובעים כי התובעת הייתה בגדר "עובד" שהוא בן משפחה, על פי המוגדר בסעיף 1 לחוק. להלן נפרט את הנימוקים. מעבר להתרשמותנו מאמינות עדותם של התובעת ואביה, הנימוקים לקביעתינו הם כמפורט להלן. נחיצות העבודה: על פי עדותם של התובעת ואביה, בתקופות בהן התובעת לא הועסקה בעסק העסיק אביה עובד. טענה זו בדבר העסקת עובד על ידי אבי התובעת נתמכת בטופסי 106 שהוגשו על ידו המעידים על העסקת העובדים כמפורט להלן: תקרורי עימד - ינואר 2006 עד מרץ 2006; סבג ניסים - אפריל 2006 עד אוקטובר 2006; קוממי איתן- ספטמבר 2007 עד אוגוסט 2008. מתדפיס דיווח עובדים של העסק לשנת 2005 עולה כי מר סימן טוב אכן העסיק עובדים שכירים במהלך אותה שנה (מוצג נ/6). מהנתונים כמפורט לעיל עולה כי הן לפני תחילת עבודתה של התובעת (נובמבר 2006) והן לאחר סיום עבודתה של התובעת (יולי 2007) הועסק באופן סדיר עובד אחר בעסקו של אבי התובעת. לגרסת התובעת ואביה, בתקופות בהן אביה העסיק עובד, העובד ביצע את ההתקנות בחוץ ואביה עבד בתוך החנות. גרסה זו מתיישבת עם האמור בהודעתו של אביה של התובעת לחוקר המוסד, עת הבהיר כי בתקופה בה הועסקה אצלו התובעת הוא לא העסיק עובד נוסף ועבודתה באה במקום משרה של עובד שכיר אחר (ע' 2 להודעתו, ש' 6-1), ועם עדותו כי לאחר סיום עבודתה של התובעת העסיק עובד אחר (ע' 5, ש' 21-22). התובעת עצמה העידה, ועדותה זו לא נסתרה, כי סמוך לסיום עבודתה אביה שכר מתקין ועל כן יכול היה לעבוד ולהיות נוכח בעצמו בחנות (ס' 17, 21 לתצהירה; ע' 3, ש' 30 - 31). אנו סבורים, כי במצב דברים זה התקיים התנאי של נחיצות העבודה של התובעת. גם אם העובד שהעסיק אביה לא ביצע את עבודתה, אלא החליף את אביה שביצע את עבודתה של התובעת. הוכח, כי בעסקו של אביה של התובעת היו נחוצים שני עובדים - עובד אחד לביצוע התקנות בחוץ ועובד אחד בתוך החנות. העובדה שבחלק מהתקופה אביה של התובעת ביצע את העבודה שביצעה התובעת בתוך החנות אינה שוללת את נחיצות העסקתה, שכן אז נדרש עובד נוסף לביצוע ההתקנות. הקובע הוא שככלל הועסק בעסקו של אבי התובעת עובד נוסף, וכי בתקופות בהם התובעת לא עבדה בעסקו של אביה הועסק עובד נוסף. עבודה סדירה: מעדויות התובעת ואביה שוכנענו כי התובעת ביצעה באופן סדיר עבודה בפועל עבור עסקו של אביה. התובעת ביצעה עבודות משרדיות שונות עבור העסק והייתה נוכחת בחנות עצמה כאשר אביה ביצע התקנות. אבי התובעת הבהיר בעדותו כי מאחר שמדובר בחנות להתקנות אביזרי רכב העבודה מתבצעת בפועל מחוץ למבנה החנות ועל כן ומאחר ולא היה לו מתקין, הוא היה זקוק לתובעת שתשב בהיעדרו בחנות וכן תבצע עבודות משרדיות שונות. בכלל זה התובעת עסקה בעבודות תיוק, סידור הניירת המשרדית, הנפקת חשבוניות מס, מענה לפניות טלפוניות של לקוחות, תיאום שעות התקנה עבור הלקוחות, טיפול בתעודות משלוח וניקיון החנות עצמה (ס' 7 לתצהירו; ע' 4, ש' 29-31; ע' 5, ש' 1- 7). גרסתו זו עולה בקנה אחד אף עם הגרסה המוקדמת אותה מסר לחוקר המוסד במסגרתה הבהיר כי "בד"כ אני זה שעושה את עבודת הפקידות וניקיון משרד ויש לי מתקין למערכות, אבל בזמן הזה שעבדה אני עשיתי את ההתקנות ושרית עבדה במשרד". כמו כן, במהלך חקירתו של מר סימן טוב על ידי חוקר המוסד נמצאו פנקסי חשבוניות של העסק החל מחודש דצמבר 2006 עד חודש יולי 2007 שנערכו ונחתמו על ידי התובעת (ע' 2 להודעתו, ש' 10-14). אכן מעדויות התובעת ומר סימן טוב עולה כי התובעת לא הועסקה במסגרת קשיחה וקבועה של ימי ושעות עבודה ואף מר סימן טוב הבהיר בעדותו כי "לא הסתכלתי לשעות מיוחדות, אם באה שעה יותר או נשארה יותר. מדובר ביחסים בין אבא לבת, אני לא מבקש להשלים שעות" (ע' 6, ש' 27-28). עם זאת, עולה ברורות מהעדויות כי המדובר היה במשרה ברורה וקבועה שמילאה התובעת שמילאה במרבית הזמן את מקומו של אביה בחנות כאשר עסק מחוץ לה בביצוע התקנות עבור לקוחות העסק. מר סימן טוב הבהיר בעדותו כי הימים בהם התובעת לא הגיעה לעבודה היו ימים בהם הוא לא היה צריך לבצע התקנות ואז הוא ישב בחנות בעצמו ולכן עבודתה של התובעת הייתה תלויה בפועל בעיקר בזמנים בהם בוצעו התקנות ו/או ב"שעות הלחוצות" של העסק. הן מעדותה של התובעת והן מעדותו של מר סימן טוב התרשמנו כי התובעת הועסקה בחנות, למצער, ארבע פעמים בשבוע, 5-4 שעות ביום (ע' 1 להודעתו של מר סימן טוב, ש' 16-15; הודעת התובעת מיום 26.6.08, ש' 17-16, עדותה בע' 2, ש' 26-25). מכאן, כי ככלל, לתובעת הייתה מחויבות להגיע לעבודה בשעות הבוקר בהתאם לצורכי העבודה. העובדה שאביה של התובעת נהג עמה בגמישות מסוימת, ולא דרש ממנה להיות בחנות בשעות בהן לא הייתה עבודה, אינה שוללת את המסקנה כי עבודתה הייתה סדירה, בהתאמה לצורכי העבודה. בכל מקרה, אין מדובר בשעות עבודה ספוראדיות, אלא כאמור העבודה בוצעה באופן סדיר מדי יום. באשר לעבודתה האחרת של התובעת - שוכנענו כי עבודתה הנוספת של התובעת בטיפול בילד חריג הייתה עבודה חלקית בלבד וגמישה, וכעולה מטופס התביעה לדמי לידה למעט בחודש אחד עבדה 26 שעות בחודש בלבד, בשעות אחה"צ (הודעת התובעת מיום 26.6.08, ע' 1 ש' 12 - 21; עדותה בע' 3, ש' 20-10), ולכן אין כל מניעה לכך שהתובעת עבדה במקביל בשתי העבודות. לתובעת שולם שכר: שוכנענו כי התובעת קיבלה בעד עבודתה בעסק בעבודות פקידותיות שונות תמורה שהוגדרה על ידי הצדדים כ"שכר עבודה" ועל אף שגובהה נקבע כלשונו של מר סימן טוב -"לא ענין של עובד ומעביד, זה אבא ובת" - המדובר היה בשכר ריאלי ולא סימלי שנקבע לפי גובה שכר המינימום ולפי הערכה שנעשתה בין הצדדים לגבי היקף המשרה שתמלא התובעת בעסק (ע' 2, ש' 29 - 31; ע' 6, ש' 3 - 5; הודעתו של מר סימן טוב בע' 2, ש' 17-16). זאת ועוד. עבור התובעת הונפקו תלושי שכר עבור כל חודשי עבודתה בעסק שהוגשו לבית הדין וטופסי 106. המוסד אף אינו חולק על כך שהתשלומים המחויבים עבור העסקת התובעת שולמו לרשויות המס והביטוח הלאומי וכי התקיים דיווח שוטף למוסד על התובעת כ"עובד". אנו קובעים, כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת שולם לה השכר כמפורט בתלושי השכר שהונפקו לה. באשר לעובדה שהתובעת לא הייתה מוכרת בעסקים סמוכים לעסקו של אבי התובעת: ביקור החוקר נערך בחודש מאי 2008, כעשרה חודשים לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה. אין כל פירוט בסיכום החקירה באיזה עסקים סמוכים בדק החוקר אם מכירים את התובעת, את מי מעובדי העסקים שאל, וכיו"ב. בהיעדר פירוט לא ניתן לבחון, למשל, אם מדובר בעובדים שעבדו בתקופה שחפפה את תקופת עבודתה של התובעת. לכן, איננו סבורים כי יש בדו"ח זה כדי לפגוע במסקנה אליה הגענו. נבהיר, כי לא נעלמו מעינינו סתירות מסוימות שהתגלו, בין היתר, בגרסת של מר סימן טוב בנוגע לאופן תשלום שכרה של התובעת (תשלום חד פעמי או מספר תשלומים מדי חודש) וכן בין גרסת התובעת בנוגע לשעות העבודה לבין שעות עבודתה של התובעת כפי שדווחו בטופס התביעה לדמי לידה (אם כי הדיווח נעשה על ידי רואה החשבון ולא על ידי התובעת או אביה). אולם, לדעתנו, סתירות אלה אינן מהותיות ואינן מערערות את מסקנתנו כי התובעת הועסקה באופן סדיר בעסקו של אביה, וכי מילאה הלכה למעשה מקומו של עובד אחר וכי בכך עונה היא על ההגדרה המרחיבה של "עובד" כאמור בסעיף 1 לחוק. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בתקופה שהחל מיום 1.11.2006 עד יום 12.7.2007 מעמדה של התובעת היה מעמד של "עובד" כהגדרתו ומשמעותו על פי סעיף 1 לחוק, וכפועל יוצא מכך היא זכאית לדמי לידה. המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובעת פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לידהדמי לידה