קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עקרת בית 50% נכות ביטוח לאומי: מבוא:פס"ד זה עוסק בשאלה האם רשאי היה הנתבע לדחות את תביעת התובעת לקצבת נכות כללית, מן הטעם שקיבלה 47% נכות, וכי לא עברה סף של 50%, בהיותה עקרת בית. לעניין זה קובל ב"כ התובעת על אי חוקיות תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית) (להלן: התקנות), בכך שהנתבע לא החיל בתקנות את הסיפא של סעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), לעניין ליקוי יחיד מעל 25%, באופן שהיה מזכה את התובעת בקצבת נכות. העובדות שאנין שנויות במחלוקת:א. התובעת הינה עקרת בית.ב. התובעת הגישה לביטוח לאומי תביעה לתשלום קצבת נכות.ג. הוועדה הרפואית העניקה לתובעת נכות רפואית של 47%, מתוכם 30% נכות בגין סעיף ליקוי 33ג'.ד. תביעת התובעת בביטוח לאומי נדחתה כיוון שכעקרת בית לא עברה סף רפואי.ה. מכיוון שהשאלות הן משפטיות - לא קויימו הוכחות בתיק והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. עיקר טענות ב"כ התובעת: א. התביעה הוגשה במקור כערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, לאור הטענה כי לא ערכה חישוב אריתמטי נכון ביחס לאחוזי הנכות המשוקללים של התובעת. בדיון המוקדם שקויים בפני כב' השופטת שדיאור, ויתר למעשה ב"כ התובעת על טענה זו. למען הסר ספק יצויין כי בפועל אין טעות אריתמטית בקביעת הוועדה. ב. עיקר טענת ב"כ התובעת מופנה לכך שמתקין התקנות לא החיל את האמור בסעיף 208 א' סיפא לחוק, גם על עקרת הבית, אף שלפי לשון הסעיף צירך הסדר זה לחול על כל מי שהוא בבחינת "מבוטח", דהיינו - גם על עקרת הבית. לדבריו, התיקון לעניין נושא הליקוי היחיד אינו מופיע בחוק המקורי, אלא משנת 2004. מאידך, התקנות לעניין עקרת הבית, הותקנו בשנת 1984, ולא שונו. לפיכך, על פי הנטען, היה על מחוקק המשנה לערוך תיקון בתקנות לעניין עקרת הבית באופן שיחיל את הוראות הסיפא של סעיף 208 א' גם על עקרות הבית. אין בתקנות לגרוע מזכויות שנקבעו בחוק, ועל כן היה על מתקין התקנות לדאוג שהוראה דומה תחול גם בעניינן של עקרות בית. לו רצה המחוקק לשלול מעקרות הבית את הזכויות המגיעות להן מכוח סעיף הליקוי היחיד ,היה עליו לעשות כן באופן מפורש ופוזיטיבי, ולא להותירו ללא כל התייחסות. ד. טענה נוספת הינה, שהמחוקק רצה להיטיב עם עקרות הבית, ועל כן לא שינה את אחוזי הסף של עקרות הבית למרות החמרת תנאי הסף של משתכרים או עצמאים. לפיכך, ומשהמגמה הינה להיטיב עימן (כפי שהתבטא באי שינוי הסף הרפואי), יש ללכת לקראתן גם בעניין החלת סעיף 208 א (סיפא) לחוק.לכן, על פי הנטען, היה על מחוקק המשנה להכליל הוראה דומה גם ביחס לעקרות הבית, ולא להשאיר את המצב ללא כל התייחסות. דיון: א. לאחר עיון בטענות ב"כ התובעת ובתגובת ב"כ הנתבע - אין מקום לקבל את התביעה. ראשית, מדובר בחקיקת משנה, שאין בית הדין נוהג להתערב בה, אלא במקרים של אי סבירות קיצונית ומהותית, או בשעה שהוראות התקנות נוגדות את החוק (ר' לעניין זה בג"צ 4885/03, ארגון מגדלי העופות בישראל, אגו"ש חקלאית בע"מ, נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2), 14. המחוקק הוא זה שהסמיך את מחוקק המשנה לקבוע כללים לאופן יישום החוק, ומכוח הסמכה זו יש למתקין התקנות סמכות לקבוע את התקנות. התקנות לעניין עקרת הבית הותקנו מכוח הסמכות המפורשת שניתנה למתקין התקנות לפי סעיף 127 (כיום 198), לקבוע כללים, מבחנים ותנאים לזכויותיה של עקרת הבית לקצבת נכות כללית. ב. האם בתקנות לעניין עקרת הבית כפי שנקבעו יש משום חריגה מסמכות או הוראות העומדות בסתירה לחוק באופן המצדיק את התערבות בית הדין לביטולן? התשובה לכך שלילית. התקנות כפי שהותקנו עולות בקנה אחד עם החוק, ועם תכליתו, ואין כל פגם המצדיק התערבות בית הדין. יתרה מכך, ההגדרה מהי "עקרת בית" קבועה בסעיף 238 לחוק. לו סבר המחוקק כי אין לאבחן בין זכויות עקרת בית למשתכרת, לא היה צריך להגדיר בחוק מהי עקרת בית. המחוקק קובע כי עקרת בית הינה אשה נשואה (למעט עגונה) שבן זוגה מבוטח ושאינה עובדת ואינה עצמאית. מעצם ההגדרה עולה כי ניתן להבחין בין זכויות עקרת בית לבין משתכרת או עצמאית. לפיכך, גם כאשר נקבע סף רפואי שונה לעקרת בית מאשר למשתכרת (או עצמאית), הרי שעצם האבחנה ביניהם מבוססת בחוק עצמו. אבחנה זו יש בה הגיון וסבירות ואין מקום לקביעה כי התקנות אינן חוקיות. ככל שב"כ התובעת סבור כי עצם האבחנה בחוק בין עקרת בית למשתכרת, אינה חוקית או מפלה וכד' הרי שעניין לו עם המחוקק ולא עם מחוקק המשנה. מכל מקום, מכיוון שהחוק מאפשר קיומן של זכויות שונות של משתכרת או עצמאית במובחן מעקרת בית - הרי שניתן גם לקבוע אבחנות אלו גם לגבי סף רפואי, וגם לגבי החלה סלקטיבית של סעיף 208. אין מדובר בקביעה שרירותית או בלתי מתקבלת על הדעת, או בלתי חוקית. ג. טוען ב"כ התובעת כי מכך שהתקנות לעניין סף רפואי למשתכר/ת שונו, בעוד שהסף הרפואי כלפי עקרת בית לא שונה - ניתן ללמוד כי היה רצון להיטיב עם עקרות הבית. אין לטענה זו כל ביסוס. לעניין עקרת הבית - נשאר המצב כפי שהיה, בעוד שלגבי משתכר/ת הוחלט על סף גבוה יותר. אין בכך ולא כלום עם רצון להיטיב עם עקרת הבית. ד. טענה נוספת שהועלתה, שהיה על מתקין התקנות לאמץ גם את הסיפא של סעיף 208א' ביחס לעקרות בית, מכיוון שאף עקרת בית הינה בבחינת "מבוטח". לאור המסקנה של ב"כ התובעת (מסקנה שלא התקבלה), כי המחוקק רצה להיטיב עם עקרת הבית, הרי שהיה מקום, לדעתו, להחיל את הסיפא של הסעיף (שנושאו ליקוי יחיד), גם על עקרת הבית. גם טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, למרות שהמחוקק התייחס בסעיף זה ל"מבוטח", הרי שלעניין עקרת הבית יש סעיפים ספציפיים (שאם לא כן, כל הגדרת עקרת הבית היה מתרוקן מתוכנו בחוק). מכל מקום, המחוקק קבע באופן מפורש על מי הוא מחיל את ההוראה לעניין ליקוי יחיד. כיוון שהסף הרפואי אצל משתכר עלה ל-60%, הרי שנראה כי על מנת לאזן את המצב (לאור השינוי העניין הסף הרפואי למשתכר) ולא לפגוע במשתכר באופן לא מידתי, נקבעה הוראה בדבר הליקוי היחיד, שהיא הוראה רק למשתכר. לגבי עקרת הבית - המצב החוקי לא שונה, ומאידך אף לא נקבעה גם הוראה מקבילה של ליקוי יחיד. עוד יצויין כי בהחלטות המחוקק נלקחים בחשבון גם שיקולים כלכליים ושיקולי מדיניות, ולפיכך יש לפעול על פי כוונת המחוקק. מתוך הסעיף עולה בבירור כי בנושא הליקוי היחיד - התייחסות המחוקק הייתה במפורש למבוטח משתכר ולא לכלל עקרות הבית (מה גם שכאמור, הסף לגביהן לא שונה). ה. מכל האמור לעיל, אין במקרה שבפנינו כל הצדקה שבית הדין יתערב בקביעות מחוקק המשנה, ישנה את סעיפי הסף הרפואי ו/או יקבע כי סעיף 208א' יחול גם על עקרת בית. ו. לאור האמור - דין התביעה להידחות. הנתבע פעל כדין כאשר קבע, בהתאם לתקנות, כי התובעת, אשר קיבלה 47% נכות רפואית, לא עברה סף רפואי. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. עקרת ביתנכותביטוח לאומי