קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה בחופשת לידה - הפחתת דמי לידה: 1. מדובר בתביעה לתשלום דמי לידה. 2. התובעת ילדה ביום 22/7/09 ויצאה לחופשת לידה עד ליום 1/11/09. 3. הנתבע שילם לתובעת דמי לידה לתקופה בת 7 ימים בלבד החל מיום 23/7/09 ועד ליום 29/7/09 ושלל זכאותה לדמי לידה מיום 30/7/09 ואילך, על פי הוראת סעיף 56(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), בטענה כי התובעת המשיכה לעבוד בזמן חופשת הלידה. 4. כמו כן, דמי הלידה ששולמו לתובעת, שולמו על בסיס שכר לחודשים 1-3/2009 ולא על בסיס השכר שקיבלה בשלושת חודשי עבודתה עובר ללידה, שכן לגרסת הנתבע לא הוכח כי היתה סיבה מספקת וצודקת להעלאת השכר. 5. בעקבות האמור לעיל, הגישה התובעת, בן אבו ימית, את תביעתה הנוכחית. 6. התובעת עבדה בעסק של אביה כמזכירה יחידה. 7. התובעת ואביה נחקרו בפני חוקר המוסד. 8. האב בן אבו יגאל (להלן: "האב") אישר כי לא העסיק מזכירה אחרת בעת חופשת הלידה של התובעת. 9. בהודעה לחוקר המוסד העיד כי התובעת עבדה אצלו משנת 2002 בתור מזכירה במשרד במשך 5 ימים בשבוע למעט יום ו', כל יום מהשעה 08:00 עד השעה 15:30. לכל עובד בחברה כרטיס עבודה מסודר. אין לתובעת חוזה עבודה . באשר לעבודתה במהלך חופשת הלידה העיד: "היא עבדה רגיל בכל תקופת ההריון.... היא עבדה עד ל-22 של אותו חודש שהיא ילדה, בחודש שלפני הלידה היתה לה בדיקה של איזו והיא לקחה חומר לבית ועבדה דרך הבית. גם בזמן חופשת הלידה עבדה דרך הבית ... אחרי שהיא ילדה, היא המשיכה לעבוד מהבית, שלחה מיילים, עשתה לי משכורות וזה ללא שכר, לא שילמתי לה כי היא חייבת כסף לחברה, יש לי לפטופ בבית, אני מביא לה פעם את היומן לבית והיא ממלאת את שעות העבודה, וגם באיזו באה אליה הביאה גם אחרי הלידה וגם לפני הלידה, כי רצינו שתספיק. היא עזרה לי מהבית שלה בתור בת ולא בתור עובדת". ובהמשך נשאל האב האם בחודשים של חופשת הלידה שילמת לה שכר? והשיב:- "אני העברתי לה 4,000 ₪, 5,000 ₪ מפרעות כי ראיתי שהביטוח הלאומי לא משלם לה משכורות. זה מפרעות על החשבון ולא על מה שהיא עזרה לי בעבודה". ולבסוף העיד:- "היא היתה באה בחופשת הלידה מידי פעם למשרד עם התינוקת, אולי פעם או פעמיים בשבוע, אם היה משהו דחוף, היתה באה לשעתיים שלוש וכל השאר היא עשתה מה שצריך מהמחשב בבית". 10. התובעת תיארה בפני החוקר את מהות ואופי עבודתה וכך העידה: "אני המזכירה היחידה במשרד. בתור מזכירה אני מתייקת, תיאום פגישות, יוצאת למכרזים, ניהול יומן אני מכינה משכורות, אני מזינה את השעות להנהלת חשבונות ואת כל השוטף, יש לי זכות חתימה........" כשנשאלה על ידי חוקר המוסד אם מישהו החליף אותה בעבודתה למשך שלושה חודשים והשיבה:- "אף אחד. אני עבדתי מהבית ואם הייתי צריכה ללכת למשרד אחי לקח את הניירת ובגלל שזה אבא שלי, הוא היה מביא לי את העבודה לבית ונעזר בי בלי תשלום ולא הביאו פקידה אחרת.. טלפון העבירו "עקוב אחריי" לבית שלי ומשם הייתי עונה וכולם מכירים אותי בפלאפון שלי. משרד אין לי בבית . יש לי מחשב וכל התכולה של המשרד הוא על המחשב נייד ואיתו גם הייתי מגיעה לבית ולמשרד". 11. בתצהירו טען האב כי הבת עזרה לו מהבית כשהיתה בחופשת לידה בכך שהשיבה לטלפונים בענייני משרד ומדובר בבירורים בלבד. 12. התובעת בתצהירה טענה כי החוקר לא רשם נכון חלק מדבריה כנראה בשל אי הבנה. לגרסתה המשפט בהודעתה כי "אני עבדתי מהבית..." לא נאמר על ידה אלא שעזרה לאביה כשהיתה בבית וללא תשלום וכי לא הגיעה למשרד בזמן חופשת הלידה, אלא לעיתים רחוקות ולא לעבודה אלא לביקור. גם באשר להמשך הודעתה לחוקר המתייחסת לתפקידו של אחיה טענה שהדברים לא נרשמו במדויק. 13. האב העיד בפנינו כי הבת לא תייקה חומר עת היתה בחופשת לידה, לא באה לתייק במשרד ולא עבדה מהבית עם המחשב הנייד שלה, אלא רק השיבה לשאלות ששאלנו והדגיש כי עזרה לו כבת ללא קבלת שכר (עמ' 5 לפרוטקול). 14. הבת טענה בחקירתה בפנינו כי ביצעה עבודה מזערית בלבד של שליחת מייל שכן כל העבודה מתבצעת בשטח וציינה כי מה כבר היא יכולה לעשות מהבית כשהיא במיטה לאחר שעברה ניתוח קיסרי ו-3 ילדים נמצאו בבית שיצאו לחופש הגדול (עמ' 6 לפרוטוקול). 15. ובאשר לשכר שנטען כי התובעת קיבלה במהלך חופשת הלידה, צרף האב כרטסת של התובעת טען כי התשלומים שהועברו לתובעת במהלך החופשה לא היו בבחינת שכר אלא מפרעות, כאשר מצבה חשבונה בבנק היה במינוס. 16. חוקר המוסד מר יעקב תורג'מן העיד בפנינו כי מה שהנחקרים אמרו רשם בהודעות והקריא בקול רם בזמן שכתב אותן וכי לא יכולה היתה להיות אי הבנה. דיון והכרעה 17. הנטל להוכיח עבודה אשר שוללת זכאות לדמי לידה מוטל על הנתבע. 18. נשאלת השאלה האם ניתן להגדיר את עבודת הבת (התובעת) בזמן חופשת הלידה כ"עזרה משפחתית" ולפיכך אין בה כדי לשלול את זכאותה לדמי לידה. 19. בסעיף 56(1) לחוק נקבע כי:- "המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:- (1) בתוך הזמן שבו משתלמים דמי הלידה, עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה; (2) ... ". 20. על פי הפסיקה מטרת הסעיף הוא בראשונה שהמבוטחת לא תעבוד כלל בעבודה אחרת בתקופת חופשת הלידה מחוץ למשק ביתה ורק כמטרה משנית רצה המחוקק למנוע תשלום דמי לידה מקום שהמבוטחת משתכרת או מקבלת הכנסה מעבודה בתקופת חופשת הלידה (דב"ע נב/0-13 לאה מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82). 21. הנתבע בסיכום טענותיו טוען כי אין מדובר בשלילה אוטומטית של הגמלה לעובד העובד מהבית כדוגמא לעובד העובד בימי חופשתו אלא מדובר בשיקול דעת הנתבע ואין צורך להוכיח עבודה סדירה יומיומית, כדי לשלול הגמלה כפי שטענה התובעת בסיכום טענותיה. הדגש, לדעת הנתבע , כי המחוקק התכוון לאיסור עבודה בשכר. 22. הזכות לקבלת דמי לידה שהינה בבחינת תחליף שכר, נקבעה בסעיף 49(א) לחוק והינה משתלמת למבוטחת בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או "עוסקת במשלח ידה". מדובר בשכר העבודה הרגיל על פי סעיף 53 לחוק, בכפוף לתקרה שנקבעה. 23. מעיון בהודעות התובעת והאב עולה כי התובעת המשיכה בביצוע חלק נכבד מהמטלות שהעידה בפנינו שנדרשה לעשות במהלך עבודתה גם בהיותה בחופשת לידה וגרסתה כי מדובר ב"עזרה משפחתית" מזערית בתקופה זו, לא מקובלת עלינו. אנו בדעה וכך גם נפסק , כי יש לתת משקל ראייתי נכבד לגרסה הראשונית של המבוטח או העדים בפני חוקר המוסד כאשר הודעה זו מפרטת את הגרסה טרם קיבלה המבוטחת ליווי או יעוץ משפטי. אמנם ניתן להעדיף את גרסת המבוטח לאחר חקירתו גם אם אינה עולה מהודעתו בפני החוקר ואף אם סותר את הגרסה, אך על בית הדין לפסוק כך וליתן אמון דווקא בגרסה שנשמעה בפניו (דב"ע לא/0-61 כוכבי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג' 88). במקרה שלפנינו ריבוי הגרסאות ואי הדיוקים מובילים למסקנה כי יש ליתן משקל ראייתי להודעות בפני החוקר. 24. גרסת התובעת בתצהירה כי החוקר לא רשם נכונה חלק מדבריה כנראה בשל אי הבנה - לא הוכחה . גרסת התובעת בתצהירה כי האמור בהודעה "אני עבדתי מהבית....", לא נאמר על ידה כך, אלא נאמר שעזרה לאביה כשהיתה בבית ללא תשלום, (סעיף 8-10 לתצהירה), לא הוכחה. מהימנה עלינו עדות החוקר כי כתב את מה שנאמר לו, כדבר שנעשה על ידו כשיגרה. 25. מעיון בהודעות עולה כי התובעת המשיכה בביצוע חלק נכבד מעבודתה ותפקידה בזמן היותה בחופשת לידה. יודגש כי במקרה זה גם לא הועסקה מזכירה מחליפה במקומה של התובעת. האב העיד בפנינו כי :- "גם בחופשות עבדה דרך הבית". האב בתצהירו ציין, כי הכוונה היתה לעזרה בלבד אינה עולה מעדותו. 26. תשובתו של האב בחקירה בפנינו כי התובעת בחופשת לידה רק ענתה לשאלות אינה מקובלת ומדובר בתשובות מתחמקות. 27. אנו בדעה, כי ממכלול הראיות שבפנינו ומהודעתה לחוקר עולה בברור כי התובעת ביצעה חלק נכבד מעבודתה עבור העסק של אביה גם בעת חופשת הלידה, אף אם לא התייצבה מידי יום בעבודה, כפי שעשתה כן במהלך עבודתה הרגילה. העובדה כי רוב עבודתה נעשתה באמצעות המחשב והעברת הטלפון של המשרד לביתה באמצעות "עקוב אחרי" וטיפול בניירת שהעבירה לביתה, תומכים במסקנתנו. 28. ובאשר לשכר ששולם לה בזמן חופשת לידה - מהכרטסת שצורפה לתצהירו של האב עולה כי התובעת קיבלה שכר בתקופה בה היתה בחופשת לידה (נ/14). 29. מעדות התובעת עולה כי מדובר במפרעות שניתנו לה על ידי אביה מאחר והיתה במינוס בבנק ופחדה שלא יכבדו את הוראות הקבע (עמ' 6 לפרוטוקול). האב טען בפני החוקר כי מדובר במפרעות שכן התובעת לא קיבלה דמי לידה. מהכרטסת עולה כי הסכומים ששולמו לתובעת במהלך חופשת הלידה כונו חלקם בשם "העברת משכורת" וחלקם רק בכינוי "העברה". אכן הוכח כי מדובר בתשלומים ששולמו לתובעת מחשבון העסק עבור עבודתה אך נרשמו לחובתה בניגוד למשכורות האחרות שקיבלה במהלך עבודתה. בשים לב כי בבן משפחה מדובר, גרסת התובעת והאב באשר לרקע לתשלום סבירים והגיוניים ואין לראות בתשלומים שכר . 30. ההלכה היא כי עובדת שעבדה בחופשת לידה אינה מאבדת באופן אוטומטי את הזכאות לדמי לידה אלא לנתבע שיקול דעת האם לשלול וכמה. על הנתבע כרשות מנהלית להפעיל, אפוא, שיקול דעת וזה צריך לעמוד באמות המידה הרגילות של החלטה מנהלית, ובין היתר, בסבירות ומידתיות. לאור מסקנתנו כי הוכח מפי הנתבע כי התובעת עבדה במהלך חופשת הלידה עלינו לבחון מה שעור השלילה. כאמור, מטרת החוק היתה שעובדת תישאר בחופשת לידה עם הצאצא שזה עתה נולד לה ותישאר בתקופת חופשת לידה מחוץ למעגל העבודה, כדי שתוכל לטפל ולהקדיש את כל זמנה לרך הנולד ולהתאוששות מהלידה. מי שלא תעשה כן, עלולה להפסיד את דמי הלידה כולם או מקצתם. התגובה המנהלית, למי שבכל זאת עבדה בחופשת לידה, צריכה להיות מידתית וסבירה ונגזרת בין היתר מהיקף וטיב העבודה שעבדה. 31. במקרה שלפנינו אנו בדעה, כי התובעת המשיכה למלא חלק נכבד ממשימותיה במהלך חופשת הלידה ולא ענתה רק לטלפונים לשם בירור בלבד כפי שטען האב. גרסתו השאירה רושם בלתי מהימן והיתה מגמתית בעיקרה. התובעת העידה כי עסקה במשימותיה העיקריות הדרושות לניהול השוטף של העסק בכל הנוגע למילוי נתונים של העובדים לצורך העברתם להנהלת חשבונות וענתה לטלפונים בנושא בירורים עבור לקוחות, וקיבלה ניירת מאת האח בביתה ואף ביקרה במשרדי העסק. אולם כאשר הוכח בפנינו כי התובעת לא קיבלה שכר בגין עבודתה זו אלא מדובר במפרעות שנרשמו לחובתה לרבות העובדה כי לא מילאה את כל משימותיה במסגרת תפקידה במהלך חופשת הלידה אנו בדעה כי לא היה מקום לשלול מלוא גימלתה אלא 50% בלבד. שיעור השכר הרגיל 32. הנתבע טוען כי שכרה של התובעת בשלושת חודשי עבודתה טרם צאתה לחופשת לידה עלה מ- 6,135 ₪ ששולם לה ב-3/09 לסך של 9,096 ₪ החל מחודש 4/09 לפי תלושי השכר (נ/3) ללא הסבר מניח את הדעת. 33. מעיון בתלושי השכר עולה כי ההבדל נובע מגמול בגין עבודה בשעות נוספות. 34. יחד עם זאת, נשמעו בפנינו גרסאות נוספות ואחרות לסיבה לעליה המשמעותית בשכר. 35. האב העיד בפנינו, כי הגדיל לתובעת את המשכורת כדי שלא תפגע בשכרה, כי היא אם ל-3 ילדים (עמ' 4 לפרוטוקול). מדובר ללא ספק בסיבה סבירה ולגיטימית במיוחד כאשר מדובר בקרובי משפחה, אך גרסה זו סותרת לחלוטין את גרסתו בפני חוקר המוסד כי מדובר בעליית שכר בעקבות גילום הלוואה, וכפי שהעיד, הייתי רושם בתלוש 9,000 ₪ ובפועל ניתן לה 6,000 ₪. טענה זו לא קיבלה ביטוי בתלוש השכר. רק בהמשך ההודעה ציין האב כי התובעת עבדה שעות נוספות שכן היתה לפני לידה ולקחה חומר הביתה . התובעת טוענת בנקודה זו כי העלייה בשכר היתה בשל שעות נוספות שעבדה כי בעלה היה מובטל באותה עת ויכולה היתה להרשות לעצמה. כמו כן, וללא כל קשר לשעות הנוספות, טוענת התובעת כי מדובר בקפיצה בשכר בעקבות גילום של הלוואה שלקחה ושאביה ניסה לאזן את הספרים. בניגוד לעדות האב העידה התובעת כי באותה עת האב העלה השכר גם לעובדים אחרים. הועלו בפנינו גרסאות שונות באשר לסיבה שהועלה השכר דווקא 3 חודשים לפני הלידה, גרסאות המותירות ספק במהימנות גרסת התובעת ואביה באשר לסיבה האמיתית שבגינה הועלה השכר דווקא בעת הזו. לא הובאה כל ראיה התומכת בגרסתם למעט כרטסת ממנה עולה בבירור כי התובעת קיבלה כספים מחד גיסא, והשכר ששולם לה נזקף לזכותה על חשבון הכספים שקיבלה מעת לעת. מדובר ביחסי עבודה בין קרובי משפחה ולפיכך יש לבחון דווקא בנושא זה את הגרסאות בקפידת יתר. לא הוכחה בפנינו כל סיבה סבירה או הגיונית להתערב בהחלטת פקיד התביעות בנושא שיעור השכר הקובע לצורך חישוב הגמלה. 36. לפיכך התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שיש לשלול 50% מגימלתה של התובעת ולשלם לה המחצית על פי שעור השכר ששולם לה טרם ההעלאה. 37. אין צו להוצאות. 38. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות תוך 30 יום על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. לידהדמי לידהחופשת לידה