קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית בתחום הפסיכיאטרי: 1. המערערת סובלת מפגימות רפואיות שונות והיא פנתה למשיב בתביעה לקבלת קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופאה מוסמכת שבדקה את המערערת, קבעה ביום 22/10/09 שדרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערערת היא בשיעור 49% (לאחר ניפוי דרגת נכות שלא הובאה בחשבון לצורך נכות כללית). 3. המערערת עררה על החלטת הרופאה המוסמכת. בערר נכתב בין השאר שהמערערת חולה מאד ו"לוקחת כדורים". הכדורים שעליהם מדובר - הם כדורים לשם טיפול בבעיות בתחום רפואת הנפש. 4. הערר הובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב של 3 רופאים מומחים בתחומים הבאים: מומחה למחלות פנימיות ומחלות זיהומיות, מומחה בכירורגיה אורתופדית, ונוירולוג. ועדה זו תיקרא להלן: "הועדה". 5. הועדה התכנסה לדיון ביום 11/5/10. במועד זה נערכה למערערת בדיקה נוירולוגית במרפק, ובדיקה הקשורה לתחום הרפואה הפנימית. הועדה ציינה שעקב תלונות המערערת על בעיות נפשיות, הועדה מבקשת חוות דעת פסיכיאטרית. בנוסף, ביקשה הועדה חוות דעת בתחום רפואת האא"ג. 6. בעקבות החלטת הועדה, הופנתה המערערת לד"ר בר צבי, מומחית בפסיכיאטריה, אשר שוחחה עם המערערת ביום 9/6/10. באותו מועד החליטה הפסיכיאטרית להפנות את המערערת לטסט פסיכודיאגנוסטי. המערערת אכן הגיעה לבדיקה הפסיכודיאגנוסטית, שנערכה ביום 8/8/10. ממצאי הבדיקה הועברו אל הפסיכיאטרית, ד"ר בר צבי, ביום 15/11/10. במועד זה חיוותה הפסיכיאטרית את דעתה על כך שלמערערת יש נכות בשיעור 20%, לפי פריט 34(ג) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). בנוסף לקביעה האמורה, ציינה ד"ר בר צבי, כך: "לפי טסט פסיכודיאגנוסטי הנ"ל מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות בלתי בשלה אך מסוגלת להשתלב בשוק העבודה לאחר הליך שיקומי.". 7. חוות דעתה של ד"ר בר צבי הגיעה אל הועדה ביום 13/1/11, ביחד עם חוות דעת נוספת של יועץ בתחום האא"ג. במועד זה כתבה הועדה כך: "הועדה מקבלת חוו"ד פסיכיאטר וא.א.ג.". לאחר מכן, פירטה הועדה דרגות נכות שונות שנקבעו למערערת והגיעה לנכות רפואית משוקללת בשיעור 59% (לדעתי, הועדה טעתה בחשבון השקלול האמור, באשר שקלול של דרגות הנכות הבלתי מנופות בנכות כללית אמור להיות בשיעור של כ-51%, אך אין לכך משמעות מבחינת גורל תביעתה של המערערת). 8. הערעור שבפני מופנה כנגד החלטת הועדה מיום 13/1/11. גורל הערעור 9. למערערת אין טענות כנגד דרגות הנכות בתחום הרפואה הפנימית ובתחום רפואת האא"ג. הטענות הן במידה מסויימת בענין אופן הבדיקה בקשר למצב המרפק, ובעיקר - בתחום הפסיכיאטרי. אבחן להלן את הטענות. 10. איני מקבל את הטענה בענין אופן בדיקת מצב המרפק. לא ניתן לדעת מי מחברי הועדה בדק את המרפק של המערערת, וטוב שכך, באשר חובת הבדיקה מוטלת על הועדה, ככלל. לפיכך, בין אם המרפק של המערערת נבדק על ידי חבר הועדה שהוא מומחה בכירורגיה אורתופדית, ובין אם המרפק של המערערת נבדק על ידי חבר הועדה שהוא מומחה בנוירולוגיה - אין מקום לקבוע שהיתה טעות משפטית באופן בדיקת המרפק. 11. שונה המצב בתחום הנפשי. אסביר זאת בסעיפים שלהלן. 12. לדעתי, תמוה שמי שהחליט אצל המשיב על הרכב הועדה, לא מצא לנכון לכלול פסיכיאטר בין חברי הועדה, כאשר הטענה בערר היתה - כזכור - שהמערערת מטופלת בכדורים. אמנם, כשיש פגימות המשתרעות על פני יותר משלושה תחומים, אין אפשרות לכלול בין חברי הועדה מומחים בכל התחומים של הפגימות, אך ברור שאין סבירות לקבוע במצב כזה שהרכב הועדה יכלול שני מומחים בענין אחת הפגימות בלבד, כך שיהיו מספר תחומים שלגביהם אין מומחה בין חברי הועדה. לא ברור מדוע בעניינה של המערערת נקבעה ועדה בהרכב שאינו כולל לא רופא אא"ג ולא פסיכיאטר, אך נכלל גם מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית וגם מומחה בתחום הנוירולוגי, כשהרלוונטיות של השתתפות שניהם בועדה - נוגעת רק למצב המרפק. 13. לפיכך, שקלתי אם נכון לקבוע שיש להעביר את עניינה של המערערת אל ועדה בהרכב שונה, אשר יכלול גם פסיכיאטר, אך החלטתי שאין לעשות זאת, באשר ממילא יש למערערת מספר תחומים של פגימות שלגביהן לא ניתן לכלול מומחה ספציפי בועדה. עם זאת, אשאיר לועדה את שיקול הדעת אם נכון להחליט שיש להעביר את הענין אל ועדה בהרכב שונה, שיכלול גם פסיכיאטר, כפי שיפורט להלן. 14. על פי ההלכה הפסוקה, החלטת הועדה אמורה להיות מנומקת באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין כיצד הגיעה הועדה למסקנה שאליה היא הגיעה. אולם, החלטת הועדה בענין הנכות הנפשית של המערערת - אינה מנומקת כלל. כל שהועדה עשתה בענין הנכות הנפשית של המערערת היה לכתוב באופן לקוני כי היא מאמצת את חוות דעתה של הפסיכיאטרית. ייתכן שהיה די בכך, אילו חוות דעתה של הפסיכיאטרית היתה מנומקת כך שמי שאינו רופא יוכל להבין אותה. אולם, גם בחינת חוות הדעת של הפסיכיאטרית אינה מצליחה להביא את הקורא ההדיוט להבין מדוע המסקנה היא שדרגת הנכות של המערערת היא דווקא בשיעור 20% לפי פריט 34(ג) למבחנים ולא 30% לפי פריט 34(ד) למבחנים או אף 50% לפי פריט 34(ה) למבחנים. פריט משנה (ג) לפריט 34 למבחנים אמור לחול כאשר: "ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". פריט משנה (ד) לפריט 34 למבחנים אמור לחול כאשר: "ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה". פריט משנה (ה) לפריט 34 למבחנים אמור לחול כאשר: "ישנם סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר". אין בחוות דעתה של הפסיכיאטרית מאומה שמסביר מדוע אצל המערערת ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה מוגבלים דווקא באופן "בולט" ולא באופן "ניכר" ואם יש בהם הפסקות או אם אין, ומדוע הסימנים אצל המערערת הן דווקא "אובייקטיביים וסובייקטיביים" ולא "קליניים ברורים" או "מובהקים וקבועים". לפיכך, העובדה שהועדה הסתפקה באימוץ לקוני של חוות הדעת של הפסיכיאטרית אינה יכולה להספיק לשם יציאת ידי חובת ההנמקה של קביעת דרגת הנכות בתחום הנפשי. 15. בנוסף לכך, כאמור לעיל, הפסיכיאטרית קבעה שהמערערת מסוגלת להשתלב בשוק העבודה "לאחר הליך שיקומי". הועדה לא קבעה שהמערערת עברה הליך שיקומי לאחר חוות דעתה של הפסיכיאטרית, כך שהדעת נותנת שעל פי חוות דעתה של הפסיכיאטרית המערערת עדיין אינה מסוגלת להשתלב בשוק העבודה. בנסיבות אלה, התמיהה מדוע סברה הועדה שההגבלה בכושר העבודה היא רק באופן "בולט" ולא באופן שהוא לפחות "ניכר" - גדולה עוד יותר. 16. לאור זאת, אני סבור שנפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה בקביעת דרגת הנכות הנפשית. לסיכום 17. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, לשם דיון מחודש בשאלת הנכות בתחום הפסיכיאטרי. עם השבת הענין אל הועדה, תשקול הועדה אם נכון שהיא זו שתדון בענין הנכות הפסיכיאטרית או אם ראוי יותר להעביר את הענין אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה שיכלול גם פסיכיאטר. אם הועדה תסבור שכך ראוי, תימנע הועדה מהמשך הדיון בעניינה של המערערת, ועל המשיב יהיה להעביר את עניינה של המערערת להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה שיכלול גם פסיכיאטר, ועדה כזו - תדון מחדש בערר. 18. ככל שהועדה תגיע למסקנה שראוי שהיא זו אשר תמשיך לדון בעניינו של המערער, יהיה עליה לשקול מחדש את דרגת הנכות הנפשית של המערערת. אם הועדה תעמוד על דעתה שמדובר בנכות נפשית בשיעור של 20% לפי פריט 34(ג) למבחנים, יהיה עליה לנמק את קביעתה זו, באופן שגם מי שאינו רופא יהיה מסוגל להבין מדוע הנכות היא דווקא לפי פריט 34(ג) למבחנים ולא לפי פריטי משנה (ד) או (ה) לפריט 34 למבחנים, על פי ההגדרות של אותם פריטי משנה. בהנמקתה האמורה תתייחס הועדה גם לכך שמחוות דעתה של הפסיכיאטרית עולה לכאורה שבטרם הליך שיקומי נוסף, אין למערערת כושר להשתלב בשוק העבודה. 19. מאחר שהמערערת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. התחום הנפשירפואהועדה רפואית (ערעור)פסיכיאטריהערעורועדה רפואית