קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה בחו''ל בחברת אם של חברה ישראלית: מבוא 1. לפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית. פיצויי הפיטורים מתייחסים לתקופת עבודה בה עבד התובע בחברה זרה בארה"ב, שהיא חברת האם של חברה ישראלית - היא הנתבעת, בה עבד התובע לפני עבודתו בחו"ל ואחריה. התובע ביקש לראות בעבודתו בשתי החברות רצף אחד שבסיומו הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת העבודה. 2. הנתבעת הינה חברת בת של חברה אמריקאית, בשם "פי.אר.איי.אוטומושיין אינק", המייצרת ציוד אוטומציה ורובוטיקה למפעלים גדולים (להלן - "הנתבעת"). הציוד מסופק למפעלים ברחבי העולם וביניהם לחברת אינטל בקרית גת. בשל כך הוקם מערך שרות מקומי בישראל באמצעות חברת בת שנקראה פי.אר.איי (ישראל) בע"מ. חברה זו סיפקה שרות לציוד שנרכש ע"י אינטל וחברות נוספות שרכשו ציוד אוטומציה. עם מיזוגה של החברה האמריקאית עם חברת ברוקס אוטו מיישן שונה שם החברה בארץ ל"ברוקס אוטומשיין (ישראל) בע"מ" (היא הנתבעת). 3. בתחילה העסיקה הנתבעת את מהנדסי השרות באמצעות חברת כח אדם, והחל מ- 12/7/99 מועסקים המהנדסים באופן ישיר ע"י הנתבעת ובכלל זה גם התובע. 4. התובע הפסיק לעבוד אצל הנתבעת ב- 30/4/01. החל מחודש מאי 2001 ועד יוני 2006 התובע עבר לארה"ב שם עבד בחברת האם. התובע שב לארץ בחודש יוני 2006 והחל לעבוד אצל הנתבעת עד 31/12/08 שאז פוטר. (מכתב הפיטורים צורף כנספח ג' לכתב התביעה). טענות הצדדים 5. התובע טוען כי חברת האם שולטת בנתבעת באופן מוחלט ומכתיבה לה את התנהלותה. מדובר בגוף אחד השולט לחלוטין בגוף השני, ועל כן קיימת זהות מוחלטת בין שני הגופים. מנהל הנתבעת סיכם את תנאי עבודתו של התובע בחברת האם, והיה מעורב בתהליך המעבר של התובע לארה"ב. כשהתובע חזר לארץ, הוא ביצע את עבודתו בחו"ל כשהוא עובד של הנתבעת, קיבל הוראות מעובד של חברת האם היושב בגרמניה, ושכרו שודרג ע"י חברת האם. בכל אלו יש כדי ללמד על קיומה של זיקה בין שתי החברות שבאה לידי ביטוי בהיותן שלובות זו בזו משל היו חברה אחת. המעבר של התובע לארה"ב משקף רציפות בהעסקה, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו זו. באשר לימי החופשה להם טוען התובע, נטען כי הנתבעת לא הוכיחה שלא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכן לא הציגה פנקס חופשה. מכאן שיש לזכות התובע ב- 18 ימי חופשה. 6. הנתבעת טוענת כי הנסיעה לחו"ל היתה ביוזמת התובע ועל כן אין לראות בתקופת עבודתו בחו"ל חלק מעבודתו בנתבעת. התובע ניהל מו"מ ישיר מול חברת האם, ללא קשר לנתבעת. עם סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, נערך לו גמר חשבון. בתקופת עבודתו בחברת האם בארה"ב, לא היתה כל זיקה בין הנתבעת לתובע. כאשר התובע סיים לעובד בחברת האם, פנה לחברות שונות בארץ לצורך עבודה אצלן, ולבסוף החל לעבוד אצל הנתבעת. בכל אלו יש ללמד כי מדובר בחברות נפרדות לחלוטין ואין זהות בין המעבידים. באשר לחופשה, טוענת הנתבעת, כי מנכ"ל הנתבעת הציע לתובע להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אך הוא בחר שלא לעבוד ולשהות בחופשה. מאחר והתובע לא עבד, יש לקזז מכל סכום שיגיע לתובע שווי הרכב והשימוש בטלפון הסלולרי שהנתבעת העמידה לרשותו. הכרעה 7. הכלל שינחה אותנו בבואנו להכריע בתיק זה הוא - עצם היותה של חברה חלק מאשכול חברות, אינו מקנה לעובד זכות לקבל כספים, הן מחברת האם והן מחברת הבית, על יסוד העיקרון של ההפרדה המשפטית הקיים בין החברות. יחד עם זאת, לאור תופעות שליליות הכרוכות בניהול אשכול חברות, תוך רגישות לנסיבות עובדתיות המתקיימות בקונצרנים רבים, מגמת בית הדין היא לקבוע בנסיבות מסויימות כי יחסי קרבה בין חברות לבין בעלי שליטה יכולים לשמש בסיס להרמת מסך ביניהם. כך נקבע כי ניתן להרים את המסך של אשכול חברות ולקבוע קיומם של מעסיקים במשותף במקרה שקיימים : א. חוסר תום לב מטעם המעסיקה. ב. ערבוב נכסים, לרבות שימוש בנכסים שלא לצורכי החברה או העברת נכסים כדי להתחמק מתשלום חובותיה. ג. מעשים פליליים. ד. מצב שווא לגבי זהותו של המעסיק. (ראו : ע"ע (ארצי) 1359/00 כהן - כימיקליים לישראל בע"מ פד"ע לט', 182, 188) 8. נקדים ונאמר כי במקרה שבפנינו לא נטען דבר הקשור לליקוי בפעולת החברות - הנתבעת וחברת האם, המצדיק הרמת מסך באופן שיש לראות בשתיהן מעסיקים במשותף. יחד עם זאת, נדון בטענות כפי שהביא אותם התובע ומתייחסות לתקופת העבודה של התובע בשתי החברות כרצף אחד. אין חולק כי התובע עבד מ- 12/7/99 ועד 30/4/01 אצל הנתבעת. מ- 5/01 ועד 6/06 התובע עבד בחברת האם ומ- 7/06 ועד 12/08 התובע עבד אצל הנתבעת. התובע קיבל פיצויי פיטורים על התקופה הראשונה והשלישית מהנתבעת, ואילו לגבי התקופה בה עבד בחברת האם, התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת בהיות עבודתו מ- 1999 ועד 2008 - עבודה ברצף אצל מעסיקתו. נבחן כעת את הרקע למעבר התובע לעבודה בחברת האם, את מאפייני העבודה בארה"ב, סיומה והחזרה לארץ. כך נוכל לקבוע האם מדובר בעבודה באותה חברה, או שמא מדובר בשתי חברות שונות. סיום העבודה בנתבעת - גמר חשבון 9. אחד המאפיינים של סיום עבודה אצל מעסיק הוא עריכת גמר חשבון. כאשר התובע סיים לעבוד ב- 4/01 אצל הנתבעת נערך לו גמר חשבון. ביטוי לכך מצאנו בתלוש השכר של חודש אפריל 2001 (נספח ז' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת) בו קיבל התובע פדיון חופשה. התובע לא ידע להסביר מדוע קיבל פדיון חופשה במועד זה (עמ' 13 שורות 2-13). באותו אופן, הנתבעת מילאה טופס 161 ביום 6/5/01 (נספח ב' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת) ובו שחררה את כספי הפיצויים והתגמולים בחברת הביטוח הדר. עצם חוסר הידיעה של התובע על כך לא מעלה או מוריד מאופן בו הנתבעת נתנה ביטוי מפורש לסיום עבודתו אצלה. בכל אלו יש כדי ללמד כי הנתבעת סיימה את יחסי העבודה עם התובע ב- 30/4/01 ומכאן והלאה החלה מערכת יחסים אחרת, במקום אחר. קיום מאפייני העסקה אמיתיים בין חברת האם לתובע 10. המשא ומתן בין התובע לחברת האם החל עוד לפני 2001 וזאת למדנו ממכתבו של טום בויז נציג חברת האם מיום 13/1/01 לתובע (נספח ב' לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת). שם אוזכר כי כשדיברו לפני כשנה לא היו להם ויזות. מכאן עולה כי נציג חברת האם שוחח עם התובע שנה לפני כן וזאת לבקשת התובע, אך לא ניתן היה לתת לו אז מבוקשו. התובע בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר את האמור במכתב המתייחס לפנייה שנה קודם (עמ' 10 שורות 13-10). 11. מנכ"ל הנתבעת מר חיון סייע לתובע במציאת המשרה בארה"ב, וכך עולה גם ממכתבו של טום בויז - "ויקטור דיבר עימי בשמך בקשר למשרה בארגון." מכתבו של מר חיון לתובע מ- 14/1/01 (נספח ב' לכתב התביעה) בו לכאורה הוא מודיע לתובע כי הכל נסגר, אינו מהווה חוזה עבודה, אלא סיוע ותיווך עם נציגי חברת האם. כשבפועל הסכם ההעסקה נחתם עם חברת האם. מרגע שהוברר כי קיימת משרה בארה"ב נוהל מו"מ בקשר לתנאי השכר ישירות בין התובע לחברת האם. כך במכתב של ביל וינסלו לתובע מ- 22/1/01 המדבר על תוספת של 27% בגין פרמיה (נספח ג' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). בהמשך מופיעה ההצעה המפורשת (נספח ד' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת), תנאי השכר מוגדרים וכן התובע נדרש להתחייב כלפי חברת האם כי אם יעזוב בתוך פחות משנה ישיב לחברת האם את הוצאות העתקת מגוריו מהארץ לארה"ב. 12. במשך כל תקופת עבודתו של התובע בארה"ב בחברת האם לא התקיימה כל זיקה ממשית בין התובע והנתבעת. חברת האם חתמה על הסכם העסקה עם התובע, נטלה על עצמה את כל החובות המוטלות על מעביד, שילמה את שכר התובע, העלתה אותו מדי פעם, דיווחה על כך לשלטונות המס בארה"ב ופיקחה על עבודת התובע. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לא קיבל הוראות בהמשך 5 השנים בארה"ב מנציגי הנתבעת (עמ' 18 שורות 9-7). התובע הודה כי לא חתם על כל מסמך למס הכנסה בארץ כי ידע שהוא עובד של חברת האם (עמ' 18 שורות 3-1). כשהתובע עבר מקומות עבודה בארה"ב, הוא לא דיווח על כך למנכ"ל הנתבעת, וכן גם לא דיווח על השינויים בשכרו (עמ' 17, שורות 5 + 12). בכל אלו יש כדי ללמד כי יחסי עובד - מעביד התקיימו בתקופה שבין 5/01 ל- 6/06 רק בין התובע לחברת האם. 13. התובע הפנה לזיקות נוספות שהתקיימו בין הנתבעת לחברת האם, אך גם בהן אין כדי לסייע לתובע. עצם היותה של חברת האם בעלת הזכויות היחידה של הנתבעת ושמנהלי הנתבעת הם תושבי חוץ, לא מאיין את ההפרדה המשפטית הקיימת בין החברות. גם קבלת אופציות של החברה הזרה ע"י עובדי הנתבעת לא מלמד דבר. מר חיון הסביר בתצהירו כי מאחר ולנתבעת אין מניות משלה, ניתן תמריץ לעובדים בדמות המניות של חברת האם. מכתבו של מר חיון לרשויות ההגירה לצורך מתן ויזה לתובע, לא מלמד על קשר לנתבעת, שעה שהתובע הודה כי מכתב זה נעשה לצורך קורס בארה"ב ולא לצורך שהות ארוכה (עמ' 11 שורות 15-26). דווקא המכתב בו מר חיון משחרר את התובע (נספח ד' לתצהירו) מלמד על כך שלא קיים רצף תעסוקתי בין החברות, שאחרת לא היה צורך בשחרורו. בסיום תקופת עבודתו של התובע אצל חברת האם, קיבל התובע פדיון חופשה (עמ' 14 שורות 29-30) וגם בכך יש ללמד על מאפייני העסקה אותנטיים בין התובע לחברת האם. הצעות עבודה לקראת החזרה לארץ 14. לקראת סיום עבודתו של התובע בארה"ב, וכבר בפברואר 2006 פנה אליו מר יוסף בן ארי מחברת אינטל וביקש לראיין אותו עוד כשהוא בארה"ב. לכך קדמה פנייה של התובע ב- 5/2/06 בה שלח לו את כל פרטיו (נספח יג' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). במכתב אחר של פיטר בורקה מחברת דייפוקו לתובע מיום 7/6/06, ביקש הראשון כי כאשר התובע יסיים לעבוד חברת האם ייצור עימו קשר (נספח יד' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). התובע טען בחקירתו הנגדית שהצעות העבודה שקיבל נבעו מפניות אליו (עמ' 15). גרסה זו של התובע התקשינו לקבל, שכן כדי לקבל הצעות עבודתה צריך להיות גם צד שמוכן לשמוע וגם לפרסם כי הוא עתיד להיות פנוי בשוק העבודה. אם התובע סבר כי הוא עובד ברצף, בחברת האם והנתבעת לא היה מקום לחפש מקום עבודה אחר דווקא בנקודת הזמן שבו סיים לעבוד בחברת האם. הצעות העבודה מלמדות שהתובע סיים לעבוד בחברה אחת, היא חברת האם, והחל לעבוד בנתבעת. כן ניתן לראות בתלושי השכר שהתובע קיבל מהנתבעת כי תחילת העבודה היא 1/7/06 (דוגמת תלוש שכר צורפה כנספח ד' לכתב התביעה). 15. התובע טוען כי בתקופת עבודתו השנייה אצל הנתבעת קיבל העלאה בשכר. המכתבים שהוצעו לתובע על השינוי בשכר חתומים ע"י מנכ"ל הנתבעת וחברת האם (נספחים ח'-ט' לתצהיר התובע). עיון במכתב מלמד כי מדובר בחלק ממדיניות כוללת של חברת האם לתת פיצוי לעובדים המתמודדים עם שוק תחרותי. בכך אין לסתור את הטענה כי חברת בת לא יכולה לקבל הוראות מחברת האם ; לכך נוסיף כי חלק מעבודתו של התובע בשנים 2006 - 2008 בוצעה בחו"ל לצורך תגבור זמני (סעיף 3 (ו) לתצהירו של מר חיון). מר חיון הסביר בחקירתו הנגדית כי ניהל את פעילות התובע בארץ ולעיתים התובע נאלץ לנסוע לאירופה במסגרת מחויבותו לפתור תקלות (עמ' 22 שורות 27-29). 16. התובע סיים לעבוד ב- 31/12/08. לצורך כך הוציאה הנתבעת לתובע טופס 161 המעיד על תקופת ההעסקה מ- 2006 עד 2008 (נספח יח' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). 17. לסיכום נקודה זו אנו קובעים, כי בין חברת האם לנתבעת לא היתה זהות וכל אחת מהן עבדה בפני עצמה. בתקופת עבודתו של התובע בארה"ב, לא היתה זיקה ממשית בין התובע לנתבעת. במהלך תקופה זו התקיימו מאפייני העסקה אמיתיים בין התובע לחברת האם. באותו אופן, לא ניתן לומר, כי בתקופה בה הועסק התובע על ידי הנתבעת, היתה גם חברת האם המעסיקה של התובע : באשר קבלתו לעבודה של התובע, כמו גם סיומה של העבודה, נעשו ללא כל מחלוקת בידי נציגי הנתבעת ולא על ידי חברת האם. השכר שולם על ידי הנתבעת והיא זו שנתנה הוראות לתובע ופיקחה עליו. כך או כך, יחסי הקרבה בין החברות אינם יכולים לשמש עילה להכיר בהם כמעסיקות במשותף של התובע. על כן, התביעה לקבלת פיצויי פיטורים ביחס לתקופה שמ- 2001 עד 2006 בה התובע עבד בחברת האם - נדחית. פדיון חופשה שנתית 18. התובע טוען כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית עבור 18 ימים. הנתבעת טענה כי התובע נדרש לעבוד במהלך ההודעה המוקדמת. ומשלא עשה כן, זקפה על חשבון ההודעה המוקדמת את מלוא פדיון החופשה. מעיון במכתב הפיטורים (נספח ג' לכתב התביעה) צויין בו כי ניתנת לתובע הודעה מוקדמת במהלכה הוא מתבקש להמשיך ולמלא את משימותיו ולנצל את יתרת ימי החופשה השנתית שצבר. אם נתעלם מהבקשה לנצל את החופשה השנתית שיכולה לבוא רק בהסכמת העובד, הרי שבמכתב מופיעה דרישה של הנתבעת כי התובע יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. התובע סיפר בחקירתו הנגדית כי עבודתו היא בבית שם הוא מקבל קריאות טלפוניות, וגם פניות במחשב. עם קבלת מכתב הפיטורים נלקח מהתובע המחשב, אך הוא המשיך לקבל פניות טלפוניות. הוא הגיע למשרדי החברה מספר פעמים מועט אך גם אז לא עבד באמצעות המחשב (עמ' 16). מר חיון ציין בחקירתו הנגדית כי ביקש מהתובע לעבוד במשרד בתקופת ההודעה המוקדמת אך לא מהבית (עמ' 19, שורות 28-20). 19. לאחר שמיעת הצדדים מוצאים אנו, כי אין חולק שהתובע התבקש לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבעת לא הראתה כי התובע התבקש לעבוד במשרד ולא מהבית, שכן אין לכך תימוכין במכתב הפיטורים. מנגד, מקום בו עבודתו של התובע נעשית גם דרך המחשב, ולתובע לא היה מחשב, ספק בעינינו אם התובע עבד כפי שהוא רגיל לעבוד מהבית. התובע לא יכול היה להראות כמה פניות טלפוניות קיבל. הנתבעת הראתה דף פירוט תקלות בטיפול (נספח כג' לתצהיר מר חיון), אך ממנו התקשינו להבין האם מדובר בתקלות המדווחות דרך המחשב, הטלפון וכיצד. 20. על כן, הדרך הנכונה לנהוג במקרה שלפנינו היא לפי שחוק חופשה שנתית מאפשר לזקוף על חשבון ההודעה המוקדמת פדיון חופשה שנתית. סבורים אנו כי בהתחשב בהיקף העבודה של התובע אשר לא הוכח, ומנגד בהתחשב בכך כי לא היה לתובע מחשב באמצעותו יכול היה לעבוד, תיזקף מחצית מההודעה המוקדמת על חשבון ימי החופשה. מאחר ומספר ימי העבודה בחודש לפי תלוש השכר הוא 22 - מחצית היא 11. מספר ימי החופשה המגיעים לתובע לא נסתרו, ועל כן נפחית מ- 18, 11, ונקבל 7. משכורתו הקובעת של התובע היא 23,943 ₪. 7,618 ₪ = 23,943 ₪ X 7 22 21. הנתבעת ביקשה כי נקזז מכל סכום שיגיע לתובע את שווי השימוש ברכב ובטלפון הנייד בתקופת ההודעה המוקדמת בה התובע לא עבד. מאחר וקבענו כי החופשה תעמוד רק על מחצית מההודעה המוקדמת, זכאית הנתבעת לקזז מחצית מהסכומים להם טענה. בגין השימוש ברכב ולפי דוח ריכוז חודשי של צריכת דלק שצורף לתצהיר הנתבעת - סה"כ 1,467 ₪ - מחצית 734 ₪. מאחר והמסמכים שצורפו בגין השימוש בטלפון הנייד המתייחסים לתקופות שונות מנובמבר עד דצמבר ומדצמבר עד ינואר - ובסכומים שונים- נעמיד את הסכום על כ- 100 ₪ - סה"כ לקיזוז 834 ₪. 6,784 ₪ = 834 - 7,618 ₪. סיכום 22. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 6,784 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1/1/09 ועד התשלום בפועל. 23. מאחר ומרבית התביעה נדחתה - אין צו להוצאות. עבודה בחו"לשאלות משפטיות