ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים - היתר פיטורים לאחר חופשת לידה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים: 1. הוגש ערעור הל החלטת המפקחת על פי חוק עבודת נשים, מיום 22.4.10 אשר קבעה כי אין להתיר את פיטורי המשיבה, בתקופת חזרתה מחופשת לידה. 2. הצדדים הסכימו על הגשת סיכומי טענות וויתרו על דיון. 3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות באשר להעסקת המשיבה על ידי המערערת: א. המשיבה הועסקה על ידי המערערת מיום 1.10.05. ב. במהלך אוגוסט 2009 יצאה לחופשת לידה. ג. מועד סיום חופשת הלידה 24.11.09, נדחה לבקשת המשיבה עד ליום 1.12.09. ד. המשיבה חזרה לעבודה ביום 1.12.09. ה. המשיבה הוצאה לחופשה ביום 20/12/09. שכרה שולם כסדרו במהלך החופשה. ו. המערערת פנתה בבקשת היתר לפיטורים ביום 20/1/10. ז. המערערת הזמינה את המשיבה לשימוע ביום 4/3/10. המשיבה לא התייצבה. ח. המשיבה פוטרה על פי מכתב פיטורים מיום 7/3/10, בתוקף מיום 7/4/10. ט. ביום 22.4.10 ניתנה החלטת הממונה שאינה מתירה הפיטורים. 4. אלה טענות המערערת: א. המשיבה דרשה לשנות את סדרי העבודה כך שתוכל להגיע בשעה מאוחרת יותר וכן שיקצה לה מקום חניה מסודר בתחומי הבניין שבו עסקה של המערערת. ב. המערערת שקלה את הבקשה והחלטה שלא להיעתר לה. ג. המשיבה עשתה דין לעצמה, אחרה לעבודה. ד. נטען כי המשיבה טענה שהתנהלותה זו נועדה להביא לפיטוריה וכך תהיה זכאית לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ועוד. נטען שהמשיבה הודיעה שאינה מתכוונת להמשיך לעבוד לאחר תום 60 יום. ה. נטען שהמשיבה המשיכה לאחר לעבודה, וכן כי גרמה דמורליזציה בקרב העובדים. ו. נטען כי בנסיבות אלה הודע למשיבה ביום 20.12.09 שהיא מושעית עד להודעה אחרת. בתקופת ההשעיה שולם שכרה. ז. לטענת המערערת, פנתה לממונה על פי חוק עבודת נשים ביום 20.1.10. ח. במקביל פנתה המשיבה למערערת וזו ביקשה לזמנה לשימוע. במועד השימוע, משהמשיבה לא התייצבה, הודע לה על פיטוריה. במעמד זה חלפו למעלה מ- 60 יום מסיום חופשת הלידה. ט. נטען כי המערערת הוזמנה למפקחת ביום 2.4.10 וכי מספר שעות לאחר מכן קיבלה את החלטת המפקחת שלא להתיר הפיטורים. י. נטען שהחלטת המפקחת התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, שלא על בסיס מלוא חומר הראיות הרלבנטי. יא. נטען שהמשיבה לא זומנה לבירור, חקירה או תשאול מטעם המפקחת. יב. נטען שהמפקחת לא נימקה החלטתה. יג. נטען שהמשיבה כלל לא היתה מעוניינת לחזור לעבודה וכי הצהירה בפני המנכ"ל ובפני העובדים שהיא מבקשת להיות מפוטרת. יד. נטען בנוסף כי התנהלות המשיבה הביאה את המערערת למצב שבו לא היתה ברירה אלא לפטרה. 5. להלן טענות המדינה: א. שעה שמדובר בפיטורים במהלך תקופת 60 יום לאחר הלידה, קובע סעיף 9 (ג) (1א) לחוק עבודת נשים, שני תנאים מצטברים, האחד - כי הפיטורים אינם קשורים ללידה והשני - כי העסק חדל לפעול. ב. תכלית החקיקה היא לחייב מעסיקה להעסיק עובדת שחזרה מחופשת לידה לתקופה מינימלית שקבועה בחוק. ג. החלטת הממונה ניתנה לאחר איסוף הנתונים הרלבנטים ולאחר שמיעת הגורמים שעלולים להיפגע. ד. הממונה נימקה החלטה. ה. הממונה התבססה בהחלטתה על ראיות, השלמת ראיות, מכתבי זימון ופרוטוקול בירור עובדות מול המעביד. ו. הממונה קבעה שלא התקיימו התנאים שבסעיף 9 (ג) (1א) לחוק, שכן העסק עדיין פועל. ז. מדובר בהליך תקין שלא נפל בו כל פגם. 6. המשיבה, העובדת, לא הגישה טיעונים בכתב או תגובה כלשהי. 7. בהחלטת המפקחת מושא הערעור, מיום 22/4/10, הפנתה להוראות סעיף 9 (ג)(1א) לחוק עבודת נשים הקובע שני תנאים מצטברים לפיטורי עובדת במהלך תקופת 60 יום שלאחר הלידה והם כי הפיטורים אינם קשורים לחופשת הלידה או ללידה וכי עיסקו של המעסיק חדל לפעול או הוכרז שפושט רגל. על חשיבות האיסור לפטר בתקופת 60 יום שלאחר חופשת הלידה, נקבע בעניין ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ (מיום 16/3/08): "תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה הינה ברורה ועולה כחוט השני לכל אורך הליכי החקיקה. התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולתה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה..." 8. בערעור זה, נדונה סוגיית פיטורי המשיבה, ככל שבוצע הליך פיטורים שכזה, בתקופה המוגנת על פי הסעיף הנ"ל, דהיינו - 60 יום לאחר החזרה מחופשת לידה (להלן - התקופה המוגנת). 9. פיטורים שהיו לאחר התקופה המוגנת, כפי שאירע במקרה של המשיבה, אינם מענייננו בהליך זה, אלא, אם בכלל, במישור היחסים שבין העובדת למעסיק. הטעם לכך הוא שגדר הסמכות של הממונה על פי חוק עבודת נשים, הינו אך ורק לתקופות המוגנות על פי חוק ובמקרה שלנו - 60 יום לאחר החזרה מחופשת לידה. 10. לטענת המערערת, היה על הממונה לבחון את הסוגיה ולאשר הפיטורים, רטרואקטיבית, מיום החזרה מחופשת לידה 1/12/09. לכך יאמר שניים. ראשית - הממונה בהחלטתה בוחנת את מצב הדברים במועד הגשת הבקשה ולא במועד מתן ההיתר. הטעם לכך ברור והוא כי בין המועד הגשת הבקשה לבין מועד ההיתר חולפים, מטבע הדברים, ימים רבים ולא מן הנמנע כפי שאירע במקרה כאן, שההחלטה ניתנת לאחר שחלפה המניעה החוקית לפיטורים. כאמור, בתקופה שאינה תקופה מוגנת על פי חוק, אין הממונה מוסמכת להכריע בשאלה האם ניתן לפטר את העובדת אם לאו. שנית - כפי שהובהר, התקופה של 60 יום לאחר חופשת הלידה, דהיינו - 1/12/09 ועד 1/2/10, הינה תקופה מוגנת מפני פיטורים. ניתן להתירם בהתקיים שני תנאים מצטברים אשר כפי שהובהר לעיל, אחד מהם לא התקיים. 11. מטעם זה, בכל מקרה הממונה לא מוסמכת היתה להתיר הפיטורים רטרואקטיבית מיום החזרה מחופשת לידה, 1/12/09, כפי שטוענת המערערת. 12. קביעת הממונה, שניתנה אמנם בחודש אפריל, היא כי במועד הפניה לממונה (20/1/10) לא היתה המערערת רשאית לפטר את המשיבה, לאור הוראות החוק הדורשות שני תנאים מצטברים והם העדר קשר בין הפיטורים להריון וללידה וכן העובדה שהמעסיק הינו פושט רגל או חדל פרעון. התנאי השני הנדרש בחוק, לא התקיים במקרה הנדון. לפיכך קביעת המפקחת נכונה ותואמת את הוראות החוק ואין מקום להתערב בה. 13. בכל הנוגע להליך שנעשה כלפי המשיבה בתקופה המוגנת - הוצאתה לחופשה ובקשת היתר לפיטוריה - הרי שלא נפלה טעות בהחלטת הממונה, שעה שפעלה בהתאם להוראות החוק. אף אם למעסיק היו סיבות מוצדקות לפטר את המשיבה במהלך התקופה המוגנת, הרי שלאור הוראות החוק, כל עוד העסק קיים ופעיל, לא נקלע לפירוק או לפשיטת רגל, אין המעסיק רשאי לפטר את העובדת. 14. כאמור, ככל שהמשיבה פוטרה לאחר תום התקופה המוגנת, לא היה צורך בהיתר לכך מאת הממונה והדברים שייכים למישור היחסים שבין העובדת למעסיק. 15. באשר לזכויות החוזיות של הצדדים בהתייחס לתקופה שלאחר תום התקופה המוגנת ועד למשלוח הודעת הפיטורים, הרי שהבירור אמור להערך בין העובדת למעסיק ואינו מעניינה של המפקחת. 16. סוף דבר, לא הוכח שנפל פגם בהתנהלות המפקחת המצדיק ביטול החלטתה. הערעור נדחה. 17. משלא הוגשה עמדה מצד המשיבה ואף לא סיכומים, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו. לידהחופשת לידהפיטורים אחרי לידהפיטוריםערעורחוק עבודת נשים